פג:
המגרש פרק
תשיעי גיטין
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
רבא
כרבי ינאי משום זקן אחד סבירא ליה. וא"ת א"כ ר' יוסי
הרי גרושה אצלו בזנות גרסינן. הרי לא אסרה עליו אלא לינשא אבל
י א ב מיי' פ"ו מהל'
א) [לעיל פב:],
ב) תוספתא פ"ז ע"ש,
שבועות הל' א ופ"ח
דקאמר רואה אני את דברי רבי אלעזר בן עזריה מדברי
לזנות גרושה היא אצלו מיד הלכך אם ימות בעלה הראשון נמי שם
ג) שבת מו: נדה מו: נדרים
מהל' נדרים הלכה ה סמג
כולן ואית ליה הני פירכי סבר נמי כר' ינאי משום זקן אחד א"כ תיקשי
גירושין עליה אצל זה עולמית. ומעתה אין כאן ק"ו דאיכא למפרך דמה
עג: עד. יבמות כט:,
לאוין רלח טוש"ע י"ד סי'
אם נאסרה עליו משום צד גירושין שבה שהרי אף אצלו היה עליה צד
(א) לר' יוחנן דפליג לעיל אר' ינאי וי"ל דאיכא למימר דרואה אני
ד) [תוספתא ספ"ה]
רכח סעיף א:
יא ג מיי' פי"א מהל'
עירובין טו: סוכה כד: לעיל
גירושין תאמר שתאסר על כל אדם
את דברי רבי אלעזר לא משום הני
נדרים הל' ח סמג
כא: (יומא יג.) [קדושין ה.],
ה) בכת"י נוסף, כל שלשים,
בשביל צד אישות שיש בה אצל זה לבדו
פירכי קאמר וא"ת כיון דר"א מקרא
הרי גרושה אצלו בזנות אלא בחוץ ור"ע אי
לאוין רמב טוש"ע י"ד סי'
שאין עליה שום צד אישות אצל שאר כל
יליף הנהו זקנים מה משיבין על דבריו
ו) [יומא יג.], ז) [לקמן
רלד סעיף ב:
חוץ סבירא ליה לותיב חוץ ואי על מנת ס"ל
יב ד ה מיי' פ"ח מהל'
פו.] (נדרים כט.),
אדם: אלא בחוץ. סבירא ליה לרבי
דגזירת הכתוב הוא וי"ל דמשום דיש
לותיב על מנת ר"ע שמיע ליה דאיכא דאמר
ח) [ויקרא כא], ט) בדפו"ר
גירושין הל' י יא סמג
שפסולה, י) [דף פב:],
להשיב על דבריו מסתבר לאוקמי
עקיבא מילתיה דר' אליעזר: ופרכינן
עשין נ טוש"ע אה"ע סימן
חוץ ואיכא דאמר על מנת מ"ד חוץ האי
מה
❖
יא) [דברים כד], יב) [שייך
קרא טפי כדדרשי רבנן: קודמי
לר"ע דפריך הני תרי פרכי חדא אחוץ
קמג סעיף כ:
❖
פירכא ומ"ד על מנת האי פירכא ומאי פירכא
לע"א],
הויה ראשונה דלא אגידא ביה כו'.
וחדא אעל מנת אי סבירא ליה פלוגתא
אי נימא איסור כהונה שאני הא ר"א נמי
דרבי אליעזר ורבנן בחוץ נותיב הך
אע"ג דלגמרי על כרחיך לא דמו דהא
פסקי רי"ד
מאיסור כהונה קא מייתי ליה רבא כרבי
פירכא בתרייתא דחוץ: ואי בעל מנת.
בקודמי הויה ראשונה שרי לכ"ע
א)
הגהות הב"ח
תניא הרי זה גיטיך ע"מ
ינאי משום זקן אחד קא מתני: אמר להן ר'
ובקודמי הויה שניה אסורה לקרובי
מוקי לה נותביה פירכא קמייתא ותו
(א) תוס' ד"ה רבא וכו'
שלא תשתי יין על מנת
לא: איכא דאית ליה בחוץ. פליגי ואיכא
בעלה הראשון מ"מ הוקשו לענין כי
יהושע אין משיבין את הארי לאחר מיתה
תיקשי לרבנן דפליגי
שלא תלכי לבית אביך
❖
לעיל אר' ינאי:
לעולם אין זה כריתות עד
דאית ליה בעל מנת פליגי: האי פירכא.
היכי דלא הוי אשת איש מעיקרא ה"נ
למימרא דר' יהושע כוותיה סבירא ליה והא
ל' יום הרי זה כריתות. אמר
הרי שהיה זה כהן כו': ולמאן דאית
בעיא בקודמי הויה שניה שתהא
איהו נמי מיפרך קפריך ה"ק להו לדידי נמי
רבא הרי זה גיטיך ע"מ
ליה ע"מ האי פירכא. הרי שהלכה כו':
מופקעת לגמרי ממנו מדין אשת איש
שלא תשתי יין כל ימי חיי
מוסף רש"י
אית לי פירכא מיהו בין לדידי בין לדידכו אין
וחייכי אין זה כריתות כל
ומאי פירכא. איכא למיפרך אפירכיה
ולא תהא אגידא ביה כלל:
על דעת בעלה היא
משיבין את הארי לאחר מיתה ומאי פירכא
ימי חיי פלוני הרי זה
מודה
ר"א במגרש כו'. תימה
דרבי עקיבא בתרייתא דקאמר רבא
יב)
נודרת. על מנת אם ירצה
כריתות מ"ט חיי פלוני
דר' יהושע דתניא א"ר יהושע מקיש קודמי
לעיל ולכולהו אית להו פירכא: אי נימא
למאן מודה דלרבנן דפליגי
הבעל (שבת מו:). לעולם
דאפשר דמיית ומקיימית
אין זה כריתות. שהרי כל
ליה לתנאיה חיי דידיה נמי
הויה שניה לקודמי הויה ראשונה מה קודמי
איסור כהונה שאני. הואיל וריבה בהן
עליה לא הויא גט ואינה מותרת
ימיה קשורה בו (לעיל כא:)
לשום אדם: ואידך כרת כריתות
אפשר דמיית ומקיימית
הכתוב מצות יתירות: הא ר' אליעזר.
הויה ראשונה דלא אגידא באיניש אחרינא
שכל ימיה היא נאגדת בו
ליה לתנאיה אלא אימא כל
לא דרשי. והא דרבי יוסי הגלילי
דאמר מותרת לכל אדם חוץ ממנו:
לקיים תנאי זה מחמתו
ימי חייכי אין זה כריתות כל
אף קודמי הויה שניה דלא אגידא באיניש
(קדושין ה.) שמחמתו היא
ימי חיי וחיי פלוני הרי זה
מאיסור כהונה יליף לה. מגרושה
דהוי בכלל רבנן דריש בפ"ב (לעיל דף
אחרינא גופא מודה ר"א במגרש אשתו ואמר
נמנעת מלשתות יין ותנאי
כריתות ומכאן מוכיח
כא:) כרת כריתות והכא קאמר דלא
מאישהח) לבדה ט)שפסול לכהונה מהתם
זה תלוי והולך לעולם ואין
שמיד מותרת לינשא ואינה
לה הרי את מותרת לכל אדם חוץ מפלוני
זה הבדלה (ערובין טו:) או
דרשי היינו דלא דרשי ליה לההוא דרשא
ילפא לעילי) דמדפסיל לכהונה הוי גיטא
צריכה להמתין עד שימות
והלכה ונישאת לאחד מן השוק ונתארמלה
אלא לדרשא אחרינא : כל ימי חייכי
שמחמתו צריכה לעמוד
אותו פלוני דאי איתא
ואע"ג דשייר ויליף מינה קולא ולא
א
. עד
שלא לילך (סוכה כד:)
שצריכה להמתין א"כ
או נתגרשה שמותרת לזה שנאסרה עליו
אין זה כריתות כל ימי חיי וחיי
אמרינן איסור כהונה שאני כ"ש דמצי
שלשים יום הרי זה
הרבה יש בידיהן שאילו
השיב ר"ש בר אלעזר תשובה לדברי ר"א
כריתות. אפילו מיד, דהיא
פלוני ה"ז כריתות. תימה לרבינו
למיפרך אליביה נילף מאיסור כהונה
אמר כל ימי חיי אסורה
ב)
תקיים תנאו ותלך, שאפשר
להנשא כל ימי חייו ולאחר
היכן מצינו שזה אוסר וזה מתיר ולא והרי
יצחק דבפ"ק דיומא (דף יג.) גבי אף
לחומרא ונימא כי היכי דצד גירושיה
דברים הללו לבא לידי
מיתתו היא מותרת בלא גט
אשה אחרת מתקינין לו מייתי מילתא
פוסלה לכהונה אם ימות יהא צד
יבמה דבעל אוסר ויבם מתיר התם יבם הוא
הבדלה (קדושין ה.) שהרי
שהיא אלמנה וא"כ אין זה
דברי הבדלה הן לסוף
כריתות ואמאי הדר ואמר
אישותה פוסלה לכל אדם: רבא.
דרבא דהכא בענין אחר דקאמר אלא
קא אסר לה דאי מבעל הא שריא וקיימא הרי
שלשים יום ומותרת מיד
הרי זה כריתות אלא ודאי
דאמר לה ע"מ שתמות אחת מכם
דאמר לעיל כולהו אית להו פירכא:
לאיש אחר (ערובין טו:
נדרים דנודר אוסר אוחכם מתיר הא א"ר יוחנן
לאלתר שריא לה לאינסובי
כר' ינאי משום זקן אחד מתני לה.
כו' וקאמר כי האי גוונא מי הוי גיטא
וכעי"ז סוכה כד:). מכרת
ולא חיישינן שמא תעבר
אין חכם מתיר כלום אלא בחרטה הרי
ב
כריתות. דהוה מצי
על תנאה ונמצא גט בטל
והאמר רבא ה"ז גיטך ע"מ שלא
דאמר לעילח) טעם דר' אליעזר מוהיתה
למכתב ספר כרת, דמשמע
ומיבעיא לי א"ל ע"מ שלא
הפרת הבעל דאשה נודרת גובעל מיפר התם
לאיש אחריא) ולא יליף מאיסורי כהונה
תשתי יין כל ימי חיי וחייכי אין זה
ספר כורתה, והך דרשא
תשתי יין עד ק' שנה או עד
כדרב פנחס משמיה דרבא דאמר רב פנחס
הילכך פרכינן לר"ע איסור כהונה
כריתות כל ימי חיי פלוני ה"ז כריתות
ג)
אחריתי מייתורא דלישנא
זמן גדול שהיא תזקין ולא
(קדושין ה.). כל ימי
ישלים הזמן מהו מי
משמיה דרבא כל הנודרת על דעת בעלה
שאני ולא תיקשי לרבי אליעזר: והא
ואין זה כדמסיק הכא ולא כדבעי
חייכי אין זה כריתות.
אמרינן כיון דרובא דעלמא
איהו נמי מיפרך פרכיה. לר' אליעזר
למימר הכא מעיקרא דלא מידכר כל
היא נודרת נענה רבי אלעזר בן עזריה ואמר
שהרי כל ימי חייה קשורה
חיין עד ע' דכתיב (תהילים
לקמן בברייתא: מקיש קודמי הויה
בו ואנן כריתות בעינן
ימי חייכי ושמא הש"ס אינו חושש ומייתי
צ) ימי שנותינו בהם
כריתות דבר הכורת בינו לבינה הא למדת
(יומא יג.). או חיי פלוני
שבעים שנה ככל ימי חייכי
שניה. צד פנוי שבה בין גירושין
בכל ענין כל ימי חיי כדבעי למימר
שאין זה כריתות ורבנן האי כריתות מאי
הרי זה כריתות. ותינשא
דמי ואין זה כריתות או
לנשואין: לקודמי הויה ראשונה. לצד
מעיקרא וחייכי דאין זה כריתות
לאחר מיתת פלוני וגם
דלמא כיון דאיכא דחיין
עבדי ליה מיבעי להו ד) לכדתניא ד ה"ז גיטך
מהיום הוא גט, שאם
כדמסיק ומיהו קשה לר"י התם אמאי
פנוי שהיה בה קודם קידושין של ראשון
טפי א' מני אלף הרי זה
ע"מ שלא תשתי יין ע"מ שלא תלכי לבית
קלקלה אין כאן חיוב אשת
כריתות וכן כתב בעל
לא הוי כריתות בעל מנת שתמות אחת
דהא איתקוש דכתיב לעיל מיניה כי
איש, שאינו אלא כחשש
ה"ג א) א"ל כל ימי חיי
אביך לעולם אין זה כריתות ה)שלשים יום ה"ז
מכם דמאי שנא מחיי פלוני דהוי
יקח איש וגו' היינו קידושי ראשון והיתה
שמא תשתה יין בחיי פלוני
פלוני ואנסיבא לה לאלתר
❖
כריתות ואידך מכרת כריתות נפקא ואידך
(שם).
לאיש אחר היינו קידושי שני: שזה
והוו לה בנין מן בעל שני
כריתות דבשביל דתלה אף במיתתה
לא גרע ב: כיון דפסקה פסקה.
ומית ליה בעלה ראשון
אוסר וזה מתיר. נישואי בעלה הראשון
כרת כריתות לא דרשי ו)אמר רבא ה"ז גיטך
והדר הוו לה בנין לאחר
הכא לא קאמר או דלמא לא שנא
אסרוה על זה ונישואי שני יתירוה לו:
ע"מ שלא תשתי יין כל ימי חיי אין זה כריתות
מיתתו ועדיין ההוא פלוני
מוסף תוספות
דאתני לתנאה בגויה
בחרטה. שפותח פתח לנודר בדברים
כדאמרינן לעיל דמיד כשאמר כיון
כל ימי חיי פלוני ה"ז כריתות מאי שנא חיי
ומיקיים ואישתי בחיי'
א. דלא קאמר לא
דפסקה פסקה הבין שכן הוא:
הבאים לו ע"י נדר זה שאילו ידע
פלוני דדלמא מאית ומקיימא ליה לתנאיה
לאחר מיתת הבעל הראשון
משמע להו אלא דלא דרשי
מתחילה שכן עתיד להיות לא היה נודר
מסתברא
בטיל ליה גט למפרע ובניה
תוס' קידושין ה ע"א ד"ה ורבי
חיי דידיה נמי דלמא מאית ומקיימא ליה
קמאי ממזרים בתראי לאו
יוסי. ב. לשון התוס' ביומא
נמצא שמתחילתו אינו נדר: והרי הפרת
ממזרים ואסורה לשני
שם. מאי האי דאי לא תלה
לתנאיה אלא אימא הכל ימי חייכי אין זה כריתות כל ימי חיי או חיי פלוני ה"ז
הבעל. שהוא בלא חרטה: על דעת
דכיון דבטל גט למפרע כי
אלא בחיי חבירתה לחודא
כריתות: בעא מיניה רבא מרב נחמן היום אי את אשתי ולמחר את אשתי
בעלה. על מנת שאם ירצה ואם לאו
ז)
דר גבה אשת איש הואי
הוי גט ובשביל שתלה או
ותנן (סוטה כז.) כשם
בחייה או בחיי חברתה
מהו תיבעי לר' אליעזר תיבעי לרבנן תיבעי לרבי אליעזר עד כאן לא קאמר
לא יהא נדר: ורבנן. כל הנך רבנן
❖
שאסורה לבעל כך אסורה
מיגרע גרע. וע"ש תירוצם.
דלעיל דלא ילפי מהכא פירכייהו: אין
רבי אליעזר התם אלא דלמאן דקא שרי קא שרי לעולם אבל הכא לא או
לבועל והוי פליגי רבנן
זה כריתות. שאין מפרידן אלא המות
דהוו קאמרינן דכיון דבחיי
דלמא לא שנא תיבעי לרבנן עד כאן לא קאמרי רבנן התם אלא דלא פסקה
בעלה לא עברה עילויה
דעד יום מותה קשורה בו: ה"ז
פסקי רי"ד (המשך)
מיניה לגמרי אבל הכא כיון דפסקה פסקה בתר דבעיא הדר פשטה
תנאיה ולאחר מיתה היא
כריתות. מיד והיא תקיים התנאי:
לשתות אחר מותו ואי
דעברה כיון דמית ליה
מסתברא
היום אי את אשתי. נתן לה גט ואמר
בטיל ליה לתנאיה ולא
שתיא בטיל ליה גיטא
בטיל ליה גט למפרע
למפרע וה"ה הכי נמי בחיי
לה היום לבדו יהו גירושין ולמחר לא יהו גירושין דשייר בגיטא מהו: תיבעי לר' אליעזר. דמכשיר בשיור: תיבעי לרבנן. דפסלי בשיור: כיון
פלוני אי מיית בעל ברישא
[עכ"ל בבה"ג] ואינו נ"ל
דפסקה. מיניה היום לגמרי אצל כל אדם: פסקה. לכל אדם לעולם
ושוב אינה אשתו עד שיחזור ויקדשנה הלכך אין תנאי זה כלום:
סברת הני רבנן דאם איתא
ושתיא בחיי אותו פלוני
בטיל גיטא למפרע והכי
דכיון דמית בעל בטל
מאי
אמרן לעיל (עד.) בפ' מי
תנאיה ואם עברה בו על
תנאיה לא בטיל גיטא למפרע אי הכי אפילו כי אמר לה כל ימי חייכי אמאי אמרינן דאין זה כריתות הא אפשר דמית איהו
שאחזו תניא הרי זה גיטיך ע"מ שתתני לי מאתים זוז ומת נתנה לו אינה זקוקה ליבם לא נתנה לו זקוקה ליבם רשבג"א נותנת
לאביו או לאחיו או לאחד מן היורשין אלמא קיום תנאה דגיטא מהני לאחר מותו וה"ה נמי דמהני בטולי גיטא
ברישא ומשתריא למישתי חמרא אלא לאו ש"מ אע"ג דמית בעל ברישא תנאיה לא בטיל והלכך אין זה כריתות דאכתי אסורה
א) כ"ה בה"ג שלפנינו בהלכות גיטין סי' לט.