הזורק
פרק
שמיני גיטין
פב.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
צא
והשלם עליו עבד מן השוק. אומר ר"י דהך דהכא פליג אדחזקיה
דקא מדלג ותני חד חד. שהולך ומחסר העדים מן הקשרים אחד אחד
א א מיי' פ"ח מהל' גירושין
א) [גי' הרא"ש דר' ינאי.
וע"ש בקרבן נתנאל במאירי
הלכה יז סמג עשין נ
בכל דילוג ודילוג שמנה במשנתנו לא דילג אלא אחד במנין הקשרים:
דאמר בפרק גט פשוט (ב"ב דף קסב:) מילאהו בקרובים כשר
גרס דר' יוחנן.], ב) בכת"י
טוש"ע אה"ע סימן קלז סעיף
שמע מינה האי קרוב חתים. בין בתחילה קודם לכשרים בין באמצעו
דמשמע דוקא קרובים כשרים למילוי ומעשה בא לפני רבינו משולם
נוסף: בפני שנים, ג) [עי'
א:
בין בסופו: מדלא קבע ליה מקום. לקרחה במתני': ושמע מינה.
ב ב מיי' וסמג שם טוש"ע
באחד שכתב גט לאשתו והחתים עליו ב' עדים ואחר זמן החתים עליו
א
תוס' לקמן פד: ד"ה אם
כתבו], ד) ס"א מידי דהוי
שם וסימן קמז סעיף ג:
מדלא קבע מקום שמע מינה דכל
ו) עד שלישי והכשירו מסברא דהא
ב
ג ג מיי' שם הלכה טז סמג
אכל תנאי דעלמא,
גיטין ושטרות מקושרים היוצאין בבית
דאמרינן דאין עדי הגט חותמין זה
דקא מדלג ותני חד
חד שמע מינה אמר
ה) נגעים פי"ב מ"א,
שם טוש"ע אה"ע סימן
דין להעיד על חתימת העדים לקיימו:
בלא זה היינו בשנים או שזימן שלשה
ו) בדפו"ר עוד, ובמרדכי עוד
קלז סעיף א:
ג
אביי שמע מינה האי קרוב חתים אי בעי בין
ד ד מיי' פי"ד מהל' טומאת
עד שלישי יען שהיתה חתימתו
מכל תלתא. סהדי דחתימי ביה
יחד שאין הגט יכול להיות בפחות אז
ניכרת, ז) בר"ן ובמרדכי
בתחילה בין באמצע בין בסוף ממאי מדלא
צרעת הל' יא:
יחתמו כולם זה בפני זה אבל כשהגט
שיכירו עדי השוק את חתימתן מקיימינן
ה ה מיי' פ"ח מהל' גירושין
איתא: שיחתים, ח) בדפו"ר
קבע ליה מקום ושמע מינה מכל תלתא
נגמר בשנים ולא היה אז דעתו
ליה לגיטא ואפילו הן מפוזרין כגון
איתא אסר, ובמר"ם שי"ף
הלכה טז סמג עשין נ
מקיימינן ולא בעינן רצופין דאי סלקא דעתך
איתא שמצא ספר מוגה וכתוב,
טוש"ע אה"ע סימן קלז סעיף
להחתים יותר כשחזר והחתים שלישי
אם יש בו י' עדים ועדי השוק מכירין
דבאלא סברא דאסיר נשואין,
❖
א:
בעינן רצופין לקבע ליה מקום להאי קרוב
ט) צ"ל מודה. רש"ש,
❖
אין נפסל בכך כיון שנגמר ע"י
את כתב הראשון והשלישי והחמישי
בתחילה או באמצע או בסוף ולכשר
ביה
הראשונים ור"ת הביא ראיה מכאן
ולא בעינן שיכירו אותן שלשה רצופין:
דאי ס"ד בעינן רצופין. אמאי לא
טובא כי אתו לקמיה דרבי אמי אמר
ליה
דכשר דלישנא דצא והשלם עליו עבד
פסקי רי"ד (המשך)
א)
תורה אור השלם
הוכשרו בו אלא השלמת קרוב אחד
מן השוק משמע שכבר חתמו הראשונים
צא והשלים עליו עבד מן השוק:
גיטיך סתם שבכתיבה
1. כִּי תָבֹאוּ אֶל אֶרֶץ כְּנַעַן
מתגרשת האשה לא באמירה
ומשום דלמא אתי לקיומיה בשני
ולא היה צריך כי אם להשלים אלמא
הדרן עלך הזורק
וכיון שהגט כתוב כהלכתו
אֲשֶׁר אֲנִי נֹתֵן לָכֶם לַאֲחֻזָּה
קרובים וחד כשר כדאמרינן לעיל:
כיון שכבר הוכשר הגט ע"י הראשונים
אומר לה הרי זה גיטיך והיא
וְנָתַתִּי נֶגַע צָרַעַת בְּבֵית
ליקבע ליה מקום. להשלמת קרובים:
תו לא מיפסיל בהשלמת אחרים זה
מגורשת: איבעיא להו האי
המגרש
אֶרֶץ אֲחֻזַּתְכֶם:
את אשתו ואמר לה
הרי את
❖
אלא חוץ הוא או ע"מ הוא
ויקרא יד לד
או בתחילה. קודם לשנים הכשרים בכל
שלא בפני זה ומיהו בקונטרס פירש
מותרת לכל אדם אלא לפלוני ר'
חוץ הוא ובחוץ הוא דפליגי
שלשה ושלשה החתומין בו: או באמצע.
והסופר והעדים בפנינו ועדיין לא
רבנן עליה דר' אליעזר דהא
אליעזר מתיר וחכמים אוסרים כיצד יעשה
כל ג' וג' חתומין יכשיר קרוב אחד
נמסר משמע שסובר דבעינן זה בפני
א
שייר ליה בגט אבל בע"מ
מוסף תוספות
מודו ליה מידי דהוה אכל
ביטלנו הימנה ויחזור ויתננו להב) ויאמר לה הרי
כגון כשר וקרוב וכשר וחוזר וחותם
זה ומה שפירש ועדיין לא נמסר לה ד
תנאי דעלמא או דלמא ע"מ
א. פשוט. הרא"ש בסימן יג,
כשר וקרוב וכשר וכן לעולם: או
ר"ל שהעדים לא חתמו עדיין ולהכי
את מותרת לכל אדם כתבו בתוכו אע"פ
ג)
הוא ובע"מ הוא דפליג רבי
רשב"א. ב. שלא בפני העדים.
שחזר ומחקו פסול: גמ' איבעיא להו האי
בסוף. כל ג' וג' יקבע מקומו: ולכשר
לא נמסר לה וחותמין כולן זה בפני
אליעזר עלייהו דרבנן אבל
רשב"א. ג. גזירה משום
ה
בחוץ מודה להו דהא שייר
כולכם. הרא"ש שם. ד. אינו
ביה. קרובים טובא וליכא למיחש
זה אך מה שפי' שהסופר בפנינו בחנם
אלא חוץ הוא או על מנת הוא חוץ הוא ובחוץ
ליה בגט אמר רבינא ת"ש כל
רוצה לומר שכבר חתמו
דלמא אתי לקיומיה בשני קרובים וחד
פירש דמה לנו אם הלך לו הסופר
הבתים מיטמאין בנגעים אלא
העדים אלא שלא נמסר לה
הוא דפליגי רבנן עליה דר' אליעזר דהא שייר
כשר דהא לא משכחת שני קרובין בכל
וכן פירש הר' אלחנן דנראה לפוסלו
של עובדי כוכבים אי אמרת
עדיין, דאינהו נמי בעי
לה בגט אבל בעל מנת מודו ליה מידי דהוה
בשלמא חוץ הוא שפיר אלא
למיחתם בפניו, אלא. הר"ן על
ג
דכיון שבא להחתים שלישי גילה בדעתו
ג' רצופין שבו שאין לך בו שנים קרובים
אי אמרת ע"מ הוא ע"מ דלא
הרי"ף. ה. והוה ליה כאילו
אכל תנאי דעלמא או דלמא על מנת הוא
שלא יהא הפסק ב' כשרים ביניהם
שלא יהא גט עד ז) שהחתים שלישי
מיטמאו בתי עובדי כוכבים
בטלו הבעל. רשב"א [ועיין בר"ן
ובע"מ הוא דפליג ר' אליעזר אדרבנן אבל
אלא מדלא אשכח תקנתא להשלמת
וחתימתו אין כלום כיון שלא חתמו זה
הוא דמיטמאו בתי ישראל
שעל הרי"ף]. ו. בר"ן על הרי"ף.
ד)
בפני זה: לעיל פא: גזירה משום
הא בנטמאו בתי עובדי
לריש לקיש דאמר דבאומר
בחוץ מודה דהא שייר לה בגט אמר רבינא
שני קרובים בקביעות מקום שמע
כוכבים לא מיטמאו בתי
כולכם. ז. דכיון דבעיקר
כולכם. פירש בקונטרס דמסתמא
מינה לא בעינן רצופין הלכך חיישינן
ת"ש כל הבתים מטמאין בנגעים אלא של
ישראל ותו בתי עובדי
עדותו של מקושר דהיינו בג'
ה)ד
כוכבים מי מיטמאו בנגעים
עדים הצריכין בו עד אחד
דלמא מקיים ליה בקרובין מפוזרין:
למנין קשריו היו עדיו מתחלה וחיישינן
עובדי כוכבים אי אמרת בשלמא חוץ הוא
אחוזתכם אמר רחמנא
קרוב כשר דג' במקושר לאו
כי אתו לקמיה דר' אמי. גט מקושר
דלמא אמר להו כולכם חתומו והרי
שפיר אלא אי אמרת על מנת הוא על מנת
אחוזתכם מיטמא בנגעים ולא
דאורייתא כדאיתא בגמ'
שלא הזמין לו עדים למנין קשריו
אחד מהם שלא חתם ותימה מאחר
אחוזת הכנענים אלא לאו
(לעיל פא:) אפילו אמר
דלא מיטמו בתי עובדי כוכבים הוא דמיטמו
ש"מ חוץ הוא ש"מ ודוקא
כולכם עדים לאו לצרף
והסופר והעדים בפנינו ועדיין לא
דפסלינן גט קרח משום כולכם מאותו
בחוץ פליגי רבנן אבל בע"מ
עדותן אמר כן ותהא עדותן
בתי ישראל הא מיטמו בתי עובדי כוכבים לא
נמסר לה: א"ל כו'. כבן ננס: כן
טעם נפסל קרוב להחתים בתוכו
מודו והכי נמי אמרינן לקמן
בטלה אלא כך אמר שיחתמו
מטמאי בתי ישראל ועוד בתי עובדי כוכבים
הוא עיקרה של סוגיא זו ולא שמעתיה
כדאמרינן לעיל בפ' ב' (דף יח:) דאם
(פד:) ת"ר כל התנאים
הכשרים כדינן והקרוב כדינו.
פוסלים בגט דברי רבי וחכ"א
ר"ן שם. ח. נוקי בע"מ
מי מטמאי והתניא 1 ונתתי נגע צרעת בבית
כן אלא כביאורה בקונטרס מורי הזקן:
אמר הבעל כולכם למ"ד ו משום עדים
כל שפוסל בפה פוסל בכתב
ובאומר נמי שלא תבעלי.
נמצא אחד מהן קרוב או פסול פסול
ארץ אחוזתכם ארץ אחוזתכם מטמאה בנגעים
הדרן עלך הזורק גט
וכל שאינו פוסל בפה אינו
הרא"ש בסימן א', ותוס' הרא"ש.
הגט ויש לחלק דהכא במקושר דעדיו
פוסל בכתב חוץ שפוסל בפה
ט. אלא ודאי משמע דע"מ
ואין בתי עובדי כוכבים מטמאין בנגעים
המגרש. ואמר לה. בשעת
פוסל בכתב ע"מ שאינו פוסל
כי האי [גוונא] הרי הוא
ג' הכשירו בו אחד קרוב ז ולעיל
אלא השמע מינה חוץ הוא ש"מ מתני' דלא
בפה אינו פוסל בכתב וכתב
כחוץ, ומאן דפליג בחוץ
מסירה: גמ' על
בפ"ב (שם ד"ה אמרי) הארכתי:
ר"ח ז"ל ואסיקנא בחוץ
בהאי [ע"מ] נמי פליג. רשב"א.
כי האי תנא דתניא אמר ר' יוסי בר' יהודה
מנת הוא. על מנת שלא תנשאי
פליגי והלכה כחכמים אבל
י. אלא שהטיל עליה תנאי
הדרן עלך הזורק גט בע"מ תנאה הוי ולכשימות
לא נחלקו רבי אליעזר וחכמים על המגרש
שלא תבעל לזה כלל, ולא
לפלוני: אבל בעל מנת מודו. רבנן
זה שנאסרה עליו הרי היא
שייך לאקשויי היכן מצינו
המגרש.
את אשתו ואמר לה הרי את מותרת לכל
אבל בעל מנת מודו
דבגט לא שייר שהתירה במסירת
מותרת לכל אדם שהרי
אסורה לזה ומותרת לזה.
אדם חוץ מפלוני שאינה מגורשת על מה
ליה. לכאורה היה
נתקיים התנאי ואינו נ"ל
הרא"ש שם ושם. יא. ותדע לך
הגט לכל אדם אלא שהתנה עמה
שאינה זקוקה להמתין עד
דהכא ע"מ דומיא דחוץ
נחלקו על המגרש אשתו ואמר לה הרי את
על מנת שלא תנשאי לזה ואין זה
נראה דדוקא בעל מנת שלא תינשאי
שימות אותו פלוני שנאסרה
קאמר. רשב"א. יב. בין ע"מ
אלא כתנאי בעלמא: אלא של
מודו דלא הוי שיור משום דהותרה
מותרת לכל אדם על מנת שלא תנשאי לפלוני
עליו אלא מיד היא מותרת
שלא תינשאי לע"מ שלא
לינשא לכל אדם חוץ מאותו
תינשאי ולא תיבעלי לו.
עובדי כוכבים. דכתיב אחוזתכם:
אצלו בזנות אבל בעל מנת שלא
שר"א
פלוני דהכי אמרינן לקמן
רשב"א. יג. דמתניתין אי
תיבעלי ולא תינשאי הוי שיור כמו חוץ
הכא
(פג.) בהלכתי' ת"ר לאחר
ע"מ הוא. הר"ן. יד. דסתמא
ולהכי נקט בברייתא בסמוך על מנת שלא תינשאי גרידא דבשלא תינשאי ולא תיבעלי מודה ר' אליעזר דהוי שיור כמו חוץ וכן משמע קצת דהא
פטירתו של רבי אלעזר נכנסו
קאמר אלא לפלוני. הר"ן.
ד' זקנים להשיב על דבריו ר'
טו. בהאי ע"מ. הר"ן.
לקמן (פג.) פריך ארבי יוסי הגלילי דאמר היכן מצינו אסור לזה ומותר לזה במאי אי בעל מנת הרי הותרה אצלו בזנות אלא בחוץ ואי בעל מנת
טרפון ורבי יוסי הגלילי ור'
טז. ר"א לרבנן. הר"ן.
שלא תינשאי ולא תיבעלי קאמר רבי אליעזר נמי לא הוי שיורא מאי קאמר הרי הותרה אצלו בזנות ח ועוד למאי דמוקי לה בחוץ אדמקשה ר'
❖
אלעזר בן עזריה ור' עקיבא
יוסי הגלילי לרבי אליעזר מחוץ ליפרוך להו לרבנן דמודו בעל מנת שלא תינשאי ושלא תיבעלי דלא הותרה אצלו בזנות ומיהו נראה לר"י
נענה ר' טרפון ואמר הרי
ט
שהלכה זו ונשאת לאחיו של
דאפילו בעל מנת שלא תינשאי ושלא תיבעלי מודו רבנן דלא הוי שיורא דכיון דאין אוסרה אלא בלשון תנאי הוי כאילו הותרה לכל י ולהכי
זה שנאסרה עליו ומת בלא
פסקי רי"ד לא מצי פריך מידי רבי יוסי הגלילי אדרבנן וכי קאמר אילימא בעל מנת הרי הותרה אצלו בזנות הוה מצי למיפרך שאפילו לא הותרה
בנים לא נמצא זה שהוא גורם
אצלו בזנות כגון על מנת שלא תינשאי ולא תיבעלי דהרי הותרה לכל כיון דלא אסרה אלא דרך תנאי אלא נקט קושיא פשוטה ע"מ שלא
לעקור דבר מן התורה ואי
אמר אביי האי קרוב חתים
אמרת דאסורה להנשא לאחר
בין בתחלה בין באמצע בין
תינשאי גרידא הנזכר בברייתא יא דאל"כ אדמפליג בסמוך בין ע"מ לחוץ לפלוג בע"מ גופיה יב ועוד דקאמר או דלמא האי אלא ע"מ הוא כו'
כל זמן שזה שנאסרה עליו
בסוף ממאי מדלא קא קבע
אף על גב דבאלא אסיר נשואין ובעילה אפ"ה לא הוי שיור אף על גב דבחוץ מודו להו ובסמוך דקאמר ומתניתין דאוקימנא בחוץ מאי
יג ח)
ט)
יד
טו
טז
קיים היאך גורם לעקור דברי
ליה מקום. פי' וה"ה נמי
טעמא דרבי אליעזר אבל לרבנן אפילו בעל מנת שלא תינשאי ולא תיבעלי אתי שפיר מידי דהוי אכל תנאים דעלמא:
התורה והרי אסורה היא
בפשוט אם היו חתומים בו
אמר רבינא תא שמע כל הבתים כו'. ומדתנן בריש זבחים (דף ב.) כל הזבחים שנזבחו שלא לשמן כשירין אלא שלא עלו לבעלים
להנשא לכל אדם כ"ש לאחיו
ד' וה' עדים ונמצא א' מהן
ואם עברה ונישאת לאחיו
קרוב או פסול תתקיים
לשם חובה לא הוה מצי לאיתויי ראיה דהתם לא שייך לא על מנת ולא חוץ ואותו אלא לא הוי אלא לשון רק או אבל:
בעבירה נישאת לו שהרי
העדות בשאר ולא חיישינן
עדיין לא נתקיים התנאי
לקרוב בכל היכא דאיתא
שרבי
והיאך תהיה בת ייבום שלא
חתום ואי ק' הא אמרן לעיל
היו נישואיו נישואין אלא ודאי מכאן מוכיח שמיד היא מותרת לינשא לכל אדם ולא חיישינן שמא תתאלמן או תתגרש ותנשא
בהמביא (יח:) תנין מיחתם בתחלה קרוב או פסול אמרי לה כשר ואמרי לה פסול דאתי לאיחלופי בקיום שטרות דעלמא יש
לזה ויתבטל הגט. תו אמרינן נענה ר' עקיבא הרי שהלכה זו ונשאת לא' מן השוק והיו לה בנים ונתאלמנה או נתגרשה ועברה
לתרץ התם חתום קרוב תחילה ואין שם עדים אחרים והרואה סובר שעל הקרוב סומך אבל הכא כבר חתום הוא בכשרים ואינו
ונשאת לזה שנאסרה עליו לא נמצא גט בטל ובניה ממזרים. ומוקמינן לה דרבי עקיבא סבר דבע"מ פליגי אלמא תפשוט מהכא
חותם בקרוב אלא על הקשר קרח ויודעים שעל שאר העדים סומכין כדתרצינן התם א) גבי מילאהו בקרובים כשר: ושמעת
דמאן דשרי בע"מ לא מזקקינן לה לאמתוני עד שימות אותו פלוני שנאסרה עליו ותו דפריך עליה רבא ואמר אי הכי בכולהו
מינה מכל תלתא מקיימינן ולא בעינן רצופים דאי ס"ד בעינן רצופים ליקבע ליה להאי קרוב מקום או בתחלה או באמצע או
תנאי דעלמא לא תינסיב דדלמא לא מקיימא תנאה ונמצא גט בטל ובניה ממזרים מכאן מוכיח דקים ליה לרבא דבכל תנאים
בסוף וליתכשרו ביה טובא פי' וה"ה לפשוט שהיו חתומים בו עדים הרבה מכל תרי מנייהו מקיימי ולא בעי' רצופים פי' שכך
הם שנים בפשוט כמו ג' במקושר: סליק פירקא
דעלמא מתירין אותה לינשא מיד ולקמן (כג.) נמי בהרי זה גיטיך על מנת שלא תשתי יין כל ימי חיי פלוני הרי זה כריתות. פי'
המגרש את אשתו וא"ל הרי את מותרת לכל אדם אלא לפלוני ר' אליעזר מתיר וחכמים אוסרין כיצד יעשה יטלנו ממנה ויחזור
המורה הרי זה כריתות מיד והיא תקיים התנאי וכ"כ גם בעל ה"ג כל ימי חיי וחיי פלוני הרי זה כריתות ומיקיים תנאיה וכ"ת
לכי מיית איהו למה לה גיטא [אלא ודאי ש"מ] דכל תנאה דבידה לקיימו אנן לאלתר שרינן לה ואמרינן לה קיים תנאך. ואי ק'
ויתננו לה ויאמר לה הרי את מותרת לכל אדם ואם כתבו בתוכו אע"פ שחזר ומחקו פסול. פי' בעת שמסר לה הגט לא אמר
היכי אמרינן דבכל תנאין דעלמא שרינן לה לאלתר והא אמרן לעיל (עד.) בפ' מי שאחזו תניא הרי זה גיטיך ע"מ שתתני לי
הרי זה גיטיך סתם אלא אמר לה הרי את מותרת לכל אדם אלא לפלוני: כיצד יעשה וכו'. פירוש שהגט לא נתבטל בכך ובכשרותו
מאתים זוז ונקרע הגט או אבד הרי זו מגורשת ולאחר לא תנשא עד שתתן אלמא כל זמן דלא מיקיימה תנאה אסורה להנשא
עומד אלא שהנתינה הראשונה לא היתה יפה ויטלנו ממנה ויחזור ויתננו לה ויאמר לה הרי את מותרת לכל אדם ודוקא יטלנו
והכא היכי שרינן לה מיד. תשובה כל זמן שמתנה ואומר לה ע"מ שתעשי דבר פלוני תלה קיום הגט בעשיית המעשה שאם
ממנה ויחזור ויתננו לה בכשרות אז היא מגורשת אבל אם לא נטלו ממנה וחזר ואמר לה הרי את מותרת לכל אדם אינו כלום
תעשה האשה אותו המעשה הגט קיים ואם לאו אינו קיים כגון שתתני מאתים זוז או שתניקי את בני או שתשמשי את אבא
דבעינן ונתן בידה ונתינה ראשונה כיון שהיתה בפסול כמאן דליתא דמיא הילכך בעינן נתינה בכשרות והאי דתני שיאמר לה
וכיוצא בהן בכל אלה עשיית מעשה האשה היא באה כדי לקיים הגט ומ"ה אין הגט קיים אלא בעשיית אותו המעשה שהרי
בנתינה שניה הרי את מותרת לכל אדם לאו דוקא אלא אם אמר לה הרי זה גיטיך סתם די לנו דכשאומר לה הרי זה גיטיך סתם
הבעל תלה קיום הגט בעשיית אותו המעשה אבל כשאמר לה הרי זה גיטיך על מנת שלא תנשאי לפלוני ע"מ שלא תשתי יין
הכי משמע שתהא מותרת לכל אדם אלא מפני ששנה תחילה אלא לפלוני חזר ושנה הרי את מותרת לכל אדם ולאו דוקא אלא
כל ימי חיי פלוני וכיוצא בהן שעשיית המעשה אינה באה לקיום הגט אלא לבטל הגט שאם תנשאי לו או תשתי יין נמצא גט
שאמר לה הרי זה גיטיך סתם דיו דהאי דתנן לקמן (פה.) גופו של גט הרי את מותרת לכל אדם דוקא בכתיבת הגט מיירי לא
בטל לא תלה הבעל קיום הגט בעשיית המעשה אלא הגט גט מיד ובלבד שתזהר האשה שלא תעשה אותו המעשה שיתבטל
שיהא צ"ל לה בעת המסירה דומיא דסיפא דקתני ר' יהודה אומר ודין דיהבי ליך מנאי שאין זה (מכבר) [מדבר] אלא שיכתבנו
הגט בשבילו והילכך אע"פ שעשיית המעשה מבטלת הגט למפרע אפ"ה מתירין אותה להנשא מיד ולא חיישינן שמא
בגט לא שיאמר לה בפה כך. וכך הרי את מותרת לכל אדם דוקא בכתיבת הגט מיירי אבל במסירתו לה אינו צ"ל אלא הרי זה
א) בדף יח: ד"ה אמר לה ע"ש ובתוס' ד"ה אמרי.