המגרש פרק
תשיעי גיטין
פה.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
דברי
הכל כשר. אע"ג דבחוץ פסול אפילו אחר התורף כדאמרינן
ואוקימנא בחוץ. בריש פירקין (פב.) ושמעינן מינה דאילו בעל מנת אפילו
כד א ב מיי' פ"ח מהל'
א) ס"א ל"ג, ב) [לעיל ל:
כתובות פג:], ג) [כתובות
גירושין הל' ד סמג
כתבו בתוכו כשר: אימא דברי הכל כשר כו'. ר' זירא לטעמיה דאוקי
בסמוך ואי בעית אימא לאחר התורף ודברי הכל מ"מ לא
מו: וש"נ], ד) נדרים ה:,
עשין נ טוש"ע אה"ע סי'
פלוגתא בלפני התורף הלכך ד"ה פסול לא משכחת לה: ולימא. ליה
גזרינן ביה ע"מ אטו חוץ דחוץ אחר התורף אינו פסול אלא מדרבנן
ה) [דברים ז], ו) [צ"ל
קמז סעיף ב:
רבא
❖
אמר
כה ג ד ה מיי' שם הל'
גזירה אטו לפני תורף ולא
גזרינן גזירה לגזירה:
רבי זירא לתנא תני ה"ז פסול ולא תיתני
דברי הכל ונימא רבי היא:
אישותו],
ה סמג שם טוש"ע
מחלוקת לאחר התורף. דרבי גזר
תנא ד"ה אתנייה. ע"כ דברי הכל
אה"ע סימן קלז סעיף ב:
אתנייה רביה לתנא דאי אתנייה הרי
ע"מ דלאחר התורף אטו ע"מ דלפני
דברי הכל כשר ומתני' דקתני כתבו ואוקימנא
כו ו ז ח ט י מיי' שם
תורה אור השלם
זה לא הוה מיחלף ליה בדברי הכל
התורף אע"ג דלפני התורף נמי אינו
הלכה ו טוש"ע שם
בחוץ אבל ע"מ לא פסיל איבעית אימא לפני
1. וְאִישׁ אֲשֶׁר יִשְׁכַּב אֶת
סעיף ג:
אפילו שכח גירסא שלו אבל כשר
אלא גזירה אטו חוץ א כולה חדא גזירה
התורף ורבנן ואיבע"א לאחר התורף ודברי
כז כ מיי' שם הלכה ו:
היא ב: אבל לפני התורף דברי הכל
זָכָר מִשְׁכְּבֵי אִשָּׁה
בפסול מיחלף ליה אם שכח שמועתו
כח ל מיי' שם סמג שם
תּוֹעֵבָה עָשׂוּ שְׁנֵיהֶם מוֹת
הכל ורבא אמר מחלוקת לאחר התורף דרבי
פסול. דגזרינן אטו חוץ ובחוץ הוא
להכי אמר ליה תני דברי הכל כשר
טוש"ע שם סעיף ג:
יוּמָתוּ דְּמֵיהֶם בָּם:
סבר גזרינן אטו לפני התורף ורבנן סברי לא
כט מ מיי' שם פ"א
ויקרא כ יג
א
דמסתברא דהכי אגמריה רביה:
פסול גמור אפילו על פה דסבר רבא
2. כָּל נֵדֶר וְכָל שְׁבֻעַת
הלכה ד סמג שם
גזרינן אטו לפני התורף אבל לפני התורף
מתני' אלא לאבא ולאביך כו'.
דלא נכתב לשם כריתות:
טוש"ע אה"ע סימן קכו
אִסָּר לְעַנֹּת נָפֶשׁ אִישָׁהּ
ומתני' דקתני כתבו ואוקימנא
❖
דברי הכל פסול ומתני' דקתני כתבו ואוקימנא
סעיף מא:
לאו שיורא הוא דבלאו איסור אישות
יְקִימֶנּוּ וְאִישָׁהּ יְפֵרֶנּוּ:
במדבר ל יד
בחוץ אבל על מנת לא
בחוץ אבל על מנת לא פסיל אחר התורף
נמי לא תפסי להו בה קידושין:
3. וְכֹהֵן כִּי יִקְנֶה נֶפֶשׁ
אלמנה לכהן גדול. כיון דקדושין
פסול לאחר התורף ורבנן. והוא הדין
ורבנן היא תני אבוה דרבי אבין קמיה דרבי
קִנְיַן כַּסְפּוֹ הוּא יֹאכַל בּוֹ
גליון הש"ס
תופסין בחייבי לאוין כדאמרינן בפ"ק
דבלאו האי טעמא צריך לאוקומי
וִילִיד בֵּיתוֹ הֵם יֹאכְלוּ
זירא כתב גט על תנאי דברי הכל פסול דברי
תוס' ד"ה תניתוה קטנה
בְלַחְמוֹ: ויקרא כב יא
דקדושין (דף יח:) ולהאי לא תפסי
מתני' אחר התורף מדקתני כתבו
4. וְאִם אֵין אַחִים לְאָבִיו
הכל פסול והא מיפלג פליגי אלא אימא
וכו' בסה"ד דביש לה אב
משום איסור אישות שבה אשתכח
דמשמע אבל על פה כשר:
עסקינן. עי' לעיל דף סד
וּנְתַתֶּם אֶת נַחֲלָתוֹ
לדברי הכל כשר והיכי דמי לאחר התורף
❖
תניתוה קטנה מתגרשת בקידושי
ב
ע"ב תד"ה נערה:
דשייר בגיטא: ולכל מי שיש לה עליו
לִשְׁאֵרוֹ הַקָּרֹב אֵלָיו
ולימא הרי זה פסול ורבי תנא דברי הכל
מִמִּשְׁפַּחְתּוֹ וְיָרַשׁ אֹתָהּ
אביה. וא"ת ודלמא מן
קדושין. אם היתה פנויה ואפילו
וְהָיְתָה לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל
אתנייה כשר בפסול מיחלף ליה הרי זה
בעבירה דאיסור לאו: פסול. דהוי
הארוסין איירי וביש לה אב דבת
לְחֻקַּת מִשְׁפָּט כַּאֲשֶׁר
פסקי רי"ד (המשך)
בדברי הכל לא מיחלף ליה: מתני' ג הרי
שיור: גמ' כללא דרישא. ולכל מי
צִוָּה יְיָ אֶת מֹשֶׁה:
הויה היא ג ועוד אמאי לא קא מייתי
❖
תקנה עולמית אבל בעל פה
במדבר כז יא
שאין לה עליו קדושין: נתיני. מן
מתניתין דפרק התקבל (לעיל דף סה.)
את מותרת לכל אדם אלא לאבא ולאביך
לא פסיל אבל מיהו צריך
הגבעונין שהיו משבעה אומות ואיכא
קטנה שאמרה התקבל לי גיטי אינו
ליתנו לה באותו התנאי
לאחי ולאחיך לעבד ולעובד כוכבים ולכל מי
כיון שנכתב התורף ע"ד כן
לאו דלא תתחתן בםה): מצרי ואדומי.
גט עד שיגיע גט לידה ומוקמינן לה ד
מוסף תוספות
שאין לה עליו קדושין כשר הרי את מותרת
ואם רוצה הבעל לחזור מן
בתוך שלשה דורות שהם באיסור
בפ"ב דקדושין (דף מד:) באין לה אב
התנאי ולגרשה בלא תנאי
א. לאו גזירה לגזירה
לכל אדם אלא אלמנה לכהן גדול גרושה
עשה: חוץ מקידושי קטן. חוץ
ואור"י דהך ברייתא משמע ליה בכל
צריך לכתוב לה גט אחר
היא [אלא]. רבינו קרשקש.
וחלוצה לכהן הדיוט ממזרת ונתינה לישראל
בלא תנאי ולאחר התורף
ב. דכיון
דתרוייהו
מפלוני וקטן הוא: קטנה מתגרשת.
ענין אפילו אין לה אב או מן הנשואין
חוץ פוסל דוקא בכתב
בכתב ולא פקיעי אינשי
בת ישראל לממזר ולנתין וכל מי שיש לה
אם קיבלה גיטה לאחר מיתת אביה:
דאין לאביה רשות בה אבל מתניתין
אבל בעל פה לא פסיל
בין טופס לתורף מיחלף
עליו קדושין אפילו בעבירה פסול: גמ' כללא
בקידושי אביה. כלומר ואפילו קידשה
דהתקבל מצי למדחיה בדיש לה אב
ליה אלא יכול ליתנו לה
ואתי לינשא לפני התורף
ד
בלא חוץ והוא כשר וע"מ
אפילו בחוץ. שיט"ק.
דרישא לאתויי שאר חייבי כריתות כללא
אביה לאיש הזה דהוו להו קדושין
כדמשמע פשט דמתניתין דקתני בתר
אינו פוסל אפילו בכתב
ג. ע"י האב. תוס' הרא"ש.
גמורין: והא בעינן ויצאה והיתה. דלא
הכי ואם אמר אביה כו' והכי הוה בעי
דסיפא לאתויי שאר חייבי לאוין (כגון עמוני
שכל מה שרוצה להתנות
ד. ורב נחמן גופיה
א)
אחר התורף בין בכתב
מוקי. תוס' הרא"ש.
למידק בפרק שני דקדושין (דף מד:)
מיגרשה אא"כ ראויה לקדש את עצמה
ה
ומואבי נתיני מצרי ואדומי) בעא מיניה רבא
בין בעל פה יכול להתנות
ה. רבא. תוס' הרא"ש.
לאיש אחר: אלא אתיא לכלל הויה.
$ דביש לה אב עסקינן:
מרב נחמן חוץ מקדושי קטן מהו מי אמרינן
ואם רוצה לחזור מתנאו
ו. דתנן [יבמות נו ע"ב]
חוץ
מתרומתיך מהו. פי' בקונטרס
לאחר זמן וקא חשיב ליה מעכשיו דלא
ולגרשה בו בלא תנאי
אלמנה לכהן גדול גרושה
השתא מיהא לאו בר הויה הוא או דלמא
הרשות בידו כיון שהתורף
וחלוצה לכהן הדיוט מן
דק קרא למימר דתיהוי השתא בת
שאם תנשאי לכהן לא תאכל
נכתב בלא תנאי: מתני'
האירוסין לא יאכלו
אתי לכלל הויה א"ל תניתוה קטנה מתגרשת
הויה לענין שיורא נמי הוי שיור:
בתרומה ואין נראה לר"י דבלאו הכי
הרי את מותרת לכל אדם
בתרומה, פירוש משום
בקידושי אביה אמאי והא בעינן ויצאה
הנולדים. עתידין להולד: או דלמא
לא אכלה בתרומה דגרושה מתחללת
אלא לאבא ולאביך לאחי
דמשתמרת לביאה פסולה
ולאחיך לעבד ולעובד
לא אכלה. שיט"ק.
והיתה אלא אתיא לכלל הויה הכא נמי
עתידין דמתילדי. ומיתסרא עליהן
בביאת כהן ואפילו קידשה ונשאה ולא
ה
כוכבים ולכל מי שאין
ז. דמדאורייתא אוכלת
מפני ו)(אשתו) של זה הלכך הוי שיור:
בא עליה דמשתמרת לביאה פסולה
אתיא לכלל הויה חוץ מן הנולדים מהו
ו
לה עליו קידושין כשר.
מן האירוסין וזה משייר
עבד ועובד כוכבים נמי. הא מצית
היא אע"ג דאהני מה שמשייר שתהא
פי' דכיון דאסירי עלה
בגט שלא תאכל. תוס'
ו
השתא מיהא לא איתיליד או דלמא עתידי
מדאורייתא לאו שיור הוא
הרא"ש. ח. כיון דמדרבנן
למימר בהו עתידי דמיגיירי ואפ"ה לא
אסורה לאכול מן התורה ז מכל מקום
❖
דמתיילדי א"ל תניתוה לעבד ולעובד כוכבים
וכשר הרי את מותרת לכל
לא אכלה. תוס' הרא"ש.
הוי שיור: השתא מיהת לא חזיא ליה.
נראה דוחק לפרש כן ונראה לפרש חוץ
ח
אדם אלא אלמנה לכה"ג
אם איתא עבד ועובד כוכבים נמי עבידי
כל זמן שאחותה קיימת ולא הוי שיור:
מתרומה שהוא כהן ומגרשה לכל דבר
גרושה וחלוצה לכ"ה
דמיגיירי הנך לאו לאיגיורי קיימי הני לאיתילודי
ממזרת ונתינה לישראל בת
חוץ מזנותיך. שלא תבעלי בזנות:
פסקי רי"ד
חוץ שלא תיאסר באכילתה אי הוי שיור
ישראל לנתין ולממזר ולכל
קיימי זחוץ מבעל אחותה מהו השתא מיהא
או דלמא שייר בביאה. בעלמא וצד
דקנין כספו אמר רחמנא דע"י קידושין
מי שיש לה עליו קידושין
חוץ שפוסל ע"פ פוסל
לא חזיא ליה או דלמא זמנין דמתה אחותה
אישות קרינן בה: אבא ואביך בני
אפילו בעבירה פסול: בעא
בכתב ע"מ שאינו פוסל
אוכלת בתרומה אם כן עדיין קידושין
מיניה רבא מרב נחמן חוץ
בפה אינו פוסל בכתב:
נישואין נינהו. דתיסק אדעתיה
וחזיא ליה אמר ליה תניתוה לעבד ולעובד
עליה ואין זה כריתות או דילמא
מקדושי קטן מהו השתא
א"ר זירא מחלוקת לפני
דבעי לאתנויי בהדה הא לא תפסי
בקידושין הא לא שייר שתוכל להתקדש
כוכבים עבד ועובד כוכבים נמי עבידי
מיהו לאו בר הויה הוא
התורף דר' סבר גזרינן
או דלמא אתי לכלל הויה
ע"מ אטו חוץ ורבנן סברי
בה קדושין: אלא לאו בזנות. ואבא
למי שתרצה וכי האי גוונא פי' בקונטרס
דמיגיירי גירות לא שכיחא מיתה שכיחא
ב)
ופשט ליה דכיון דאתי
לא גזרינן אבל לאחר
ואביך הוא דלא הוי שיור דבלאו הכי
עצמו גבי חוץ מירושתך ומהפרת נדריך:
חחוץ מזנותיך מהו בנשואין הא לא שייר או
לכלל הויה שיורא הוא:
התורף דברי הכל כשר:
נמי אסירא להו: ודלמא בנישואין.
רבי
חוץ מן הנולדים מהו
ורבא אמר מחלוקת לאחר
דלמא שייר בביאה א"ל תניתוה לאבא
השתא מיהו לא איתילידו
התורף דר' סבר גזרינן
קתני מתני' ואף על גב דלאו אורחא
או דלמא עתידי דמתילדי.
לאחר התורף אטו לפני
ולאביך ובמאי אילימא בנשואין אבא ואביך בני נשואין נינהו אלא לאו
הוא הלכך לאחר הוי שיור אבל
חוץ מבעל אחותה מהו
התורף ורבנן סברי לא
בזנות ולאבא ולאביך הוא דלא שייר הא לאחר שייר דלמא בנשואין דעבר
בזנות אימא לא הוי שיור: משכבי
השתא מיהא לא חזיא ליה
גזרינן אבל לפני התורף
או דלמא זמנין דמיתה
דברי הכל פסול. פי' ס"ל
ואינסיב חוץ
משלא כדרכה מהו בכדרכה הא לא שייר או דלמא
אשה כתיב. הקיש שני משכביה לכל
ט
אחותה וחזיא ליה חוץ
לרבא כל תנאים דמיכתבי
דבר: ואישה יפרנו. וכיון דשייר הפרת
משכבי אשה כתיב חוץ מהפרת נדריך מהו בנשואין הא לא שייר או
י
מזנותיך מהו בנישואין הא
בגיטא מקמי התורף פסול
1
נדרים לגביה אישה קרינא ביה:
לא שייר או דלמא הא
מן התורה שאין זה ספר
דלמא אישה
יקימנו ואישה יפירנו כתיב חוץ מתרומתיך מהו בנשואין
כ
2
שייר בביאה חוץ משלא
כריתות כיון שתנאי כתוב
מתרומתיך. שאם תנשאי לכהן לא
הא לא שייר או דלמא 3 קנין כספו כתיב חוץ מירושתיך מהו בנשואין
כדרכה מהו בכדרכה הא לא
בתוכו ואע"פ שהוא תנאי
יאכילך בתרומה: קנין כספו. הוא יאכל
שייר או דלמא משכבי אשה
כשר והאשה רוצה לקיימו
הא לא שייר או דלמא 4 לשארו וירש אותה כתיב חוץ מקידושיך בשטר
בו כתיב והאי כיון דלאו בר הכי הוא
כתיב: חוץ מהפרת נדריך
אלא צריך לכתוב הגט
מהו מי אמרינן אפשר דמקדש לה בכסף ובביאה או דלמא ויצאה והיתה
בלי תנאי ואפילו שרוצה
מהו בנישואין הא לא שייר
לא הויא קנין כספו ואשתכח דשייר
איתקוש הוויות להדדי תיקו: מתני' גופו של גט הרי את מותרת לכל אדם
או דלמא אישה יקימנו
להתנות יתנה בעת שמוסרו
ל
ד)מ
ג)
בקדושין אצל כהנים: חוץ מירושתך.
לה. ור' זירא סבר אם
ואישה יפרנו כתיב חוץ
רבי
מתרומתיך מהו בנישואין
תנאי כשר הוא אינו פוסל
שאם תמותי אני יורשך: ממשפחתו
הא לא שייר או דלמא קנין
ומקרי ספר כריתות כיון
וירש אותה. מכאן שהבעל יורש את
כספו כתיב חוץ מירושתיך
שיכולה לקיימו והלכתא
אשתו וכיון דאיהו ירית לה אשתו היא: חוץ מקידושיך בשטר. שאם יקדשוך בשטר לא יהו קידושין כלומר ששייר אחד מדרכי קדושין ולא שייר
מהו בנישואין הא לא שייר
כרבא. נמצא מעכשיו לפי
את כולם: ואיתקש הוויות להדדי. והיכא דשייר חדא מינייהו לא קרינא ביה ויצאה: מתני' גופו של גט. עיקר כתב הגט כך יכתבו בו:
או דלמא לשארו וירש
פסק ההלכה דלפני התורף
אותה כתיב חוץ מקידושיך
פוסל חוץ בין בכתב כגון
ודן בשטר מהו אפשר דמקדש
שכתבו בתוכו בין בעל פה
לה בכסף ובביאה או דלמא והיתה כתיב איתקוש הויות להדדיואיתוקמו בתיקו וכל תיקו דאיסורא לחומרא: מתני' גופו של גט הרי
כגון שהודיעו לסופר והסופר כתבו ע"ד כן שאין לו תקנה עולמית לגט זה וע"מ שהוא תנאי כשר הוא פוסל דוקא בכתב שאין לו