עד:
מי שאחזו פרק שביעי
גיטין
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
אדמיפלגי
במהיום ולאחר מיתה ליפלגי בעל מנת. תימה
והתניא. בניחותא דשמעינן מינה מדאצטריכו לאיפלוגי בהא מכלל
נג א מיי' פ"ח מהל'
א) לעיל עב: וש"נ, ב) [צ"ל
נמי פליגי], ג) [ברכות ס.
גירושין הלכה כא:
דבעל מנת מודו: ולרב יהודה. אדמיפלגי בהך מתניתא במהיום
דודאי אי הוה שמעינן מילתא דרבנן במהיום אי
נד ב מיי' שם הל' כג
וש"נ], ד) נדרים כד. סג:,
הוו פליגי בע"מ הוה פריך שפיר אבל אין ענין זה לזה כלום דאפילו
ולאחר מיתה לאשמועינן דבעל מנת פסלי רבנן וכ"ש הא: ומשני
ה) [צ"ל הכא], ו) [צ"ל
סמג עשין נ טוש"ע
הוו אמרי רבנן בעל מנת גט ואינו גט דלמא במהיום הוו מודו דהוי
להכי איפליגו בהכי להודיעך
כחו דרבי ומיהו רבנן בעל מנת נמי
התם], ז) ערכין לא:,
אה"ע סי' קמג סעיף ו:
נה ג מיי' שם הל' כא
ח) [ב"ב קיד: קמג:],
פסלי: מאי תנא. לעיל מינה בדמים
גט גמור דתנאה הוי או שמא לא הוי
ט) [דף עה.], י) צ"ל דאין.
טוש"ע שם סעיף ה:
מהר"ם שי"ף, יא) ס"א ל"ג,
גט כלל דחזרה הוי ועוד דמשמע
דקתני מעשה בצידן כו' מאי ראיה
והתניא מהיום ולאחר מיתה גט ואינו גט
נו ד מיי' פ"ח מהל'
א)
ליפלגו בעל מנת דבעל מנת יאמרו
אין שונין מעשה במשנה אלא לראיה:
יב) [ב"ב קיד: וקמג:],
נדרים הלכה יד סמג
דברי חכמים רבי אומר כזה גט ולרב יהודה
יג) [ועי' תוס' ב"ב קיד:
לאוין רמב טוש"ע י"ד
תתן את דמיה. דלא איכוין אלא
חכמים גט ואינו גט הא סבר רב
דאמר בעל מנת פליגי אדמיפלגי במהיום
ותוס' מגילה כט: ותוס'
סימן רלב סעיף כ:
ב)
להרווחה דידיה: מהו. מי הויא הך
יהודה דבעל מנת לא הוי גט כלל אלא
נז ה מיי' פ"ט מהל'
מנחות לב. ד"ה מנעל ותוס'
ולאחר מיתה ליפלגי בעל מנת להודיעך כחו
לכשיתן ונראה לר"י דלרב יהודה
מחילה קיום תנאי כאילו נתנתן לו
שכירות הלכה ו סמג
ב"מ כט. סד"ה והוי ותוס'
❖
דרבי וליפלגו בעל מנת ולהודיעך כחן דרבנן
עשין פט טוש"ע ח"מ
שבועות מד. ד"ה שומר],
או לא: תיבעי לרבנן. דאמרי דמים
לכשיתן הוי גט ודאי אבל עד שיתן
סימן שלד סעיף ג:
ג) כח דהיתירא עדיף ליה: א על מנת שתתני
הוי ספק והוי גט ואינו גט דמספקא
לאו במקום איצטלית קיימי ודמים
נח ו מיי' פי"ב מהל'
לי מכאן ועד שלשים יום וכו': פשיטא מהו
שמיטה ויובל הל' ז:
ליה באומר על מנת אי כמעכשיו דמי
לאו איצטלית הן אבל הכא הא אחלינהו
מוסף תוספות
נט ז מיי' פ"ח מהלכות
דתימא קפידיה לאו קפידא ולזרזה קאתי קא
והוי כאילו קבל מעות ממש דמחילה
י) ואין סברא לומר כלל דלרב יהודה
גירושין הלכה כא
א. בתוס' הרא"ש כתוב.
כקבלה: קונם שאתה נהנה לי.
עד שיתן ודאי לא הוי גט דפשיטא
משמע לן: אמר רבן שמעון בן גמליאל
סמג עשין נ טוש"ע אה"ע
כמותם ולא כרשב"ג
❖
סי' קמג סעיף ד:
כדמסקינן
בסמוך.
ליה דלרבנן דרבי ע"מ לאו כאומר
קונם תהא עליך כל הנאה שתהנה
מעשה בצידן כו': מאי תנא דקתני מעשה
ב. אין להם ליטול אלא
ממני: אף זה. אם רצה הנודר יכול
מעכשיו דמי אע"ג דבמהיום ולאחר
חסורי מיחסרא והכי קתני אם אמר לה ע"מ
לפי מה שעשו. תוס' ב"מ
מיתה מספקא להו דא"כ הוה אפכא
להתירו מאיליו בלא שאלת התרת חכם
עז. ד"ה דאגר (ועי' בב"ח
גליון הש"ס
שתתני לי איצטליתי ואבדה איצטליתו
חו"מ סי' של"ד אות ד', וראה
מר' יוחנן דלרבי יוחנן בע"מ מודו
ואומר לו הריני כאילו התקבלתי
תוס' ד"ה הא קיי"ל כו'
איצטליתי ב דוקא קאמר לה רבן שמעון בן
עוד ב'מלא הרועים' כאן).
אלמא מחילה כקבלה: משום הרווחה.
רבנן לרבי דהוי כאומר מעכשיו דמי
מכאן משמע. עיין
ג. כשותף דאמי, דאי
גמליאל אומר תתן לו את דמיה ואמר רבן
שהיה צריך לצורך בנו: תלתא דלוותא.
ובמהיום ולאחר מיתה אין מעשה
במלחמות סוף פי"ט
אתניסא ההיא ארעא לא
❖
דשבת:
הוה שקיל מידי. רי"ף.
שמעון בן גמליאל מעשה נמי בצידן באחד
נגמר מיד לרבנן א"כ ע"מ הוי
כל שאר האריסים שבמקום זה משקין
ד. וכל ריוח שבא בדבר
התבואה שלש פעמים בשנה: ושקלי
טפי כאומר מעכשיו ממהיום ולאחר
שאמר לאשתו הרי זה גיטך על מנת שתתני
הוי דידיה, ומן השמים
ריבעא. ומנהג האריסין ליטול רביע
מיתה ולהכי פריך וליפלגו בעל מנת
רחמוהו. רבנו קרשקש.
לי אצטליתי ואבדה אצטליתו ואמרו חכמים
מוסף רש"י
ה. מספק דשמא לא אתי
וישמיענו דאפי' בעל מנת לרבנן גט
התבואה בשביל טורח חרישה וזריעה
תתן לו את דמיה בעא מיניה רבי אסי מרבי
מהיום ולאחר מיתה
[מטרא]. תוס' ב"מ עז. ד"ה
וניכוש והשקאה וכל צרכי השדה: את
ואינו גט כ"ש במהיום ולאחר מיתה
גט ואינו גט. מספקא
דאגר. ו. [ד]לא פקעא
יוחנן הרי זה גיטך על מנת שתתני לי מאתים
דלי ארבע. השקה את השדה ארבעה
וליכא למימר דאי הוו פליגי בע"מ
ליה האי ולאחר מיתה אי
מנתא דיליה. רי"ף.
זוז וחזר ואמר לה מחולים לך מהו תיבעי
הוי תנאה, מהיום יהיה גט
ז. דמה שהוסיף אשאר
פעמים: אתא מטרא. בזמן השקאה
הוה אמינא מהיום ולאחר מיתה לא הוי
אם אמות, ולכשימות נמצא
אריסין אדעתא דניטרח
לרבנן תיבעי לרשב"ג תיבעי לרבנן עד כאן
רביעית: הא לא דלה. ולא שקיל
גט כלל לרבנן דא"כ מתני' (עב.) דקתני
גט למפרע מאותו יום, אי
טירחא יתירתא. תוס'
לא קאמרי רבנן התם אלא דלא אחלה גבה
חזרה הוי וחזר בו ממהיום
אלא ריבעא כמנהג המקום: הא
מהיום ולאחר מיתה גט ואינו גט
הרא"ש. ח. משום דהני
ואמר זה גיטך לאחר מיתה,
תלת מילי איתנהו התם,
לא איצטריך. ומזלו גרם: כרבן
אבל הכא הא קאמר לה מחולי' לך או דלמא
אמאן תרמייה ועוד יש לומר דהכי
ולא אמר כלום דאין גט
אבל בשאר מכילתי לא.
שמעון. דדמים במקום אצטלית הכא
קאמר אדמיפלגי במהיום ולאחר
אפילו רשב"ג לא קאמר אלא דקא מפייסה
לאחר מיתה, דכיון דמית
תוס' הרא"ש. ט. וע"ע
היכי מגרש (קדושין נט:
בתוס' הרא"ש ברשב"א ובפי'
נמי מטר במקום השקאה: הלכתא
מיתה ולא השמיענו בהך ברייתא
ליה בדמי אבל לגמרי לא אמר ליה אינה
❖
ג
וכעי"ז לעיל עב.) הלכך הוי
הר"ן כאן שתירצו.
כרבה. בכל מקום שנחלק עם רב
אלא מילתא דרבי דמילתייהו דרבנן
ספק מגורשת ואם פשטה
מגורשת איתיביה ד) האומר לחבירו קונם
יוסף חוץ משדה ענין ומחצה ח): אין
דאמרי גט ואינו גט תנא לה במתני'
ידה וקבלה קדושין מאחר
שאתה נהנה לי אם אי אתה נותן לבני כור
צריכה גט משניהם (רשב"ם
הלכה כרבן שמעון. דאמר לקמןט) חוץ
לפלוג בע"מ ולאשמועינן מילתא
פסקי רי"ד
ב"ב קלו.). הריני כאילו
אחד של חטין ושתי חביות של יין ר"מ אומר
מערב וצידן וראיה אחרונה: הכי
דתרוייהו דאינה שנויה בשום דוכתא
התקבלתי. הריני מחזיק
מעשה בצידן וכו' מאן
אסור עד שיתן וחכמים אומרים אף זה יכול
גרסי' אלא לעולם כרבנן. כלומר
ועוד הארכתי בפרק האומר בקידושין
ד
לך טובה כאילו התקבלתי
תנא דקתני מעשה חסורי
(דף ס:): חסורי מיחסרא וכו'.
ממך לפיכך אינו נדר
מחסרא והכי קתני אם אמר
להתיר את נדרו שלא ע"פ חכם ואומר הריני
תרוייהו אליבא דרבנן אמרי לה:
(נדרים כד.) הריני כאילו
לה ע"מ שתתני לי
דלצעורה איכוון. דסתם מגרש את
וא"ת למה הוצרך להגיה דפליגי רבנן
כאילו התקבלתי הכי השתא התם לצעורה
התקבלתי מה שבקשתי
ה)
אצטליתי ואבדה אצטליתו
אדרבן שמעון בן גמליאל מנא ליה
אשתו מתוך איבה הוא מגרשה הלכך
ממך (שם סג:). היה
[אצטלתי] דוקא קא"ל
קא מכוין ולא ציערה הכא משום הרווחה
ו)
נטמן. הלוקח ביום שנים
רשב"ג אומר תתן את
דפליגי עליה ואומר ר"י דקבלה היתה
מספיקא אמרי' לצעורה איכוון ולא
הוא והא לא איצטריך ההוא גברא דאמר
עשר חודש כדי שלא ימצאנו
דמיה ומעשה בצידן וכו'
בידו דפליגי רבנן (ושהלכה כמותו
תלינן למימר להרווחה איכוון לקולא:
יא)
א
מוכר ליתן לו מעותיו
אמר רבה בר בר חנה אמר
ליה לאריסיה כולי עלמא דלו תלת דלוותא
ויהא חלוט לו (ערכין
תנן התם. במס' ערכין (דף לא:)
: היה
ולא כרשב"ג כדמיירי בסמוך):
ר' יוחנן כל מקום ששנה
רבה אמר הא לא איצטריך.
ואכלי ריבעא את דלי ארבעה ואכול תילתא
לא:). שיהא חולש.
ר"ג במשנתינו הלכה
נטמן. הקונה בית בעיר חומה היה נטמן
כמו (ישעיה יד) חולש
כמותו חוץ מערב וצידן
לסוף אתא מיטרא אמר רב יוסף הא לא
וא"ת דבפרק האומנין (ב"מ
יום שנים עשר חודש שלא ימצאנו
על גוים וכדגרסינן (שבת
וראיה אחרונה (ערב בפ'
דלה רבה אמר הא לא איצטריכא לימא
קמח:) מטילין חלשים
גט פשוט צידן בפ' מי
דף עז. ושם) אמרי' שכר את הפועלים
המוכר לתת מעותיו כדי שיהא חלוט
ה
על הקדשים, שיהא מטיל
שאחזו וראיה אחרונה בפ'
רב יוסף דאמר כרבנן ורבה דאמר
ואתא מטרא הפסד דפועלים וי"ל
לו כדכתיב (ויקרא כה) ואם לא יגאל
מעותיו ללשכות הקודש
דיני ממונות) והלכך אי לא
עד מלאת לו וגו': חולש. זורק. כמו
דשאני התם שאינו אלא שכיר יום
שבעזרה (ערכין לא:).
כרבן שמעון בן גמליאל ותיסברא והא קיימא לן
יהבה ליה אצטליתו דוקא
ויהא שובר את הדלת.
לא הויא מגורשת: בעא
שלא שכרו בעל הבית אלא לדלות
חולש על גוים (ישעיה יד) מטיל גורל:
ב
הילכתא כוותיה דרבה ובהא אין הלכה
של בית שמכר, ונכנס
מיניה ר' אמי מר' יוחנן
ללשכה. מתוקנת לכך: ויהא
וכיון שלא הוצרך אינו שכירו אבל
(שם). ונתנה לו מדעתו.
כרבן שמעון בן גמליאל אלא לעולם כרבנן
הרי זה גיטיך ע"מ שתתני
שובר הדלת. של ביתו ונכנס:
הכא שהוא אריס ועושה כל מלאכות
שקיבלם ברצון (שם). על
לי מאתים זוז וחזר ואמר
רב יוסף כרבנן ורבה אמר לך אנא דאמרי
כרחו. שהטילתם בביתו כי
מחולין הן לך מהו א"ל
מתקנתו של הלל. דאיצטריך לתקוני
שבשדה ג ויש לו חלק בקרקע כמו בעל
האי גונא דתקין הלל
אינה מגורשת דלצעורה
אפילו לרבנן עד כאן לא קאמרי רבנן התם
השדה ומיד כשהתנה עמו לדלות
נתינה על כרחו תהא נתינה:
ד
במתני' (שם לב.).
איכוין והא לא ציערה:
אלא דלצעורה קא מיכוין אבל הכא משום
ארבעה זכה בשליש שדה ואפי' אתא
מכלל
ההוא גברא דא"ל
לאריסיה כ"ע דלו תלת
הרווחה הוא והא לא איצטריך ז) תנן התם בראשונה היה נטמן יום שנים
מטרא ולא איצטריך ה כמו שאר אריסים
דלוותא ואכלי רבעא את
דמשמע דנטלי רבעא ואפילו לא
עשר חדש כדי שיהא חלוט לו התקין הלל הזקן שיהא חולש את מעותיו
ו
דלי ד' ואכיל תילתא לסוף
יצטרכו לדלות ורב יוסף סבר כיון
אתא מיטרא ולא איצטריך
ו
ללשכה ויהא שובר את הדלת ונכנס ואימתי שירצה הלה יבוא ויטול
אמר רב יוסף הא לא דלה
דמשנה עצמו משאר אריסות אמרינן ז
את מעותיו ואמר רבא מתקנתו של הלל נשמע ז הרי זה גיטך על מנת
רבה אמר הא לא איצטריך
הא
הא לא דלה: קיי"ל הלכתא
וקי"ל הלכה כרבה תנן
שתתני לי מאתים זוז ונתנה לו מדעתו מגורשת על כורחו אינה מגורשת
כרבה. $ מכאן משמע דבכולי הש"ס
התם בראשונ' היה נטמן
מדאיצטריך ליה להלל לתקוני נתינה בעל כורחיה דהויא לה נתינה
יום י"ב חודש כדי שיהא
הלכתא כרבה לגבי רב יוסף מדלא
חלוט לו התקין הלל שיהא
מכלל חולש את מעותיו ללשכה
קאמר והא בהא קיי"ל כרבה כדקאמר
[ויהא] שובר את הדלת
ובהא לא קיי"ל כרשב"ג ודלא כאומר
ונכנס ואימתי שירצה יבא
הא דקאמר יב) הילכתא כרבה לגבי רב יוסף בר משדה ענין ומחצה היינו דוקא במילי דאיפלגו בבבא בתרא ח והא דאיצטריך הש"ס
הלה ויטול את מעותיו:
לפסוק הלכה בקידושין
בפרק קמא (דף ט.) כרבה גבי
שיראי לא צריכי שומא פירשנו
שם [ד"ה והילכתא] ט יג):
מכלל