מי שאחזו פרק
שביעי
גיטין
עד.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
ומטמא לה. אי כהן הוא: שאינה צריכה הימנו גט שני. אם מת
אם ימות במלחמה והא אמרי' הכא הרי היא כאשת איש לכל דבריה
מה א מיי' פ"ט מהל'
א) ב"ב מז: ע"ש ב"מ יב: ע"ש
כתובות צז: ע"ש, ב) קדושין
גירושין הל' יט וע"ש:
דסמוך למיתה הוי גט: בעילתה תלויה. הדבר תלוי עד שימות או
לפי' ר"ת דקאי אמהיום אם מתי ומיהו [לפי' הקונטרס] י"ל שהיו
ט)
מו ב מיי' פרק יח מהל'
ס., ג) קדושין ס. ע"ש,
עד שיעמוד מחולי זה אם מת מן החולי הבא עליה פטור דלר' מאיר
מפרשין בהדיא [שמהיום] תהיה מגורשת אבל קשה דאפילו לפירוש
ד) [שם כל הסוגיא תוספתא
אישות הלכה כה טוש"ע
משמע ליה מעת שאני בעולם היינו משעת נתינה וה"ק לה ה"ז גיטך
הקונט' דהכא דבמהיום אם מתי הויא מגורשת לאלתר משעת נתינה
פ"ה], ה) [תוספתא פ"ה],
אה"ע סימן צג סעיף ב:
מז ג מיי' פ"ח מהלכות
ו) קדושין ח. ע"ש ודף ס: ע"ז
מעת שאני בעולם אם מתי הלכך
מ"מ קשה דהא אילו לא נהרג אוריה
לז. ע"ש לקמן עה: עז. ע"ש,
גירושין הל' א סמג
כשמת איגלאי מילתא דגרושה הואי
היתה בת שבע אשת איש ועוד קשה
ומטמא לה כללו של
דבר הרי היא כאשתו
ז) נ"א א"ר זירא, ח) [ע"ב],
עשין נ טוש"ע אה"ע סי'
בשעת ביאה ואם לא מת הבא עליה
דאם לא היה נותן גט אלא על תנאי
ט) בדפוס זוטמיר צוין למחוק
קמג סעיף א:
לכל דבר אלא שאינה צריכה הימנו גט שני
מח ד מיי' שם הל' כב
תיבות לפי' הקונטרס ועי'
בחטאת: רבי יוסי אומר בעילתה
אם ימות א"כ מאי כל היוצא הלא
רש"ש, י) [צ"ל ונתן לה דינר
דברי ר' יהודה ר"מ אומר בעילתה תלויה ר'
טוש"ע שם סעיף ב:
❖
ספק. לכשימות דמשמע ליה מעת
לא היה צריך תנאי זה אלא למי
מט ה ו ז מיי' פ"ז מהל'
עי' קדושין מז.], יא) [צ"ל רבי],
יוסי אומר בעילתה ספק וחכ"א א מגורשת
שאין לו בנים ויש לו אח ומיהו זה
שאני בעולם ומיהו מספקא לן על
אישות הלכה י יא סמג
ואינה מגורשת ובלבד שימות מאי איכא בין
עשין מח טוש"ע אה"ע סי'
י"ל דלאו דווקא נקט אם ימות אלא
שעת ביאה אי גרושה הואי אי לא
הגהות מהר"ב
לח סעיף ו:
ר"מ לרבי יוסי אמר רבי יוחנן אשם תלוי
כלומר אם לא יבא בסוף המלחמה
שמא זו היא שעה הראויה ליסמך
נ ח ט מיי' פ"ח מהל'
רנשבורג
איכא בינייהו לר"מ לא מייתי אשם תלוי ולר'
גירושין הל' א סמג עשין
ומשום עיגונא ונראה לר"ת שהיו
למיתה שמא אינה זו ואינה גרושה
א] תוס' ד"ה אשם תלוי
נ טוש"ע אה"ע סימן קמג
יוסי מייתי אשם תלוי וחכ"א מגורשת ואינה
כותבין גט גמור בלא שום תנאי
הילכך אם ימות מביא הבא עליה
סעיף ב:
איכא בינייהו דלר"מ וכו'
אשם תלוי ואם לא ימות בחטאת
בצינעא וכשהיה חוזר מן המלחמה
נא י מיי' שם הל' כב טוש"ע
א
מגורשת חכמים היינו רבי יוסי איכא בינייהו
ושמא אי הוה מספקא
לן וכו'. עי' כוונתם
שם סעיף ג:
ודאי: מגורשת ואינה מגורשת ובלבד
היה כונסה והיתה בת שבע פנויה
דרבי זירא דאמר רבי זירא אמר רבה בר
א)
נב כ מיי' פ"ו מהל' אישות
במהרש"א דמספקא להו
שימות. והיינו נמי כרבי יוסי דמייתי
והא דאמרי' בהזהב (ב"מ דף נט.) מוטב
ירמיה אמר שמואל בכל מקום שאמרו חכמים
אי בעי ר"מ חתיכה אחת
הלכה יז ופ"ג מהל' זכייה
אשם תלוי דספיקא משוו לה ולקמן
שיבעול אדם ספק אשת איש ולא
מב' חתיכות וצ"ע דתלמוד
הלכה ח [ופ"ב מהל' מכירה
מגורשת ואינה מגורשת בעלה חייב
ערוך הוא במסכת כריתות
ה"ט] סמג עשין מח טוש"ע
מפרש מזוני איכא בינייהו: לא מייתי
ילבין פני חבירו ברבים מנא לן מדוד
במזונותיה: מתני' ג הרי זה גיטך ע"מ
דף י"ח ע"א דר"מ לא
אה"ע סי' לח סעיף ג
אשם תלוי. אם ימות אלא פטור
קרי לה ספק אשת איש אע"ג שהיתה
❖
בעי חתיכה אחת מב'
[טוש"ע חו"מ סי' קצז ס"ז]:
שתתני לי מאתים זוז הרי זו מגורשת ותתן
❖
חתיכות וצע"ג: לגמרי כדפרישית לעיל: ולר' יוסי.
פנויה גמורה לפי שגרשה בצינעא
ע"מ שתתני לי מיכן ועד שלשים יום אם נתנה
אם ימות מביא זה אשם תלוי: איכא
ולא היה ידוע לעולם אם היא
מגורשת אם לאו: אשם תלוי
מוסף תוספות
בינייהו דר' זירא. כלומר איכא בינייהו
לו בתוך שלשים יום מגורשת ואם לאו אינה
מוסף רש"י
איכא בינייהו. דלר"מ דאמר בעילתה
מזוני וכדר' זירא ולא דפליגי בדר'
א. שלא יהא נודע ויקפצו
מגורשת אמר רבן שמעון בן גמליאל מעשה
כל מקום שאמרו חכמים
עליהם בני אדם לקדשם. תוס'
זירא דתרוייהו אית להו דרבי זירא
תלויה לא מייתי אשם תלוי אלא הדבר
בצידן באחד שאמר לאשתו ה"ז גיטך ע"מ
מגורשת ואינה מגורשת.
כתובות שם. ב. אלא אפילו
ומשום הכי לא קרי לה רבי יוסי
תלוי ועומד אם מת מאותו חולי
כגון זרק לה גיטה ספק קרוב
דהוי ספיקא בחד גופא חייב
שתתני לי איצטליתי ואבדה איצטליתו ואמרו
מגורשת ואינה מגורשת דקסבר לית
מגורשת משעת כתיבה ואם לא מת
לה ספק קרוב לו ברה"ר
אשם תלוי. ריטב"א. ג. גבי
חכמים תתן לו את דמיה: גמ' מאי ותתן
(כתובות צז: ב"מ יב:). מאי
הרי את מקודשת לי לאחר ל'
לה מזוני ואע"ג דר' יוסי דמתני' תנא
חייב חטאת א] ושמא אי הוה מספקא לן
❖
בינייהו. על כרחך לרב הונא
יום. תוס' הרא"ש.
ב) רב הונא אמר והיא תתן רב יהודה אמר
מגורשת ואינה מגורשת תרי תנאי
אם מת מאותו חולי אם לאו היה
נמי אסורה לינשא עד שתתן
לכשתתן מאי בינייהו איכא בינייהו שנתקרע
שמא לא יתקיים התנאי וגט
ואליבא דרבי יוסי והיינו חכמים
לר"מ מייתי נמי אשם תלוי:
רבי יוסי אומר בעילתה ספק.
בטל ובניה ממזרים (קדושין
דברייתא: מתני' מעשה בצידן.
פסקי רי"ד
הגט או שאבד רב הונא אמר והיא תתן
ס:). הרי את מקודשת לי.
בגמ'ח) פריך מאי תנא דתנא מעשה:
ומביא אשם תלוי ולא בעי ר'
אינה צריכה הימנו גט שני רב יהודה אמר
בפרוטה זו על מנת שאתן לך
ומטמא לה כללו של דבר הרי
ד
גמ' שנתקרע הגט. קודם מתן
מאתים זוז (קדושין ס.). רב
היא כאשתו לכל דבר אלא
יוסי חתיכה משתי חתיכות וה"נ סבר
ב
לכשתתן צריכה הימנו גט שני ותנן נמי גבי
הונא אמר והוא יתן.
שאינה צריכה ממנו גט שני
מעות: והיא תתן. תנאי בעלמא הוא
בס"פ דם שחיטה (כריתות דף כג.):
לכשירצה וקידושין חלין
קידושין כי האי גוונא דתנן ג)ההאומר לאשה
דברי רבי יהודה ר"מ אומר
רב הונא אמר והיא תתן.
וכן
וכי מקיימא ליה איגלאי מילתא דמשעת
למפרע משעת קידושין ומיהו
בעילתה תלויה ר' יוסי אומר
הרי את מקודשת לי על מנת שאתן לך
מודה רב הונא דאם מת קודם
בעילתה ספק וחכ"א מגורשת
נתינה גיטא הוי דכל ע"מ מעכשיו
הלכה דקיי"ל כרבי דכל האומר
שניתנו אינה צריכה חליצה
ואינה מגורשת מאי איכא בין
מאתים זוז הרי היא מקודשת ויתן ואיתמר
הוא וע"מ כן דליקיים: צריכה גט
ע"מ כאומר מעכשיו דמי דבפ' קמא
שהרי לא קיים תנאו (שם).
ר' מאיר לר' יוסי א"ר יוחנן
מאי ויתן רב הונא אמר והוא יתן רב יהודה
שני. דלכשתתן כבר אזל ליה גיטא:
דקידושין (דף ט.) פסקינן הלכתא כר"א
וקיבלה קידושין מאחר.
אשם תלוי איכא בינייהו. פי'
קודם שיקיים תנאו ואחר כך
דקס"ד כך משמע בעילתה
אמר לכשיתן מאי בינייהו איכא בינייהו
שפשטה ידה כו'. קודם מתן מעות:
דאמר התקדשי לי במנה י) ונתן לה
עמד זה וקיים תנאו (שם)
.
תלויה כמו בעילתה ספק
מקיים תנאיה ואזיל. והוו קידושיו
מנה חסר דינר הרי זו מקודשת
שפשטה ידה וקיבלה קידושין מאחר רב
מקיים תנאיה ואזיל. לרב
ו
ואמר ר' יוחנן אשם תלוי
קידושין למפרע ושל שני אינו כלום:
וישלים דכמאן דאמר ע"מ דמי כדרב
הונא לא הוו קידושי שני
איכא בינייהו לר' מאיר דאמר
הונא אמר והוא יתן תנאה בעלמא הוא מקיים
ז
קידושין דהא גמרו קידושי
בעילתה תלויה לא מייתי
דלקרובה קאתי. הילכך מעכשיו
הונא אמר יא) רב דכל האומר ע"מ
תנאיה ואזיל רב יהודה אמר לכשיתן לכי
ראשון למפרע (שם). השתא
אשם תלוי לרבי יוסי דאמר
קאמר לה משעה שחפץ בה: אבל
כאומר מעכשיו דמי:
לא הוו קידושין. לר'
בעילתה ספק מייתי אשם
יהיב לה הוא דהוו קידושין השתא לא הוו
איכא
יהודה הוו קידושי שני
גט דלרחוקה קאתי. ומסתמא בקושי
בינייהו שפשטה ידה וקבלה
תלוי דר"מ סבר האי דקאמר
קידושין וצריכא דאי אשמעינן גבי קידושין
קידושין, שהרי הראשון לא
מהיום דוקא קאמר מהיום
כו'. ולעיל גבי גט הוה
הוא מגרשה הילכך לכשתתן קאמר
נתכוון לקדשה בפרוטה אלא
ולכי מיית בא' באייר איגלי
בהא קאמר רב הונא והוא יתן משום
וקסבר אדהכי והכי מפייסנא לה:
מצי למימר נמי שפשטה ידה כו' וה"נ
במאתים זוז, דלית ליה לרב
מילתא למפרע שמאחד
דלקרובה קאתי אבל גבי גירושין דלרחוקה
יהודה באומר על מנת כאומר
לא כסיף למתבעה. מעותיו. הילכך
בניסן קנה הגט וכל חודש
הוה מצי למימר שנקרע שטר קידושין
מעכשיו דמי והרי קדמו
ניסן היתה מגורשת הלכך
קאתי אימא מודה ליה לרב יהודה ואי
לא צריך ליה למתלי גיטא במתן
אבל לא מצי למימר שנתאכלו מעות
קידושי שני . דלקרוביה
בעילתה בכל חודש ניסן
(שם)
מעות ומעכשיו קאמר לה: ולאחר
של קדושין דאע"ג דנתאכלו מקודשת
קאתי. ומיהר לקרבה אליו
אשמעינן גבי גירושין בהא קאמר רב הונא
תלויה היא אם לא ימות
וגמר קידושין בפרוטה שנתן
ויבריא איגלי מילתא דאשת
לא תנשא עד שתתן. דדילמא לא
דברשות' דידה קא מתאכלי כדאמרינן
והיא תתן משום דלא כסיף למיתבעה אבל
לה (שם ס:). אימא מודה
איש הוה ומייתי חטאת ואם
יהבה ונמצא גט בטל: נתנה. לפני
בריש האומר (קדושין דף נט.) ג:
ליה לרב יהודה. דלא גמר
גבי קידושין דכסיפא למיתבעיה אימא מודי
ימות איגלי מילתא דמחד
מותו אינה זקוקה ליבם: לא נתנה
אדמיפלגי
למיהוי גיטא עד שתתן אולי
מניסן הות מיגרשא ופטור
ליה לרב יהודה ואי אשמעינן גבי קידושין
יתפייסו בינתים, שאין אדם
לגמרי ור' יוסי [סבר] לא
זקוקה ליבם. ולא סגי לה ליתן
ממהר לרחק את אשתו (שם).
מיגרשא מחד בניסן אלא
בהא קאמר רב יהודה לכשיתן משום דכסיפא למיתבעיה אבל גבי גירושין
ליורשים: ומ"ס. ר"ש: לי. משמע
ואי אשמעינן גבי גירושין
שעה א' קודם למיתתו וכיון
דלא כסיף למיתבעה אימא מודה ליה לרב הונא ואי אשמעינן גבי גירושין
אפילו ליורשים כשאיני: אבל דכו"ע
בהא קאמר רב הונא.
שכל ימי ניסן היו ספק בעת
דמגורשת מיד לא חשש הבעל
הבעילה מביא אשם תלוי ור'
בהא קאמר רב יהודה לכשתתן משום דלרחוקה קאתי אבל גבי קידושין
תנאה הוי. ולא תלה הגט בשעת
לעכב גירושיה עד שיקבל
יהודה סבר אע"פ שבעת
מתן מעות דאי לכשתתן קאמר נהי
דלקרובה קאתי אימא מודה ליה לרב הונא צריכא מיתיבי ה"ז גיטך
המעות, משום דלא כסיף
ד) ח
הבעילה היה ספק כיון
למתבע לה (שם). אימא
נמי דלי ואפילו ליורשי משמע מיהו
שראינו שחיה כל חודש ניסן
על מנת שתתני לי מאתים זוז אע"פ שנקרע הגט או שנאבד מגורשת ולאחר
ט
מודה ליה לרב יהודה.
הוברר הדבר שכל חודש ניסן
הוה ליה גט לאחר מיתה: כאומר
לא תנשא עד שתתן ועוד תניא ה) יה"ז גיטך על מנת שתתני לי מאתים זוז
שהרי לא נתרצית בקידושיה
היתה אשת איש גמורה
מעכשיו דמי. דה"ק מעכשיו יהא
עד שיתן (שם). שנקרע.
ומביא חטאת קבועה
ומת נתנה אינה זקוקה ליבם לא נתנה זקוקה ליבם רבן שמעון בן גמליאל
קודם שנתנה (שם). נתנה.
גט ע"מ שתקיימי התנאי: לא
דסמכינן אברירה נמצא שג'
אומר נותנת לאביו או לאחיו או לאחד מן הקרובים עד כאן לא פליגי אלא
קודם שמת (שם). וכולי
חלוקות בדבר ר' יהודה סבר
נחלקו. אלא במהיום ולאחר מיתה
עלמא מיהא תנאה הוי.
אם מת בא' באייר כל חודש
דמר סבר לי ולא ליורשי ומר סבר לי ואפילו ליורשי דכ"ע מיהא תנאה
דרבנן מספקא להו אי תנאה הוי אי
ואפילו ת"ק מודה שאם פירש
ניסן היא אשת איש גמורה
הוי תיובתא דרב יהודה אמר לך רב יהודה הא מני רבי היא דאמר רב
על מנת שתתן לי או ליורשיי,
והבא עליה מביא חטאת
חזרה הוי ולרבי ודאי תנאה הוי:
ו)
שאפילו מת נותנה ליורשיו
קבועה ור' יוסי סבר כל חודש
הונא אמר רבי כל האומר על מנת כאומר מעכשיו דמי ופליגי רבנן
והתניא
כ
ופטורה מן החליצה, דהוה
ניסן הוא ספק והבא עליה
ליה גט למפרע משקבלתו
עליה ואנא דאמרי כרבנן וא"ר זירא כי הוינן בבבל אמרינן הא דאמר רב הונא אמר רבי כל האומר
מביא אשם תלוי ור' מאיר
ז)
(שם). כאומר מעכשיו. על
סבר כל חודש ניסן היא
על מנת כאומר מעכשיו דמי פליגי רבנן עליה כי סליקי אשכחתיה לרבי אסי דיתיב וקאמר משמיה
מנת כך וכך דמי (שם) על
בחזקת מגורשת כיון שמת
מנת ודאי תנאה משמע והכי
דאיגלי מילתא דמחד בניסן
דרבי יוחנן הכל מודים באומר על מנת כאומר מעכשיו דמי לא נחלקו אלא במהיום ולאחר מיתה
קאמר מעכשיו יהא גט על
איגרשא אבל אם הבריא ולא
והתניא
מנת שיתקיים תנאי זה וכל
מת כולן שוין בדבר שכל
אימת דמתקיים תנאה הוה ליה גט למפרע (ע"ז לז.). כי סליקי. כשעליתי לארץ ישראל (קדושין ס:). לא נחלקו. כלומר לא אותן הימים אשת איש היא שהרי הגט בטל: וחכ"א מגורשת ואינה מגורשת חכמים היינו ר' יוסי דר' זירא איכא בינייהו דא"ר
מספקא להו לרבנן אי תנאה אי חזרה אלא במהיום לאחר מיתה (שם).
זירא אמר רבה בר ירמיה אמר שמואל מגורשת ואינה מגורשת בעלה חייב במזונותיה לרבנן חייב לר' יוסי דאמר ספק המע"ה:
מתני' הרי זה גיטיך ע"מ שתתני לי מאתים זוז הרי זו מגורשת ותתן ע"מ שתתני לי מכאן ועד ל' יום נתנה בתוך ל' יום
מגורשת ואם לאו אינה מגורשת ארשב"ג מעשה בצידן באחד שאמר לאשתו הרי זה גיטיך ע"מ שתתני לי אצטליתי ואבדה אצטליתו ואמרו חכמים תתן לו את דמיה. איתמר רב הונא אמר והיא תתן. פי' הגט קונה למפרע משעת נתינת הגט והיא תתן לו
הזוזים ורב יהודה אמר לכשתתן פי' אין הגט קונה אלא לכשתתן לו הזוזים ולא למפרע משעת הגט מאי בינייהו איכא בינייהו שנקרע הגט או שאבד קודם שתתן לו הזוזים. רב הונא אמר והיא תתן אינה צריכה ממנו גט שני תנאה הוי מקיימה תנאיה ואזיל
שכל האומר ע"מ כאומר מעכשיו דמי אם תתני לי מאתים זוז והילכך כל זמן שהיא נותנת לו מתקיים הגט למפרע ואם נקרע או אבד קודם נתינת הזוזים אין בכך כלום ורב יהודה אמר לכשתתן צריכה ממנו גט שני דלכי תתן הוא דהוי גיטא אבל השתא
לא הוי גיטא דלית ליה כל האומר על מנת כאומר מעכשיו דמי והלכך אין הגט קונה אלא בשעת נתינת הזוזים ובעי' שיהא הגט קיים באותה שעה. וה"ה נמי אם בטל הגט קודם שתתן לו מאתים זוז לרב הונא אינו מבוטל דלמפרע מקיים גיטא כי יהבה
ליה זוזים והלכך משהגיע גט לידה אינו מבטלו והכי אמרינן גבי אשה לענין קדושין דאם פשטה ידה וקבלה קדושין מאחר אינה מקודשת וכך חזרה דאשה לגבי קדושין כחזרה דבעל לגבי גט וכן ש"מ שאמר מעכשיו אם מתי משהגיע גט לידה אינו יכול
לבטלו דלכי מיית למפרע קונה הגט והלכתא כרב הונא דקי"ל כל האומר ע"מ כאומר מעכשיו דמי ותניא כותיה הרי זה גיטיך ע"מ שתתני לי מאתים זוז אע"פ שנקרע הגט או אבד הרי זו מגורשת ולאחר לא תנשא עד שתתן. פי' דבעיא לקיומיה תנאה
ולכי מיקיימא ליה הוי גיטא למפרע ועוד תניא הרי זה גיטיך ע"מ שתתני לי מאתים זוז ומת נתנה לו אינה זקוקה ליבם [לא] נתנה לו זקוקה ליבם רשב"ג אומר נותנת לאביו או לאחיו או לא' מן היורשין ע"כ לא פליגי אלא דמר סבר לי ולא ליורשי ומר
סבר לי ואפילו ליורשי אבל לכו"ע תנאה הוי ומיקיים תנאיה ואזיל והוי גיטא למפרע דאי לא הוי גיטא לאחר מיתה ואין הלכה כרשב"ג דאע"ג דאיפסקא הלכתא כותיה (לקמן עה.) דוקא במשנתינו אבל בברייתא יחיד ורבים הלכה כרבים: