פו:
המגרש פרק
תשיעי גיטין
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
יש לה בנים לא תצא כו'. וא"ת מאי פריך לעיל הניחא למ"ד לא
ודוקא כתב ידו ועד. הוא דאמרינן הולד כשר. וכי תימא הא מרישא
מט א מיי' פ"א מהל'
א
א) [לעיל סו: עא: לקמן פז:],
ב) ס"א ל"ג, ג) יבמות ל:,
גירושין הלכה יד סמג
תצא אלא למ"ד תצא מאי איכא למימר ומאי קושיא נימא
שמעינן לה דאפילו בלא שום עד הולד כשר אי לאו סיפא הוה אמינא
ד) חיפא ס"א, ה) משמיה
עשין נ טוש"ע אה"ע סימן
היכא דאיכא עד אחד עם כתב ידו תינשא לכתחלה: דהא תנן.
דבשלום מלכות אפילו יש לה בנים תצא וי"ל דבשלום מלכות נמי
דרב ס"א, ו) פרה פ"ט מ"ג
קל סעיף כ:
לקמן בפירקין: כתב סופר
ועד כשר. כלומר כתב סופר וחתם עד
נ ב מיי' פ"ו מהל' יבום הל'
כיון דלרבנן הולד כשר יש
לה בנים לא תצא:
חולין סב., ז) [לעיל ד.]
זרק לה קדושין ספק קרוב כו'.
כתובות צד:, ח) [עי' תוס'
ז סמג עשין נא טוש"ע
אחד כשר: ורב. אמר לך מי דמי
לעיל ד. ד"ה דקי"ל], ט) [צ"ל
אה"ע סי' קעג סעיף ו:
התם כשר לכתחילה משמע דהתם
בפ' ד' אחין (יבמות ל:) דייק
ודוקא כתב ידו ועד אבל כתב סופר ועד לא
נא ג מיי' פ"א מהל' גירושין
דרב], י) [לעיל ט: וש"נ וע'
א
חתם סופר עם העד שנינו כדמתרץ
ואילו בגירושין ספק קרוב לו כו' לא
הל' יד ופ"י הלכה ב סמג
תוס' לעיל ד. ד"ה דקי"ל ותוס'
ושמואל אמר אפי' כתב סופר ועד שהרי שנינו
עשין נ טוש"ע אה"ע סי' קכז
כד: ד"ה בעידי מסירה],
לה רבי ירמיה לקמןיא): ושמואל. לית
קתני ומפרש לה:
כתב סופר ועד כשר ורב מי דמי התם תינשא
יא) [דף פח.], יב) בדפו"ר
ס"א וסי' קנ ס"א:
א)
כל העופות פוסלין במי חטאת.
נוסף, משמיה דרב, יג) [פרה
ליה דרבי ירמיה אלא כתב סופר ולא
נב ד מיי' פ"ט מהל' פרה
לכתחילה הכא דיעבד ושמואל לא קשיא הא
פ"ט מ"ג], יד) צ"ל לטעמא
טעמא משום שתהא חיותו
חתם והיינו טעם דכשר לכתחילה
אדומה הל' יב סמג עשין
בספרא דמובהק והא בספרא דלא מובהק וכן
רלג:
משום וכו' בכלי אי נמי משום
בספרא דמובהק ובקי בתורת גיטין
בכלי אבל משום מלאכה אין נפסל
יד) [ג
ב
מלאכה. חסם סופר,
נג ה מיי' פי"א מהל' מלוה
אמר ר' יוחנן ב)(כתב ידו שנינו) אמר ליה רבי
ולא יכתבנו אלא אם שמע מפי
אחר קידוש כדאמרינן בספריטו) ובמס'
טו) חוקת סי' קכד', טז) [וע'
ולוה הל' ב סמג עשין צד
אלעזר הרי יש עליו עדים אמר ליה אסיפא
טוש"ע ח"מ סי מ סעי' ב
תוספות פסחים יח. ד"ה
הבעל: וכן א"ר יוחנן. כרב דאמר כתב
פרה (פ"ד מ"ד) ומיהו משום היסח
❖
וסי' נא סעי' ז:
בטלו],
זימנין אמר רב תצא זימנין אמר רב לא תצא
ידו שנינו אבל כתב סופר הולד ממזר:
הדעת ד נראה דנפסלין לאחר
נד ו מיי' פ"ג מהל' גירושין
הרי יש עליו עדים. ר' אלעזר סבר
קידוש ובמקום אחר הארכתי טז):
הא כיצד יש לה בנים לא תצא אין לה בנים
הל' יב סמג עשין נ
טוש"ע אה"ע סי' קלב סעיף
דאמצעיתא קאי: זימנין אמר רב. מוסף רש"י
וליתכשר
תצא מתיב מר זוטרא בר טוביה וכולן שהיו
ג)ב
ג:
בהני שלשה גיטין דמתני' אם ניסת
נה ז מיי' פ"ד מהלכות
כתב סופר ועד. כתב סופר
בהן ספק קידושין או ספק גירושין הרי אלו חולצות ולא מתיבמות כיצד ספק
תצא: יש לה בנים. קודם שנודע
גירושין הל' יח סמג
את הגט וחתם עד אחר, כשר
קידושין זרק לה קידושין ספק קרוב לה ספק קרוב לו זהו ספק קידושין ספק
(לעיל סו:). וכולן. ט"ו
עשין נ טוש"ע אה"ע סי' קל
לנו שבגט הזה ניסת: לא תצא. שלא
עריות, שהיו בהן. לאחיו
סעי' ט:
גירושין כתב בכתב ידו ואין עליו עדים יש עליו עדים ואין בו זמן יש בו זמן
להוציא לעז ממזרות על בניה: וכולן.
נו ח מיי' פ"א מהלכות
המת, ספק קידושין או
ואין בו אלא עד אחד הרי זה ספק גירושין ואי אמרת לא תצא צרתה אתיא
חמש עשרה עריות שאמרו שפוטרות
ספק גירושין. הויא צרתה
גירושין הל' יח סמג שם
טוש"ע שם סעיף ו וסימן קלג
ספק צרת ערוה, דלמא
ליבומי תתיבם ואין בכך כלום חששא דרבנן היא לוי אמר לעולם לא תצא וכן
צרותיהן מן החליצה אם היו בהן
סעיף א:
איגרשה ערוה, ולגבי קידושין
לבעליהן המת קידושי ספק או
אמר ר' יוחנן לעולם לא תצא וכן אמר להו ר' יוחנן לבני ר' חלפתא דמן הונא
נז ט מיי' שם פ"ד הל' יח
דלמא לא מיקדשה, הרי
ג
ד)
שגרשן לפני מותו גירושי ספק נמצאת
אלו. הצרות, חולצות. ולא
סמג שם טוש"ע שם סי'
הכי אמר אבוכון ה)לעולם לא תצא וקרצית שבעמיר אינה פוסלת במי חטאת
❖
קל סעי' ט:
מפטרן בולא כלום דלמא לאו
צרתה ספק שהיא צרת ערוה ופטורה
מאי קרצית אמר אביי דידבתא דביני כיפי מתיב רב דניאל בר רב קטינא ו)דכל
צרת ערוה היא, ולא
ספק שאינה צרת ערוה וזקוקה ליבם:
מתייבמות. דלמא צרת ערוה
העופות פוסלין במי חטאת חוץ מן היונה מפני שמוצצת ואם איתא ניתני חוץ
הרי אלו. הצרות: חולצות. שמא
היא (יבמות ל:). ספק קרוב
גליון הש"ס
מיונה וקרצית לא פסיקא ליה דגדולה לא פסלה וקטנה פסלה ועד כמה אמר
לו. שהיו ח' אמות מצומצמות
זקוקה היא: ולא מתייבמות. שמא
מתני' ונתערבו נותן שניהם.
ביניהן בר"ה וד' אמות קונות
ר' ירמיה ואיתימא ר' אמי עד כזית: ר' אלעזר אומר אף על פי וכו': ז)אמר
אינה זקוקה ונמצא נושא אשת אח
עיין טורי אבן ר"ה כז ע"א
שם וזרקו, ספק בד' אמות
❖
רב יהודה אמר רב הלכה כר' אלעזר בגיטין כי אמריתה קמיה דשמואל אמר
ד"ה ואם קול:
הקרוב לה, ספק בד' אמות
שלא במקום מצוה: זהו ספק גירושין.
ח)
הקרוב לו (שם). כתב בכתב
אף בשטרות ורב סבר בשטרות לא הא קתני וגובה מנכסים משועבדים רבי
דכיון דמדאורייתא כשר זקוקה צרתה
ה
ידו. דקי"ל (ב"ב קעה:)
ליבם: ואי אמרת לא תצא. אם ניסת
אלעזר תרתי אמר ורב סבר כוותיה בחדא ופליג עליה בחדא וכן אמר ר' יעקב
הוציא עליו כתב ידו שהוא
פסקי רי"ד
חייב לו, גובה מנכסים בני
בגט זה: אתי למימר. גט זה מעליא
בר אידי אמר ר' יהושע בן לוי הלכה כר' אלעזר בגיטין ורבי ינאי אמר אפילו
חורין, אלמא כתב ידו בלא
אותו חולי עתידין לצאת
וצרתה לאו צרת ערוה היא ואתי
עדים מילתא היא (יבמות ל:).
ריח הגט אין בו ורבי ינאי לית ליה דר' אלעזר הכי קאמר לרבנן אפילו ריח הגט
הלכך אע"פ שלא היו
ליבומה: ומשנינן תתיבם ואין בכך
יש עליו עדים ואין בו
השחינים עליו בעת שמכרו
אין בו וכן אמר ר' יוסי בר' חנינא אמר ריש לקיש הלכה כרבי אלעזר בגיטין ור'
זמן. כתוב, או יש בו זמן ואין
כיון שיצאו בו עד ב' שנים
כלום. כלומר אי אתי ליבומה לא
בו אלא עד אחד זהו ספק
איגלי מילתא שכבר היה נולד
יוחנן אמר אפילו ריח הגט אין בו לימא ר' יוחנן לית ליה דר' אלעזר הכי קאמר
איכפת לן כולי האי דנגזור הא אטו
גירושין, דאמרינן ג' גיטין
החולי בגופו מקודם לכן ולא
לרבנן אפילו ריח הגט אין בו שלח ליה ר' אבא בר זבדא למרי בר מר בעי
הא דכיון דכשר מדאורייתא חששא
פסולין ואם נשאת הולד כשר
היה ניכר לבני אדם ומאז
היה המקח טעות: מתני'
ואלו הן כתב בכתב ידו כו',
מיניה מרב הונא הלכה כר' אלעזר בגיטין או אין הלכה אדהכי נח נפשיה דרב
דרבנן בעלמא היא ולאו צרת ערוה
וה"נ חולצת צרתה כיון דגיטא
ג' גיטין פסולים ואם נשאת
היא: לעולם לא תצא. ואפי' אין לה
הונא אמר ליה רבה בריה הכי אמר אבא משמיה דרבא הלכה כר' אלעזר
הוא דאם ניסת הולד כשר,
ט)
הולד כשר כתב בכתב ידו
בנים: וקרצית שבעמיר כו'. ועוד
ולא מתייבמת כיון דלאו גיטא
ואין עליו עדים יש עליו
בגיטין ורבותינו הבקיאין בדבר הלכה משום רבינו אמרו הלכה כר' אלעזר
מעליא הוא דקרי להו פסול
עדים ואין בו זמן יש בו זמן
שמועה זו אמר אביכם יב) דקרצית
בגיטין דאמר רב חמא בר גוריא אמר רב הלכה כר' אלעזר בגיטין איכא דאמרי
לכתחילה הלכך אי שרית ליה
ואין עליו אלא עד אחד הרי
הנמצאת בעמרים אינה פוסלת במי
אמרי אינשי צרת ערוה
אלו ג' גיטין פסולים ואם
וחברינו הבקיאין בדבר הלכה ותלמידי רבינו משום רבינו אמרו הלכה כרבי
מתייבמת (שם). פוסלין במי
חטאת אם שתת מהן: מפני שמוצצת.
נשאת הולד כשר ר' אלעזר
אלעזר בגיטין דאמר רב חסדא אמר רב חמא בר גוריא אמר רב הלכה כרבי
חטאת. אם שתו מהן מפני
אומר אע"פ שאין עליו עדים
ואינה מחזרת ממים שבפיה לחזור
שאין מוצצין אלא מגביהין
אלא נתנו לה בפני עדים כשר
אלעזר בגיטין וכן כי אתא רבין אמר ר' אלעזר אמר רב הלכה כרבי אלעזר
ולטפטף בתוך הכלי דתנן התם יג)
פיהן לאחר שקולטות את
וגובה מנכסים משועבדים
בגיטין: מתני' שנים ששלחו שני גיטין שוין $ ונתערבו נותן שניהם לזו ושניהם
המים והמים נופלים מפיהם
שאין העדים חותמין על הגט
שתתה מהן בהמה חיה ועוף פסולין
ו
והרי הן כמו שנעשה בהם
אלא מפני תיקון העולם. פי'
לזו לפיכך אבד אחד מהן הרי השני בטל חמשה שכתבו כלל בתוך הגט איש
מפני שמקיאים מפיהם לתוכן וכבר
ז
מלאכה דקי"ל (לעיל נג.)
כתב בכתב ידו שהוא כק'
בטלו בפיהן מתורת מי חטאת:
שהמלאכה פוסלתן, חוץ מן
פלוני מגרש פלונית ופלוני פלונית והעדים מלמטה כולן כשרין וינתן לכל
עדים הולד כשר ולכתחלה
היונה מפני שמוצצת.
פסול דלמא אתיא לאינסובא
דידבתא. זבוב גדול כמין חגב:
אחת ואחת היה כותב טופס לכל אחד ואחד והעדים מלמטה את שהעדים
ובאלו הנותרים לא נעשה
בכתב ידי סופר דעלמא בלא
דביני כיפי. הנמצא בין העמרים: מלאכה (חולין סב:).
ניקרין עמו כשר: גמ' מאן תנא אמר ר' ירמיה דלא כר' אלעזר דאי ר' אלעזר
❖
עדים וסתם מתניתין ר' מאיר
עד כמה. הויא קטנה ופסלה: עד
הוא דבעי עדי חתימה יש
כיון דאמר עדי מסירה כרתי הא לא ידעי בהי מינייהו קא מגרשה אביי אמר
י)
ח
עליו עדים ואין בו זמן הוא
כזית. ומכזית ומעלה הויא גדולה
פסול מדרבנן גזירה משום
אפי' תימא ר' אלעזר אימא דבעי ר' אלעזר כתיבה לשמה נתינה לשמה מי בעי:
מוסף תוספות
ולא פסלה: הלכה כר' אלעזר בגיטין.
בת אחותו או משום פירי
חמשה שכתבו כלל כו': היכי דמי כלל היכי דמי טופס אמר רבי יוחנן
דעדי מסירה כרתי ואפילו פסולא
הלכך לכתחלה לא תנשא בו
א. דמהאי טעמא גופיה
ואם נשאת הולד כשר. יש בו
דהכא לא תצא בשיש לה בנים
זמן אחד לכולן זהו כלל זמן לכל אחד ואחד זהו טופס וריש לקיש אמר
דרבנן ליכא אבל לא בשטרות דכתיב
ט
זמן ואין עליו אלא עד אחד
שלא להוציא לעז על בניה
בהן וכתוב בספר וחתום בירמיה
אפילו
גם זה פסול מדרבנן כדמפרש
ה"ה התם לרבנן כיון שאין
(לב) בספר המקנה: אפי' בשטרות. דהתם עצה טובה קמ"ל מפני תיקון העולם: והא קתני. מתניתין: גובה מנכסים משועבדים.
לקמן ור' אלעזר מכשיר
הולד ממזר. תוס' הרא"ש לעיל
אע"פ שאין עליו עדים כלל
בע"א. ב. משום דמים חיים
אם שטר הוא או גט זה גובה כתובה מנכסים משועבדים דתנן בכתובות (דף פט.) הוציאה גט ואין עמו כתובה גובה כתובתה:
דקסבר עדי מסירה כרתי ולא
בענין דכתיב [במדבר יט] מים
תרתי אמר. בגיטין ושטרות: ריח הגט. ליפסל בכהונה להחמיר וכל שכן להתיר: ורבותינו הבקיאין בדבר הלכה. הנך
בעי עדי חתימה. ומקשה ותו
חיים אל כלי שתהא חיותן
דמפרש ואזיל רב חמא בר גוריא: משום רבינו. רב: חברינו. רב חסדא: מתני' שני גיטין שוין. בשמותיהן: הרי
ליכא גיטין דפסולין לכתחלה
בכלי שלא ימלא בכלי זה
והולד כשר והאיכא גט ישן
ויערה בכלי אחר קודם קידוש
השני בטל. דלא ידעינן דמאן ניהו: טופס לכל אחד ואחד. בגמ' מפרש לה: את שהעדים נקרים עמו. היינו תחתון אבל
התם אי נתגרשה בו לא תצא
(רש"י חולין ט ע"ב ד"ה אם
גמ'
מאן תנא. דקתני דאיכא תקנתא בנותן שניהם לזו ושניהם לזו:
עליונים פסולים שמא לא העידו אלא על האחרון:
הכא באלו ג' גיטין אע"פ
יכולה) וכיון שעמדו בדבר
שהולד כשר תצא הניחא
שאינו כלי נפסלו. שיט"ק, ע"ש
דלא כר' אלעזר. אלא כר' מאיר הלכך כל אחת מהן מתגרשת בשלה שהרי בא לידה ועדיו חתומים בו ור' מאיר כיון דלא בעי
למ"ד תצא אלא למ"ד לא
עוד. ג. דכל המקיא פסול
עדי מסירה שפיר דמי דהא כל גיטין נמי משחתמו העדים אינן יודעין למי ינתן: הא לא ידעי. עדי מסירה בהי מינייהו
תצא מאי איכא למימר פי'
דהואיל והפרישו מהן לשתות
מיגרשא ואין זו נתינה לשמה מבוררת ורבי אלעזר כיון דחתימה
לשמה לא בעי על כרחיך לשמה דכתיב בקרא אכתב ונתן קאי:
פלוגתא דאמוראי היא לקמן
הרי נעשה בהן מלאכה
בשמעתין: התם בגט ישן אם
ונפסלו כשמקיאות פוסלות
אפילו
נתגרשה בו תנשא לכתחילה
את הראשונות דמי חטאת
הכא לכתחילה לא תנשא ואם נישאת לא תצא: והאיכא גט קרח התם הולד ממזר הכא הולד כשר הניחא לר' מאיר אלא נפסלו במלאכה אחרת כדאמרינן במסכת גיטין [דף נג ע"א]. רש"י חולין שם. ד. דמכיון שנכנסו המים בפי הבהמה ועוף הסיח דעתו
לרבנן מאי איכא למימר התם אפילו לרבנן תצא הכא לא תצא: והא איכא שלום מלכות התם הולד ממזר הכא הולד כשר.
מהן וכשמקיאות פוסלות הראשונות. ר"ש בפרה פ"ט מ"ג, ע"ש עוד באריכות. [ובר"ן פירש כן בדעת רש"י ע"ד עוד].
הניחא לר' מאיר אלא לרבנן מאי איכא למימר התם אפילו לרבנן תצא הכא לא תצא: יש בו זמן ואין בו אלא עד אחד
אמר רב ל"ש אלא דוקא כתב ידו ועד אחד אבל כתב סופר ועד לא. פי' דלא תימא כיון דאיכא כתב ידו סגי לן בעד א' וליתכשר לכתחלה אלא אף זה פסול מדרבנן: ושמואל אמר אפילו כתב סופר ועד כשר שהרי שנינו כתב סופר ועד כשר.
ורב מי דמי התם תני כשר ותנשא בו לכתחילה הכא דיעבד אלא חתם סופר שנינו אבל לעולם בכתב סופר ועד פסול ושמואל אמר לא ק' הא בספרא מובהק הא בספרא דלא מובהק פי' אם היה הסופר מובהק וסופר לכל העיר מועלת כתיבתו
כמו החתימה עצמה וכשר לכתחלה דאמרינן בודאי הסופר שכתב הגט הוא היה עד שני אבל אם הסופר אינו מובהק סברו העולם כיון שאינו חתום לא היה כשר לעדות דשמא עבד או אשה או א' מקרובי האשה כתבו שאינו כשר לעדות ולא
יתקיים הגט זה אלא בעד א' ואתו לאכשורי עד א' בגיטין: וכן א"ר יוחנן כתב ידו שנינו וקי"ל דרב ושמואל ור' יוחנן הלכה כר' יוחנן כ"ש הכא דקאי רב כר' יוחנן וכתבא דספרא לא מהני מידי: הרי אלו ג' גיטין פסולין זמנין אמר רב תצא
וזמנין אמר רב לא תצא הא כיצד יש לה בנים לא תצא אין לה בנים תצא: ולוי אמר לעולם לא תצא וכן אמר ר' יוחנן לעולם לא תצא וכן הלכה: ר' אלעזר אומר וכו' וגובה האשה כתובתה בגט זה מנכסים משועבדים שאין העדים חותמין
וכו' פי' ר' אלעזר לא בעי עדי חתימה כלל כי אם עדי מסירה ואם אין שם עדי מסירה כאן שנתנו לה בינו לבינה אע"פ שיש שם עדי חתימה אינו כלום דעדי מסירה כרתי ולמה נהגו העולם להחתים עדים בגט אלא מפני תיקון העולם שמא
האשה לא תנשא עכשיו ועדי מסירה ימותו או ילכו להם למדינת הים וכשתבוא האשה להנשא בגט זה שאינו חתום לא נאמין לה שהבעל כתבו ונתנו לה דדילמא היא כתבה ליה אבל אם הגט חתום עדי הגט מוכיחים שהבעל כתבו וחתמו
שבלי רשותו לא היו העדים חותמין ובודאי א) ביד הבעל חתמוהו ואחרי שעתה יוצא מיד האשה בודאי הבעל נתנו לה ולא חיישינן שמא כתב ליתן ולא נתן ונפל ממנו ומצאתו כי היכי דאמרי' בכל שטר מלוה דנפיק מתותי יד המלוה או
שטר מכר דנפיק מתותי ידא דלוקח אלא ודאי הבעל נתנו לידה וכשנתנו לה בכשרון נתנו לה בפני עדי מסירה והילכך נאמנת האשה לומר בפני פלוני ופלוני נתנו לי והלכו להם למדינת הים אבל ב) מכיון שנתן לה בעלה הגט אינה מוציאה
עדי מסירה ואינה מגורשת דאמר' בינו לבינה נתנו לה. אמר רב יהודה אמר רב הלכה כר' אלעזר בגיטין כי אמריתה קמיה דשמואל אמר אף בשטרות: ורב סבר בשטרות לא והא קתני וגובה מנכסים משועבדים ר' אלעזר תרתי אמר ורב סבר
לה כותיה בחדא ופליג עליה בחדא וקי"ל הלכה כשמואל בדיני: מתני' ב' ששלחו ב' גיטין שוין ונתערבו נותן שניהם לזו ושניהם לזו לפיכך אם אבד א' מהן הרי השני בטל. ה' שכתבו כלל בתוך הגט איש פלוני מגרש את פלונית ופלוני
פלונית והעדים מלמטה כשרים ונותן לכל אחד ואחד: היה כותב טופס לכל אחד ואחד והעדים מלמטה את שהעדים נקראים עמו כשר: ה"ד כלל וה"ד טופס א"ר יוחנן זמן אחד לכולן זהו כלל זמן לכל אחד ואחד זהו טופס וריש לקיש אמר
א) נראה דצ"ל ובודאי שע"פ דברי הבעל חתמוהו וכו'. ב) אולי צ"ל אבל בלא עידי חתימה אפילו ידוע שנתן לה בעלה הגט ואינה מביאה עידי מסירה אינה מגורשת וכו'.