מי שאחזו פרק
שביעי גיטין
עה.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
מכלל
דבעלמא נתינה בעל כרחו לא הויא נתינה. וא"ת דהשתא
מכלל דבעלמא [נתינה בע"כ] לאו נתינה היא. וגבי גט דאיסורא
ס א ב מיי' פ"ו מהל'
א) [בכורות כד. ב"מ לח:]
ב"ק סט. ב"ב קעד. כתובות
אישות הל' ב [ופ"ג
הוא לא תקין הלל: שלא בפניו. כי הכא שאינו בלישכה: מאי
לא מפליג בין בפניו בין שלא בפניו דבכל ענין בעל כרחו
עז. סנהדרין לא. לעיל לח.,
מהל' זכיה ה"ז] סמג עשין
דאיצטריך ליה תקין. ראה שהיה נטמן והתקין דבעל כרחו ושלא
לא הויא נתינה א"כ למה היה נטמן בראשונה וי"ל דבפניו לא היה
ב) לעיל כ: [תוספתא פ"ב],
מח טוש"ע אה"ע סימן לח
בפניו תהא נתינה ואי הוה נמי קאי
קמן ואמר לא מקבילנא הוה
יכול להעיז ט)מלוה מלקבלם כדי שיהיה הבית שלו וגם אם היה בפניו
ג) [קדושין סא.], ד) [ב"ב
סעיף ב:
סא ג טוש"ע שם סעיף ד
קעג:], ה) בדפו"ר בדיני
איצטריך להלל נמי לתקוני דתיהוי
יעשוהו ב"ד לקבלם בעל כרחו וא"ת
א
❖
ממונות, וליתא תיבת באחד,
בהג"ה:
נתינה אלא מה שלא הוצרך לא הוצרך
בבתי ערי חומה דהוי כפרעון החוב
מכלל דבעלמא נתינה
בעל כרחיה לא הויא
והוא בפרק בדיני ממונות
בשלשה זה בורר,
וגבי גט דאיסורא הוא לא קיימא
דעליו לקבלם פשיטא דהוי פרעון
נתינה מתקיף לה רב פפא ואיתימא רב
ו) בדפו"ר ובאמרו,
כדקאמרינן י)הלוהו בישוב לא יחזיר מוסף רש"י
תקנתא דהלל: ערב. בשילהי גט
שימי בר אשי ודלמא כי אצטריך ליה לתקוני
ז) דברים כד, ח) [לעיל
עד.], ט) בתוס' בערכין
פשוטד): צידן. דמתני': ראיה אחרונה.
לו במדבר משמע דבישוב יחזיר לו
שלא בפניו. כגון זה
שלא בפניו אבל בפניו בין מדעתו בין בעל
איתא: לוקח, י) [ב"ק
באחד דיני ממונות (סנהדרין דף לא.)
אפילו בעל כרחו וכן בהזהב (ב"מ
שהיה נטמן ומשום דתרתי
ה)
כרחו הויא נתינה ואיכא דאמרי אמר רבא
קיח.], יא) [בכתובות עד.
לריעותא איכא, דשלא
דאפליגי באמרו לו כל ראיות שיש
דף מט.) כי אמר ליה שקול זוזך לא
ד"ה תנאי תירצו באופן
בפניו הוא ובעל כרחו הוא,
מתקנתו של הלל ה"ז גיטך על מנת שתתני
לך להביא הבא עד שלשים ולא הביא
הוי אפילו כשומר חנם ומה איצטריך
אחר], יב) תיבת ועונה אינה
משום הכי איצטריך ליה
מובנת. מראה כהן,
לי מאתים זוז ונתנה לו בין מדעתו ובין בעל
להלל לתקוני (שם). מאי
עד לאחר שלשים ואמרו לו הבא
הלל הזקן לתקן וי"ל דוקא בעלמא
ו)
יג) [סוכה מא:], יד) צ"ל
דאיצטריך ליה תקין.
כרחו הויא נתינה וכי איצטריך ליה להלל
פשיטא דהוי נתינה שאין המלוה
ראיה ואמר אין לי ראיה בקמייתא
❖
דרב. מהר"ם שי"ף.,
ואי הוי נמי לוקח התם ולא
מפסיד בקבלת הפרעון אבל הכא
הלכתא כוותיה ובבתרייתא לית הלכתא
לתקוני שלא בפניו אבל בפניו בין מדעתו
הוי בעי לקבולינהו הוה
איצטריך להלל לתקוני דבעל
כוותיה: והנייר שלי. לא יהיב לה
דע"י הפרעון צריך להחזיר הבית
בין בעל כרחו הויא נתינה מתקיף לה רב
כרחו תיהוי נתינה (שם).
הגהות הב"ח
וכן ע"י קבלתו הוי הגט גט לא הויא
ולא מידי ורחמנא אמר ונתן בידה ז):
הרי זה גיטך והנייר
פפא ואיתימא רב שימי בר אשי ודלמא
מאי שנא רישא כו'. קא סלקא דעתיה
נתינה וא"ת גבי גט פשיטא דלא הויא
(א) רש"י ד"ה משום וכו'
שלי. כל הנייר אני מעכב
אפילו בפניו נמי מדעתו אין על כרחו לא
❖
התם דהוצרך:
לעצמי, אינה מגורשת.
נתינה ומה צריך ללמוד מתקנתו של
על מנת לאו מעכשיו הוא כרבנן
דכיון דהנייר שלו לא נתן
והלל מאי דאיצטריך ליה תקין א) אמר רבה
הלל וכי אם יתן מתנה לחבירו יקבלנה
דפליגי עליה דרביח) והוי כמו לכשתחזירי
לה כלום, דנמצאו אותיות
בר בר חנה א"ר יוחנן כל מקום ששנה רשב"ג
בעל כרחו ואור"י די"ל דכיון דאמר
לי הנייר ליהוי גט וא"כ אמאי מגורשת
פורחות באויר (לעיל כ:).
מוסף תוספות
על מנת שתחזירי לי
במשנתינו הלכה כמותו חוץ מערב וצידן
לה ה"ז גיטך ע"מ שתתני לי מאתים
הא בשעת גירושין לאו מידי נקיטא:
את הנייר מגורשת.
א. עד שיאמר 'רוצה
היכא דליתיה. לאצטלית: לא כפליה.
זוז תלה הדבר בדעתה ב ועליו לקבלם
וראיה אחרונה ת"ר הרי זה גיטיך והנייר שלי
ב)
ותחזיר, דמתנה על מנת
אני' כיון שיש עליו מן
❖
ר"מ במסכת קידושין (דף סא.) כל
והוי כמו בבתי ערי חומה וקמ"ל
להחזיר שמה מתנה (שם).
הדין לקבלם. רשב"א.
אינה מגורשת על מנת שתחזירי לי את הנייר
ב. שכל זמן שתרצה
תנאי שאינו כתנאי בני גד ובני ראובן
דאפ"ה בע"כ לא הויא נתינה ג:
מגורשת מאי שנא רישא ומאי שנא סיפא
לתת יהא הוא מוכן
לאפוקי
הכא דמעשה קודם
וכו' דנימא אם לא תחזירי לא יהא
לקבלם, והלכך הו"ל כמי
אמר רב חסדא הא מני רשב"ג היא דאמר
פסקי רי"ד
לתנאי. פי' בקונטרס
גט הלכך בטל תנאיה: הא כפליה
שהוא חייב בקבלתם.
תתן לו את דמיה ה"נ אפשר דמפייסה ליה
רשב"א. ג. ואע"פ שתלה
אמר רבא מתקנתו של הלל
לא הוי גיטא. לר"מ: מכדי. לר"מ
דר' מאיר ור' חנינא לא פליגי אלא
הוא בדעת האשה. רשב"א.
הרי זה גיטיך ע"מ שתתני
בדמי מתקיף לה אביי אימור דאמר רשב"ג
כל תנאי מהיכא גמרינן לכופלו:
בכפלות כדקאמרינן התם טעמא
לא נחלקו [רבא ורב פפא]
לי מאתים זוז ונתנה לו בין
היכא דליתיה בעיניה היכא דאיתיה בעיניה
מתנאי בני גד. שהיה כפול אם יעברו
דהוצרך לאומרו שאלמלא כן יש
אלא בגט על תנאי דמעות
מדעתו בין בעל כרחו
הללו שהיא חייבת כדי
מגורשת דמתנה בעל
מי אמר אלא אמר אביי הא מני ר"מ היא
ואם לא יעברו (במדבר לב) וכיון דמיניה
במשמע שאף בארץ כנען לא ינחלו
ג)
להשלים תנאה דמו לחוב
כרחה שמה מתנה וכי
גמרי' בעינן כי התם תנאי שתלו בו
וקשה דבפרק השוכר את הפועלים
דאמר בעינן תנאי כפול והכא הא לא כפליה
ודמו למתנה ובעינא
איצטריך ליה להלל
א
למידק האי עוונא מבית
לתקוני שלא בפניו אבל
(ב"מ דף צד.) משמע בהדיא דפליגי
המעשה הוזכר קודם למעשה אם
לתנאיה מתקיף לה רבא טעמא דלא כפליה
בבתי ערי חומה שהבית
בפניו בין מדעתו בין שלא
רבנן נמי אר"מ במעשה קודם לתנאי
יעברו זה התנאי ונתתם להם זה
לתנאיה הא כפליה לתנאיה לא הוי גיטא
מכור אצלו מכירה גמורה
מדעתו הויא נתינה: ת"ר
גבי מתנה שומר חנם להיות כשואל
המעשה ה"נ בעינן דנימא אם תחזירי
ד
אלא רחמנא אוקמיה
הרי זה גיטיך והנייר שלי
מכדי כל תנאי מהיכא גמרינן להו מתנאי
אפדיון ומש"ה דמי לחוב
אינה מגורשת ע"מ
יהא גט: לאפוקי הכא. דאמר לה
וא"ת בשלמא תנאי כפול ותנאי קודם
ודמי למתנה. ר"ן.
שתחזירי את הנייר הרי זו
בני גד ובני ראובן מה התם תנאי קודם
זה גיטך ברישא והדר ע"מ שתחזירי:
למעשה והן קודם ללאו ילפינן שפיר
ד. דהא אמר [התם] מאן
מגורשת מ"ש רישא ומ"ש
למעשה אף כל תנאי קודם למעשה לאפוקי
משום דהוי ליה כו'. ובין לר"מ ובין
מתנאי בני גד ובני ראובן מדנכתבו
ב
שמעת ליה דאמר בעינן
סיפא פי' דקס"ד דלא קניא
תנאי קודם למעשה רבי
גיטא עד שתחזיר לו את
הכא דמעשה קודם לתנאי אלא אמר רבא
לרבנן דלא אפלוג אלא בכפילה
בזה הענין שמע מינה בעינן כי האי
מאיר הוא משמע דרבי
הנייר ונמצא דבעת קניית
כדמפרש טעמא התם (א) הוצרך הדבר
גוונא אבל שלא יהא מתנה על מה
משום דמעשה קודם לתנאי מתקיף לה
חנינא בן גמליאל פליג
הגט לא יהיב לה מידי
לאומרו שאלמלא כן יש במשמע
שכתוב בתורה ואפשר לקיימו ע"י
אכולהו, לכן נראה לי
ורחמנא אמר ונתן בידה
רב אדא בר אהבה טעמא דמעשה קודם
דפליג אכולהו. תוס' קדושין
שאף בארץ כנען לא ינחלו: בדבר
שליח היכי ילפינן מהתם כדאמרינן
לתנאי הא תנאי קודם למעשה לא הוי
סא. ה. לר"מ לא
אחד. לעבור הירדן: ומעשה בדבר
בכתובות (דף עד.) דלמא בלאו הכי
איצטריך, דבעי תנאי
גיטא מכדי כל תנאי מהיכא גמרינן
אחר. נחלת עבר
הירדן מזרחה:
נמי מועיל תנאי אלא דהכי הוה מעשה
כפול, אלא. תוס' הרא"ש
בדבר להו מתנאי בני גד ובני ראובן מה התם
עה: ד"ה אלא.
וי"ל יא)משום דכל התנאים הכתובים
תנאי בדבר אחד ומעשה בדבר אחר ג אף כל לאפוקי הכא
דמייתי בקידושין בפרק האומר (דף
דתנאי
סא:) הוו בענין זה שמע מינה דבעינן
ממש כי האי גוונא ואם בחקותי תלכו ואם תאבו ושמעתם נמי רוב מצות ע"י שליח ונראה דהלכה כר"מ דבעי' תנאי כפול כו' דשמואל ורבא בסמוך
סברי כוותיה וכל הני דמתניתין איירי בתנאי כפול אע"ג דלא פירש דה"נ מוקי לה לקמן (עו.) ברייתא בדכפליה לתנאיה אע"פ שלא פירש ובכל ע"מ
שבש"ס כגון (סוכה מא:) ע"מ שתחזירהו לי דאתרוג וכיוצא בו בעי כפילות ובכל מקום בעינן תנאי כפול אלא דוקא בשתויי יין ופרועי ראש דהוי
איסורי בפ' שבועת העדות (שבועות דף לו:) והא דבעינן כפילות בסוטה משום דהוי איסורא דאית ביה ממונא דאיכא שאר וכסות יב)ועונה
וכתובה והא דאמרינן בירושלמי בפרק האומר (קדושין פ"ג ה"ג) א"ר יוסי א"ר בון בכל אתר אית ליה לר"מ מכלל לאו אתה שומע הן והכא לית ליה ונראה
להרב ר' אלחנן דגרסינן בכל אתר לית ליה לר"מ וכו' והכא אית ליה ומשני ר' חנינא חומר הוא בערוה כלומר אע"ג דלא כפל תנאו ומן
הדין התנאי בטל ומעשה קיים ומשום חומר אין הגט גט ולא הקידושין קידושין שאם קבלה קידושין מאחר צריכה גט משניהם ובהכי איירי התם
לעיל הקשה הרב ר' אלחנן כיון דבעינן תנאי כפול באיזהו נשך (ב"מ דף סו.) גבי אי קיימת דידך אנא דקאמר פטומי מילי בעלמא הוא משמע
שאם התנה הוא כמו שהיא אמרה היה מועיל ואמאי הא לא כפליה לתנאיה ואומר רבינו יצחק הא דנקט פטומי מילי ה משום דלא מהני
אפי' לרבנן דר"מ וג' עניינים יש דיש מקומות דבעינן תנאי גמור ולר"מ תנאי כפול ויש מקומות דלא בעינן אלא גלוי דעת ויש מקומות
דאפי' גלוי דעת לא בעינן ובפ' האיש מקדש (קדושין דף מט: ד"ה דברים) מפורש: אלא אמר רבא משום דמעשה קודם לתנאי. לאו משום דלית ליה
לרבא כל האומר על מנת כאומר מעכשיו דמי דהא הכי הילכתא כדפרישית לעיל (עד. ד"ה רב הונא) ועוד דבהדיא קאמר רבא יג)בהילך אתרוג זה על
מנת שתחזירהו לי החזירו יצא ואם לאו כאומר מעכשיו דמי היכי יצא והא לא חלה המתנה אלא כשהחזירו ואז אינו בידו ואין נראה לומר
דהתם מיירי כגון שאמר מעכשיו דא"כ היה לו לפרש בדבריו ואע"ג דלא פירש נמי כפילות היינו משום דלא מפרש ליה במשנתינו
אבל אי מיירי באומר מעכשיו היה לו לפרש אלא שרוצה רבא ליישב ברייתא זו אפילו כרבנן ורבי יד) אבל לרבי אתיא שפיר כדמסיק
רב אשי ואביי נמי משמע לקמן בסוף פירקין (עז.) דסבר כרבי דקאמר הכל מודין בעל מנת שתצא חמה מנרתיקה דמעכשיו קאמר וכדרבי
כו' ומיהו אין משם ראיה דלא מצי למימר איפכא הכל מודין דעל מנת לאו כאומר מעכשיו דמי דהא באם תצא פליגי כ"ש בעל מנת דעדיף:
דתנאי