עה:
מי שאחזו פרק
שביעי
גיטין
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
דתנאי
ומעשה בדבר אחד. פירוש שהתנאי סותר המעשה
בדבר אחד. בגט עצמו הוא התנאי להחזירו והוא המעשה להיות
סב א מיי' פ"ט מהל'
א) [לעיל עד. וש"נ],
ב) [צ"ל רבי], ג) [לעיל
גירושין הל' כ סמג
גט: רב אשי אמר הא מני. דקתני על מנת שתחזירי מגורשת: רבי
דאין הגט חל אלא אחר שנתקיים התנאי ואז אין הגט
יח.], ד) [בשאלתות פ'
עשין נ טוש"ע אה"ע סימן
היא דאמר וכו' כאומר מעכשיו דמי. ואשתכח דבשעת גירושין
בידה אבל הילך אתרוג זה במתנה י) על מנת שתחזירהו לא הוי
מטות סי' קלח איתא
קמה סעיף ה:
סג ב ג ד ה מיי' פ"ח
נקיטא לגט ולאחר זמן היא
מחזרת ומתנה על מנת להחזיר שמה
תנאי ומעשה בדבר אחד דס"ל על מנת כאומר מעכשיו והמתנה
א
ולימא לא יהא גט אם
שם הלכה יט סמג שם
לא מתי יהא גט אם מתי
מתנה: אתקין שמואל כו'. כשמוסרו
חלה מיד ויצא בו מיד כשיבא לידו יא):
ב
סעיף ח: מת הבן או מת האב ה"ז גט.
טוש"ע אה"ע סימן קמג
בעינן תנאי וכו'],
לה יאמר אם לא מתי לא יהא גט אם
❖
דתנאי ומעשה בדבר
אחד אלא אמר רב
ה) [כתובות ס:], ו) [גי'
מתי יהא גט דבעי' תנאי כפול דאי
פי' בקונטרס מת הבן בתוך
סדר המשנה וכן ברי"ף
אדא בר אהבה משום דתנאי ומעשה בדבר
ורא"ש או שמת האב או
לא כפליה הוי גיטא מיד ואי כהן הוא
ב' שנים משמע שרוצה לומר דאם
אחד רב אשי אמר הא מני רבי היא דאמר
שאמר כו'], ז) [תוספתא
א)
מוסף רש"י
מפסלא עליה: ה"ג ונימא אם מתי.
לא הניקה ושמשה כלל דלא הוי גט
ג
פ"ה], ח) ברש"י שברי"ף
רב הונא אמר ב) רב כל האומר על מנת
ברישא לא מקדים כו': הן קודם.
כל האומר על מנת
וכן משמע בפירושו בגמרא גבי בשלמא
נוסף ד"ה מתניתין רבנן.
כאומר מעכשיו דמי אתקין שמואל בגיטא
כאומר מעכשיו דמי.
דקפדי בתנאי ואמרו
לרבא כו' אלא לרב אשי כו' ואין נראה
אם יעברו ונתתם (במדבר לב): ה"ג
ד
על מנת כך וכך (קדושין ס:)
באיצטלית ודוקא תתן
דשכיב מרע אם לא מתי לא יהא גט ואם
איצטלית ולא דמיה, ט) צ"ל
אלא אמר רבא אם לא מתי לא יהא
דאם מת האב כששימשתו יום אחד
על מנת ודאי תנאה משמע
תנוק. מצור דבש,
מתי יהא גט ולימא אם מתי יהא גט ואם לא
והכי קאמר מעכשיו יהא
גט. לימא ברישא משום דלא מקדים
פשיטא דהוי גט כיון ששימשתו עד
י) [סוכה מא: קדושין ו:
גט על מנת שיתקיים תנאי
מתי לא יהא גט לא מקדים איניש פורענותא
שמת דמה יש לה לשמש יותר וליכא
כו' והדר נימא הן ולאו דבעינן הן
ג)
בבא בתרא קלז:], יא) [ועי'
זה וכל אימת דמתקיים
מתני'
כמה היא
קודם ללאו:
למימר דאשמועינן אע"פ שמת קודםיב)
לנפשיה ולימא לא ד) יהא גט אם לא מתי
תנאה הוה ליה גט למפרע
תוס' קדושין ו: ד"ה לא
❖
(ע"ז לז. וכעי"ז לעיל עד.).
החזירו ותוס' סוכה מא:
מניקתו ב' שנים. שיהא לולד שתי
הוי גט דלא בעינן שתשמשנו כל ימי
בעינן תנאי קודם למעשה מתקיף לה רבא
ד"ה הילך ותוס' ב"ב קלז:
חייה דהא ודאי לא בעינן דאי הוה
שנים שכך הוא זמן הנקתו. ולענין
ד"ה לא], יב) בדפו"ר נוסף,
מכדי כל תנאי מהיכא גמרינן מתנאי בני גד
לה, יג) [דף עד:], יד) צ"ל
לשמש את אביו כל ימי חייו: רבי
בעינן לא הוה גט דאין זה כריתות
ה
פסקי רי"ד
ולפי. מהרש"א, טו) עי'
ובני ראובן מה התם הן קודם ללאו אף כל
יהודה אומר שמנה עשר חדש. לר'
כדאמרינן בפרק בתרא (לקמן דף פג:)
,
❖
מהרש"א ומהר"ם שי"ף
לאפוקי הכא דלאו קודם להן אלא אמר רבא
ואסיק רב אשי הא מני ר'
כל ימי חייכי אין זה כריתות אלא
יהודה זמן הנקת תינוק עד שיהו לו
היא דאמר רב הונא אמר
אם לא מתי לא יהא גט אם מתי יהא גט
נראה לרבינו יצחק לפרש דמת קודם
י"ח חדשים בכתובות בפרק אע"פ
א
רבי כל האומר ע"מ כאומר
מעכשיו דמי. פי' והגט
אם לא מתי לא יהא גט אם לא מתי לא יהא
(דף ס:): מת הבן. קודם הזמן או
שהניקה ושימשה כלל דלא איכווין
מוסף תוספות
קונה למפרע משעה
מת האב: ה"ז גט. דכיון דלא פריש
אלא להרווחה ולא לצעורה והא לא
גט לא מקדים איניש פורענותא לנפשיה אם
שמסרו בידה קודם
א. לרבא. תוס' ב"ב קלז:
מידי לא איכוון אלא להרווחה כל
איצטריך ואפי' לרב יוסף דאמר לעיל
ויג)
שתחזיר לו הנייר והחזרת
כרבי, [דהאומר]. תוס'
מתי יהא גט אם לא מתי לא יהא גט בעינן
הנייר הוי תנאה ומקיימה
הרא"ש.
ב. ויכולים
הן קודם ללאו: מתני' הרי זה גיטיך ע"מ
והא לא דלה יש לחלק דהכא מסתמא
ימים שהוא צריך ומכאן ואילך אינו
ב
ליה לתנאה והוי גיטא
המעשה והתנאי להתקיים.
צריך: שלא בהקפדה. היא לא
אם היה יודע שימות אביו או בנו לא
למפרע ובההיא שעתא
תוס' ב"ב שם. ג. [ד]לא
שתשמשי את אבא על מנת שתניקי את בני
היה מקפיד בתנאו ז אבל התם אדרבה
הכעיסתו ואפי' הכי שאין העכבה
הנייר שלה היה ומתנה
נתקיים כלום מן התנאי.
כמה היא מניקתו שתי שנים רבי יהודה
ע"מ להחזיר שמה [מתנה]
רש"י
לקמן
עו.
ג
ה)
אם היה יודע דאתי מטרא לא היה
הימנה אינו גט וכ"ש אם בהקפדה:
אתקין שמואל בגיטא
ד. [ד]בשלמא גבי בן
אומר שמנה עשר חדש מת הבן או שמת
רשב"ג אומר כזה גט. הואיל ולא
משכירו כלל :
ח
דש"מ אם לא מתי לא יהא
איצטריך לאשמועינן
כלל אמר רשב"ג כל עכבה
האב הרי זה גט הרי זה גיטיך ע"מ שתשמשי
הקפידתו ואין העכבה הימנה:
גט ואם מתי יהא גט פי'
אע"פ שמת תוך ב' שנים,
הכי צריך למימר אם מתי
אלא באב מאי קמ"ל. תוס'
גמ' מתני' רשב"ג. דאמר לעיל
שאינה הימנה ה"ז גט.
את אבא שתי שנים ע"מ שתניקי את בני
יהא גט מהיום או מעכשיו
הרא"ש. ה. [אף] אי הוה
הקשה ה"ר אלחנן א"כ אמאי קאמר
(דף עד.) תתן דמיה אלמא להרווחה
שתי שנים מת הבן או שאמר האב אי אפשי
דאי לא אמר הכי הוה ליה
מתקיים התנאי. תוס'
ו)
גט לאחר מיתה ומשום
הרא"ש. ו. גבי אריס. תוס'
רבא לעיל י) דנתינה בעל כרחו לא
מיכוון ולאו דוקא קאמר הא נמי
שתשמשני שלא בהקפדה אינו גט רבן
דתנינן ליה בפירוש במתני'
הרא"ש. ז. [דהא] לא
הויא נתינה ולא הוי גט ט והא עכבה
להרווחה איכוון וכל זמן שהוא צריך
שמעון בן גמליאל אומר כזה גט כלל אמר
לא איצטריך שמואל
נתכוין אלא לצרכו. תוס'
לינק קאמר: וברייתא רבנן. דאמרי
אינה ממנה והלכה כרשב"ג במשנתנו
י
למימרי': ולימא אם מתי
הרא"ש. ח. לשון הרשב"א:
רבן שמעון בן גמליאל כל עכבה שאינה
יהא גט ואם לא מתי לא
דלא טפי ליה אלא מחמת
ועוד מאי שנא מת האב או הבן
(שם:) אצטלית דוקא הכא נמי שימוש
הימנה הרי זה גט: גמ' ומי בעינן כולי האי
יהא גט לא מקדים איניש
טירחא יתירא והא לא
ממחולין לך דבעי למימר י) דאפילו
והנקה דוקא וביום אחד סגי:
פורענותא לנפשיה הלכך
טרח. ט. כי לא הוי
ורמינהי שמשתו יום אחד הניקתו יום אחד
דמיקל בתנאי. דאמר תתן דמיה
לרשב"ג אינה מגורשת וי"ל דהכא
ז)
מתחיל באם לא מתי
נתינה מאי הוי, מ"מ תהא
ומשום דבעי' תנאי כפול
מגורשת, דהא רוצה לקיים
ה"ז גט אמר רב חסדא לא קשיא הא רבנן
ודאי להרווחה בעלמא עשה כן וכיון
וקאמר נמי כל עכבה שאינה הימנה
אומר שניהם שאם לא
תנאה. רשב"א. י. ויכולה
ה"ז גט ח): כאן בסתם. מתני' דאמר
שמת ולא אצטריך הוי כאילו נתקיים
והא רבן שמעון בן גמליאל מתניתין רשב"ג
יכפול תנאו אין זה תנאי
היא שתאמר הילך מאתים
התנאי אבל התם שתתני לי מאתים
שתי שנים תניקי בסתם וברייתא
ט)
והוי גט מיד ואם הוא כהן
זוז אם תרצה ליקח קח.
וברייתא רבנן הא מדסיפא רבן שמעון בן
מיפסלא עילויה מתקיף לה
רשב"א. יא. ובידו ליקחם
במפרש יום אחד: רב אשי אמר.
זוז בדעתו שיקבלם יא ולבסוף כשאינו
גמליאל הוי מכלל דרישא לאו רשב"ג אלא
רבא מכדי כל תנאי מהיכא
עכשיו כמו בשעת התנאי
רוצה לקבלם לא נתקיים התנאי והא
ברייתא בסתם דכל סתם כמפרש
גמרי' ליה מבני גד ובני
ודאי בעינן קיום התנאי.
ברייתא רשב"ג היא דמיקל בתנאי מתני'
דמספקא ליה לעיל במחולין לך דלמא
יום אחד דמי ומתני' רב אשי משני
ראובן מה התם הן קודם
רשב"א. יב. [ו]איפשר
רבנן רבא אמר לא קשיא כאן בסתם כאן
ללאו אף וכו' לאפוקי הכא
לומר שכל כך לא נתכוון
אפי' לרבנן הוי גט ואע"ג דהכא לא
לה לקמיה. ורב אשי לאו לשנויי
דלאו קודם להן אלא אמר
לצערה. רשב"א. יג. לרב
במפרש רב אשי אמר דכל סתם נמי כמפרש
הוי גט היינו משום דהתם בעצמו מחל
מתניתין וברייתא אתא אלא לאפלוגי
רבא הכי לימא אם לא מתי
אשי דילמא רישא
יום אחד דמי תנן כמה היא מניקתו שתי שנים
לא יהא גט ואם מתי יהא
בשהניקתו שעה אחת ולא
לה אבל הכא לא מחל לה כלום:
עליה דרבא דאמר סתם שתי שנים:
יב
ורמינהו שימשתו יום אחד ה"ז
גט ואם לא מתי לא יהא
הספיקה להניקו יום תמים
יום אחד משתי שנים. של תינוק:
רבי יהודה אומר שמנה עשר חדש בשלמא
גט מ"ש לא מתי לא יהא
עד שמת ורב אשי במפרש
גט.
לאפוקי. שאם הניקתו לאחר שעברו לו
אין להקשות לפי'
לרבא ניחא אלא לרב אשי למה לי שתי
גט דלא מקדים איניש
יום אחד דוקא קאמר יום
פורענותא לנפשיה ואם
אחד ולא תהני לה שעה
שתי שנים: דלא. שאין זה הנקה:
הקונטרס דמפרש דמת הבן או מת
שנים למה לי שמנה עשר חדש ביום אחד
מתי יהא גט ואם לא מתי
אחת בדלא מאית הא מאית
האב דמתני' אחר שהניקתו אמאי
בשלמא שעה אחת סגי דמ"מ הרי
סגי ההכי קאמר יום אחד משתי שנים לאפוקי
לא יהא גט דבעי' תנאי
לא מוקי להך ברייתא דהכא שמת
כפול והן קודם ללאו. תניא
נתקיים התנאי שהניקתו.
לאחר שתי שנים דלא יום אחד משמנה
עשר חדש לאפוקי לאחר
(ב"מ צד.) אבא חלפתא
רשב"א לקמן דף עו.
לאחר ששימשתו והניקתו יום אחד
איש כפר חנניה אומר
יד. כרבנן
דמתני'
שמנה עשר חדש דלא מיתיבי
הרי זה
גיטיך על מנת שתשמשי
דא"כ הוה ליה למיתני בהדיא ומת
משום ר' מאיר תנאי קודם
דאמרי מת הבן בתוך שתי
את אבא שתי שנים
על מנת שתניקי את בני שתי שנים מת
אבל אין לתרץ דא"כ מאי איריא יום
למעשה הרי זה תנאי.
שנים אינה מגורשת.
❖
מעשה קודם לתנאי אין זה
רשב"א.
הבן או שאמר האב אי אפשי
שתשמשני שלא בהקפדה אינו גט
א' אפי' שעה אחת נמי דהא לרש"י
תנאי. פי' כגון אם מתי יהא
שפירש בסמוך גבי אלא לרב אשי
בשלמא
גט זהו תנאי קודם למעשה
מאי שנא רישא ומאי שנא סיפא ה"נ
כמו אם יעברו ונתתם. יהא
פסקי רי"ד (המשך)
יום אחד לאו דוקא אלא אפילו שעה אחת דאי דוקא לא הוי פריך מידי יג: מתניתין רשב"ג. דאמר (לעיל עד.) גבי איצטלית תתן לו את
גט אם מתי זה מעשה
קודם לתנאי שאין זה תנאי
של יניקה כלל ודמי לסיפא
דמיה דלהרווחה קא מיכוין ומתניתין נמי להרווחה קא מכוין והנקה
ושימוש כל הצורך קאמר וברייתא רבנן דאמרי לצעורה קא
אלא מיד הוי גט. והלכתא
כשאמר שתי שנים ומת
מיכוין וכיון דציערה יום אחד סגי בהכי כיון דלא להרווחה קא מכוין ולפירוש זה אם מת קודם שהניקה ושימשה כלל אינו גט דהא
כר' מאיר משום דתנן
הבן בתוך שתי שנים שלא
יד)
סתמא כותיה בפ' השוכר
נתקיים התנאי של שתי
לא ציערה אי נמי הכא לא נתכוון לצעורה בחנם אלא לצורך בנו ואביו וכי מת הא לא אצטריך אבל גבי אצטלית לעולם הוא צריך לאצטלית
את הפועלים (שם) כל
שנים. או שאמר האב וכו'.
ברייתא
רשב"ג היא
ולא לדמי' ולכך כשאבדה יכול לומר איני חפץ בדמי טו)אצטלית וכן צריך לפרש בסמוך דמוקי מתני' כרבנן:
המתנה על מה שכתוב
פי' אע"פ שלא הקפידתו
דמיקל בתנאי. ובהרווחה פורתא סגי אבל רבנן דמחמרי אית לן למימר דכל הצורך קאמר: כאן במפרש. ברייתא במפרש יום
בתורה תנאו בטל וכל
האשה שאין העכבה ממנה
תנאי שמעשה קודם
אפ"ה אינו גט כיון שלא
אחד וקא משמע לן דוקא הניקתו ושימשתו יום אחד אבל מת ולא הניקתו ושמשתו כלל אינו גט יד דסלקא דעתין כיון שהיקל עליה כל כך
מתחילתו תנאו בטל וכל
נתקיים התנאי. רשב"ג
שלא הצריכה אלא יום אחד אף על פי דפירש כי מת ולא הניקתו ושמשתו כלל ליהוי גט קא משמע לן דלא אמרינן הכי:
תנאי שאפשר לו לקיימו
אומר כל עכבה וכו' ומי
בסופו והתנה עליו
בעי' כולי האי. ורמינהו
בשלמא
מתחילתו תנאו קיים. ואי
שמשתו יום א' הניקתו יום
קשה והיכי תנן בפרקין (לעיל עב.) זה גיטיך אם מתי זה גיטיך מחולי זה לא אמר כלום מהיום אם מתי מעכשיו אם מתי
א' הרי זה גט. אמר רבא לא קשה כאן בסתם כאן במפרש פי' מתני' בסתם דאמר לה ע"מ שתניקי את בני ולא פירש לה
הרי זה גט. והא הרי זה גיטיך הוי מעשה אם מתי הוי תנאה ואנן בעי' תנאי קודם למעשה י"ל התנא קיצר את לשונו. וה"ק
כמה צריכה להניקו שתי שנים שהוא זמן יניקת הולד. וברייתא במפרש דאמר לה ע"מ שתניקי את בני יום אחד והוא גופיה
זה גיטיך אם מתי יהא גט דהוי תנאי קודם למעשה עיין בשלהי פרקין שהוכחתי כרבנן ועי' בפ' האומר בקידושין: מתני'
קא משמע לן שאם שמשתו יום אחד והניקתו יום אחד שיתקיים התנאי הוי גט ואם לאו כגון שמת הבן או האב אינו גט
ולאפוקי מדרבי שמעון בן גמליאל רב אשי אמר כל בסתם נמי כמפרש יום אחד דמי. פי' ברייתא דתני יום אחד אף על פי
הרי זה גיטיך ע"מ שתשמשי את אבא ע"מ שתניקי את בני כמה היא מניקתו שתי שנים ר' יהודה אומר י"ח חודש מת הבן
שאמר לה על מנת שתניקי את בני סתם די לה ביום אחד כיון שלא פירש לה זמן: תנן כמה היא מניקתו שתי שנים בשלמא
או שמת האב הרי זה גט ע"מ שתשמשי את אבא שתי שנים וע"מ שתניקי את בני שתי שנים מת הבן או שמת האב או
שאמר האב אי אפשי שתשמשני שלא בהקפדה אינו גט רשב"ג אומר הרי זה גט אמר רשב"ג כל עכבה שאינה ממנה הרי
לרבא ניחא אלא לרב אשי למה לי שתי שנים יום אחד סגי ה"ק יום אחד משתי שנים. לאפוקי לאחר שתי שנים דלא יום
אחד מי"ח חודש לאפוקי אחר י"ח חודש דלא. פי' שכבר עבר זמן היניקה. מיתיבי הרי זה גיטיך ע"מ שתשמשי את אבא
זה גט. פי' הרי היא מניקתו שתי שנים שיהו לולד כ"ד חודש שכך הוא זמן יניקתו ולענין לשמש את אביו כל ימי חייו מת
שתי שנים על מנת שתניקי את בני שתי שנים מת הבן או שאמר האב אי אפשי שתשמשני שלא בהקפדה אינו גט
הבן או וכו' פי' דוקא אם התחילה להניקה ואח"כ מת אבל אם לא הניקה כלל ומת הבן אינו גט שהרי לא נתקיים התנאי