עג:
מי שאחזו פרק שביעי גיטין
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
ראוה
שנתייחדה עמו באפילה. בהזורק (לקמן דף פא.) תנן
כאשת איש. והבא עליה במזיד בחנק ובשוגג בחטאת ואע"ג דמת
מד א מיי' פ"י מהל'
א) [תוספתא פ"ה],
ב) [מצינו חוששין לקולא
גירושין הלכה יז
המגרש את אשתו ולנה עמו בפונדקי ובסמוך מייתי לה
מאותו חולי לפי שלא גירשה אלא סמוך למיתה ובגמ' מוקי לה באומר
א
ה"ה נתייחדה עמו באפילה כדמשמע הכא: נתן לה כספים
סמג עשין נ טור ש"ע
עמ"ש רש"י שבת קנא. ד"ה
לה במסירת הגט הרי זה גיטך והתגרשי בו מעת שאני בעולם אם
❖
ושמואל], ג) לקמן פא.,
אה"ע סימן קמט סעיף א:
חוששין משום זנות. א] פי' אפילו ראוה שנבעלה כיון שנתן לה כספים
מתי הלכך רבי יהודה סבר סמוך למיתה הוא דהוי גט ומקמי הכי
ד) ראוה שנבעלה
חוששין משום זנות ואין
אשת איש היא ורבי יוסי סבר מכי
פרש"י דבזנות אין שייך לשון חוששין
חוששין משום קידושין
פסקי רי"ד
יהב לה גיטא כל שעתא מספקא
דלכהונה כבר נפסלה שהרי היא
כאשת איש לכל דבריה רבי יוסי אומר
ר"י ס"א מ"ד,
ה) תוספתא פ"ה ה"ד,
מגורשת ואינה מגורשת: גמ' ת"ר א)ראוה
לן במעת שאני בעולם הלכך ספיקא
גרושה ולתרומה לא מיפסלא בת כהן
ר' יהודה אומר הרי היא
ו) בראשונים הגירסא רבה,
כאשת איש לכל דבר ר'
היא והבא עליה באשם תלוי:
אלא בביאת עבירה שנבעלה לכותי
שנתייחדה עמו באפילה או שישנה עמו
ז) [תוספתא פ"ה ע"ש,
יוסי אומר מגורשת ואינה
גמ' בדבר אחר. בתשמיש: וחוששין
חלל נתין ממזר ואגב קידושין נקט
ושם ליתא תיבות ויורשה
מגורשת. פי' לא תתייחד
תחת מרגלות המטה אין חוששין שמא
משום זנות. שמא בא עליה ולקמן
חוששין ומיהו לרבי אלעזר דאמר יא)
ומטמא לה. ועי' רש"ש.],
עמו אלא בעדים שמא יבא
נתעסקו בדבר אחר וחוששין משום זנות
ח) [דף סח:], ט) [דף סט:],
עליה ויתבטל הגט ותהא
ב)
פריך מאי קאמר: ואין חוששין.
פנוי הבא על הפנויה שלא לשם
י) בדפו"ר לכי, יא) [יבמות
צריכה גט שני לבעילה זו
ואין חוששין משום קדושין רבי יוסי ברבי
סא:], יב) בדפו"ר ומשעת,
אישות $ עשאה זונה נקט נמי שפיר
שמא בעל לשם קידושין להצריכה
ולקמן בפ' הזורק (פה.)
יהודה אומר אף חוששין משום קידושין
יג) [עי' תוס' יבמות כה:
גט שני: מאי קאמר. קתני אין
חוששין בזנות ומיהו סתמא דתלמודא
פליגי ב"ש וב"ה במגרש
(א)
ד"ה באומר], יד) [שבת נו.
את אשתו ולנה עמו
מאי קאמר אמר רב נחמן אמר רבה בר
חוששין שמא נתעסקו בדבר אחר
ביבמות (דף סא:) לא אשכח משנה
ושם], טו) [בשבת שם
בפונדקי ומצרכי לה ב"ה
❖
אם אבוה ה"ק ראוה שנבעלה חוששין משום
או ברייתא כרבי אלעזר: כן
והדר תני וחוששין משום זנות:
ובכתובות ט:],
גט שני ואע"פ שהגט זה
מאי אף. דהני תרי מילי סתרן
אינו גומר אלא לאחר
חוששין משום קידושין. וצריכה גט
קידושין נתן לה כספים חוששין משום זנות
מיתה כיון דאמר מהיום
אהדדי דאי חוששין לזנות אין חוששין
שני משום קדושין ואין כאן טעם
דאמרי' באתננה נתן לה ואין חוששין משום
אם מתי למפרע הוא קונה
לקדושין: תנא ובלבד שימות.
גליון הש"ס
גט ישן (ב) שכבר מסרו לה
ואינו פוטר הביאה שעשה
קידושין רבי יוסי בר' יהודה אומר אף בזו
א
תוס' ד"ה נתן לה כספי'
בה לאחר מיכן הלכך אם
פי' בקונטרס הא דקאמר רבי יוסי
קודם לכן אלא טעם קידושין הללו
וכו' עשאה זונה נקט. ע'
חוששין משום קידושין כמאן אזלא הא
יבא עליה צריכה ממנו גט
מצריכין אותה גט: נתן לה כספים.
מגורשת ואינה מגורשת היינו אם
יבמות ד' סט ע"א תד"ה
שני: ומה היא באותן
דאמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן
❖
אחר בעילה: חוששין משום זנות.
מת לבסוף ובשעת מיתה הויא
ג)
יב)
לא פוסלין:
הימים. פי' בעל כרחיה
פשטא דמתני' הכי משמע
מחלוקת כשראוה שנבעלה אבל לא ראוה
כלומר תולין ביאה זו בזנות: ואין
מגורשת גמורה כדאמרינן ולכי מיית
דקאי אמתני' דלעיל דתנן
חוששין לקדושין. להצריכה גט דאי
הוי גיטא אבל אם לא מת איגלאי
שנבעלה דברי הכל אין צריכה הימנו גט
מהיום אם מתי מעכשיו
הגהות הב"ח
מילתא דלאו גיטא הוא וחייב חטאת
לשם קדושין בעל לא הוה יהיב לה
אם מתי ועלה קאי מה היא
שני כמאן כדברי הכל מתקיף לה אביי
(א) גמ' ר' יוסי ברבי
באותן הימים שאם נתן
וטעמא דרבי יוסי מפרש הקונטרס
אתנן. והאי חוששין דזנות לאו דווקא
מידי כספים קתני אלא אמר אביי ה"ק ראוה
יהודה אומר אף בזו
ראובן גט לאשתו באחד
בסמוך משום דאין ברירה ולא אמרינן
דמאי חששא איכא אי משום כהונה
חוששין: (ב) רש"י ד"ה
בניסן ואמר לה מהיום אם
שנבעלה חוששין משום זנות ואין חוששין
לכשמת הוברר הדבר שמתחלה היו
הא גרושה היא ונפסלה ואי לתרומה
חוששין וכו' גט ישן נ"ב
מתי ולא מת אלא בא'
משום קידושין ר' יוסי ברבי יהודה אומר אף
לקמן דף עט ע"ב:
באייר מה היא כל ימי ניסן
אותן שעות רחוקות מן המיתה והיתה
בת כהן לא מיפסלא אלא בביאת
(ג) ד"ה כמאן וכו' בהזורק
ר' יהודה אומר כאשת איש
חוששין משום קידושין כמאן אזלא הא
❖
אשת איש בודאי אלא אין ברירה
עבירה כגון כותי חלל נתין וממזר
נ"ב דף פא:
לכל דבריה. פי' דקסבר ר'
דאמר רבה בר בר חנה א"ר יוחנן מחלוקת
ונחשבה משעת נתינה ועד שעת
יהודה לא קנה הגט אלא
והנך דמפרשי ביבמות ובקדושין אלא
ח)
ט)
בשעת המיתה אבל כל ימי
כשראוה שנבעלה אבל לא ראוה שנבעלה
מיתה ספק גרושה ואין נראה לרבינו
איידי דנקט אין חוששין בסיפא נקט
הגהות מהר"ב
ניסן היא אשתו גמורה
לשון חוששין ברישא: אף בזו. שנתן
יצחק דאי סבר אין ברירה א"כ כי
דברי הכל אין צריכה הימנו גט שני כמאן
והבא עליה בשגגה מביא
רנשבורג
חטאת קבועה. ר' יוסי
היכי דעד שעת מיתה הויא ספק
לה כספים חוששין משום קידושין
כר' יוסי בר' יהודה מתקיף לה רבא א"כ
א] תוס' ד"ה נתן לה
אומר מגורשת וכו'. פי' גם
מגורשת אע"ג שהוברר הדבר לבסוף
דלמא הני כספים לאו אתנן נינהו
כספים חוששין משום זנות
מאי אף אלא אמר רבא ה"ק ד) רבי יוסי
ר"י סובר שאין הגט גט
אלא מתנה: כמאן אזלא הא. דאוקי
שאותן שעות היו רחוקות מן המיתה
פי' אפילו ראוה וכו' עד
אלא בשעת מיתה מיהו כל
בר רבי יהודה אומר אף לא ראוה שנבעלה
סופו. עיין סנהדרין ד' נ
ימי ניסן לא דיינינן לה
רבי יוחנן בהזורק (ג) מחלוקת
משעת מיתה ואילך נמי לא תהא
ע"ב תוס' ד"ה ת"ל ובת
כאשת איש גמורה לחייב
חוששין משום קידושין כמאן אזלא הא דאמר
ב"ש וב"ה במגרש את אשתו ולנה
מגורשת ודאי אע"פ שהוברר הדבר
כהן וכו' ושוב ראיתי בספר
הבא עליה בחטאת קבועה
רבה בר בר חנה א"ר יוחנן מחלוקת כשראוה
עמו בפונדקי דמצרכי לה ב"ה גט
לבסוף שאותה שעה היתה סמוכה
מחנה ראובן ביבמות ד' סא
אלא ספק אשת איש והבא
❖
ע"א עמד בזה:
עליה מביא אשם תלוי:
שנבעלה אבל לא ראוה שנבעלה דברי הכל
שני בשראוה שנבעלה אבל לא ראוה
למיתה כיון דבשעה שהיה לגט לחול
תאנא ובלבד שימות פי'
לא חיישינן: כמאן כדברי הכל.
לא היה מבורר ולעיל בריש פרק כל
אינה צריכה הימנו גט כמאן דלא כחד: מה
התם פליג ר' יוסי על ר'
הגט (דף כה:) דייקינן בהדיא דיש
דבין לת"ק בין לר' יוסי אמרינן היכא
יהודה אבל אם הבריא ולא
ב
היא באותן הימים רבי יהודה אומר כאשת
מוסף רש"י
מת אגלאי מילתא דכל
ברירה כיון דכי מיית הוי גט ואפילו
דלא ראוה לא חיישינן והיכא דראוה
איש לכל דבריה ר' יוסי אומר מגורשת ואינה
באשת איש. אם כהן הוא
אותן הימים אשת איש
חיישינן אי לאו משום כספים: מידי
לא מת מאותו חולי יהיה לנו לומר
אוכלת בתרומה ואם זינתה
גמורה היא שהרי בטל
מגורשת: תנאה) ובלבד שימות ולכי מיית הוי
בחנק. (לעיל כה:).
כספים קתני. אי אתנייה לתנא
שתהא מגורשת מספק כל אותם
הגט מעיקרו ומקשה ולכי
גיטא והא קיימא לן דאין גט לאחר מיתה
מחלוקת כשראוה
מיית הוי גיטא והא קי"ל
הימים ולא נאמר הוברר הדבר
כספים לא הוה טעי בגירסא למינשייה
שנבעלה. ב"ש סברי אדם
אין גט לאחר מיתה פי'
אמר ו) רבה באומר מעת שאני בעולם: תנו
לגמרי: אף חוששין. לקמיה פריך
שלא חלו כלל הגירושין ועוד דבפרק
עושה בעילתו בעילת זנות
היכי עבדי לה ר' יוסי ור'
רבנן ימים שבינתים בעלה זכאי במציאתה
וכל כמה דלא אמר הריני
מאי אף: כמאן אזלא הא. דאוקי
יהודה אשת איש כל ימי
בכל מערבין (עירובין לז:) אמר דלמ"ד
ז)
ג
בועל לשם קדושין לא
ניסן אטו כי מיית הוי גיטא
ובמעשה ידיה ובהפרת נדריה ויורשה
אין ברירה לא חייל עירוב כלל ד ואם
ר' יוחנן אליבא דב"ה דהיכא דראוה
אמרינן לשם קדושין בעל
והא אין גט לאחר מיתה
צריכה גט: כרבי יוסי בר' יהודה.
כן הכא נמי לא היה להם לגירושין
ומטמא
וב"ה סברי אין אדם עושה
אלא ודאי למפרע קונה
בעילתו בעילת זנות (לקמן
הגט וכיון דלמפרע קונה
לחול כלל אע"ג דהוברר הדבר
דאילו לת"ק לא נחלקו בית שמאי
❖
פא.).
הגט והוא אמר לה מהיום
לבסוף על כן נראה לרבינו יצחק דטעמא דרבי יוסי דאמר
ובית הלל בדבר זה דלא שביק ב"ה וסתים כב"ש אבל רבי יוסי סבר לה
איגלאי מלתא שכל ימי
מגורשת ואינה מגורשת משום דמספקא לן אם חלין הגירושין משעת
כרבי יוחנן ולא כמאן דמוקי פלוגתייהו אף בשלא ראוה שנבעלה דהא
ה
ניסן היתה מגורשת ולמה
מחזיקה ר' יהודה אשת
הכא כי לא ראוה כולהו מודו דלא חיישינן: מאי אף. דהא חששא
נתינה כר' מאיר או חלין שעה אחת קודם מיתה כר' יהודה וכן
ו
מוסף תוספות
איש גמורה ור' יוסי
אמר
רבה באומר מעת שאני בעולם. פי'
פירש ריב"ם:
דזנות לאו דווקא חששא אלא קולא היא לומר תולין אותה בזנות ואין
מחזיקה בספק א) אמר
א. פלוגתא דב"ש וב"ה
בקונטרס שאמר בפירוש הרי זה גיטך מעת שאני בעולם ומילתא
חוששין לקידושין ור' יוסי הוה ליה למימר חוששין לקידושין ואין תולין
רבא נעשה כאומר לה מעת
וכו' לאו דוקא לנה דה"ה
שאני בעולם. פי' אע"פ
נתייחד וכו'. מרדכי סי' תכה.
להקל בזנות: אף לא ראוה כו'. דכיון שראוה שנתיחדה עדי היחוד הן
באפי נפשיה היא ולא קאי ארישא אהרי זה גיטך מהיום אם
שאמר לה מהיום קסברי ר'
ב. לרבי יהודה. תוס'
הן עדי ביאה דכיון דגייסי אהדדי חוששין לביאה: דלא כחד.
מתי דהתם לכולי עלמא מגורשת משעת נתינה ואין נראה לר"ת
יהודה ור' יוסי אנן סהדי
עירובין לז. דגט שכ"מ א"א
דלישנא דמה היא באותן הימים משמע דקאי אמאי דאיירי לעיל
דאי לת"ק אפי' ראוה נמי האמר תולין בזנות ואינה צריכה גט ואי
שלא רצה לגרשה אלא
לו להיות גט אלא ע"י.
לאחר מיתה כדי שלא
תוס' הרא"ש. ג. [לענין]
ועוד אומר רבינו יצחק דבתוספתא (פ"ה ה"ד) בהדיא משמע דקאי
לרבי יוסי כי לא ראוה נמי קאמר חוששין וסבירא ליה כמאן דמוקי
תהיה זקוקה ליבם ומפני
מתנה אדם על עירובו.
התם פלוגתייהו בשלא ראוה וקמצרכי לה ב"ה גט: תנא
אמהיום אם מתי דקתני הרי זה גיטך מהיום אם מתי מחולי זה הימים
שאין גט לאחר מיתה אמר
רשב"א. ד. כל היכא
ובלבד שימות. אבל אי לא מת איגלאי מלתא דלאו גיטא הוא וחייב
שבינתים בעלה זכאי במציאתה כו' ומייתי פלוגתא דהנך תנאי דבסמוך
לה מהיום ודי לנו בשעה
דשייך ביה דין ברירה.
א' סמוך למיתה שיקנה
רשב"א. ה. 'מהיום' עיקר
ונראה לר"ת כמו שכתב בפי' רבינו חננאל נעשה כאומר בכ"ף מעת
חטאת: ופרכינן בין לר' יוסי דמשוי לה אשת איש ספק בין לרבי
הגט באותה שעה ולא יהא
ו'אם מתי' תנאה, ולכי
שאני בעולם כלומר מהיום דקאמר היינו מחיים שדעתו לאחר הגט
יהודה דמשוי לה אשת איש ודאי ולכי מיית היכי הוי גיטא הא לדידהו
יג)
י)
ז
גט לאחר מיתה הלכך
מאית. רשב"א. ו. [ד]אם
אע"ג דאמר לה מהיום לא
מתי עיקר ומיהו דוקא אם
כל מה שיוכל רק שיחול מחיים שעה אחת סמוך למיתתו ואע"ג דקאי
לא הוי גט למפרע משעת מסירה אם כן לא הוי גט עד לאחר מיתה:
נתכוון להקנותו לה אלא
מת, אבל אם נתרפא לא,
ומשני אמר רבה. מתני' לאו באומר מהיום אם מתי דההיא ודאי לכי
ארישא אמהיום אם מתי פריך שפיר והא אין גט לאחר מיתה כיון
שעה א' סמוך למיתה
דהא אפי' הוי 'מהיום'
דקתני הרי היא כאשת איש לכל דבריה א"כ אין גט חל משעת נתינה
מיית איגלאי מילתא דהוי גט משעת נתינה והבא עליה פטור
ומפני שכל שעה ושעה
עיקר, הא אתני במיתה,
היא בספק שמא עכשיו
אבל כשנתרפא איגלי
אלא לאחר מיתה אע"ג דאמר מהיום וכן ר' יוסי דאמר מגורשת
אלא באומר מעת שאני בעולם להוי גט הלכך לרבי יהודה סמוך
ימות ונמצא שזאת היא
מילתא למפרע דלא חל
ואינה מגורשת ח אינה מגורשת ודאי אלא משעת מיתה ואילך והא אין
למיתה חייל גיטא ומעיקרא אשת איש היא ורבי יוסי סבר משעת
שעת קנין הגט נחלקו
הגט כלל, והיינו דתני עלה
גט לאחר מיתה וא"ת והא דאמר יד) כל היוצא למלחמת בית דוד
נתינה מספקא לן דלמא זו היא שעה הסמוכה למיתה והוי גט
בדבר זה ר' יהודה ור' יוסי
'ובלבד שימות', ולר' יוסי
דר' יהודה סבר אע"פ
דוקא איצטריך למיתני הכי
ספק ואע"ג דחיי טפי אין ברירה: שבינתים. בין נתינה למיתה:
גט כריתות כותב לאשתו ופירש בקונטרסטו) שהיה כותב גט על תנאי
שבעת הבעילה היא בספק
ולפי פירוש זה ר' יוסי נמי
ומטמא אית ליה ברירה וכו' ואע"ג
אם
כיון שלא מת מיד אלא
חיה עד א' באייר הוברר הדבר שכל חודש ניסן היתה אשת איש גמורה ולא קנה הגט אלא באותה שעה שהיתה סמוכה
דר' יוסי אית ליה זמנו של שטר מוכיח עליו והכא מספקא ליה היינו טעמא דאם מתי מספקא ליה אי הוה כמפרש בהדיא דוקא
למיתה וקסבר ר' יהודה יש ברירה ור' יוסי סבר אין ברירה אלא כיון שבשעת הבעילה היה הדבר בספק הבא עליה מביא
בשעה אחרונה שהוא בעולם ועוקר הזמן הכתוב בגט. רשב"א. ז. לא בשביל שיחול הגט לאלתר קאמר [אלא]. תוס' הרא"ש.
אשם תלוי שכפי המעשה שבאותה שעה אנו דנין אותו ואע"פ שמתברר לאחר מיכן שאין זו שעת קנין הגט לא סמכינן
ח. דמספקא ליה אי מהיום ממש קאמר או מעת שאני בעולם קאמר. רא"ש סימן ד'.
אברירה אלא כשעת הבעילה אנו דנין אותו ואין זה דומה לספק חלב המתחייב אשם תלוי ואם מתברר לאחר מיכן מביא
חטאת דהתם אם אצלו היה ספק היה יכול להתברר מאחרים אבל זה הספק אין אדם בעולם שיכול לבררו שמי יודע אם ימות מיד ותהיה זו השעה של קנין הגט או לא ימות מיד הלכך אע"פ שהוברר לאחר מיכן שלא מת מיד לא סמכינן אברירה אלא
כעת הבעילה אנו דנין אותו והכי אמרי' לעיל בפ' כל גט בגמ' דבברירה פליגי רבי יוסי ורבי יהודה דלרבי יהודה יש ברירה ולרבי יוסי אין ברירה: ת"ר
ימים שבינתיים בעלה
זכאי במציאתה ובמעשה
ידיה
ובהפרת נדריה ויורשה
א) גירסת רבינו כגי' הר"ח שהובא בתוס' כאן ד"ה אמר.