18/177

צ:

המגרש פרק

תשיעי גיטין

עין משפט

מסורת

הש"ס

נר מצוה

עם

בני אדם סלקא דעתך. פירש בקונטרס אם כן רגלים לדבר

ופרומה משני צדדיה. אצל אצילי ידיה כדרך אדומיות שבצרפת

קה א מיי' פ"י מהלכות

א) [סוטה ו.], ב) בסוטה

ובכ"י, של ראשון, ג) ס"א

גירושין הלכה כב

שבשרן נראה מצדיהן: עם בני אדם סלקא דעתך. א"כ רגלים לדבר

שזונה היא ואסורה לו וחובה לגרשה ולא מצוה וקשה דהא

סמג עשין נ טוש"ע אה"ע

שנואה היא לפני המקום

שזונה היא ואסורה לו: במקום שבני אדם רוחצים. והיא נכנסת

טווה בשוק ויוצאה וראשה פרוע נמי חובה לגרשה ולא מצוה דבעיא

שלח, ד) סנהדרין כב. ושם

סימן קיט סעיף ד:

לובשין בגדיהן: כי שנא שלח. פסוק

קו ב מיי' שם טוש"ע שם

לעיניהם לאחר יציאתן כשהן

היא בסוטה (דף כה.) אי עוברת על דת יהודית מותר לקיימה או לא

איתא ר' אליעזר. ה) בר"ן

איתא, א"נ,

❖

סעיף ה:

הוא בנבואת מלאכי: אם שנאת'

ולא איפשיטא ואמאי לא פריך נמי

קז ג מיי' שם הל' כא

שלח. כרבי עקיבא: אם שנואה

עלה ויש לומר דכיון דבעיא בסוטה

ופרומה משני צדדיה

ורוחצת עם בני אדם

טוש"ע שם סעי' ג:

קח ד מיי' שם טוש"ע

היא לפני המקום שלח. כב"ש. ואית

לא הויא אלא מדרבנן קאמר שפיר

עם בני אדם ס"ד אלא במקום שבני אדם

תורה אור השלם

❖

שם בהג"ה:

דמצוה לגרשה אבל זו חובה לגרשה

דגרסי שנוי המשלח וזו שמעתי שנוי

רוחצין זו מצוה מן התורה לגרשה שנאמר

1. כִּי יִקַּח אִישׁ אִשָּׁה

מן התורה ועוד יש לפרש רוחצת

המשלח לפני המקום ואפילו לבית

וּבְעָלָהּ וְהָיָה אִם לֹא

1כי מצא בה ערות וגו' ושלחה מביתו והלכה

עם בני אדם סלקא דעתך אפילו

הלל נהי דלא כייפינן שלא להוציא

תִמְצָא חֵן בְּעֵינָיו כִּי מָצָא

מוסף רש"י

והיתה לאיש אחר הכתוב קראו אחר לומר

א)

בָהּ עֶרְוַת דָּבָר וְכָתַב לָהּ

מיהו שנוי הוא: זוג ראשון. אשת

אדם רע אינו סובל זה מאשתו ה)או

הכתוב קראו אחר. למי

סֵפֶר כְּרִיתֻת וְנָתַן בְּיָדָהּ

שאין זה בן זוגו ב) לראשון זה הוציא רשעה

אפילו קלה שבקלות אינה עושה כן:

נעורים ובה משתעי קרא

כדכתיב

שנושאה (סוטה ו.). אם

וְשִׁלְּחָהּ מִבֵּיתוֹ:

הכתוב קראו אחר. מיתוקמא

מביתו וזה הכניס רשעה לתוך ביתו זכה

שנאתה שלח. שלח אותה

בתריה אשת נעוריך וכתיב

דברים כד א

2. וּשְׂנֵאָהּ הָאִישׁ

בגט ותינשא לאחר (מלאכי

שני שלחה שנאמר ושנאה האיש האחרון

ונשמרתם ברוחכם ובאשת נעוריך

אפילו כבית

הלל

ב טז).

הָאַחֲרוֹן וְכָתַב לָהּ סֵפֶר

אל יבגוד:

ואערות קאי:

❖ הדרן עלך המגרש

ואם לאו קוברתו שנאמר או כי ימות האיש

הדרן עלך מסכת גיטין

כְּרִיתֻת וְנָתַן בְּיָדָהּ

וְשִׁלְּחָהּ מִבֵּיתוֹ אוֹ כִי

האחרון כדאי הוא במיתה שזה הוציא רשעה

הדרן עלך המגרש

יָמוּת הָאִישׁ הָאַחֲרוֹן

מביתו וזה הכניס רשעה לתוך ביתו 3 כי

אֲשֶׁר לְקָחָהּ לוֹ לְאִשָּׁה:

פסקי רי"ד

דברים כד ג

שנא שלח ר' יהודה

אומר אם שנאתה שלח ר' יוחנן אומר שנאוי המשלח ולא פליגי הא בזוג

ג)

3. כִּי שָׂנֵא שַׁלַּח אָמַר יְיָ

וזוהי מדת אדם רע שרואה

ראשון הא בזוג שני ד) דאמר ר' אלעזר ד כל המגרש אשתו ראשונה אפילו מזבח מוריד עליו דמעות

את אשתו יוצאה וטווה

אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל וְכִסָּה חָמָס

בשוק וראשה פרוע

עַל לְבוּשׁוֹ אָמַר יְיָ

שנאמר וזאת שנית תעשו כסות דמעה את מזבח ה' בכי ואנקה מאין [עוד] פנות אל המנחה ולקחת

ופרומה משני צדדיה

צְבָאוֹת

וְנִשְׁמַרְתֶּם

ורוחצת במקום שבני אדם

רצון מידכם

ואמרתם

על מה על כי ה' העיד בינך ובין אשת נעוריך אשר אתה בגדתה בה והיא

בְּרוּחֲכֶם וְלֹא תִבְגֹּדוּ:

רוחצין זו מצוה מן התורה

מלאכי ב טז

חברתך ואשת בריתך:

4. וְזֹאת שֵׁנִית תַּעֲשׂוּ

לגרשה שנא' כי מצא בה

ערות דבר: והלכה והיתה

כַּסּוֹת דִּמְעָה אֶת מִזְבַּח יְיָ

הדרן עלך המגרש וסליקא לה מסכת גיטין

לאיש אחר הכתוב קראו

בְּכִי וַאֲנָקָה מֵאֵין עוֹד

אחר כלומר שאין זה בן

פְּנוֹת אֶל הַמִּנְחָה וְלָקַחַת

זוגו של ראשון זה הוציא

רָצוֹן מִיֶּדְכֶם: וַאֲמַרְתֶּם

רשעה מתוך ביתו וזה הכניס רשעה בתוך ביתו זכה שני שלחה שנאמר ושנאה האיש האחרון ואם לאו קוברתו שנאמר או כי עַל מָה עַל כִּי יְיָ הֵעִיד בֵּינְךָ וּבֵין אֵשֶׁת נְעוּרֶיךָ אֲשֶׁר אַתָּה בָּגַדְתָּה בָּהּ וְהִיא חֲבֶרְתְּךָ וְאֵשֶׁת בְּרִיתֶךָ: מלאכי ב יג-יד

ימות כדאי הוא במיתה שרשעה זו הכניס לתוך ביתו: כי שנא שלח רב יהודה אמר כי אם שנאתה שלח ור' יוחנן אמר שנאוי

המשלח ולא פליגי הא בזיווג ראשון הא בזיווג שני דאמר ר' אלעזר כל המגרש אשתו ראשונה אפילו מזבח מוריד עליו דמעות שנאמר וזאת שנית תעשו כסות דמעה את מזבח ה' וגו' עד והיא חברתך ואשת בריתך: סליק פרק המגרש סליקא מסכתא דגיטין

אחר השלמת המסכתא יאמר זה

ויועיל

לזכרון בעזרת השם יתברך

*) הַדְרָן

עֲלָךְ

מַסֶּכֶת גִיטִין

וְהַדְרָךְ עֲלָן. דַּעְתָּן עֲלָךְ מַסֶּכֶת גִיטִין

וְדַעְתָּךְ

עֲלָן. לֹא נִתְנְשֵׁי מִינָךְ מַסֶּכֶת

גִיטִין

וְלֹא

תִתְנְשֵׁי מִינָן לֹא

בְּעָלְמָא הָדֵין וְלֹא בְּעָלְמָא דְּאָתֵי:

יאמר כן שלשה פעמים ואחר כך יאמר:

יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ יְיָ אֱלֹהֵינוּ

וֶאֱלֹהֵי

אֲבוֹתֵינוּ

שֶׁתְּהֵא תוֹרָתְךָ אֻמָּנוּתֵנוּ בָּעוֹלָם הַזֶּה וּתְהֵא

עִמָּנוּ לָעוֹלָם

הַבָּא.

**) חֲנִינָא

בַּר פָּפָּא רָמִי

בַּר פָּפָּא נַחְמָן בַּר פָּפָּא אַחָאי בַּר פָּפָּא אַבָּא מָרִי בַּר פָּפָּא רַפְרָם בַּר פָּפָּא רָכִישׁ בַּר פָּפָּא סוּרְחָב בַּר פָּפָּא אַדָּא בַּר פָּפָּא דָּרוּ בַּר פָּפָּא:

הַעֲרֵב נָא יְיָ אֱלֹהֵינוּ אֶת דִּבְרֵי תוֹרָתְךָ בְּפִינוּ וּבְפִיפִיוֹת עַמְּךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל. וְנִהְיֶה כֻּלָּנוּ אֲנַחְנוּ וְצֶאֱצָאֵינוּ וְצֶאֱצָאֵי עַמְּךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל

כֻּלָּנוּ יוֹדְעֵי שְׁמֶךָ וְלוֹמְדֵי תוֹרָתֶךָ: מֵאוֹיְבָי תְּחַכְּמֵנִי מִצְוֹתֶיךָ כִּי לְעוֹלָם הִיא לִי: יְהִי לִבִּי תָמִים בְּחֻקֶּיךָ לְמַעַן

לֹא אֵבוֹשׁ: לְעוֹלָם לֹא

אֶשְׁכַּח פִּקּוּדֶיךָ כִּי בָם חִיִּיתָנִי: בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ לַמְּדֵנִי חֻקֶּיךָ: אָמֵן אָמֵן אָמֵן סֶלָה וָעֶד:

מוֹדִים

אֲנַחְנוּ

לְפָנֶיךָ יְיָ אֱלֹהֵינוּ וֶאֱלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ שֶׁשַּׂמְתָּ חֶלְקֵנוּ

מִיּוֹשְׁבֵי בֵּית הַמִּדְרָשׁ וְלֹא שַׂמְתָּ חֶלְקֵנוּ

מִיּוֹשְׁבֵי

קְרָנוֹת.

שֶׁאָנוּ

מַשְׁכִּימִים וְהֵם מַשְׁכִּימִים. אָנוּ מַשְׁכִּימִים לְדִבְרֵי תוֹרָה וְהֵם מַשְׁכִּימִים לִדְבָרִים בְּטֵלִים. אָנוּ עֲמֵלִים וְהֵם עֲמֵלִים. אָנוּ עֲמֵלִים

וּמְקַבְּלִים שָׂכָר וְהֵם עֲמֵלִים וְאֵינָן מְקַבְּלִים שָׂכָר. אָנוּ רָצִים וְהֵם רָצִים. אָנוּ רָצִים לְחַיֵּי הָעוֹלָם הַבָּא וְהֵם רָצִים לִבְאֵר שַׁחַת. שֶׁנֶּאֱמַר

וְאַתָּה אֱלֹהִים תּוֹרִידֵם לִבְאֵר שַׁחַת אַנְשֵׁי דָּמִים וּמִרְמָה לֹא יֶחֱצוּ יְמֵיהֶם וַאֲנִי אֶבְטַח בָּךְ:

יְהִי רָצוֹן מִלְפָנֶיךָ יְיָ אֱלֹהַי כְּשֵׁם שֶׁעֲזַרְתַּנִי לְסַיֵּם מַסֶּכֶת גִיטִין כֵּן תַּעַזְרֵנִי לְהַתְחִיל מַסֶּכְתּוֹת וּסְפָרִים אֲחֵרִים

וּלְסַיְּמָם

לִלְמֹד

וּלְלַמֵּד לִשְׁמוֹר וְלַעֲשׂוֹת וּלְקַיֵּם אֶת כָּל דִּבְרֵי תַלְמוּד תּוֹרָתֶךָ בְּאַהֲבָה. וּזְכוּת כָּל הַתַּנָּאִים וַאֲמוֹרָאִים וְתַלְמִידֵי חֲכָמִים

יַעֲמוֹד

לִי וּלְזַרְעִי שֶׁלֹּא תַמוּשׁ הַתּוֹרָה מִפִּי וּמִפִּי זַרְעִי וְזֶרַע זַרְעִי עַד עוֹלָם. וְתִתְקַיֵּם בִּי בְּהִתְהַלֶּכְךָ תַּנְחֶה אוֹתָךְ בְּשָׁכְבְּךָ תִּשְׁמֹר עָלֶיךָ

וַהֲקִיצוֹתָ הִיא תְשִׂיחֶךָ. כִּי בִי יִרְבּוּ יָמֶיךָ וְיוֹסִיפוּ לְךָ שְׁנוֹת חַיִּים: אוֹרֶךְ יָמִים בִּימִינָהּ בִּשְׂמֹאלָהּ עֹשֶׁר וְכָבוֹד: יְיָ עוֹז לְעַמּוֹ יִתֵּן יְיָ יְבָרֵךְ

אֶת עַמּוֹ בַשָּׁלוֹם:

יִתְגַּדַּל

וְיִתְקַדַּשׁ שְׁמֵהּ רַבָּא. בְּעָלְמָא

דְּהוּא

עָתִיד לְאִתְחַדָּתָא, וּלְאַחְיָא מֵתַיָּא, וּלְאַסָּקָא לְחַיֵּי עַלְמָא, וּלְמִבְנֵא קַרְתָּא דִּירוּשְׁלֵם,

וּלְשַׁכְלֵל הֵיכָלֵיהּ בְּגַּוֵהּ, וּלְמֶעְקַר פּוּלְחָנָא

נוּכְרָאָה מֵאַרְעָא,

וּלְאֲתָבָא פּוּלְחָנָא דִּשְׁמַיָּא לְאַתְרֵיהּ, וְיַמְלִיךְ קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא

בְּמַלְכוּתֵיהּ וִיקָרֵיהּ, [וְיַצְמַח פֻּרְקָנֵהּ וִיקָרֵב מְשִׁיחֵהּ]. בְּחַיֵּיכוֹן וּבְיוֹמֵיכוֹן וּבְחַיֵּי דְכָל בֵּית יִשְׂרָאֵל בַּעֲגָלָא וּבִזְמַן קָרִיב, וְאִמְרוּ אָמֵן.

יְהֵא שְׁמֵהּ רַבָּא מְבָרַךְ לְעָלַם וּלְעָלְמֵי עָלְמַיָּא. יִתְבָּרַךְ וְיִשְׁתַּבַּח וְיִתְפָּאֵר וְיִתְרוֹמֵם וְיִתְנַשֵּׂא וְיִתְהַדָּר וְיִתְעַלֶּה וְיִתְהַלָּל שְׁמֵהּ דְקֻדְשָׁא

בְּרִיךְ הוּא. לְעֵלָּא מִן כָּל בִּרְכָתָא וְשִׁירָתָא תֻּשְׁבְּחָתָא וְנֶחֱמָתָא דַּאֲמִירָן בְּעָלְמָא, וְאִמְרוּ אָמֵן: עַל יִשְׂרָאֵל וְעַל רַבָּנָן, וְעַל תַּלְמִידֵיהוֹן

וְעַל כָּל תַּלְמִידֵי תַלְמִידֵיהוֹן, וְעַל כָּל מַאן דְּעָסְקִין בְּאוֹרַיְתָא, דִּי בְאַתְרָא (קַדִּישָׁא) הָדֵין וְדִי בְכָל אֲתַר וַאֲתַר, יְהֵא לְהוֹן וּלְכוֹן

שְׁלָמָא רַבָּא חִנָּא וְחִסְדָּא וְרַחֲמֵי וְחַיֵּי אֲרִיכֵי וּמְזוֹנֵי רְוִיחֵי וּפֻרְקָנָא מִן ק¢ דָם אֲבוּהוֹן דִּי בִשְׁמַיָּא וְאַרְעָא וְאִמְרוּ אָמֵן: יְהֵא שְׁלָמָא רַבָּא

מִן שְׁמַיָּא וְחַיִּים טוֹבִים עָלֵינוּ וְעַל כָּל יִשְׂרָאֵל, וְאִמְרוּ אָמֵן: עוֹשֶׂה שָׁלוֹם

בִּמְרוֹמָיו הוּא

בְּרַחֲמָיו יַעֲשֶׂה

שָׁלוֹם

עָלֵינוּ

וְעַל כָּל

יִשְׂרָאֵל

וְאִמְרוּ

אָמֵן:

*) פי' הגון על זה תמצא בספר החיים שחיבר אחי הגאון מהר"ל מפראג בספר זכיות ח"א פ"ג,

**) בסיומא וסוף תשובת הרמ"א ז"ל וכן בסוף יש"ש בב"ק כתוב רמזים על הזכרת שמות הללו.