פח:
המגרש פרק
תשיעי גיטין
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
שמע
מינה מהרה דמרי עלמא תמני מאה וחמשין ותרתי. וא"ת
ש"מ מהרה דמרי עלמא. כמנין ונושנתם דהא כתיב כי אבד תאבדון
עה א מיי' פ"ב מהלכות
א) [ב"ב מח.], ב) רש"ל מ"ז,
מהר: מתני' מעושה. בחזקה : גמ' כדין. כגון הנך דאמרינן
ג) [ב"ב מח.], ד) [עי' מ"ש
גירושין הל' כ סמג
נהי דמשנכנסו לארץ עד שיצאו יש כל כך מ"מ מאז לא עבדו
ח)
עשין נ טוש"ע אה"ע סי' קלד
על הגליון פסחים יא.],
בהו יוציא ויתן כתובה או שהיתה אסורה לו: פסול. להתירה
ע"ז ועוד הקשה ה"ר אלחנן ודלמא תאבדו מהר אחר ונושנתם קאמר
ה) [בשאלתות פ' בראשית
סעיף ה:
לינשא: ופוסל. מן הכהונה
משום ריח הגט: מה נפשך. דאמרת
עו ב מיי' שם טוש"ע שם
ואור"י דמתחילה מיד היו עובדי עבודת כוכבים שפסלו של מיכה היה
איתא היה ר"מ אומר], ו) ב"ק
א ב
עמהם : ובעובדי כוכבים חובטין
פד:, ז) לעיל פא. לקמן פט:
סעיף ח:
בעובדי כוכבים בדין פסול ופוסל: אי
ג
עז ג מיי' שם טוש"ע שם
יבמות צב., ח) ברש"י שברי"ף
עובדי כוכבים בני עשויי. דדין תורה
שכפוהו בחזקה ליתן גט,
אותו ואומרים לו עשה מה שישראל
אמר רב אחא בר יעקב שמע מינה מהרה דמרי
סעיף ט:
ט) צ"ל ובא, רש"ל, י) עי'
עלמא תמני מאה וחמשין ותרתי הוא: מתני'
עח ד מיי' שם טוש"ע שם
אומרים לך. אין לפרש דאפי' בענין
נינהו לכוף את ישראל בדין: תולה
ד
מלא הרועים, יא) צ"ל
סע' ז:
עצמה בעובד כוכבים. שוכרת עובד
זה רוצה לומר דבעובדי כוכבים פסול
נתקדשה. רש"ש, יב) בירושלמי
גט מעושה בישראל כשר ובעובדי כוכבים
עט ה מיי' שם טוש"ע שם
א)א
ב
משום לפניהם ולא לפני עובדי כוכבים
כוכבים אנס לכוף בעלה לגרשה ט)ובאה
סעיף ח:
איתא שעשה במעשה עובד
פסול ובעובדי כוכבים גחובטין אותו ואומרים
פ ו מיי' פכ"ו מהלכות
עליו בעקיפין: מיפסל נמי ליפסל.
אע"פ דהעובדי כוכבים מעשין על פי
כוכבים כו' שעשו במעשה
לו עשה מה שישראל אומרים לך (וכשר):
ישראל, יג) רש"ל אבל
סנהדרין הל' ז סמג עשין
ב)
ישראל דאין זה לפני עובדי כוכבים
כשלא כדין דישראל הואיל ומדאורייתא
המהרש"א כן גריס כן,
גמ' אמר ר"נ אמר שמואל גט המעושה
קז טוש"ע ח"מ סי' כו סעי'
כיון דדייני ישראל מצוים לחובטו דאטו
בני עשויי נינהו כישראל והא גבי
יד) [וע' היטב תוס' ב"ב מח.
א:
פא ז מיי' שם פ"ה הל' ח
בישראל כדין כשר שלא כדין פסול ופוסל
ד"ה גט מעושה], טו) [וע"ע
מומחין עצמן יחבטו אותו ולא יכלו
ישראל אמרת שלא כדין פסול ופוסל:
ד
טוש"ע ח"מ סי' א
תוס' סנהדרין ב: ד"ה ליבעי
בדותא היא. דודאי לאו בני עשויי
ובעובדי כוכבים כדין פסול ופוסל שלא כדין
לצוות להדיוט לחובטו אלא כמו
ה
וכו'], טז) [וע"ע תוס' ב"ק טז.
סעיף א וטוש"ע אה"ע סי'
נינהו: כדין. דעובדי כוכבים עובדי
שפר"ת והעובדי כוכבים חובטין אותו
אפי' ריח הגט אין בו מה נפשך אי עובדי כוכבי'
קלד סעי' ה:
ד"ה אשר ותוס' שבועות כט:
פב ח מיי' שם הל' ט
ד"ה שבועות ותוס' יבמות
שאז כשר בזה הענין וכן פירש רב
כוכבים שעישוהו להוציא ובדין תורה
בני עשויי נינהו איתכשורי נמי ליתכשר אי
טוש"ע ח"מ סי' א
מה: ד"ה מי לא ותוס' נדה נ.
יהודאי גאון בהלכות גדולות דבעובדי
אע"ג דלאו גיטא הוא גזור ביה רבנן
ד"ה כל הכשר], יז) בדפו"ר
לאו בני עשויי נינהו מיפסל לא ליפסל ג)אמר
סעי' א:
,
פג ט מיי' פ"ט מהל' אישות
כוכבים כשר בזה הענין וכן איתא
לפסול בכהונה משום דמיחלף בכדין
דקבעינן, ועי' ב"ק טו:
רב משרשיא דבר תורה גט מעושה בעובדי
יח) [וע"ע תוס' ב"ק פד: ד"ה
הל' כב ופ"י מהל'
בירושלמי דמכילתין אמר רב ישראל
דישראל ואתי למימר ישראל נמי
❖
גירושין הל' כ ופי"ז מהל'
א"נ],
כוכבי' כשר ומה טעם אמרו פסול שלא תהא כל
יב)שעושה כמעשה עובד כוכבים פסול
שעישוהו כדין לא פסיל וההוא גיטא
איסורי ביאה הל' כ סמג עשין
אחת ואחת הולכת ותולה עצמה בעובד כוכבי'
מעליא הוא: שלא כדין. דעובדי כוכבים
(אפי') באומר איני זן ואיני מפרנס
יג)
מח וסי' נ טוש"ע אה"ע סי'
ה
ו סעי' ה וסי' מו סעי' ז:
ומפקעת עצמה מיד בעלה אי הכי שלא כדין
תני ר' חייא עובדי כוכבים שעושין
בכדין דישראל לא מיחלף ואי אמרת
הגהות הב"ח
י [מיי' פ"ט מהל' אישות
מיחלף בשלא כדין דישראל ואתי
כמעשה ישראל ו כשר אפי' באומר איני זן
אפי' ריח הגט אין בו ונהוי (א) שלא כדין כישראל
(א) גמ' ונהוי כשלא כדין
הכ"ג]:
פד כ מיי' פ"י מהלכות
בישראל: (ב) תוס' ד"ה
למימר שלא כדין דישראל נמי לא
ואיני מפרנס ואהא דנקט אפי' [באומר]
ומפסיל נמי לפסול אלא הא דרב משרשיא
גירושין הל' כ ופי"ז
לפניהם וכו' דלענין עישוי נ"ב
דלא מתכשר בעובדי כוכבים שלא ע"פ
פסיל ואמרן לעיל דפסיל היא גופה
ד)בדותא היא וטעמא מאי כדין בכדין דישראל
מהל' איסורי ביאה הל' כ
עיין סנהדרין דף ב ע"ב תוס'
ישראל אע"ג דהוי כדין אמר ר' אסי
גזירה היא אטו כדין וגזירה לגזירה
סמג שם טוש"ע אה"ע סי' ו
ד"ה ליבעי דמלפניהם משמע
מיחלף שלא כדין בכדין ישראל לא מיחלף:
❖
לא גזרינן: וקא מעשה אגיטי.
מתני' אמרה כן ובעובדי כוכבי' חובטין
סעיף ה וסי' מו סעיף ז:
ליה מילי דעשוי משום
אביי אשכחיה לרב יוסף דיתיב וקא מעשה
דדרשינן בפ"ק דסנהדרין
אותו ואומרי' לו עשה מה שישראל
כופה איש להוציא את אשתו בדין:
מאשר תשים אלו כלי הדיינין
אגיטי א"ל והא אנן הדיוטות אנן ותניא ה)היה
הדיוטות אנן. שאין מומחין אלא
אומר לך ולא מה שאנו אומרים לךיד):
דשייך בהן שימה ועיין תוס'
תורה אור השלם
אלא
ר"ט אומר כל מקום שאתה מוצא אגוריאות
בפ"ק דב"ק ד' טו: (ד"ה
דרב משרשי' בדותא היא.
סמוכין דמיקרו אלהים דיינין ואין
ו
❖
1. וְאֵלֶּה הַמִּשְׁפָּטִים אֲשֶׁר
אשר)
של עובדי כוכבים אע"פ שדיניהם כדיני
בח"ה (ב"ב מח. ד"ה דבר)
סמיכה בח"ל כדאמרי' בפ"ק דסנהדר'י)
תָּשִׂים לִפְנֵיהֶם:
❖
(דף יד.): אוגריאות. אסיפות כמו
מפורש אמאי מייתי לה הש"ס התם
ישראל אי אתה רשאי להיזקק להם שנאמר
שמות כא א
כיון דבדותא היא: לפניהם ולא
אוגר בקיץ (משלי י): לפניהם. קאי
מוסף רש"י
ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם לפניהם
1
לפני הדיוטות. פי' בקונטרס דקאי
אשבעים זקנים שעלו עמו להר קודם
❖
ולא לפני עובדי כוכבים דבר אחר לפניהם ולא
הובא בסוף המסכת.
פסקי רי"ד
מתן תורה כדכתיב (שמות כד) ואל
אשבעים זקנים דעלו עם משה אע"פ
לפני הדיוטות א"ל אנן שליחותייהו קא
ז
מתני' גט מעושה בישראל
משה אמר עלה וגו' ואע"פ שנכתבה
שכתובין בסוף פ' דואלה המשפטים
כשר ובעובדי כוכבים פסול
עבדינן מידי דהוה אהודאות והלואות ו) אי
מוסף תוספות
פרשה זו לאחר מ"ת קודם מתן
ור"י אומר דאהאלהים טובא דכתיבי
והעובדי כוכבים חובטים
הכי גזילות וחבלות נמי כי עבדינן
בפרשה קאי וכן משמע בהחובל (ב"ק
תורה נאמרה ונבנה המזבח והעלו
ח
ז
אותו ואומרים לו עשה
א. מיציאת מצרים. תוס'
מה שישראל אומרים לך.
הרא"ש. ב. בהם. שם.
שליחותייהו במילתא דשכיחא במילתא דלא
פד:) דמאלהים נפקא לן מומחין ח ט
העולה והשלמים ובאותו דם נכנסו
פי' גט מעושה שכופין
ג. דאבד תאבדון מהר קאי
שכיחא לא עבדינן שליחותייהו: מתני' יצא
לברית: שליחותייהו. דבני א"י:
דאמר מ"ש נזקי אדם באדם ונזקי
ט
אותו בחזקה כגון אלו
אבתר ועשיתם לכם פסל. שם.
קעבדינן. הם נתנו לנו רשות:
אדם בשור דאלהים בעינן וליכא
שכופין אותו להוציא או
ד. דקאי אבגוים פסול,
שמה בעיר מקודשת הרי זו מקודשת מגורשת
שהיתה אסורה לו בישראל
לאשמועינן. שם. ה. פי'
מידי דהוה. אדיני ממונות דהלואות
ואיצטריך קרא דלפניהם (ב) דלענין
הרי זו מגורשת ובלבד שלא יהא שם אמתלא
י
כשר והוא דאמר רוצה אני
היכא שהישראל מעשין
ולא
עישוי בעינן מומחיןטו): לפני
דעבדינן שליחותייהו כדאמרי' בסנהד'
כדתנן בערכין בפ' האומר
ומכריחין אותו ליתן גט כיון
איזו היא אמתלא גירש איש פלוני את אשתו
הדיוטות. תימה דמשמע דאיירי
: אי הכי גזלות וחבלות נמי.
משקלי עלי (דף פא.) חייבי
שהדיינין הם עובדי כוכבים
(דף ב:)
על תנאי זרק לה קידושיה ספק קרוב לה ספק
עולות ושלמים ממשכנין
הגט פסול אפילו הדין אמת
קרא בכשרים לדון ואילו בפ"ק
לעביד שליחותייהו ואנן אמרינן
קרוב לו זו היא אמתלא: גמ' ואסרינן לה
אותו אע"פ שאינו מתכפר לו
כגון איני זן ואיני מפרנס.
דקדושין (דף לה.) ובב"ק (ד' טו.)
בשמעתא קמייתא דסנהד' דבעינן ג'
עד שיתרצה שנאמר לרצונו
מרדכי (ועי' מהרש"א).
אגברא והא אמר רב אשי כל קלא דבתר
מומחין: מילתא דשכיחא. הלואה
כופין אותו עד שיאמר
ו. פירוש אם הגוים מעשין
דרשינן מינה דהשוה הכתוב אשה
ז)
רוצה אני. ואם מסר מודעא
אותו ליתן גט כדיני ישראל.
וכן גט: מתני' יצא שמה בעיר
נישואין לא חיישינן ליה ה"ק יצא שמה בעיר
לאיש לכל דינין שבתורה ואשה פסולה
כ
אההוא אונסא דקא עבדי ליה
שיט"ק. ז. כלומר לפני
מקודשת. פנויה שיצא עליה קול
לדון דתנן בפ' בא סימן (נדה מט:) כל
מקודשת הרי זו מקודשת מקודשת ומגורשת
צריך לבטולה לההוא מודעא
הדיינין המפורשין במקום
דגרסינן בההוא פרקא (שם
אחר. תוס' סנהדרין שם.
הכשר לדון כשר להעיד ואשה פסולה
פלונית יא)מתקדשת היום לפלוני ויש
הרי
ע"ב) אמר רב ששת האי
ח. לשון שררה ורבנות
להעיד כדמוכח בהחובל (ב"ק פח.)
דברים נראין כדמפרשי אמוראי
מאן דמסר מודעא אגיטא
כדמתרגמינן ראה נתתיך
בגמ': הרי זו מקודשת. ולא תינשא לאחר בלא גט: מגורשת
ובפרק שבועת העדות (דף ל.) וי"ל דכלל דפרק בא סימן באיש איירי
מודעיה מודעא. פשיטא לא
אלהים לפרעה [שמות ז]
צריכה דעשוה וארצי מהו
לשון רבנות. רש"י סנהדרין ב
הרי זו מגורשת. קא סלקא דעתין דהכי קאמר אשת כהן שיצא
כלומר כל איש הכשר לדון כשר להעיד ומדבורה דכתיב בה
דתימא בטולי בטליה קמ"ל
ע"ב ד"ה אי קסבר. ט. אע"פ
(שופטים ד) והיא שופטה את ישראל אין ראיה דאשה כשרה לדון
עליה קול פלונית נתגרשה היום הרי זו מגורשת ואסורה לישב
דא"כ ליתני עד שיתן מאי
שאינו דין. תוס' ב"ק טו ע"א
דשמא לא היתה דנה אלא היתה מלמדת להם הדינים א"נ שמא
עוד תחתיו דאילו מגורשת להקל ולינשא לשוק ליכא לפרושי דמשום
עד שיאמר עד דמבטיל ליה
סוד"ה אשר תשים. י. לפי
למודעיה וכן נמי בזביני
שהיתה נביאה. תוס' שבועות
קיבלו אותה עליהם משום שכינה י מיהו בירושלמי דיומא (פ"ו) יש
יציאת קול נשרי אשת איש לעלמא והיינו דפרכינן לה בגמרא
אע"ג דאמר רב הונא תליוה
כט: יא. ויליף שני שני
ואסרי' לה אגברא על בעלה כהן: ובלבד שלא תהא שם אמתלא.
מעתה דאין אשה מעידה אינה דנה ואומר ר"י דקרא משמע ליה
יא
וזבין זביניה זביני אי מסר
בגזירה שוה וישארו שני
דאיירי בכל ענין בין בדיינין בין בנדונין :
שלא יהא עם הקול של קידושין או של גירושין משל וטעם שהוא
מודעא עלייהו לא הוו
האנשים במחנה, ועמדו שני
יב טז)
אי הכי גזלות וחבלות נמי. וא"ת והא מצינו בכמה מקומות שהיו
זביניה זביני עד דמבטיל ליה
האנשים. תוס' הרא"ש.
שובר את כח הקול: גירש פלוני את אשתו על תנאי. זהו שובר
למודעא דהכי אמרינן בפ'
יב. וממעט
עכו"ם
של גירושין שמא לא נתקיים התנאי: זרק לה קידושיה כו'. זהו
דנין גזלות וחבלות ההוא רעיא בפ"ק דבבא מציעא (דף ה.) וההוא
יג
חזקת הבתים (ב"ב מח:)
והדיוטות משום דלפניהם
אמתלא של קידושין והוא הדין נמי איפכא: גמ' ואסרינן לה
גברא דגזל פדנא דתורי דחברי' (ב"ק דף צו:) ובכמה מקומות וי"ל
טובי תלה לפפי אדינרא וזבין
קאי אאלהים דמשמע מומחין
ליה ארעא חתם רבה בר
וקאי נמי אנידונין וכל ישראל
אגברא. בתמיהה ואמגורשת קאי אשת כהן שיצא קול שגירשה
דהיו דוחקין אותו ע"י יז) דקבעיה ליה זימנא לא"י יד ועוד אור"י
בר חנה אמודעא ואשקלתא
האנשים ונשים בכלל זה.
בעלה קתני מתני' חיישינן לקלא ואסרי' עלי': והאמר רב אשי כל
דגזלות ע"י חבלות קאמר דאין דנין בבבל שחבל בחברו וגזל לו יח):
ואמר רב הונא אי לאו מודעא
תוס' שבועות שם ועי' במהרש"א.
במילתא דשכיחא כו'. כמו בהודאות והלואות ומה שאנו
מאן דחתם אאשקלתא שפיר
יג. בבבל. תוס' הרא"ש.
קלא. שיצא על האשה משנישאת ולא יצא עליה קול קודם נישואין: לא
חתם רב הונא לטעמיה דאמר
יד. דאי לא אזיל משמתינן
חיישינן ליה. כגון אם נשאת לכהן ויצא עליה קול שהיתה זונה או
מקבלים גרים אע"ג דגר צריך ג' מומחין כדאמרי'
רב הונא תליוה וזבין זביניה
ליה, ונתרצה שידונו אותו
בהחולץ (יבמות מו:) משפט כתוב ביה אור"י דעבדינן שליחותייהו
גרושה לא מפקינן לה מיניה אלא בעדות ברורה וזו נשואה ועומדת
טו
זביני. ואע"ג דאמר רבה לעיל
כאן. שם. טו. והא נמי
בההוא פירקא (שם מ:) לא
מילתא דלא שכיחא היא
היא: ה"ק כו'. האי קול דמגורשת ארישא קאי אשה פנויה שיצא
דחשיב כשכיחא ובהחולץ (גז"ש) נמי משמע שהיו מקבלים גרים בבבל
טז
כתבי' מודעא אזביני דרב
וכדאמרינן לעיל [דף פה
וא"ת היכי עבדינן שליחותייהו והא עכשיו אין מומחין בא"י ומי
עליה קול מקודשת חיישינן לה ואסורה לינשא אלא לאותו איש חזר
הונא לית ליה דרבה וסבירא
ע"א] גירות לא שכיחא.
יתן לנו רשות וי"ל דשליחות דקמאי עבדינן: והאמר רב אשי
ויצא עליה קול מגורשת שגירשה אותו פלוני שיצא לה קול קידושין ממנו:
ליה דוקא היכא דלא מסר
שיט"ק. טז. הא נמי תקנתא
מודעא אההוא אונסא הוא
היא דמקבלין גרים שלא
כל קלא דבתר נישואין כו'. וא"ת ולוקמה בתר אירוסין דחיישינן
הרי
דהוו זביני אבל היכא דמסר
תנעול דלת בפני גרים
לרב אשי וי"ל דמשמע ליה מתני' אף בתר נישואין ועוד דפסקי' לקמן (דף פט:) דאף קלא דבתר אירוסין לא חיישינן:
עליהו מודעא לא הוו זביני.
ועבדינן שליחותייהו בהכי.
אכלה
וכ"כ שם רבינו שמואל ז"ל
תוס' הרא"ש.
וקי"ל כרב הונא דלית ליה
דרבה דאמר לא כתבי' מודעא אזביני. ובעובדי כוכבים פסול משום דכתיב לפניהם ולא לפני העובדי כוכבים. אבל עובדי כוכבים חובטין אותו ואומרים לו עשה מה שישראל אומר לך שאע"פ שהן מעשין כיון שעל פי ישראל עושין כשר. א"ר
נחמן אמר שמואל גט מעושה בישראל כדין כשר שלא כדין פסול פי' אע"פ שאמר רוצה אני כיון דשלא כדין עישו אותו ואין כאן מצוה לשמוע דברי חכמים לא גמר ויהיב בכל לב ופוסל בתרומה משום ריח הגט. ובעובדי כוכבים כדין פסול
ופוסל שלא כדין אפי' ריח הגט אין בו ומתמהינן מה נפשך אי עובדי כוכבים בני עשויי נינהו איתכשורי נמי לתכשר אי לאו בני עשויי נינהו ליפסול נמי לא ליפסול. ואמר רב משרשיא דבר תורה בעובדי כוכבים נמי כשר ומה טעם אמרו פסול
שלא תהא כל א' וא' הולכת ותולה עצמה ביד עובד כוכבים ומפקעת עצמה מיד בעלה. פי' סבר רב משרשיא דבר תורה אפילו בעובדי כוכבים נמי כשר וטעמא דמילתא כדאמרינן בפ' חזקת הבתים (שם מח.) דאמר אגב אונסיה גמר ומקנה:
ואקשינן ליה אי הכי שלא כדין נמי אמאי אפילו ריח הגט אין בו ליהוי מיהת כשלא כדין כישראל פי' כיון דאמרינן אגב אונסיה גמר ומקנה אישתכח דגיטא מעליא הוי ונהי דחכמים אמרו דליהוי פסול שלא תינשא בו אבל היאך יוכלו להכשירה
לכהונה. ואסיקנא אלא הא דרב משרשיא ברותא היא וטעמא מאי כדין דעובדי כוכבים בכדין דישראל אתי לאיחלופי שלא כדין דעובדי כוכבים בכדין דישראל לא אתי לאיחלופי פי' הא דרב משרשיא דאמר דבר תורה אפילו דבעובדי כוכבים
כשר ברותא היא אלא מדין תורה הוא פסול וטעמא דמילתא כדאמרינן בפרק חזקת הבתים דהיכא אמרינן גמר ומקנה דוקא בחייבי עולות ושלמים דניחא ליה דתיהוי ליה כפרה וגבי גט נמי דמצוה לשמוע דברי חכמים והלכך גמר ויהיב בכל
לב אבל היכא דעובדי כוכבים אנסו ליה אע"ג דאמר רוצה אני לא גמר ויהיב בכל לב אבל היכא דעובדי כוכבים אומרים לו עשה מה שישראל אומרי' לך מצוה לשמוע דברי חכמים הוא. ומשום הכי בישראל שלא כדין פסול דכיון דשלא כדין
הוא אע"ג דאמר רוצה אני לא גמר ויהיב בכל לב דהא אין מצוה לשמוע דבריהם ובזביני דאמרינן תליוה וזבין זביניה זביני משום דאגב המעות גמר ומקנה. וכן באשה נמי שנתקדשה באונס שכפוה עד דאמרה רוצה אני אמרי' התם הוא דהוו
קדושי משום דאגב מתן מעות גמרה וקדישה נפשה. אבל היכא דליכא מתן מעות כגון תליוה ויהיב מתנה אין מתנתו מתנה דהא גבי סיקריקון דליכא מתן מעות אמר שמואל (לעיל נח.) אף בשטר לא קנה והיכא דיהיב זוזי אמרינן התם דמודה