המביא גט פרק ראשון גיטין
י.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
כי
קתני מילתא דליתא בקדושין כו'. כל הני ליתנהו בקידושין
איכא בינייהו שמות מובהקין. כלומר ת"ק בשיטתיה דרבי אלעזר קאי
נח א ב מיי' פ"ו מהל'
א) לעיל ט., ב) קידושין עו.
חולין ד. [תוספתא פסחים
עבדים הל"ו סמג
ומדרבנן הוא דפסליה דילמא אתי למיסמך אחתומין ולמוסרו בפניהם
דמוליך ומביא בגט משום עיגונא אבל כאן אם תרצה לא תקבל
א
פ"ב], ג) [ברכות מז: חולין
עשין פז טוש"ע יו"ד סי'
ואתא ר' שמעון למימר אם שמות מובהקים דעובדי כוכבים הן שאין
הנך קדושין ב ועד כותי לא שייך בקדושין דבגט הוא דמכשירינן רסז סעי' מז:
❖
שם], ד) [דברים כד],
ישראל נקראין באותן שמות לאו היינו מזוייף מתוכו דמודה ר"א דכולי
כדלקמן משום דעדי הגט
אין חותמין זה בלא זה (א) דאי לאו
ה) בס"א נוסף: מקום,
ו) [פסחים לח:], ז) [חולין
עלמא ידעי דעובדי כוכבים הם
דכותי חבר הוה לא הוה מחתים ליה
ד.], ח) [וע' היטב תוס'
מוסף תוספות
ולא אתי למיסמך עלייהו בלא עדי
מקמיה אבל בקדושין חותמין זה
איכא בינייהו שמות
מובהקין והא חזרה
יבמות לא: ד"ה והא],
ט) צ"ל לידן. רש"ש,
מסירה: חזרה. רצה לחזור בשניהם
בלא זה דלא שייך למיגזר משום
א. לא תקינו בקידושין,
דאורייתא וקתני אלא כי קתני מילתא דליתא
❖
י) [דפוס וינציאה],
דלא שייך כאן טעמא
לר"מ פסולא דאורייתא הוא דהא
כולכם דגבי גט גזרינן שמא יאמר
בקידושין מילתא דאיתא בקידושין לא קתני
דעיגונא. תוס' הרא"ש.
כיון דבטיל משלח לשליחותיה דשליח
כולכם חתומו ואם יחתמו זה בלא
ב. אם לא יהא מקוים
והא חזרה גופה איתא בקידושין בשליחות
ועד שתדע שנעשה לשמה.
נמצא שאינו שלוחו ואין כאן גירושין
זה לאחר שחתמו בו שנים ויתנוהו
גליון הש"ס
תוס' הרא"ש. וכיון דבדידה
בעל כורחה דבגירושין איתא ובקידושין
כלל והיינו דאורייתא דרחמנא אמר
לאשה ותסבור שהיא מגורשת ותלך
תליא מלתא ואיהי שקלא
ליתא: מתני' כל גט שיש עליו עד כותי
מתני' חוץ מגיטי נשים.
להו מדעתה, ואי אתי בעל
א)א
ותנשא ובעל קפיד אבל בקידושין
ונתן בידה ד) וזה לא נתן לא הוא ולא
ע' ב"ב דף קם ע"ב תד"ה
ומערער נמי מצי מגרש
❖
פסול $ חוץ מגיטי נשים ושחרורי עבדים מעשה
שלא תחלוק:
שלוחו: הכי גרסינן אלא כי קתני
אין לחוש אם תסבור שהיא מקודשת
ג
לה, למאי ניחוש להו.
מילתא דליתא בקדושין. כלומר כי
רשב"א. ג. [ד]לא נפיק
שהביאו לפני ר"ג לכפר עותנאי גט אשה
והא לא שכיחא שתקבל קדושין מאחר
מינה חורבה. תוס' הרא"ש.
גמ'
פרכינן לעיל האיכא מחובר ולשמה
כיון שסבורה להיות מקודשת וכן
והיו עדיו עדי כותים והכשיר: מני מתני'
ד. וליתיה בקידושין.
הגהות הב"ח
לא תשני פסולא דאורייתא לא קתני
ערכאות כיון דאיכא עדי מסירה
תוס' הרא"ש. ה. לידע
לא ת"ק ולא ר"א ולא רבן שמעון בן גמליאל
(א) תוס' ד"ה כי וכו' ואי
מתי נאסר בשפחה והותר
אלא אימא מילתא דאיתא בקידושין
ישראל כשר בקדושין אע"פ שחותמין
לאו דכותי וכו' (ב) עבדא
דתניא ב) מצת כותי מותרת ואדם יוצא בה
בבת ישראל. תוס' יבמות
❖
לא קתני כגון לשמה. ומחובר איתא
עובדי כוכבים דליכא למיחש דילמא
לא: ד"ה והא. ועי' תוס' לקמן
דאיכא דקני:
ידי חובתו בפסח רבי אלעזר אוסר לפי שאין
יז. ד"ה מפני. שאומר טעם
נמי בשטרי קידושין כדכתיב (דברים
אתי למיסמך עלייהו דלא אתי לידי
אחר. ו. מ"ש דנקט עבד.
בקיאין בדקדוקי מצות רשב"ג אומר ג) כל
כד) ויצאה מביתו והיתה לאיש אחר
תקלה במה שסבורה להיות מקודשת
תוס' יבמות לא: ד"ה והא.
מוסף רש"י
מצוה שהחזיקו בה כותים הרבה מדקדקין
ז. [מ]שטר מכירת. תוס'
איתקוש הווייה ליציאה (קידושין ה. וש"נ).
כדפירשנו וא"ת והאיכא זמן ששוו
יבמות לא: ד"ה והא.
כל גט. כלומר כל שטר
בה יותר מישראל מני אי ת"ק אפילו שאר
גיטי נשים לשחרורי עבדים כדאמרי'
אבל בפני נכתב ליתיה בקידושין
ד
ח. שכותבין בהן זמן.
(לעיל ט.). מצת כותי
תוס' הרא"ש. ט. שטר
בפרק ד' אחין (יבמות דף לא:) והא
דתקנתא דרבנן בעלמא היא בגיטין
שטרות נמי אי רבי אלעזר אפילו גט אשה
מותרת. לאכלה בפסח
מכירת עבד. תוס' הרא"ש.
עבדא איכא דקני בכספא ואיכא
דילמא אתי בעל מערער ופסיל ליה. ועד
ואין בה משום חששא
(ב)
נמי לא ואי רבן שמעון בן גמליאל אי דאחזוק
י. כיון דעומד וצווח
דחימוץ (קדושין עו.) ולא
דקני בשטרא ותקון רבנן זמן
ואומר שאינו רוצה
כותי נמי אינו כשר בקידושין דהאי דאכשרו
ה
אפי' שאר שטרות נמי אי דלא אחזוק אפילו
חיישינן לחמץ בפסח (חולין
להשתחרר ודאי חוב הוא
בגיטין היינו טעמא כדלקמן (ע"ב)
ובשחרורי עבדים איירי ולא כמו
ד.). ואדם יוצא בה ידי
לו. תוס' הרא"ש. יא. ועי'
גט אשה נמי לא וכי תימא רבן שמעון בן
חובתו בפסח. שהכתוב
דעדי הגט אין חותמין זה בלא זה
שפירש שם בקונטרס שטר מכירת
תוס' הרא"ש וריטב"א
גמליאל היא ודאחזוק בהא ולא אחזוק
קבעו חובה לאכול מצה
שמתרצים. יב. וליכא
מה שאין כן בשאר שטרות. וערכאות
עבד דא"כ הוה מצי למפרך מקרקעות
ו
ז
בלילה ראשונה דכתיב
למימר דהיינו בכותים
בהא אי הכי מאי איריא חד אפילו תרי
נמי ליתא בקידושין היכא דאיכא
וכל שטרות ועוד דאותו אינו נפסל
ח
ט
ראשונים דכתיב בהם 'ואת
(שמות יב) בערב תאכלו
אלהיהם היו עובדים',
נמי אלמה אמר רבי אלעזר לא הכשירו
מצות, ואם ישב ולא אכל
עדי מסירה ישראל דבגט ושחרור
כשאין בו זמן אלא בשטר שחרור
דהא. תוס' חולין ד. ד"ה מצת.
עבר בעשה (חולין ד.) ויוצא
בו אלא עד אחד כותי בלבד לעולם
הוא דגזרי דילמא אתי למיסמך
איירי שנפסל בלא זמן כמו גיטי
ב
יג. [ובתוס' קידושין עו.
בה, דלא הוי כקמחין
ד"ה מצת, וכן בריטב"א
עלייהו ומצרכינן ליה גיטא אחרינא
נשים וי"ל דכיון שרגילין לעשות זמן
רבי אלעזר וכגון דחתים ישראל לבסוף
ובציקות של עובדי כוכבים
חולין ד. ד"ה דתניא מצת, תי'
שלא חמצו, דקי"ל (פסחים
אבל בקדושין כיון דמדאורייתא
בכל שטרות לא תניא הכא :
ח)
דאי
בע"א קצת]. יד. לא בעי
בשליחות בעל כורחה כו'.
מ.) אדם ממלא כריסו
מקודשת משום עדי מסירה אי
חזקה. תוס' הרא"ש.
מהם ובלבד שיאכל כזית
טו. באוריתא. רש"י חולין
אמרת אינה מקודשת שרית אשת איש לעלמא: ופרכינן חזרה גופה
פי' בקונטרס והכי קתני
בזו שוו גיטי נשים ושחרורי עבדים
מצה אחרת באחרונה,
דף ד. טז. דלמא רבנן
❖
משום דבמצת מצוה בעינן
איתא בקידושין. שאם מסר שטר קידושין לשלוחו ורצה לחזור חוזר
ששליח זה נעשה שליח אצלו בע"כ ואם רצה הבעל חוזר מה שאין כן
תרתי בעו. תוס' הרא"ש.
שימור לשם מצוה, אבל
דאין כאן זכות הוא לה דאסר לה אכולי עלמא ומשום האי שטרא
בקדושין דאע"ג דחוזר לאו דומיא דהני הוא ואין נראה דאי מיירי
מצת כותי אין צריך לאכול
אינו מתחייב במזונותיה: בשליחות בעל כורחה כו'. כלומר דומיא
בשליחות בעל כורחייהו רבנן נמי מודו דחוזר בעבד ואין זכין לו
מצה אחרת באחרונה
פסקי רי"ד
דבקיאי במצות שימור
דגיטין לא משכחת לה בקידושין דהא שליח זה משתלח אצלה לגרשה
בעל כורחו י ונראה כפר"ח דכיון דבעבד ואשה איכא שליחות בעל
(קדושין עו.).
כל גט שיש עליו עד
בעל כרחה וכן לעבד לשחררו על כרחו אבל בקידושין לא היה
כורחייהו הוה אמינא דאין יכול לחזור דכיון דבא ליד השליח כאילו
כותי פסול חוץ מגיטי
נעשה שליח אצלה על כרחה הילכך הכי קתני בזו שוו גיטי נשים
בא ט)לידה דמי כיון שאין יכולים לעכב אבל קידושין דאין בע"כ פשיטא
נשים ושחרורי עבדים
ומעשה שהביאו לפני
ושחרורי עבדים ששליח זה היה נעשה שליח אצלן על כרחן ואם
דחוזר ומילתא דליתא בקדושין היינו דליתא חידוש בקדושין וקשה
מצת
ר"ג לכפר עותני גט
כותי מותרת.
רצה הבעל חוזר מה שאין כן בקידושין דאע"ג דחוזר לא דומיא
ליתני דשוו לבע"כ והוו ארבע אפי' לרבנן יא:
אשה והכשירו אע"פ שהיו
מתני'
עד כותי פסול. דחשידי אעדות שקר: חוץ
דהני הוא:
ואם תאמר הלא גזרו על פתן כדאמרינן בפירקי דרבי אליעזר (פ'
עדיו עדי כותים פי'
מגיטי נשים. כדמפרש בגמרא: לכפר עותנאי ה): גמ' מצת כותי
כל שטר שחתום בו
לח) י) לפי שהיו מבטלין בנין בית המקדש בימי עזרא וקתני התם
יב
עד כותי פסול שהכותים
מותרת. בפסח לאכילה ולא חיישינן שמא החמיצה: ואדם יוצא
מכאן אמר רבי אליעזר כל האוכל פת כותי כאילו אוכל בשר
הם חשודים להעיד עדות
בה ידי חובתו בפסח. משום חובת לילה הראשון שהוא חייב
חזיר ותניא נמי בפ"ק דחולין (דף יג.) גבי מין פתו פת כותי
שקר חוץ מגיטי וכו'
לקמן מפרש טעמא א"ר
לאכול מצה המשתמרת כדכתיב (שמות יב) בערב תאכלו מצות. ואפי'
ואור"ת דמיירי בעיסת ישראל שעשה כותי מצה ממנה וא"ת אמאי
יג
אלעזר לא הכשירו בגט
ידעינן בה דלא החמיצה לא נפיק בה אלא אם כן עבד לה שימור
יוצא בה ידי חובה דילמא לא שמרה לשם מצה דחשידי אלפני עור
אלא ע"א כותי בלבד
לשם חובת מצה דכתיב (שם) ושמרתם את המצות וכותים בקיאין
וגו' וי"ל כגון דקים לן דאין לכותי מצה אחרת שיוכל לצאת בה ידי
ו)
וכגון דחתם ישראל לבסוף
הן שצריכה להשתמר לשמה ועושין לה שימור: ר"א אוסר. אף
חובתו כדמשמע בריש חולין (דף ד.) קוטע ראשו של אחד מהן ונותנו
לו אכלו מותר לאכול משחיטתו: ואדם יוצא בה ידי חובתו. זו
באכילה כל ימות הפסח דחשדינן להו שמא מחמצין: כל מצוה שהחזיקו
אי
אף זו קתני ואשמעינן דבקיאין בשימור לשם מצה: תנא קמא
בה כו'. ובהכל שוחטין ז) מפרש דאתי ר"ש לאוסופי אתנא קמא אף
אפי' שאר שטרות נמי. אור"י דמשמע דלת"ק יד מהניא כתיבה טו לחודיה
מצוה שהיא מדברי סופרים ואינה כתובה בתורה אם החזיקו בה
סמכינן עלייהו: אפי' שאר שטרות נמי. דהא לא חשידי: אי
אע"ג דלא אחזוק מדלא קאמר את"ק אי דאחזוק כו' כדקאמר
דאחזוק. בהלכות גיטין ושטרות: וכגון דאחזוק בהא. בגיטין ושחרורין:
ארשב"ג וא"כ פשיטא ליה לש"ס דמצה לא אחזוק פירוש אין ידוע
ולא אחזוק בהא. בשאר שטרות: אי הכי מאי איריא. דלא
אי אחזוק דאי מצה כתיבה ואחזוק מנא ליה לש"ס דכתיבה לחודיה
אכשרינן בגיטין אלא חד כותי כדקתני מתני' עד כותי דחד כותי
מהניא לתנא קמא טז וכן משמע בפרק קמא דחולין (דף ד.) דמעיקרא
וחד ישראל הוא דמכשר אבל תרוייהו כותים לא: לא הכשירו בו.
מוקי פלוגתייהו בכתיבה ולא אחזוק דלת"ק מהניא ולרשב"ג לא מהניא
בגט אשה: לעולם כר' אלעזר. דאמר חשידי. וגיטין מאי טעמא
ופריך האי כל מצוה שהחזיקו בה אם החזיקו בה מיבעי ליה משמע דלא
הוכשר עד כותי: כגון דחתים ישראל. עד השני: לבסוף. תחת כותי:
ידיע לן אי אחזוק בה מדקאמר אם אחזוק בה מיבעי ליה וקשה דלמאי
דמסיק התם דאחזוק בלא כתיבה איכא בינייהו דלתנא קמא לא מהני
דאי
ורשב"ג לטפויי אתא למימר דמהני מנא ליה דלא מהני לת"ק כיון דכתיבה לחודיה מהני אע"ג דלא מהני לרשב"ג כדמשמע הכא כ"ש דמהני חזקה
לחודה דעדיפא דמהני אף לרשב"ג ודוחק לומר אע"ג דממילתא דתנא קמא אין להוכיח דלא מהני חזקה לחודיה מכל מקום יש לדקדק מרשב"ג
דאתא לטפויי חזקה לחודה מכלל דלתנא קמא לא מהני ונראה לר"י דלמסקנא דהתם מצה כתיבה והחזיקו בה והשתא יש להוכיח מתנא קמא
גופיה דחזקה לחודה לא מהניא מדנקט מצה דכתיבה ואחזוק דאי חזקה לחודה מהניא הוה ליה למינקט שחיטה דליכא אלא חזקה לחודה
ואם תאמר אם כן מנא ליה דכתיבה לחודה מהני לתנא קמא כיון דמצה כתיבה ואחזוק ויש לומר מדלא מפרש בהדיא מצת כותי מותרת
הואיל והחזיקו בה משמע דלא הוי טעמא אלא משום דכתיבה שהוא טעם הידוע לכל בלא שום פירוש ואם תאמר כיון דלתנא קמא
חזקה לחודה לא מהניא מנא לן דכתיבה לחודיה לא מהניא לרבן שמעון בן גמליאל דפריך אי אחזוק כו' דילמא כתיבה עדיפא דמהני אפי'
לתנא קמא וכל שכן
דמהני לרבן שמעון בן גמליאל ועוד במסקנא
דחולין הוה ליה למימר אחזוק
בדלא כתיבה נמי איכא בינייהו מדלא
קאמר