פב:
המגרש פרק
תשיעי גיטין
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
שרבי
אליעזר מתיר לכל אדם חוץ מאותו האיש. משמע דאפילו
הכא שייר בגיטא. כיון דאתני בהדה שלא לינשא לזה נמצא שלא
ו א מיי' פ"י מהל'
א) [לקמן פג:],
ב) ברשב"א הגירסא, אחד.
גירושין הל' א סמג
התירה גט זה לכל אדם: אלא מאישה. דאמר לה הרי את מגורשת
בחיי אותו האיש מתירה לינשא והקשה רבינו שמואל אמאי
ג) [טעות הדפוס וכן
עשין נ טוש"ע אה"ע סימן
לא חיישינן דלמא לא תקיים תנאה כדאמר לעיל במי שאחזו (דף עד.)
ממני ואי את מותרת לכל אדם וזהו ריח הגט שפוסל בכהונה ומדפוסל
בילקוט פרשת אמור ופ'
ו סעיף א וסימן קנ סעיף
לכהונה אלמא גט הוא והכא דשרייה לכל אדם חוץ מזה מותרת
גבי הרי זה גיטיך על מנת שתתני לי
מאתים זוז ולאחר לא תנשא
תצא ליתא], ד) [גי' רש"ל
ג:
ז ב מיי' פ"ז מהל' אישות
ורבנן אמרי וכו' פי' הרבנן
לאחרים: איסור כהונה שאני. שריבה
עד שתתן ועוד מביא ראיה רבינו
א
הלכה יג סמג עשין מח
שהיו בימי רבי ינאי אבל
בהן הכתוב מצות יתירות: בקדושין
יצחק מברייתא דלקמן (דף פד.) על
שר"א מתיר לכל אדם חוץ מאותו האיש
טוש"ע אה"ע סי' לח סעיף
המהרש"א בתוס' דלקמן
היאך. התקדשי לי ליאסר לכל אדם
מנת שלא תיבעלי לאבא ולאביך אין
לט וע"ש:
פג ע"ב ד"ה רבא וכו' כתב
וחכמים אוסרים מאי טעמא דר"א מידי דהוה
ח ג מיי' פ"ח מהל'
לקיים הגירסא שלפנינו
חוץ מפלוני מהו: דכתיבי קראי.
חוששין שמא תיבעל להם ב הא לאחר
אכל תנאי דעלמא ורבנן כל תנאי דעלמא
גירושין הלכה ז סמג
ורבי יוחנן אמר וכו' ע"ש
חוששין שתיבעל לו $ ותירץ הרב רבי
כדאמרן לאיש אחר גרושה מאישה:
עשין נ טוש"ע אה"ע סי'
ודע בגירסת הילקוט בפ'
לא שייר ליה בגט הכא שייר לה בגט ומתני'
❖
ויצאה והיתה. אקיש הויה ליציאה
קלז סעיף ד: אלחנן דשאני גבי מאתים זוז דיש לחוש
אמור ובפ' תצא איתא אביי
דאוקימנא בחוץ מאי טעמא דר"א א"ר ינאי
אמר טעמא דר"א מהכא
פן תפסיד את אשר לה ולא תוכל
וכיון דבגירושין הוי גט הכא נמי
ואשה גרושה וכו'],
א) משום זקן ב)אחד אמר קרא 1 ויצאה מביתו
לקיים תנאה וכן גבי שלא תיבעלי
הוו קידושין ונאסרה לכל חוץ מאותו
ה) יבמות נב. צד,
תורה אור השלם
והלכה והיתה לאיש אחר אפילו לא התירה
ו) [קדושין ה. וש"נ],
האיש: בעינן כריתות וליכא. דהא
לאחר חיישינן שמא יבא עליה באונס
ז) בכת"י ובראשונים ליתא
1. וְיָצְאָה מִבֵּיתוֹ וְהָלְכָה
אלא לאיש אחר הרי זו מגורשת ורבנן
אבל הכא על מנת שלא תינשאי ליכא
אגידא ביה לגביה דההוא גברא:
תיבת בעינן, ח) [לעיל מג:],
(א)
וְהָיְתָה לְאִישׁ אַחֵר:
הדר פשטה בין לר"א כו'. לר"א הוו
למיחש שישאנה בעל כרחה דנישואין
ט) [דברים כה], י) בדפו"ר
(אמרי טעמא דר"א) האי איש לכל איש
דברים כד ב
ג)
מהנו, יא) נוסף ע"פ
אי אפשר בעל כרחה: אפילו לא
2. אִשָּׁה זֹנָה וַחֲלָלָה לֹא
קידושין לרבנן לא הוו קידושין:
ואיש ורבי יוחנן אמר טעמא דר"א מהכא
ד)
המהרש"א ונראה שצ"ל
יִקָּחוּ וְאִשָּׁה גְּרוּשָׁה
אם תמצי לומר איתא לדרבי אבא.
נתגרשה אלא מאישה פסולה לכהונה.
, יב) [וע"ע
2 ואשה גרושה מאישה לא יקחו ה)א אפילו
צרת. מצור דבש
מֵאִישָׁהּ לֹא יִקָּחוּ כִּי קָדֹשׁ
וא"ת והא ודאי דאיסור כהונה שאני
אליבא דר"א דהוו קידושין אפילו הכי
תוספות יבמות י. ד"ה
הוּא לֵאלֹהָיו:
לא נתגרשה אלא מאישה נפסלה מן הכהונה
❖
לעולם], יג) בדפו"ר
ויקרא כא ז
דהא אם לא נתגרשה אלא מאישה ולא
בא ראובן וקדשה לגבי כולי עלמא
הגירסא: וקשה מפ"ק
אלמא הוי גיטא ורבנן איסור כהונה שאני
הותרה לשום אדם פשיטא דאפילו
חוץ משמעון אחיו ובא שמעון וקדשה
דיבמות ושם מפורש,
בעי רבי אבא בקידושין היאך תיבעי לר"א
לר"א לא הוי גט כלל בעלמא ואם מת
חוץ מראובן ומתו שניהם מתייבמת
ב
הרש"ל מגיה שצ"ל וקשה
מוסף רש"י
מפ"ג דיבמות, ולפנינו הוא
תיבעי לרבנן תיבעי לר"א עד כאן לא קאמר
ללוי אחיהם: ואין אני קורא בה
מותרת להתייבם ואע"פ שפסולה
אפילו לא נתגרשה
ט"ס שהביאו את ב'
הגרסות וצ"ל כרש"ל,
אשת שני מתים. לאוסרה ללוי מפני
לכהונה וי"ל דהכי מייתי דכיון דאפילו
רבי אליעזר הכא אלא משום דכתיבי קראי
אלא מאישה. ולא
יד) [בדף לא: ד"ה מדרבנן
לא נתגרשה אלא מאישה פסולה
זיקת שני יבמין דתנן ביבמות (דף לא:)
התירה לכל אדם (יבמות
אבל התם קנין מעליא בעינן או דלמא ו)ויצאה
❖
נב.) כגון שכתב לה גט
ובדף י. וד"ה לעולם],
לכהונה א"כ כי אמר חוץ מפלוני הוי
שלשה אחין ומת אחד מהם ועשה
והיתה תיבעי לרבנן עד כאן לא קאמרי רבנן
ואמר לה הרי את מגורשת
גט גמור דאם לא הוי גט סברא הוא
השני מאמר ביבמתו ומת חולצת
ממני ואי את מותרת לכל
הכא אלא דבעינן כריתות וליכא אבל התם
דבלא נתגרשה אלא מאישה אפילו
ולא מתייבמת שנאמר ט) ומת אחד
אדם, שלא נתגרשה זו
גליון הש"ס
קנין כל דהו או דלמא ויצאה והיתה לבתר
לגמרי אלא מאישה נפרדה,
ריח הגט לא הוי ולא היה אוסרה
מהם יבמה יבא עליה מי שעליה
תוס' ד"ה שר"א מתיר
פסולה לכהונה. אם מת
דאיבעיא ליה הדר פשטה בין לרבי אליעזר
❖
זיקת יבם אחד ולא שעליה זיקת
הכתוב לכהנים וא"ת לר"א דלא חשיב
ג
והותרה לינשא (שם צד.).
וכו' ותירץ הר"ר אלחנן.
בין לרבנן בעינן ויצאה והיתה אמר אביי אם
עי' קידושין דף ס ע"ב
בעל מנת שיור ולתנא דמתני' דרבנן
שני יבמין כגון זו שעדיין לא יצתה
ז)
❖
תד"ה אבל:
תמצא לומר איתא לדרבי אבא בא ראובן
נמי מודו דלא הוי שיורא אמאי לא
מזיקת יבומי המת הראשון דאין יבמה
פסקי רי"ד
תנא ביבמות ברישא (דף ב.) ט"ז נשים
יוצאה מזיקתה אלא בביאה ונתוספה
וקידשה חוץ משמעון ובא שמעון וקידשה חוץ
תעשה אותו מעשה ויבטל
פוטרות צרותיהן ולחשוב בהדייהו
עליה זיקה מחמת מאמרו של שני.
הגהות הב"ח
מראובן ומתו שניהם מתיבמת ללוי ואין אני
ח)
הגט למפרע: מ"ט דר'
והכא אשמועינן אביי אפילו איתא
אשת איש דפוטרת צרתה כגון שגירשה
(א) גמ' ורבנן האי איש לכל
קורא בה אשת שני מתים מאי טעמא קידושי
אליעזר דכתיב ואשה
זה בעל מנת שלא תינשא לפלוני
לדרבי אבא שקידושין כאלו הוו
איש ואיש ורבנן אמרי
גרושה מאישה לא יקחו
דראובן אהנו קידושי דשמעון לא אהנו ואלא
טעמא דר"א מהכא אשה
אפילו לא נתגרשה אלא
ונשאה אחיו של פלוני ומת בלא בנים ד
קידושין לגבי עלמא ונמצאו שניהם
כצ"ל ונ"ב ע"ל בדף פג
מאישה נפסלה מן הכהונה
אשת שני מתים היכי משכחת לה כגון
ומעל מנת שלא תנשא גרידא דמותרת
קידושין אין אני קורא בה אשת שני
❖
בתוס' בד"ה רבא:
אלמא הוי גיטא פי' והכא
שבא ראובן וקידשה חוץ משמעון ובא
בזנות או לא תיבעלי גרידא שיכולה
מתים מאי טעמא קדושי דראובן
דשרייה לכל אדם חוץ
מפלוני מותרת לאחרים
שמעון וקידשה סתם דקידושי ראובן אהנו
להתקדש אין קשה דלא דמי לאחות
אהנו אבל קדושי שמעון לא י) מהני
ורבנן איסור כהונה שאני
מוסף תוספות
אשה שאסורה גם בזנות ואינה יכולה
מידי דכיון דאמר חוץ מראובן לא
למיסרא אעלמא וקידושי דשמעון אהנו
שהתורה רבתה בהן מצות
להתקדש אבל מעל מנת שלא תינשא
אסרה על שום אדם המותר שהרי
יתירות: בעי ר' אבא
א. וכי תימא שאני התם
למיסרא אראובן בעי אביי אמר לה הרי את
בקידושין היאך. פי' אם
דההוא תנאי מחוסר מעשה
ושלא תיבעלי קשיא וי"ל דלא תני לה
אסורה ועומדת היא על הכל חוץ
מותרת לכל אדם חוץ מראובן ושמעון וחזר
אמר לה התקדשי לי
אכתי. תוס' הרא"ש.
מראובן: ואלא אשת שני מתים
משום דלא דמי לאחות אשה דהתם
להיאסר לכל אדם חוץ
ב. משמע. תוס' הרא"ש.
ואמר לה לראובן
ושמעון מהו מי אמרינן
היכי משכחת לה. בהאי עניינא
בשעת נפילה הויא לה אחות אשה
מפלוני: תיבעי לר' אליעזר
ג. [ורבנן סברי ד]אע"ג
מאי דאסר שרא או דלמא מאי דאסר
תיבעי לרבנן תיבעי לר'
דלא הוי גט כלל אסרה
אבל הכא בשעת נפילה אכתי לא
דרבי אבא כגון בא ראובן כו':
אליעזר דע"כ לא קאמר ר'
הכתוב לכהן משום ריח
אסר ג אם תמצא לומר
שרא ומאי דשרא
מאי הגט (רבינו קרשקש).
הויא אשת איש ה עד שתיבעל ליבם
אליעזר הכא אלא משום
מאי
דכתיב קרא אבל התם כי
ד. דפטורה ופוטרת
ותעבור על תנאו ואפילו תחשבנה
ו
יקח כתיב קנין מעליא
צרתה. תוס' הרא"ש. ה. כי
כאילו היא אשת איש כיון שמטעם אשת איש אסורה ליבעל לו מ"מ לא מצי למיתני' דהא אם תיבעל לו נמצא שלא היתה אשת אחיו מעולם ולא
בעיא או דלמא ויצאה
התירה לכל אלא שהטיל
דמי לאחות אשה הלכך לא פטרה ומיהו לא יתיישב אלא למאן דנפקא ליה (שם ג:) מאחות אשה ועוד קשה לרבינו יצחק דאכתי משכחת לה אף בצרת
ז
ח
ט
והיתה. תיבעי לרבנן ע"כ
בה תנאי שאם תבעל
לא אמרי רבנן הכא אלא
לפלוני לא להוי גט, הלכך
צרה כגון דקידשה אחד חוץ מראובן ושמעון אחיו ובא ראובן וקידשה חוץ משמעון אחיו דאהני קידושי דידיה למיסרא אקמא ומת ראובן בלא
דבעינן כריתות וליכא אבל
כל כמה דלא נבעלה ליבם
בנים ולו אשה אחרת י ויבם שמעון צרתה ולו אשה אחרת ומת בלא בנים ונפלו לפני לוי דצרת צרה פטורה מן החליצה ומן הייבום וי"ל
התם קנין כל דהו או
אין שם אשת איש עליה.
כיון שנאסרה על יבם זה לפני קידושי אחיו משום אשת איש לא חשיבא לגבי יבם אשת אח אבל אי אשת שני מתים דאורייתא כדמשמע
יא
דלמא ויצאה והיתה בתר
תוס' הרא"ש. ו. דאז פקעי
דבעיא הדר פשטה בין לר'
גירושי ראשון והוי כאשת
בסמוך משכחת לה שש עשרה צרות וצרת צרה כגון שקידש ראובן חוץ משמעון ולוי אחיו ובא שמעון וקידשה חוץ מלוי דאהני קידושי שמעון
יב
אליעזר בין לרבנן ויצאה
איש. תוס' הרא"ש.
למיסרא אראובן ומתו ראובן ושמעון ויבם לוי צרת אשת שני מתים שאשת שני מתים לא נאסרה ללוי שלא אסרוה עליו ומת לוי ולו
והיתה. נ"ל דע"כ לא מהני
ז. צרתה. תוס' שם.
אשה אחרת ונפלו לפני יהודה דצרת [צרה] אשת שני מתים פטורה מן החליצה ויבום ומיהו איכא למימר בפלוגתא לא קמיירי דרבנן
יא)
שיור בקידושין בין בחוץ
ח. דאם איתא לדרבי אבא
לר' אליעזר בין בע"מ
דמדמי [בסמוך] קידושין
פליגי אדר"א בקידושין כמו בגירושין כדמסיק ויצאה והיתה ולדידהו לא משכחת אשת שני מתים ואפילו ללוי דמיירי בפלוגתא פ"ק דיבמות
לרבנן אלא כי שייר לעלמא
לגירושין. תוס' הרא"ש.
(דף ט.) לא מיירי אלא בפלוגתא דסבירא ליה לתנא כוותיה תדע דלא תנא לוי חייבי לאוין ואע"ג דלר"ע לאו בני חליצה ויבום נינהו כחייבי
יג
ולדידיה לא שייר כגון
ט. [ד]צרת אשת איש
כריתות אבל למאי דסלקא דעתיה דר' אבא דרבנן מודו בקידושין הוי מצי למיתני ט"ז ובירושלמי דמכילתין פריך לה וליתני ט"ז נשים
דאמר לה הרי את מקודשת
פוטרת צרתה. תוס' הרא"ש.
יד
לי חוץ משמעון או ע"מ
י. ונפלה היא וצרתה לפני
לר"א ומשני התם התורה אסרה עליו ברם הכא הוא אסרה עליו פירוש כל ט"ו נשים אסרה תורה ליבם והאיסור בא ממילא על
שתהי מותרת לשמעון אבל
שמעון. תוס' הרא"ש.
ידי קידושין בלא שום תנאי אבל כאן אסרה על ידי תנאי שלו א"נ י"ל תמן התורה אסרתה ואין לה היתר להתייבם דאין איסור שלה תלוי
אם שייר לעצמו כגון דא"ל
יא. דלא קרינא לגביה
בשום אדם אלא בתורה שאסרתה עליו אבל באשת איש האיסור תלוי במגרש שאם ירצה יתירנה ליבם קודם שימות אחיו המת שנשאה :
הרי את מקודשת לי ויאסרו
אשת המת, ולא חשיב
טו יב)
אלא אשת שני מתים היכי משכחת לה. הכא משמע דאשת שני מתים דאורייתא וקשה מפ"ג דיבמות (דף לא:) ומפ"ק (דף י:) ושם
עלי כל קרובותיך חוץ
ערוה במקום מצוה. תוס'
יג)
טז
יז
מפלונית גם רבי אליעזר
יבמות שם. יב. [דקאמר]
כגון
מפורשיד): שבא ראובן וקידשה חוץ משמעון ובא שמעון וקידשה סתם. תימה לרבינו יצחק כשבא שמעון וקידשה סתם אמאי
מודה דלא הוו קידושין
ואלא אשת ב' מתים היכי
כיון ששייר בקידושין דהא
משכחת לה משמע דהוי
לא פקע אישות דראובן מ"ש מהרי את מותרת לכל אדם חוץ מפלוני ונישאת לאחר ומת דפקע אישות ראשון ומותרת לזה שנאסרה עליו
יח
לא יליף לה רבי אליעזר
דאורייתא. תוס' יבמות לא
ואין סברא לחלק משום דהתם הוי שיור מועט ופקע ויש לומר דהתם בגירושין כיון שהתחיל לנתקה ע"י שנישאת לאחר מנתקה לגמרי
אלא מלאיש אחר וההוא
ע"ב מדרבנן. יג. דמתניתין
אבל הכא שבא לקדשה ע"י שנתקדשה לאחר לא נתקה: וחזר ואמר לה לראובן ושמעון.
כל הך בעיא מיתוקמא שפיר אף כרבנן:
שיורא באחריני הוא אבל
[דריש יבמות] תוס' יבמות
ממנו גירשה לגמרי וה"ה
שם. יד. לרבי אליעזר תוס'
אף
הכי נמי גבי קידושין אם
יבמות שם, ותוס' הרא"ש.
לא שייר לעצמו שנאסר בכל קרובותיה אע"פ ששייר לאחרים הוו קידושין אבל אם שייר לעצמו לא הוו קידושין: טו. [ד]לאחר שנשאה המת יכול המגרש לחזור ולגרשה ולהתירה ליבם תוס' הרא"ש. טז. [מדקאמר] אלא אשת ב' מתים היכי
משכחת לה. תוס' יבמות לא ע"ב ד"ה מדרבנן. יז. [שם] משמע דאשת ב' מתים בשום מקום לא הויא אלא מדרבנן. תוס' יבמות שם.
דמפרש טעמא התם גזירה שמא יאמרו שתי יבמות הבאות מבית אחד מתייבמות. תוס' הרא"ש. יח. [ד]כיון שנשאה זה שהותרה לו נתרוקן לו כל האישות ופקע אישות של ראשון לגמרי תוס' לקמן פג ע"א ד"ה אילימא.