הזורק פרק
שמיני גיטין
עח.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
אמקום
כרעי לא קפדי אינשי. לכל הפחות באשתו וכן באויר
שם לווי. כולהו פיסלא מיקרו ואי הוי להאי שם לעצמו הוה ליה
טו א ב ג מיי' פ"ה
א) [ב"ב פה:], ב) [לקמן
המטה: כגון שקלתה תלויה בה. וא"ת ותיפשוט
עט:], ג) ב"ב פה:,
מהלכות גירושין הל'
חשוב ולא בטיל: אבל במטה שלה. אע"פ שבתוך ביתו מגורשת וקא
ד) [לעיל כד.], ה) [צ"ל
ח סמג עשין נ טוש"ע
איפכא א מדמתרצי כל הני אמוראי ובהמוכר את הספינה (ב"ב דף פה:)
סלקא דעתין טעמא משום דקסבר כליו של לוקח ברשות מוכר קונה חפץ
דעייק ערוך ערך שלף ב
אה"ע סימן קלט סעי' י:
הנתון לתוכו לבעליו ופלוגתא היא בב"ב (פה:): דגבוה י'. דהוי רשותא
רוצה לפשוט מדברי אמוראי ואינו יכול ויש לומר דהכא לכולהו מספקא
ד [מיי' פ"ד מהל' מכירה
ובערך עויק כתב בפי' ר"ח
הל"א טוש"ע חו"מ סי' ר
כתב דאדיק וכו' וכתב
לנפשיה ולא חשיב ההוא אוירא רשות
להו אלא דדחו למתני' דלא נפשוט מינה
ס"ד]
המוסיף דעדיק כתוב
מוכר לבטל את רשות הכלי: והא איכא
א"נ ב אפי' בעלמא כליו של לוקח ברשות
טז ה מיי' פ"א שם הלכה
בנוסחא דידן עכ"ל
שם לווי אבל אית ליה שם לווי אע"ג דלא
מקום כרעי. שמונחים לארץ: ה"ג
מוכר קנה הכא לענין גט דלרחוקה
ט סמג שם טוש"ע
ובהרא"ש איתא דעזיק],
קאתי לא קנה: מקום חיקה קנוי
ו) לקמן פד:, ז) קדושין
גבוה עשרה ואע"ג דלא הוי ארבע אמות:
אה"ע סימן קלו סעיף א
אמקום כרעי לא קפדי אינשי. הואיל
מד:, ח) [לעיל כא. וש"נ],
וסימן קלח סעיף ד:
אפילו הוא עמה במטה כו': אמר רבא לא
לה. וא"ת פשיטא דהא חיקה הוי
וגבוה מן הארץ עשרה טו)שנוחה להשתמש
א
יז ו מיי' שם סמג שם
ט) ס"א הא כל כו',
י) לעיל כא. ב"ק יב. ב"מ
תחתיה: קשורה אע"פ שאינה תלויה.
ממש כידה ואומר ר"י דר' יוחנן קשורה
טוש"ע שם סימן קלח
שנו אלא במטה שלו אבל במטה שלה
ט:, יא) ס"א אלא בכפות,
סעיף ג:
אלא נגררת בקרקע וקשור בה. ולא
ותלויה בעי ומיירי כשבגדיה נגררין
מגורשת תניא נמי הכי רבי אליעזר אומר
יח ז ח ט מיי' שם הל'
יב) יבמות לא., יג) [במשנה
גרסי' תלויה אע"פ שאינה קשורהטז):
בארץ והשתא אי לאו טעמא דמקום
שבמשניות אית' הלוה
יב טוש"ע שם סעיף
במטה שלו אינה מגורשת במטה שלה
וכ"א ברב אלפס אכן
א:
בין ירכותיה. ואע"פ שמונח בקרקע
חיקה קנוי לה לא הוי מהני מידי כיון
יז)
מגורשת ובמטה שלה מגורשת כליו של
יט י מיי' פ"ה שם הל' יז
אינו
בהרא"ש אית' המלוה],
דאינה קשורה ותלויה: גט עד
אין אדם מקפיד על כל מקום מושב
יד) [בכורות יז. ועי' תוספות
סמג שם טוש"ע
לוקח ברשות מוכר הוא שמעת מינה א) כליו
שיאמר לה הא גיטיך. ר"י היה מצריך
אשתו ועד עכשיו היה אותו מקום קנוי
עירובין ה: ד"ה וספק
אה"ע סימן קלט סעיף טז
של לוקח ברשות מוכר קנה לוקח לא צריכא
ותוס' סוכה טו: ד"ה פרוץ
וסעיף יז:
לה: מוכר קלתות. לכך אינו מקפיד
לנותן גט לאשתו לומר הי גיטיך וגם
כ כ טוש"ע שם סעיף יג:
ותוספות בכורות יז: ד"ה
דגבוה עשרה והאיכא מקום כרעי אמקום
על מקומה שיש לו בית לכך: תניא נמי
הרי את מותרת לכל אדם כדמשמע
ב
כא ל מיי' פ"ד מהל'
אפשר ותוספות חולין כח:
כרעי לא קפדי אינשי: לתוך חיקה או לתוך
הכי. דמשום דאינו מקפיד הוא מדקתני
בהמגרשכא) (לקמן דף פה:) שהיו רגילים
ד"ה לפי], טו) בדפו"ר
אישות הלכה כב
שנוח, טז) דלא כרבינו
סמג עשין מח טוש"ע
או בכל דבר שהוא כקלתה שמיוחד
לומר ג"כ כב)ודן ומיהו קשה דבהניזקין
קלתה מגורשת: אמאי כליו של לוקח ברשות
גרשום בב"ב שם,
ב)
אה"ע סימן ל סעיף ה:
לתשמישה תמיד שהמכניס אשתו לתוך
(לעיל דף נה.) משמע דאפילו לא אמר
יז) בדפו"ר שמונחת,
כב מ מיי' פט"ז מהל'
מוכר הוא אמר רב יהודה אמר שמואל כגון
ג)
ביתו על מנת להיות כלי תשמישיה
כשר גבי מעדותו של רבי יוחנן בן
יח) [דברים כד], יט) [ב"מ
מלוה ולוה הלכה א
שהיתה קלתה תלויה בה וכן אמר ר' אלעזר
ט:], כ) בס"א: האחד,
סמג עשין צד טוש"ע ח"מ
קטנים עמה הוא מכניסה: טסקא.
גודגדא נשמע אמר לעדים ראו גט
אמר רבי אושעיא כגון שהיתה קלתה תלויה
כא) החתם סופר מגיה שצ"ל
סימן קכ סעיף א:
מתני'
בקדושין ה:, כב) בדפו"ר
עד שיאמר
טשק"א בלע"ז:
זה וכו' ג וי"ל דהתם נמי אחר כך
כג נ מיי' פ"ה מהל'
בה ור' שמעון בן לקיש אמר קשורה אע"פ
לה הא גיטיך. ואפי' לאחר שבא לידה
יגידו לה העדים שהיא מגורשת אף
הגי' ודין, ובפ"ת סי' קלז
גירושין הלכה יג
שאינה תלויה רב אדא בר אהבה אמר כגון
ס"ק ב' מגיה, לומר כן
סמג עשין נ טוש"ע אה"ע
אומר לה כן ודיו: קוראה והרי הוא
על פי דהאשה מתגרשת בעל כרחה ד
❖קיג:],
ומיהו, ועי' בב"ח סי' קלו
סימן קלט סעיף יד ועיין
שהיתה קלתה מונחת לה בין ירכותיה רב
סי' ב' וג', כג) [יבמות
❖
גיטה. כשהיא קוראה בו רואה שהוא
מכל מקום צריך לומר לה הי גיטיך
במ"מ ובכ"מ:
גיטה: גמ' טלי גיטיך מעל גבי
והרי את מותרת לכל אדם שתדע
משרשיא בר רב דימי אמר כגון שהיה בעלה
קרקע לא אמר כלום. דבעינן ונתןיח):
שהיא מגורשת ולא תהא חוזרת
מוכר קלתות ר' יוחנן אמר מקום חיקה קנוי
ד
הגהות הב"ח
שלפתו. שהיה תחוב בין חגורו למתניו
דבעינן שיהא משלחה ואינה חוזרתכג):
לה מקום קלתה קנוי לה אמר רבא מ"ט דר'
מוסף תוספות
(א) גמ' והלכתא בכפות.
ושלפתו משם: דעריק לה חרציה.
רבי
יוחנן לפי שאין אדם מקפיד לא על מקום
ג
נ"ב עי' לעיל בפ' שני בדף
א. דכליו של לוקח
שלפתו
עקם לה מתניו להקריב לה הגט:
❖
כא. :
ברשות מוכר לא קנה. רבינו
חיקה ולא על מקום קלתה תניא נמי הכי זרקו לה לתוך חיקה או לתוך קלתה
גרס בברייתא: לעולם אינו גט.
קרשקש. ב. דדילמא.
או לתוך כל דבר שהוא כקלתה הרי זו מגורשת כל דבר שהוא כקלתה
תוס' הרא"ש. ג. שאני
הואיל ובא לידה שלא בהכשר עד
לאיתויי מאי לאיתויי טסקא דאכלה בה תמרי: מתני' אמר לה כנסי שטר
נותן לה ואח"כ חזר ואמר
לעזי רש"י
שיטלנו כו': דבת איגרושי היא. שהרי
ה
כנסי שטר חוב זה
❖
חוב זה או שמצאתו מאחוריו קוראה והרי הוא גיטה אינו גט עד שיאמר לה
ניעורה ולא מיחסרא אלא אמירת הי
מגורשת, אלמא לא אמר
טשק"א. שק.
לה הר"ז גיטך ולא הרי את
גיטך הלכך כי אמר לה בתר הכי שפיר
הא גיטיך נתן בידה והיא ישנה ניעורה קוראה והרי הוא גיטה אינו גט עד
ו
מותרת לכל אדם. מרדכי סי'
שיאמר לה הא גיטיך: גמ' כי אמר לה הא גיטיך מאי הוי הוה ליה טלי
דמי שקבלתה הוגנת: הרי זה גט.
תמב. ד. [ולשם] מה אנו
מוסף רש"י
דהוי חצרה המשתמרת לדעתה הואיל
צריכין לדיבור, מה לנו אם
גיטיך מעל גבי קרקע ואמר רבא ד)זטלי גיטיך מעל גבי קרקע לא אמר כלום
כליו של לוקח ברשות
אינה יודעת. מאירי קידושין
והוא ישן אינו משתמר אלא על ידה:
❖
אימא ששלפתו מאחוריו שלפתו נמי הא בעינא ונתן בידה וליכא לא צריכא
מוכר. כגון פסק ונתן
ו ע"א ד"ה אף בגירושין.
ח
ניעור אינו גט. שהעבד משמר את
לתוך מדה של לוקח או
דערק לה חרציה ושלפתיה תניא נמי הכי אמר לה כנסי שטר חוב זה או
ה)ט
עצמו ואת מה שבידו והויא לה חצרה
מדד במדה שלו ושפכן
לכליו של לוקח והבית של
ששלפתו מאחוריו קראתו והרי הוא גיטה אינו גט עד שיאמר לה הא גיטיך
המשתמרת שלא לדעתה: חצר מהלכת
פסקי רי"ד
מוכר הוא, קנה לוקח.
דברי רבי רבי שמעון בן אלעזר אומר לעולם אינו גט עד שיטלנו הימנה
לא קנה. רבא גופיה אמרה בשנים
ו)
כאילו נתן לתוך רשותו של
בתוך ביתו או בתוך חצרו
לוקח (ב"ב פה:). שהיתה
אוחזין בטלית : כל שאילו מהלך כו'.
ויחזור ויתננו לה ויאמר לה הא גיטיך נתנו בידה והיא ישנה ניעורה וקוראה
אפילו עמה במטה וכו'
יט)
קלתה תלויה בה. ואינה
אמר רבא ל"ש אלא במטה
רבא נמי אמרה התם היה מהלך
והרי הוא גיטה אינו גט עד שיאמר לה הא גיטיך דברי רבי רבי שמעון בן
נגררת בקרקע ולכך קונה
שלו אבל במטה שלה
בספינה וקפצו דגים לתוך הספינה
לה קלתה דדמי להגבהה
מגורשת תניא נמי הכי
אלעזר אומר עד שיטלנו הימנה ויחזור ויתננו לה ויאמר לה הא גיטיך וצריכא
שקונה בכל מקום, תלויה
כו': בכפות. שאינו ראוי להלך בההוא
ר' אליעזר אומר במטה
דאי איתמר בהך קמייתא בההיא קאמר רבי משום דבת איגרושי היא אבל
בה היינו קשורה ותלויה
שלה מגורשת ש"מ כלי
קאמר רבא דהוי גט: מתני' קרוב
(רשב"ם ב"ב פה:). לא על
של לוקח ברשות מוכר
נתן בידה והיא ישנה דלאו בת איגרושי היא אימא מודי ליה לרבי שמעון בן
לה. מפרש בגמ': אמר לו. מלוה
מקום חיקה. כשנגררים
קני פי' ופלוגתא היא בפ'
אלעזר ואי איתמר בהא בהא קאמר ר' שמעון בן אלעזר אבל בהך אימא מודי
בגדיה על הקרקע (שם).
המוכר את הספינה וא"כ
ללוה: זרוק לי חובי. ברה"ר: וזרקו לו.
טלי גיטך מעל גבי
תקשה מהכא למ"ד לא
ואבד: גמ' ד' אמות שלו. שאין בינו
ליה לרבי צריכא ז)אמר רבא כתב לה גט ונתנו ביד עבדה ישן ומשמרתו ה"ז
קרקע לא אמר כלום.
קנה לא צריכא במטה
גט ניעור אינו גט דהויא ליה חצר המשתמרת שלא לדעתה ישן ומשמרתו
לגט ד' אמות דאמרינן בשנים אוחזין
דבעינן ונתן (לעיל כד.).
דגבוהה עשרה פי' דהוי
ישן ומשמרתו הרי זה
רשותא לנפשיה ולא חשיב
(ב"מ דף י.) דד' אמות של אדם קונות
הרי זה גט אמאי חצר מהלכת היא וחצר מהלכת לא קנה וכי תימא ישן
ח)
גט. דהויא לה חצר
ההוא אוירא רשות מוכר
לו: כגון שהיו שניהם עומדים בד'
שאני והא אמר רבא כל שאילו מהלך לא קנה עומד ויושב לא קנה
המשתמרת לדעתה על
לבטל את הכלי: והא איכא
ט)
י)
אמות. לגט זו מכאן וזה מכאן שכל
והלכתא בכפות: מתני' היתה עומדת ברשות הרבים וזרקו לה קרוב
ידה (קדושין מד:). ניעור
מקום כרעיים פי' כרעי
יא) (א) י
יב)כ
אינו גט. דהויא חצר
המטה שהן מונחים בבית
הגט מונח בתוך ארבע אמות שלו
לה מגורשת קרוב לו אינה מגורשת מחצה על מחצה מגורשת ואינה מגורשת
המשתמרת לדעת העבד
הבעל אמקום כרעים לא
ובתוך ארבע אמות שלה. ולא גרסינן
עצמו ואינו דומה לחצר
קפדי אינשי שהואיל והיא
וכן לענין קדושין וכן לענין החוב אמר לו בעל חובו זרוק לי חובי וזרקו
ל
מ
מצומצמות: וליחזי הי מינייהו קדים.
גמורה, דכי אתרבאי חצרה
גבוהה י' נוח להשתמש
משום דסתם חצר משתמרת
לו קרוב למלוה זכה יג) המלוה קרוב ללוה הלוה חייב מחצה על מחצה
תחתיה: לתוך חיקה או
לבא במעמדו אם קדם הוא לבא זכה
על פי הבעלים שגדרה
שניהם יחלוקו: גמ' היכי דמי קרוב לה והיכי דמי קרוב לו אמר רב
לתוך קלתה הרי זו
בכל ארבע אמות ואם קדמה היא לבא
סביב ופותח ונועל (שם).
מגורשת קלתה כליו של
וחצר מהלכת לא קנה.
זכתה בכל ד' אמות הסמוכות לה ושוב
לוקח ברשות מוכר הוא
ארבע אמות שלה זהו קרוב לה ארבע אמות שלו זהו קרוב לו היכי דמי
אינה קונה לבעליה כלום
א"ר יוחנן מקום חיקה קנוי
לא נכנסה זכותו לתוכו: א"א לצמצם.
מחצה על מחצה אמר ר' שמואל בר רב יצחק כגון שהיו שניהן עומדין
דלאו חצר היא במהלכת
לה מקום קלתה קנוי לה
שלא יקדים האחרכ): מצומצמות. שהיו
(ב"ק יב.) חצר מהלכת
אמר רבא מ"ט דר' יוחנן
בארבע אמות נ וליחזי הי מינייהו קדים וכי תימא דאתו תרוייהו בהדי הדדי
לא שמעינן דתקני, דכי
לפי שאין אדם מקפיד לא
שניהם עומדים בח' אמות מצומצמות
והא אי אפשר לצמצם אלא אמר רב כהנא הכא בח' אמות מצומצמות עסקינן
אתרבאי מאם תמצא בידו,
יד)
על מקום חיקה ולא על
לא פחות ולא יותר יש בין שניהם:
מקום קלתה: מתני' אמר
גגו חצרו וקרפיפו אתרבאי,
וגט
וגט
דלא נייד, והוי משתמר
לה כנסי שט"ח זה או
(ב"מ ט.) דכי אמור רבנן חצרו של אדם קונה לו, לאו בחצר מהלכת אמור, דשאני מקרקעי דניידי ממקרקעי דלא
שמצאתו מאחוריו קוראה והרי הוא גיטה אינו גט עד שיאמר לה הרי זה גיטך נתן בידה והיא ישנה ונתעוררה קוראה
והרי היא גיטה אינו גט עד שיאמר לה הרי זה גיטך: או שמצאתו מאחוריו וכי אמר לה הרי הוא גיטך מאי הוי טלי גיטך ניידי, ורבא גופיה אמרה דלא קני בשנים אוחזין (לעיל כא.). כל שאילו מהלך לא קנה. כלומר כיון שראוי לילך, לאו דומיא
דחצר הוא ואינו קונה בתורת חצר (ב"מ ט:). בכפות. כגון שהעבד כפות שאינו ראוי לילך, דדמי לחצר (ב"ק יב.)
מעל גבי קרקע הוא ואמר רבא טלי גיטך מע"ג קרקע לא אמר כלום דבעינן ונתן בידה וליכא והכא נמי לא איהו יהיב
דאינו ראוי להלך (לעיל כא.).
לה אימא שלפתו מאחוריו ואכתי הא בעינן ונתן בידה וליכא לא צריכא דעייק לה חרציה ושלפתיה ועקימת מתניו שעיקם
לה חשיבה נתינה תניא נמי הכי אמר לה כנסי ש"ח או ששלפתו מאחוריו קוראה והרי היא גיטה אינו גט עד שיאמר לה
הרי הוא גיטך דברי ר' ר"ש בן אלעזר אומר אינו גט עד שיטלנו ממנה ויחזור ויתננו לה ויאמר לה הרי זה גיטך וקי"ל הלכה כרבי מחברו וכ"ש דהיא סתם מתני' ומחלוקת דברייתא דהלכה כסתם ודוקא בכנסי שט"ח זה ונתן בידה א) והיא ישנה
שהבעל נותנו לה לשם גירושין והיא לא הרגישה בדבר ואילו היה מודיע לעדים קודם לכך שלשם גירושין הוא נותנו לה אע"פ שאמר לאשה כנסי שט"ח זה היתה מגורשת כדילפינן (לעיל נה.) מעדותו של ר' יוחנן בן גודגודא דלא בעינן דעת
אשה בגט אלא כיון שלא הודיע לעדים ב) אלא אמר לה עכשיו הרי זה גיטך וכן כשנתן בידה והיא ישנה יש כאן נתינה אלא מפני שאינה יכולה לשומרו אומר לה כשניעורה הרי זה גיטך ודי לו אבל אילו נתנו לה מתחלה לשם פקדון נתינה זו
אינה כלום ולא די שיחזיר ויאמר לה הרי זה גיטך ומפני זה עשה התנא זה מסיבוב אמר לה כנסי שט"ח זה ולא שנה הנותן גט לאשתו לשומרו ואח"כ אמר לה הרי זה גיטך מגורשת שאילו היה כן היה צריך ליטלו ממנה ולחזור וליתנו לשם
גירושין: אמר רבא כתב לה גט ונתנו ביד עבדה ישן ומשמרתו ה"ז גט נעור ומשמרתו אינו גט דהוה לה חצר המשתמרת שלא לדעתה ישן ומשמרתו הרי זה גט אמאי חצר מהלכת היא וחצר מהלכת לא קנה וכ"ת ישן שאני האמר רבא כל שאילו
מהלך לא קנה עומד ויושב לא קנה והלכתא בכפות: מתני' היתה עומדת ברה"ר וזרקו לה קרוב לה מגורשת קרוב לו אינה מגורשת מחצה על מחצה מגורשת ואינה מגורשת וכן לענין קדושין ולענין החוב אמר לו זרוק לי חובי וזרקו לו קרוב
למלוה זכה הלוה קרוב ללוה הלוה חייב מחצה על מחצה שניהם יחלוקו היתה עומדת על ראש הגג וזרקו לה כיון שהגיע לאויר הגג הרי זו מגורשת הוא מלמעלה והיא מלמטה וזרקו לה כיון שיצא מרשות הגג נשרף או נמחק הרי זו מגורשת
א) נראה דצ"ל או כשהיא ישנה. ב) נראה דצ"ל אלא כיון שלא הודיע לעדים לכן צריך שיאמר לה עכשיו הרי זה גיטך וכו'.