הזורק פרק
שמיני גיטין
עט.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
היתה
גמ'
עומדת בראש הגג. לרבי אושעיא דאמר לעיל (עז:) אפילו היא
א) [שבת ד. צז. ב"ק ע:], והא לא מינטר. אויר הגג דאתי זיקא ושדי ליה מקמי דלינח וכי
כט א מיי' פ"ה מהל'
ב) בדפו"ר שלש רשויות.
גירושין הל' ג סמג
לא שדיה זיקא ואירע לו דבר אחר שבא כלב וקלטו או גשמים מחקוהו
בטבריא וחצרה בציפורי האי עומדת היינו כמי שעומדת
,
ועי' מהר"ם שי"ף
עשין צ טוש"ע אה"ע סימן
אמאי קתני מגורשת מן האויר הא בעינן אויר שסופו לנוח: בפחות
כלומר כגון שמשתמרת כדמשני לעיל אעומדת בתוך ביתה או בתוך
ג) [לעיל עז:], ד) שבת ז.
קלט סעיף ד:
ע"ש, ה) צ"ל זורק. רש"ש,
מג' כו'. אויר דמתני' בהכי עסקינן דהוי כמאן דנח והלכך קנאתו
ל ב מיי' שם הלכה ד
חצרה אי נמי נקט עומדת
לאשמועינן דבגג דידה מיירי שעומדת
ו) בדפו"ר ויפול. וכצ"ל
טוש"ע שם סעיף ו:
ברשותה כדמוקי לה בגמרא:
בהנחתו דכיון דהגג גבוה י' הוא הויא
רש"ש, ז) [שבת ד:],
לא ג ד מיי' שם הלכה ג
כגון שהיו מחיצות התחתונות עודפו'
ח) בדפו"ר ומיגרשא,
לה חצר המשתמרת לכל דנייח בגויה:
מתני' היתה עומדת על ראש הגג וזרקו
טוש"ע שם סעי' ד:
ט) בדפו"ר ברביעית,
א
לב ה ו מיי' שם טוש"ע
על העליונות. דמיד שיצא
והא לא מינטר. דקס"ד שהגג גבוה
י) צ"ל מכירה. רש"ש ועי'
לה כיון שהגיע לאויר הגג הרי זו מגורשת
שם סעיף ו:
מחומת החצר והיכי קתני כיון שיצא
מרשות גג נכנס לרשות חצר וא"ת ומה
מהר"ם שי"ף, יא) [ועי'
לג ז ח מיי' שם טוש"ע
הוא מלמעלה והיא מלמטה וזרקו לה כיון
מרשות הגג מגורשת הא אין סופו
מועיל דעודפות מ"מ כשזרקו מעל
ב
תוספות שבת ה. ד"ה לא
שם סעיף ד:
❖
לד ט מיי' שם הלכה ד
לנוח אפילו לא באת דליקה דאתי זיקא
המעקה לא מנטר כנגד הגג וי"ל דכיון
וב"ק ע: ד"ה כמאן],
שיצא מרשות הגג נמחק או נשרף הרי זו
טוש"ע שם סעיף ו:
מגורשת: גמ' והא לא מינטר אמר רב
ודחי ליה חוץ למחיצות: שהיו מחיצות
דשלש מחיצות עודפות חשיב משתמר
לה י מיי' פי"ד מהל'
התחתונות. של חצר: עודפות. על
ואין לחוש למחיצה רביעית אי נמי
שבת הלכה יז סמג
יהודה אמר שמואל ג בגג שיש לו מעקה
מוסף רש"י
לאוין פה טוש"ע א"ח
כשהגג קצר וחצר רחב הרבה ועודפות
מעקה של גג דכי נפיק מגג מטא
עסקינן עולא בר מנשיא משמיה דאבימי
קלוטה כמי שהונחה
סימן שמה סעיף ה:
לאויר מחיצות חצר ומשום הכי בעינן
המחיצות גם רביעית מצד זה ומצד זה
ט)
לו כ מיי' פ"ה מהלכות
דמיא. החפץ הואיל ונקלט
אמר ד הכא בפחות משלשה סמוך לגג
עודפות דהאי דקאי בתוך מחיצות
וכנגד המעקה אינו כי אם פתח בעלמא
באוירה של רשות הרבים
גירושין הלכה ו סמג
עסקינן דכל פחות משלשה סמוך לגג כגג
כמי שהונחה בתוכו הוא
עשין נ טוש"ע אה"ע סימן
מעקה הגג וזרקו כלפי מעלה כדי
אי נמי כשהגג עומד באמצע החצר ולא
ה)
❖
ואע"ג דלא נח (שבת ד.).
קלט סעיף ז:
דמי: הוא מלמעלה: והא לא מינטר א"ר
שיעבור את המעקה ו) יפול לחצר:
מן הצד ומחיצות החצר מוקפות לו מכל
הזורק מרשות לרשות כיון
יהודה אמר שמואל כגון שהיו מחיצות
קלוטה. בתוך האויר: כמי שהונחה. לארץ
צד וא"ת דאמרינן במרובה (ב"ק דף ע:)
שקלטה האויר נתחייב משום
ה
שבת דכיון דסופו לנוח
דתניאז) הזורק בשבת מרה"ר לרה"ר
באומר זרוק גניבתך לחצרי ותיקני לי
התחתונות עודפות על העליונות וכן אמר
פסקי רי"ד
כמונח דמי. (ב"ק ע:).
ורה"י באמצע רבי מחייב וחכמים
חצרי גניבתך דאיסור שבת ואיסור
רבי אלעזר א"ר אושעיא כגון שהיו מחיצות
דאושלה מקום. בחצרו
שנח בקרקע: היתה עומדת
פוטרים: וא"ל רבי זירא לרבי אסי כו'.
י) גניבה באין כאחד והיכי באין כאחד
לקנות בו גט. דאושלה,
על ראש הגג וכו' והא לא
התחתונות עודפות על העליונות וכן אמר
השאילה (לעיל עז:). נעץ
מינטר פי' א) דאפילו דיקא
גרסי' בה כדשני עולא אפילו תימא
והא לענין שבת מיחייב אפילו למעלה
עולא א"ר יוחנן כגון שהיו מחיצות התחתונות
קנה. סתמיה אין רחב ד',
ואמרת ליה לבראי ואמאי
רבנן כו': דרך ירידה. כשזרקו כלפי
מן המחיצות עד שלא נכנס עדיין
וזרק. מר"ה ונח על גביו,
קתני כיון שהגיע לאויר
עודפות על העליונות א"ל ר' אבא לעולא
מעלה כדי להעבירו את המעקה לא
תוך המחיצות דרה"י עולה עד לרקיע
חייב. כמונח ע"ג קרקע
הגג ואע"ג דלא נח אם
כמאן כרבי דאמר קלוטה כמי שהונחה
דלא בעי הנחה על גבי
נשרף או נמחק היא
נמחק עד שהגיע לחזור ולירד: אבל
א)
ולענין קנין עד דמטי לתוך המחיצות
❖
מקום ד' ברה"י (שבת ז.).
מגורשת אמר רב יהודה
דמיא א"ל אפילו תימא רבנן עד כאן לא
נמחק דרך עלייה. אע"פ שיצא מאויר
וי"ל דמיירי כשזורק דרך פתח ולא מעל
אמר שמואל בגג שיש לו
המחיצות: כמאן כרבי דאמר
הגג לאויר חצר ומחיצות התחתונות
פליגי רבנן עליה דרבי אלא לענין שבת אבל
מעקה עסקינן עולא בר
מנשה משמיה דאבימי
קלוטה כמי שהונחה דמיא. תימה
עודפות: אינה מגורשת. דדרך סילוקו
מוסף תוספות
הכא משום אינטורי הוא והא קא מינטר וכן
אמר הכא בפחות מג'
לא מיקרי נתינה אלא דרך הנחתו לבא
דנקט רבי דלא איירי אלא ברשות היחיד
סמוך לגג עסקינן וכל
א. שאין מקורה. תוס' ב"ק
אמר ר' אסי א"ר יוחנן כגון שהיו מחיצות
לרשותה: שקדם גט לדליקה. שקדמה
פחות מג' סמוך לגג כגג
ע ע"ב ד"ה כמאן: [דהא]
מקורה משום דביתא כמאן דמליא דמיא
התחתונות עודפות על העליונות א"ל רבי
דמי: הוא מלמעלה וכו'
הכא החצר איירי דאינה
כדאמרינן בריש שבת (דף ה.)
ודר"ע
זריקת הגט בחצר קודם שתהא הדליקה
פי' רישא בגג דידה וחצר
מקורה. רשב"א. ב. אפילו
זירא לר' אסי כמאן כרבי דאמר קלוטה כמי
באויר החצר: רשויות חלוקות לגיטין.
הוה ליה למינקט דאית ליה קלוטה כמי
דידיה סיפא בגג דידיה
בלא מחיצות כלל. תוס'
שהונחה דמיא א"ל אפילו תימא רבנן עד
וחצר דידה: והא לא
ב"ק שם. ג. ולא איפשיטא
אם השאילה הבעל מקום בחצירו
שהונחה דמיא אפילו ברה"ר ונראה
א
מינטר פירוש דקס"ד
התם. ר"ן. ד. דמינכר טפי
כאן לא פליגי רבנן עליה דרבי אלא לענין
לקבלת גיטה לא השאילה גגו או ביתו
דהשתא סלקא דעתין דטעמא דרבי
שהגג גבוה מחומות החצר
שהוא מתרחק מן ההנחה
שבת אבל הכא משום אינטורי הוא והא קא
לאו משום קירוי אלא משום מחיצה
ולא אמרינן לא קפיד דתרי מקומות לא
דאתי זיקא ושדי ליה
שהולך כלפי מעלה.
לבראי והיכי תני כיון
רשב"א.
אית ליה דכמאן דמליא דמיא ולהכי
מושלי. משום דמייתי עלה ראיה ממתני'
מינטר: נמחק: א"ר נחמן אמר רבה בר
שיצא מרשות הגג ונמחק
נקט לה הכא: הא כדאיתא והא
קאמר כמאן כרבי דכר"ע לא מיתוקמא
אבוה לא שנו אלא שנמחק דרך ירידה אבל
או נשרף קודם שינוח
ו
כדאיתא. רישא בגג דידה וחצר דידיה
מדמצרכת מחיצות החיצונות עודפות
באויר החצר הרי זו
נמחק דרך עלייה לא מאי טעמא מעיקרא
מגורשת אמר רב יהודה
ובעינן אויר הגג: סיפא בגג דידיה
ולר"ע אית ליה דכמי שהונחה דמיא
לא למינח קאי: נשרף: אמר ר"נ אמר רבה
אמר שמואל כגון שהיו
וחצר דידה. מיגרשא באויר חצר אבל
אפילו ברה"ר אלא ודאי כרבי מוקמת
ח)
ב
מחיצות
התחתונות
בר אבוה לא שנו אלא שקדם גט לדליקה
ז
אי תרוייהו דידיה ואושלה מקום אימא
לה ומשני אפילו תימא רבנן כו' ולפי
עודפות על העליונות וכי
אבל קדמה דליקה לגט לא מ"ט מעיקרא
נפיק מאויר הגג מיד מגיע
לך דלא קפיד: שלש מדות בגיטין.
זה יכול להיות טעמא דרבי משום
לתוך מחיצות החצר:
לשריפה קאזיל אמר רב חסדא רשויות
חלוקות מדין שאר איסורין: הני מילי.
קירוי כדאמרינן בשבת יא):
ב)
דרך עלייה אינה מגורשת מ"ט
דפליגי רבנן: והא דאמר רב חסדא
א) צ"ל פי' דאתי זיקא ושדי
חלוקות בגיטין א"ל רמי בר חמא לרבא מנא
ליה לבראי וכו'.
נעץ קנה. בחצר גבוה ממחיצת החצר:
מעיקרא לא למינח קאי. ולא
ליה לסבא הא א"ל מתני' היא היתה עומדת
וזרק. מרה"ר: ונח על גביו חייב.
דמי להא דבעי רבא בפ"ק דב"מ (דף
על ראש הגג וזרקו לה כיון שהגיע גט לאויר
דהויא לה הנחה ברה"י שאויר רה"י
יב.) זרק ארנקי בפתח זה ויצא בפתח
הגג הרי זו מגורשת במאי עסקינן אילימא
עולה עד לרקיע אע"ג דאויר רשות
אחרת מהו אויר שאין סופו לנוח כמונח
בגג דידה וחצר דידה למה לי אויר הגג אלא
הרבים אינו למעלה מעשרה כדאמרי'
דמי או לא הכא דבדרך עלייה אין דומה
ג
ד
בגג דידיה וחצר דידיה כי הגיע לאויר הגג
במס' שבת (דף ז: ח.): הני מילי. דהוי
כל כך שיהא עומד לנוח אי נמי התם
מאי הוי אלא פשיטא חבגג דידה וחצר דידיה
כמונח לארץ לענין שבת: אבל. אם
בבית מקורה דומה יותר עומד לנוח:
אימא סיפא הוא מלמעלה והיא מלמטה
היה חצר של אשה וקנה נעוץ גבוה מן
והא
המחיצות אינה מגורשת שאין סופו לנוח
וזרקו לה כיון שיצא מרשות הגג נמחק או
נשרף הרי זו מגורשת ואי בגג
לארץ דרמי ליה זיקא חוץ למחיצות
דידה וחצר דידיה אמאי מגורשת אלא בגג דידיה וחצר דידה רישא בגג דידה
ט
וטעמא דגיטא משום חצר המשתמרת
וחצר דידיה סיפא בגג דידיה וחצר דידה אלא לאו ג) דאושלה מקום דחד
הוא דומיא דידה והא לא מינטר:
והא מקום מושלי אינשי תרי מקומות לא מושלי אינשי א"ל מידי איריא דלמא
הא כדאיתא והא כדאיתא רישא בגג דידה וחצר דידיה סיפא בגג דידיה
וחצר דידה אמר רבא שלש מדות בגיטין הא דאמר רבי קלוטה כמי שהונחה ופליגי רבנן
עליה הני מילי לענין שבת אבל הכא משום אינטורי הוא והא מינטר והא ד) דאמר רב חסדא
י נעץ קנה ברשות היחיד ובראשו טרסקל וזרק ונח על גביו אפילו
גבוה מאה אמה חייב לפי
שרשות היחיד עולה עד לרקיע הני מילי לענין שבת
אבל הכא משום
אינטורי הוא כ והא לא מינטר
והא