פד:
המגרש פרק
תשיעי גיטין
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
ותיפוק
ליה דהוה מתנה על מה שכתוב בתורה. אומר ה"ר
ולאביי כזה למעוטי פלוני. דאינו גט עד שתיבעל לו דבידה להשחידו
כ א מיי' פ"ו מהל'
א) [תוספתא פ"ד],
ב) [כתובות נו. פד. קדושין
אישות הלכה ח סמג
בממון וישאנה בהיתר: ותיפוק ליה כו'. נהי נמי דאפשר לה לקיימו
אלחנן דקרע את כסותי ע"מ לפטור אע"ג דנזקין חשיב
ט)
עשין מח טוש"ע אה"ע סי'
יט: נזיר יא. ב"מ נא. צד.
להו גמרא בערכין (דף ו:) מלוה כתובה בתורה מ"מ לא חשיב מתנה
באיסור מיהו ה)תנאי היכי הוי הא הוה ליה מתנה על מה שכתוב בתורה
קמג סעיף יב:
ב"ב קכו: מכות ג:],
וקיימא לן תנאו בטל: דודאי קא עקר. שהרי מסר לה קידושין והרי
כא ב מיי' שם [והל' ט
על מה שכתוב בתורה כיון שמוחל בהדיא אבל ודאי אם היה אומר קרע
ג) בכת"י אחא, וכצ"ל
סד"ה, ד) לעיל עח.,
י] סמג עשין מח
את כסותי ע"מ שאין י)לך עלי דין נזק
היא אשתו להתחייב בכולן וכי אתני
ה) בדפו"ר תנאה,
טוש"ע אה"ע סי' לח סעיף
חשיב מתנה על מה שכתוב בתורה
ע"מ שלא יתחייב הוה ליה עוקר:
לאביי כלל לאתויי בשר חזיר כזה למעוטי
ו) [לעיל עח.], ז) סוכה
ה:
מד. ב"ק קיז:, ח) ברש"י
כב ג מיי' שם הל"ח סמג
מאן תנא. דצריך ליטלו הימנה ולא
כמו בעל מנת שאין לך עלי אונאה :
איא)
פלוני מיתיבי הרי זה גיטך ע"מ שתאכלי
א)א
שברי"ף נוסף: ולסופר,
אמר חזקיה ר"ש בן אלעזר היא.
שם טוש"ע שם סי'
סגי באמירה בעלמא שיחזור ויאמר
בשר חזיר ואם היתה זרה על מנת שתאכלי
ט) [כדאי' בבא קמא דף
קמג סעיף יב:
לה הרי את מותרת לכל אדם: ר"ש
הא דתניא בפ"ק (לעיל דף ה:)
כג ד מיי' פ"ח מהל'
צב.], י) צ"ל שאין לי עליך
בתרומה ואם היתה נזירה ע"מ שתשתי יין
דין. רש"ש, יא) [וע"ע תוס'
בן אלעזר היא. בפרק הזורקו) אמר לה
ולקמן (דף פו.)
נמי מייתי המביא גט
גירושין הל' ד סמג
נתקיים התנאי הרי זה גט ואם לאו אינו גט
עשין נ טוש"ע אה"ע סי'
כתובות נו. ד"ה הרי זו],
כנסי שטר חוב זה כו': אפילו תימא
ולא אמר בפני נכתב וכו' כיצד יעשה
יב) [ועי' תוס' מנחות כג:
קמז סעיף ג וע"ש במ"מ
לרבא ניחא לאביי קשיא אמר לך אביי מי
❖
רבי. דפליג התם עליה דר"ש בן
יטלנו הימנה ויחזור ויתננו לה אתיא
ד"ה כי סליק], יג) [שייך
ובכ"מ:
❖
סברת ד"ה היא הא מני רבנן היא ותיפוק
לעיל במשנה פב.],
אלעזר: דילכון אמר. רב כהנא
אפילו כרבי דכיון שניתן הגט כהילכתו
ליה דמתנה על מה שכתוב בתורה הוא וכל
מן התורה מה שהוא אומר אחר
שהיה משלכם מבבל שעלה לא"י ללמוד
ב)
מוסף רש"י
הנתינה בפני נכתב ובפני נחתם לא
תורה מרבי יוחנן כדאמרינן בהגוזל
המתנה על מה שכתוב בתורה תנאו בטל
מוסף תוספות
עד שיטלנו הימנה
היה מועיל כלום ועוד דשליח דוקא
בתרא (ב"ק דף קיז:) ושאל ממנו הרבה
אמר רב אדא בריה דרב איקא כי אמרינן
ג)
ויחזור ויתננו לה. הואיל
א. [דהיינו] ע"מ שאין לך
כשיאמר בשעת נתינה מידק דייק:
דברים ועליו קא"ר יוחנן בכל דוכתיז)
מתנה על מה שכתוב בתורה תנאו בטל כגון
ובא לידה שלא בהכשר
עלי דין אונאה, וכן גבי
רבי
❖
יוחנן אומר אפילו תימא רבי
דילכון אמר: שאני הכא. משום הכי
(לעיל עח.).
שאר כסות ועונה דוקא
שארה כסותה ועונתה דהוא קא עקר אבל
כשאמר ע"מ שאין לך עלי
דילכון אמר. מתוך פירוש
צריך לחזור וליטלו דקנאתו בנתינה
הכא איהי קא עקרה מתקיף לה רבינא כלום
דין שאר כסות ועונה הוי
הקונטרס משמע דלחזקיה רבו היה
קמייתא ליפסל בו לכהונה הילכך אי
מתנה עמש"כ בתורה אבל
פסקי רי"ד
קא עקרה איהי אלא לקיומי לתנאי דידיה
אומר כן דעלה קאי לפי שרב כהנא
לאו דהדר שקיל לה מינה לא מהניא
ע"מ שתפטרי אותי משאר
בשר חזיר מהו אמר אביי
וכו' פטור. תוס' כתובות שם,
אישתכח דאיהו קא עקר אלא אמר רבינא
היה מבבל וחזקיה גם הוא היה מבבל
אמירה שהרי כבר זכתה בו על מנת
היא היא רבא אמר אפשר
וע"ש תירוץ נוסף.
כדאמר בסוכה (דף כ. ודף מד.) עלו
תנאי ראשון אבל ההוא דהזורק לא
כי אמרינן מתנה על מה שכתוב בתורה
ב
דאכלה ולקיא: תניא הרי
ב. וחזקיה בנו של ר'
זכתה בו לכלום: כתבו בתוכו תנן.
ר' חייא ובניו ויסדוה ואין נראה לר"י
זה גיטיך ע"מ שתאכלי
ב
חייא היה. תוס' סוכה שם.
תנאו בטל כגון שארה כסותה ועונתה דודאי
בשר חזיר ואם היתה זרה
ג. רבי יוחנן לרב כהנא.
דהא מסתמא כשפשט רב כהנא לר'
דוקא כתבו בתוכו הוא דלית ליה
קא עקר אבל הכא מי קאמר לה לא סגיא
על מנת שתאכל בתרומה
תוס' מנחות כג ע"ב ד"ה כי
יוחנן כמה ספיקות ששאל כדאמר
תקנתא אבל לא כתבו בתוכו אפילו
ג
ואם היתה נזירה ע"מ
סליק. ד. [ואילו] כשעלה
דלא אכלה ג לא תיכול ולא תיגרש: כיצד
בהגוזל בתרא (ב"ק דף קיז:)
כבר
אמר לעדיםח) ע"מ כן אינו נפסל בכך
שתשתי יין נתקיים התנאי
רב כהנא היה ר' יוחנן ראש
יעשה יטלנו הימנה וכו': מאן תנא אמר
הרי זה גט ואם לאו אינו
ישיבה כדמוכח בהגוזל
נפטר חזקיה דאילו היה קיים לא היה
ובלבד שיאמר לה בשעת מסירה הרי
גט: תניא הרי זה גיטיך
בתרא וזקן גדול היה
חזקיה ר"ש בן אלעזר היא ד) דתניא ר"ש בן
את מותרת לכל אדם: הני מילי.
שואל ספיקותיו ר' יוחנן מרב כהנא
ע"מ שתבעלי לפלוני
דמסרחו ליה גביניה. תוס'
אלעזר אומר עד שיטלנו הימנה ויחזור ויתננו
אלא מחזקיה שהיה רבו כדאמר באלו
דבעינן כתבו בתוכו ולא מיפסל במאי
נתקיים התנאי הרי זה גט
סוכה שם. ה. דר' יוחנן
ואם לאו אינו גט: ואי ק'
דאמר ריחיים בצוארו
לה ויאמר לה הי גיטך ר' יוחנן אמר אפילו
קשרים (שבת דף קיב:) דקא"ר יוחנן
דאמר לסהדי לכותבו ע"מ כן היכא
כיון שקיום הגט תלוי
ויעסוק בתורה לבני בבל
כבר שנית לנו סנדל וגם רב כהנא לא
דאמר לאחר כתיבת התורף ע"מ שלא
תימא רבי דילכון אמר שאני הכא הואיל
בבעילתו וכל זמן שלא
דיבר ושמואל דאמר נושא
בעל אשת איש היא א"כ
אשה תחילה לבני ארץ
היה מניח חזקיה ויושב לפני רבי
תנשאי לפלוני דכיון דנכתב עיקר
וקנאתו ליפסל בו לכהונה: כתבו בתוכו:
היאך מתירין אנו לבעול
ישראל אמר, ואין תימה אם
יוחנן ור' יוחנן בעצמו לא היה בעל
הגט קודם הזכרת תנאי לא מיפסל
אמר רב ספרא כתבו בתוכו תנן פשיטא כתבו
אשת איש. תשובה הוי ליה
שמואל שהיה מבני בבל
ישיבה בעוד שחזקיה קיים אלא נראה
במאי דאמר לסהדי לכותבו ע"מ כן
ד
גיטא ובעילה באין כאחד
מורה לבני אר"י שהיו לפניו
בתוכו תנן מהו דתימא ה"מ לאחר התורף
כ"ש שהגט קונה למפרע
תלמידים מבני ר"י שהיה
אי לא כתבי ליה בתוכו בהדיא: אפילו
שלתלמידיו מבבל שהיו לפניו היה
שכל האומר ע"מ כאומר
אבל לפני התורף אפילו על פה נמי פסול
מדבר להם, ור' יוחנן אע"פ
על פה. שהרי עיקר הגט ע"מ כן
אומר ר' יוחנן דילכון אמר כך כמו
מעכשיו דמי ואף אם
שהיה מא"י היה מדבר
קמ"ל ורבא אמר לא שנו אלא לאחר התורף
נכתב: קמ"ל. רב ספרא בתוכו
שפירש ר"ת בקידושין בפ"ק (דף כט:)
ד
נבעלה לאחרים ביני וביני
לתלמידים שלפניו מבבל.
פטורים הן: אם כתבו
תוס' קידושין כט ע"ב ד"ה הא.
אבל לפני התורף אפילו על פה נמי פסול
דוקא קאמר: שתוקי שתקיה. נזפו בו
הא לן והא להו ה ואע"ג דבזבחים בפרק
בתוכו אע"פ שחזר ומחקו
ו. דמשעת כתיבתו נפסל
שלא יזכיר שום תנאי: פוסלין בגט.
קדשי קדשים (דף נט.) אמר כי סליק
ואזדא רבא לטעמיה דאמר להו רבא להנהו
פסול פי' כיון שנכתב הגט
הגט, והוה ליה כמי שנכתב
רב כהנא אשכחיה לר"ש ברבי משמע
אם כתבו בתוכו ואפילו נתקיים
לשם שיור אע"פ שחזר
שלא לשמה. רשב"א.
דכתבי גיטי שתקו שתוקי לבעל עד דכתביתו
ומחקו פסול הוא ואין לו
ז. משום חשש שיטה
התנאי: חוץ שפוסל בעל פה. דהוי
שר"ש ברבי היה עדיין קיים והוא
ליה לתורף דגיטא ת"ר כל התנאין פוסלין בגט
תקנה עד שיכתוב א' וסתם
אחרונה, דשמא אין למדין
שיור בגט: מחלוקת. דע"מ דרבי
היה גדול אפילו מר' חייא אביו של
מתני' ר' אלעזר היא דלא
משיטה אחרונה אע"פ
דברי רבי וחכמים אומרים כל שפוסל על פה
חזקיה דהא אגמריה ספר תהלים
ורבנן בשכתבו לפני התורף:
בעי עדי חתימה והאי
שכתב שריר וקיים. רשב"א
פוסל בכתב וכל שאינו פוסל על פה אינו פוסל
דכתיב וכתב לה על כתב
[וע"ע מרדכי סי' תמה].
כדאמרינן בפ"ק דקידושין (דף לג.)
ואוקימנא
הגט קאי דאי ר' מאיר כיון
ח. דסופר כתב לדעת מה
בכתב חוץ שפוסל על פה פוסל בכתב ע"מ
ואין נראה כלל שהיה מניח ר"ש ולומד
דאמר עדי חתימה כרתי לא
שאמר לו הבעל. תוס'
שאינו פוסל על פה אינו פוסל בכתב אמר רבי זירא מחלוקת לפני התורף דרבי
איכפת לן בכתיבת הגט
לפני ר' יוחנן שר' יוחנן היה צריך לרב
הרא"ש. ואע"פ שנתנו לה
כלל כדאמרן בפ' כל הגט
בלא תנאי משום דהוה ליה
סבר גזרינן ע"מ אטו חוץ ורבנן סברי לא גזרינן ע"מ אטו חוץ אבל לאחר התורף
כהנא דאגמריה כל ספיקי דהוו ליה
אמר רב נחמן אומר היה
כאילו נכתב שלא לשם
אלא י"ל דשני פעמים עלה רב כהנא
דברי
ר' מאיר אפילו מצאו
כריתות. רשב"א. ט. ומחל
אם
באשפה חתמו ונתנו לה
התנאי פסול הגט אם לא
לארץ ישראליב): יג) כתבו בתוכו
כשר אי נמי י"ל דאפילו
נתקיים התנאי כאילו לא
אע"פ שחזר ומחקו פסול. פירוש לפי שלא נכתב הגט אלא על תנאי זה ואין כאן כריתות ו משמע דוקא חוץ דלא הוה כריתות חזר ומחקו פסול
ח ❖
תימא ר' מאיר וע"כ לא
נמחק. תוס' הרא"ש.
אבל שאר מחקין כשרין בגט רק שיעשה קיום המחק לפני שריר וקיים ומ"מ נהגו העולם להחמיר : מהו דתימא הני מילי לאחר התורף.
ז
מכשיר ר' מאיר אלא התם
דאיכתיב לשם גירושין
פי' כשאמר הבעל אחר התורף אבל אמר הבעל לפני התורף אפילו בעל פה שלא כתבו הסופר פסול שעל תנאי זה כתבו ואין זה כריתות
אבל האי דלא איכתיב
קמ"ל דאפ"ה כשר דסופר לא כתב אלא ע"מ כמו שיאמר הבעל בסוף וכיון שחזר בו כשר ומ"מ אע"ג דמתני' איירי לפני התורף כתבו לאחר
פסקי רי"ד (המשך)
שהרי יש בו שיור אפילו
התורף נמי פסול כדאמרינן בסמוך ואיבעית אימא לאחר התורף ודברי הכל ור' זירא סבר כרב ספרא דהכא: שתוקי שתקיה לבעל
דכמאן דאיכתיב תרפו של
ר' מאיר מודה דפסול:
כו'. בכל שאר תנאים איירי כדפי' בקונטרס ורבא לטעמיה דלפני התורף גזר ע"מ אטו חוץ לרבנן דרבי: כל התנאים פוסלין בגט.
גט על זה התנאי דמי אבל
אמר רב ספרא כתבו בתוכו
בע"מ ושאר תנאים לא
תנן פי' דוקא אם כתבו
פירש בקונטרס שנכתב בגט ואפילו נתקיימו התנאים ואין נראה לרבינו יצחק דמה שייך לגזור בע"מ שתתני לי מאתים זוז וכיוצא בו אטו
פסל ע"פ אפילו לפני
בתוכו אין לו תקנה אבל
חוץ כיון שאין שם שיור כמו בחוץ ולא היה שייך כלל בשאר תנאים לגזור אטו חוץ אם לא ע"מ שלא תינשאי לפלוני גרידא דהוי שיור ועוד
התורף דהא (אז) [אפילו]
אם התנה ע"פ יש לו תקנה
יהביה לה על תנאי זה לא
שיחזור ויתננו לה בלי
קשה לרבינו יצחק דא"כ אפילו בעל פה נמי נגזור אטו חוץ ויפסל כל גט שיש בו תנאי אפילו על פה אפילו נתקיים התנאי ובסמוך מכשיר ר'
מיפסיל ואזדא רבא
שיור פשיטא כתבו בתוכו
זירא ע"מ אחר התורף אפילו לרבי אפילו כתבו בתוכו ועוד מדקא מהדרי ליה רבנן כל שאינו פוסל על פה אינו פוסל בכתב מכלל דבעל
לטעמיה דאמר להו רבא
תנן פי' דמשמע דוקא
פה מודה להו רבי דאינו פוסל ונראה לר"י דכל תנאים אם נתקיימו אפילו נכתבו בגט כשר כמו בעל פה דלא שייך למגזר אטו חוץ כדפירשנו
להני דכתיבי גיטי שתקו
בכתיבה מיפסיל לגמרי
שתוקי לבעל עד דכתיביתו
אבל במימרא לא ומאי
והכא בלא נתקיים התנאי קאמר רבי דפוסלים בגט כשנכתבו ומחקם ט דאין מועלת מחיקה בהם כי היכי דאינה מועלת בחוץ דגזרינן מחיקה
ליה לתורפיה דגיטא פי'
איצטריכא רב ספרא
דע"מ אטו מחיקת חוץ וחכ"א חוץ שפוסל בעל פה פירוש בשעת נתינה פוסל בכתב אפילו נמחק משום דלא נכתב לשם כריתות ע"מ שאין
דאי אתני שום תנאי בעת
לאשמועינן מהו דתימא
כתיבת תורפו של גט
הני מילי לאחר תורף אבל
פוסל על פה משום דהוי כריתות אינו פוסל בכתב אע"פ שלדעת התנאי נכתב אין נפסל בכך כיון שחזר ומחקו אע"פ שלא קיימה ולא דמי
צריכה האשה לקיים אותו
לפני התורף אפילו ע"פ
לעל מנת שתתני לי מאתים זוז וחזר ואמר מחולין לך דאמרינן במי שאחזו (לעיל דף עד:) דאינה מגורשת דהיינו דוקא בשעת נתינה אבל
התנאי ואם רוצה הבעל
נמי פסול קמ"ל רב ספרא
בכתב תנאי בגט קודם הנתינה וחזר בו מן התנאי ומחקו כשר ואינה צריכה לקיים אלא רק מה שמתנה עמה בשעת נתינה שאז חלים הגירושין:
לחזור מתנאו אינו יכול
דאפילו לפני התורף נמי
אבל לאחר התורף דברי הכל כשר. נראה לרבינו יהודה דכשר אפילו אמר הבעל קודם כתיבת התורף דבחוץ נמי ליכא פסולא דאורייתא
לגרשה באותו הגט עד
דוקא אם כתבו אין לו
שיכתוב לה גט אחר
תקנה אבל באמירה יש לו
אלא כשנכתב קודם התורף אבל נכתב אחר התורף אפילו אמר בעל קודם לכן לא חשיב נכתב שלא לשם כריתות דאין דעת
והלכתא כרבא ומאי דאמר
תקנה שיחזור מתנאו
הסופר לשם תנאי דחוץ לפלוני בשעת כתיבת התורף כיון שלא כתבו בגט עדיין וכיון דבחוץ ליכא פסול דאורייתא בע"מ הוי כשר דלא
רבא לקמן מחלוקת לאחר
ואע"פ שנכתב התורף ע"ד
[התורף] אבל לפני התורף
שיור אין בכך כלום כיון
גזרינן גזירה לגזירה ותדע דרב ספרא דלעיל דקאי כר' זירא דהכא סבר לעיל דבעל פה אינו פוסל אפילו אמר הבעל לפני התורף כשלא
דברי הכל פסול דמשמע
שחוזר בו ונותנו לה בלי
נכתב כלל וה"ה כשנכתב אחר התורף שלא נפסל מן התורה מפני שאמר תחילה על פה ומיהו לרבא ודאי אמר הבעל לפני התורף ד"ה
דכל תנאים דעלמא פוסלין
שיור ורבא אמר ל"ש אלא
פסול אפילו נכתב אחר כך דלרבא פסול אפילו על מנת אפילו בעל פה שלא נכתב כלל לא בתחילה ולא בסוף כשלא נתקיים התנאי:
לפני התורף דוקא בכתיבה
לאחר התורף אבל לפני
קאמר ולא בפה: אישתכח
התורף אפילו ע"פ נמי
דברי השתא דחוץ פוסל לפני
פסול פי' לא שנו מאי דתני
כתבו דמשמע ודאי כתבו אבל בפה לא זהו לאחר התורף אבל לפני התורף אפילו בפה נמי פסול פי' דכיון דאיכתיב תורפו
התורף אפילו ע"פ וכל תנאים פוסלין לפני התורף בכתיבה אבל ע"פ לא אלא שצריך שיתקיים אותו התנאי שנכתב הגט
עליו: ת"ר כל התנאים פוסלין בגט דברי רבי וחכ"א כל שפוסל בפה פוסל בכתב וכל שאינו פוסל בפה אינו פוסל בכתב
של גט על זה התנאי כאילו נתנו לה על זה התנאי (מאי) דמי ודוקא בחוץ הוא דפסיל רבא ע"פ לפני התורף משום דקסבר