י:
המביא גט פרק ראשון גיטין
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
דאי לאו דכותי חבר הוה. לא הוה האי ישראל מחתים ליה לכותי
קאמר נמי משמע כתיבא לחודה מהניא לכולי עלמא ויש לומר
נט א מיי' פ"א מהל'
א) [לקמן פא:], ב) [לעיל
ט.], ג) [ע' תוס' לקמן מד.
גירושין הלכה כד
מקמיה: אי הכי שאר שטרות נמי. כי חתם ישראל לבסוף ניכשריה:
דמספקא ליה להש"ס אי פליג רשב"ג אתנא קמא בכתיבה ולא
ד"ה וכותב], ד) [לעיל ט:],
ופ"ו מהל' עבדי' הלכה ה
אלא. על כרחיך טעמא מאי לא הוי בשאר שטרות בחזקת חבר ע"י
אחזוק מדלא קאמר כל מצוה שכתובה או שהוחזקו בה אע"ג דאיכא
ה) ב"ק קיג. ב"ב נד: נדרים
טוש"ע אה"ע סי' קל סעי'
למימר דמכל שכן שמעינן ליה דהא לתנא קמא כתיבה מהניא ולא
הקדמה זו דאמרינן האי ישראל רווחא שבק למאן דקשיש מיניה שראו
כח., ו) [לעיל ט: וש"נ],
יג וטוש"ע יו"ד סי' רסז
ז) ב"ב קע. [לעיל ד.
סעי' נ:
חזקה אפ"ה מספקא ליה להש"ס
את העדות עם ישראל זה החתום
ס ב ג מיי' פ"ו מהל'
סנהדרין כח.], ח) [דף ט:],
דילמא לרבן שמעון בן גמליאל
ישראלים זקנים ממנו והכותי וכשחתם
❖
דאי לאו דכותי חבר
הוה לא מחתים ליה
ט) רש"ל מ"ז,
עבדים שם ופכ"ז מהל'
גריעא כתיבה מחזקה מדלא פירש
ישראל זה תחילה היה סבור שיחתים
מלוה ולוה ה"א סמג עשין
מקמיה אי הכי אפילו שאר שטרות נמי אלא
פו צד טוש"ע יו"ד סימן
בהדיא ולהכי לא קאמר התם אחזוק
בעל השטר עמו אחד מישראל הזקנים
אמרינן רווחא שבק למאן דקשיש מיניה הכא
רסז סעי' מה וסעי' מו
גליון הש"ס
בדלא כתיבה נמי איכא בינייהו משום
לפיכך חתם בתחתית השטר והמלוה
וטוש"ע חו"מ סי' סח
נמי רווחא שבק למאן דקשיש מיניה א"ר
תוס' ד"ה חספא וכו' אם
דכתיבה ולא אחזוק מספקא ליה
בא והחתים אחריו את הכותי למעלה
סעי' א וטוש"ע אה"ע סי'
פפא זאת אומרת עדי הגט אין חותמין זה
נאמר ששטר מתנה. ע'
קל סעי' יט:
א
הימנו: הכא נמי. בגט אשה נימא
אי פליג רבן שמעון בן גמליאל
סא ד מיי' פכ"ז מהל'
לעיל דף ד ע"א תד"ה
כדפירשנו: אי לאו דכותי חבר
בלא זה מאי טעמא אמר רב אשי א) גזירה
❖
רווחא שבק: זאת אומרת. מתניתין
מלוה ולוה שם סמג
דקיי"ל:
משום כולכם גופא אמר רבי אלעזר לא
הוה לא הוה מחתים ליה מקמיה.
עשין צד טוש"ע חו"מ סי'
דמכשר בגט ופסיל בשאר שטרות
❖
סח סעי' ב ועי' שם בכ"מ:
הכשירו בו אלא עד אחד כותי בלבד מאי
אשמעינן דעדי הגט אין חותמין אלא
תימה אם כן כוליה שטרא מתקיים
הגהות הב"ח
זה בפני זה הילכך על כרחך ישראל
אפומא דחד ישראל דחתים לבסוף
קמ"ל תנינא כל גט שיש עליו עד כותי פסול
(א) רש"י ד"ה תני חוץ
זה ראה את הכותי חותם למעלה
ויש לומר דאין לחוש כיון דהאי כותי
מוסף רש"י
כו' אי ממתניתין הוה אמינא אפי' תרי נמי
וכו' ותנא לשמה ומחובר
❖
והוא חתם למטה ואי לאו דחבר
כשר מדאורייתא דגרי אמת הן א:
העולין בערכאות של
והאי דקתני חד משום דבשטרות אפי' חד
לא מוקמינן ליה כר"א:
רבא
אמר לעולם תרי כו'. ולדידיה
הוא לא אחתמיה מקמיה. אבל עדי
עובדי כוכבים. שנעשו
נמי לא קמ"ל ותרי לא והא קתני מעשה
השטרות ע"י ב"ד של עובד
שאר שטרות חותמין זה שלא בפני זה
דאחזוק בהא ולא אחזוק
כוכבים (לעיל ט:). אף
הגהות מהר"ב
אלו. גיטי נשים, כשרין. חספא
והביאו לפני רבן גמליאל לכפר עותנאי גט
בעלמא הוא.
הילכך איכא למיחש ישראל זה חתם
בהא:
רנשבורג
אשה והיו עדיו עדי כותים והכשיר אמר אביי
ראשון בתחתית השטר ושבק רווחא
פירש בקונטרס דהוה מצי לשנויי
בחותמין עובדי כוכבים
א] ברש"י ד"ה מודה ר'
(שם). דינא דמלכותא
תני עדו רבא אמר לעולם תרי ורבן גמליאל
למאן דקשיש ולא ידע שיחתימו את
בעדי מסירה ור' אלעזר היא אלא
דינא. כל מסים וארנוניות
אלעזר וכו' אבל יש בו
הכותי למעלה הימנו: מאי טעמא.
דשינויא דחיקא הוא דהא לעיל פרכינן
מיפלג פליג וחסורי מיחסרא והכי קתני ורבן
ומנהגות של משפטי מלכים
עדים פסולין פסול
עלה מדסיפא רבי שמעון בשטתו
אמרו רבנן שלא יחתמו זה שלא בפני
שרגילים להנהיג במלכותם,
מדרבנן. נ"ב עיין ב"ק דף
גמליאל מכשיר בשנים ומעשה נמי שהביאו
דינא הוא, שכל בני המלכות
פח ע"א תוס' בד"ה הא
זה: גזירה משום כולכם. דתנן
דרבי אלעזר מכלל דרישא לאו רבי
לפני רבן גמליאל לכפר עותנאי גט אשה
מקבלים עליהם מרצונם
עבד כשר לעדות וכו'
❖
אלעזר וקשה דאדרבה תירוץ דבעדי
בפירקין דלקמן (דף סו:) אמר לעשרה
והיו עדיו עדי כותים והכשיר: מתני' ב)בכל
חוקי המלך ומשפטיו,
ודו"ק:
כולכם כתבו גט לאשתי אחד כותב
והלכך דין גמור הוא ואין
מסירה ור' אלעזר ב נשאר לפי המסקנא
השטרות העולים בערכאות של עובדי כוכבים
למחזיק בממון חבירו על פי
ג)
דמשני כי קתני מילתא דליתא
וכולם חותמין ואי לא הוו חתמי
חוק המלך הנהוג בעיר,
אע"פ שחותמיהם עובדי כוכבים כשירים חוץ
מוסף תוספות
בקדושין דאי בלא עדי מסירה וכרבי
כולהו הוי פסול דבקפידא תליא
משום גזל
(רשב"ם ב"ב
מגיטי נשים ושחרורי עבדים ר"ש אומר אף
נד:). במזויף מתוכו.
א. ומדרבנן פסולין
מאיר אפילו בקדושין פסלינן ערכאות
דלא שוויה גיטא אלא בהכי לפיכך
ד)
משום שהן חשודים וזה
שחתם עליו קרוב או פסול
אלו כשירין לא הוזכרו אלא בזמן שנעשו
תקנו אפילו היכא דלא אמר כולכם
מדאורייתא ג ואור"י ד דכי היכי דפסלי'
שחתם לפני ישראל
או שלא לשמה (לעיל ד.)
גמ'
שיהיו כל העדים נקבצים בשעת
בגט אף בעדי מסירה ושמות מובהקים
מוכחא מילתא דאינו
בהדיוט: קא פסיק ותני לא שנא מכר
דדוקא גט שאין בו עדים
חשוד. תוס' הרא"ש.
כשר, דאעדי מסירה קפיד
החתימה: תנינא כל גט שיש עליו
משום דלמא אתי למיסמך עלייהו
ה
ל"ש מתנה בשלמא מכר מכי יהיב זוזי קמייהו
ב. דגזר שמות מובהקין
רחמנא, ומיהו אם חתמו
עד כותי פסול. ועלה קאמר חוץ
בלא עדי מסירה ישראל הכי נמי
ו
אטו שמות שאינם
שקר או עדים פסולים
הוא דקנה ושטרא ראיה בעלמא הוא דאי לא
מובהקין. תוס' הרא"ש.
מגיטי נשים: הוה אמינא דאפילו
פסלינן בשטר מתנה ולא תיקנו
בתוך הגט, הרי הוא פסול
ג. א"כ מאי קשיא לי' אי
יהיב זוזי קמייהו לא הוו מרעי נפשייהו וכתבין
❖
(רשב"ם ב"ב קע.).
תרי. כשרין בגט והא דתני חד
חכמים להאמינם אלא בשטרי מלוה
רישא דמתני' נמי כר"א
ליה שטרא אלא מתנה במאי קא קני לאו
ופליגי ת"ק ור"ש אליבא
לאשמועינן חומרא דשאר שטרות
ומכר שהן לראיה ואין נעשה על פי
דר"א כי היכי דפליגי תנא
בהאי שטרא והאי שטרא חספא בעלמא הוא
דחד נמי פסול בהו קא משמע לן:
עדותן שום קנין אבל שטר מתנה
דברייתא ור"ש אליבא
פסקי רי"ד
אמר שמואל דינא דמלכותא דינא ואב"א
דר"א. תוס' הרא"ש.
רבא אמר לעולם תרי. כותים הוו
אין כשר לקנות בו מדאורייתא אלא
ה)
דאי לאו דכותי חבר
ד. דאפי' אליבא דר"א
בההוא גיטא דרבן גמליאל: ורבן
א"כ יש עדים כשרים בשעת מסירה
תני חוץ מכגיטי נשים: רבי שמעון אומר
ג
פריך חספא בעלמא הוא.
הוא ומחזיק בכל דקדוקי
גמליאל מיפלג פליג. ואי אמרת
ואפילו $ אם נאמר ששטר מתנה
תוס' הרא"ש. ה. ולמסרו
המצות לא הוה מחתם
אף אלו כשירין וכו': והא לאו בני
בפניהם. תוס' הרא"ש.
ליה ישראל מקמיה אי הכי
שחתמו בו ישראל כשר לקנות בו
מעשה לסתור חסורי מיחסרא כו':
כריתות נינהו אמר רבי זירא ד ירד ר' שמעון
ו. ואע"ג דהוו שמות
אפי' בשאר שטרות נמי
מתני' בערכאות. מקום בית
בלא עדי מסירה היינו משום שידוע
מובהקין גזרינן מובהקין
אלא מאי אית לך למימר
לשיטתו של רבי אלעזר דאמר עדי מסירה
ו)
אטו שאינם מובהקין. תוס'
ע"י עדי חתימה שהן כשרים מן
וועד דיינים קבועין שלהן:
רווחא שבק למאי דקשיש
הרא"ש. ז. גוים שאינם
כרתי והאמר ר' אבא מודה ר' אלעזר
מיניה הכי נמי רווחא שבק
ז)
לא הוזכרו. בבית המדרש לפסול:
התורה שבא השטר מיד הנותן ליד
בתורת קנין שטר. תוס'
למאי דקשיש מיניה פי'
במזויף מתוכו שפסול הכא במאי עסקינן
הרא"ש. ח. שטר כתיבתן
אלא בזמן שנעשו בהדיוט. ע"י עובדי
המקבל וכן כשר בהודאת נותן שהוא
שראו העדות עם ישראל
לקנות מתנה. תוס' הרא"ש.
בשמות
זה החתום ישראלים זקנים
כק' עדים אבל בשטר שחותמין בו
כוכבים הדיוטות שאינן דיינים ובגמרא
ט. ולהכי חשיב לי'
ממנו והכותי וכשחתם זה
מפרש לה: גמ' קא פסיק ותני. כל השטרות כשרין בחותמי עובדי
חספא לכו"ע, לר"מ
עובדי כוכבים שאין בו לא עדי מסירה ולא עדי חתימה שכשרים להעיד
ישראל תחילה היה סבור
בשביל החתימה ולר"א
כוכבים לא שנא שטרי מכר ול"ש שטרי מתנה: בשלמא. שטרי מכר
ולא הודאת בע"ד לא חשוב שטר לקנות על ידו ולא הוי אלא חספא
שיחתום בעל השטר א'
בשביל הכתיבה. דהא ודאי
מן הזקנים ולפיכך חתם
דארעא לאו בהאי שטרא מיקניא אלא בזוזי: מכי יהיב. האי גברא:
ליתא. תוס' הרא"ש.
בעלמא אבל אין לומר דלהכי חשיב ליה חספא בעלמא משום
י. דר"א ב"ר יוסי. תוס'
למטה והניח לו ריוח
זוזי. לישראל חבריה: קמייהו. דדיינין עובדי כוכבים: הוא דקנה.
דמתניתין כיילא שטר מתנה בהדי שאר שטרות דכשרים אפילו כתיבתן
הרא"ש. יא. ישראל. תוס'
שיחתום למעלה ממנו
וחתימתן עובדי כוכבים דהשתא לא מהני עדי מסירה מידי דהא
לארעא דקרקע נקנה בכסף או בשטר והאי שטרא ראיה בעלמא הוא
הרא"ש. יב. בערכאות של
ז
ח
ט
והמלוה בא והחתים שם
❖
גוים. תוס' הרא"ש.
את הכותי: אמר רב
בברייתא י דבסמוך כולל יחד כל השטרות דכשרים בערכאות ואפילו
שלא יאמר (לא) מכרתיה ולא קבלתי מעות ובהא מילתא אינהו
פפא זאת אומרת עדי
מהימני: דאי לאו דיהב זוזי קמייהו. כיון דדיינין קבועין נינהו:
גיטי נשים ואפי' הכי לא מכשרינן בגיטין אלא בכתיבת ישראל
הגט אין חותמין זה
לא הוו מרעי נפשייהו. וכתבי ליה שטרא: אלא מתנה. דעל ידי
ובעדי מסירה ובשאר שטרות כשר בכל ענין. ר"י:
בלא זה פי' והילכך אין
יא
יב
פסקי רי"ד (המשך)
והא לאו בני כריתה נינהו. ה"מ למיפרך הא לאו בני עדות נינהו:
לחוש בגט רווחא שבק
השטר הוא קנה אותה במסירת השטר היכי מקניא האי שטרא
למאי דקשיש מיניה אלא
מודים לא קנה הקרקע
חספא בעלמא הוא: דינא דמלכותא. של עובדי כוכבים:
הורמין
בשטר אם אין שם עדים
ודאי שכותי חבר הוה
תני חוץ מכגיטי נשים. כל שטרות שהן כגיטי נשים שעל ידי
השטר הדבר נגמר דהיינו נמי שטר מתנה. וה"ה נמי דמצי
אותה העדות של עובדי
וכשר אבל בשאר שטרות
שחותמים זה שלא בפני
כוכבים אינה כלום שהרי
לשנויי בעדי מסירה ישראל דאינהו משוי ליה שטרא אלא שינויא
דחיקא הוא דשנינן לעיל ח) הכי דהא פרכינן עלה מדקתני סיפא
אינן ראויין להעיד אבל אם
זה איכא למיחש לרווחא
רבי שמעון כו' ואיצטריכא ליה לשנויי שמות מובהקין איכא בינייהו
ט) (אע"ג דאוקימנא לעיל בעדי מסירה ה"מ לת"ק דברייתא דנחית
היה כתוב במתנה קנין הכי
ופסול. מ"ט אמר רב
למנינא ופרכינן עלה והא איכא לשמה ואיכא מחובר וליכא לתרוצי אלא בהכי אבל תנא קמא דמתניתין דלא נחית למנינא ותנא לשמה
אשי גזירה משום כולכם
נמי נקנה שהקרקע בסודר
(א)
קנאו ושטרא לראייה
פי' לקמן בפ' התקבל
לא מוקמינן ליה כרבי אלעזר דמדרבי שמעון סבר לה כר' אלעזר תנא קמא לא סבירא ליה): כריתה. הבדלה לשון ספר כריתות (דברים
בעלמא והיכא דאין בו
(סו:) אמרי' [אמר] לעשרה
כד) דכיון דלא שייכי בתורת גטין וקדושין אין נעשין עדים בדבר דכתיב וכתב ונתן מי שישנו בנתינה ישנו בכתיבה: ירד רבי שמעון לשטתו
כולכם כתבו גט לאשתי
קנין אע"פ שהחזיק לאחר
מכאן בקרקע אינו כלום
א' כותב וכולן חותמין
של רבי אלעזר. דאמר עדי מסירת הגט הוא דכרתי כדאמר בפרק בתרא (לקמן דף פו.) אע"פ שאין עליו עדים אלא שנתנו לה בפני
שהחזקה מכח השטר
ואי בציר חד מינייהו
עדים כו' ורבי שמעון נמי בהכי מכשר שימסרנו לה בפני עדים ישראל: מודה ר' אלעזר במזויף מתוכו. דאע"ג דאמר ר' אלעזר גט
הוי פסול דבקפידא דבעל
אתיא ולא החזיק ע"מ
שאין עליו עדים כשר דוקא אין עליו עדים אבל יש בו עדים פסולין
פסול מדרבנן א] דילמא קאתי למימסריה באפייהו ומיסמך עלייהו:
לקנות בחזקה: אמר
תליא מילתא דלא שויוה
שמואל דינא דמלכותא
גיטא אלא בהכי לפי' תקנו
בשמות
דאפילו היכא דלא אמר
דינא. פי' אע"פ שאין שטר
חתימת העובדי כוכבים חשוב שטר מפני שאין כשרים להעיד מן התורה כיון שהמלך גזר שיהיו שטריהן קיימי' ויהיו
כולכם שיהא כל העדים נקבצים בשעת החתימה: מעשה הביאו וכו' מוקמה רבא דחסורי מחסרא והכי קתני ר"ג אכשיר
נאמנים בעדותן שטר כשר הוי וקונה אף במתנה ואי בעית אימא תני חוץ מכגיטי נשים. פי' כל שטרות שהן כגיטי נשים
אפילו בשנים ומעשה שהביאו וכו' פי' י"ל (דרשב"ג) [דר"ג] הוה מחזיק הכותי' בחזקת כשרים והיה מכשירן אפילו
בשאר שטרות ופליג אכולה מתניתין וי"ל דוקא בגיטין משום חומרא דא"א החזיקום לעשותן ככשרין והשתא דאמרן
שע"י שטר הדבר נגמר דהיינו נמי שטר מתנה: ר"ש אומר אף אלו כשרים והא לאו בני כריתה נינהו. פי' לשון ספר כריתות
וכיון דלא שייכי בתורת גיטין וקידושין אין נעשים שלוחים ועדים בדבר וליכא למימר גבי איסורא דינא דמלכותא דינא
בפ"ק דחולין (ו.) לא זזו משם עד שעשאום עובדי כוכבים גמורים הרי הן כעובדי כוכבים לכל דבר ופסולין בין
כדאמרי' גבי ממונא: א"ר זירא ירד ר"ש לשיטתו של ר' אלעזר דאמר עדי מסירה כרתי. פי' ר' אלעזר אינו חושש לעדי
בגיטין בין בשאר שטרות וליין נסך ולשחיטה ולכל דבר דינן כעובדי כוכבים: כל השטרות העולים בערכאות. פי'
הוא מקום וועד הדיינים שלהן אע"פ שעדי השטר הם עובדי כוכבים כשרים דמהמני ולא מרעי נפשייהו חוץ מגיטי
החתימה דהאי דכתיב וכתב לה על כתיבת הגט מיירי ולאו על חתימתו ולא בעי אלא עדים שימסרנו לאשה בפניהן כדתנן ר'
אלעזר אומר אע"פ שאין עליו עדים אלא שנתנו לה בפני עדים כשרים ור"ש נמי בהכי מכשר שימסרנו לה בעדים ישראלים
נשים דלאו בני כריתות נינהו ואמרינן קפסיק ותני לא שנא שטר מכר ולא שנא שטר מתנה בשלמא מכר מכי יהיב
וק"ל דר' אלעזר מפרש האי וכתב ונתן על כתיבת הגט והכא אע"פ שחותמיהן [עובדי כוכבים קתני] שמסרו לה בפני ישראל
זוזי קמייהו קנה ושטרא לראייה בעלמא הוא דאי לא יהיב זוזי קמייהו לא הוו מרעי נפשייהו וכתבי ליה שטרא אלא
היכי מכשר ר"ש ואומר גיטין שנכתבו בערכאות של עובדי כוכבים והכתיב וכתב ונתן וכל שאינו בנתינה אינו בכתיבה וי"ל
מתנה במאי ליקני ליה להאי ארעא בהא שטרא האי [שטרא] חספא בעלמא הוא פי' שטר מתנה הוא שכותב לו שדי
דלא מכשר ר"ש אלא שחותמים עובדי כוכבים אבל כתיבת הגט על יד ישראל נכתב ופליג על ת"ק דפסיל חותמיהן עובדי
נקנה לך ואין שם קנין אלא בגוף השטר קונה אותה כדתנן (קידושין כו.) נכסים שיש להן אחריות נקנים בכסף בשטר
ובחזקה והאי שטרא חספא בעלמא הוא שלא יקרא שטר שראוי לקנות בו קרקע אלא בעדות קיימת ועדות העובדי
כוכבים דסבר כר"מ דאמר עדי חתימה כרתי ולא סגי בעדי מסירה ואתא ר"ש לאכשורי חותמיהן עובדי כוכבים אבל כתיבת
הגט ע"י ישראל בעינן ומקשה והא [אמר] ר' אבא מודה ר"ש במזויף מתוכו שהוא פסול פי' אע"ג דא"ר אלעזר גט שאין
כוכבים אינם כלום ואע"ג דקי"ל דלא מרעי נפשייהו מ"מ אינה עדות מן התורה ונהי דמהימנינן להו במלתא דלא
עליו עדים כשר דוקא אם אין עליו עדים כלל אבל יש עליו עדים פסולים פסול מדרבנן דילמא אתי למיסמך עלייהו ומסר
איברו שהדי אלא לשקרי וכאילו שניהם מודים דמיא עדות (אלא) [אבל] בדבר שהקנין תלוי בעדותם שאף אם שניהם