עט:
הזורק פרק
שמיני גיטין
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
והא
דאמר רב יהודה אמר שמואל לא יעמוד אדם בגג זה כו'.
והא דאמר רב יהודה לא יעמוד אדם על גגו ויקלוט מי גשמים. הצפין
לז א מיי' פ"ה מהל'
א) (עירובין צג.), ב) [לעיל
עח.], ג) עדיות פ"ד מ"ז
גירושין הלכה יא סמג
על גגו של חבירו דהוי מוציא מרשות לרשות אם לא עירבו שאע"פ
וא"ת והא שמואל פסיק כר"ש דאמר גגין רשות אחד הן בפ'
[לקמן פו.], ד) [לעיל כו:],
עשין נ טוש"ע אה"ע סי'
שאינם דרים על הגגות שייך נמי בהו איסור חילוק רשות: הני מילי.
כל גגות (עירובין דף צא.) וי"ל דהכא להוליך מגג לבית קאמר א וא"ת
ה) [לקמן פו.] יבמות צא:,
קלט סעי' יב:
דחלוקת רשויות גגין כרשויות בתים לענין שבת: אבל בגיטין. היו
לח ב ג מיי' שם הלכה ו
א"כ אמאי נקט מגגו של חבירו אפי' מגג של עצמו לא יקלוט להוליך
ו) [עי' תוספות יבמות צא:
ז טוש"ע שם סעיף
ד"ה היה במזרח וכו' ועוד
לביתו לפי שגגו נפרץ לגג של חבירו
לו שני גגין סמוכין זה לזה והשאילה
ב
והא דאמר רב יהודה אמר שמואל לא יעמוד
ט:
בתוספות דלקמן פ. ד"ה
,
שהוא אסור לו וי"ל דשמואל סבר התם
מקום בזה לקבל את גיטה וקיבלתו
לט ד ה ו מיי' שם פ"ג
כי], ז) בדפו"ר הרשעה
אדם בגג זה ויקלוט מי גשמים מגגו של
דאפי' במחיצות שאינן ניכרות אמרינן
בזה לא אמרינן הכא רשויות חלוקות.
ח) בדפו"ר והכא, וברש"ש
הלכה ה סמג שם
כתוב שצ"ל והכי נמי הוה,
חבירו שכשם שדיורין חלוקין מלמטה כך
טוש"ע אה"ע סימן קמח
דהא דאמרן לעיל תרי מקומות לא
גוד אסיק מחיצות הבית למעלה ומותר
ט) [ועיין היטב תוס'
סעיף א:
דיורין חלוקין מלמעלה הני מילי לענין שבת
מושלי אינשי משום קפידא הוא יש
לטלטל מגג ג לבית ד ומיהו אנן כרב קי"ל
ז [מיי' שם פ"א הכ"ז]:
עירובין צא. ד"ה ושמואל],
י) כגרסתם לקמן בד"ה
משאיל חצרו ומקפיד על ביתו אבל כולי
דמצריך מחיצות ניכרות ומיהו לישנא
ח [מיי' שם הל' כה
אבל לענין גט משום קפידא הוא וכולי האי
א
והא לא נח. ר"ש מדסויא,
טוש"ע שם סי' קכח
האי גגין סמוכין ואין תשמיש רגיל בהן
דכשם שדיורין חלוקין למטה כו' משמע
לא קפדי אינשי אמר אביי שתי חצרות זו
❖
א)
ב
יא) [מעשרות פ"ג סוף
ס"א]:
לא קפדי אינשי: במחיצות החיצונה קא
דמגג לגג קאמר ושמא שמואל נמי נקט
ה"א], יב) [צ"ל המשכיר],
לפנים מזו פנימית שלה וחיצונה שלו ומחיצות
יג) [ועיין תוספות ב"מ יא:
מינטרה. רגילה להשתמר הלכך
מילתיה ככולי עלמא לרבנן מגג לגג
החיצונות עודפות על הפנימיות וזרקו לה כיון
ד"ה וכי בצד], יד) [ד"ה
משועבדות הן לה וקנו לה: דהא לא נח.
מוסף רש"י
לר"ש מגג לבית וא"ת מאי קמ"ל שמואל
פנימות], טו) [דפירקין
שהגיע לאויר מחיצות החיצונה הרי זו
❖
מתני' היא בריש פ' כל גגות (שם דף
ואין מחיצות כלי עשוין לאוירן לשמור
כתב לשום מלכות
ה"ט],
מגורשת מאי טעמא פנימית גופה במחיצות
שאינה הוגנת. סופר
דאין כלי עשוי אלא להניח בתוכו: ה"ג
פט.) וי"ל קמ"ל אפילו קליטת גשמים
ה
שהיה צריך למנות למלכי
החיצונה קא מינטרה מה שאין כן בקופות
וכי נח מאי הוי כו': שאין לה שוליים.
שלא נחו בגגו של חבירו ואפ"ה דיורין
ישראל, או לשם מלכות
גליון הש"ס
שתי קופות זו בתוך זו פנימית שלה וחיצונה
חלוקין למר כדאית ליה ולמר כדאית
פונ"ץ דפנימית מונחת ע"ג קרקע:
אחרת, כגון לשם מלכי
גמ' אם נתגרשה תינשא
רומי ותנא קרי לה שאינה
גיטה קודם לבנה. שמא ישהה את הגט
ליה ח)והכי הוה מצי לאיתויי מתני' אלא
שלו וזרקו לה אפילו הגיע לאויר פנימית
הוגנת משום שאין להם לא
לכתחלה. עיין יבמות דף
שנתים ושלש בין כתיבה לנתינה ויהיו
דניחא ליה לאיתויי מילתא דשמואל וט):
אינה מגורשת מאי טעמא דהא לא נח וכי
כתב ולא לשון כדכתיב
יד ע"ב תוספות ד"ה בגט
ג
פנימית
❖
לה בנים ממנו בתוך הזמן ואחר כך
גופה במחיצות החיצונות
(עובדיה א) בזוי אתה מאד
ישן:
נח מאי הוי ב) כליו של לוקח ברשות מוכר
(יבמות צא:). תצא מזה
מינטרה. מה שפירש
יגרשנה בו ולימים כשישתכח הדבר
הוא הכא במאי עסקינן בקופה שאין לה
ומזה. אם ניסת באותו גט
יראו זמן הגט קודם ללידת הבן ויהו
בקונט' שמחיצות החיצונות משועבדות
שוליים: מתני' ב"ש אומרים פוטר אדם
(שם). ולא למזונות.
לעזי רש"י
ג)
לפנימיות לאו דוקא משועבדות דא"כ
סבורין שניתן לה משעת כתיבה ויאמרו
ואפילו מה שלותה ואכלה
ז
❖
אשתו בגט ישן ובית הלל אוסרין ואיזהו גט
תחתיו. (יבמות פז:). ולא
פונ"ץ. קרקעית.
ד
אדמפליג בין חצרות לקופות ליפלוג
מן הפנויה נולד משגרשה והוי פגם:
בלאות. ואפי' שחיקת
ישן כל שנתייחד עמה מאחר שכתבו לה:
אם נתגרשה. בגט ישן והלך בעלה
בחצרות גופייהו בין משועבדות
בגדים שהיו לה לא תוציא.
גמ' במאי קמיפלגי ב"ש סברי לא אמרינן
למדה"י תינשא לכתחלה: מתני' כתב
(שם). ויהו ממזר מזה
לשאינם משועבדות אלא טעמא כיון
מוסף תוספות
ומזה. אם ילדה משני ממזר
לשם מלכות שאינה הוגנת. מי שהיה
שהמחיצות החיצונות קבועות ועתידות
גזרה שמא יאמרו גיטה קודם לבנה וב"ה
גמור ואם שוב החזירה
א. דכמו שאסור לטלטל
לישאר שם חשיבא פנימית מינטרא
בבבל וכתב בשנת כך וכך למלכות
ראשון וילדה לו הוי ממזר
כלים ששבתו בבית לחצר
סברי אמרי' הגזרה ד)שמא יאמרו גיטה קודם
מדרבנן. (שם).
בהו ומיירי כשמחיצות החיצונות
אחרת ובגמרא מפרש אמאי קרי לה
ולגג שלא עירבו אפילו
ז)
לבנה א"ר אבא אמר שמואל אם נישאת לא
לר"ש, כן אסור מגג וחצר
מכאן שייך לעמוד הבא
מפסיקות בין חיצונה לפנימית דאי אין
שאינה הוגנת או שכתבה לשם מדי כו'
כל עריות שאמרו
לבית. תוס' עירובין צא.
תצא וא"ד א"ר אבא אמר שמואל $ ו אם
לפי שצריך לכתוב לשם מלכות שנכתב
מפסיקות כשהגיע הגט לאויר פנימיתי)
צרותיהן מותרות. לשוק
ב. היכא דליכא מחיצות
נתגרשה תינשא לכתחלה: מתני' כתב
בלא חליצה ויבום, כגון ט"ו
ה)
נכרות בין גגו לגגו של
בה כדמפרש בגמ': או שכתב לבנין
ולא נכנס תוך מחיצות אמאי מגורשת הא
נשים, הלכו הצרות
חברו. רשב"א. ג. של
לשום מלכות ז שאינה הוגנת לשום מלכות
הבית או לחורבנו פסול. מפני שלא
אינו משתמר מפני בני חיצונה וא"כ לא
האלו ונישאו. לשוק
עצמו. תוס' עירובין שם.
מדי לשום מלכות יון לבנין הבית לחורבן
כתב לשם המלכות: תצא מזה ומזה.
חשיב חצר המשתמרת כדפריך גבי
ונמצאת הערוה אילונית,
ד. ואין גג של חבירו
ונודע שהוזקקה צרתה
אוסר עליו. תוס' עירובין
עובדא דר"ג וזקנים בב"מ (דף יא:)
אם ניסת בגט זה תצא מן הראשון ומן
הבית היה במזרח וכתב במערב במערב
ו)
ח
ליבום למפרע, דערוה
שם. ה. דלרבנן דיורין
וכי בצד שדהו היו עומדין אע"פ
השני וצריכה גט שני מן הראשון וגט מן
וכתב במזרח תצא מזה ומזה וצריכה גט מזה
אילונית אינה פוטרת
חלוקין הן אפילו לכלים
שהתבואה היתה בביתו של ר"ג שהיה
השני ואע"פ שקדושי שני לא הוו קדושין
צרתה, דאילונית מקח
ששבתו בתוכן, ולרבי
ומזה ואין לה לא כתובה ולא פירות ולא
טעות הוא ולאו אשתו היא
שמעון לכלים ששבתו
וביבמות (פח:) מפ' טעמא גזרה שמא
משתמר כדמוכח בירושלמייא) שכבר היה
מזונות ולא בלאות לא על זה ולא על זה אם
ואין זו צרת ערוה וזקוקה
בתוך הבית והוא הדין
בבית מ"מ לא הויא משתמרת לגבי
יאמרו גירש ראשון גט גמור ונשא שני
ליבם כדתנן (יבמות ב:)
לכלים ששבתו בתוכן
נטלה מזה ומזה תחזיר והולד ממזר מזה ומזה
ונמצאת אשת איש יוצאה בלא גט: ולא
זקנים מפני בני ביתו של ר"ג ועוד י"ל
וכולן שמתו או שמיאנו או
שאסור להוליכן מגג לבית.
שנמצאו אילונית צרותיהן
ולא זה וזה מטמאין לה ולא זה וזה זכאין
רשב"א. ו. לומר דאע"ג
פירות. דין פירות שתקנו לה לאשה
דמיירי שפיר באין מחיצות החיצונות
מותרות, תצא הצרה מזה
דחלוקין כל כך מלמעלה,
לא במציאתה ולא במעשה ידיה ולא בהפרת
פירקונה משביה תחת פירות ועל אלו
מפסיקות ומיירי שהאשה עומדת בצד
ח
. הכונס
ומזה
הני מילי לענין שבת אבל
(יבמות צא:)
את יבמתו והלכה
אין לה כלום: ולא בלאות. הקיימים
חצרה הלכך הוי חצר המשתמרת ע"י
הכא משום קפידא הוא
נדריה היתה בת ישראל נפסלת מן הכהונה
צרתה ונישאת לאחר.
וכולא האי לא פקדי אינשי
מחיצות החיצונות דלא לישדיא זיקא
מבגדים שהכניסה לו וקנסא הוא
בת
שנפטרה ביבום חברתה,
ולא חשבינן להו כדיורין
דקנסוה כדמפ' ביבמות (צא:) דאיבעי לה אקרויה לגיטא: והולד ממזר
לרה"ר אבל גבי זקנים לא היו מועילין מחיצות בית של ר"ג כיון
ונמצאה זו שהיתה
חלוקין. רשב"א. ז. אלא
אילונית. ואין ביאתה
מזה ומזה. אם החזירה הראשון וילדה לו בן הוי ממזר מדרבנן
כאילו הן משועבדות.
שהזקנים לא היו עומדין בצד הבית והא דאמרינן בשלהי השואל
פוטרת צרתה כדאמר (שם
רשב"א. ח. וזרקו לה
וביבמות (פט:) אמרינן דאסור בממזרת הואיל וכשר מן התורה: מטמאין
(שם דף קב.) דהזבל של בעל הבית פי' של משכיר בתורי דאתו ליה
יב.) פרט לאילונית שאינה
כנגד הפנימית, שאם נפל
לה. אם כהנים הם: נפסלת מן הכהונה. דזונה היא דסתם זונה
מעלמא דקנתה לו חצרו אע"פ שאינה משתמרת מן יב)השוכר י"ל דמיירי
יולדת, תצא. צרתה מזה
גט לתוך הפנימית היה
שניסת לו ומיבמה, ור'
נופל. רשב"א. ט. מה
שיש גם למשכיר בית באותו חצר דהוי עומד בצד חצרו אי נמי שוכר
היינו אשת איש שמזנה תחת בעלה לאחרים דהיינו נפקת ברא:
עקיבא היא דעביד חייבי
שאינו מזכירו כן בשאר
דהא
לא נח. פי' בקונטרס
הוי כמו שומר ושלוחו של משכיר יג):
בת מקומות. רשב"א, ועי'
לאוין כגון יבמה לשוך
ואין מחיצות של כלי עשויות אלא להניח בתוכן משמע מפירושו דאויר כלי אינו קונה ואין נראה דבפרק בתרא דע"ז (דף עא:) אמר גבי יין נסך
כחייבי כריתות כאשת איש
רש"ל ורש"א. י. דסלקא
ממש (שם צא:). כתב
דעתך אמינא כיון שאינה
מכי מטא לאוירא דמנא קנייה יין נסך לא הוי עד דמטא לארעיה דמנא משמע דאויר כלי קונה אלא נראה דהכי פירושו דהא לא נח באויר
סופר גט לאיש ושובר
הוגנת לא יקפידו בה
כלי אבל גבי חצרות אע"ג דלא נח תוך מחיצות הפנימיות כיון שהוא תוך מחיצות החיצונה מגורשת כיון דמחיצות החיצונות הם קבועות
לאשה. שהבעל נותן שכר
אם היה במלכות זה
כדפירשנו לעיל וגרסי' גבי חצרות כיון שהגיע לאויר מחיצות הפנימית פירוש כנגד הפנימית למעלה ממחיצותיה ותוך מחיצות חיצונה וגבי קופות
הגט והאשה כותבת שובר
יד)
וכתב לשם מלכות שאינה
לגבות כתובתה מן בעלה
הוגנת, קמ"ל. רשב"א.
גרסי' אפילו הגיע לאויר פנימית פירוש ולמעלה ממחיצותיה דאי הוה בתוך חלל קופה הפנימית הויא מגורשת כדפרישית ואית ספרים דגרסי
ולתת לו השובר, שאם לא
יא. דאפילו. ר"ן על
גבי חצרות כיון שהגיע לאויר מחיצה חיצונה ולפי גירסא זו כיון דגבי קופות נקט פנימית הוי משמע אפילו מונח בחלל פנימית אינה מגורשת
היתה נותנת לו שובר לא
הרי"ף. יב. ברצון. ר"ן
עד שינוח בשוליו כדפי' בקונט' ולא יתכן דאויר כלי קונה כדפרישית: ב"ש סברי לא אמרינן גזרה שמא יאמרו גיטה קודם לבנה. בירושל'
יפרע לה כתובה (שם).
שם. יג. [ד]היינו מה
טו)
ונתנו זה לזה. כסבורה זו
שבלה או שאבד מנכסיה
מפרש דאזלי לטעמייהו דב"ש אית להו בפ' המגרש (לקמן דף צ.) לא יגרש אדם את אשתו אא"כ מצא בה דבר ערוה הלכך מזוהמת היא
לקבל גט מיד בעלה וקבלה
אפילו מנכסי צאן ברזל
בעיניו ואינו בא עליה וב"ה אית להו אפילו הקדיחתו תבשילו יכול לגרשה ואינה מזוהמת בעיניו ויאמרו כי בא עליה וכי האי גוונא פליגי
שובר והיא נתנה לו גט
שאע"פ שקבל עליו הבעל
לקמן (דף פא.) במגרש ולנה עמו בפונדקי למאן דמוקי לה בלא ראוה שנבעלה: כתב לשם מלכות שאינה הוגנת. אומר רבינו אלחנן
(שם). כי יתביתו בשילי.
אחריות, כיון שבלה
שילי והיני מקומות הן (שם
אינו משלם. הר"ן שם.
דלהכי קרי לה שאינה הוגנת ט לאשמועינן דאע"פ שאין לה לא כתב ולא לשון אף על פי כן מתקנאין בה י:
❖
.
[וכעי"ז ברבינו קרשקש, אבל
ולא בלאות. פירש בקונטרס בלאותיה קיימים ואין נראה דבהדיא אמרינן בסוף פרק אלמנה ניזונית (כתובות דף קא.) זינתה לא הפסידה
קטז.)
יא
יב
בשיט"ק ורשב"א יישבו פירוש
בלאותיה קיימין אלא בשאין קיימין איירי הכא : וצריכה גט מזה ומזה. פי' בקונטרס אע"פ שקדושי השני לא היו קדושין כדמפרש
רש"י ע"ש, ועיין מאירי].
יג
יד. ביבמות אמרינן הכי
פסקי רי"ד
ביבמות (דף פח:) גזרה שמא יאמרו גירש ראשון גט גמור ונשא שני ונמצאת אשת איש יוצאה בלא גט ואינו נראה לה"ר יוסף דהתם ודאי היא
יד
משום דהתם. ר"ן על הרי"ף.
אשת ראשון אינה מקודשת לשני אבל הכא מה"ת צריכה גט משני שהרי גט גמור היה אותו שגירש בו ראשון ואינו פסול אלא מדרבנן :
מתני' בש"א פוטר אדם
טו
טז
טו. מדאורייתא. ר"ן שם.
טז. דהא מפרשינן בגמ'
את אשתו בגט ישן וב"ה
שינה
טעמא משום שלום מלכות
אוסרים איזהו גט ישן כל
וכיון שכן ודאי קדושי שני קידושין גמורין הן, אלא הכי פירושא תצא מן הראשון מן הדין שקידושי שני קידושין גמורין
שנתיחד עמה מאחר שכתבו לה. במאי קמיפלגי ב"ש סברי לא אמרינן גזירה שמא יאמרו גיטה קודם לבנה וב"ה סוברים
אמרינן גזירה שמא יאמרו גיטה קודם לבנה. פי' שנתיחד עמה לאחר שכתבו לה גזרינן שמא תתעבר ואם יגרשנה בגט הן שהרי נתגרשה מן הראשון מדאורייתא ומן השני נמי תצא שכיון שגט ראשון פסול מדבריהם הרי הוא כאילו זינתה עם
השני הלכך אפי' נתגרשה מן הראשון [בגט שני] אסורה עליו [על השני] דכשם שאסורה לבעל כך אסור לבועל וצריכה גט
זה שזמנו קודם לעיבורה יאמרו העולם בראותן זמן גיטה קודם כי מאז נתגרשה וכשבא עליה גרושתו היתה ובעילתו
מן השני. ר"ן שם.
היתה בעילת זנות ומזנות נולד הבן הזה: אמר ר' אבא אמר שמואל ואם נשאת לא תצא איכא דאמרי אמר ר' אבא אמר
שמואל אם נתגרשה בו תינשא לכתחלה פי' דגט כשר הוא שאפילו נתיחד עמה עכשיו כשמוסר לה הגט עוקר כל קדושין
הראשונים ואינה צריכה גט אחר ומפני חששא זו אין מצריכין אותה גט אחר (דאפילו איתמר כדבריהם הולד כשר): מתני' כתב לשם מלכות שאינה הוגנת לשם מלכות מדי לשם מלכות יון לבנין הבית לחרבן הבית היה במזרח וכתב במערב
במערב וכתב במזרח תצא מזה ומזה וצריכה גט מזה ומזה ואין לה כתובה ולא פירות ולא מזונות ולא בלאות על זה ועל זה ואם נטלה מזה ומזה תחזיר והולד ממזר מזה ומזה לא זה וזה מטמאין לה ולא זה וזה זכאין במציאתה ולא במעשה
ידיה ולא בהפרת נדריה היתה בת ישראל פסלה מן הכהונה בת לוי מן המעשר בת כהן מן התרומה אין יורשיו של זה ויורשיו של זה יורשין כתובתה מתו אחיו של זה ואחיו של זה חולצין ולא מיבמין שינה שמו ושמה שם עירו ושם עירה תצא
מזה ומזה וכל הדרכים האלו בה א) אם היה בדרך וכתב הגט בשנת כך וכך למלכות פרס ולא שם המלך המולך: ואמאי קרי לה מלכות שאינה הוגנת שאין לה לא כתב ולא לשון אלא מאומה אחרת לקחו והיינו דכתיב (עובדיה א) בזוי אתה מאד
א) נראה דצ"ל כתב לשם מלכות כו' פי' אם היה בדרך.