הזורק פרק
שמיני גיטין
פא.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
לא
יג) כל הימנו לאבד זכותו של שני. ואם תאמר לרב אדא בר אהבה
זכות הראויה. משיצאתה מלפני העדים בחזקת מגורשת זכתה לינשא
מח א מיי' פ"ח מהל'
א) [לקמן פט:], ב) שם,
ג) יבמות צב. לקמן פח:
גירושין הלכה א
לשני: איש פלוני כהן. מעשה בא לפניו שכתב כהן לגרש את אשתו ויצא
דמוקי לה בשניסת מה שפירש בקונטרס משום חששא דקנוניא
[פט:], ד) [רישא דמילתא
סמג עשין נ טור ש"ע
קול בעיר על כך שכתב לה גט: מהו. מי מפקינן לה מיניה משום
מה קנוניא שייך דכיון דנישאת לשני לא מצי להחזירה דתצא מזה ומזה
איתא במשנה עדיות פ"ג
אה"ע סימן קמג סעיף א
כהן מחזיר גרושתו: תצא.
קלא שלא יאמרו גירשה והחזירה ונמצא
וי"ל דפעמים דאין הבעל שם על לבו שאסור להחזירה ועושה קנוניא:
מ"ו אבל הך דאמר ר' דוסא
וסימן ו סעיף א:
ובנהרדעא לא מבטלי קלא.
מט ב טוש"ע אה"ע סי'
וכי מה עשה לה ליתא שם
מפני הקול אבל הדבר צריך בדיקה
ו סעיף ד:
ולכך שפיר גרסי' דתניא],
זכות הראויה לשני: מתני' כתב לגרש את
קודם שנוציאנה ממנו: דאי מבטלינן
אפילו ע"י עדים
נ ג מיי' פ"י שם הלכה כ
ה) כתובות לו: [עדיות פ"ג
קלא. אם נוכל לשתק בני העיר ולהוציאה
והא דאמרינן בחזקת הבתים (ב"ב דף
מ"ו], ו) ברכות לה:, ז) ג"ז
[ופי"ז מהל' איסורי
אשתו ונמלך ב"ש אומרים פסלה מן הכהונה
שם וב"מ פז:, ח) קדושין
ביאה הי"ט] סמג שם
מן הקול הזה לא תצא מבעלה:
לב.) ובפ' שני דכתובות (דף כו: ושם)
וב"ה אומרים אע"פ שנתנו לה על תנאי ולא
סה. עדיות פ"ד מ"ז
טוש"ע אה"ע סימן מו
א
ובנהרדעא לא מבטלי קלא. לא היו
גבי מעלין לכהונה על פי עד אחד
נעשה התנאי לא פסלה מן הכהונה: גמ' שלח
[תוספתא דעדיות פ"ב ע"ש
סעיף ח וסימן ו סעיף ג:
נא ד מיי' פי"ז מהל'
נוהגין דייני העיר לשתקם מפני החשד
דמבטלין קלא התם משום דנפסל
ודמכילתין פ"ו ע"ש],
ליה רב יוסף בריה דרב מנשה מדויל לשמואל
ט) לעיל עג:, י) [לקמן
איסורי ביאה הלכה
שלא יוציאו קול שמחזיקים ידי עוברי
מתרומה לעולם אבל משום דנאסרה
פט.], יא) לקמן פח:,
יט טוש"ע אה"ע סימן ו
ילמדנו רבינו יצא עליו קול איש פלוני כהן
לבעלה משום גרושה אין לבטלו א"נ
עבירה דהכי אמרינן בהמגרשי) בסורא
יב) [דברים כו], יג) שייך
סעיף ג:
כתב גט לאשתו ויושבת תחתיו ומשמשתו
לעיל פ:, יד) [ער'
ה [מיי' פ"ג מהל' מעשר
שאני התם דלתרומה דרבנן אין לחוש
מבטלי קלא בנהרדעא לא מבטלי קלא:
❖
אי מבטלי קלא: דורות אחרונים
טרכסמון],
ה"ד ופ"ד שם ה"א שו"ע
דאי קרו לנתינה כתיבה. אם רגילין בעיר
מהו שלח ליה תצא והדבר צריך בדיקה מאי
יו"ד סי' שלא סעיף פג]:
ר' דוסא. אע"ג דבאלו נערות (כתובות
לקרות לנתינה כתיבה הוי קול שהרי
נב ו מיי' פ"ג מהל'
היא אילימא דאי מבטלינן קלא או לא
מעשר הלכה ג ופ"ד
דף לו:) קאמר ר' יוחנן רבי יהודה ור'
אומרי' שכתב לה והאי כתב נתן הוא דהא
לעזי רש"י
מבטלינן והא נהרדעא אתריה דשמואל
א)
הלכה ז סמג עשין קלה
קרו לנתינה כתיבה. ואי לא קרו לנתינה
דוסא אמרו דבר אחד א והכא קאמר ר"י
היא ב) ובנהרדעא לא מבטלי קלא אלא דאי
טוש"ע י"ד סימן שלא
פריוו"ץ [פריבי"ץ].
❖
גופיה בא וראה שלא כדורות כו' גם
כתיבה אין זה קול ולא יחשדוהו במחזיר
ב
סעיף פג:
מגיר, מורגל.
קרו לנתינה כתיבה וכי קרו לנתינה כתיבה
נג ז מיי' פ"י מהלכות
על עצמו היה קורא תגר אי נמי לאו
גרושתו שהרי לא יצא קול שנתן אלא שכתב
גירושין הלכה יח סמג
לכתיבה גופה מי לא קרו לה כתיבה ב אין
ופרכינן נהי נמי דקרו לנתינה כתיבה
דבר אחד ממש קאמר שלא היה מיקל
עשין נ טור ש"ע אה"ע
מוסף תוספות
דאי מיגליא מילתא דקרו לנתינה כתיבה
❖
כמו ר' דוסא ובכמה מקומות אמרינן
אמאי מפקינן לה בהכי וכי לכתיבה גופה
סימן קמט סע"א:
א. דרבי יהודה נמי אמר
דלמא נתן קאמרי תצא והא"ר אשי כל קלא
אמרו דבר אחד אע"פ שאינן שוין:
מי לא קרו לה כתיבה ומאן לימא לן דהאי
ג)
ג
וכי מה עשה לה ערבי זה. לרבותא
דשבויה שנשבית הרי היא
כתב דקא אמרי נתן הוא דלמא כתיבה
דבתר נישואין לא חיישינן ליה מאי תצא נמי
בקדושתה. רבינו קרשקש.
תורה אור השלם
בעלמא הוא: ומשנינן אי מיגליא
נקט דאפילו ערביים ששטופין
ב. דר' יהודה סתמא מאי
תצא משני א"כ אתה מוציא לעז על בניו של
ד
1. וְאָמַרְתָּ לִפְנֵי יְיָ
ניהו ר' יהודה בר אלעאי.
מילתא. שרגילין בני העיר לקרות
בזימה כדאמרינן בפ"ב דקדושין (דף
ראשון כיון דמשני הוא דמפקינן לה ומראשון לא
חידושי הר"ן, וכעי"ז ברבינו
אֱלֹהֶיךָ בִּעַרְתִּי הַקֹּדֶשׁ מִן
לנתינה כתיבה אע"ג דלכתיבה לחודא
מט:) י' קבין זנות ירדו לעולם ט' נטלו
קרשקש. ג. מדרבנן. רש"י
הַבַּיִת וְגַם נְתַתִּיו לַלֵּוִי
מפקינן לה אתי למימר סמוך למיתה גרשה
נמי קרו כתיבה מחמרינן למיחש לקלא
ערביים ואחת לכל העולם אפ"ה ליכא
ברכות לה ע"ב. ד. משמע
וְלַגֵּר לַיָּתוֹם וְלָאַלְמָנָה
למיחש: טרקסמון. לשון שער
אמר רבב"ח א"ר יוחנן משום רבי יהודה בר
אבל הוא עצמו אסור. תוס'
כְּכָל מִצְוָתְךָ אֲשֶׁר צִוִּיתָנִי
ואמרינן כתב ונתן קאמרי ותצא מפני
פסחים שם. ה. [ד]כל
לֹא עָבַרְתִּי מִמִּצְוֹתֶיךָ
אילעי בא וראה שלא כדורות הראשונים
חשד הקול: כל קלא דבתר נשואין כו'.
כמו טרוקו גלי (ברכות דף כח.)
אכילת בהמה לא גזרו
וְלֹא שָׁכָחְתִּי:
דורות האחרונים דורות הראשוני' ב"ש דורות
עליה משום אכילת קבע.
דברים כו יג
אע"פ ששנינו בהמגרש דחיישינן לקלא
ובערוך פי' טרקסמון מין ירק דבמשניו'
יא)
יד)
2. כִּי תְכַלֶּה לַעְשֵׂר אֶת
רש"י פסחים שם. ו. אבל
האחרונים רבי דוסא דתניא שבוייה אוכלת
דתנן יצא שמה בעיר מקודשת לפלוני
חשיב ירק ששמו טרקסמון רוצה לומר
ד)
ה)
להתחיל לכו"ע אסור
כָּל מַעְשַׂר תְּבוּאָתְךָ
דרך שמכניסין ירק שפטור ממעשר
מקודשת ואסורה לינשא לאחר עד שיתן
בתרומה דברי ר' דוסא א"ר דוסא וכי מה עשה
ומשמע שבחצר אסור
בַּשָּׁנָה הַשְּׁלִישִׁת שְׁנַת
אע"פ שלא נכנס לבית.
לה אותו פלוני גט ה"מ כשיצא הקול
ואין נראה דא"כ הל"ל ירק סתם ועוד
הַמַּעֲשֵׂר וְנָתַתָּה לַלֵּוִי
לה ערבי זה מפני שמיעך לה בין דדיה פסלה
תוס' ב"מ פח. ד"ה עד.
לַגֵּר לַיָּתוֹם וְלָאַלְמָנָה
קודם שתנשא לאחר אבל יצא לאחר
צ"ע במשניות אם ירק טרקסמון פטור
מן הכהונה ו)ואמר רבב"ח א"ר יוחנן משום ר'
ז. מדנקט ונכנס לחצר.
וְאָכְלוּ בִשְׁעָרֶיךָ וְשָׂבֵעוּ:
אפילו מדרבנן: דרך גגות כדי
❖
נשואין לא חיישי' ליה וזו נשואה ועומדת
תוס' ב"מ שם, ועיין עוד
דברים כו יב
יהודה בר אילעי בא וראה שלא כדורות
בפירוש ר"ש לפ"ג דמעשרות
לפוטרן מן המעשר. היינו דווקא
לכהן זה הרי ימים ושנים ומפני שיצא
משנה ה מש"כ בזה עוד, וכן על
הראשונים דורות האחרונים דורות הראשונים
עליה קול גירושין נוציאנה מתחתיו הא
אכילת עראי אבל אכילת קבע אסורה
❖
ג
המשך דבריהם שבכאן.
מוסף רש"י
מכניסין פירותיהן דרך טרקסמון כדי לחייבן
קלא דבתר נשואין הוא: מאי תצא נמי
כדאמר רבי אושעיא (פסחים דף ט.)
כל קלא דבתר נישואין.
במעשר דורות האחרונים מכניסין פירותיהן
תצא משני. אם מת כהן זה ונשאה כהן
מערים אדם על תבואתו ומכניסה
כל קול שיצא על האשה
פסקי רי"ד
אחר תצא שהרי יצא עליה קול גרושה
במוץ שלה כדי שתהא בהמתו אוכלת
דרך גגות ודרך קרפיפות כדי לפוטרן מן המעשר
משנישאת ולא יצא עליה
ה
ופטורה מן המעשר ואכילת בהמה
קול קודם נשואין, לא
זה כמה שנים. ופרכינן והרי אתה מוציא
לאלתר ואם נשאת זהו
ד
דאמר רבי ינאי אין הטבל מתחייב במעשר
ז)
חיישינן ליה. כגון אם
לאחר זמן תנן לא כל
לעז על בניו של ראשון לומר חללים הם
אכילת עראי ה הוא כדתנן (פאה פ"א
עד שיראה פני הבית שנאמר 1 בערתי
נישאת לכהן ויצא עליה קול
הימנו מן הראשון לאבד
שהרי הוציאוה מן השני שבדקו אחר
מ"ו) מאכילין לבהמה ולחיה ולעוף עד
שהיתה זונה או גרושה לא
זכותו של שני בשלמא
הקדש מן הבית ורבי יוחנן אמר ואפילו חצר
ורבי
יוחנן אמר
מפקינן לה מיניה אלא
הדברים ונמצאו אמת: אתי למימר
שיתמרח בכרי:
לרב אדא בר אהבה
קובעת שנאמר ואכלו בשעריך ושבעו:
בעדות ברורה וזו נשואה
היינו דקתני שני אלא
2
סמוך למיתה גרשה. הראשון לפיכך
אפילו חצר קובעת. וא"ת ור' ינאי היכי
מתני' ח) המגרש את אשתו ולנה עמו
ועומדת היא (לקמן פח:
לשמואל מאי שני זכות
חכמים מוציאים אותה מן השני ולא
פליג עליה והא כמה תנאי אית להו
וכעי"ז יבמות צב.) או:
הראויה לשני שמשיצאת
בפונדקי ב"ש אומרים אינה צריכה הימנו גט
ניסת היום ואח"כ יצא קול
מלפני העדים בחזקת
אתי לאחזוקי קלא קמא בהכי הואיל
דחצר קובעת כההוא דמייתי בפ' יוצא
שהיום היא נתקדשה לאחר
מגורשת זכתה להנשא
ומראשון לא אפקוה ואין לעז: ב"ש.
שני ובה"א צריכה הימנו גט שני אימתי
דופן (נדה מז:) אי זו היא חצר שקובעת
ז
קודם נישואין, לא חיישינן
לשני ומדקמפרשי אמוראי
למעשר רבי ישמעאל אומר שהכלים
שהיו מחמירים בקדושת יוחסין שאוסרין
בזמן שנתגרשה מן הנשואין ומודים בנתגרשה
ליה לאוסרה על בעלה ולא
למילתא דרבי אלעזר ש"מ
להצריכה גט מבעל הקול,
דהלכתא כותיה ומסתמא
נשמרים לתוכה כו' וכן (ביצה לה.) היה
אותה לכהונה מפני כתיבת הגט: שמיעך
מן האירוסין שאינה צריכה הימנו גט שני מפני
שאם אתה מצריכה גט
[הלכתא] כותיה דרב אדא
לה. ששחק עמה לא חיישינן שמא בא
אוכל באשכול ונכנס מגינה לחצר ר"א
שאין לבו גס בה: גמ' ט) אמר רבה בר בר
נמצאת אוסרה על זה
בר אהבה דדיקא מתניתין
עליה: דרך טרקסמון. דרך הכבושה
אומר יגמור ור' יהושע אומר לא
דמחזקת לקלא ונמצא זה
כותיה ופירוקא דשמואל
חנה א"ר יוחנן מחלוקת בשראוה שנבעלה
בועל אשת איש וקיימא לן
שינויא היא ואשינויא לא
מחוץ ליכנס לפנים. ודומה לי שהוא
יגמור ו וי"ל דרבי ינאי מוקי להו מדרבנן
סמכינן: מתני' כתב לגרש
כשם שאסורה לבעל כך
דב"ש אבל מה"ת צריך שיראה פני הבית אבל
לשון יוני כמו טרקסין (יומא דף נא:):
אסורה לבועל (לקמן פט:).
את אשתו ונמלך בש"א
כדי לחייבו במעשר. דקיימא לן אין
הטבל מתחייב במעשר עד
אין לתרץ דהא דחצר קובעת היינו דבעינן שיבא דרך חצר לבית אבל חצר
שבויה. בת כהן, אוכלת
פסלה מן הכהונה ובה"א
בתרומה. ולא מחזקינן לה
אע"פ שנתנו לה על תנאי
שיראה פני הבית. ודעייל ליה דרך שער לאפוקי דרך חצרות ודרך
לבד אינה קובעת אפי' מדרבנן דההוא דהיה אוכל באשכול משמע דחצר
בחזקת בעולה לפסול לה
ולא נעשה התנאי לא
גגות דלא ויליף מואכלו בשעריך בב"מ בהשוכר (פח.): מתני' צריכה
קובעת בלא בית וכן בכמה משניו' ועוד הקשה ה"ר אלחנן דההוא בסוף פ'
יב)
ז
המחללה בביאתו
פסלה מן הכהונה: שלח
(כתובות
גט שני. מפ' בגמ': לבו גס בה. פריוו"ץ בלע"ז: גמ' בשראוה
לו:). מפני שמיעך לה.
יוצא דופן (נדה דף מז:) מסיים בה הכי ר' יהודה אומר שתי חצרות זו לפני'
ליה רב יוסף בריה דרב
כלומר אין נוהגין בהן
מנשיא לשמואל ילמדנו
שנבעלה. ב"ש סברי אדם עושה בעילתו בעילת זנות וכל כמה דלא
מזו הפנימי' חייבת והחיצונה פטורה ואי צריך להביא לבית פשיטא דלעולם
הפקר לאונסן בבעילה אלא
רבינו יצא עליו קול איש
אמר הריני בועל לשם קדושין לא אמרינן לשם קדושין בעל:
לא יתחייב עד שיכניס דרך פנימית כי דרך חיצונה לבדה לא יוכל לבא:
לשחק עמהן. רבנן פליגי
פלוני כהן כתב גט לאשתו
אדרבי דוסא ואמרו יש
והרי היא יושבת תחתיו
מה
בית
שבויה אוכלת ויש שאינה
ומשמשתו מהו שלח ליה
אוכלת, כיצד האשה שאמרה נשביתי וטהורה אני אוכלת ואם יש עדים שנשבית והיא אומרת טהורה אני אינה אוכלת, במס'
תצא והדבר צריך בדיקה מאי צריך בדיקה דאי מיגליא מילתא דקרי אינשי מתא לנתינה כתיבה דלמא כתב ונתן קאמרי
עדיות (שם). דרך טרקסמון. דרך שערי החצר והבית (ברכות לה:). אין הטבל. אפילו מירחו בכרי בשדה (ב"מ פז:) מתחייב
והאמר רב (שמואל) [אשי] כל קלא דבתר נישואין לא חיישינן ליה. פי' ואע"ג דאמרינן בפירקין דלקמן (פח:) דחיישי'
במעשר. מן התורה, אבל אכילת קבע אסור לאכול מדרבנן (ברכות לה:). עד שיראה פני הבית. פתח כניסה ויציאה (שם)
לקלא ה"מ קלא דקמי נישואין כדתנן (שם) יצא שמה בעיר מקודשת הרי זו מקודשת ואסורה לינשא עד שיתן לה
שיכנס דרך הפתח שהוא פני הבית ולא דרך גגות וקרפיפות (ב"מ פח.). שנאמר ואכלו בשעריך. ונתת ללוי וגו' משעה
אותו פלוני גט אבל לאחר נשואין לא חיישינן וזו נשואה ועומדת היא והיכי אמר תצא ומהדר מאי תצא דאמר שמואל
שנכנס לשעריך (שם). ולנה עמו בפונדקי. אפילו לאחר זמן (קדושין סה.). מחלוקת. ב"ש וב"ה במגרש את אשתו ולנה עמו
משני שאם מת כהן זה ונשאה כהן אחר תצא שהרי יצא עליה קול גרושה זה כמה שנים ופרכינן והרי אתה מוציא
בפונדקי, דמצרכי לה ב"ה גט שני, בשראוה שנבעלה. אבל לא ראוה לא חיישינן (לעיל עג:).
לעז על בניו של ראשון שיאמרו חללים הם שהרי הוציאוה מן השני מפני שבדקו אחר הדברים ונמצאו אמת ומהדר
כיון דמפקת לה משני ולא מפקת לה מראשון אתו למימר סמוך למיתה גירשה הראשון ולפיכך הוציאוה מן השני ולא
אתי לאחזוקי קלא קמא הואיל ולא אפיקנה מראשון: מתני' המגרש את אשתו ולנה עמו בפונדקי בש"א אינה צריכה ממנו גט שני ובה"א צריכה ממנו גט שני אימתי בזמן שנתגרשה מן הנשואין ומודים בנתגרשה מן האירוסין שאינה
צריכה ממנו גט שני מפני שאין לבו גס בה: כנסה בגט קרח תצא מזה ומזה וכל הדרכים האלו בה: גט קרח הכל משלימים עליו דברי בן ננס ר' עקיבא אומר אין משלימים עליו אלא קרובי' הראויין להעיד במקום אחר: איזהו גט קרח