הזורק
פרק
שמיני גיטין
פ.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
שינה שמו ושמה כו'. לא שינה ממש כדאמר בפ"ב (דף כ) וכן
בת לוי מן המעשר. קנסא הוא כדמפרש התם (יבמות צא.): מן התרומה.
מ א מיי' פ"ג מהלכות
כא)
א
א) [יבמות צא:], ב) שם,
ג) שם, ד) בדפו"ר שהי' וצ"ל
גירושין הלכה יד ופ"י
שם עירו ושם עירה לא ששינה ממש אלא שיש לאותה העיר
כדאמרי' בסוטה (דף כח.) מונטמאה ונטמאה ג"פ אחד לבעל ואחד
יד)
שהיא, ה) שם, ו) [עי' תוס'
שני שמות בשני מקומות ב: ושם עירו ושם עירה. אומר ר' יצחק
הלכה ד סמג עשין נ טוש"ע
לבועל ואחד לתרומה: ואין יורשין של זה. בנים שהיו לה ממנו: יורשין
ע"ב ד"ה כתב], ז) [בסדר
אה"ע סימן קכט סעיף יג
כתובתה. ביבמות (דף צא.) פרכינן כתובה מאי עבידתה הא קתני אין
דהיינו דווקא עיר שדרין בה
אבל עיר שנולד בה אפי' שינה כשר וסי' קנ סעי' א:
המשנה וברי"ף ורמב"ם איתא
מא ב מיי' שם פ"י הל' יא
אליעזר], ח) בדפו"ר מלכות
כיון שא"צ לכותבו כלל שהקדמונים
לה כתובה ומשני כתובת בנין דיכרין
הרשעה, ט) לעיל ה: [ב"מ
סמג שם טוש"ע אה"ע
שהרגילו לכותבו משום שאם יארע
שתקנו חכמים שירשו בניה יתר על
בת לוי מן המעשר בת כהן מן התרומה ואין
נה:], י) [לעיל ה: ובב"מ נה:
סימן קנא:
מב ג מיי' שם פ"א הלכה כז
שיש שם יוסף בן שמעון אחר יהיה
חולקיהון דעם אחוהון כשמתה בחיי
איתא יוציא והולד ממזר,
יורשין של זה ויורשין של זה יורשים
ורש"י לעיל ה: איתא יוצא
סמג שם טור אה"ע
בו סימן ע"י
מקום לידה ותדע כי
בעלה ואע"פ שבעלה יורשה הכא לא
כתובתה ואם מתו אחיו של זה ואחיו של זה
מי שנשאה בגט זה.],
סימן קכ:
שקלי דקנסא קנסו: אחיו. של שני
כמה פעמים כותבים מקום הלידה
מג ד ה מיי' שם פ"א הלכה
יא) [תיבת לאו משולל הבנה
חולצין ולא מייבמין א)א שינה שמו ושמה שם
על פי הבעל או האשה ואם שינה
חולץ מדרבנן כדפירשנו גבי גט שמא
ויתכן הגירסא דאי' ברא"ש
כה סמג שם טוש"ע
עירו ושם עירה תצא מזה ומזה וכל הדרכים
אלא אסופר כדאמר להו
אה"ע סימן קכח סעיף א:
פסול לא היה נכון לכותבו אלא ע"פ
יאמרו גירש זה ונשא זה ואחיו של
מד ו מיי' שם ופכ"ג
רב וכו' ובתוס' יבמות צא:
האלו בה ב) כל עריות שאמרו צרותיהן
ראשון צריך לחלוץ מן התורה: ולא
עדים ולא דמי לאשתמודעינהו דאפי' מהלכות מלוה הל' ו
ד"ה היה וכו' העתיקו אלא
מותרות הלכו הצרות האלו ונישאו ונמצאו
סופר], יב) ב"ב קעב. יבמות
סמג שם (וסימן צד) טוש"ע
מייבמין. משום קנסא: שינה שמו
מפי קרוב או אשה נאמן בהחולץ
קטז., יג) בכת"י איתא: אמר
אה"ע סימן קכז סעיף ו
ושמה. בגט: וכל הדרכים. המפורשים
אלו איילונית תצא מזה ומזה וכל הדרכים
(יבמות דף לט:) דשם קל הדבר
וטוש"ע ח"מ סימן מג סעיף
רב וכ"ה בתוס' לקמן ע"ב לחד
גירסא, יד) [במדבר ה],
❖
למעלה במשנתינו: כל עריות שאמרו
לברר ועביד לאיגלויי טובא ועוד
האלו בה הכונס את יבמתו והלכה צרתה
כ:
ג)
טו) [יבמות ב.], טז) [ביבמות
צרותיהן מותרות. חמש עשרה עריות
דאשתמודעינהו צריכין להעיד כדי
ונישאת לאחר ונמצאת זו שהיתה איילונית
מט.], יז) בדפו"ר דקי"ל.
ד)
שאמרו חכמים טו) שצרותיהן מותרות
שלא תתעגן אבל כאן מה לנו לתקן
והוא ביבמות מג:, יח) [ע"ב],
תצא מזה ומזה וכל הדרכים האלו בה כתב
ה)
פסקי רי"ד
לכתוב מקום הלידה בחנם כיון שע"י
לינשא לשוק בלא חליצה כשמתו בעליהן
יט) בדפו"ר נוסף: והיינו
סופר גט לאיש ושובר לאשה וטעה ונתן
ו)
דכתיב בזוי אתה מאוד. והוא
שאין להם לא כתב ולא לשון.
בלא בנים: הלכו הצרות. של עריות:
כך יכול לבא לידי פסול אם ישנה אלא
פסוק בעובדיה א', כ) [ע"ב],
גט לאשה ושובר לאיש ונתנו זה לזה ולאחר
או שכתבו לשם מלכות מדי
ונישאו. לשוק: ונמצאו. העריות
ודאי אפי' שינה כשר ור"ת הביא ראיה
כא) [צ"ל בפרק רביעי לד:,
או יון או שמנה לחרבן הבית
זמן הרי הגט יוצא מיד האיש ושובר מיד
איילונית ואיגלאי מילתא שהיו קדושי
שאין שטר נפסל כשנשתנה בו דבר
ליתא התם בגמ' אלא בתוס'
או לבנינו ולא הזכירו בו
ד"ה והוא דאיתחזיק, ועי'
שנת המלך המולך בבבל הוא
האשה תצא מזה ומזה וכל הדרכים האלו
המת בטעות ונמצאו שלא היו אלו
שאין צריך מדאמר בפ"ב דכתובות
בהגהות וחידושים כאן.],
פסול: אמר עולא מפני מה
צרותיהן ולא פטרום העריות האלו מן
(דף כד:) דאין מעלין משטרות ליוחסין ג
בה רבי אלעזר אומר אם לאלתר יצא אין
כב) מכאן עד סוף הדיבור ליתא
ז)
ב
תקנו מלכות בגיטין משום
החליצה: תצא מזה. מבעל שנישאת
דלאו אכולה מילתא קא מסהדי אלא
בדפו"ר אמנם הר"ן מביא
שלום מלכות פי' שיאמרו
זה גט אם לאחר זמן יצא הרי זה גט לא כל
כעין לשון תוס' בשם ר"א טוך
כל כך חשובין אנו בעיניהם
לו: ומזה. מן היבם: וכל הדרכים
אמנה שבשטר ולא על מה שכתוב
ז"ל, כג) [עי' תוס' יבמות צא:
הימנו מן הראשון לאבד זכותו של שני:
שכותבין זמן שטרותיהן על
האלו בה. וביבמות (דף צב.) מוקמינן לה
שהוא כהן אלמא אפילו אינו כהן
גמ' מאי מלכות שאינה הוגנת מלכות
ד
ד"ה מלכות וכו' כתבו דבר זה
שמינו: ומשום שלום מלכות
בשם ר"ת], כד) בדפו"ר הכא,
השטר כשר וסברא הוא דעדים לא
כר"ע דאמרטז) יש ממזר מחייבי לאוין:
תצא והולד ממזר אין ר"מ
הרומיים ואמאי קרי לה מלכות שאינה
כה) עי'בהרא"ש, כו)במהר"ם
לטעמיה דאמר רב המנונא
ח)
והלכה צרתה ונישאת לאחר. יז)וקיי"ל
קיימי אלא על עיקר מעשה ומעשה
שי"ף מגיה, כתיבה דלא מיחזי
משמיה דעולא אומר היה
הוגנת משום דאין להם לא כתב ולא לשון
❖
בשיקרא אע"פ, ביאת האחת פוטרת צרתה: ונמצאת.
באחד ששינה בגט מקום לידתו
ר"מ כל המשנה ממטבע
אמר עולא מפני מה תקינו מלכות בגיטין
זו שנתייבמה: איילונית. ואין לה
והכשירו ר"י והרבה פעמים כשלא היה
שטבעו חכמים בגיטין הולד
ממזר. גרסי' בפ"ק דע"ז אמר
משום שלום מלכות ומשום שלום מלכות
יבומים שהרי לא אשת המת היתה
להם ברור מקום הלידה הי' אומר אל
ג
ליה רב נחמן בגולה אין
מוסף רש"י
ונמצא שלא נפטרה צרתה ונישאת
תכתבוהו כלל ומקום עמידה ה נמי א"צ
תצא והולד ממזר אין ר"מ לטעמיה ט)דא"ר
מונין אלא למלכי יון הוא
❖
סבר דחויי קא מדחי ליה נפק
לשוק בלא חליצה: תצא מזה ומזה.
לכתוב דהא כל גיטין הבאים ממדינת
מובא בעמוד קודם
המנונא משמיה דעולא אומר היה ר"מ כל
דק ואשכח דתניא בגולה לא
מבעל זה ומיבמה הראשון: כתב
הים אין כותבין מקום עמידת האשה ו
המשנה ממטבע שטבעו חכמים בגיטין
מונין אלא למלכי יון ומהכא
סופר. אחד גט לאיש לגרש בו אשתו:
ולהכי לא מוקי ליה בבעל ובשינה
כב)
ז
מוכח דלא קפדינן [בשטרות]
מוסף תוספות
י) הולד ממזר: לשום מלכות יון: וצריכא
בשלום מלכות ואף בגיטין
ושובר. לאשתו שתמסור לבעל כשיפרע
מקום עמידתו כדמוקי אסופר משום
נמי היו מונין למלכי יון
א. דא"כ הוה ליה למינקט
דאי אשמועינן מלכות שאינה הוגנת משום
לה כתובתה וטעה הסופר כשמסר
דפשיטא דאין צריך לכתוב מקום
ואע"ג דתנן כתב לשם מלכות
לא כתבו כלל דפסול לר"מ,
עמידתו: מפני מה תקנו מלכות
דמליכא אבל מלכות מדי ומלכות יון מאי
להן השטרות ונתן גט לאשה ושובר
שאינה הוגנת וכו' עד תצא
דמתניתין ר"מ כדאמרינן,
מזה ומזה וכל הדרכים האלו
והוה רבותא טפי, אלא שינה
דהוה הוה ואי אשמעי' מלכות מדי ומלכות
בגיטין. וא"ת והא אמרינן בפ"ק
לאיש והם מסרו זה לזה והלכה זו
בה ואפי' רבנן דפליגי עליה
שמו היינו שכתב שם דגליל
ונישאת כסבורה שזה גט שמסר לה
דמסכת ע"ז (דף י.) ובגולה אין מונין
יון משום דמלכותא הוו אבל בנין הבית מאי
דר' מאיר ואמרי הולד כשר
ביהודה. תוס' לעיל כא. ד"ה הא.
בעלה וזה סבור שמסרה לו אשתו
אלא למלכות יון בלבד אלמא לא חיישינן
מודו דתצא כדאמרינן לקמן
כגון שיש לו ב' שמות אחד
דהוה הוה ואי אשמעינן בנין הבית דאמרי
בפ' המגרש (דף פו.) אפ"ה
ביהודה ואחד בגליל והיה
שובר: יוצא מתחת ידי האיש.
לשלום מלכות ואור"י דדוקא בגיטין
קמדכרי שבחייהו אבל חורבן הבית דצערא
נהגו לכתוב למלכות יון ולא
ביהודה וכתב שם של גליל.
שמוציאו לפנינו להראות שוברו והרי
יש לחוש לשלום מלכות שמקפידין לפי
חיישינן לשלום מלכות משום
תוס' יבמות צא ע"ב ד"ה ת"ש
הוא אימא לא צריכא: ד היה במזרח וכתב
הוא גט: אם לאלתר. בגמ'יח) מפרש:
שהוא דבר גדול ח שמפרידין איש
דחזו דלא הוו קפדי עלייהו
שינה. ב. קורין אותה ביהודה
מאשתו : כי יתביתו בהיני כו'.
במערב: מאן אילימא בעל היינו שינה שמו
ואין לומר דוקא לשטרות
בשם אחד ובגליל בשם אחר
לא כל הימנו. אין הכל כדבריו
טכג)
קאמר ולא לגיטין דכל טעמא
וכתב לגרש את אשתו
ושמה שם עירו ושם עירה האלא יא)לאו סופר
להאמינו: לאבד זכותו של שני.
ואור"י דאלו שתי מקומות סמוכין הן
דמילתא אינו אלא משום
שביהודה בשם שבגליל
כדאמר להו רב לספריה וכן אמר להו רב
שלום מלכות ואם לא חשו
בלבד. שיט"ק. ג. אם היה
שנשאה דאמרי' קנוניא היא ביניהם
זה לזה כדאמרינן בפ"ג דביצה (דף
יב)
בשטרות לא יחושו בגיטין
כתוב בן איש פלוני כהן.
הונא לספריה וכי יתביתו בשילי כתובו בשילי
והחליפו השטרות לאחר שניסת:
כה:) רב הונא הוו מכתפי לי' י משילי
אלא ודאי כל גט נהגו לכתוב
הרא"ש שם. ד. [כיון] דאין
גמ'
שאין להם לא כתב ולא לשון.
להיני ומהיני לשילי משמע דקרובות
ואע"ג דמימסרן לכו מילי בהיני וכי יתביתו
למלכי יון וכיון דבמנהגא
צריך לכותבו. הרא"ש שם.
תליא מילתא לא חיישינן
ה. [של] הבעל והאשה ביום
אלא משל אומה אחרתיט): משום שלום
הן זו לזו ולרבותא נקטינהו כד)הני דאע"פ
יא
בהיני כתובו בהיני
ואע"ג דמימסרן לכו
למתני' וגם מה שאנו נוהגין
הכתיבה. הרא"ש שם.
מלכות. שיהא לנו שלום עמהם
שאין דומה כל כך לשיקרא כיון שיכול
מילי בשילי אמר רב
יהודה אמר יג) שמואל
למנות לבריאת העולם בין
ו. [ד]מי יודע באיזה מקום
לבא מזה לזה ביום אחד יש להחמיר
שיאמרו חשובים אנו בעיניהם שכותבים
לגיטין בין לשטרות כשר הוא
עומדת האשה וה"ה באיש
זו
ואין לחוש לשלום מלכות:
נמי. הרא"ש שם. ז. היה
שטרותיהם בשמינו: יוציא והולד
ואור"י דאע"ג דבגט פסלינן היה
היה במזרח וכתב במערב
במזרח וכתב במערב (לקמן
ממזר. בתמיה: ר"מ לטעמיה. סתם משנה ולקמן נמי אמרינן
במזרח וכתב במערב וה"ה עדים שלא יחתמו מ"מ בשאר שטרות
כ)
כה)
יב
וכו'. מאן אילימא בעל היינו
בגמרא). רא"ש. ח. בעיניהם.
זו דברי ר"מ: משום דמליכא. עכשיו היא מולכת לפיכך יתקנא
אם כתב שילי בהיני כשר כדאמרי' באחד דיני ממונות (סנהדרין לב.)
שינה שמו ושמה שם עירו
תוס' יבמות צא ע"ב ד"ה מלכות.
ושם עירה אלא לאו סופר
ט. וחשיב משאר שטרות.
בה המלך של מלכות זו ויקפיד עמנו: מאי דהוה הוה. כבר
שטר שכתבו באחד בניסן בשמיטה ובאו עדים ואמרו בא' בניסן
וכדאמר להו רב לספריה
תוס' ר"ה כ. י. בשבתא
עברו ואבדה קנאתם שאין מתקנא בהן דהא דקתני מתני' לשום
עמנו הייתם כשר דחיישינן שמא איחרוהו וכתבוהו אלמא אע"פ
יג
יד
כי יתביתו בשילה כתביתו
דריגלא. תוס' יבמות קטז ע"א
מלכות מדי ויון שמונה למנין שהתחילה מדי למלוך בימי
שלא היה בעיר ביום הכתוב בשטר כשר מ"מ אור"י שאין עושין
בשילה ואע"ג דמסירי לכו
ד"ה אע"ג. יא. ואין תחום
מילי בהינו וכי יתביתו בהינו
שבת ביניהן. רש"י ביצה כה
דריוש או למנין שהתחילה יון למלוך: דאיכא שם מלכות.
יפה אותם שרגילים לכתוב כתובה בעיר אחרת שאין מקום החופה טו
כתביתו בהינו ואע"ג דמסירי
ע"ב. יב. [ד]האי דקאמר
הלכך חיישינן דלמא קפיד המלך הזה: כי יתביתו בהיני. לכתוב
אע"פ שלא יהיה הסופר שם ביום החופה דלכתחילה צריך ליזהר אף
לכו מילי בשילה פי' אם
אלא אסופר לאו דוקא, אלא
שטר: כתבו. בתוכו שבהיני נכתב ואף על גב דמימסרן כו':
בשאר שטרות כדאמר ליה רב לספריה כי יתביתו בהיני וכו' אך
נמסר להם לכתוב גט לאשה
משום חששת העדים, דצריך
טז
בהינו באחד בניסן ואחרו
לכתוב בשטר שם העיר
קשה לר"י דבפ' גט פשוט (ב"ב דף קס.) משמע דגיטין מאוחרין
זו
לכתבו עד שבאו לשילה
שהעדים חותמין בו אפילו
כשרים דאמר גט מקושר שעדיו מתוכו כשר לפי שיכול לעשותו פשוט דאז הוה מאוחר דבמקושר מלך שנה מונין לו שנים (שם קסד:)
יז
בעשרה בניסן שהן צריכין
נכתב בעיר אחרת, שלא
לכתוב הזמן בעשרה בניסן
יאמרו לעדים עמנו הייתם
וביבמות נמי בפרק ר"ג (דף נב.) אמר לכשאכנסנה אגרשנה ה"ז גט אע"פ שכתב מן האירוסין זמן של אחר נישואין א"כ אמאי
שאם יכתבו בא' בניסן הוה
באותו היום במקום אחר.
פסלינן הכא היה במזרח וכתב במערב והלא אם יראו שלא היה סופר בעיר ביום כתיבת הגט יאמרו שאחרוהו וכתבוהו ודוחק הוא
ליה נכתב ביום ונחתם בלילה
הרא"ש בסימן ט, ועי' מהר"ם
לומר דגט מאוחר לעולם פסול וההיא דמקושר שכתב עדיו מתוכו לא איירי בגט אשה אלא מיירי בשטר וההיא דכשאכנסנה אגרשנה
דפסול וצריך להשוות זמן
שי"ף. יג. מלכתוב עד אחד
כתיבתו עם חתימתו והלכך
בניסן. תוס' סנהדרין לב ע"א
שכתבו בו ביום של נישואין קודם הנישואין דלא משתמיט בשום מקום שיהא גט מאוחר פסול וי"ל שמא גט מאוחר אינו כשר אם
כותבין בעשרה בניסן בזמן
ד"ה חיישינן. יד. במקום
לא יהיו לבסוף באותה העיר ביום שכתוב בגט הסופר והעדים ועוד י"ל דגט מאוחר ודאי כשר טפי שכתוב מקום שעומד בשעת
שכותבין אותו והלכך הן
שאומרים המזימין. תוס'
כתיבה אע"פ כו) שכשיבא הזמן הכתוב בו לא יעמדו שם הסופר והעדים יתלו שאיחרוהו וכתבוהו אבל היה במזרח וכתב במערב שאינו
צריכין לכתוב שבשילה נכתב
סנהדרין שם, בשם רש"י. וע"ע
הגט שהרי בעשרה בניסן
בר"ן על הרי"ף כאן.
כותב מקום שעומד באותה שעה פסול משום מיחזי כשיקרא ועוד כי פעמים נודע שלא איחרוהו ויסברו העולם שהקדימוהו:
בשילה הן עומדין ואע"פ
טו. ושולחה לחתן לעיר
זו שהדברים נמסרו להן בהינו
אחרת שהוא מקום חופה
וכותבין שם עיר החופה ששם חותמין. תוס' יבמות צא: ד"ה היה במזרח. טז. אמנם בתוס' יבמות שם, וכן בתוס' ישנים שם כתבו דאף לכתחילה אין כותבין אלא בשילה מפני שבזמן הכתוב בגט בשילה היו עומדים ואם שינו וכתבו שבהינו נכתב הוא פסול שלמה כותבין
נוהגים כן בכתובות, ע"ש עוד. יז. ועכשיו ימנו מזמן הכתוב בו כדין פשוט, שלא ידעו דתחילתו מקושר היה. תוס' לעיל יז ע"א ד"ה המקום בגטין או בשטרות כדי שתראה עדות שאתה יכול להזימה שההזמה היא תלויה בזמן ובמקום כדתנן בסנהדרין (מ.)
באיזה יום ובאיזה שעה באיזה מקום ואם יבא להזימן יאמרו להם והלא ביום פלוני עמנו הייתם במקום פלוני נמצא שעיקר
ריש לקיש.
ההזמה היא תלויה במקום ובזמן והלכך אם שינו המקום פסול הוא דהויא לה עדות שאי אתה יכול להזימה וכל עדות שאי
אתה יכול להזימה קי"ל דלא שמה עדות: [מתני'] תצא מזה ומזה. פי' אם נשאת בגט זה תצא מן השני מפני שנשאת בגט פסול ואע"פ שחוזר הראשון ונותן לה גט כשר אסורה היא לו מפני שנבעלה לו באיסור וכאשת איש המזנה תחת בעלה דיינינן לה
שאסורה לבעל ואסורה לבועל ולראשון נמי אסורה לחזור מפני שזנתה תחתיו וצריכה גט מזה ומזה מן הראשון צריכה גט שהרי הראשון היה פסול ומן השני צריכה גט לא מיבעיא בשלום מלכות או היה במזרח וכתב במערב שפסולין מדרבנן וכשרין הן
מדאורייתא ותפסו בה קדושי שני שהיא צריכה גט ממנו אלא אפילו בשינה שמו ושמה שהוא פסול מדאורייתא והיא אשת איש ולא תפסי בה קדושי [שני] צריכה גט ממנו שמא יאמרו העולם גירשה הראשון בגט כשר ומש"ה נשאה השני ועכשיו אשת
איש יצאה בלא גט הלכך משום גזרה זו אצרכוה גט מן השני כדאמרן בהאשה רבה (יבמות פח:) אין לה כתובה וכו' דמאי טעמא תקינו רבנן כתובה כדי שלא תהא קלה בעיניו להוציאה הא תהא קלה וקלה: ולא פירות ולא מזונות ולא בלאות. מ"ט תנאי
כתובה ככתובה: ולא פירות. פי' דין פירות שתקנו לאשה פדייה מן השביה תחת נכסי מלוג לא אית לה כלום: ולא מזונות אפילו לוותה ואכלה אינו משלם לה: ולא בלאות אפילו בלאותיה שהם בעין מנכסי נדונייתה קנסוה חכמים להפסידם מפני שנשאת
בגט זה ולא הראתו לחכמים ואם נטלה מזה ומזה תחזיר ולא אמרינן מאי דתפס תפס והולד ממזר מזה ומזה מן השני הוי ממזר מדאורייתא היכא דהגט הוא פסול מדאורייתא כגון שינה שמו ושמה ובשלום מלכות והיה במזרח וכתב במערב שהוא פסול
מדרבנן הוי ממזר מדרבנן ואסור בממזרת ואינו לוקח לו כשרה שהוא ממזר מדרבנן ולא ממזרת דמדאורייתא הוי כשר אלא לוקח גיורת דקהל גרים לא אקרי קהל וכן אם החזיר לה הראשון הוי ממזר מדרבנן לא זה וזה מטמאין לה דאמר מר מטמא הוא
לאשתו כשרה ואינו מטמא לאשתו פסולה ואפילו בגט פסול מדרבנן דמדאורייתא חזיא ליה ואמרינן לה יטמא מצוה ב"ד עוקרין דברי תורה בשב ואל תעשה: ולא זה וזה זכאין במציאתה מ"ט אמרו חכמים מציאת אשה לבעלה משום איבה הא תהוי
לה איבה. ולא במעשה ידיה דמאי טעמא אמור רבנן מעשה ידיה לבעלה משום דקאכלה מזוני הכא כיון דמזוני לית לה מעשה ידיה לאו דידיה הוי: ולא בהפרת נדריה. טעמא מאי אמור רבנן בעל מיפר כדי שלא תתגנה על בעלה הכא תתגנה ותתגנה