עח:
הזורק פרק
שמיני גיטין
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
רבי
יוחנן אמר קרוב לה שנינו אפילו מאה אמה. וקשה דבפ"ק
וגט יוצא. מאלו לאלו מקצתו בד' אמות שלה ומקצתו בד' אמות שלו:
כד א מיי' פ"ה מהל'
א) [יבמות לא.],
ב) [פסחים פט: חולין מה.
גירושין הלכה יד
והא אגיד גביה. עדיין הגט ברשותו קצת ואנן ונתן בידה בעינן עד
דב"מ (דף י:) קא"ר יוחנן דקטנה יש לה חצר ויש לה ד' אמות
ח)
זבחים ל:], ג) [תוספתא
ופ"ד מהלכות אישות הל'
שיהא כולו ברשותה: אמרוה קמיה דר' יוחנן. להאי פירושא דמתני':
וקאמר התם דיליף מציאה מגט משמע דבגט לרבי יוחנן אינה מגורשת
פ"ו], ד) [ברכות לו. וש"נ
כב סמג עשין מט נ טור
משמיה דר' יונתן הכי. כדפרשה ר' יוחנן ביכולין לשומרו. רבי יונתן
אלא תוך ד' אמות והכא קאמר אפילו מאה אמה וי"ל דבד' אמות שלה
ועיין פירושו של מלת שיננא
ש"ע אה"ע סימן ל סעיף
בחגיגה טו: על צדו],
ה וסימן קלט סעיף יג:
מבבל הוה ועלה לארץ ישראל: תניא
אפילו יכול לשמור כמוה מגורשת וחוץ
כה ב מיי' פ"ה מהל'
ה) [קדושין ה. וש"נ],
נמי הכי. דקורבה דמתני' שמירה היא:
לארבע אמות צריך שתהא היא יכולה
וגט יוצא מארבע אמות שלו לד' אמות שלה
ו) [אולי צ"ל המלוה כדאי'
גירושין הלכה יג
כל שקרוב לה מלו. השתא משמע אע"פ
לשומרו ולא הוא ועוד קשה דרב אשי
במשנה עמוד א], ז) ב"מ ז.,
סמג עשין נ טור ש"ע
והא אגיד גביה אלא א)רבה ורב יוסף דאמרי
ח) [דברים כד], ט) שייך
אה"ע סי' קלט סעי' יג:
אית ליה התם דברה"ר לא תקנו ארבע
שקרוב לה יותר ממנו ובא כלב ונטלו
תרוייהו הכא בשתי כיתי עדים עסקינן אחת
כו ג ד ה מיי' פט"ז
לע"א, י) עיין ברש"ל,
יא) [דפרקין ה"ב]], יב)צ"ל
אמות והכא תנן היתה עומדת ברה"ר
אינה מגורשת וקשיא לן בה אמאי אינה
מהלכות מלוה ולוה
אומרת קרוב לו ואחת אומרת קרוב לה רבי
המחוור, וכ"ה בר"ן,
מגורשת מכי אתא לקורבה דידה
קרוב לה מגורשת וי"ל דהתם באין יכול
הלכה א סמג עשין צד
יוחנן אומר קרוב לה שנינו אפילו מאה אמה
יג) אאין קרובכצ"ל, יד) ב"ק
טוש"ע ח"מ סימן קכ
לשומרו והכא ביכולה לשומרו א"נ י"ל
איגרשה לה ומאי איכפת לן אם נטלו
קיח., טו) שייך לעיל ע"א
סעיף א:
וקרוב לו שנינו אפילו מאה אמה היכי דמי
❖
כלב: כל היכי תנטריה ותיזיל. וכי כל
דהכא לאו דוקא נקט רה"ר אלא
כז ו מיי' פ"ה מהלכות
במתני', טז) צ"ל לרב ששת,
מחצה על מחצה אמר רב שמן בר אבא
גירושין הלכה טז סמג
הימים צריכה לשומרו: אלא לאו הכי
בסמטא או בצדי רה"ר:
א
עשין נ טוש"ע אה"ע סי'
והא
קאמר. אע"פ שקרוב לה מלו אם יש
ט) א"א לצמצם. וא"ת ולישני כגון
לדידי מיפרשא לה מיניה דרבי יוחנן הוא
א
קלח סעיף ב:
תורה אור השלם
דלא ידעינן הי מינייהו קדים
הפסק נהר או גבשושית בינה לגט
כח ז ח מיי' שם הלכה
יכול לשומרו והיא אינה יכולה לשומרו זהו
1. וְיָצְאָה מִבֵּיתוֹ וְהָלְכָה
יב סמג שם טוש"ע
ולכך הוי ספיקא וי"ל דלישנא דמחצה
שאילו היה בא כלב ונטלו אינה יכולה
קרוב לו היא יכולה לשומרו והוא אינו יכול
❖
שם סימן קלט סעיף טו:
וְהָיְתָה לְאִישׁ אַחֵר:
לשומרו הימנו אבל הוא יכול לשומרו
על מחצה לא משמע הכי ב ולכך מוקי לה
❖
לשומרו זהו קרוב לה שניהם יכולין לשומרו
דברים כד ב
אינה מגורשת: כדי שתשוח ותטלנו.
בשתי כיתי עדים כו' וא"ת ונימא אוקי
ג
שניהם אין יכולין זהו מחצה על מחצה
תרי בהדי תרי ואוקי איתתא בחזקת
הוא דהויא קורבה דמתני' ואפ"ה את
פסקי רי"ד
אמרוה רבנן קמיה דרבי יוחנן משמיה דרבי
לא תעביד עובדא להתירה לינשא: עד לעזי רש"י
אשת איש ולא תהא מגורשת כלל וי"ל
היכי דמי קרוב לו והיכי
יונתן הכי אמר ידעין חברין בבלאי לפרושי
דמטי גט לידה. גזירה שמא יאמרו על
כיון דספיקא דרבנן היא כדאמרינן
ב)
דמי קרוב לה אמר רבא ד'
ליצי"ל [לינוי"ל]. חוט
❖
אמות שלה הוא קרוב לה
כי האי טעמא תניא נמי הכי רבי אליעזר
(של פשתן).
רחוק שהוא קרוב: הוה עובדא.
בפ' ארבעה אחין (יבמות דף לא.) נתנו
ד' אמות שלו הוא קרוב
לה דין מגורשת ואינה מגורשת:
שזרקו קרוב לה ומת ואצרכוה חליצה:
אומר כל שהוא קרוב לה מלו ובא כלב
ג)
לו. היכי דמי מחצה על
שניהם אין יכולים זה הוא מחצה
לגיטין אמרו. דמשום קורבה מגורשת: מוסף רש"י
מחצה ואסיק הכא בשתי
י)
ונטלו אינה מגורשת אינה מגורשת כל היכי
כתי עדים עסקינן אחת
על מחצה. פי' אין יכולין
ולא לדבר אחר. כגון אם זרק לו חוב
תינטריה ותיזיל אלא לאו ה"ק כל שקרוב לה
ידעין חברין בבלאי.
אומר' קרוב לה ואחת
לשומרו כל אחד לבדו אלא שניהם יחד
קרוב לו ואבד דגט הוא דבעל כרחה
רבי יונתן מבבל סליק,
אומרת קרוב לו ור' יוחנן
מלו ואילו בא כלב ונטלו והוא יכול לשומרו
לפרושי כי האי טעמא.
אבל אם אין יכולין לשומרו כלל פשיטא
קנויה לה הלכך לאלתר הוי גיטא אבל
אמר קרוב לה שנינו אפילו
והיא אינה יכולה לשומרו אינה מגורשת אמר
לשבח קאמר (חולין מה.).
ק' אמה קרוב לו שנינו
בעלמא לא: ותיפטר. דהא פטריה
דאינה מגורשת כלל כל עיקר:
מצי א"ל משטה אני
אפי' ק' אמה ה"ד מחצה
ואת
ליה שמואל לרב יהודה ד)בשיננא כדי שתשוח
לא תעביד עובדא עד דמטי
אבל זרוק לי חובי סתמא זרוק ושומרו
בך. שוחק הייתי בך.
על מחצה הוא יכול
ותטלנו ואת לא תעביד עובדא עד דמטי
(סנהדרין כט.). גט בידה.
גט לידה. והיינו דוקא ברה"ר
קאמר: ומשיחה. חוט שהגט קשור בו
לשמרו והיא אינה יכולה
ד
שנתנו לה, ומשיחה.
לשמרו זה הוא קרוב לו
ליצי"ל בלע"ז: גט בידה. שנתנו לה
גיטא לידה אמר ליה רב מרדכי לרב אשי
אבל בחצרה ה אין צריך שיגיע לידה
שקשור בה, בידו אם
היא יכולה לשמרו והוא
וראש המשיחה עדיין בידו: כקטפרס.
כדאמר לעיל (עז:) תיזיל איהי ותחוד ותפתח
הוה עובדא הכי ואצרכוה חליצה: וכן לענין
יכול לנתקו. אם יש כח
אינו יכול לשמרו זהו קרוב
באותו חוט שיכול לנתקו
לה שניהם יכולין לשמרו
ומיהו בערוך בערך גט כתב קבלנו
מדרון. ראשי אצבעותיה מטין לקרקע
קדושין: אמר ר' אסי אמר ר' יוחנן לגיטין
לגט מידו ולהביאו אצלו
שניהם אינן יכולין לשמרו
מרבותינו אפי' זרקו לה בתוך חצרה
שלא פשטה ידה זקופה כדרך פושטי יד:
(ב"מ ז.). אינה מגורשת.
אמרו ג ולא לדבר אחר איתיביה רבי אבא
זהו מחצה על מחצה א"ל
ופרכינן והא כי נפיל לד' אמות דידה
לא משתריא לעלמא עד דמטא גיטא
לאו נתינה היא. בעינן
רב שמואל לרב יהודה
לר' אסי וכן לענין קדושין שאני התם דכתי'
ה)
כריתות וליכא. כריתות
שיננא איזהו קרוב לה כדי
נפיל. ומה לי אי אין ידה ראויה לקבל
לידה ומייתי מהא דאמר בירושלמייא)
הבדלה שיהו מובדלים זה
שתשוח ותטלנו ואת לא
1 ויצאה והיתה איתיביה וכן לענין החוב
בפשיטתה: בדלא נח. לארץ אלא כשנפל
יב) המחמיר שבכולן עד שיתננו לידה ואינה
מזה והרי אגודים הם בןוט
תעביד עובדא עד דמטי
❖
זרוק לי חובי וזרקו לו קרוב למלוה זכה
ראיה דאיכא למימר דמיירי ברה"ר
מתוך ידה נשרף וקבלה שבא לידה לאו
זה. (שם).
גיטא לידה א"ל רב מרדכי
לרב אשי הוה עובדא
ו) הלוה קרוב ללוה הלוה חייב מחצה על
קבלה היא: ופריך וכי לא נח מאי
דבהדיא מסיק לה יג)אקרוב לו וקרוב לה ו
ואצרכוה חליצה פי' הוה
ומסתמא לא אתא לאפוקי חצרה:
הוי מכי מטא לתוך ארבע אמות שלה
מחצה שניהם יחלוקו הכא במאי עסקינן
עובדא שזרק הגט קרוב
מוסף תוספות
לגיטין אמרו ולא לדבר אחר. פי'
תיגרש מאויריהן ומדקאמר אינה
לה ולא מטיא גיטא לידה
דאמר ליה זרוק לי חובי ותיפטר אי הכי
ד
ומת ואצריכוה חליצה.
א. [ו]כדאשכחן בפרק
בקונטר' משום דבגט נתינה
מגורשת פשוט דאין להן אויר והיא
מאי למימרא לא צריכא ה דאמר ליה זרוק
כתב ר"ח ז"ל ואנו קבלנו
המוכר את הספינה [ב"ב
בעיא דרבי אלעזר: על גב הנהר.
בעל כרחה הויא נתינה והקשה ר"י לר'
ז
מרבותינו אפילו זרקו לה
פה ע"א] (רב ושמואל)
לי חובי בתורת גיטין ואכתי מאי למימרא
יהודה דלדבר אחר נמי אמרו לעיל במי
דאויר שאינו ראוי לנוח לא קני:
בחצרה לא משתריא
[ר"י ור"ל] דאמרי תרוייהו
מהו דתימא מצי אמר ליה משטה אני בך
לעלמא עד דמטי גיטא
אפילו ברה"ר ולא פליגי
שאחזו (דף עה.) דנתינה בעל כרחו
גמ'
לידה דגרסי' בתלמוד א"י
כאן ברה"ר כאן בסימטא.
קמ"ל ז) אמר רב חסדא גט בידה ומשיחה בידו ו אם
יכול לנתקו ולהביאו
הויא נתינה והשיב דבדבר אחר אשכחן
המחוור מכלן עד שיתנו
תוס' הרא"ש. ב. [דהא]
אצלו אינה מגורשת ואם לאו מגורשת מאי טעמא בעינן כריתות וליכא
לה. ואינו נראה לי דהאי
משום ספק קרוב לה ספק
דוכתא דלא הויא נתינה כגון הלוהו
יד)
דאמר שמואל ואת לא
קרוב לו הוא דהויא ספק
אמר רב יהודה היתה ידה עשויה כקטפרס וזרקו לה
אף על פי שהגיע גט
בישוב לא יחזיר לו במדבר אבל בגט
ז
תעביד עובדא עד דמטי
גרושה ולא משום מחצה
בכל מקום הויא נתינה: אי הכי מאי
לידה אינה מגורשת אמאי הא כי נפיל בארבע אמות
דידה קא נפיל בדלא
גיטא לידה דוקא כשזרקו
על מחצה. שיט"ק.
לה ברה"ר שאין לאשה
ג. דלשון מחצה על
למימרא. וא"ת אדרבה תקשי ליה אמאי
נח ותיגרש מאוירא דארבע אמות תפשוט דבעי רבי אלעזר ארבע אמות
זכות בו אבל כשזרקו לה
מחצה שייך טפי בשתי
קרוב ללוה חייב לוה כיון דאמר זרוק
שאמרו יש להן אויר או אין להן אויר תפשוט דאין להן אויר ח הכא
בתוך חצרה יש לגמגם
כיתי עדים (תוס' יבמות
חובי ותפטר קרוב ללוה נמי ליפטר וי"ל
בדבר שלא יהיה גט והלכך
שם) [ד]כיון דאיכא עדים
במאי עסקינן בעומדת על גב הנהר דמעיקרא לאיבוד קאי:
אע"ג דלא מטי גיטא לידה
דמסייעי לכל חד שפיר
דמיירי מסתמא דמפרש לו שיזרוק לו
הויא מגורשת וחצרה קני
מייתי [אצ"ל שפיר קרי]
מתני'
למקום שיוכל לשומרו הוא:
לה: א"ר אסי א"ר יוחנן
להו מחצה על מחצה. ר"ן,
מחצה על מחצה שניהם יחלוקו. הכא לא שייך לומר המוציא מחבירו עליו הראיה דאין כאן ספק : אם יכול לנתקו ולהביאו כו'. נראה
טו)
לגיטין אמרו ולא לדבר
ועיין מהרש"א. ד. וגזירה
ח
אחר פי' שאין ד' אמות
דרבנן הוא דגזרי קרוב אטו
דלא מיירי כשהיתה ידה פתוחה ולאחר שנתן הגט בידה קפצה ידה דא"כ אפילו אין יכול להביאו אצלו אינה מגורשת כיון דבשעת
קונות אלא לענין גיטין
רחוק. שיט"ק. ה. דליכא
נתינה היה יכול להביאו אצלו ומה שקופצת ידה אח"כ זה אינו עושה הבעל אלא היא והוה ליה כמו טלי גיטיך מעל גבי קרקע ואינו גט אלא נראה
ולא לדבר אחר עד שיגיע
למיגזר ולא מידי, אפילו
לר"י דמיירי שכבר היתה ידה קפוצה והוא תחב הגט לתוך ידה ואם תחב כל כך בחוזק עד שאינו יכול להביאו אצלו הויא מגורשת ור"ת מפרש
לידו איתיביה ר' אבא לר'
לכתחילה.
שיט"ק.
ט
אסי וכן לענין קדושין
ו. דהכי איתא בירושלמי
דבידה פתוחה י איירי שפיר ואם אינו יכול להביאו אצלו היינו כשהגט כבד ואם ימשוך אצלו תינתק המשיחה וצריך ליזהר שתהא יד האשה פתוחה
שאני התם דכתיב ויצאה
תני ר' אלעזר אפילו הוא
עד שיניח כל הגט בידה דאם תקפוץ ידה בעוד שהבעל אוחז בראש הגט בידו לא הוי גט דהוי כמו גט בידה ומשיחה בידו ונראה דכשר דלא גרע
יא
והיתה איתיביה וכן לענין
קרוב לה מלו ובא כלב
מערק לה חרציה ושלפתו דהוי גט אע"ג דביד הבעל להדק מתניו שלא תטול והמחמיר תבא עליו ברכה: והא בארבע אמות דידה קא נפיל.
החוב אמר לו (צריך) זרוק
ונטלו אינה מגורשת,
וכו' הכא במאי עסקינן
שמואל כהדא דר"א
הוה מצי לשנויי דמיירי שהאשה עומדת בחצר דידיה דלית לה ארבע אמות או ברה"ר טז) לרב אשי דפ"ק דב"מ (דף י:):
דאמר לו זרוק לי חובי
המחוור שבכולן עד
ותתגרש מאוירא דארבע אמות.
וא"ת והא לא מינטר כדאמרינן בסמוך (עט.) באויר גג וי"ל דאויר ארבע אמות חשיב ליה מינטר ועומדת על
בתורת גיטין והפטר אי
שיתננו לתוך ידה. תוס'
הכי מאי למימרא מהו
הרא"ש. ז. משא"כ בשאר
ראש הגג מיירי אפילו חוץ לארבע אמות ולהכי פריך והא לא מינטר ור"י אומר דרבי אלעזר גופיה מספקא ליה אם מה
דתימא מצי אמר משטה
קנינים דעלמא, אין אדם
שתיקנו חכמים ארבע אמות תיקנו גם באויר ואע"ג דלא מינטר עשאוהו כמינטר כמו שעשו ארבע אמות רשותו ואע"פ שאינה רשותו:
אני בך קמ"ל פי' קנין הגט
יכול להקנות לחבירו בעל
היתה כרחו. תוס' רי"ד, ע"ש עוד.
אינו דומה לשאר הקנין
דעלמא דקנין דעלמא אין
ח. והא דלא אומרים
אדם יכול להקנות לחבירו בעל כרחו והגט אדם מקנהו לאשתו בעל כרחה א"כ טעם החצר דרבי ליה רחמנא לא בעבור המוציא מחבירו לרבה ולר' יוסף. עי' רשב"א ומהרש"א. ט. דהא דקאמר אם אינו יכול להביאו דמגורשת. תוס' ב"מ שם. י. ולא
קנין הוא א) אלא שהרי היא עצובה בו ואינה חפצה לקנותו וחצרה קונה לה ומתגרשת אלא טעם הדבר הוא מפני שהוא
קפצה ולא עשתה שום דבר. תוס' ב"מ שם. יא. במרדכי שם הוסיף: בדיעבד.
משתמר לדעתה א"כ בכל מקום שהוא משתמר לדעתה היא מגורשת משא"כ בשאר קנינים דעלמא משום הכי א"ר יוחנן
לגיטין אמרו ולא לדבר אחר ובשנים אוחזין אמרינן דדוקא בסימטא שהוא רה"י ד' אמות של אדם קונות לו לענין מציאה כי היכי דלא ליתי לאינצויי אבל ברה"ר לא ודוקא מציאה אבל לענין מקח וממכר לא ודוקא משיכה קונה בסימטא ולא ד' אמות
ולענין זריקת החוב נמי לא קנה שיפטר הלוה עד דמטי ליה לידיה דמלוה ולא לד' אמותיו. גרסי' התם אמר ר"ל משום אבא כהן ברדלי ד' אמות של אדם קונות לו בכל מקום מ"ט תקינו ליה רבנן דלא ליתו לאינצויי וקפריש גאון בכל מקום דאמרינן
לאו כל מקום ממש אלא בשדה בעלמא אי נמי בסימטא אי נמי בצידי רה"ר דלא דחיקו בהו רבים אבל ברה"ר דדחיקו רבים אי נמי בשדה חבירו לא קני ליה ד' אמות דידיה: אמר רב חסדא גט בידה ומשיחה בידו אם יכול לנתקו ולהביאו אצלו אינה
מגורשת ואם לאו מגורשת מאי טעמא בעינן כריתות וליכא: אמר רבא היתה ידה עשויה כקטפרס וזרקו לה אינה מגורשת פי' היתה ידה משופעת שאינה יכולה לקבל גיטה: ולקנייה בד' אמות דידה. דלא נח כגון ששרפתו (כלתה) קודם
א) נראה דצ"ל לא בעבור קנין הוא שהרי היא עצובה וכו' ואין חצירה קונה לה ואעפ"כ היא מתגרשת וכו'.