המגרש פרק
תשיעי גיטין
פו.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
מן
עלולי ומן ערורי מלכא ומלכתא. נראה לר"י דגרסי' איפכא מן
לאפוקי מדבעא מיניה רבא מרב נחמן היום אי את אשתי ולמחר הרי
מג א מיי' פ"ח מהל'
א) [לעיל פג:], ב) לעיל ג: יז:
ב"ב קעו., ג) [צ"ל אלעזר
גירושין הל' ט סמג
את אשתי. מהו ופשט ליה כיון דפסקה פסקה אפ"ה תקן דלא לעביד
ערורי ומן עלולי מלכא ומלכתא דלשון עלילה שייך במלך
וערעורי גבי שאר כל אדם: רושם. פי' בקונטרס רושם וסימן
ועי' תוי"ט דגרסי' אלעזר
עשין נ טוש"ע אה"ע סי' קלז
הכי שלא להוציא לעז על הגט: מוצדק לעבדו. דינו פסוק לעבדות שאין
בלא יו"ד וכן בפיסקא דלקמן
סעיף ה:
שום ערעור במכירה: ופטיר ועטיר מן
חרורי. ופרוש ומופלג מכל
מד ב מיי' שם פ"א הל' יד
שעושין לעבדים ואית ספרים דגרסי ורשו דאינשי פי' שאין עליו מלוה :
ובכל הסוגיא וכן ברש"י דהכא
א
ב
מן עלולי מלכא. כן הוא כמו שפי'
סמג שם טוש"ע אה"ע
שאר מקומות איתא רבי
חירות כמו הנפטר מרבו (יומא דף נג.):
אלעזר], ד) [לעיל עט:],
סי' קל סעי' כ:
ועטיר. כמו י)עיטרא שטר חלוקה. רק
בקונטרס כאן דמוכתב למלכות
לאפוקי מדבעא מיניה רבא מרב נחמן דאמר
מה ג מיי' שם הל' כה סמג
ה) [לעיל פא:], ו) ס"א ל"ג,
א
א)
הוי מקח טעות כדאמרי' בהאומנין
הבמות לא סרו (מלכים ב יב) מתרגם לא
ז) [לעיל עט:], ח) לעיל פ:
שם טוש"ע אה"ע סימן
היום אי את אשתי ולמחר את אשתי: גופו
תוד"ה זו בסוף הדיבור כתבו
קכז סעי' א:
עטרא: ומן ערורי מלכא ומלכתא.
(ב"מ פ.) ובהמוכר פירות (ב"ב צב:)
של גט שחרור הרי את בת חורין הרי את
מו ד מיי' שם פ"א הל' טו
דלר"ת ול"ח גרסינן שלום
ומערעור המלך והמלכה שלא חטא
אמרינן בהדיא דאומר לו הרי שלך
סמג שם טוש"ע אה"ע
מלכות וכו' והקושיה היא
לעצמך: אתקין רב יהודה בשטר זביני דעבדי
מהיה במזרח וכו', ט) ב"מ
להיות מוכתב למלכות ליהרג שאם היה
לפניך ובפ"ק דקידושין (דף יא.)
ובפ'
סי' קלג סעיף א:
נה: לעיל ה:, י) (ב"ב פד.),
עבדא דנן מוצדק לעבדו ופטיר ועטיר מן
מז ה מיי' שם הל' כד ופ"ג
מוכתב למלכות מקחו בטל כדאמר
אע"פ (כתובות נח.) גבי סימפון בעבדים
יא) [דף פ.], יב) [כתובות נז:],
שם הל' ח סמג שם
חרורי ומן עלולי ומן ערורי מלכא ומלכתא
בב"מ בהשוכר יא): ורשום דאיניש.
ליכא דאמר מאי אמרת ליסטים מזויין
יג) [ע"ב], יד) [לעיל ה:],
טוש"ע שם:
טו) בדפו"ר רבנן, טז) [וע"ע
ורשום דאיניש לא אית עלוהי ומנוק' מכל מום
ו [טוש"ע שם סי' קמח סעיף
או מוכתב למלכות הנהו קלא אית להו
רושם סימן שעושין על העבדים
תוס' כתובות נח. ותוס'
א]:
כדאמרי' במסכת שבת (דף נח.): לא
ומן שחין דנפיק עד טצהר חדת ועתיק מאי
צריך לפרש כמו שפי' ר"ת קלא אית
❖
מח ז מיי' שם פ"א הל' יד
קדושין יא. ד"ה הנהו],
אית עילויה. מאדם אחר חוץ מן המוכר
להו ולא שכיחא ולא כמו שפי' בקונטר'
אסותיה אמר אביי גינברא ומרתכא וכבריתא
ג
ד
סמג שם טוש"ע שם
❖
סימן קל סעיף כ:
הזה: ומנוקה מכל מום. כמו לסטים
התם קלא אית להו וסבר וקביל ומאי
וחלא דחמרא ומשחא דזיתא ונטפיק חיורא
הגהות הב"ח
מזויין דמקחו בטל: ומן שחין דנפיק
דאתקין לכתוב בשטרא לא הוי אלא
ושייפי ליה בגדפא דאווזא: מתני' ב)שלשה
ה
עד טצהר. ומכל שחין שיצא בפניו
לשופרא שלא יטעו העולם כמו
(א) רש"י ד"ה ואם ניסת וכו'
לעזי רש"י
גיטין פסולין ואם נשאת הוולד כשר ב כתב
דלר' מאיר הוולד ממזר
עד שתי שנים דמאיס למיקם קמיה:
חרורי דפשיטא שאם משוחרר הוא
(ולמאן דמוקי לה וכו' כמאה
בכתב ידו ואין עליו עדים גיש עליו עדים ואין
קוגילו"ן. מƒ רz» C (פסולת
עד
שהמקח בטל ו טז): טצהר. והא
עד טצהר. בל' פרסי שתי שנים. והאי
❖
עדים דמי) תא"מ ונ"ב נ"ל
שנוצרת מזיקוק כסף).
בו זמן יש בו זמן ואין בו אלא עד אחד הרי אלו
דאמרינן סימפון בעבדים ליכא אי
דקא אמרי'יב) סמפון בעבדים ליכא היינו
הגה"ה היא ומתוס' דרפ"ק
(דף ג: ד"ה שלשה) לקחו
שלשה גיטין פסולין ואם נשאת הולד כשר
בבראי הא קא חזי ליה אי בגואי לא
היכא דזבין סתמא אבל הכא כיון דאתני
לפרש כך: (ב) ד"ה והאיכא
מוסף רש"י
מקחו בטל וזה עכשיו אין לו שחין ודרך
איכפת ליה היינו במומין שהן עליו
❖
רבי אליעזר אומר אע"פ שאין עליו עדים
ג)
ד
וכו' לעיל נ"ב דף עט ע"ב:
שחין ישן שהולך לו חוזר עד שתי שנים
עתה אבל באותן שיבאו עליו אחר כך
שלשה גיטין פסולין.
אלא שנתנו לה בפני עדים כשר וגובה
לכתחילה (לעיל ג:) לינשא בו
לפיכך עד ב' שנים מתנה עמו שאם
ולא יהיה אז ראוי למיקם קמיה ודאי
מנכסים משועבדים שאין העדים חותמים על
. כתב
ה
(רשב"ם ב"ב קעו.)
מוסף תוספות
יצא בו אותו שחין עד שתי שנים
הוה מקח טעות אף על גב דכי
הגט אלא מפני תיקון העולם: גמ' ותו ליכא
בכתב ידו. ידי הבעל (לעיל
ג:). ואין עליו עדים. אלא
שיהא מקחו בטל לפי שכבר היה בו
האי גוונא משכחת סימפון בעבדים
א. לומר שהוא שלו.
והא איכא גט ישן התם לא תצא הכא תצא
שנמסר לה בפני עדים, דעדי
שיט"ק. ב. כמו רשות
ד)ו
המום הזה ולא ראהו: גינברא.
איכא למימר דהא לא שכיחא:
מסירה כרתי לה בדיעבד
מדעם, כי תשה ברעך משאת
שלשה
הניחא למ"ד הכא תצא אלא למ"ד הכא לא
גיטין פסולין. לעיל
כמשמעו זנגביל: ומרתכא. פסולת
(רשב"ם ב"ב קעו.). ואין בו
מאומה [דברים כד, י] תרגום
תצא מאי איכא למימר התם תינשא לכתחל'
זמן. באיזה זמן נכתב (לעיל
(דף ג:) פירשתי ומה
סיגי כסף שיוצא ממנו במקום שמתיכין
ארי תרשה בחברך רשות
ג:). ואין בו אלא עד אחד.
מדעם. ערוך בערך רש ד.
הכא דיעבד והא איכא גט קרח התם הוולד
אותו בשעת חפירתו מן ההרים
שפי' בקונטרס דהך משנה לא כרבי
ה)
וכתב ידי סופר (שם). וגובה
ג. וכיון דלא יצא הקול.
וקורין לו קוגילו"ן: וכבריתא. גפרית:
אלעזר ולא כר"מ אין נראה דאיכא
ממזר הכא הולד כשר הניחא לרבי מאיר
מנכסים משועבדים.
תוס' ב"ב צב ע"ב ד"ה לסטים.
כלומר ואם שטר מלוה הוא
ד. ולא חיישינן להכי. תוס'
ושייף ליה בגדפא דאווזא. וסך אותו
בגמ' דמוקי לה כר' מאיר :
ז
(דאמר כל המשנה ממטבע שטבעו חכמים
ו)
מוקי לההיא כר' מאיר. נראה
אותו השטר הכתוב בכתב ידו
ב"ב שם [וכעי"ז בתוס' ב"מ פ'
בנוצה של אווז: מתני' ואם ניסת
ואין בו עדים אלא שמסרו
בגיטין הולד ממזר) אלא לרבנן מאי איכא
ע"א ד"ה שפחה ע"ש].
הולד כשר. האי תנא לאו כרבי מאיר
דלא גרסי' ההיא דאמתני'
בפני עדים גובה מנכסים
ה. ופטיר ועטיר מן ערורי
למימר התם תצא הכא לא תצא הניחא למ"ד
קאי: מניינא דסיפא למעוטי
משועבדים (ב"ב שם). גט
מלכא ומלכתא לא משום
סבירא ליה דאמר עדי חתימה כרתי
קרח. ראה רש"י לעיל פא ב.
שהיה צריך להתנות
הכא לא תצא אלא למ"ד הכא תצא מאי איכא
הא דתניא כו'. כל משניות מפיק
דלרבי מאיר הוולד ממזר (א) ולמאן
המביא גט ממדינת הים.
כדפרישית דבסתמא נמי הוי
למימר במקושר לא קא מיירי והא איכא
דמוקי לה בגמ' כרבי מאיר איכא
מחד מיעוטא ממניינא דרישא והך
ז)
לאשה, שעשאו בעלה שליח
מקח טעות אלא. תוס' כתובות
להוליכו לגרש, הצריכוהו לומר
נח ע"א ד"ה הנהו. ו. אע"ג
שלום מלכות התם תצא הכא לא תצא הניחא
למימר דכתב ידו כמאה עדים דמי
ברייתא ממניינא דסיפא ואשמעינן
ח)
בפני נכתב ונחתם, והתם
דלא אתני. תוס' הרא"ש, ע"ש
ולאו כרבי אלעזר סבירא ליה דאמר
דמתרצתא היא ורבינו יצחק אומר דהך
למ"ד הכא לא תצא אלא למ"ד תצא מאי
מפרש לפי שאין בקיאין לשמה
עוד. ז. דהא בגמ' פריך
עדי מסירה כרתי דהא פליג רבי
ברייתא איצטריכא מיעוטא לחוד לפי
ואין עדים מצויין לקיימו (ב"מ
והאיכא גט קרח ומשני התם
איכא למימר התם הולד ממזר הכא הולד
נה:). יוציא. מי שנשאה על
הולד ממזר הכא הולד כשר
אלעזר בסיפא אלא כיון דכתב ידו
שיש תקנה אפי' לר"מ אפילו לכתחלה
❖
כשר הניחא לר' מאיר אלא לרבנן מאי איכא
ידי גט זה (שם ולעיל ה:)
.
ופריך הניחא לר"מ וכו', והדר
הוא וכתב ונתן קרינא ביה ואע"ג
לינשא שיוכל ליטלו הימנה וליתנו לה
פריך [והאיכא] משום שלום
למימר מוקים לה כדרבי מאיר והתם הולד
אמר
רב כתב ידו
דליכא עדי מסירה כשר מדאורייתא
קודם נישואין:
מלכות ומוקי לה כר"מ
ממזר הכא הולד כשר מנינא דרישא למעוטי
משמע דמודה ר"מ בהני ג'
שנינו כו'. דוקא כתב ידו ועד אבל
ומיהו רבנן פסלינהו דלמא אתי
פסקי רי"ד (המשך)
גיטין דהולד כשר. תוס'
מאי ומנינא דסיפא למעוטי מאי מנינא דרישא
לאכשורי בכתב סופר הלכך לא תינשא
כתב סופר ועד לא אפי' בספרא
לה לאחר מיתה ומה יודע
הרא"ש ע"ש עוד מש"כ בשם רש"י
למעוטי הני דאמרן מנינא דסיפא למעוטי הא
בתשובה. [אלא] אומר ר"ת
הוא שבגט כתוב בו מהיום
ואם ניסת הוולד כשר ודוקא כתב ידו
מובהק דסבירא ליה לרב חתם סופר
דהכא היינו טעמא דהולד
בודאי עיקר הגט אין צריך
ט)דתניא המביא גט ממדינת הים נתנו לה ולא
אבל כתב סופר ואין שם עד הוולד
שנינו כדפירש בקונט' ח ורבינו חננאל
הבעל לדעת אותו כראוי
כשר דכך היה המטבע שלא
ממזר: זמן. תקנתא דרבנן משום
גריס דוקא כתב ידו ועד הוא דפסול
אמר (לה) בפני נכתב ובפני נחתם יוציא
יפסל הולד בהנך שלשה,
והבעל יאמר לה הרי זה גיטיך
ואע"ג דר"מ סבר וכתב היינו
והיא מגורשת שספר כריתות
בת אחותו כדאמרינן בפ"ק (לעיל
ואם נישאת הוולד כשר אבל כתב
והולד ממזר דברי רבי מאיר וחכ"א אין הולד
נתן לה ואינו צריך שיבין הוא
וחתם מ"מ כשר הולד בכתב
דף יז:) הלכך הולד כשר: אלא עד
סופר ועד תינשא לכתחילה ושמואל
ממזר כיצד יעשה יטלנו הימנה ויחזור ויתננו
ידו ואין עליו עדים דכיון
דברי הספר שאם היה צ"ל לה
אחד. פליגי בה בגמראיג) איכא למ"ד
אמר אפילו כתב סופר ועד דוקא
שהבעל עצמו כתב אין לך
דברי הספר בפה היו זקוקין
לה בפני שנים ויאמר בפני נכתב ובפני נחתם:
חתימה גדולה מזו. תוס' לעיל
להבינו אלא כיון שאין האשה
אכתב ידו קאי אפילו הכי אשמועינן
בדיעבד כשר והתנן כתב סופר ועד
ג: ע"ש עוד. ח. והיינו
מתגרשת אלא בספר ולא
כתב בכתב ידו ואין עליו עדים: אמר רב כתב
דלכתחלה לא ורישא אשמועינן דאפי'
כשר ומשני התם בסופר מובהק
ט
טעמא, אע"ג שהסופר אינו
בדברים אע"פ שאינו יודע
ידו שנינו אהייא אילימא ארישא פשיטא כתב
אין בו עד אם ניסת הוולד כשר ואיכא
וגירסא זו אינה בשום ספר ועוד יש
כותבו בלא ציווי הבעל מ"מ
מה כתוב בו היא מגורשת
זימנין דמימליך בעל ואינו
באומרו לה הרי זה גיטיך
ידו קתני ואלא אמציעתא הרי יש עליו עדים
למאן דאמר אכתב סופר קאי ואפי'
לומר דלרב כתב סופר מובהק ועד
נותנו וזורקו לאשפה כיון
אבל התנאי שתלוי באמירת
הכי הוולד כשר דסופר הוה ליה
כשר לכתחילה אבל בסופר שאינו
אלא אסיפא יש בו זמן ואין בו אלא עד אחד
ז
שאינו חתום ואינו חושש
הבעל מה יועיל לכתבו בגט
ודוקא מובהק ועד פסול אפילו בדיעבד:
במקום עד שני: ר' אלעזר אומר
עליו, והאשה מצאתו
והבעל לא יבין בו הלכך
ומחתמת בו עד אחד, דעד
הטעם שנתן המורה שמא
אף על פי שאין עליו עדים. ואינו
יש
אחד תוכל לשכור. תוס'
חזר בו אין ראוי לתתו אלא
כתב ידו: אלא שנתנו לה בפני עדים
כשר. לינשא לכתחילה: תיקון העולם. שמא ימותו עדי
מסירה ויבא הבעל ויערער לומר לא
הרא"ש.
ט. [ו]מתניתין
לחבר לא להדיוטות ולפיכך
גירשתיה: גמ' ותו ליכא. גיטין פסולין לכתחילה והולד כשר: והאיכא גט ישן. דאמרינן לעיל בגמ' אם ניסת לא תצא:
בסופר שאינו מובהק, זו היא
תיקן רב שיכתבו בו מיומא
(ב)
גירסת רבינו חננאל ופירושו,
דין שיעידו העדים כי כך אמר
הכא תצא. רב ולוי פליגי בה לקמן בשמעתין כ): התם. אמרינן בגמ' אם נתגרשה תנשא לכתחלה בפרק הזורק (לעיל עט:): הניחא
ומשמע דרב מכשר אפילו
הבעל כשהיה ש"מ כדי
לרבי מאיר. דאמר יד) כל המשנה ממטבע שטבעו חכמים בגיטין הולד ממזר: אלא לרבנן. אי מתני' דהכא טו) דרבנן היא ניתני נמי הכא
בסופר שאינו מובהק. תוס'
שיהיו זריזין ללמד ש"מ
❖
הרא"ש.
לומר כך שאם לא יאמר כך
גט קרח: התם תצא. אפילו לרבנן: שלום מלכות. דאמרינן בהזורק (שם עט:) כתב לשם מלכות כו': מניינא דרישא. שלשה גיטין פסולין:
נמצא שמעידין עדות שקר
מניינא דסיפא. הרי אלו ג' גיטין פסולין ומשמע מיעוטא הני ותו לא: הני דאמרן. ואשמעינן דמתני' ר"מ היא דאמר התם הולד
ויגיד עליו ריעו ולעלם
ממזר: למעוטי הא דתניא. דהכא הולד ממזר כר' מאיר ואשמועינן מתני' דברייתא מתרצתא היא דאפילו כה"ג משוי ליה ר"מ
לאפוקי מדבעא מיניה רבא
פסקי רי"ד
מרב נחמן אילו אמר הבעל
ממזר: אי נימא ארישא. דליכא שום עד: אלא אמציעתא. שפסול משום זמן מה לי כתב ידו מה לי כתב סופר הרי יש עליו עדים:
היום אי את אשתי ולמחר את
של שטר מוכיח: ולעלם
ודוקא אשתי א) ואנו כותבין גט
לאפוקי מדבעא מיניה רבא
ולעלם מועיל כלום אלא תקן שיכתבו כך כדי להרגילם בכך שאם הבעל רוצה לומר היום אי את אשתי ולמחר את אשתי
מרב נחמן היום אי את אשתי ולמחר אי את אשתי מהו פי' המורה אע"ג דרב גופיה פסק הלכה כר' יוסי בפ' יש נוחלין (קלו.)
שישתקוהו ליתן גט לצמיתות כמו שכותבים בגט ולעלם ותהא עדותן קיימת וה"ה הכי נמי מיומא דין ולעלם תקן לכותבו
הכא אמר לאפוקי מדר' יוסי משום דבעא לאפוקי נפשיה מפלוגתא ויש מי שאומר דהדר ביה מההוא ועקרה לדר' יוסי דלית
בגיטין בעבור ש"מ שיתן גט לאשתו בתנאי אם מתי שיהו מרגילים אותו לומר מהיום ולא יסמכו על זמן שכתבו בגט כר' יוסי
הלכתא כותיה אף בשטרות ויש מי שאומר דלכתחלה לא עבדינן כר' יוסי ואי עבד כר' יוסי עבד ויש מי שאומר הלכה כר'
ותהא עדותן קיימת שכותבין בגט מהיום ודומה זה למאי דאמרי' בפ' הזהב (ב"מ מז.) אמר רב ששת בריה דרב אידי כמאן
יוסי בשטרות אבל לא בגיטין. והנכון בעיני שזהו העיקר שחילוק יש בין שטרות לגיטין כדאמרן לעיל בפ' מי שאחזו (עב.)
כתבי' האידנא במנא דכשר למקנייא ביה במנא לאפוקי מדרב ששת דאמר קונין בפירות. דכשר לאפוקי מדשמואל דאמר קונין
במאי דתנן זה גיטיך אם מתי לא אמר כלום אמר רב הונא וחולצת ולא מתיבמת ושקלינן וטרינן בה טובא ומסקינן דר' יוסי
במוריגא. למקניא לאפוקי מר' לוי דאמר קונין בכליו של מקנה ביה למעוטי מטבע שכל זה שאנו כותבין בשטרות הוא כדי
אמר זמנו של שטר מוכיח עליו בין בשטר שלאחר מיתה שהוא כתוב בתוכו ובין בגט שהוא ע"פ אבל רב הונא פשיט ליה
להרגילם שלא יעשום בענין אחר שאם יעשום בענין אחר מה מועלת כתיבתם הלא הן מעידים שקר אלא ודאי העיקר הוא
דבשטר הלכה כר' יוסי מפני שהתנאי שלאחר מיתה כתוב בתוכו וגם הזמן כתוב בתוכו אבל בגט שהזמן כתוב בתוכו והתנאי
שהם יעשו כך ועל מה שעשו הם אנו מעידים. גם הנה בש"מ צריך לומר מהיום ואנו מעידים שכך אמר. והכי הוא משמעות
שלאחר מיתה אמר לה על פה מספקא ליה אי הלכה כר' יוסי בהא שיועיל זמנו של גט שהוא כתוב לתנאי דלאחר מיתה שהוא
דברי רב מדקאמר איך פלוני פטר ותריך וזהו לשון עדות שמעידים העדים כי כך היה המעשה: גופו של גט שחרור הרי את
בפה ומ"ה אמר חולצת ולא מתיבמת ורב הונא דפסיק הלכה כר' יוסי מרב פשטו ליה כדאמרי' התם א"ל הכי אמר רב הלכה
בן חורין הרי את לעצמך אתקין רב יהודה בשטר זביני דעבדי עבדא מוצדק לעבדו ופטור ועטור מן חרורי ומן עלולי מלכא
כר' יוסי וכמו שרב הונא חילק בין גט לשטר דבשטר פסק הלכה כר' יוסי ובגט לא ה"ה הכי נמי חילק רב אע"ג דפסק הלכה
ומלכתא ורשם דאינש לית עילוהי מנוקה מכל מום ומכל שחין דנפיק ביה עד שצהר וחדת ועתיק פי' מוצדק לעבדו דינו פסוק
כר' יוסי בשטרות בגטין לא נראו לו דבריו ומ"ה אמרינן לאפוקי מדר' יוסי ולא ק' דידיה אדידיה. והתקין שיכתבו בגיטין כך
לעבדות שאין שום ערעור במכירה זו ופטיר ועטיר מן חרורי פרוש ומופלג מכל חירות כמו הנפטר מרבו ועטור כמו עטרא
כדי שיהו רגילין להרגיל את ש"מ לומר כך בשעה שנותנו לה מהיום אם מתי אבל אם השכיב מרע לא אמר בפיו מהיום הכתיבה
שטר חלוקה רק הבמות לא סרו תרגומי' לא עטרא ומן ערורי מלכא ומלכתא פי' מערעור (ועלילות) המלך והמלכה שלא חטא
שאנו כותבין בתוך הגט מיומא דין אינה מועלת כלום דהא לר' יוסי כך מועיל זמן הגט כמו מהיום לרבנן ורב הונא ס"ל כר'
שיהא מוכתב למלכות שאם היה מוכתב למלכות מקחו בטל כדאמרינן בהשוכר בבבא מציעא רושם סימן שעושין על העבדים
יוסי ואפ"ה קאמר דלא מהני זמן שהוא ככתיבה לתנאי דלאחר מיתה שהוא בפה (והם) [וה"ה] הכי לרבנן אע"ג דכתיב מהיום
לא מהני לתנאי דהוא ע"פ כדפריש המורה (לעיל עב. רש"י ד"ה מהיום) די"ל חזר בו ממה שכתב מהיום ולא נתנו לה אלא
כדאמרן במס' שבת לא איתא עילויה מאדם אחר חוץ מן המוכר הזה ומנוקה מכל מום ומכל שחין דנפיק ביה עד שצהר מכל
שחין שיצא בפניו עד ב' שנים דמאיס למיקם קמיה שצהר בלשון פרסי ב' שנים דהאי דאמרי' סמפון בעבדים ליכא היינו היכא
שיקנה לאחר מיתה ואין גט לאחר מיתה. וזה הטעם צריך לתת לחבר שהוא יודע מה כתוב בגט אבל ההדיוטות שאין יודעים
מה כתוב בו בלתי זה הטעם אינו כלום שהרי אנו מלמדין אותו שיאמר לה הרי זה גיטיך אם מתי הנה כל כונתו היא להקנותו
דזבין סתמא אבל הכא דאתני מקחו בטל ואלה מוכי שחין
קודם שיתגלו עליהם השחינים יש חולי בגופן שמחמת
א) נראה דצ"ל אי הוי גיטא או לא ולכן אנו כותבין בגט ולעלם ואף דאינו מועיל כלום כו'.