ט:
המביא גט פרק ראשון
גיטין
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
אע"פ
העולים בערכאות של עובדי כוכבים. שנעשו השטרות ע"י ב"ד של עובדי
שחותמיהן עובדי כוכבים כשרים חוץ מגיטי נשים. ואור"י
נ א מיי' פ"א מהל'
א) לקמן יא:, ב) לקמן יט:,
ג) [לקמן יג. ב"ב קנא:],
גירושין הל' כג סמג
כוכבים: שחותמיהן. חותמין שבתוכו: כשרין. דדינא דמלכותא דינא ואע"פ
דחותמיהן עובדי כוכבים יש לפסול אף ע"פ שכתבו ישראל
ד) ב"ב קנב. ודף קנה:,
עשין נ טוש"ע אה"ע סי'
שהנותן והמקבל ישראלים הם: חוץ מגיטי נשים. דלאו בני
קל סעי' טז: דלאו בני כריתות נינהו כדאמרינן לקמן ועוד דבעינן לשמה ועובד
ה) [לקמן י: כ: כא: כב:
נא ב מיי' שם ופכ"ד
כוכבים אדעתא דנפשיה קא עביד כדאמרינן בספ"ב (לקמן דף כג.)
כריתות נינהו הואיל ולא
שייכי בתורת גיטין וקידושין אבל על
כג. כד: כו: לו. סד. פו:
מהל' מלוה הל"ו
כתובות צד: קדושין מח.
ועוד דלאו בני שליחות נינהו דאין
הדינין נצטוו בני נח ז). וכן שיחרורי
ב"ב קע. קעב:], ו) לקמן
סמג עשין קכד טוש"ע
שליחות לעובד כוכבים ומדבעינן
עבדים דבכל פסולא דאורייתא שוה
העולים בערכאות של
עובדי כוכבים אע"פ
י:, ז) [סנהדרין נו.],
חו"מ סי' מה סעי' ד:
נב ג מיי' פ"ו מהלכות
שיאמר לסופר לכתוב ולעדים חתומו
שחרור לגט אשה דגמרינן לה לה ח):
ח) [לקמן לט:], ט) [לקמן
שחותמיהן עובדי כוכבים כשירין חוץ מגיטי
יג.], י) [שם קמז:],
גירושין הל' כט ופ"ט
רצה. הבעל: לחזור בשניהם.
משמע דבעי שליחות ועוד דפסולין
נשים ושחרורי עבדים וכדברי ר"מ בארבעה
יא) נ"א ג' וד',
שם הל' יב יד סמג עשין נ
קודם שנתנו השליח: יחזור. דקסבר
לעדות א ואפי' לרבי מאירטו) דלא הוה
יב) מ"ד מ"ז, יג) [לקמן
טוש"ע אה"ע סי' קמא
א)האומר תן גט זה לאשתי ושטר שחרור זה
❖
לט:], יד) [לעיל ד.],
בעי למיפסל עבד לעדות משום
ר' מאיר הפסד וחוב הן לאותן
סעי' נח:
לעבדי רצה לחזור בשניהם יחזור דברי ר"מ
נג ד מיי' פ"ו מהל'
טו) [ב"ק פח.],
דכתיב (דברים יט) שקר ענה באחיו
שנשלחו להן ואין חבין לאדם אלא
עבדים הלכה א סמג
בשלמא לרבנן מנינא למעוטי הא דרבי מאיר
ועבד אחיו הוא במצות אבל עובד
בפניו כלומר אין אדם נעשה שליח
עשין פז טוש"ע יו"ד סי'
מוסף רש"י
אלא לר' מאיר מנינא למעוטי מאי למעוטי
רסז סעי' עו:
כוכבים דלאו אחיו הוא פשיטא דפסול
לאדם להיות נפסד על ידו אא"כ
נד ה מיי' פ"י מהל' זכייה
בערכאות של עובדי
הא דתניא עדים שאין יודעים לחתום
וכיון דלאו בני עדות נינהו היה ראוי
עשאו הוא שליח דהיינו כבפניו.
ב)
א
כוכבים. מקום בית וועד
הל"א סמג עשין פט
אפילו כל שטרות העולים בערכאות של
ורבנן פליגי עליה דר"מ במתני'
מקרעין להם נייר חלק וממלאים את
טוש"ע חו"מ סי' רנג סעי'
דיינים קבועין שלהן (לקמן
י:). רצה לחזור
יח:
עובדי כוכבים לפסול מן התורה אפי'
ואמרי דבשחרור אינו יכול לחזור
הקרעים דיו אמר רשב"ג במה דברים
ב
נה ו מיי' שם פ"ח הל' יב
בשניהם. קודם שהגיע
אותם העומדים לראיה אלא תקנתא
משנמסר ליד זה ואף ע"פ שלא
ליד האשה והעבד, יחזור.
אמורים בגיטי נשים אבל שחרורי עבדים
סמג שם טוש"ע חו"מ
עשאו העבד שליח משום דקסברי
דרבנן הוא היכא דקים לן בסהדותייהו
ב
סי' רנ סעי' יח:
ואין השליח יכול לזכות בהן
ושאר כל השטרות אם יודעין לקרות ולחתום
נו ז מיי' פ"ו מהל' עבדים
לצרכו דחוב הוא להן
זכות הוא לעבד שיוצא מתחת רבו
שהוא אמת דלא מרעי נפשייהו ג ומ"מ
הל"ו סמג עשין פו
כדמפרש לקמיה (לקמן
חותמין ואם לאו אין חותמין קרייה מאן
לחירות וזכין לו לאדם שלא בפניו
שטר מתנה קאמר לקמן (דף י:)
יא:). האומר תנו גט זה
טוש"ע יו"ד סי' רסז סעי'
דכר שמיה חסורי מחסרא והכי קתני עדים
דאנן סהדי דניחא ליה דניהוי האי
דחספא בעלמא הוא אע"ג דקים לן
לאשתי. גרסינן במתני',
מח:
נז ח מיי' שם טוש"ע שם
ולא גרסינן תן, שלא מסרם
שאין יודעין לקרות קורין לפניהם וחותמין
שלוחו להכי: מנינא. דקתני
דקושטא קאמר משום דהרי אין כאן
❖
סעי' מט:
לידי שליח בחייו, לפיכך לא
בשלשה: מקרעין להם נייר חלק.
שטר ולמאי דמוקמינן לה בעדי מסירה
ושאין יודעין לחתום מקרעין להם: ותו
נחלקו חכמים בדבר לומר
ורבי אלעזר היכא דכתבו ישראל לא
מסרטין ורושמין בסכין על הנייר את
שמשעה ראשונה זכה לו
ליכא והאיכא ג) ג האומר תנו גט זה לאשתי
השליח לעבד להיות
מיפסל אלא מטעם מזוייף מתוכו:
שמות העדים ובאין העדים וממלאין
מוסף תוספות
ושטר שחרור זה לעבדי ומת לא יתנו
. לא
משוחרר (לקמן יג.)
ד
מקרעין
להם נייר חלק. פי'
את הקרעים דיו: בגיטי נשים.
יתנו לאחר מיתה.
א. מן התורה, דלא עדיף
לאחר מיתה ה תנו מנה לפלוני ומת
מעבד דפסול לעדות. תוס'
בקונט' מסרטין אע"ג
משום תקנת עגונות שמא ירצה זה
דגיטא לא הוי עד דמטי
יתנו לאחר מיתה כי קתני מילתא דליתיה
הרא"ש. ב. משום תקנת
לידיה וכי מטי לידיה הא
דחקיקה חשיבה כתיבה כמו כתב
המגרש לפרש בים או מסוכן
השוק שאנו צריכין לישא
מית ליה משחרר ופקעה
בשטרות מילתא דאיתיה בשטרות לא קתני
שרוצה שלא תזקק ליבם: לא יתנו
ע"ג טבלא ופינקס הכא לא חשיב
וליתן בשטרותיהם, וסמכו
ליה רשותיה (שם). שכיב
על זה. תוס' הרא"ש.
דשלח רבין משמיה דר' אבהו הוו יודעין
מרע כו' אין כותבין
לאחר מיתה. ואפי' רבנן דאמרי
כתב ע"ג כתב דפסלינן בפ"ב (לקמן
ג. ודלא כפירש"י שפי'
ונותנין. לאחר שמת, שמא
ששלח ר"א לגולה משום רבינו שכיב
דף יט.) דאין כאן כתיבה גמורה
שיחרורי עבדים זכות הוא וזכין לאדם
שאע"פ שחותמיהן גוים
ד)
לא גמר להקנות לו בעל פה
כשרים משום שנצטוו על
אלא שרושמין קצת כדי לחתום עליו
שלא בפניו נהי דלהכי זכה ביה דלא
ד
מרע שאמר כתבו ותנו מנה לפלוני ומת
עד שיכתוב השטר ושטר
הדינין, משמע שרוצה
שנכתב לאחר מיתה לאו
עדים ועוד דאפי' דיו על גבי סיקרא
מצי למיהדר מיהו מודו רבנן דכל
ה
להכשירן בשאר שטרות
אין כותבין ונותנין שמא לא גמר להקנותו
ו
כלום הוא, דלענין שטר לא
מן התורה. תוס' הרא"ש.
חשיבא לקמן בפ"ב (גז"ש) כתב
כמה דלא מטא גיטא לידיה לא הוי
אמור רבנן דברי שכיב מרע
אלא בשטר ואין שטר לאחר מיתה זוהאיכא
ד. להכירא. תוס' הרא"ש.
לענין שבת אע"פ שהסיקרא לבדה
משוחרר וכיון דמית קדים תו לא
ככתובין וכמסורין דמו,
ה. אפי' אי הוי כתב,
לשמה בשלמא לרבה היינו מוליך ומביא
אלא לענין מתנת ממון, דאי
כיון שהעליון חשוב טפי
היא כתב ו אבל לשון מקרעין לא
הוי שיחרוריה שחרור דנפקא ליה
אמר תנו נותנין אף לאחר
מן התחתון לא חשיב כתב
אלא לרבא קשיא ותו בין לרבה בין לרבא
משמע כפי' הקונט' דהוה ליה למימר
רשותיה מיניה וחייל עליה רשות
מיתה (ב"ב קנב.). עדי
ע"ג כתב. תוס' הרא"ש.
האיכא מחובר כי קתני פסולא דרבנן
יורשין: תנו מנה לפלוני כו'.
מסרטין ור"ח פי' שלוקחין נייר חלק
ו. אע"ג דאמר לקמן
ח
מסירה כרתי. דאמר
ז
אע"פ שאנו מדמין נעשה
(לקמן פו.) אע"פ שאין
דאורייתא לא קתני והא ערכאות של עובדי
ומקרעין עליו ח שמות העדים מעבר
דברי שכ"מ ככתובין וכמסורין דמוט)
מעשה, ה"מ דיו ע"ג
עליו עדים אלא שנתנו בפני
לעבר ומשימין אותו על קלף שהגט
דתקון רבנן שמא תטרף דעתו
כוכבים דפסולא דאורייתא הוא וקתני בעדי
סיקרא דסיקרא חשיב קצת
ט
עדים גובה מנכסים
אבל דיו ע"ג רשימא כתב
כתוב בו ובאין העדים וממלאים את
עליו בחליו אם לא היה מובטח
משועבדים שאין העדים
י)
מסירה וכרבי אלעזר דאמר עדי מסירה
ה)
גמור היא בין לענין שבת
חותמים על הגט אלא מפני
שיקיימו דבריו: כי קתני. בהנך
הקרעים דיו ונכרת הכתיבה ע"ג
י
בין לענין גיטין. תוס'
כרתי והא מדקתני ו) סיפא ר' שמעון אומר
תיקון העולם, שמא ימותו
הרא"ש. ז. לא שיהו
יא) ד' דברים: מילתא דליתיה. בשאר
הגט בירושלמי פריך והלא כתב
עדי מסירה או ילכו למדינת
אף אלו כשירין וא"ר זירא ירד רבי
נוגעים בנייר שהגט כתוב
הים, אלמא עדי מסירה
ראשונה הוא פירוש ואין הגט יכול
שטרות. והא מילתא איתא בשאר
בו, אלא. תוס' רי"ד לקמן יט.
שמעון לשיטתו של ר"א דאמר עדי
עיקר (כתובות צד:).
ד"ה אתמר עדים.
להתקיים בחותמיו ומשני כשהרחיב
שטרות שאם מסר שטר מתנה
יא
כרתי. משוי ליה ספר
ח. האותיות של. תוס'
מסירה כרתי מכלל
דתנא קמא סבר לא
להם את הקרעים והעדים אין
לשלוחו ליתנו לאחר יב)(מיתה) ומת
כריתות (קדושין מח.).
הרא"ש. ט. שנמצא הנייר
איכא
שלם ושמות העדים הוא
ממלאין לגמרי כל רחב הקרע :
לא יתן לאחר מיתה דהא לא אקני
יב
קורין לפניהם וחותמים. ולא הוי עד מפי עד יג שאין צריכין להעיד
החלל. תוס' רי"ד לקמן יט.
ליה ארעא עד דלימטיא שטרא לידיה וההיא שעתא פקע ליה
ד"ה אתמר עדים.
רשותיה: שמא לא גמר להקנותו לו. ע"פ צוואתו בתקנה דתקון
על עיקר המעשה אלא שאומר שכך כתוב בשטר ובעי
י. וכתבו בתוס' דדוקא
יד
דרך כתיבה אבל לא
רבנן לשכיב מרע: אלא בשטר. לכי מטא שטרא לידיה ליקנינהו
שנים קורין או אפילו יחיד כגון רב נחמן וספרי דדייני דאית להו
לשפוך דיו על הנייר, שאין
אימתא כדלקמן בפ"ב (דף יט:): לא יתנו לאחר מיתה.
בשטרא: ואין שטר. מקנה לאחר מיתה דהא פקעה ליה רשותיה
פי'
זו כתיבה. ריטב"א.
יא. [ד]הלא אין כתיבתן
דנותן: והאיכא לשמה. דשוו גיטי נשים ושחרורי עבדים: בשלמא
בקונטרס ואפילו רבנן דאמרי זכות הוא לעבד וזכין לאדם שלא
דומה לשאר כתיבת ידן
לרבה. דאמר תקנתא דמוליך ומביא לפי שאין בקיאין לשמה היא
בפניו נהי דלהכי זכה דלא מצי מיהדר ביה מודו רבנן דכל כמה
שהרי הן כותבין מה
שציירו הראשונים. תוס'
היינו מוליך ומביא: האיכא מחובר. דפסול בתרוייהו דכתיב
דלא אתא גיטא לידיה לא הוי משוחרר ודבר תימה פירושו כיון
הרא"ש. יב. וחתימתן
דזכות הוא פשיטא דזוכה לאלתר כיון דאמרי' גבי שחרור תן כזכי
(דברים כד) וכתב ונתן מי שאינו מחוסר אלא כתיבה ונתינה יצא
דומה לשאר כתב ידן:
ולפירש"י נמי יש לפרש
זה שמחוסר קציצה. ושחרור גמר לה להיג): פסולא דרבנן. מוליך ומביא
כדאמר לקמן ורש"י בעצמו חזר בו שפי' לקמן (דף יג.) על משנה
שעושין להם סריטה
זו דהאומר תנו גרסינן ול"ג תן גט זה שלא מסר ליד השליח בחייו
רבנן הוא דאצרכוהו למימר בפני נכתב. עד כותי פסול מדרבנן
רחבה. תוס' הרא"ש.
לפיכך לא נחלקו חכמים בדבר לומר שמשעה ראשונה זכה לו
בשאר שטרות דאחזקינהו סתמייהו לפסולא. ערכאות לקמיה פריך
יג. שהרי הוא בעצמו
השליח לעבד להיות משוחרר: מילתא דאיתיה בשטרות לא
ראה אותה עדות ואינו
והא ערכאות פסולא דאורייתא שאין עדותן כשר לפי שאינן בתורת
מאמין אחרים בה. ר"ן
קתני. וא"ת והא פסולא דערכאות איתא בשטר מתנה כדמפרש
גיטין וקידושין ורחמנא אמר וכתב ונתן מי שישנו בכלל נתינה
לקמן יט: יד. וזו אינה
עדות אלא מילתא דעבידא
ישנו בכלל כתיבה והכי מפרש בפרק שני (לקמן ד' כג:): בעדי מסירה.
לקמן (דף י:) חוץ מכגיטי נשים וי"ל דהשתא סבר כאידך שינויא
לאגלויי הוא. ר"ן לקמן יט:
דלקמן: כי קתני פסולא דרבנן.
אע"ג דאיכא נמי מחובר דרבנן
מתני' דמכשיר בשאר שטרות ופסל בהני כגון דאיכא עדי מסירה:
טו. שם. תוס' הרא"ש.
טז. מ"מ סתם ספרי
ור"א היא דאמר עדי מסירה כרתי. ואין צריך לחתום בגט וכי
כגון אין כותבין טופס שמא יכתוב תורף (לקמן דף כא:) מ"מ עיקר טו
דדייני מיגמר גמירי. תוס'
מחובר דאורייתא אבל עיקר מוליך ומביא דרבנן אע"פ שלרבה ניתקן
כתב קרא וכתב אכתיבת הגט כתיב ולא אחתימת ידי עדים ומתניתין
הרא"ש. יז. בהא. רשב"א.
משום לשמה דאורייתא טז:
בשכתבו סופר ישראל ואשמעינן מתניתין דמודה ר"א במזוייף מתוכו
בעדי
מסירה ור"א היא. אע"ג דקתני וכדברי ר"מ בארבעה
בחתימת עדים פסולין שהוא פסוליד) ואע"ג דאיכא הכשר עדי מסירה
ה"ק למאן דסבר כר"מ בארבעה והא דקאמר הש"ס
והאי פסולא מדרבנן גזירה דילמא אתי למיסמך עלייהו בלא עדי
מסירה וכי אכשר ר"א היכא דלא חתימו עליה סהדי כלל: אף אלו.
נמי
אלא לר"מ
מנינא למעוטי מאי למאן דסבר כר"מ יז קאמר:
גיטי נשים כשרים בחותמין עובדי כוכבים: ואמר רבי זירא ירד ר"ש
כי
כו'.
סופר ישראל: מכלל דת"ק סבר לא. כרתי עדי מסירה אלא
ואכשר להו
בעדי מסירה וכשכתבו
עדי חתימה ופסולא דאורייתא הוא:
איכא