מי שאחזו
פרק
שביעי
גיטין
עב.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
ומשום
כיסופא דסופר חיישי ומחתמי ליה. הוה מצי לשנויי
ר' יוסי היא. הלכך ליכא למיחש לחורבא. דאילו לר' מאיר איכא
כט א מיי' פ"ב מהל'
א) [לעיל כט. וש"נ],
ב) תוספתא פ"ב ה"י ע"ש,
גירושין הלכה ה
למיחש דלמא זימנין דאמר לשנים אמרו לפלוני ויכתוב ולפלוני ופלוני
כיון דאמר מר כשר ולא תעשה כו' ולאסוקי כדמסיק
ג) [לעיל סו:], ד) [לעיל
סמג עשין נ טוש"ע אה"ע
ויחתמו ואזלי הני שלוחי וחיישי לכיסופא דסופר ומחתמי ליה בלא
בהתקבל (לעיל סז.) א אלא לפי שכבר דקדק יא)ולא חש לחזור ולהאריך
עא.], ה) כתובות ב: ב"ב
סי' קכ סעיף ד:
ל ב מיי' פ"ט מהלכ'
דעת הבעל אבל לר' יוסי ליכא למיחש
להכי שהרי לא יכתוב סופר
ומכאן יש להוכיח דפרק מי שאחזו סדרו אחר התקבל יב):
קלז., ו) [עי' מה שפי'
לא מיבעיא היכא דלא אמר לבי
תוספות כתובות ב: ד"ה
גירושין הלכה יב סמג
גט אלא אם כן ישמע מפי הבעל
הרי זה], ז) קדושין ס. ב"ב
שם טוש"ע אה"ע סימן
עצמו: ואי ס"ד מודה ר' יוסי באומר
תלתא כו'. לא מיבעיא קמא
ר' יוסי היא דאמר א)מילי לא מימסרן לשליח
קלו., ח) [לקמן עו: עז. פה:
קמה סעיף א:
לא ג מיי' שם הלכ' יג
אמרו. הך חורבא גופה לר' יוסי
אתי אפי' לר"מ דקאמר לא מיבעיא
ב"ב קלו. ע"ז לז. תוספתא
ואי ס"ד מודה ר' יוסי באומר אמרו נפיק
דכתובות פ"ח], ט) ב"ב
טוש"ע שם סעיף ב:
איתא: כולה ר' יוסי היא. ורישא
כתבו אלא אפי' תנו כיון דמיירי בב'
מינה חורבא דזימנין דאמר להו לשנים אמרו
לב ד מיי' שם הלכה יד
קלו., י) מכאן עד סוף
דאמר כתבו לאו דווקא דאפילו תנו
יג)כדקאמר בתר הכי לא מיבעיא היכא
הדיבור ליתא ברש"י
טוש"ע שם סעיף ג:
לסופר ויכתוב ולפלוני ופלוני ויחתמו ומשום
לג ה מיי' שם הלכה יח
נמי פסול כדקתני סיפא עד שיאמר
שברי"ף ונוסף שם ד"ה:
דלא אמר לבי תלתא אע"ג דקאי
כיסופא דסופר חיישי ומחתמי ליה ובעל לא
טוש"ע שם סעיף ז:
כמאן דאמר לאחר מיתה.
לסופר ויכתוב ואורחא דתנא למיתני
לרבי יוסי אין לחוש דמדקדק כל לא
לד ו ז מיי' פי"ב מהל'
בלא תנאי. ועי' בספר אליהו
אמר הכי אלא מחוורתא רישא ר"מ וסיפא
רבה שמפרש דברי רש"י,
ולאוסופי ונקט למילתיה בלשון לא
מיבעיא שיכול לומר ויש ספרים
זכייה הלכה טו סמג
יא) [צ"ל לא], יב) [וע"ע
עשין פב טוש"ע ח"מ סימן
מיבעיא הך אלא אפילו הא נמי פסיל
ר' יוסי רב אשי אמר כולה ר' יוסי היא ולא
דגרסי לא מיבעיא היכא דלא אמר
❖
תוס' ריש נדרים בשם ר"י
רנח סעיף א:
עד שיאמר כו': תניא כוותיה דרב
לבי תלתא תנו אלא אפילו אמר לבי
מיבעיא קאמר לא מבעיא היכא דלא אמר
וב"ב יב. ד"ה אטו ועי'
תלתא תנו: תניא כוותיה דרב
אשי. דבאומר אמרו נמי פסיל רבי
תוס' ביצה לז. ד"ה ורמינהי
תנו אלא אפי' אמר תנו לא ולא מיבעיא
וקצ"ע], יג) בדפו"ר
יוסי: לאפוקי מדרב כהנא. דאמר
אשי. לכאורה משמע דלא מייתי מינה
מוסף תוספות
מדקאמר, יד) [ועי' תוס'
היכא דלא אמר לבי תלתא אלא אפי' אמר
לעיל (דף עא.)
חרש שיכול לדבר
❖
ראיה אלא דלא מודה ר' יוסי באומר
לעיל לט: ד"ה משום],
א. דהדר הוה פריך
לבי תלתא לא ולא מיבעיא היכא דלא אמר
מתוך הכתב כותבין ונותנין גט
וניחוש דלמא אמר להו
אמרו אבל הרב רבי אלחנן פירש
לאשתו: מתני' אם מתי לא אמר
אמרו אלא אפילו אמר אמרו נמי לא תניא
ואתם חתומו כדהתם. תוס'
א
בשם ר' יצחק דמוכח מינה דלא
הרא"ש. ב. שבלא שום
הגהות הב"ח
כוותיה דרב אשי כתב סופר לשמה וחתמו
כלום. דמשמע לכשאמות ואין גט
ב)
מיבעיא קאמר כדמשני רב אשי דודאי
ציווי נכתב ונחתם. תוס'
לאחר מיתה: זה גיטך מחולי זה.
(א) גמ' ורב הונא כר' יוסי
עדים לשמה אע"פ שכתבוהו וחתמוהו
הרא"ש. ג. [אלא] אפי'
אי הוי תני נכתוב גט לאשתך כו' הוה
❖
כצ"ל ותיבת דאמר נמחק:
אמר תנו, ואפי' אמר אמרו
משמע מחולי זה ואילך וכיון שמת
ונתנוהו לו ונתנו לה הרי הגט בטל עד
דייקינן הא אמר תנו נותנין כדדייק
אין כאן צד הכשר עד
מתוך החולי נמצא שאין הגט חל אלא
אמתני' והוי רישא ר"מ אבל השתא
שיאמר לסופר כתוב
שישמעו קולו שיאמר לסופר כתוב ולעדים
מהיום ולאחר מיתה
לאחר מיתה:
ולעדים חתומו. תוס'
מוסף רש"י
דנקט כתב הסופר לשמה דמשמע ב הא
חתומו ישמעו לאפוקי ממ"ד מודה רבי יוסי
ג)
הרא"ש. ד. שמא בסוף
גט ואינו גט. מספקא לן אי תנאה
אם אמר לשום אדם מהני והא ליתא
זה גיטך אם מתי. שכיב
היום אמר שיהא גט, וכבר
באומר אמרו קולו לאפוקי ד)מדרב כהנא אמר
הוי מהיום אם אמות וכיון שמת
מרע שכתב גט לאשתו
מת, והו"ל גט לאחר
דאפילו לר"מ לא מהני אלא ודאי לא
רב: מתני' זה גיטיך אם מתי זה גיטיך
נתקיים התנאי ונמצא שהוא גט משעת
באחד מן הלשונות הללו,
מיתה. הגה"מ גירושין פ"ט
ה) ב
מיבעיא קאמר לא
מיבעיא לא אמר
זה גיטך אם מתי, או זה
אות ב' בשם ס' התרומה.
נתינתו או חזרה הוי שחזר בו ממאי
מחולי זה זה גיטיך לאחר מיתה לא אמר
ו)
כתבו אלא אפי' אמר כתבו ולא
גיטך מחולי זה, משיפסוק
ה. כדברי ר"ת ולומר
דאמר מהיום ואמר לאחר מיתה יהא
כלום מהיום אם מתי מעכשיו אם מתי
חולי זה משמע, והוא מת
'מעכשיו' כדי שלא יהא
מיבעיא דלא אמר תנו כו' ג כדדייק
ג
❖
מאותו חולי, לא אמר
גט ואינו כלום. דבשלמא גבי מתנה
שום גמגום בדבר. מרדכי.
קולו
ה"ז גט מהיום ולאחר מיתה גט ואינו
לאפוקי מדרב
אמתני':
ד
ז)
כלום. שהרי משפסק אינו
איכא למימר גופא מהיום ופירא
כהנא כו'. וא"ת ואמאי נקט מדרב
בחיים ואינו יכול לגרש
גט ואם מת חולצת ולא מתייבמת הזה גיטיך
לאחר מיתה אבל הכא ליכא למימר
(כתובות ב:). זה גיטך אם
פסקי רי"ד
כהנא ממתני' (סז:) נמי אתיא לאפוקי
מהיום אם מתי מחולי זה ועמד והלך בשוק
מתי, כלומר אם אמות
הכי ואי משום תנאה ה"ל למימר
דמכשרה בהרכנת הראש בלא קול
אז יהא גט (רשב"ם ב"ב
ואסקה רב אסי כולה ר'
וחלה ומת אומדין אותו אם מחמת חולי
מהיום אם מתי ובגמרא פריך מ"ש
קלז.) זה גיטך מחולי זה
יוסי היא לא מבעיא קאמר
וי"ל דמסתברא דהרכנה דמתני' מהני
הראשון מת ה"ז גט ואם לאו אינו גט:
מרישא: חולצת. שמא אינו גט: ולא
לאחר גמר חולי דהיינו
לא מבעיא היכא דלא
כמו קול כיון דקים לן שמתרצה לא
גמ' אלמא אם מתי כלאחר מיתה דמי והדר
לאחר מיתה (שם) זה
אמר תנו אלא אפי' אמר
מתייבמת. שמא גט הוה והויא לה
בעינן שמיעת הקול כמו תן גט
גיטך לאחר מיתה לא אמר
תנו נמי לא. ולא מיבעיא
גרושת אחיו וקיימא עליה בכרת
תני מהיום אם מתי מעכשיו אם מתי אלמא
כלום, דלא גמר לגרשה
היכא דלא אמר אמרו
זה לאשתי אם היה זכות לה לא היה
גמ'
הואיל ולא החזירה: והדר תני
עד לאחר מיתה ואין גט
אלא אפילו אמר אמרו
אם מתי לאו כלאחר מיתה דמי אמר אביי
יכול לחזור בו ואע"פ שהיא אינה
לאחר מיתה (שם). מהיום
נמי לא: תניא כותיה דרב
כו' אלמא לאו כלאחר מיתה דמי.
ולאחר מיתה גט ואינו
אומרת כלום כיון שהיא מתרצה
אם מתי שתי לשונות משמע משמע
אסי כתב הסופר לשמה
דאילו במהיום ולאחר מיתה תני סיפא
גט. מספקא ליה האי
וחתמו עדים לשמה אף
בלא שמיעת קולה הוי שלוחה ובבריית'
כמעכשיו ומשמע כלאחר מיתה אמר לה
גט ואינו גט: משמע כמעכשיו. אם
ולאחר מיתה אי הוי תנאה,
על פי שכתבוהו וחתמוהו
דנקט עד שישמעו קולו לא שנה
מהיום יהיה גט אם אמות,
ונתנוהו לו וחזר ונתנו לה
מהיום כמאן דאמר לה מעכשיו דמי לא
יתקיים תנאי זה שאמות וכשמת הוה
ולכשימות נמצא גט למפרע
הרי הגט בטל עד שישמעו
אלא למעוטי חרש דרב כהנא
גט למפרע אבל לאחר מיתה לא
אמר לה מהיום כמאן דאמר לה לאחר מיתה
י)
מאותו יום, אי חזרה הוי
קולו שיאמר לסופר כתוב
דמסתבר למעוטי:
וחזר בו ממהיום ואמר
משמע תנאה וספוקי מספקא לן:
ולעדים חתומו ישמעו
דמי: זה גיטך אם מתי לא אמר כלום: אמר
מהיום
אם מתי מעכשיו אם מתי
זה גיטך לאחר מיתה, ולא
לאפוקי ממ"ד מודה ר'
וחולצת. כלומר אסורה להתייבם
רב הונא וחולצת והא לא אמר כלום קתני
אמר כלום דאין גט לאחר
יוסי באומר אמרו קולו
הרי זה גט. כתב ר"ת
דמספקא ליה אי הוה גט אי לא
מיתה, דכיון דמית היכי
לאפוקי מדרב כהנא אמר
לא אמר כלום דאסירא לעלמא וליבם נמי
מהיום אם מתי אם מת בו ביום לא
מגרש (קדושין נט:) הלכך
ולקמיה מפרש ואזיל: והא מדסיפא.
רב [דאמר] חרש שיכול
הוי ספק מגורשת ואם
אסירא והא מדסיפא חולצת מכלל דרישא
ידענא מה אדון בה ולרבינו אלחנן
לדבר מתוך הכתב כותבים
ד
גבי מהיום ולאחר מיתה תנא חולצת
ונותנין גט לאשתו: מתני'
פשטה ידה וקבלה קדושין
נראה דמהיום הוי כמו מעכשיו ודעתו
יבומי נמי מיבמה מתני' כרבנן ורב הונא
וברישא לא תנא מכלל דדוקא קתני:
מאחר צריכה גט משניהם
זה גיטיך אם מתי זה
שיהא גט לאלתר דמסתמא דלכך
(רשב"ם ב"ב קלו.). ואם
גיטיך מחולי זה [זה] גיטיך
מתני'. דבעי מהיום: כרבנן. דפליגי
דאמר כר' יוסי דאמר זמנו של שטר מוכיח
ח)
(א)
מת חולצת. שמא אינו
לאחר מיתתי לא אמר
נותן גט שירא למות וכי אין לו לירא
עליה דרבי יוסי ביש נוחלין (ב"ב קלו.)
עליו אי רבי יוסי חליצה נמי לא תיבעי וכ"ת
גט וזקוקה ליבם, ולא
כלום: מהיום אם מתי
שמא ימות בו ביום אלא ודאי לאלתר
דקא תני הכותב כל נכסיו לבנו צריך
מתייבמת. שמא גט הוא
מעכשיו אם מתי הרי זה
מספקא ליה לרב הונא אי הלכתא כר'
קאמר שיהא גט ומכל מקום נכון
והויא לה גרושת אחיו והרי
גט מהיום ולאחר מיתה גט
שיכתוב מהיום ולאחר מיתה ואי לא
להחמיר ה: הכי אמר רב הלכה
יוסי או אין הלכה כר' יוסי ומי מספקא ליה
היא לו בכרת שאין עליה
ואינו גט ואם מת חולצת
ה"ל מתנה לאחר מיתה וה"נ גט לאחר
זיקת יבום (קדושין ס.).
ולא מתיבמת. פי' זה גיטיך
והא רבה בר אבוה חלש עול לגביה רב
כרבי יוסי. והא דאמרינן בפרק
ט)
מיתה הוא: ורב הונא כר' יוסי דאמר.
כר' יוסי דאמר זמנו
אם מתי משמע שיהא גט
של שטר מוכיח עליו.
הונא ורב נחמן א"ל רב הונא לר"נ בעי מיניה
בתרא (לקמן פה:) התקין רב בגיטא
לאחר שאמות ומשום הכי
התם אינו צריך דקא סבר זמנו של שטר
בב"ב פרק יש נוחלין (קלו.)
לא אמר כלום שאין גט
מן יומא דנן ולעלם ולאפוקי מדרבי
מרבה בר אבוה הלכה כרבי יוסי או אין
מוכיח עליו דמהיום נתן לו את גוף
הכותב כל נכסיו לבנו לאחר
לאחר מיתה דבעי' שיהא
יוסי אין זה אלא לשופרא בעלמא
מותו, צריך שיכתוב מהיום
הקרקע והפירות יאכל הוא בחייו דאם
המגרש חי בשעת קנין
הלכה א"ל טעמא דרבי יוסי לא ידענא הלכה
ולאחר מיתה, דלהוי משמע
הגט והגט הזה אינו קונה
דהא כרבי יוסי ס"ל כדאמר הכא
לא נתן לו הגוף מעכשיו למה נכתב
איבעי מיניה א"ל את בעי מיניה הלכה
גופא מהיום, שלא אהא
כ"א לאחר מיתה. זה גיטיך
ואית דגריס לקמן רבא לפי זה צריך
זמן בשטר המתנה: חליצה נמי לא
רשאי למכרם, ופירא לאחר
מחולי זה פי' (האי) [על]
וטעמיה דרבי יוסי אנא אמינא לך בעי מיניה
לומר נמי דלשופרא דשטרא תקן דהא
מיתה, ואם לא כתב מהיום
ליבעי. דהא אמר אע"ג דלא כתב
אם מתי קאי בין אם אומר
א"ל הכי אמר רב הלכה כרבי יוסי לבתר
אלא לאחר מיתה לא אמר
לה זה גיטיך אם מתי בין
ו
אמר בסמוך
דלרבא פשיטא ליה
מהיום כמאן דכתב מהיום דמי ומהיום
כלום, ויירשו אחיו עמו, או
אם אמר לה זה גיטיך אם
דנפק א"ל היינו טעמא דרבי יוסי דקסבר
דהלכה כרבי יוסי אפילו בעל פה
אם מתי תנן במתני' דכשר: טעמא דר'
אם היה עליו בעל חוב
מתי מחולי [זה] ומת לא
זמנו של שטר מוכיח
עליו אלא מספקא ליה
מאוחר לאחר מתנה זו,
וכן פירש בקונטרס לקמן :
אמר כלום ומתיבמת (ולא
יוסי לא ידענא. אמאי קאמר א"צ:
יד)
ז
בע"ח גובה את חובו, ר'
אמרינן שמא נשתנה חליו
אי
בעל
אי ולא מת מאותו החולי)
יוסי אמר אינו צריך, דלהכי
כתיב זמן בשטר לומר מעכשיו תהא מתנה מגופה של קרקע ופירות לאחר מיתה, דאי לא בעי למיתב ליה אלא לאחר מיתה
הכי משמע אם מתי מחולי או אם לא אעמוד מחולי והרי מת ולא עמד וכיון דאינו קונה אלא לאחר מיתה לא אמר כלום. אבל
למה כתב זמן בשטר (ע"ז לז. וכעי"ז לקמן עו:) זמנו של שטר, שכתב בתחלתו בכך וכך בשבת אמר לנו פלוני הוו עלי עדים
אם אמר מהיום אם מתי או מעכשיו אם מתי הרי זה גט דכיון דאמר מהיום או מעכשיו למפרע הוא קונה משעה שמסרו בידה
וקנו ממני לפלוני בני לאחר מיתתי, מוכיח עליו שמאותו זמן התחילה המתנה, דאי לא תימא הכי זמן שנכתב בשטר בחנם
ואין זה גט לאחר מיתה וכשאמר מהיום ולאחר מיתה מספקא לן אי תנאה הוי וכאילו אמר מהיום אם מתי דמי וקונה למפרע
נכתב, אלא ודאי להקנות מאותו היום נכתב (רשב"ם ב"ב קלו.).
אי חזרה הוי שתחילה אמר מהיום ואח"כ חזר ואמר שלא יהא גט אלא לאחר מיתה ואינו כלום הלכך מספיקא חולצת דלמא
חזרה הוי ולא הוי גיטא ואינה מתיבמת דלמא תנאה הוי והוי גיטא ולא דמי למתנה דכתב ביה מהיום ולאחר מיתה והיא
קיימת דהתם אמרינן גופא מהיום ופירא לאחר מיתה אבל הכא ליכא למימר הכי: רבה בר אבוה חלש עייל לגביה רב הונא ורב נחמן ורבא א"ל רב הונא לרב נחמן בעי מיניה מרבה הלכה כר' יוסי דאמר זמנו של שטר מוכיח עליו ולא בעינן מהיום אי לא בעא
מיניה א"ל הכי אמר רב הלכה כר' יוסי ולית הלכתא כר' יוסי מדאמרי' לקמן בפרקין (עו:) ורבותינו התירוה לינשא וסברי לה כר' יוסי דאמר זמנו של שטר מוכיח עליו ולא הודו לו כל סייעתו אלמא אין הלכה כמותו ובפרקין לקמן (פה:) אמרינן מן יומא