מי שאחזו פרק
שביעי
גיטין
עו.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
בשלמא
לרבא רישא בדלא פריש וסיפא בדפריש. פי' בקונט'
בשלמא לרבא. דאוקי רישא דמתני' ב' שנים ממש ואע"ג דסתם:
סד א ב מיי' פ"ח מהל'
א) [תוספתא פ"ה],
ב) [קדושין כד. וש"נ],
גירושין הלכה יח סמג
רישא. דקאמר מת הבן בתוך שתי שנים ה"ז גט: בדלא פריש.
כיון דלא אצטריך לפרושי ופירש אמרי' דאתיא למימר
ג) [עירובין פג. וש"נ],
עשין נ טוש"ע אה"ע סי'
ב' שנים והרי הניקתו כל צרכו: סיפא דפריש. על כרחיך דוקא
דאפילו מת לא הוי גט ואין נראה לר"י דהא גבי אביו אצטריך קמג סעיף י:
ד) [תוספתא פ"ד],
קאמר דהא לא איצטריך לפרושי ופריש: אלא לרב אשי. דאמר רישא
סה ג מיי' שם פרק ט
לפרושי וגבי בן אצטריך לפרושי לר' יהודה דאמר י"ח חודש ומה
ה) בכת"י נוסף: וכפר
א
ב
ביהודה,
עותנאי
הלכה ט סמג שם
דמתני' יום אחד קאמר על כרחך
שפירש נמי אלא לרב אשי מאי שנא
ו) [תוספתא פ"ה],
טוש"ע אה"ע סי' קמד
מת הבן או האב דקתני כגון שמת
רישא ומאי שנא סיפא כיון דברישא
❖
בשלמא לרבא רישא
בדלא פריש סיפא
ז) ברש"י שברי"ף נוסף:
סעיף ז:
כבר, ח) ברש"י שברי"ף
ולא הניקתו כלל ואמאי ה"ז גט הרי
כמפרש יום אחד דמי על כרחין מת
דפריש אלא לרב אשי מאי שנא רישא ומאי
נוסף: לה, ט) בדפו"ר
לא נתקיים כלום מן התנאי: לפי שלא
האב או הבן דקתני כגון שמת ולא
בראש, י) [ע"ב],
שנא סיפא קשיא ת"ר הרי זה גיטך על מנת
א)
יא) בדפו"ר בתנאו,
אמר לה. אם תניקי יהא גט אם לא
פסקי רי"ד (המשך)
הניקתו כלל ואמאי ה"ז גט הא לא
שתשמשי את אבא שתי שנים ועל מנת
יב) נראה שצ"ל כדפרשתי,
נתקיים כלום מן התנאי ואין נראה
תניקי לא יהא גט דבעינן תנאי כפול
תנשא לעלמא עד שתקיים
והוא לעיל ד"ה מת,
שתניקי את בני שתי שנים אע"פ שלא נתקיים
תנאו והכי נמי אמרינן
כתנאי בני גד ובני ראובן: ר"ש כו'.
דלכ"ע מת הבן היינו שלא הניקתו
יג) נראה שצ"ל כמפרש,
לקמן (פה:) בפרק המגרש
התנאי הרי זה גט לפי שלא אמר לה אם
מיפרשא בהדיא ואזלא: איכא דאמרי
כלל יב) כדפירש במתני' ונראה לר"י
יד) נראה שצ"ל משני.
אתקין רב בגיטין וכו' מן
תשמשי אם לא תשמשי אם תניקי ואם לא
מהר"ם שי"ף ועי' מהרש"א
לר"מ קאמר ליה. אין לנו ללמוד מתנאי
לפרש בשלמא לרבא כו' וסיפא בדפריש
יומא דין לאפוקי מדר'
ג
על תוס' ד"ה וגמרינן,
❖
יוסי דאמר זמנו של שטר
תניקי דברי רבי מאיר וחכ"א נתקיים התנאי
בני גד שאין לך תנאי בכל המקרא שאינו
דהואיל ופירש שתי שנים ד ודאי לצעורה
מוכיח עליו והא איהו הוא
כפול כגון אז תנקה מאלתי (בראשית כד)
קא מכוין ואפילו מת אינו גט אלא
ה"ז גט ואם לאו אינו גט רשב"ג אומר אין לך
דאמר בפרק יש נוחלין
(ב"ב קלו.) הלכה כרבי
וכגון אם שכב אם לא שכב (במדבר ה)
לרב אשי כיון דרישא נמי הוי במפרש
יג)
מוסף רש"י
תנאי בכתובים שאינו כפול איכא דאמרי לר'
יוסי. אלא ודאי חומרא
אם תאבו ושמעתם אם תמאנו ומריתם
יום א' הרי נמי נתכוין לצעורה כיון
❖
מאיר קאמר ליה ואיכא דאמרי לרבנן קאמר
בעלמא הוא דאתקין
הובא בסוף המסכת
(ישעיה א) הלכך הוי להו שני כתובין
דפירש ואפילו מת לא ליהוי גט כמו
בגיטא לאפוקי נפשיה
להו איכא דאמרי לר' מאיר קאמר ליה והכי
בסיפא ה: והוו להו שני כתובין הבאין
מפלוגתא וה"ה הכי אית
הבאים כאחד ואין מלמדין: ואיכא
קאמר ליה אין לך תנאי בכתובים שאינו כפול
למימר הכא דחומרא
מוסף תוספות
כאחד. הקשה ה"ר אלחנן בפרק
דאמרי לרבנן קאמר להו אין לך
בעלמא הוא דאתקין
והוו להו שני כתובים הבאין כאחד וכל שני
תנאי בכתובין שאינו כפול. ויש לנו
האומר (קדושין דף סא:) דפריך מקראי
ב)
שמואל שלא תפסל עליו
א. כדי להקל עליה דאי
מעכשיו אליבא דר' מאיר
בסתם הוה ליה לשמושיה
כתובים הבאין כאחד אין מלמדין איכא
ללמוד מהן דכולהו צריכי כדמתרצינן
טובא לר' חנינא בן גמליאל דלא בעי
ולעולם הלכה כרבנן וכי
עד דמאית. רשב"א.
להו בקדושין בהאומר לחבירו (ד' סא:):
תנאי כפול לימא ו דהויא ב' כתובין
דאמרי לרבנן קאמר להו והכי קאמר להו אין
היכי דפליגי רבנן עליה
ב. ואהני
פירושא
מאן חכמים. בהך מתניתא בתרייתא
הבאים כאחד וי"ל דהתם כאיכא
דר' מאיר בתנאי כפול
להחמיר עליה להניק שתי
לך תנאי בכתובים שאינו כפול וגמרינן
הכי נמי פליגי עליה
שנים. רשב"א. ג. רישא
ר"ש [ב"ג] היא: אמר לה בפני שנים ה"ז
דאמרי דהכא דלרבנן קאמר להו ז אי
מינייהו ורמינהו הרי זה גיטיך ע"מ שתשמשי
בהין קודם ללאו דהא
דלא פריש, אימור לפי
גיטך כו'. ולא מסרו לה בפניהם
נמי אי הוה פריך ליה התם מכולהו
לא בעי רבנן הין ולאו
הצורך נתכוין, והא לא
את אבא שתי שנים על מנת שתניקי את בני
דאי מסרו להז) איגרשה לה בהאי תנאי
בהדי הדדי הוי משני להו דהוו שני
כלל והכי נמי פליגי עליה
איצטריך. תוס' הרא"ש.
שתי שנים מת האב או מת הבן אינו גט
בתנאי קודם למעשה דהכי
ד. אע"פ שלא היה צריך
ותו לא מצי לאתנויי תנאה אחרינא
כתובין הבאין כאחד ועוד דשפיר יד)מצריך
אמרי' בשלהי השוכר את
לפרש. תוס' הרא"ש.
דברי ר' מאיר וחכמים אומרים אע"פ שלא
אלא כך אמר ח) בפניהם כשאמסרנו
להו רבי חנינא בן גמליאל התם:
הפועלים (ב"מ צד.) מאן
ה. ועע"ש בתוס' הרא"ש
וגמרינן מינייהו. פי' בקונטרס
נתקיים התנאי הרי זה גט יכולה היא שתאמר
לה לא אמסרנו אלא על מנת כן:
שמעת ליה דאית ליה האי
שכ' ליישב פירש"י, ואף הוכיח
סברא דבעי' תנאי קודם
כדבריו מן הירושלמי.
וחזר ואמר לה בפני שנים כו'. ומסרו
לו תן לי אביך ואשמשנו תן לי בנך ואניקנו
ולא הוו שני כתובים
למעשה ר' מאיר דתניא
ו. דאדרבא משום הכי
לה: לא ביטל כו'. שלא בא זה להוסיף
הבאין כאחד דכולהו מצריך להו ר'
קשיא דרבי מאיר אדרבי מאיר קשיא דרבנן
אבא חלפתא אומר משום
ניחא משום. תוס' הרא"ש.
ר' מאיר וכו' ובשלהי
ז. דגמרינן מינייהו. תוס'
מדלא אמר לה שתתני מאתים זוז
חנינא בן גמליאל בקדושין (ג"ז שם)
אדרבנן דרבי מאיר אדרבי מאיר לא קשיא
❖
פירקין מוכח (לקמן דף
הרא"ש.
תוספת על תנאי הראשון ולעקור
ואין נראה להרב רבי אלחנן דהתם
התם בדלא כפליה לתנאיה הכא בדכפליה
עז. וע"ש בדברי רבינו)
נמי לא בא מדלא ביטל דברו הראשון
לא מצריך
להו אלא דמשני להו
בפירוש דרבנן פליגי עליה
לתנאיה ורבנן אדרבנן לא קשיא מאן חכמים
ג)
ולא בעי תנאי קודם
בפני אלו אלא הכי קאמר לה או
דאין משום אחד מהן ללמוד דניבעי
פסקי רי"ד
למעשה: ת"ר אמר לה
דהכא רבן שמעון בן גמליאל היא דאמר
תנאי ראשון או מאתים זוז: ג' מאות
תנאי כפול
אבל לרבי מאיר דיליף
בפני שנים הרי זה גיטיך
בשלמא לרבא רישא בדלא
כל עכבה שאינה הימנה הרי זה גט תנו רבנן
זוז. ודאי עקר ליה לתנאיה קמא:
מינייהו לא
עביד שם צריכותא ויש
ע"מ שתשמשי את אבא
פריש סיפא בדפריש אלא
שתי שנים וע"מ שתניקי
לרב אשי מ"ש רישא
אמר לה בפני שנים הרי זה גיטך על מנת
ואין אחד מן העדים הראשונים ואחד
לומר דיש בהן שום צריכותא:
ד)א
את בני שתי שנים וחזר
ומ"ש סיפא. פי' בשלמא
מן האחרונים מצטרפים. להעיד
תניא ואמר בפני שנים הרי זה
שתשמשי את אבא ב' שנים וחזר ואמר לה
לרבא דאוקי רישא דמתני'
שהיה תנאי בגט זה כל זמן שלא יבואו
גיטיך ע"מ שתתני לי
שתי שנים ממש ואף על
בפני שנים הרי זה גיטך על מנת שתתני לי מאתים זוז לא ביטל דברי
מאתים זוז לא בטלו דבריו
גב דסתם. רישא דקאמר
שנים [כאחד ויעידו] באחד מן התנאים
האחרון את הראשון רצתה משמשתו רצתה נותנת לו מאתים זוז אבל אמר
הראשונים את האחרונים
מת הבן בתוך שתי שנים
כשר ע"י עדי חתימה ולא כל כמינייהו
רצתה משמשתו רצתה
ה"ז [גט] בדלא פריש
לה בפני שנים הרי זה גיטך ע"מ שתתני לי מאתים זוז וחזר ואמר לה בפני
דהנך לשוויי תנאה בגיטא: אילימא
נותנת לו ר' זוז. פי' אמר
שתי שנים והרי הניקתו
שנים הרי זה גיטך על מנת שתתני לי ג' מאות זוז ביטל דברי האחרון את
בפני שנים וכו' ולא מסרו
כל צרכו. סיפא בדפריש
אסיפא. פשיטא דאין אחד מן
לה בפניהם שאם מסרו
על כרחיך דוקא קאמר
הראשון ואין אחד מן הראשונים ואחד מן האחרונים מצטרפין אהייא אילימא
הראשונים כלום שהרי אפילו באו
לה איגרשא לה בהאי
דהא לא איצטריך לפרושי
אסיפא הרי בטל אלא ארישא פשיטא מהו דתימא כל לקיומא תנאי מצטרפין
תנאה ותו לא מצי לאתנויי
ופירש. אלא לרב אשי
שניהם אינן כלום דהא בטיל ליה
ב
קמ"ל: מתני' הרי זה גיטך אם לא באתי מכאן עד שלשים יום והיה הולך
תנאה אחרינא אלא כך
דאמר רישא דמתני' יום א'
ההוא תנאה: אלא ארישא. דקאמר
אמר בפניהם כשאמסרנו
קאמר על כרחיך מת הבן
או האי או האי: מהו דתימא. הואיל
מיהודה לגליל הגיע לאנטיפרס וחזר בטל תנאו הרי זה גיטך אם לא באתי
לא אמסרנו אלא ע"מ כן
או מת האב דקתני כגון
וחזר ואמר לה בפני שנים
שמת ולא הניקתו כלל
ומקיים גיטא בחד מהני תנאי הוו
מכאן עד שלשים יום והיה הולך מגליל ליהודה והגיע לכפר עותנאי
וכו' ומסרו לה לא בטלו
ואמאי הרי זה גט הרי לא
להו כחד תנאה וכל סהדי דמסהדי
וחזר בטל תנאו הרי זה גיטך אם לא באתי מכאן עד שלשים יום והיה
וכו' שלא בא זה להוסיף
נתקיים כלום מן התנאי:
לקיומי תנאה דהאי גיטא ליצטרפו
מדלא אמר לה שתתני
קשיא. וכיון דאיתוקם רב
הולך למדינת הים והגיע לעכו וחזר בטל תנאו הרי זה גיטך כל זמן שאעבור
ג
קא משמע לן: מתני' והגיע
לי מאתים זוז תוספת על
אשי בקושיא ש"מ כרבא
תנאי הראשון ולעקור נמי
הלכתא דאמר סתמא כל
מכנגד פניך שלשים יום היה הולך ובא הולך ובא הואיל ולא נתיחד עמה
לאנטיפרס וחזר. מיד: תנאו בטל.
א)
לא בא מדלא בטל תנאו
זמן היניקה משמע שתי
הרי זה גט: גמ' למימרא דאנטיפרס בגליל הוה קיימא
ורמינהי אנטיפרס
כלומר ושוב אינו כשר לגרש בו
ה)
ו)
הראשון בפני אלו אלא
שנים לולד: ת"ר הרי זה
הכי קא"ל או תנאי ראשון
גיטיך ע"מ שתשמשי את
ביהודה וכפר עותנאי בגליל בינתים מטילין אותו
לחומרא מגורשת
ואפילו חזר והלך לגליל ונשתהה
או מאתים זוז אבל אם
אבא שתי שנים וע"מ
שלשים יום אינו גט דקא סלקא דעתך
ואינה
אמר לה בפני שנים הרי זה
שתניקי את בני שתי שנים
אנטיפרס בתחילת גליל היא והרי
גיטיך על מנת שתתני לי
אע"פ שלא נתקיים התנאי
מאתים זוז וחזר ואמר לה
הרי זה גט לפי שלא אמר
מתנאי הראשון הלך לגליל ולא שהה שלשים יום וביטל הגט שהרי בא אבל אם לא הגיע לאנטיפרס וחזר ולאחר ימים הלך לגליל ונשתהה
בפני שנים אחרים ג' מאות
לה אם תשמשי ואם לא
שלשים יום הרי זו מגורשת שזמן השלשים לא נקבע אלא משילך לגליל והרי לא הלך עד עתה ונשתהה: לכפר עותנאי. קס"ד כפר
זוז בטלו דבריו האחרונים
תשמשי אם תניקי ואם
עותנאי בריש יהודה בבואו מגליל ליהודה והרי הלך ליהודה ובא בתוך שלשים ואין כאן עוד לא תנאי ולא גט להתקיים עוד: לעכו. קא סלקא
את הראשונים ואין אחד
לא תניקי דברי ר' מאיר
ט)
מן הראשונים וא' מן
וחכמים אומרים נתקיים
דעתיה עכו במדינת הים קיימא: כל זמן שאעבור מכנגד פניך. כשאשתהה שלשים יום עובר מכנגד פניך מיד יהא גט: והיה הולך ובא
האחרונים מצטרפין. אהיא
התנאי הרי זה גט ואם לאו
כו'. בגמרא י) פריך והא לא עבר שהיה הולך ובא בתוך שלשים: גמ' אנטיפרס ביהודה וכפר עותנאי בגליל. סמוכים זה לזה בספר זה
אילימא אסיפא הרי ביטל
אינו גט וקי"ל יחיד ורבים
אלא ארישא פשיטא שמה
הלכה כרבים. וכתב ר"י
בראש יהודה וזה בראש גליל הלכך היה הולך מיהודה לגליל והגיע לאנטיפרס וחזר לא בטל תנאו דאכתי לא אזיל לגליל וכי אזל
שמעיד זה אינו מעיד זה
ז"ל והלכתא כרבנן. ואע"ג
ומשתהי הוי גיטא לכך הזכיר לה יא) בתנאי שאני הולך מיהודה לגליל דלא לימני תלתין יומין אלא מיום שיגיע לגליל. היה הולך מגליל
ולאו כל כמינייהו לשוויי
דקי"ל דבעי' תנאי כפול
ליהודה והגיע לכפר עותנאי וחזר לא ביטל תנאו דאכתי לא מטא ליהודה: בינתים. היה הולך מיהודה לגליל ועבר את אנטיפרס ולכפר
תנאה בגיטא עד דמספרי
הני מילי באם תשמשי ואם
חדא מילתא מהו דתימא
לא תשמשי כענין שנאמר
עותנאי לא בא וחזר בתוך שלשים ולאחר זמן חזר והלך לגליל ממש ושהה: מטילין אותו לחומרא. ואמרינן מגורשת ליפסל לכהונה:
כל קיומי תנאה מצטרפי
אם יעברו ואם לא יעברו
ואינה קמ"ל. פי' מהו דתימא
וכדאתקין שמואל בגיטא
הואיל ושניהם מעידים שהיה תנאי בגט זה יהיו נאמנים שלא תנשא עד שלא תקיימנו קמ"ל כיון שאין עדותן מכוונת אינן
דש"מ אבל בע"מ לא דקי"ל כל האומר ע"מ כאומר מעכשיו דמי. ואינו נ"ל לחלק (ס"א דיש חילוק) בין ע"מ
נאמנים לשוויי תנאה בגיטא והואיל והגט יוצא מתחת ידי האשה נאמנת לומר בעלי נתנו לי בלי תנאי ותנשא בו: מתני' הרי
ובין אם דאדרבה כיון דע"מ כאומר מעכשיו דמי. כ"ש דלא מהני ביה תנאה לאורועי האי גיטא דהשתא באם
לא מהני בע"מ לא כ"ש אבל נ"ל דמדאתקין שמואל לא מצינן למפסק כר' מאיר דכיון דלא איפסיקא בהדיא
זה גיטיך אם לא באתי מכאן ועד שלשים יום והיה הולך מיהודה לגליל והגיע לאנטיפרס וחזר בטל התנאי. הרי זה גיטיך
הלכה כר' מאיר לא מצינו למסמך אתקנתא דשמואל דנ"ל שמואל לחומרא הוא דאתקין הכי בגיטא דש"מ שלא
אם לא באתי מכאן ועד שלשים יום והיה הולך מגליל ליהודה והגיע לכפר עותנאי וחזר בטל התנאי. הרי זה גיטיך אם לא
באתי מכאן ועד שלשים יום והיה הולך למדינת הים והגיע לעכו וחזר בטל התנאי. הרי זה גיטיך כל שאעבור מכנגד פניך
תפסל עליו מעכשיו אליבא דרבי מאיר אם הוא כהן אבל לעולם להתירה לעולם בגט זה אע"ג דלא איקיים
תנאיה משום דלא כפליה לתנאיה לא מצינו בהדיא שפסק כר' מאיר דאילו כן אמאי לא פסק בהדיא הלכה כר'
שלשים יום היה הולך ובא הולך ובא הואיל ולא נתיחד עמה הרי זה גט. אוקימנא בגמרא דאנטיפרס היא בסוף ארץ יהודה
מאיר ב) לא בגיטין ולא בקידושין דפליג נמי התם ר"מ עם רבנן והלכך יש להחמיר בדבר כרבנן שהם רבים שלא
ששתי העיירות הללו הן עומדין בין גבול יהודה וגליל. ועותנאי היא ראש גליל ואנטיפרס ראש יהודה והדרך שיש בין
א) נראה דצ"ל דולד קאמר דהיינו שתי שנים. ב) נראה דצ"ל דלא מצינו שפסק כר"מ לא בגיטין ולא בקדושין וכו'.