מי שאחזו פרק
שביעי
גיטין
עג.
עין
משפט
מסורת הש"ס
נר
מצוה
והא
קא משמע לן דהלך על משענתו. פי' בשלמא כדקס"ד
מתנתו מתנה. אם מת מחולי האחר דהא אמרת לאו עמידה היא
לח א מיי' פ"ט מהל'
א) בדפו"ר וברשב"א איתא
דרבא, ולפנינו הוא ע"פ
גירושין הלכה יח
וגבי גט דמתני' הוא דבעינן אומדנא משום דמחולי זה קאמר לה:
דהלך ממש ואם עמד אינו חוזר ניחא דנקט הלך לרבותא
הרש"ל, ב) כתובות ג. ב"ב
סמג עשין נ טוש"ע אה"ע
לא סבירא להו הא דרב הונא. דהיכא דלא אמר לה אם מתי סבירא
אע"ג דהלך ממש צריך אומדנא כיון דעמד אינו חוזר אבל למאי
מח: יבמות צ: קי. לעיל לג.,
סימן קמה סעי' ז:
להו דאם עמד אינו חוזר: גזירה שמא
יאמרו יש גט לאחר מיתה.
לט ב מיי' פ"ח מהל'
דקאמר דהלך לאו ממש אלא על משענתו אם כן פשיטא דצריך
ג) תוספתא רפ"ה ע"ש,
ד) [סנהדרין יז: וש"נ],
זכייה ומתנה הלכה
אומדנא ולהכי קאמר קמ"ל דהלך
דאי ט) עמד חוזר אתו למימר לא הוי
ה) [צ"ל אגודא פי' כמו על
כה סמג עשין פב טוש"ע
מאי
על משענתו כו': שנא רישא
גט עד דמיית י)וקא חזינן דלכי מיית
והא קמ"ל דהלך על משענתו הוא
דבעינן
כל גדותיו והן גפי הנהרות.
ח"מ סי' רנ סעיף ב:
מ ג מיי' פ"ט מהלכות
ומ"ש סיפא. בירושלמי מפרש טעמא
הוי גיטא יא)ש"מ יש גט לאחר מיתה
ערוך], ו) כתובות פה.,
אומדנא א אידך אומדנא נמי לא
בעינן
ז) כתובות כז:, ח) לעיל
גירושין הלכה טז סמג
ואתי לאכשורי זה גיטיך לאחר
רבה איכא דברישא א הרי ב לא מת
שמעת מינה שכיב מרע שניתק
מחולי
כה:, ט) בדפו"ר דאי
עשין נ טוש"ע אה"ע סי'
ב
אמרינן, י) בדפו"ר וכי
מיתה ולא ידעו דכיון דלא פריש
מחולי זה אבל בסיפא אם לא יעמוד
קמה סעיף ד:
לחולי מתנתו מתנה אין דאמר רבי אלעזר
חזינן, יא) בדפו"ר אתו
מא ד ה מיי' שם הלכ' יז
מידי להכי יהבינא ניהלה שיהא גט
קאמר ג והרי לא עמד דלא עמד
למימר יש גט, יב) בר"ן אלא
משמיה דרב שכיב מרע שניתק מחולי לחולי
טוש"ע שם סעיף ו:
א)
מעכשיו וע"מ שימות: לא הוי גיטא.
משמע בין ע"י החולי בין ע"י דבר
אם ימות, יג) [ע"ז לו:],
מב ו מיי' פי"ט מהל'
מתנתו מתנה רבה ורבא ג לא סבירא להו
אחר אבל גמרא שלנו אינו סובר
דהא אדעתא דמיית יהב לה והא לא
יד) אמנם עי' רש"י לעיל
מכירה הלכה ה סמג
הא דרב הונא גזירה שמא יאמרו יש גט
כט: ד"ה מה היא ותוס' שם
לאוין קע טוש"ע ח"מ סי'
מת: אינו גט. דאונסא דלא שכיח
חילוק זה אלא בכולם משמע ליה
ד
ד"ה מה היא, טו) [וע"ע
רכה סעי' ג וסעי' ד:
לאחר מיתה ומי איכא מידי דמדאורייתא
הוא ולא מסיק אדעתיה ולא אמר
שימות מתוך חולי זה ה:
❖
מג ז מיי' פ"ח מהל'
תוס' כתובות כז: ד"ה לא],
איתיביה
רבינא לרבא אם לא
יב) אלא דימות ע"י החולי: מאי שנא
לא הוי גיטא ומשום גזירה שרינן אשת איש
גירושין הלכה ב סמג
עשין נ טוש"ע אה"ע סי'
רישא כו'. אי אונסא דלא שכיח
אעמוד מחולי זה ונפל
לעלמא אין כל דמקדש אדעתא דרבנן
❖
ב)
קמח סעי' ב:
לעזי רש"י
עליו הבית. תימה מאי פריך ליה
אסיק אדעתיה רישא נמי ליהוי גיטא
ו
מקדש ואפקעינהו רבנן לקדושין מיניה
❖
דהא מתוך אותו חולי מת דמחולי זה
רבינא לרבא מגט הא אית ליה לרבא
אישקלוש"א. מנעול.
א"ל רבינא לרב אשי תינח דקדיש בכספא
לא משמע אלא מתוך חולי זה: שלחו
בפרק קמא דכתובות (דף ב:) ללישנא
מוסף תוספות
קדיש בביאה מאי איכא למימר א"ל שויוה
מתם. על ידי מעשה שאירע באחד
קמא שהוא עיקר כדמוכח בהשולח
א. דתלי תנאיה באם
מוסף רש"י
רבנן לבעילתו בעילת זנות
ת"ר זה גיטיך
שאמר אם לא אעמוד מחולי זה ואכלו
דאין טענת אונס בגיטין
ג) ד
מתי מחולי זה ונשכו נחש.
(לעיל דף לד.)
כל דמקדש אדעתא
רשב"א. ב. לא נתקיים
מהיום אם מתי מחולי זה ונפל הבית עליו
ארי ושלחו הדבר לארץ ישראל והשיבו
כדמפרש התם משום צנועות ומשום
דרבנן מקדש. תולה
תנאו. רשב"א. ג. הוי גט.
אין לנו שיהא גט דאונסא דלא שכיח
פרוצות ומאי מהדר ליה רבא נמי
או הכישו נחש אינו גט אם לא אעמוד
בדעת חכמים, דהא כדת
תוס' הרא"ש. דתלי
לא אסיק אדעתיה: קביל עליה.
ואימא מרישא דאינו גט והא סבר
משה וישראל קאמר (יבמות
בעמידה.
רשב"א.
מחולי זה ונפל עליו בית או הכישו נחש
צ:) כל המקדש אשה על
ד. [ד]עתו. תוס' הרא"ש.
המוכר: כל אונסא דמתיליד בה.
רבא התם דאין טענת אונס בגיטין
ה"ז גט מאי שנא רישא ומאי שנא סיפא
דעת שהנהיגו חכמי ישראל
ה. [ד]משמע להו דאם
שיפצה את הלוקח: אפיקו בה
ואפי' באונסא דלא שכיחא איירי התם
בישראל הוא מקדשה,
לא יעמוד מחולי זה ה"ק
ד)השלחו מתם אכלו ארי אין לנו ההוא גברא
נהרא. צוה המלך שיעבירו את
דשכיח אמרינן התם דלכ"ע אין אונס
שיהיו קיימין קידושין לפי
אם יעכבנו חולי זה
דזבין ארעא לחבריה קביל עליה כל אונסא
דברי חכמים ויהיו בטלים
מלעמוד והרי לא עכבו
הנהר דרך אותה שדה: שפי ליה.
דמייתי מהא דפסקיה מברא ודחי
לפי דברי חכמים על
אלא ארי וכו'. רשב"א.
דמתיליד לסוף אפיקו בה נהרא אתא לקמיה
העמידה לפניו בשופי: ואימא מרישא.
אונס דשכיח שאני דהוה ליה לאסוקי
ידי גיטין שהכשירו חכמים
ו. משמע הכא דאונסא
דרבינא א"ל זיל שפי ליה דהא קבילת עלך
אדמותבת לי מסיפא תסייע לי
אדעתיה ואור"י דאיכא שלשה גווני
דלא שכיח לרבא לא הוי
(כתובות ג. וכעי"ז לעיל
לג.). ואפקעינהו רבנן.
גיטא. תוס' הרא"ש.
מרישא: לא איתמר בי מדרשא.
כל אונסא דמתיליד א"ל רב אחא בר
אונס דאונס דשכיח לגמרי לכ"ע אין
על ידי גט זה, לקידושין
ז. לשון תוס' בכתובות
במקום ישיבת תלמידי חכמים
אונס ואונס דלא שכיח כלל כגון
תחליפא לרבינא אונסא דלא שכיח הוא
מיניה. ושוינהו למעות
שם: בהא פליגי תרי לישני
דקידושין מתנה למפרע,
דרבא והלכתא כלישנא
שיתרצוה: זיל בתר סברא. ומסתבר
דשמעתין אפילו לרבא יש אונס אפילו
איגלגל מילתא ומטא לקמיה דרבא אמר להו
דהפקר בית דין הפקר
קמא דרבא. ח. כחולי
דאונסא דלא שכיח לא אסיק אדעתיה:
בגיטין דליכא למיגזר משום צנועות
(יבמות צ:) כשיבא גט
אונסא דלא שכיח הוא איתיביה רבינא לרבא
ומיתה וכיו"ב. רשב"א.
זבון שומשמין. לקחו שומשמין: אגור
דסברא דאניס כיון דלא שכיח כלל
כזה אחריהם (כתובות ג.).
ט. וכ"ש כשלא הוציא
אם לא אעמוד מחולי זה ונפל עליו בית או
תינח. למימר אפקעתא,
שום אונס מן הכלל שאין
מלחי. שכרו להם ספנים להוליכם
ומשום פרוצות נמי לא גזור רבנן
דקדיש בכספא. דנימא
לפרש דבריו ולומר דאונס
הכישו נחש ה"ז גט אמר ליה רבא ואימא
לביתם: קבילו עלייהו. המוכרים:
כיון דלא שכיח כלל ופלוגתא דאין
ז
גט זה עוקר הקדושין
דלא שכיח הוא ולא נתכוין
מרישא אינו גט א"ל רב אחא מדפתי
כל אונסא דמתיליד. עלייהו בדרך:
טענת אונס היינו בשכיח ולא שכיח
ועושה מעות מתנה
ח
לאותו אונס. ריטב"א.
מעיקרן (שם וכעי"ז יבמות
י. [ו]מיירי כגון שאמר
לרבינא ומשום דקשיא רישא אסיפא לא
אסתכר נהר מלכא. ולא יכלו ספינות
ועוד אור"י דאפילו הוי הכא אונס
שם) או: דהפקר בית
מעת שאני בעולם. תוס'
לעבור שעשו בו סכר שקורין
שכיח כי ההוא דכתובות פריך שפיר
מותבינן תיובתא מינה אמר ליה אין כיון
דין הפקר גבי ממון
הרא"ש. יא. מדמייתי
אישקלוש"א: אמרו להו. רב פפא
רבינא דדוקא גבי אם לא באתי מכאן
וכאילו קידשה בגזל ובחמס
עלה בגמ' ברייתא דראוה
דקשיא רישא אסיפא לא איתמר בי מדרשא
דמיא, דלא הוו קדושין
שנתיחדה עמו באפילה
ורב הונא למוכרים אגורו חמרי כו':
עד י"ב חדש אמרינן אין טענת אונס
ומשבשתא היא זיל בתר סברא רב פפא
. קדיש
וכו' דמפרש בה טעמא
(רשב"ם ב"ב מח:)
קאקי חיורי. אווזים לבנים לפי שהיו
בגיטין משום צנועות ומשום פרוצות
בביאה דקי"ל בקדושין
משום חשש קדושין,
ורב הונא בריה דרב יהושע זבן שומשמי
(ד:) מכי יקח איש אשה
זקנים: משלחי גלימי. מפשיטין
אע"ג דלא אסיק אדעתיה אונס
דלכאורה משמע דמתני'
אגידא דנהר מלכא אגור מלחי לעבורינהו
ובעלה, דאשה מתקדשת
נמי מההוא חששא הוא.
ה)
בגדי אנשים כלומר פוסקים עליהם
דלא שכיח מ"מ הוי בכלל משמעות
נמי בביאה (לעיל לג.)
רשב"א. יב. [ד]נעשה
קבילו עלייהו כל אונסא דמתיליד לסוף
מתני'
לא תתייחד
דין להנאתן:
לשונו דאם לא באתי משמע בכל
מאי איכא למימר.
כאומר מעת שאני בעולם,
איסתכר נהר מלכא אמרו להו
אגורו
בשלמא על ידי גט כשר,
עמו. זה שנתן גט ואמר לה מהיום
שאין דעתו לגרשה, אע"פ
ענין שלא יבא אבל אם מת מחולי
אע"פ שהקידושין קיימים
שאומר מהיום, אלא שעה
חמרי אפקינהו ניהלן דהא
קבילתו
עלייכו
אם מתי לא תתייחד עמו שמא יבא
זה או לא יעמוד מחולי זה משמע
עד עכשיו, גזירת הכתוב
אחת לפני מיתתו. תוס'
עליה דאיכא למ"ד חיישינן שמא
שרוצה לומר שאם ימות ע"י החולי
כל אונסא דמיתליד אתו לקמיה
דרבא
הוא שהגט כורתו ומתיר
כתובות כז: ד"ה לא.
איסורו מכאן ולהבא, אבל
יג. דמספקא ליה, הוי
בעל לשם קדושין וצריכה גט שני
יהא גט אבל אם ימות מחמת דבר
אמר להו קאקי חיורי
משלחי
גלימי
ו)
זה שאינו גט מן התורה
טעמא דלא תתייחד או
ולמאן דלא חייש נמי מ"מ פנויה
אחר לא יהא גט ולהכי פריך רבינא
ואתה מכשירו מפני דעתו
דאינשי ו אונסא דלא שכיח הוא:
משום גט ישן או משום
היא ואסור להתייחד עם הפנויה יג):
דאם איתא דלא אסיק אדעתיה
של זה שקידשה על דעת
חשש קידושין. תוס' הרא"ש
כאשת מתני' לא תתייחד עמו אלא בפני עדים
ז) ז
חכמים ושביטלו על פי
(וכ"כ הרשב"א בשם התוס'
אונס דלא שכיח משום צנועות
חכמים, צריך אתה לומר
עיי"ש). יד. ואם מת
אפי'
על פי עבד אפי' ע"פ שפחה חוץ משפחתה
מפני שלבה גס
ופרוצות אין לנו לומר שיהא גט דדמי
שמעיקרן לא יהו קידושין,
מגורשת למפרע, הוי
❖
בה
בשפחתה מה היא באותן הימים רבי יהודה אומר
לחוכא ואיטלולא דכיון דבכלל משמעות
ח)
ואי קדיש בביאה ואתה
טעמא משום. תוס' הרא"ש.
עוקר קידושין למפרע מה
כאשת לשונו נמי לא הוי נפילת בית או
תהא על ביאתו
(כתובות
נשיכת נחש אלא ודאי כל אונס
ג.) מאי אפקעתא איכא
פסקי רי"ד
למימר, האי ביאה מאי
מסיק אדעתיה וכיון דאסיק אדעתיה דעתו לפוטרה בכל ענין שימות ומתוך חולי זה הוא קאמר ולא מחמת חולי זה ורבא מהדר ליה
ט
לא
שויה (יבמות צ:). שויוה
רבה ורבא לא ס"ל להא
דמשובשת היא דהא קשיא רישא לסיפא ולא משום סייעתא דנפשיה קאמר: תתייחד עמו אלא בפני עדים. לפי' הקונט' ניחאיד) דפירש
רבנן לבעילתו בעילת
דרב הונא גזירה שמא
מה היא באותן הימים מילתא באפי נפשה היא אבל בזה גיטיך מהיום אם מתי דרישא לכ"ע הוי גט משעת נתינה לפיכך אתי שפיר דתלי
י
זנות. כיון דבדעתא דרבנן
יאמרו יש גט לאחר מיתה.
תלה, ורבנן אמור דכי
בגמרא טעמא דמתניתין דלא תתייחד משום חשש קדושין ולא משום גט ישן שהרי כבר היה גט משעת נתינה אבל לפי' ר"ת ור"ח דמפ' דמה
פי' היכא דיהיב לה גט
יא
יהיב לה גט כי האי
סתם הוי גט ואע"פ שעמד
היא באותן הימים קאי ארישא אמהיום אם מתי ואפילו הכי לרבי יהודה הרי היא כאשת איש לכל דבריה ואינה מגורשת עד שעה אחת
תבטל ביאה דתיהוי בעילת
שאם אתה אומר שלא יהא
סמוך למיתה וקשה לר"י דא"כ אמאי תלי טעמא בגמרא משום חששא דקידושין כיון דעדיין אינה מגורשת ואור"י דודאי לרבי יהודה הוי
יב
זנות. (שם ושם וראה רש"י
גט אלא אם ימות יאמרו
ומוסף רש"י לעיל לג.).
יש גט לאחר מיתה
טעמא משום גט ישן אבל לרבי יוסי דאמר מגורשת ואינה מגורשת ולרבי מאיר דאמר בגמרא דבעילתה תלויה איכא למיחש לקדושיןטו):
יג
יד
קאקי. אווזים, חיורי. על
ויכשירו אע"ג דאמר לה זה
ראוה גיטיך אם מתי ולא ידעו
שם שזקנים היו, משלחי
גלימי דאינשי. מפשיטין טליתות האנשים (כתובות פה. ועי"ש בגליון הש"ס). לא תתייחד עמו אלא בפני עדים. שכיב
דכיון דלא פירש מידי להכי יהביה ניהלה שיהא גט מעכשיו אם ימות: ומי איכא מידי דמדאורייתא לא הוי גיטא ומשום
מרע שכתב ומסר גט לאשתו על מנת שאם מת יהא גט למפרע ולא תיזקק לחליצה, לא תתייחד עמו שמא יבא עליה והוה
גזירה שמא יאמרו יש גט לאחר מיתה שרינן אשת איש לעלמא אין מאן דמקדש אדעתא דרבנן מקדש ואפקעינהו רבנן
ליה גט ישן, ותנן בית הלל אוסרין לפטור בגט ישן ואיזהו גט ישן כל שנתייחד עמה מאחר שכתבו לה, וטעמא גזירה שמא
לקדושין מיניה והלכתא כרבה ורבא והכי אמרינן לקמן בפרקין (עה:) אתקין שמואל בגיטא דש"מ אם לא מתי לא יהא גט
יאמרו גיטה קודם לבנה (כתובות כז:). ואפילו על פי עבד. דייה בעבד שהיה עמה (שם). שלבה גס בה בשפחתה.
ואם מתי יהא גט ואם לא מתי [לא] יהא גט למימרא שאם יתנו בסתם מיד הוי גט: א"ר אלעזר משמיה דרב ש"מ שניתק
ותשמש בפניה (שם). מה היא באותן הימים. זה גיטך מעכשיו אם מתי מחולי זה הרי זה גט אם מת מאותו חולי, מה
מחולי לחולי מתנתו מתנה: ת"ר הרי זה גיטיך מהיום אם מתי מחולי זה ונפל עליו בית או נשכו נחש או אכלו ארי אינו
היא כל ימי החולי (לעיל כה:).
גט פי' דאונסא דלא שכיח לא שוי אדעתיה לאקנויי עליה דלא להוי גיטא אם יאנס ואדעתא דהכי לא גמר ומקניה. ההוא
גברא דזבין ארעא לחבריה קביל עליה כל אונסא דמתיליד לסוף אפיקו בה נהרא. פי' צוה המלך שיביאו הנהר דרך עליה.
אתו לקמיה דרבינא א"ל זיל שפי ליה דהא קבילת עלך כל אונסא דמתיליד בה א"ל רב תחליפא לרבינא אונסא דלא שכיח הוא איגלגל מילתא ומטא לקמיה דרבא אמר להו אונסא דלא שכיח הוא: רב פפא ורב הונא בריה דרב יהושע זבין שומשמי
אגודא דנהר מלכא אגירו מלחי למעברינה וקבילו עלייהו כל אונסא דמתיליד ביה לסוף מסתכר נהר מלכא. פי' נסתם ולא היו הספינות יכולות לעבור אמרו להו אגירו חמרי ואסקינהו ניהלן דקא קבליתו עלייכו כל אונסא דמתיליד אתו לקמיה דרבא
כרבא: מתני' לא תתיחד עמו
[א"ל] קאקי חיורי משלחי גלימא
דאינשי אונסא
דלא שכיח הוא והלכתא
אלא
בפני
עדים אפילו
עבד אפילו
שפחה חוץ משפחתה מפני שלבה גס בשפחתה
ומה היא
באותן הימים