עז:
הזורק פרק
שמיני גיטין
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
ידה
גופיה מי קניא ליה. וא"ת חצרה נמי לא קניא ליה גופיה
אי אפשי בתקנת חכמים כגון זו. אמילתא אחריתי אמרה רבא:
ה א מיי' פי"ט מהלכות
א) כתובות נח: ע: פג. קז:
מלוה ולוה הלכה ו:
ב"ק ח: ע"ש [ב"ב מט:],
שומעין לו. הואיל והתקנה לצורכו נעשית יכול לומר כלום עשו
אלא פירי $ וי"ל כיון דקנוי לו לפירא הוי כאילו קנוי לו גוף החצר
ו ב מיי' פי"ב מהלכות
ב) [קדושין כב:], ג) ב"ב
בהנאה זו: מאי כגון זו. אהייא אמרה
אבל מעשה ידיה מעלמא קאתו א ועוד דחצר קנוי לו בעל כרחה של
אלא להנאתי אני אי אפשי
מב., ד) לעיל כט:, ה) ב"מ
אישות הלכה ד סמג
רבא: איני ניזונית. משל
בעלי: ואיני עושה. לו מלאכה דכי
אשה אבל ידיה אינם קנויים לו על כרחה דיכולה היא לומר איני
יא:, ו) צ"ל או בצד,
עשין מח טוש"ע אה"ע
ז) [לעיל כא. ב"מ י:],
סימן סט סעיף ד וסימן פ
ניזונית ואיני עושה:
תקון רבנן מזוני להנאתה תקון זמנין
ח) [גירסת הערוך ערך
סעיף טו בהג"ה וסי' פא
ותיזיל
איהי ותיחוד ותפתח.
דלא ספקה במעשה ידיה ואחר כך
אי אפשי בתקנת חכמים כגון זו שומעין לו
א
גנדר איגנדר גיטא וכן
סעיף א בהג"ה:
ז ג מיי' פ"ה מהלכות
פירש רש"י לפי שהגט
תקנו מעשה ידיה לבעלה משום איבה
העתיק רש"י בשבת פ. ד"ה
מאי כגון זו כדרב הונא אמר רב א)דאמר רב
גירושין הלכה א סמג
כרשות גיטין וכו' איגנדר
הלכך יכולה לומר אי אפשי: רבא
אסור לטלטל ולמוסרו לה אף על גב
הונא אמר רב יכולה אשה שתאמר לבעלה
גיטא], ט) [לקמן עט.],
עשין נ טוש"ע אה"ע סי'
ב
אמר. לעולם בדלא כתב לה דין ודברים
דבתוספתאיא) בפרק משילין תניא אין
י) [קידושין כו.], יא) בכי"א
קלט סעיף א:
איני ניזונית ואיני עושה רבא אמר אטו ידה
ח ד מיי' פ"ה מהלכות
מגרשין בשבת ב בשכיב מרע הקילו
ודקשיא לך מה שקנתה אשה קנה
איתא לפנינו ליתא,
מי לא קניא ליה לבעל אלא גיטה וידה באין
יב) [וע"ע תוס' עירובין עא.
עבדים הלכה ג סמג
בעלה: אטו ידה מי לא קניא ליה לבעל
דלא תפול קמי יבם ולהכי בפ' משילין
עשין פז טוש"ע י"ד סי'
ד"ה ומקני ותוס' ב"ב קנו:
כאחד גהכא נמי גיטה וחצרה באין כאחד אמר
כו'. ולקמיה פריך מאי היא: גיטה
(ביצה דף לז:) קתני אין מקדשין ולא
רסז סעיף מא:
ד"ה קונין ותוס' ביצה יז.
ט ה מיי' פ"א מהלכות
ליה רבינא לרב אשי רבא יד דאשה קא קשיא
ד"ה מאי טעמא], יג) לעיל
וידה באין כאחד. על ידי הגט באה
קתני אין מגרשין כמו בתוספתא משום
כד. ולקמן עח., יד) אף
מכירה הלכה ח סמג
ידה לה עם נתינתו: אמר ליה רבינא
ליה נהי דקני ליה למעשה ידיה ידה גופה מי
דשכיב מרע שרי לגרשיב) ולא הוי כמו
עשין פב טוש"ע ח"מ סי'
דאינה גמרא שם מ"מ
לרב אשי רבא. דקשיא ליה לעיל אטו
טלי גיטיך מעל גבי קרקע דכיון
ג יג)
קני ליה אמר לי' רבא יד דעבד קא קשיא לי'
קצב סעיף א:
כוונתם לתוס' שם, ועי'
י ו מיי' פכ"ג מהל' אישות
פנ"י הגהות ר"י ברך
ידה מי לא קניא ליה לבעל: יד אשה
שהגט בא מרשות הבעל לרשותה הוי
למ"ד בשטר על ידי עצמו יד עבד כיד רבו
ומצפה איתן, טו) (דפירקין
ב)ד
כאילו נתנו לה: מה שקנתה אשה
הלכה א סמג עשין מח
קשיא ליה. בתמיה: נהי דקניא ליה
ה"א), טז) תיבת ופירותיהן
דמיא אלא גטו וידו באין כאחד ה"נ גיטה
טוש"ע אה"ע סימן צב
קנה בעלה. וא"ת והא אמרינן בחזקת
למעשה ידיה. אבל גופא מי קני ליה
סעיף א וסעיף ג וסעיף ז
ליתא בדפו"ר ובתוס'
הרא"ש, ועי' מהרש"א,
וחצירה באין כאחד ההוא שכיב מרע דכתב
❖
וסימן סט סעיף ז:
הבתים (ב"ב דף נא:) במתנה ד קנתה
וכיון דגופא לא קני ליה מכי יהב גיטא
יא ז מיי' פ"ה מהלכות
לה גיטא לדביתהו בהדי פניא דמעלי שבתא
ואין הבעל אוכל פירות ואור"י דהכא
לידה נפק לה גט מרשותיה ולא משום
גירושין הל' ב סמג
ולא הספיק למיתביה לה למחר תקף ליה
דגיטה וידה באין כאחד הלכך גבי חצר
איירי בשאלה דלא אלימא כמו מתנה
עשין נ טוש"ע אה"ע סימן
ה
ו
מוסף רש"י
קלט סעיף א ב:
עלמא אתו לקמיה דרבא אמר להו זילו אמרו
דקניא ליה היכי מיגרשא: יד דעבד
ובמתנה דוקא אמרי' קנתה ואין הבעל
יב ח מיי' פי"ז מהל'
אי אפשי בתקנת
קשיא ליה. שגופו קנוי ומקבל שחרורו
אוכל פירות ור"ת מפרש דאע"ג
ליה ליקניה ניהלה לההוא דוכתא דיתיב ביה
חכמים. שתיקנו לטובתי
אבידה הלכה י [ופ"א
בעצמו: למאן דאמר. בהאשה נקנית
דבמתנה אין הבעל אוכל פירות כיון
מהל' גירושין הלכה ג]:
ואינה טובה לי (כתובות
גיטא ותיזל איהי ותיחוד ותפתח ותחזיק ביה
יג ט מיי' פ"ה מהלכות
פג.). מאי כגון זו. באיזו
דאם מכרה ונתנה אינו קיים כדאמרי'
(קדושין דף כב:) שהעבד קונה עצמו
ג)דתנן הנעל גדר פרץ כל שהוא הרי זו חזקה
גירושין הלכה ב ו סמג
תקנת חכמים היו מדברים
בשטר שיחרור: על ידי עצמו. כלומר
בחזקת הבתים (שם)יד) חשיב כאילו הוי
עשין נ טוש"ע אה"ע סי'
בבהמ"ד שעליה אמר רבא
אמר ליה רב עיליש לרבא מה שקנתה אשה
בקבלת עצמו: תקף ליה עלמא. והיה
דבעל ואינה יכולה לקנות על ידו
קלט סעיף א:
כל האומר אי אפשי בתקנת
יד י כ ל מ מיי' שם
קנה בעלה $ איכסיף לסוף איגלי מילתא
חכמים כגון זאת התקנה
מה שבתוכו ואין תלוי באכילת פירות
ירא פן ימות ותזקק ליבם ואסור לטלטל
ז
שאנו מדברים בה, שומעין
הלכה ט טוש"ע שם
דארוסה הואי ד)אמר רבא ואם אמרו בנשואה
❖
גט בשבת ולמוסרו לה: לקנייה. הבעל
ותדע דהא שני לעיל בכותב לה דין
סעיף יא:
לו (רשב"ם ב"ב מט.).
יאמרו בארוסה הדר אמר רבא לא שנא
כדרב הונא. אמזונות
ודברים אין לי בנכסייך ואע"ג דאכתי
לדוכתא דמחית ביה גיטא לאשה בחזקה
שתיקנו לאשה תחת מעשה
דקרקע נקנה בחזקה: ותיחוד ותפתח.
ארוסה ולא שנא נשואה גיטה וחצירה באין
הבעל אוכל פירות כדאמרי' בהכותב ח
ידיה ואי אמרה אי אפשי
גליון הש"ס
(כתובות דף פג.) אלא הואיל ואם מכרה
תסגור דלת החדר שיקנה לה לשום
כאחד והא אמרה רבא מעיקרא כי אמרה
בתקנה זו שתיקנו חכמים
גמ' איכסיף לסוף
לטובתי, שחשו לכל הנשים
חזקה: דתנן נעל. דלת או גדר פרצה
ונתנה קיים כדתנן בהכותב חשיב ליה
רבא אהאי מעשה אמרה: והיא בתוך ביתה:
זמנין דלא ספקי להו
איגלאי. עי' לעיל דף כט
או פרץ גדר כל שהוא: הרי זו חזקה.
חצרה ואור"י דאין ראיה דאיכא
מזונות במעשה ידיהן
ע"ב ב"מ דף צז ע"א ע"ז
ה) אמר עולא $ ז והוא שעומדת בצד ביתה
לקנות שאין המוכר יכול לחזור בו
לאוקומי בכותב לה דין ודברים אין לי
דף כב ע"א: שם והוא
ותיקנו בהן מזונות ומעשה
ובצד חצרה ר' אושעיא אמר אפילו היא
ו)
ידיהן לבעל, אני איני צריכה
שעומדת בצד ביתה. עי'
דהשתא קא יהיב לה חצר וגיטה בתוכו
בנכסייך ובפירותיהן ט כדפי' לעיל וכן
לכך, מעונגת אני ואי אפשי
עירובין דף צב ע"ב תד"ה
בטבריא וחצרה בציפורי היא בציפורי וחצרה
צריך לומר בחזקת הבתים (ב"ב מט.)
ותנןי) נכסים שאין להם אחריות נקנין
אשה: תוד"ה ידה כו'
לעשות מלאכה, אמצא לי
בטבריא מגורש' והא היא בתוך ביתה ובתוך
גבי אין לאיש חזקה בנכסי אשתו
עם נכסים שיש להן אחריות בכסף
מזונות או יש לי אומנות
וי"ל כיון דקנוי לו לפירי.
יקרה יתר על כדי מזונותי
עיין כתובות דף מז ע"ב
חצרה קתני ה"ק והיא כמי שבתוך ביתה
בשטר ובחזקה: אם אמרו בנשואה.
כגון שכתב לה ובפירותיהם ואע"ג
❖
איני
תוד"ה זמנין בסה"ד:
(כתובות פג.).
דלא קאמר ליה גמרא הכי הכא נמי
שהבעל יזכה בנכסים יאמרו בארוסה.
והיא כמי שבתוך חצרה דכיון דחצר משתמרת
ניזונת. משלך, ואיני
והך מילתא דרבא אתמר מקמי ההיא
עושה. לך כלום אלא
לעיל ועוד דבירושלמי משמע בהדיא
טו)
לדעתה היא מתגרשת לימא בהא קמיפלגי
לעצמי (שם נח:). בשטר
דבפירות תליא מילתא דפריך התם
דאמר רבא לעיל גיטה וחצרה באין
פסקי רי"ד
דמר סבר ז)חצר משום ידה אתרבאי ומר סבר
על ידי עצמו. שיקבלנו
גגה וחצרה אינן משועבדים לאיש
כאחד דבתר הכי הדר ביה רבא ואמר
הוא (קדושין כב:). נעל.
אשה קנה בעלה פי'
חצר משום שליחות אתרבאי לא דכולי עלמא
עשה דלת, גדר. או גדר
לאכילת פירות ומשני רבי יוחנן בשם
לא שנא ארוסה ולא שנא נשואה כו'
שכל נכסי האשה קנויין
חצר משום ידה איתרבאי מר סבר כידה מה
חומה, פרץ. פירצה כדי
לו לבעל הפירות וכיון
ח
כדמפרש ואזיל: והא אמרה רבא.
רבי ינאי עד שיכתוב לה דין ודברים
שיכנס בה, הרי זו חזקה.
שפירות החצר הוא של
ידה בסמוכה אף חצרה בסמוכה ואידך אי
אין לי בנכסייך טז) ובפירותיהן:
לעיל ואמאי איכסיף כי פרכה רב
לבלתי חזור זה בזה, כיון
בעל מה כח יש לאשה
והוא שעומדת בצד ביתה. בפ"ק
מה ידה בדבוקה אף חצרה בדבוקה אלא
דברשות חבירו החזיק
עיליש להא מילתא: ומשנינן מעיקרא
באותו חצר שיקנה לה
(רשב"ם ב"ב מב.). חצר
הגט: אמר רב' אטו ידה מי
נמי כי אמרה רבא. לההוא תירוצא
כידה מה ידה משתמרת לדעתה אף חצרה
דבבא מציעא (דף יב.) אמרי'
ט
משום ידה אתרבאי.
לא קנייה ליה לבעל אלא
דוקא בגט דחוב הוא לה בעינן שתהא
דלעיל אהאי מעשה אמרה בתר דהדר
המשתמרת לדעתה לאפוקי חצר המשתמרת
דכתיב ונתן בידה, וידה
גיטא וידה באין כאחד
רשותה משמע כדכתיב
הכי נמי גיטא וחצרה באין
עומדת בצד ביתה ולא במציאה :
סברה ואמר דגיטה וידה באין כאחד:
י
שלא לדעתה ההוא גברא דזרק לה גיטא
פליג רשותא לנפשיה. וקשה לר"י
(במדבר כא) ויקח את כל
כאחד א"ל רבינא לרב אשי
הכי גרסינן מעיקרא כי אמרה רבא
ארצו מידו (ב"מ י:). משום
לדביתהו הוה קיימא בחצר ח)אזל גיטא נפל
רב' יד האשה קא קשה
אהאי מעשה אמרה: כמי שבתוך
דבפ' המוציא יין (שבת דף פ.)
שליחות אתרבאי.
ליה נהי דקני ליה למעשה
בפיסלא אמר רב יוסף חזינן אי הויא ארבע
י
מדרבי רחמנא שליחות
ידיה גופא מי קנייא ליה
ביתה. כאילו היא בתוך ביתה ומאי
ובחזקת הבתים (ב"ב נו.) גבי המוציא
לאדם כדתניא (קדושין
פי' דוקא מעשה ידיה הן
אמות על ארבע אמות פלג ליה רשותא
מרשות לרשות אמר רבה והוא שיש
היא דבעי' דתיהוי חצרה משתמרת
מא.) ושלח מלמד שהאיש
שלו אבל גוף היד אינה
לנפשיה ואי לא חדא רשותא היא במאי
חיוב חטאת ביניהם אבל כרמלית לא
לדעתה כלומר על פיה ועל צוויה
עושה שליח, ושלחה מלמד
שלו שיעשה הבעל בה
שהאשה עושה שליח,
כל תשמיש שהוא רוצה
עסקינן אילימא בחצר דידה כי הוי ד' אמות
אביי אמר אפילו כרמלית אבל פיסלא
לאפוקי הא דאמרי' בפרקין לקמן
אתרבאי נמי חצרה דהויא
כ"א מעשה ידיה שהן
❖
לא רבא אמר אפי' פיסלא ואזדא רבא
(דף עח.) נתן גט ביד עבדה ניעור אינו
מאי הוי אלא בחצר דידיה כי לא הוי ארבע
לה כשלוחה (ב"מ י:).
קצובים כדתנן בכתובות
לטעמיה דאמר רבא רשות שבת כרשו'
גט דהויא לה חצר המשתמרת שלא
(סד:) ומה היא עושה
אמות מאי הוי לא צריכא דאושלה מקום
כ
ט)
לו משקל ה' סלעים וכו'
לדעתה שהוא משמר עצמו מדעתו:
גיטין פירוש ובגיטין חשיב פיסלא רשות
דחד מקום מושלי אינשי תרי מקומות לא
אבל אינו יכול להכריחה
מוסף תוספות
משום ידה אתרבאי. הלכך סמוכה
בפני עצמו כדאמרינן הכא והשתא
לעשות לו יותר מן השיעור
מושלי אינשי ל ולא אמרן אלא דלא גבוה
לה בעינן דומיא דידה: נפל בפיסלא.
דהא פיסלא הוי ממש כרמלית דלא
או אם רוצה שתעשה לו
א. [ו]אינם בעין, דלא
עשרה אבל גבוה עשרה אע"ג דלא הוי
שמוש קשה בידה כגון
שייך למימר שיזכה בגוף
על גבי חתיכת עץ: פליג רשותא
גבוה עשרה ובגבוה שלשה איירי דאי
לחפור בשדהו וכיוצא בו
הידים. תוס' כתובות מז ע"ב
ארבע אמות ולא אמרן אלא דלית ליה
מ
לנפשיה. ואינו בטל לגבי חצר ואינה
לאו הכי הוי כלבוד וגם מסתמא הוי
אינו רשאי שאין כל שמוש
סוד"ה זימנין. ב. לפי
שם
היד קנוי לו לפיכך הוי
שנראה כקונה קנין. תוס'
מגורשת ולקמיה פריך היכי דמי: אי
רחב ארבעה דאם לא כן לא היה דבר
ביצה לו ע"ב סוד"ה והא
גט אבל חצרה כל השמוש
נימא בחצר דידה. דאשה: כי הוי ארבע אמות מאי הוי. הרי שניהם
חשוב בפני עצמו יא אם כן אמאי קאמר אביי אבל פיסלא לא
מצוה: [ד]גט מקצה ליה
שלה הוא של בעל כל זמן
שלה: דאושלה מקום. בחצרו לקנות בו גט: דאושלה. השאילה:
ויש לומר דיש לחלק בין כרמלית גמור לכרמלית המיטלטל :
יב
ודמי לספרא דאגדתא
שהיא תחתיו ואין האשה
דלעיל בפ' הנזקין. תוס'
רשאית להשתמש בה כלל
אמקום
שם
הרא"ש. ותיקשי לך גופא
בלא רשותו והילכך לא
דעובדא היאך היתירו לו לגרש. רשב"א. ג. [ד]לא אמר כלום דבעינן ונתן (רש"י לקמן עח ע"א) הא אידי ואידי לא עביד בעל מעשה
יהא גט א"ל רבא יד דעבד קא קשה ליה למ"ד בשטר ע"י עצמו יד עבד כיד רבו דמיא אלא גיטו וידו באין כא'
בגט בעידנא דזכיא ביה איתתא אלא מחמת מעשה דעבידא בה איתתא ברשות הבעל זכיא ביה, ומה לי בחזקה ומה לי בהגבהה
הכא נמי גיטה וחצרה באין כאחד: (ההוא גברא דזרק גיטא לדביתהו הוה קיימא בחצר איגנדר ואזל גיטא נפל בפסלא
וי"ל. שיט"ק. ד. הנותן מתנה לאשתו. תוס' הרא"ש. ה. שלא היה נותן לה הבעל מקום הגט אלא משאיל. תוס' ב"ב נא:, ועיין
פי' בפסל שלו א"ר יוסף חזינן אי הוי ד' אמות על ד' אמות מאי הוה א) אלא בחצר דידיה כי לא הוי ד' אמות מאי
רשב"א. ו. משום דלא הויא בעין יפה. תוס' הרא"ש. ז. דהא רבא סבר כריש לקיש דקנין פירות לאו כקנין הגוף דמי ואפילו
הוי לא צריכא דאושלא מקום דחד מקום מושלי אינשי שני מקומות לא מושלי אינשי ולא אמרן אלא דלא גבוה י'
יש לבעל פירות אינו מפקיע כח האשה שהגוף שלה ומתגרשת שפיר, אלא בהא תליא מילתא דלא מיקרי חצרה לענין זכיה אלא
אבל גבוה י' אע"ג דלא הוי ד' אמות): ההוא ש"מ דכתב גיטא לדביתהו אפניא דמעלי שבתא ולא אספיק למיתביה
כשמוכרת ונותנת קיים. תוס' ב"ב שם. ח. [ד]יש לבעל פירות עד שיכתוב לה ובפירותיהן. תוס' ב"ב שם. ט. ומשמע מדפריך
ניהלה למחר תקף ליה עלמא. פי' והיה ירא פן ימות ותזקק ליבם ואסור לטלטל הגט בשבת ולמוסרו לה: אתי לקמיה
מפירות דבפירות הדבר תלוי ולא במה שאינה יכולה למכור. תוס' ב"ב שם, ועי' מהרש"א. י. [דאף] דבעינן משתמרת דאין דעת
דרבא אמר להו ליקנייה לה להאי דוכתא דיתיב בה גיטא ותיתי ותיחוד ותפתח באפיה כי היכי דתתחזיק ביה דתנן
אחרת מקנה אותה. תוס' ב"מ יב., ועיין מלוא הרועים. יא. דלא אשכחן רשות בפני עצמו שהוא חשוב בפחות מארבעה, ועמוד
נעל גדר פרץ כל שהוא הרי זו חזקה פי' אמר רבא שיקנה הבעל לאשה אותו המקום שהגט מונח שם ע"י חזקה
גבוה ג' ורחב ד' ברשות הרבים הוי כרמלית. תוס' ב"ב נו. יב. [דפיסלא] הואיל וקטן הוא כל כך ומטלטל, לא חשיבא לאביי
שבקנין אסור להקנות בשבת אלא יאמר לה מקום פלוני יהא שלך במתנה והחזיקי בו ותקני אותו והיא תחזיק ותקנה
להפסיק בין ב' רשויות ככרמלית. תוס' ב"ב שם.
אותו המקום וכיון שהגט מונח שם הוה ליה כמקנה לה הגט והחצר ביחד ורבא לטעמיה דאמרי' לעיל (כא.) בהמביא
אמר רבא כתב לה גט ונתנו בחצרו וכתב לה שטר מתנה עליה קנאתו ומתגרשת בו דגיטו וחצירו באין לה כאחד.
והוא בתוך ביתה אמר עולא והיא שעומדת בתוך ביתה או בתוך חצרה ור' הושעיא אמר אפילו היא בטבריה וחצרה בציפורי היא בציפורי וחצרה בטבריה והא היא בתוך חצרה קתני ה"ק והיא כמו שבתוך חצרה דהויא לה חצר
המשתמרת לדעתה והלכתא כעולא דהכי אמר רב אשי בפ' שנים אוחזין (ב"מ יא.) האי חצר איתרבי משום יד ולא גריעא משליחות גבי גט דחוב הוא לה אין חבין לאדם אלא בפניו גבי מתנה דזכות הוא לה זכין לאדם שלא בפניו ב):
א) חסר כאן איזה תיבות. ב) כאן צ"ל ד"ה ההוא גברא דזרק גיטא כו' עד אע"ג דלא הוי ד' אמות.