פ:
הזורק פרק
שמיני גיטין
עין משפט
מסורת
הש"ס
נר מצוה
זו
דברי ר"מ אבל חכמים אומרים הולד כשר. פי' בקונט' דאשלום
זו דברי ר"מ. דגט נפסל משום שלום מלכות: סנטר. מפרש בבבא
מה א מיי' פ"ו מהל'
א) בכת"י ובראשונים איתא,
לרבא, ב) סוטה יח: יבמות
יבום הלכה כג סמג
מלכות קאי וקשה לר"ת דא"כ פליגי אדרב יהודה אמר שמואל
בתרא (דף סח.) בר מחווניא זקן הממונה להיות בקי בנחלת גבול
פא צב: צה. צו., ג) [לעיל
עשין נא טוש"ע אה"ע
שדה כל איש ואיש: איסטנדרא דבשכר. שלטון של בשכר עבדו של
דלעיל דאמר אבל חכמים אומרים אפי' לא כתב אלא לשם סנטר
עו: וש"נ], ד) רש"ל כתב
סימן קעג סעיף י:
מלך: ומאי שנא מסנטר דעיר. דשמעינן לר"מ דפליג: זילא להו
מו ב מיי' שם פ"ב הל' כ
שבעיר הרי זו מגורשת דמשמע מגורשת ותינשא לכתחילה אע"פ שלא
בשם הרשב"א וה"ה
נתארסה, ה) ברש"י
סמג לאוין פג טוש"ע
מילתא. שאין שולטנות גרועה מזו
נכתב לשם מלכות א"כ היאך אנו
א
אה"ע סימן קנט סעיף ג:
שברי"ף איתא: בהדי הך
דלשם מלכות, ו) עי' רש"ל
כותבין בגיטין לבריאת עולם הא קיי"ל
ובושת הוא למלך שנזכר זה והניחו
זו דברי ר"מ אבל חכמים אומרים אפילו לא
מז ג מיי' פ"י מהלכות
כל שאר משרתיו: שביחא. לפי
כרב באיסורי ולדידיה אסור לגרש בו
ורש"א, ז) צ"ל והא איכא
גירושין הלכה יא סמג
כתב אלא לשם סנטר שבעיר הרי זו מגורשת
עשין נ טוש"ע אה"ע סימן
לשום מלכות וכו' ולא פריך
ששולטנותו חשובה: הולד כשר.
לכתחילה ולספרים דגרסי לעיל אמר
,
❖
ההוא גיטא דהוה כתיב ביה לשם איסטנדרא
קנא:
מלשום מלכות. רש"ל
ח) צ"ל שהלכה. רש"ש,
אשלום מלכות קאי: ליערבינהו
רב יהודה אמר רב קשה דרב אדרב
דבשכר שלחה רב נחמן בר רב חסדא
ט) [שייך לעיל ע"א
וליתנינהו. בהדי משנה שם ה) מלכות
ונצטרך לומר דאמוראי נינהו אליבא
❖
לקמיה דרבה כי האי גוונא מאי שלח ליה
במשנה],
א)
דחד פסולא הוא: זינו לא. אינה
דרב ואומר הרב רבי אלחנן דלא קשה
גליון הש"ס
בהא אפילו ר"מ מודי מאי טעמא מאותה
מידי דבסנטר העיר כשר טפי לפי
אסורה להתייבם דנישאו חמור שמא
גמ' לישנא מעליא נקט.
מלכות הוא ומאי שנא מסנטר שבעיר התם
יאמרו חלץ לה וניסת וחזר לכונסה מוסף רש"י
עי' כתובות דף יג ע"א
שהוא ממלכות העיר אבל לשם מלכות
וש"נ: תוס' ד"ה זו דברי
זילא להו מילתא הכא שביחא להו מילתא
אחרת אסור לגרש בו ובדיעבד הולד
משנתגרשה והוה ליה נושא את
סנטר בר מחוונייתא.
ר"מ וכו' ור"ת גריס לקמן
כשר ומשום דר"מ בעי מלכות חשובה
חלוצתו דקם ליה ו) בלא יבנה:
אמר ר' אבא אמר רב הונא אמר רב זו דברי
וכו'. כעין זה כתב ר"ת
עבד הממונה להגיד ולאחווי
בשבועות דף מא ע"א
תחומי השדות של מי זה ושל
דמיחלפא באשה שהלך בעלה למדינת
קאמר אבל חכמים אומרים אפילו
ר"מ אבל חכמים אומרים הולד כשר ומודים
תד"ה מאן דמתני ושם
מי זה והוא עבד לשר העיר
הים. ובאו ואמרו לה מת בעליך
סנטר דגרע הויא מגורשת כיון דהוא
חכמים לר"מ שאם שינה שמו ושמה שם
דף ט ע"ב תד"ה כדאמר
ואי אפשר לעיר בלא אותו
מאותה מלכות ועדיף ממלכות אחרת
וניסת דאסרינן לה למיהדר ואע"פ
וכזה כתבו תוס' נזיר דף
עבד, ורבינו חננאל פירש
עירו ושם עירה שהולד ממזר אמר רב אשי
נד ע"ב ד"ה תא שמע
סנטר הוא שומר העיר לשון
ומה שאנו כותבין לבריאת עולם משום
שבאונס משום שמא יאמרו גירש
וכן כתבו תוספות שבת
נוטרה את הכרמים. (רשב"ם
אף אנן נמי תנינא שינה שמו ושמה שם עירו
דהשתא ליכא שלום מלכות בכך שאפי'
ראשון ונשא זה וחזר הראשון והחזירה
ב"ב סח:). שומרת יבם
דף קכג ע"א ד"ה אסובי
ושם עירה תצא מזה ומזה וכל הדרכים האלו
לאחר גירושי שני ונמצא מחזיר
עובדי כוכבים אינם מונין לשנות מלכים
שזינתה. כשהיא שומרת
וברכות דף מה ע"א תד"ה
ב
יבם, אסורה ליבמה.
ג' שאכלו ובמעילה דף יב
בה הא מאן קתני לה אילימא ר"מ ליערבינהו
אבל בימי חכמים היו רגילין למנות
גרושתו משניסת הכי נמי אמרי' הכא
ע"ב תוספות ד"ה חלב'
כאשה שזינתה תחת בעלה
לשנות מלכים כדאמרינן בגט פשוט
שמא יאמרו חלץ זה ונשא זה כו'
❖
וליתנינהו אלא ש"מ רבנן ש"מ: כל עריות
א
מוקדשין:
שאסורה לבעלה (סוטה
(ב"ב דף קסד:) מנהגה של אומה זו מלך
אבל זנות לית ליה קלא כולי האי
יח: וכעי"ז יבמות פא.).
שאמרו כו': ב נישאו אין זינו לא לימא תיהוי
לישנא מעליא נקט.
שנה מונין לו שתים פי' שהיו כותבין
ומידע ידעי דפריצותא הואי ולא
תיובתא דרב המנונא ב) דאמר רב המנונא
שמצוה ודרך נקיי הדעת
פסקי רי"ד
חשדי לה בחלוצה: דלא אקיים מצות
כן בשטרותיהן לכבוד המלך לומר מלך
לספר בלשון נקיה (פסחים
שומרת יבם שזינתה אסורה ליבמה לא נישאו
❖
יבום. שע"י הערוה נישאת הצרה
הרבה והרב ר' יוסף פי' דעכשיו אין
ג.).
היתה בת ישראל נפסלה
וה"ה לזינו והאי דקתני נישאו $ לישנא
מן הכהונה פי' דחשבינן
ג)
המלכות מקפדת ולהכי לא כתבינן
לשוק הילכך כי אגלאי דלאו צרת
לה זונה וכן בת כהן
מעליא נקט ואיכא דאמרי נישאו וה"ה לזינו
לשנות מלכים תדע דהא ר"מ מודה
ערוה הואי קנסינן לה משום דלא
מן התרומה ובת לוי מן
מוסף תוספות
לימא מסייע ליה לרב המנונא דא"ר המנונא
המתינה ואסרינן לה איבם: אבל.
דכתבו לשם איסטנדרא כשר משום
המעשרות משום קנסא:
מתו אחיו של זה וכו'
א. אבל רב קאמר אבל
שומרת יבם שזינתה אסורה ליבמה לא
דאין מלכות מקפדת ור"ת מפרש
סיפא דאיקיים מצות יבום כשניסת
פי' חולצין דהא אשת
חכמים אומרים הולד כשר
דלאו אשלום מלכות קאי זו דברי ר"מ
זו לשוק ע"י שנתיבמה צרתה אימא
נישאו דווקא משום דמיחלפא באשה שהלך
אחיו היא ולא מיבמין
משמע אבל לישנא
משום קנסא או משום
לכתחילה אסורה. הרא"ש
אלא אהיה במזרח וכתב במערב
תו לא הוה לה לאמתוני ולא נקנסה:
בעלה למדינת הים: הכונס את יבמתו כו':
גזירה דהויא לה גרושת
סי' ט'. ב. בשטרות.
ואי. תנא סיפא משום דרמיא קמיה
אבל לשום מלכות אחרת מותר לגרש
וצריכא דאי אשמעינן בהך קמייתא משום
אחיו ושמא יאמרו גירש
הרא"ש שם. ג. [אבל]
בו לכתחילה לרבנן ולא פליג אדרב
שתיהן נפלו תחילה להתייבם כאחת
זה ונשא זה והויא לה
אחות אשה דבמזיד לא
דלא איקיים מצות יבום אבל הכא דאיקיים
גרושת אחיו. ואין יורשיו
אסירא דאורייתא בשוגג
יהודה דלעיל ומגורשת היינו שתתגרש
וכשנתייבמה האחת קודם שתביא
של זה וכו' זו היא כתובת
נמי לא גזרו בה רבנן. דלא
מצות יבום אימא לא ואי אשמעי' הכא משום
בו לכתחילה קאמר אפי' נכתב לשם
שתי שערות היה לה לצרתה להמתין
בנין דכרין הכי מפרש לה
החמירו חכמים לגזור
דקא רמיא קמיה אבל התם דלא רמיא קמיה
עד שתראה שיהו יבומי חברתה
סנטר דזילא בהו מילתא וכל שכן השתא
ביבמות (צא.) אמר רב
משום הך חששא בשוגג
הונא אמר רב זו דברי
אלא היכא דבמזיד בזנות
אימא לא צריכא: כתב הסופר וטעה ונתן
שמותר לכתוב לבריאת עולם דלא זילא
כשרין דכיון דאתרמאי קמיה צריכה
ר"מ אבל חכמים אומרים
מיתסרא מן התורה
בהו מילתא כלל דלא מתקנאים בזה
לצאת מידי זיקתו ביבומין ודאין:
גט לאשה ושובר וכו' ר"א אומר אם לאלתר
הולד כשר. פי' בולד ממזר
בשכיבה זו, והלכך הכי
אבל. צרת ערוה מתחילת נפילתן
וקיי"ל כחכמים ואע"ג דסתם לן תנא
פליגי רבנן דלא משוו ליה
נמי ביבמה הואיל דבמזיד
יצא וכו': היכי דמי לאלתר והיכי דמי לאחר
ממזר ומותר בישראלית
לא מיתסרא ליבם מן
כר' מאיר מ"מ מדקאמר לעיל ומשום
היתה הצרה הזו סבורה דלא רמיא
זמן אמר רב יהודה אמר שמואל כל זמן
אבל בתצא מזה ומזה
התורה למאי דלית לן
שלום מלכות הולד ממזר אין ר"מ
קמיה ליבום שהרי הערוה מוציאתה
לא פליגי רבנן דהכי
השתא דרב המנונא,
שיושבין ועסוקין באותו ענין זהו לאלתר
לטעמיה כו' וכן בפ"ק (לעיל ה:)
משום
מידי זיקתו הלכך לא הוה לה לאסוקי
אמרי' בפירקין דלקמן
בשוגג לא שייך למיגזר
עמדו זהו לאחר זמן ורב אדא בר אהבה
(פו.) דבשלום מלכות
בה. רשב"א. ד. ולהכי
דלא אמר בפני נכתב ובפני נחתם
אדעתא ולאמתוני שמא תמצא
לרבנן תצא ולא פליגי רבנן
דייק לימא תהוי תיובתא
אמר ג לא נישאת זהו לאלתר ד) נישאת זהו
יוציא והולד ממזר ומשני אין ר"מ
הערוה איילונית הואיל ומסולקת
אלא שהולד כשר: ומודים
דרב המנונא דאמר אסורה
לאחר זמן תנן לא כל הימנו מן הראשון לאבד
חכמים לר"מ בשינה שמו
ליבמה מן התורה
לטעמיה כו' משמע דלית הלכתא
היא ממנו לא מסקא אדעתא ולא
ושמה שם עירו ושם
כשזינתה, דא"כ היה ראוי
זכותו של שני בשלמא לרב אדא בר אהבה
כוותיה והשתא אתי שפיר דקאמר
ליקנסה מלהתייבם ומליטול כתובה
עירה שתצא מזה ומזה
לאסור כאן בין בזנות ובין
דהא אנוסה היא קא משמע לן:
דיקא נמי דמודים חכמים לר"מ בשינה
היינו דקתני שני אלא לשמואל מאי שני
וכל הדרכים האלו בה
בנישואין.
רשב"א.
מפני שהוא פסול תורה:
ה. דמשום איחלופי אין
באותו ענין. בדברי גירושיה:
שמו ושמה מדלא ערבינהו בהדי היה
זכות
אמר רב אשי אף אנן
לנו לאסורה כיון דמשום
במזרח כו' דדמיא ליה ומיהו קשה
זכות לתא דידה אין לנו לאסור.
תנינא שינה שמו ושמה
לפירוש רבינו תם דלקמן בפרק בתרא (דף פו.) פריך אההיא דשלשה גיטין פסולין ותו ליכא והא איכא שלום מלכות התם הולד ממזר הכא
שם עירו ושם עירה תצא
רשב"א. ו. אלא ודאי לאו
מזה ומזה וכל הדרכים
דוקא נקט נישאו דה"ה
הולד כשר הניחא לר"מ אלא לרבנן דאמרי הולד כשר מאי איכא למימר אלמא משמע דשלום מלכות דווקא בדיעבד הולד כשר לרבנן אבל
האלו בה הא מאן קתני
לזינו, וטעמא משום דמן
לכתחילה אסור לגרש בו $ ורבינו תם גריס לקמן וכן נמצא בפי' רבינו חננאל והא איכא ז) שלום מלכות וכו' ולא פריך משלום מלכות
לה אילימא ר' מאיר
התורה במזיד אסירה כרב
אלא מבבא שאחריה דהיה במזרח וכתב במערב: נישאו אין זינו לא לימא תיהוי תיובתא דרב המנונא. פירש בקונטרס דנישאו
ניערבינהו וניתננהו אלא
המנונא ולכך גזרו בשוגג.
לאו ש"מ רבנן היא ש"מ:
רשב"א. ז. ומיהו בהאשה
גזרינן שמא יאמרו חלץ זה ונשא זה וגירש ונמצא זה מחזיר חלוצתו אבל זינו דפריצותא בעלמא הוא לא חשדי לה בחלוצה וקשה
מתני' כל העריות שאמרו
שהלך בעלה למדה"י גופה
לר"י דמאי קאמר בסמוך דמיחלפא באשה שהלך בעלה למדינת הים כיון דהך גזירה גופה שייכא בה דלשון מיחלפא משמע דהכא
בלאו טעמא דאיחלופי
צרותיהן מותרות הלכו
לא שייכא ההיא גזירה ועוד לאיכא דאמרי נישאו וה"ה לזינו מאי ס"ד כיון דההיא גזירה דמיחלפא באשה שהלך בעלה כו' לא שייכא
איכא למיסר, ולהכי לא
הצרות ונשאו ונמצאו
קשיא ליה לתלמודא
אלו איילונית תצא מזה
אלא בנישאו ועוד אמאי לא דייק נמי הש"ס בהאשה רבה (יבמות דף צב.) גבי אמרו לה מת בעליך ונישאת נישאת אין זינתה לא כדדייק
בהאשה רבה נשאת אין
ומזה וכל הדרכים האלו
הכא ואור"י דאי שומרת יבם שזינתה מותרת לייבם דלא כרב המנונא בנישאת נמי לא גזרי' בה שמא יאמרו חלץ זה ונשא זה ונמצא
זינתה לא דהתם ודאי לא
בה: הכונס את יבמתו
מחזיר חלוצתו כיון דזינתה במזיד לא מיתסרא דהכי אמרינן בהאשה רבה (שם דף צד.) גבי מי שהלך אשתו למדינת הים דאשה
הוצרך לשנות זנות
והלכה צרתה ונשאת
ח)
דפשיטא דאין חילוק בין
לאחר ונמצאת זו איילונית
שהלך בעלה למדינת הים אסור להחזירה משום דבמזיד מיתסרא בשוגג נמי גזרו בה רבנן שמא יאמרו גירש זה ונשאה זה ג והכי
נשאת לזינתה אלא בכל
תצא מזה ומזה וכל
פירושו נישאו אין מדלא נקט זינו דהוה משמע תרוייהו ונקט נישאו שמע מינה נישאו דוקא אבל זינו לא משום דמיחלפא באשה שהלך
ענין גזרו לאסור בשוגג
הדרכים האלו בה. פי' כל
כיון דבמזיד מיתסרא מן
העריות שאמרו צרותיהן
וכו' אבל בגופה לא שייכא הך גזירה כיון דבמזיד לא מיתסרא ומשני נישאו והוא הדין לזינו וכיון דזינתה אסורה ליבם כדרב המנונא
ד
התורה. רשב"א, ועיין
מותרות אלו ט"ו עריות
בנישאת נמי גזרינן בה שמא יאמרו חלץ זה ונישאת איכא דאמרי נישאת והוא הדין לזינו השתא לא מסתבר טעמא דמיחלפא כו' ה ולהכי
מהרש"א. ח. דלדידהו
שאמרו חכמים שצרותיהן
קאמר לימא מסייע ליה לרב המנונא דאי בזינו שריא בנישאת נמי ליכא למיגזר בה בגופה ודחי אף ע"ג דליכא למיגזר בה מכל
ו
הוא דאיצטריך לאשמועינן
מותרות לינשא לשוק בלא
דאסורה [בשומרת יבם
חליצה כשמתו בעליהן
מקום מיחלפא באשה שהלך כו' וה"ה דהוי מצי למידחי הא מני ר"ע היא דמשוי חייבי לאוין כערוה ורב המנונא אליבא דרבנן קאמר
ז
שזינתה]. דאילו לר"ע
בלא בנים אם הלכו הצרות
כדדחי ליה בסוטה בפ"ב (דף יח:) ח אלא עדיפא מיניה קא דחי שאין צריך להעמידה כר"ע ואפי' הכי ליכא סייעתא לרב המנונא מיהו מצא
פשיטא דלדידיה כאשת
האלו ונשאו לשוק ונמצאו
רבינו יהודה בתוספתא (פ"ו ה"ח) דקתני על מתניתין דברי ר"מ שאמר משום ר' עקיבא דמשמע דכרבנן לא מתוקמא מתניתין לפי זה חולקת על
איש גמורה ואסורה. רבינו
העריות איילונית ואיגלי
הש"ס שלנו: ט)כתב גט לאיש ושובר לאשה. ליכא למידק מהכא דכותבין שובר ט דהיכא דלא אפשר י ודאי כותבין כדאמר בהכותב (כתובות פט:):
קרשקש.
ט. ותיקשי
מילתא שהיו קדושי המת
למ"ד התם דאין כותבין.
בהן בטעות ונמצאו שלא
לא תוס' כתובות פט ע"א ד"ה
היו אלו צרותיהן ולא
פטרום העריות האלו מן החליצה תצא מזה ומזה פי' מהבעל שנישאת לו ומיבם וכל הדרכים האלו בה: וכן הכונס ש"מ, עיי"ש. י. כגון במקום שאין כותבין כתובה וגובות על פי עדים ויש לחוש לשמא תלך לב"ד אחר ותביא עדים אחרים
ותגבה פעם שניה. רש"י כתובות טז ע"ב ד"ה כיון דלא אפשר.
את יבמתו ונפטרה צרתה בביאתה כדאמרן בית א' הוא בונה ולא שתים ונמצאת זו שנתיבמה אילונית ואין יבומיה
ייבומין שהרי לא היתה אשת המת ונמצאת שלא נפטרה צרתה ונשאת לשוק בלא חליצה תצא מזה ומזה וכל הדרכים
האלו בה: גרסי' בהאשה רבה (יבמות צב.) ת"ר זו דברי ר' עקיבא דאמר יש ממזר מחייבי לאוין אבל חכ"א אין ממזר מיבמה: אמר רב המנונא שומרת יבם שזנתה אסורה ליבמה ואמרינן בשלהי פ"ב דסוטה (יח:) אמרי במערבא
אין הלכה כרב המנונא: מתני' כתב הסופר וטעה ונתן גט לאשה ושובר לאיש ונתנו זה לזה ולאחר זמן הרי גט יוצא מיד האיש ושובר מיד האשה תצא מזה ומזה וכל הדרכים האלו בה ר' אלעזר אומר אם לאלתר יצא אינו גט
ואם לאחר זמן יצא הרי זה גט שלא כל הימנו מן הראשון לאבד זכותו של שני פי' אלה הם דברי הבעל המערער שאומר כי הסופר טעה ונתן הגט שהיה צריך ליתן לו נתנו לאשה והשובר שהיה צריך לתת לאשה נתן לו וכשנתנו
זה לזה נמצא שאני נתתי לאשתי השובר והיא נתנה לי הגט וסברתי לגרש את אשתי בגט וגרשתיה בשובר והרי רגלים לדבר שהשובר יוצא מתחת יד האשה והגט מתחת יד האיש ת"ק סבר חיישינן לדברי הבעל ואם נשאת תצא
מזה ומזה וכל הדרכים האלו בה: ור' אלעזר סבר אם לאלתר יצא זה הספק לפנינו חיישינן ואינו גט אבל אם לאחר זמן יצא הרי זה גט שלא כל הימנו מן בעל הראשון וכו' אלא אמרינן קנוניא עשה עם האשה נותן לה השובר
והיא נתנה לו הגט כדי
לאוסרה על השני הלכך לא
מהמנינן ליה: היכי דמי לאלתר והיכי דמי לאחר זמן אמר רב יהודה אמר שמואל כל זמן שיושבין זהו לאלתר עמדו זהו לאחר זמן ורב אדא בר אהבה אומר אם לא
נשאת זהו