יא:
המביא גט פרק ראשון גיטין
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
עדים החתומים על הגט ושמותיהן כו'. פי' מי אמרי' דישראל
עדים החתומין על הגט. ומא"י בא דהא לא קאמר ממדינת הים:
סד א טוש"ע אה"ע סי' קל
א
א) [תוספתא פ"ו], ב) לעיל
ט:, ג) עירובין פא: קידושין
סעי' יט:
ושמותיהן כשמות עובדי כוכבים. ולא ידעינן אי עובדי כוכבים נינהו
נינהו וכשר לר"מ או בעדי מסירה לרבי אלעזר דלא תלינן
ב
סה ב מיי' פ"ו מהל'
כג. וש"נ, ד) כתובות פד: ב"מ
או ישראל: מהו. לאכשורי בעדי מסירה: לא בא לידינו. גט
להו בעובדי כוכבים אלא א"כ ידוע בודאי שהן עובדי כוכבים דלא שכיחי
י., ה) ב"מ ט: פאה פ"ד מ"ט,
גירושין הלט"ז סמג
ו) צ"ל לצורכן. רש"ש,
ששמות עובדי כוכבים חתומין בו: אלא. אחד שהיו חתומין בו לוקוס
מלתא שיחתמו עובדי כוכבים בגיטין או דלמא כיון דשמותיהן כשמות עובדי
עשין נ טוש"ע אה"ע סי' קמ
ז) [לקמן יג.], ח) [וע"ע תוס'
סעי' א':
ולוס: והכשרנו. בעדי מסירה:
כוכבים חיישינן שמא עובדי כוכבים
❖
סו ג מיי' פ"ו מהל' עבדים
חולין יג. ד"ה בעא],
ודוקא לוקוס ולוס. ששמות מובהקין
נינהו ולא מתכשרי אפי' בעדי מסירה
עדים החתומין על הגט ושמותן כשמות עובדי
הל"א סמג עשין פו
הן ולא אתי למיסמך עלייהו: אע"פ
לרבי אלעזר ואפי' לר"ש דהא לא מכשיר
טוש"ע יו"ד סי' רסז סעי'
ג
כוכבים מהו אמר ליה לא בא לידינו אלא לוקוס
עו:
ששמותיהן כשמות עובדי כוכבי' כשרים.
אלא בשמות מובהקין והכא הם שמות
גליון הש"ס
ולוס והכשרנו ודוקא לוקוס ולוס דלא שכיחי
סז ד מיי' פ"ד מהל' זכיה
א
ואפי' בלא עדי מסירה וכל שכן
שאין מובהקין דהא מספקינן אי עובדי
גמ' קמיה דר' ירמיה. שבת
ומתנה הל"ב ופ"ה מה'
ישראל דמסקי בשמהתייהו אבל שמהתא
כוכבים הם אי לאו ובשמות מובהקין
בעדי מסירה דלא מחזקינן להו
דף סג ע"ב נדרים דף כט
עבדים הל' ב ופ"ו שם ה"א
אחריני דשכיחי ישראל דמסקי בשמהתייהו לא
ע"ב: שם א"ל דרדקי כו'.
טוש"ע חו"מ סי' רמג סעיף
ליכא לספוקי דפשיטא דעובדי כוכבים
אלא בישראל לפי שרוב ישראל שבחו"ל
❖
פסחים לה ע"א:
א:
א] איתיביה א)גיטין הבאים ממדינת הים ועדים
הן דהא בכל דוכתי לא חיישי' דלמא
כו' ואת אמרת לוקוס ולוס דוקא:
סח ה מיי' פ"כ מהל' מלוה
חתומים עליהם אע"פ ששמותיהן כשמות עובדי
ולוה הל"ב סמג עשין צד
התם כדקתני טעמא. וכי א"ר
אתו למיסמך עלייהו וקאמר לא בא
טוש"ע חו"מ סי' קה סעי' ד:
הגהות הב"ח
כוכבים כשירין מפני שרוב ישראל שבחו"ל
לידינו אלא לוקוס ולוס והכשרנו משום
יוחנן בא"י דאין רוב שמותיהן כשמות
סט ו מיי' שם טוש"ע שם
דהוו שמות מובהקין ולא אתו למיסמך
עובדי כוכבים הילכך מספקינן דילמא
(א) רש"י ד"ה ואפי' במקום
שמותיהן כשמות עובדי כוכבים התם
סעי' א:
ע ז מיי' פ"ב מהל' מתנות
וכו' הוא כלומר ונשמע
עובדי כוכבים נינהו ופסולין ואפילו
עלייהו כר"ש אבל בשמות שאין מובהקין
ד
❖
כדקתני טעמא מפני שרוב ישראל שבחוץ
❖
עניים הלי"ט:
מיניה:
בעדי מסירה כרבנן דמתני': ואיכא
דלאו ודאי עובדי כוכבים נינהו חיישינן
לארץ שמותיהן כשמות עובדי כוכבים
דאמרי כי מתניתא בעא מיניה. גיטין
וקא פריך מגיטין הבאין ממה"י כו'
ואיכא דאמרי כי מתניתא בעא מיניה ופשט
הגהות מהר"ב
הבאין ממדינת הים ושמותיהן כשמות
וקס"ד דהא דקתני שרוב ישראל שבחו"ל
מוסף רש"י
ליה ממתניתא: מתני' ב)האומר תן גט זה
רנשבורג
עובדי כוכבים מהו: ופשט ליה. ר' יוחנן
שמותיהן כשמות עובדי כוכבים לא
❖
הובא בעמוד הבא.
לאשתי ושטר שחרור זה לעבדי אם רצה
להכשיר דוקא במדינת הים קאתי אלא
ממתנית' דכשירין דבחזקת ישראל נינהו
א] גמ' איתיביה גיטין הבאים
ממדינת הים ועדים חתומים
לחזור בשניהן יחזור דברי ר"מ וחכ"א בגיטי
נותן טעם לדבר דרגילות הוא דמסקי
מפני שרוב ישראל שבחו"ל שמותיהן
ב
עליהן אע"פ ששמותיהן
כשמות עובדי כוכבים: מתני' רצה
פסקי רי"ד ישראל בשמות עובדי כוכבים שהרי
נשים אבל לא בשחרורי עבדים לפי שזכין
ג
ד
ג)
כשמות עובדי כוכבים כשרין.
מתני' האומר תן גט זה
לחזור בשניהם. קודם שהגיע ליד האשה
בח"ל רובן כשמות עובדי כוכבים הילכך
נ"ב מיי' פ"ז מהל' גירושין
לאדם שלא בפניו ואין חבין לו אלא בפניו
הל"ה ויעו"ש בהה"מ
לאשתי ושטר שחרור זה
והעבד: יחזור. ואין השליח יכול
בא"י נמי ה אין לחוש שמא עובדי כוכבים
❖
שאם ירצה שלא לזון את עבדו רשאי ושלא
ובלח"מ:
לעבדי אם רצה לחזור
הן דאין רגילות לחתום עובדי כוכבים
לזכות בהן ו) לצרכו דחוב הוא להן
בשניהם יחזור דברי ר"מ
לזון את אשתו אינו רשאי אמר להם והרי
כדמפרש לקמיה: וחכמים אומרים
בגיטין ומשני דוקא בבאין מחו"ל
וחכ"א בגיטי נשים אבל לא
הוא פוסל את עבדו מן התרומה כשם שהוא
בשחרורי עבדים לפי שזכין
בגיטי נשים. יכול לחזור אבל לא
קמכשרי. כן נראה לר"י:
מוסף תוספות
לו לאדם שלא בפניו ואין
בגיטי נשים אבל לא בשחרורי
פוסל את אשתו אמרו לו מפני שהוא קניינו:
בשחרור: שזכין
לו כו'. וזכה בהן
א. אע"פ
ששמותיהם
חבין לו אלא בפניו שאם
גמ' יתיב רב הונא ורב יצחק בר יוסף $ קמיה
כשמות גוים תלינן. תוס'
עבדים. בירושלמי [פ"א ה"ה] בעי
השליח לצרכו: שאם ירצה שלא
ירצה שלא לזון את עבדו
הרא"ש. ב. בלא עדי מסירה.
רשאי ושלא לזון את אשתו
לזון את עבדו רשאי. הילכך כי
דר' ירמיה ויתיב ר' ירמיה וקא מנמנם ויתיב
הגע עצמך היה עבדו של קצין הרי
תוס' הרא"ש. ג. דאמר
אינו רשאי אמר להן והרי הוא
במתני' 'אף אלו כשרין'. תוס'
חובה הוא לעבד הרי שהיתה אשתו
משחרר ליה לא מפסיד ליה מזונות
רב הונא וקאמר ש"מ מדרבנן התופס לבעל
פוסל את עבדו מן התרומה
ה
הרא"ש. ד. דמכשר בשמות
כשם שהוא פוסל את אשתו
של מוכה שחין הרי זכות הוא לה
דבלאו הכי נמי אי בעי לא זיין ליה.
חוב קנה א"ל רב יצחק בר יוסף ואפי' במקום
מובהקין. תוס' הרא"ש.
אמרו לו מפני שהוא קניינו
לית לך אלא כהדא אילו המוכר
אבל שלא לזון את אשתו אינו רשאי
ה. אם בא לפנינו גט
שחב לאחרים א"ל אין אדהכי איתער בהו ר'
פי' אם רצה הבעל לחזור
ששמות העדים כשמות גוים.
עבדו שלא מדעתו שמא אינו מכור
הלכך כי מגרש לה מפסיד לה מזוני:
בשניהם קודם שיתנו השליח
תוס' הרא"ש. ו. הלכך אפי'
ירמיה $ אמר להו דרדקי הכי א"ר יוחנן
ד)
ליד האשה וליד העבד יחזור
והלא הוא פוסל את עבדו. בגט
אילו המגרש אשה שלא מדעתה שמא
בעבדו של קצין זכות הוא לו
דקסבר ר"מ הפסד וחוב הוא
ו התופס לבעל חוב במקום שחב לאחרים
שהרי יכול למוכרו לאחר
זה: מן התרומה. אלמא חוב הוא
מגורשת היא פירוש על ידי אחר
להן לאותן שישתלחו ואין
שלא מדעתו וטוב לו שיהיה
לא קנה וא"ת משנתינו כל האומר תנו
לו: אמרו לו מפני שהוא קניינו.
העבד נמכר על כרחו ואין האשה
חבין לאדם אלא בפניו
בן חורין כי שמא ימכרנו
כלומר אין אדם נעשה שליח
לאחר, וקושיא דאשה נ"ל
כאומר זכו דמי אמר רב חסדא התופס
האי דמיפסל בגיטא מן התרומה
מתגרשת על ידי אחר בעל כרחה ו:
שלא תירץ וסומך על זה
לאדם להיות נפסד על ידו
יתיב
רב הונא ורב יצחק קמיה
מפני שהוא קניינו דכהן עד עכשיו
לבעל חוב במקום שחב לאחרים באנו
דאמרינן 'טב למיתב טן דו
אא"כ עשאו הוא שליח
דר' ירמיה. אר"ת דאין
מלמיתב ארמלו'. תוס'
וכי משחרר ליה לאו קניינו הוא.
דהיינו בפניו וחכמים פליגי
למחלוקת רבי אליעזר ורבנן דתנן מי
ה)
הרא"ש. ז. משמע שהיה
עליה דר"מ במתנית' ואמרי
זה רב הונא שמזכיר סתם בכל
ובגמרא ז) מפרש מאי קאמר:
שליקט את הפאה ואמר הרי זו לפלוני עני
שמואל קטן מרב הונא וכו'
דבשחרור אינו יכול לחזור
גמ' ש"מ מדרבנן. דאמרי שהשליח
הש"ס דאותו היה גדול הרבה מר'
דתרי רב הונא הוו. תוס' חולין
משנמסר ליד שליח זה
ר' אליעזר אמר זכה לו וחכ"א יתננו לעני
ז
יג. ד"ה בעא. ח. מה ענין
ירמיה ולא הוה יתיב קמיה ועוד
יתפוס השטר לצורך העבד
ואע"פ שלא עשאו העבד
משנתינו לתופס לבע"ח. תוס'
הנמצא ראשון אמר אמימר ואיתימא רב פפא
שליח דקסבר זכות הוא
דקרי להו דרדקי ור' ירמיה חבירו
ואע"ג דבעל קמהדר ביה ואינו עוד
הרא"ש. ט. לזכות לו. תוס'
לעבד שיצא מתחת ידי רבו
דלמא
הרא"ש. י. משום דזכין לאדם
של ר' זירא וקטן ממנו כדאמר
שלוחו ותפיסה בעלמא הוא בע"כ:
לחירות וזכין לאדם שלא
שלא בפניו. תוס' הרא"ש.
התופס לב"ח. אדם מן השוק שתופס מטלטלי בנכסי ראובן לצורך
בפניו דאנן סהדי דניחא ליה
בנדה (דף כג.) בעי מיניה ר' ירמיה מר' זירא כו' עד כאן הביאו רבי
יא. לא עדיף אחר מעבד
דניהוי האי שלוחיה להכי
עצמו. תוס' הרא"ש. יב. דהא
שמעון שהוא בעל חוב קונה: ואפי' במקום שחב לאחרים. לשון שאלה
ירמיה לר' זירא לידי גיחוך ולא גחך ור' זירא תלמידו של רב יהודה
שאם ירצה וכו' הילכך כי
אינו חב אלא לרבו ואיהו
כדאמרינן [שבת מא.] דהוה מישתמיט מרב יהודה משום דבעי למיסק
הוא (א) ונשמע מיניה נמי דאפי' במקום שחב התופס הזה בתפיסתו
משחרר לזה לא מפסיד לזה
חייב קרית לי'. רשב"א.
מזונות דבלאו הכי נמי אי
יג. דכל שמגלה בדעתו
לארץ ישראל ושמואל שהיה רבו של רב יהודה היה צריך לו לרב הונא
זאת ללוי דהוה ליה נמי בעל חוב דראובן ותופס זה שקדם ותפס
לשחרר את עבדו. רשב"א.
בעי לא זיין ליה אבל אם רצה
כדאמר בריש פירקין (דף ה.) בעא מיניה שמואל מרב הונא ב'
לצורך שמעון מפסיד את לוי ותימא נמי קנה דהא מתני' נמי שליח
יד. דמסתמא אי לאו.
שלא לזון את אשתו אינו
זה תופס לעבד וחב לבעלים: ואם תאמר משנתינו. הא שמעינן
שהביאו גט כו' ובחולין פ"ק (דף יג.) בעא מיניה שמואל מרב הונא
רשב"א. טו. לא הוה משחרר
רשאי הילכך כי מגרש לה
מניין למתעסק בקדשים כו' ז ח): שמע מינה התופס לבעל חוב
ליה, ועל צד זה קרית ליה
מפסיד לה מזונות. והלא הוא
ממתני' דקנה: כאומר זכו דמי. ואין זה כשאר תופס אלא בעל עשאו
בע"ח דידיה. רשב"א.
פוסל את עבדו בגט זה מן
קנה. תימה לר"י אפילו אי תופס לבעל חוב קנה היינו משום שהוא
שליח לזכות בו ואע"פ שהעבד לא ידע זכין לאדם שלא בפניו: מי
טז. ומתמה דאפי' חב
ח
התרומה פי' אם כהן הוא
לאחרים תאמר שקנה, דאי
שליקט. ב"ה עשיר שליקט את הפיאה כו' והיינו מקום שחב לעניים:
שליח וקונה אפילו בע"כ לפי שהוא חייב כאילו תפס הוא עצמו
(הבעל) [האדון] אלמא חוב
ט
י
אמרת בעלמא שהוא בע"ח
הוא לו. א"ל מפני שהוא
לא גמור אם הוא חב לאחרים לא
אבל כאן אפי' העבד עצמו אינו יכול לעכב את האדון מלחזור בו
קניינו הא דמפסיל גיטו מן
קנה כ"ש הכא שהאדון לאו
אם היה נותן גט שחרור לדעת כן שלא ישתחרר בקבלה זו כי אינו חייב לשחררו אם כן למה יעכב המקבל את האדון מלחזור כיון
יא
התרומה מפני שהוא קניינו
בעל חוב גמור הוא אלא
דהשתא ס"ד דהאומר תנו לאו כזכי דמי ועוד מה חייב האדון לעבד דחשיב ליה תופס לב"ח ואי חשיב משום דעבד ליה נייח נפשיה כמו
דכהן עד עכשיו היה אוכל
שדמינוהו קצת לבע"ח משום
וכי משחרר לזה לאו קניינו
דעבד לי' נייח נפשי', וכיון
שפר"ת לקמן על מילתא אחריתא אם כן היכי חשיב ליה חב לאחרים ונראה לר"י דחשיב קצת חוב משום דעבד ליה נייח נפשיה ומ"מ
יב
יג
יד
טו
[הוא] ולקמן מפרש מאי
שהוא חב לאדון הוי כמו חב
חשיב ליה חב לאחרים שהרי אינו חייב לו האדון כלום והכי פירושו בשלמא אי תופס לבע"ח קנה אין תימה אם גם כאן קנה בקבלה זו לענין
מהדרי ליה. יתיב רב הונא
לאחרים לגבי בע"ח גמור,
ואם בעלמא לא קנה כ"ש
שלא יוכל לחזור דמשום דעבד ליה נייח נפשיה רוצה הוא שיהיה בעל חוב בכך שיוכל לעכבו מלחזור ואע"פ שלא נתכוון לכך המקבל
ורב יצחק בר יוסף קמיה דר'
הכא דלא קנה. תוס' הרא"ש.
ירמיה ויתיב ר' ירמיה וקא
דעתו הוא לקבל כמו שרוצה האדון אבל אם התופס לבעל חוב לא קנה כל שכן זה שאינו ב"ח אלא דעבד ליה נייח נפשיה שיוכל האדון
יז. ולא דמי להא דאמרי'
מנמנם ויתיב רב הונא וקאמר
לחזור בו : התופס לב"ח במקום שחב לאחרים לא קנה. אפילו עשאו שליח כדמוכח בפ' הכותב (כתובות דף פד:) גבי יימר בר חשו
בעלמא שלוחו של אדם
טז
ש"מ מדרבנן התופש לב"ח
כמותו דלאו כל כמיניה
קנה פי' ש"מ מדרבנן דאמרי
דאמר ליה לשלוחיה כו' ודלא כפירוש רש"י דפי' בפ"ק דב"מ (דף י.) דבעשאו שליח לכ"ע קנה דאין חילוק דאפילו לא עשאו שליח שלוחו
לשוויי שליח כדי לחוב
שהשליח יתפוש את השטר
הוא דזכייה מטעם שליחות כדמוכח בפ"ק דב"מ (דף י:) ובפ' אין בין המודר (נדרים דף לו:) וא"ת דהכא קאמר ר"י התופס לב"ח במקום שחב
יז
לאחרים. תוס' הרא"ש.
לצורך העבד ואע"פ שרבו
יח. מדלא קאמר תנו מנה
לאחרים לא קנה ובפרק קמא דב"מ (דף י.) קסבר המגביה מציאה לחבירו קנה חבירו והא בהא תליא כדאמר התם רב נחמן ורב חסדא
רוצה לחזור בו ואינו עוד
זה. תוס' הרא"ש לקמן יג. ד"ה
שלוחו וכתפישה בעלמא היא
דאמרי תרוייהו לא קנה מ"ט הוי תופס לב"ח במקום שחב לאחרים וי"ל דר' יוחנן מחלק בין מציאה לב"ח דשאני מציאה דמגו דזכי לנפשיה
והוא שצבורין.
❖
זכי נמי לחבריה: כל האומר תנו כאומר זכו דמי. וא"ת והא ר' יוחנן לית ליה תן כזכי דקאמר בפ"ק דב"מ (דף י.) המגביה מציאה לחבירו קנה
בעל כרחיה התופש לב"ח
אדם מן השוק שתפש
חבירו וא"ת משנתינו דקאמר תנה לי ולא אמר זכה לי ותירץ ר"ת דדוקא היכא דדעת אחרת מקנה אותו אמרינן תן כזכי ולא במציאה וא"ת למ"ד
מטלטלי ראובן לצורך
שמעון שהוא ב"ח קנה: א"ל
(לקמן דף יג:) דלא תקון מעמד שלשתן אלא בפקדון מה הוצרכו לתקן מעמד שלשתן דאמר בפירקין [יד.] דהוי הלכתא בלא טעמא תיפוק ליה משום
פסקי רי"ד (המשך)
רב יצחק בר יוסף אפילו
דתן כזכי ויש לומר דהוצרכו לתקן במעמד שלשתן דקני אפילו אין הפקדון ביד הנפקד שהניח הפקדון ביד אחרים או שיקנה אפי' בע"כ של נפקד
טעי' לוה ואמר מסתפינא
במקום שחב לאחרים א"ל
כמו שאפרש לקמן בע"ה (שם ד"ה גופא) דקנה נמי בע"כ ואם תאמר ומתני' דלקמן (שם.) תנו מנה לפלוני ומת יתנו לאחר מיתה ומוקי לה רב זביד
דלמא שמטת ואכלת להו
אין פי' וש"מ דאפילו במקום
טענתיה טענה ואי אינש
שחב התופש הזה בתפישתו
במעמד ג' ואמאי לא מפרש טעמא דמתני' משום דתן כזכי ואור"ת דתן לא הוי כזכי אלא כשמוסר לו הדבר מיד ליד ומתני' לא משמע דמיירי
מהימנא הוא שבקי' להו
זאת ללוי דהוי נמי ב"ח
בהכי וניחא השתא ההוא דבבא מציעא גבי מציאה והוצרכו נמי לתקן מעמד שלשתן דקנה אע"פ שמופקד בידו מקודם לכן אף ע"ג
יח
לגביה בשהדי עד דמטי ליד
דראובן וזה שקדם ותפש
המלוה ואי לא א) להימיניה
לצורך שמעון מפסיד את לוי
ויהיבנא להו ביד איניש דמהימן עד דמטו ליד המלוה. וי"ל דלא אמרינן הכי אלא דוקא היכא דלית ליה קרקע ואית ליה
תימא נמי דקנה דהא מתני' נמי שליח זה תופש לעבד וחב לבעלים שרוצה לחזור ואינן יכולים לרבנן אדהכי איתער ר' ירמיה
מטלטלי דמצי לזבונינהו או למיטמרינהו מ"ה אמרינן שהתופש לב"ח קנה אבל היכי דאית ליה מקרקעי ומטלטלי לא כל הימנו
אמר להו דרדקי הכי אמר ר' יוחנן התופש לב"ח במקום שחב לאחרים לא קנה וא"ת משנתנו כל האומר תן כאומר זכה דמי
לתפוש מטלטליו של זה שהרי המלוה אינו יכול להפסיד מעותיו וקי"ל כרבנן דאמרי זכות הוא לעבד שיצא מתחת ידי רבו
פי' ואין זה כשאר תופש שהוא תפש מאליו ולא זכהו הלוה אבל הכא הרב זכהו ונתנו לו אע"פ שהעבד לא ידע זכין לאדם
לחירות דיחיד ורבים הלכה כרבים דזכין לו לאדם שלא בפניו הילכך מכי יהיב גיטא דחירותא לשליח וא"ל תן שטר שחרור
שלא בפניו ולגבי עבד דזכות הוא לצאת זכה בעבורו ואינו יכול לחזור בו אבל גבי אשה דחוב הוא לה אין חבין לאדם אלא
זה לעבדי אישתחרר עבדא כל
היכא
דאיתיה ואע"ג דלא מטיא גיטא דחירותא לידיה ב) עיין בערך י"ג בס"פ
בפניו ויכול לחזור בו וכן הלכה שהתופש לב"ח במקום שחב לאחרים לא קנה אבל במקום שאינו חב לאחרים קנה וי"ל דאי
א) נראה דצ"ל ואי לא מהימן יהיבנא להן. ב) עיי' פסקי רי"ד לקמן מ: