פה:
המגרש פרק
תשיעי גיטין
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
רבי
יהודה אומר ספר תירוכין ואגרת שבוקין. בספרים לא היה
ודן די יהוי ליכי מינאי כו'. וזה הספר אשר יהיה ליך מאתי: ספר
א) קדושין ו:, ב) [שם איתא
א [מיי' פ"ד מהל' גירושין
הי"ב טוש"ע אה"ע סי' קכו
אתה בן חורין הרי אתה
תירוכין ואגרת שבוקין. שצריך להוכיח בתוכו שעל ידי ספר זה הוא
כתוב גט פטורין ובגמרא נמי כי קאמר ולורכיה לוי"ו דתירוכין
לעצמך. ועי' תי"ט], ג) שם,
סעי' יא יב מג-מה]
מגרשה: גמ' אמר לה לאשתו. לכתוב בגיטה הרי את בת חורין ולא
ולוי"ו דשיבוקין לא קאמר לוי"ו דפטורין ומיהו בפ"ק דנדרים (דף ה:)
ל ב מיי' פ"ה מהל' עבדים
ד) שם:, ה) שם ולעיל מג:
כתב בו הרי את מותרת לכל אדם: לא אמר כלום. דלא שייך בגירושין
כתיב בספרים נמי גט פיטורין ונראה דהכא נמי גרסינן ליה דהא
א
הלכה ג סמג עשין פז
[תוספתא ע"ז פ"ז],
ו) קדושין ה: נדרים ה: נזיר
טוש"ע י"ד סי' רסז סעיף
לשון חירות דבת חורין היא קודם
ספר כריתותטז) מתרגמינן פיטורין וגם
סב., ז) בדפו"ר איגר' ונראה
מא:
אע"ג
דלא
לכן: אמר לשפחתו הרי את מותרת
בגיטין רגילין לכותבו ב:
רבי יהודה אומר ודן דיהוי ליכי מינאי ספר
לא ג מיי' פ"א מהל'
א
שצ"ל איגרא, כמו שהוא
בתוס', ח) בכת"י אלא
לכל אדם לא אמר כלום. דלגבי
כתב ודן מוכחא מילתא דבהאי גיטא
גירושין הלכה ד סמג
תירוכין ואגרת שבוקין וגט פטורין למהך
למכתיב למהך, ט) [עי'
עשין נ טוש"ע אה"ע סימן
מיגרשה לה. הכא משמע דפליגי
מלאכה לא אפקה מיניה וכיון דשפחה
להתנסבא לכל גבר דיתצביין גופו של גט
תוספות ר"ה ט. ד"ה ולאפוקי
קלו סעי' ד:
א)ב
היא ושם שפחה עלה לא משתריא נמי
בודן ובריש נדרים ג משמע דפליגי
לב ד מיי' פ"ה מהל' עבדים
וכו' מוכח דגרסתם היה רב
שחרור הרי ב)את בת חורין הרי את לעצמך:
לבן חורין: יצא לחירות. אע"פ
במינאי ד דלרבנן הויין ידים ואע"ג דלא
הל' ג סמג עשין פז
ועי' תוס' לעיל עב. ד"ה הכי
גמ' פשיטא אמר לה לאשתו הרי את בת
טוש"ע י"ד סימן רסז סעיף
אמר וכו' וע"ע תוס' לעיל לט:
ג
ג)
כתיב מינאי מגורשת דאין אדם מגרש
שקנסוהו לפדותו עד עשרה בדמיו
מג:
ד"ה משום ובבה"ג גורס רב
חורין לא אמר ולא כלום דאמר לה לשפחתו
לא ישתעבד לו עוד: וצריך גט שחרור.
אשת חברו ואומר ר"י דבתרוייהו
לג ה מיי' פ"א מהל' גירושין
יהודה], י) [לעיל עב. וש"נ],
הרי את מותרת לכל אדם לא אמר ולא כלום
יא) בדפו"ר איגר' וברש"ל
הל' ד סמג עשין מח
להתירו בבת ישראל: שלא כתב עליו
פליגי ושם מפורש ולא תיקשי לאביי
איגרא, יב) צ"ל תהויין. יעב"ץ,
טוש"ע אה"ע סימן קלו סעיף
אונו. שטר כשמכרו לעובד כוכבים:
אמר לה לאשה הרי את לעצמך מהו לגמרי
דאמר התם (ה.) ידים שאינם מוכיחות
יג) ברש"י שברי"ף איתא,
ד:
לכשתברח ממנו. מן העובד כוכבים
הוויין ידים ובסמוך אמר אביי לא
לד ו מיי' פ"ח מהל' עבדים
קאמר לה או למלאכה קאמר לה א"ל רבינא
מאריך להו מיחזי כיו"ד
ומשמע, יד) והוי כמו אי נמי,
הל' א סמג עשין פז
ליכתוב ודין ושמא לשופרא דשטרא
אם תוכל להמלט מן העובד כוכבים.
ה
לרב אשי ת"ש דתנן גופו של גט שחרור
טו) בדפו"ר במשפחות,
ד)
קאמר הכי ו: ולא ליכתוב איגרת
טוש"ע י"ד סימן רסז סעיף
אלמא אין לי עסק בך לשון חירות
טז) (דברים כד), יז) בדפו"ר
הרי את בת חורין הרי את לעצמך ומה עבדא
מא:
דבאגרא, יח) ר"ת רבינו יוסף
לה ז מיי' שם סמג שם טור
הוא: ידים שאין מוכיחות. בית (א) אחיזה
ביו"ד דמשמע איגרא. אע"ג יז)דבאגרת
טוב עלם,
דקני ליה גופיה כי א"ל הרי את לעצמך קני
❖
ש"ע שם סעיף פ:
מן הדין אין יו"ד מ"מ איגרא שהוא
לדבר לאחוז בו ולומר הוכיח שעל ידי
לו ח ט מיי' פ"ד מהל'
גופיה אשה דלא קני גופה ה לא כ"ש א"ל
לשון גג רגילות לכותבו ביו"ד לפי
ספר זה גירשה אפ"ה הוי בית יד
גירושין הל' יג סמג
רבינא לרב אשי א"ל לעבדו אין לי עסק בך
שאינו כתוב בעברי אבל באגרת שהוא
ואמרינן מדכתב גט ויהיב גלי דעתיה
עשין נ טוש"ע אה"ע סימן
הגהות הב"ח
קכו סעיף ט:
מהו א"ל רב חנין לרב אשי ואמרי לה רב חנין
דבהאי גיטא גירשה: בדיבורא. דאמר
לשון אגרת כתוב בעברי בלא יו"ד
לז י מיי' שם טוש"ע שם
(א) רש"י ד"ה ידים שאין
כדכתיב (אסתר ט) על כל דברי אגרת
לה בשעת מסירה הרי את מותרת
מחוזנאה לרב אשי ת"ש דתניא המוכר
מוכיחות בית יד אחיזה:
ו
ה)
ז
סעיף יג:
לח כ מיי' שם טוש"ע שם
לכל אדם: ראיה בעלמא הוא. להיות
(ב) ד"ה ולורכיה לוי"ו וכו'
הזאת וכן כולם כתובין כן ובסדר
עבדו לעובד כוכבים יצא לחירות וצריך גט
סעיף יד:
לא מאריך ליה משמע וכדי.
תיקון שטרות שכתב הרב ר"י ט"עיח)
בידה לעדות בכל אשר תלך להראות
שחרור מרבו ראשון אמר רבן שמעון בן
לט ל מיי' שם טוש"ע שם
נ"ב לשון הרמב"ם ויהיה
שהיא פנויה: לא לכתוב ודין. דמשמע
כתב ולא ליכתוב אגרת בלא וי"ו
סעיף י:
משמעו וכדי כלומר בתנאי זה
גמליאל בד"א שלא כתב עליו אונו אבל כתב
❖
מ מ נ מיי' שם הל' יד
דמשמע אגרתא בעלמא שאדם שולח
דין הוא שאגרשך אבל אם אינו דין
אפטור אותך עכ"ל:
עליו אונו זהו שחרורו מאי אונו אמר רב
טוש"ע שם סעיף יא:
עלי שאגרשך לא תתגרשי: ולא לכתוב
לחברו אלא ואגרת בוי"ו דמשמע
מא ס מיי' שם הל' יב
ששת דכתב ליה לכשתברח ממנו אין לי
דקאי אגיטא ואודן דלעיל:
איגרת. שיבוקין ביו"ד דמשמע יא) איגרת
טוש"ע שם סעי' טו:
מוסף רש"י
דתהוייין דתצבייין בתלתא
מב ע פ מיי' שם הל' יב
עסק בך: ר' יהודה אומר ודן דיהוי ליכי מינאי
לשון גג: ולא לכתוב לימהך להתנסבא
❖
סמג שם טוש"ע אה"ע
הובא בסוף המסכת
יודי"ן. ואומר ר"י
לכל מאן דיתיצביין. דמשמע לי מהך
ספר תירוכין ואגרת שבוקין: במאי קמיפלגי
סימן קנד סעיף קא בהג"ה:
לי תהי מספר הזה ואילך: אלא למהך.
שראה בתיקון גיטין קדמונים דחמשה
רבנן סברי ו) ידים שאין מוכיחות הויין ידים
צ [מיי' פי"ב מהל' זכיה
הט"ו טוש"ע ח"מ סי' רנח
בלא יו"ד: ולא לכתוב למחך. צריך
יודי"ן צריכי תלתא יודי"ן ביחד בסוף
מוסף תוספות
ואף על גב דלא כתב לה ודן מוכחא מילתא
❖
סעי' א]:
שיבדיל רגלו של ה"י שיהיה אויר בין
התיבה ואחר הדל"ת ואחר התי"ו
דבהאי גיטא קא מגרש לה ור' יהודה סבר
א. והוא עיקר. תוס' הרא"ש.
רגלו לגגו דלא ליתחזי כחי"ת: דמשמע
דיתיהוייין דיתיצבייין וכן כתוב בתיקון
ב. והאי דלא קאמר ולוא"ו
ידים שאין מוכיחות לא הויין ידים וטעמא
דפטורין משום דכל כי רוכלא
למחך. לצחק כלומר מצחק אני ביך
שטרות של ה"ר יוסף ט"ע ודי תיהוייין
פסקי רי"ד
ליחשוב וליזיל. תוס' הרא"ש.
דכתב לה ודן דמוכחא מילתא דבהאי גיטא
כי חוכא: זהו טופס הגט פטרית
הם שתי תיבות ודי במקום אשר אבל
ז
ח
ג. גבי פלוגתא דידים
את מותרת לכל אדם: רבי
קא מגרש לה אבל לא כתב לה ודן אמרי
דיתבא על נהר פלוני הכל תיבה אחת
יתיכי ליכי אנת פלונית בת פלוני
שאינן מוכיחות אביי אמר
יהודה אומר ודן (דיהבי
הויין ידים ורבא אמר לא
ליך) [דיהוי ליכי] מינאי ספר
בדיבורא גרשה ושטרא ראיה בעלמא הוא
כלומר היושבת ט ואין לכתוב די יתבא
דהוית אינתתי מקדמת דנא וכדו
אשר יושבת: ולורכיה לוי"ו כו'.
הויין ידים. תוס' הרא"ש.
תירוכין ואגר' שבוקין וגט
פטרית ושבקית ותרוכית יתיכי די
אמר אביי האי מאן דכתב גיטא לא לכתוב
ח
ד. [ד]קאמר התם דרבא
פטורין למהך להתנסבא לכל
ושמא אין צריך להאריך אלא כלומר
תהויין רשאה ושלטאה בנפשייכי למהך
אמר לך אנא דאמרי אפילו
גבר דתיצביין. גופו של גט
ודין דמשמע ודין אלא ודן ולא לכתוב איגרת
ט
כרבנן עד כאן לא קאמרי דלא
שחרור הרי אתה ב"ח והרי
שלא יעשה קצרה שתהא נראית יו"ד
להתנסבא לכל מאן דיתיצבייין ואינש
דמשמע ז) איגרת אלא אגרת י ולא לכתוב
בעינן ידים מוכיחות אלא גבי
אתה לעצמך. פי' אע"פ שלא
וכן רגל ה"א דלמהך להרחיק מן הגג
לא ימחי בידייכי מן יומא דנן ולעלם
גט. תוס' הרא"ש. ה. ביו"ד
כתב בגט אנא פלוני מעיר
לימהך דמשמע לי מהך כ ולא לכתוב למחך
ודן די יהוי ליכי מינאי גט פטורין
שמא אין צריך להרחיק אלא י שלא יחבר
דמשמע ודין אלא לכתוב ודן
פלוני פטרית יתיכי פלונית
דמשמע כי חוכא דיתיהוייין דיתיצבייין תלתא
בלא יו"ד ואע"ג דאביי סבר
מעיר פלונית אלא הרי את
ח) ל
בגגה ושמא צריך להאריך הווי"ן
וספר תירוכין ואגרת שבוקין כדת משה
יא
ידים וכו' ולא בעי ודן. רשב"א.
מותרת לכל אדם בלחוד הוי
תלתא יודי"ן דמשמע תהויין ותצביין
וישראל: די תיהוייין. רשאה לישדי ביה
ולהרחיק רגל הה"א שלא יטעו העולם
גט כשר שאינו כותב כל זה
ו. [ד]כיון שנהגו סופרים
ולורכיה לוי"ו דתירוכין ולוי"ו דשבוקין
לכתבו לחוש לדברי ר' יהודה
אלא שיהא ראיה בידה היום
בזה ונהגו להאריך ולהרחיק ומיהו
תלתא יודי"ן רצופין דניקרי די תיהוייין
מ
יב
קאמר אביי שיכתבוהו בענין
ומחר שבעלה גירשה אבל
דמשמע תריכין ושביקין ולורכיה לוי"ו
דאי לא שדיא ביה אלא תרין יודי"ן
ודאי דאין הגט פסול אם לא האריכן וכן
נ
אם העדים מעידים שהוא
שלא יוכל הבעל לערער.
הה"א של מהך אם לא הרחיקה יותר
מיתקרי די יב) דהויין נשין דעלמא. וכן די
דכדו דמשמע וכדי ולא ליכתוב לאיתנסבא
חידושי הר"ן וכעי"ז ברשב"א
כתב זה הגט ונתנו לה אע"פ
ס
ע"ש. ז. אשר תהוי. שלטי
שאין שם שמו ושמה שם
תיצבייין דכי כתב תלתא יודי"ן משמע
מדאי ומעשה בגט שלא היה ניכר היטב
דמשמע לא יתנסבא אלא להתנסבא
עירו ושם עירה כשר הוא
הגיבורים אות ב. ח. די הוא
בין וי"ו ליו"ד שבא לפני רבינו אליהו
שתהא רשאה להנשא לכל מי שתרצה:
איבעיא להו בעינן ודן או לא בעינן ודן
תרגום של אשר, וכן די
ולא מיפסיל אלא בשינה
ולורכיה לוי"ו דתירוכין. יאריך וי"ו
והביא תינוק דלא חכים ולא טיפש
תיצביין אשר תרצי. שלטי
שמו ושמה שם עירו ושם
תא שמע דאתקין רבא בגיטי איך פלניא
ע
ט)
הגיבורים שם. ט. היושבת
עירה דהתם אע"פ שהעדים
לקרות אותה התיבה כדאמר במנחות
שבספר תירוכין ווי"ו שבאגרת שבוקין
[שה"ש ח] מתרגמינן דיתבה
מעידים שהוא נתנו לה אינו
בר פלניא פטר ותריך ית פלוניתא אינתתיה
גבי תפילין (דף כט:) זיל אייתי תינוק
דאי לא מאריך ליה מיחזי כיו"ד יג)משמע
והוה דל"ת במקום ה"א. תוס'
כלום מפני שהוא מזוייף
דהות אינתתיה מן קדם דנא מיומא דנן
דלא חכים ולא טיפש אי קרי ויהרג
ספר תריכין גרושות דעלמא ושביקין
הרא"ש. י. שבזה צריך
מתוכו והוי חספא בעלמא
ליזהר יותר. שלטי הגיבורים.
אבל אם לא כתב שם לא שמו
ולעלם ואילו ודן לא קאמר ולטעמיך כולהו
כשר אי לא ייהרג הוא ופסול:
אגרת נשים עזובות דעלמא ולא שלה
א)
יא. לפי שבזה משתנה כל
ולא שמה הכי נמי דכשר
הוא: ולורכיה לוי"ו דוכדו. פטרית יתיכי
מן
מי קאמר אלא בעינן הכא נמי בעינן:
פ
המשמעות (שלטי הגיבורים).
בעדות העדים וה"ה נמי אם
וי"ו האחרונה מאריך שלא יראה כיו"ד
יב. ממש, ונכון הדבר
כתב בגט לשון אחר של
מיומא דנן לאפוקי מדרבי יוסי
דאמר זמנו של שטר מוכיח עליו ולעלם
י) צ
לעשות כן כדי שיזכרו ולא
גירושין כשר הוא כדאמרינן
דאי לא מאריך ליה משמע (ב) וכדי
❖
לאפוקי
יבואו לידי קיצור. רשב"א.
בפ"ק דקידושין (ה.) נתן לה
כלומר בולא כלום באין ספר כמו כדי
גט ואמר הרי את משולחת
נסבה (ר"ה דף ה.) וכמו ואמרי לה כדי שם חכם (ב"מ דף ב.): ולא לכתוב לאיתנסבא. באלף אלא להתנסבא בה"א שמא ירחיק לא מן יתנסבא ומשמע
הרי את מגורש' הרי את
יד)
מותרת לכל אדם הרי זו
לא יתנסבא לא תנשא: מי בעינן. כלומר הלכה כר"י או כרבנן: כולהו מי קאמר. כל שאר דברים הנכתבים בגט כגון די תיהויין וכו' מי הזכירם
פסקי רי"ד (המשך)
מגורשת והאי אמר לה כתב
רבא בתקנה זו: אלא. אע"ג דלא אזכרינהו רבא בעינן דלכתבינהו: הכא נמי. ודן בעינן. ומיהו רבא לא הוצרך לתקן אלא אלו כדמפרש ואזיל: מן יומא
מתרומותיך ומירושתיך אבל
לה הוא פירושו וכדמפרש
בסתמא כשר וה"ה בחוץ
המורה בהלכתין גבי אמר לה
דנן ולעלם לאפוקי מדר' יוסי דאמר. אין צריך לכתוב מהיום בגט דשכיב מרע דזמנו של שטר מוכיח עליו ולא הוי כגט לאחר מיתה לכך תקן רבא בכל הגיטין
מתזנותיך ור' יהודה דבעי
לאשה הרי את לעצמך שהוא
להיות הסופרים רגילין בו ואע"ג דקיימא לן כר' יוסי (לעיל עב.) בעינן לאפוקי נפשין מפלוגתא שיצא הדבר בהיתר ולא יצא שם פסול טו)אמשפחות ישראל:
ודן דיהוי ליך מינאי היה
כתב לה והכי נמי אם כתב
לאפוקי
מצריך א' מב' לשונות הללו
לה אני פלוני גירשתי פלונית
וגם ודן. במאי קמיפלגי רבנן
אנתתי אע"פ שלא כתב שם
סברי ידים שאין מוכיחות הויין ידים אע"ג דלא כתב לה ודן מוכחא מילתא דבהך גיטא מגרש לה ור' יהודה סבר ידים שאין
הרי את מותרת לכל אדם גט כשר הוא ומבואר יותר מהרי את מותרת לכל אדם כדתנן לקמן (דף פו:) חמשה שכתבו כלל בתוך
מוכיחות לא הויין ידים וטעמא דכתב לה ודין דמוכחא מילתא דבהאי גיטא הוא דמגרש לה אבל לא כתב לה ודין אמרי
הגט איש פלוני מגרש את פלונית ופלוני פלונית והעדים מלמטה כולן כשרים וינתן לכל אחד ואחד: ונ"ל דהא דכתבינן בגט
בדבור בעלמא הוא דמגרש לה וגיטא דאשה בעל פה הוא עיין בפ"ק דנדרים ובשמעתא קמייתא דקידושין: אמר אביי האי
וכדו פטרית ושבקית יתיכי דיתהויין רשאה ושלטאה בנפשיכי למהך להתנסבא לכל גבר דתיצביין אינו מגופו של גט אלא רוחא
מאן דכתב גיטא לא ליכתוב ודין ביו"ד דמשמע דין פי' ודין משמע דין הוא שאגרשיך אבל אם אינו דין לא אגרשיך ולא יהא
דלישנא הוא שאילו היה מגופו של גט שוב לא היה צריך לו עוד והרי את מותרת לכל אדם ואע"ג דאמרינן לקמן לא ליכתוב
גט ולא ניכתוב ואיגרת ביו"ד דמשמע איגרא אלא ואגרת פי' אגרת (הפורש) [כמו אגרת הפורים] כתוב בלא יו"ד אבל איגרא
(למהך) [למחך] ולא לאתנסבא ותהויין ותיצביין בתלתא יודין ולאורכיה לוי"ו דוכדו ותירוכין ושיבוקין הכל הם רוחא דלישנא
היו כותבים ביו"ד ולא ליכתוב לימהך ביו"ד דמשמע לי מהך כלומר ענין כתיבה זו לי תהיי מספר הזה ואילך אלא ליכתוב
ולא גופו של גט שאע"פ שלא כתבם כלל הגט כשר בהרי את מותרת לכל אדם לבדו ומאי דאמרינן לקמן במאי דאתקין רב
למהך ויונתן תרגם ותרא כי מתאמצת היא ללכת (רות א) דחמת ארי מאלמא היא למהך אלא למהך בלי יו"ד ולא ליכתוב
איך פלוני פטר ותריך ית פלונית [אינתתיה] דהות אינתתי מן קדמת דנא מן יומא דין ולעלם ואמרינן לטעמיך כולהו מי קאמר
למחך בחי"ת דמשמע כחוכא מצחק אני בך ואונקלוס תרגם בסודם אל תבא נפשי (בראשית מט) ברזהון לא הות נפשי
אין פתרונו על דיתהויין וכו' כדמפרש המורה אלא על והרי את מותרת לכל אדם אבל לעולם כל מה שכותבין וכדו פטרית
באיתכנשהון במחך הילכך ה"א מבואר [ולא] יכתוב לאיתנסבא באל"ף דמשמע לא יתנסבא אלא בה"א: דתיצבייין דתיהוייין
וכו' הכל יתר ורוחא דלישנא הוא ודי לנו בהרי את מותרת לכל אדם בלבד וכן אם כתב וכדו פטרית וכו' די לנו בזה ושוב אינו
צריך והרי את מותרת לכל אדם ואי אמרת לעולם שתי הלשונות צריכים לכתוב למהך להתנסבא מתירה לינשא והרי את מותרת
בתלתא יודי"ן פי' שאם יכתבם בשני יודין משמע די תהויין על נשים דעלמא וכן דתצביין. אבל השתא דכתיבי בתלתא
יודין דת≈ יה≈ ƒוייין דתƒ צ¿ ב≈ יƒ יין. ולאורוכיה לוא"ו דתירוכין ודשיבוקין דאי לאו משמע תריכין שביקין נשים דעלמא ולאורוכיה
לכל אדם מתירה לזנות והילכך אם [לא] כתב את שניהם הגט פסול לא תוכל לאומרו דא"כ מאי דבעי בגמ' חוץ מתזנותיך מהו
לוא"ו דוכדו דאי לאו משמע וכדי כלומר ולא כלום כמו כדי נסבה. נגמר הגט ותקונו (כאן חסר בכת"י): איבעיא להו מיבעיא
ליפשוט ליה ממתני' מדמצריך ליה ליכתוב והרי את מותרת לכל אדם בתר דכתב למהך להתנסבא ש"מ דחוץ מתזנותיך פסול
אלא לאו ש"מ אינו כותב אלא והרי את מותרת לכל אדם בלבד שמשמע בין בנישואין בין בזנות ולמהך להתנסבא לא צריך
ודן אי לא פי' הלכה כר' יהודה או כחכמים. ת"ש דאתקין רב בגיטין איך פלוני בן פלוני פטר ותריך ית פלניתא דיהוית
אינתתי מן קדמת דנא מן יומא דין ולעלם ואילו ודן לא קאמר ולטעמיך כוליה מי קאמר אלא בעיא ה"נ בעי' עיין בריש
אלא ודאי בא' מן הלשונות די וגם במהך להתנסבא בלא הרי את מותרת די וא"ת והלא בחוץ מתזנותיך איתוקם בתיקו ותיקו
פ"ק דקידושין ב) דהויא פלוגתא דאביי ורבא דאביי אמר ידים שאין מוכיחות הויין ידים ורבא אמר לא הויין ידים והוכחתי
דאיסורא לחומרא תשובה הני מילי כשכתב בפירוש חוץ מתזנותיך אבל מסתמא כי כתב למהך להתנסבא גם לזנות במשמע
שהרי חוץ מתרומותיך ומירושתיך דאיתוקמו נמי בתיקו לא מפרש להו בגיטא ש"מ דלא קפיד תלמודא אלא היכא דפריש חוץ
שם בפ"ק דנדרים דבתרתי פליגי ר' יהודה ורבנן פליגי בודן ופליגי נמי במינאי. מיומא דין לאפוקי מדר' יוסי דאמר זמנו
א) עי' בהג"א רפ"ג דמכילתין שכתב דהאו"ז חולק ע"ז וכתב דאם אינו נכתב בגט שם האיש והאשה פסול והבנים הם ממזרים דאורייתא וכ"ה באו"ז בה' גיטין סימן תשט"ו וע"ש. ב) הפלוגתא היא בנדרים וצ"ע.