מי שאחזו
פרק
שביעי גיטין
עז.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
לאחר שבוע שנה. נראה דאפילו
לכי נפקא קאמר לה. ואי מיית בלילה לא הוי גיטא. וגבי מתני' נמי
עומד בסוף שבוע הוי שנה
עא א ב ג מיי' פ"ט מהל'
א
א) לעיל עד. עה: [ע"ש] ע"ז
לז. קידושין ח. ס: [ע"ש],
גירושין הלכה טו סמג
הרי זה גיטך לכשלא אבא לאחר שנים עשר חדש לאו גט הוא וליכא
כיון שהזכיר לשון שבוע:
יג)
ב) [צ"ל רבי], ג) [לעיל עב.
עשין נ טוש"ע אה"ע סי'
למיסמך אזמנו של שטר מוכיח עליו דהא בהדיא אמר לכשלא אבא
וש"נ], ד) פסחים קו.,
הדרן
עלך מי
שאחזו
קמד סעיף ד:
יהא גט אבל לא מעכשיו: באם תצא. ודכוותה אם לא באתי ואמרי' לעיל
עב ד ה מיי' שם הלכה כג
ה) לעיל כ., ו) המאירי פי'
הזורק. ת"ל ונתן. וא"ת ונימא
אפילו זרקן למיטה שהיא
טוש"ע שם ס"ו:
בפירקין (דף עב.) גבי אם מתי אם שתי
א ו מיי' פ"ה שם הלכה א
יושבת עליה עמו. ולשון השו"ע
לשונות משמע משמע מעכשיו ומשמע
ונתן כלל בידה פרט ואין
לכי נפקא קאמר לה וכי מיית בליליא הוי גט
א
אפי' היא יושבת במיטה ונפל
סמג שם טוש"ע אה"ע
לכשיגיע אמר מהיום הוי מעכשיו לא
בכלל אלא מה שבפרט וי"ל ושלחה
הגט במיטה, ודפוס נאפולי
סי' קלט סעיף א:
ב
לאחר מיתה על מנת שתצא חמה מנרתיקה
ב
הג' אפי' היא עמו במיטה,
ב ז מיי' שם הלכה ח טוש"ע
אמר מהיום הוי לכשיגיע הלכך
חזר וכלל ג ודיינינן כעין הפרט ד וכן י"ל
מעכשיו קאמר לה דאמר רב הונא אמר רב
ז) ב"ב פה:, ח) [ב"מ נו:],
שם סעיף י:
א)
ב)
רבותינו סברי לה כרבי יוסי כו':
בסמוך גבי המצא תמצא דהוי כלל
ט) ב"ק סד: ב"מ י: נו:,
ח [טוש"ע חו"מ סי' שמח
כל האומר על מנת כאומר מעכשיו דמי גלא
י) [נזיר כד: סנהדרין עא.],
כאם מתי גרידא. ואמרן לעיליד) דלאחר
ופרט וכלל דשדי ידו בין המצא תמצא ה
סעיף ד]:
נחלקו אלא באם תצא מר סבר לה כרבי יוסי
ג ט מיי' פכ"ב מהל' אישות
יא) כריתות כד: ב"ב מג. מט.
מיתה הוא לכשאמות והכא נמי משמע
וא"ת א"כ היכי פריך בריש מרובה
כתובות פג. צה., יב) ג"ז שם
הל' ל [ופ"ג מהל' זכייה
דאמר ג) זמנו של שטר מוכיח עליו והוה ליה
לכשלא אבא לאחר שנים עשר חודש:
(ב"ק סד:) גבי שדי חמור בין המצא
וב"ק ח:, יג) ברש"י שברי"ף
הי"ב י"ג ופ"ז מהל' נדרים
נוסף: ומת בתוך כך, יד) [דף
כמהיום אם מתי כמעכשיו אם מתי מר לא
הי"ז] סמג עשין מח טוש"ע
כתב גט על תנאי כשר. ואפילו לא
תמצא והא מיבעי ליה לכדתניא אין
עב.], טו) בר"ן נוסף: כלומר
אה"ע סימן פה סעיף ז [יו"ד
סבר כרבי יוסי והוה ליה כאם מתי גרידא:
נתקיים התנאי דהא הכא הוא צוה
לי אלא ידו כו' ומאי פריך כיון דהכא
לאחר, טז) [דף עח.],
סי' רכב ס"א חו"מ סי' קכז
לכתוב לאחר י"ב חדש והם קדמו
נמי שדינן ידו בין המצא תמצא הכי
יז) [ע"ב], יח) זה הדיבור
כתבו ותנו גט לאשתי אם לא באתי מכאן
ס"א]:
ד י מיי' פכ"ג מהל' אישות
ליתא בדפו"ר, ויש להקדמו
וכתבוהו ומכשר רבי יוסי ונימא נמי
נמי נישדי חמור וי"ל כיון דשדינן ידו
ועד י"ב חדש כתבו כו': אמר ליה רב יימר
לפני הדיבור וכרב כהנא,
❖
הל' א ב סמג שם טוש"ע
דארישא פליג: מדהוה ליה למימר
דאיירי ברשות ודמי להמצא תמצא
לרב אשי לימא קסבר ר' יוסי כתב גט על
אה"ע סי' צב סעיף א וסעיף
❖
כו'. אבל ברישא מודה: ורבנן.
תו לא נישדי חמור דהוי דבר הנגנב:
ג וסעיף ז וסי' סט סעיף ז:
תנאי כשר לא לעולם אימא לך פסול ושאני
בכותב לה דין ודברים כו'.
דפליגי עליה סברי ל"ש אמר כתבו
תורה אור השלם
הכא מדהוה ליה למימר אם לא באתי כתבו
אם לא באתי ל"ש אם לא באתי כתבו
וא"ת והא אכתי אית
1. כִּי יִקַּח אִישׁ אִשָּׁה
ותנו ואמר כתבו ותנו אם לא באתי הכי
ליה לבעל פירי כדאמרינן בהכותב פסקי רי"ד
לא צוה לכותבו אלא לאחר י"ב חדש:
וּבְעָלָהּ וְהָיָה אִם לֹא תִמְצָא
לה אברייתא אבל למתני'
קאמר כתבו מעכשיו ותנו אם לא באתי
לאחר שבוע שנה. זה גיטך אם לא
חֵן בְּעֵינָיו כִּי מָצָא בָהּ עֶרְוַת
(כתובות פג.) שהבעל אוכל פירות
אם לא באתי קתני והרי לא
דָּבָר וְכָתַב לָהּ סֵפֶר כְּרִיתֻת
בחייה ו וי"ל דכתב לה דין ודברים אין
אבא לאחר שבוע זוטו) שמטה זו ממתינים
ורבנן לא שנא הכי ולא שנא הכי ת"ר לאחר
ד
בא פי' בברייתא דתני היה
וְנָתַן בְּיָדָהּ וְשִׁלְּחָהּ מִבֵּיתוֹ:
לי בנכסייך ובפירותיהן דאז לית ליה
לו שנה שמינית דכל שנה שמינית קרויה
דברים כד א
ז
הולך ובא יש לחוש שמא
שבוע שנה לאחר שנה חדש לאחר חדש
2. אִם הִמָּצֵא תִמָּצֵא בְיָדוֹ
פייס אבל מתני' דלא תני
אחר שבוע: חד בשבא תרי בשבא
כדאמרי' התם ולר"ת דמפרש בסמוך
שבת לאחר שבת מאי יתיב ר' זירא קמיה
ד)
ובא לא חיישינן שמא בא:
הַגְּנֵבָה מִשּׁוֹר עַד חֲמוֹר עַד
ותלת בשבא. קרי בתר שבת שעברה
דלא תלי באכילת פירות ח אתי שפיר
מתני' הרי זה גיטיך אם
שֶׂה חַיִּים שְׁנַיִם יְשַׁלֵּם:
דרבי אסי ואמרי לה רבי אסי קמיה דרבי יוחנן
❖
אבל רביעי חמישי וששי נקראין על
כמו שאפרש בסמוך:
שמות כב ג
לא באתי מכאן ועד שנים
והתניא האומר לחבירו כו'.
וקאמר חד בשבא ותרי ותלתא בתר שבתא
עשר חודש ומת בתוך שנים
ה
שם שבת הבאה: קמי שבתא. האי
עשר חודש אינו גט. מעכשיו
ארבעה וחמשא ומעלי שבתא קמי שבתא
שבת דקאמר יום שבת ממש קאמר:
הוה מצי לשנויי בשכותב
אם לא באתי מכאן ועד י"ב
הגהות הב"ח
תניא רבי אומר לאחר הרגל שלשים יום
לאחר הרגל. אם לא אבא לאחר
לה בלשון טוב המועיל או שנתן לה
חדש ומת בתוך י"ב חדש
(א) גמ' אלמא לית. נ"ב עי'
הרי זה גט. תנא רבותינו
הרגל צריך להמתין ל' יום: וקלסוה.
נפק ר' חייא דרשה משמיה דרבי וקלסוה
הבעל במתנה דאמרינן בחזקת הבתים
❖
ה)
לעיל פ"ב בדף כ ע"א:
התירוה לינשא פי' אע"ג
יפה אמרת דודאי יחידאה אמרה:
(ב"ב דף נא:) דקנתה ואין הבעל אוכל
משמיה דרבים ולא קלסוה (א) אלמא לית
דלא אמר לה מעכשיו. מאן
רבותינו אמר רב יהודה אמר
ולא קלסוה. לא הודו לו שנאמרה מפי
פירות אלא משום דבפרק הכותב
הילכתא כוותיה:
שמואל בי דינא דשרו משחא
מוסף רש"י
רבים משום דלית הלכתא כוותיה:
(כתובות פג.) אצטריך לשנויי הכי משני
פי' הוא ר' יהודה נשיאה
נמי הכא: וכדרב כהנא דאמר
הדרן עלך מי שאחזו
❖
בן בנו של רבינו הקדוש
הובא בסוף המסכת.
הדרן הלך מי שאחזו
דתנן בפ' אין מעמידין (ע"ז
רב כהנא נחלה כו'. אהא לא מייתי
הזורק וגט לאשתו והיא בתוך ביתה או בתוך
לה:) רבי יהודה הנשיא ובית
הזורק
גט והיא בתוך ביתה. של
ראיה ט כיון דעדיין לא זכה בנכסים
דינו התירו השמן. וסבר
מוסף תוספות
חצרה הרי זו מגורשת זזרקו לה בתוך
נכסי מלוג וזרקו לה ע"ג
שיכול לסלק עצמו אפילו בלשון גרוע
לה כר' יוסי דאמר זמנו
של שטר מוכיח עליו פי'
א. [ד]לא נשאר מן השבוע
ביתו או בתוך חצרו אפילו הוא עמה במטה
קרקע: הרי זו מגורשת. דקנתה לה
דהא בהנהו דמייתי לא איירי בלשון
ו)
דתנן בבבא בתרא (קלו.)
אלא מעט, ואמר לאחר שבוע
חצרה כאילו נתנו בידה כדמפרש
דין ודברים ועוד דאי אפשי דמייתי
אינה מגורשת לתוך חיקה או לתוך קלתה
ז)
הכותב נכסיו לבנו לאחר
זה. ר"ן. ב. דוקא ידה. תוס'
הרי זו מגורשת: גמ' מנא הני מילי דתנו
בגמ': לתוך חיקה או לתוך קלתה
הוי לשון טוב טפי מדין ודברים
מותו צריך שיכתוב מהיום
הרא"ש. ג. דמכלל ופרט
ח)
ולאחר מיתה רבי יוסי אומר
וכלל דריש לה. רשב"א.
הרי זו מגורשת. ואפילו היא בתוך
כדמשמע בכריתות (דף כד:) אלא י
רבנן 1 ונתן בידה אין לי אלא ידה גגה חצרה
אינו צריך: אמר ר' אבא
ד. הלכך מרבינן מונתן כל
ביתו וטעמא מפרש בגמ' טז): קלתה.
מייתי דלא תיקשי היכי יכול להתנות
בריה דר' חייא בר אבא
דבר שדומה לידה. רשב"א.
וקרפיפה מנין ת"ל ונתן מכל מקום ט) ותניא
סל שהנשים נותנות לתוכו מחטין
שלא יירשנה הואיל שלא בא לעולם
א"ר יוחנן ר' יהודה הנשיא
ה. [ו]כדאמרינן במרובה
נמי הכי גבי גנב ידו אין לי אלא ידו גגו חצרו
בנו של ר"ג בר רבי התירה
[ב"ק סד ע"ב] כל מקום
וצנוריות: גמ' ת"ל ונתן מ"מ. ודרשי'
ח
עדיין כמו שאינו יכול להתנות על נחלת
לינשא ולא הודו לו כל
שאתה מוצא שתי כללות
וקרפיפו מנין ת"ל 2המצא תמצא מכל מקום
ליה באנפי נפשיה מדלא כתיב ובידה
אביו ואפילו לר"מ דאמר (ב"מ צד.) בעל
שעתו ואמרי לה כל סייעתו
הסמוכין זה לזה הטל פרט
וצריכא דאי אשמועי' גט משום דבעל כרחה
למימרא דלית הלכתא כותיה.
ביניהם. תוס' ב"מ סד:
יתננו משמע לן נתינה כל דהוא. וידה
מנת שאין לך עלי שאר כסות ועונה
א"ל רבי אלעזר לההוא סבא
ו. [ד]יש לבעל פירות עד
מגרשה אבל גנב דליתיה בעל כורחיה אימא
דכתב רחמנא דבעינן דומיא דידה
תנאו בטל משום דמתנה על מה
כי שריתוה לאלתר שריתוה
שיכתוב לה ו בפירותיהן.
שכתוב בתורה הא בדרבנן תנאו קיים
דמשתמרת לדעתה כדמפרש לקמיהיז):
לא ואי אשמועינן גנב משום דקנסיה רחמנא
או לאחר י"ב חדש שריתוה
תוס' ב"ב נא ע"ב ד"ה במתנה.
לאלת' שריתוה דהא לא אתי
ז. דאע"ג דאינו מזכיר
משום דבעל כרחה. כלומר דכי יהיב
שאני התם שהוא עושה תנאי גמור
יא
אבל גט אימא לא צריכא חצרה מה שקנתה
י)
או דלמא לאחר י"ב חדש
ובפירותיהן הכי בעי למימר.
ליה נמי בידה על כרחה היא ואפילו
אבל הכא אין עושה כל כך תנאי יב
אשה טקנה בעלה א"ר אלעזר בכותב לה דין
שריתוה דאיקיים לה תנאיה
שם. ח. למיקרי חצרה. תוס'
הכי אמר רחמנא דתתגרש הלכך
ועוד דאמרינן באיזהו נשך (ב"מ דף
א"ל ותבעי לך מתני' מעכשיו
ב"ב שם. ט. מדרב כהנא.
ודברים אין לי בנכסיך וכי כתב לה הכי מאי
אם לא באתי מכאן ועד י"ב
תוס' ב"ב מט ע"א ד"ה וכדרב.
חצרה נמי קני לה: אבל גנב. דלא
סו.) דבעינן שיעשה התנאי אותו
חדש ומת בתוך י"ב חדש הרי
י. נראה לר"י דאלשון דין
הוי והתניא יא)האומר לחבירו דין ודברים אין
מיחייב אי שדייה איניש על כרחיה:
שצריך לתנאי והכא עושהו הבעל
זה גט לאלתר הוי גט דהא לא
ודברים אין צריך להביא
לי על שדה זו ואין לי עסק בה וידי מסולקת
אימא. מדעתיה נמי לא תיקני ליה
שאינו צריך לתנאי ומביא שפיר מדרב
אתי או דלמא לאחר י"ב חדש
ראיה דמהני, דמסתברא הוא
דאיקיים תנאה. א"ל אין הכי
דמהני היכא דלא באה לידו
הימנה לא אמר כלום אמרי דבי ר' ינאי
חצרו אם לא משך כגון נכנסה לחצרו
כהנא דאדם מתנה עליה שלא יירשנה יג
נמי דמתני' קא מיבעיא לי
כמו בעלמא לישנא מעליא,
ונעל בפניה: קנה בעלה. לפירות
וכי תימא מאי שנא מנחלת אביו שאינו
בכותב לה ועודה ארוסה וכדרב כהנא
י
ודקא שאילנא לך בה משום
אלא. תוס' כתובות פג. ד"ה
להשתמש בה ואכתי לא נפיק גט
יכול להתנות לא דמי שהרי הכא
דהוית בההוא מנינא ולא
כדרב. יא. דלענין דבר זה
דאמר רב כהנא נחלה הבאה לו לאדם
איפשטא ולחומרא עבדי' עד
יחולו הנשואין ולענין דבר זה
מידיה דבעל: דכתב לה כו'. השתא
תקנת חכמים היא יד וכדרבא דאמר
ממקום אחר אדם מתנה עליה שלא
שישלימו י"ב חדש: אמר
לא יחולו. תוס' הרא"ש.
משמע דכתב לה כן לאחר שכנסה:
האומר אי אפשי בתקנת חכמים
אביי הכל מודים היכא דאמר
יב. אלא אומר לה דין
ירשנה וכדרבא יב) דאמר רבא האומר
על שדה זו. שהיתה לו עמו שותפות
כגון זו שומעין לו דכלום עשו אלא
לה לכשתצא חמה מנרתקה
ודברים אין לי בנכסייך. שם.
אי
לכי נפק קא"ל וכי מיית
יג. דנהי דמכח תנאי לא
בה: ואין לי עסק בה. אחת מכל
להנאתו אי אפשי לו באותה הנאה
בליליא הוי גט לאחר מיתה
מהני, מכח סילוק בעלמא
לשונות הללו: לא אמר כלום. דמאחר שהיא שלו צריך לכתוב לשון
ואע"ג דלרב אית ליה בהכותב (כתובות פג:) דאפילו בדאורייתא יכול
פי' ודכוותא גבי מתני' נמי
מועיל. תוס' כתובות שם.
אם אמר לה הרי זה גיטיך
יד. [ואהא] מייתי נמי
מתנה: בכותב לה. דין ודברים כו' בעודה ארוסה קודם שזכה
להתנות הש"ס דהכא לא סבר הכי ועוד דמסקנא דהתם לא קאי הכי:
דין
לכשלא אבא לאחר י"ב חדש
כדרבא, כלומר באיזו נחלה
יח) ודברים אין לי על שדה זו לא אמר כלום. כל הני לישני לא
בנכסים וא"צ לכתוב לשון מתנה דיכול להתנות כדרב כהנא: ממקום
לאו גיטא הוא וליכא למיסמך
מועיל התנאי באותה שבאה
אחר. שאינה ירושת אבותיו מן התורה: מתנה עליה. קודם שזכה:
מהני כלום משום דמדין ודברים ומעסק ידיו ורגליו סליק
אזמנו של גט מוכיח עליו.
לו ע"י תקנת חכמים. תוס' ב"ב
על מנת שתצא חמה מנרתקה
שם. טו. להתחייב במצוות,
נפשיה ולא מגופה דשדה כדאמרינן בפ"ב דכריתות (דף כד:) והא
אי
מעכשיו קא"ל דאמר רב
ואם הוא גדול זכה בעצמו.
דמהני גבי עבד אין לי עסק בך לא כמו שמפרש ר"ת דזכו ביה שמיא טו דא"כ היכי מייתי ראיה לקמן בפ"ב (דף פה.) דבאשה מהני
הונא כל האומר ע"מ כאומר
תוס' הרא"ש. טז. ומה עבדא
הרי את לעצמך מק"ו מעבד אלא היינו טעמא דאין לי עסק בך משמע אלא תהא לעצמך וזה לא שייך בשדה :
טז
יז
מעכשיו דמי. לא נחלקו אלא
דקני ליה גופיה אם אמר הרי
באם תצא חמה מנרתקה מר
אתה לעצמך מהני אשה דלא
קני ליה גופה לא כ"ש, ומה ק"ו הוא זה דילמא עבד שאני לפי שבקל זוכין בו שמים כדי להתחייב במצוות משא"כ באשה. תוס' סבר לה כר' יוסי דאמר זמנו של שטר מוכיח עליו והוה ליה כמהיום אם מתי כמעכשיו אם מתי ומר לא סבר לה כר' יוסי
והוה ליה כאם מתי גרידה: מתני' אם לא באתי מכאן ועד י"ב חדש כתבו גט ותנו לאשתי כתבו בתוך י"ב חדש ונתנו לאחר
הרא"ש בכתובות שם. יז. [ד]שדה איך יזכה בעצמו. תוס' כתובות שם.
י"ב חדש אינו גט פי' שהוא לא הרשה אותם לכתוב אלא אם לא יבא לאחר י"ב חדש ולא בתוך י"ב חדש כתבו גט ותנו
לאשתי אם לא באתי [מכאן] ועד י"ב חדש כתבו בתוך י"ב חדש ונתנו לאחר י"ב חדש אינו גט ר' יוסי אומר כזה גט פי' ת"ק סבר אע"פ שאמר תחילה כתבו ותנו גט לאשתי ה"ק כתבו ותנו אם לא באתי וכו' אבל קודם לכן לא הרשה אותם ואלה
שכתבו בתוך י"ב חדש שלא ברשות עשו ואינו גט ור' יוסי סבר כזה גט דמדהוה ליה למימר אם לא באתי כתבו ותנו ואמר כתבו ותנו אם לא באתי ה"ק כתבו מעכשיו ותנו אם לא באתי ורבנן סברי לא שנא הכי ול"ש הכי וקי"ל כרבנן ובעל כרחין
דוקא קתני מדפליג ר' יוסי בסיפא ולא פליג ברישא וקשה לי ואמאי הוי תנאה כלל והא הוי מעשה קודם לתנאי שאמר כתבו ותנו שהוא מעשה קודם ואח"כ אמר אם לא באתי שהוא תנאי אלא ודאי מכאן מוכיח דלא בעי תנאי קודם למעשה אלא
ר' מאיר מדיליף מבני גד ובני ראובן אבל רבנן כי היכי דלא בעו תנאי כפול הכי נמי לא בעו תנאי קודם למעשה אלא אפילו מעשה קודם לתנאי נמי תנאו קיים. וסתמא זו דלא כר' מאיר וא"כ הלכה כרבנן ואע"ג דתנן סתמא כר' מאיר בשלהי פרק
השוכר את הפועלים (ב"מ צד.). כתבו לאחר י"ב חדש ונתנו לאחר י"ב חדש ומת אם גט קודם למיתה הרי זה גט ואם מיתה קדמה לגט אינו גט אין ידוע זהו שאמרו מגורשת ואינה מגורשת: ת"ר לאחר שבוע שנה לאחר שנה חדש לאחר חדש שבת.
פי' זה גיטיך אם לא אבא לאחר שבוע של שמיטה זו ממתינים לו שנה שמינית דכל שנה שמינית קרויה אחר שבוע. אבל אם אמר לה לאחר שבע שנים כיון שהזכיר המנין מיד משמע וכיון שהשלימו ז' שנים מיד הוי גט וכן אם אמר לה לאחר י"ב
חדש וכן לאחר ז' ימים אבל כשאמר לאחר שבוע אנו דנין דבריו כאילו אמר מוצאי השבוע וכן שנה שמינית קרי מוצאי שביעית וכן לאחר השנה כל החדש יקרא לאחר שנה וכל לאחר חדש כל שבוע הבא יקרא לאחר חדש וכן לאחר השבת יקרא
עד חצי השבוע אבל כשהזכיר המנין בין בשנים בין בחדשים בין בימים מיד הוא גט לאחר שבת מאי יתיב ר' זירא קמיה דרבי אסי ואמרי לה ר' אסי קמיה דר' יוחנן ויתיב וקאמר חד בשבא תרי ותלתא בתר שבתא ארבעה חמשה ומעלי שבתא קמי
שבתא תניא רבי אומר לאחר הרגל ל' יום נפק ר' חייא דרשה משמי' דרבי' ולא קלסוה אלמא דלית הלכתא כותיה: פ"ח הזורק גט לאשתו והיא בתוך ביתה או בתוך חצירה הרי זו מגורשת זרקו לה בתוך ביתו או בתוך חצרו אפילו עמו במטה אינה
מגורשת לתוך חיקה או לתוך קלתה הרי זו מגורשת. פי' הזורק גט לאשתו והיא בתוך ביתה או בתוך חצרה של נכסי מלוג וזרקו לה ע"ג קרקע הרי זו מגורשת אבל בתוך ביתו או בתוך חצרו אפילו הוא עמה במטה וזרקו שם אינה מגורשת ואם זרקו
לה בתוך חיקה או בתוך קלתה שהוא סל שהנשים נותנות בתוכו מחטים וצנורות אפילו בתוך ביתו הרי זו מגורשת מנא ה"מ דת"ר ידה אין לי אלא ידה גגה חצרה וקרפיפה מניין ת"ל ונתן בידה מ"מ. פי' תרי ונתן בידה כתיב. ומקשה חצרה מה שקנתה