המביא גט
פרק ראשון גיטין
ג.
עין משפט
מסורת
הש"ס
נר מצוה
משום עיגונא אקילו בה. להימניה לשליח: האי קולא היא. בתמיה:
אפילו נכתב לשמו פסול לגרש בו לר' מאיר כדאמרינן בריש כל הגט
ח א מיי' פ"ג מה' עדות
א) [יבמות פח.], ב) [לקמן
ה:], ג) [לעיל ב: וש"נ],
הל' ו סמג עשין קט
דאי מצרכת תרי. למימר לשמה תו לא מצי בעל לערער השתא אתי
(לקמן דף כד:) כתב לגרש בו את הגדולה לא יגרש בו את הקטנה
א
ד) [שם וש"נ], ה) כתובות
טוש"ע ח"מ סימן מו
ומערער ואוקי חד לבהדי חד: כיון דאמר מר. לקמן (דף ה:): בפני
וקאמר בגמ' קטנה הוא דלא מצי מגרש הא גדולה מגרש מוקי לה ב כר'
❖
יח:, ו) [עי' תוס' כתובות
סעיף לח בהגה"ה:
כמה נותנו. שליח זה לאשתו ואומר בפניהם בפני נכתב בפני שנים
אלעזר ולא כר"מ משום דבעינן שיהא מוכיח מתוך עדי החתימה הי
כח. ד"ה קיום], ז) [לקמן
ג
טז:], ח) ס"א אינו,
וכו': מעיקרא מידק דייק. השליח
מינייהו מגרשה ובסמוך בעי לאוקומי
ט) ס"א וקא מוכחא מילתא,
כשמקבלו מיד הבעל ויודע בו שברצון
מתני' כר"מ ואפילו לרבי אלעזר צריך
פסקי רי"ד (המשך)
י) בדפו"ר הגירסא: ידענו,
משום עיגונא אקילו בה רבנן האי קולא הוא
א)
מגרשה ולא יבא ויערער עוד ואי נמי
עדי מסירה שידעו שעשאו הבעל
ועי' מהרש"א מהרש"ל
באיסורין. פי' שהרי
מהר"ם,
❖
חומרא הוא דאי מצרכת ליה תרי לא אתי
האמינה תורה כל אחד
עורר אינו נאמן דודאי דק במילתא
שליח וליכא ד ואור"י דהא דאצרוך רבנן
ואחד על הפרשת תרומה
בעל מערער ופסיל ליה חד אתי בעל ומערער
שפיר: נעשה כמי שנחקרה עדותן
הכא היינו כדי שלא יערער הבעל
ועל השחיטה וניקור הגיד
בב"ד. דלא חציף איניש לזיופי: אתי
ויאמר שכתבו הסופר כדי להתלמד
ופסיל ליה כיון דאמר מר בפני כמה נותנו
והחלב: אימור דאמרינן
ב)
גליון הש"ס
ע"א נאמן באיסורין כגון
למיגזייה. דלא יאמר כולהו. ואמרינן
והוא החתים עליו עדים שהוא לא
לה רבי יוחנן ור' חנינא חד אמר בפני ב' וחד
תוס' ד"ה האי כו' לא
חתיכה ספק של חלב ספק
האי
קולא הוא
היה בקי לשמה:
לקמן (שם) כל המשנה ממטבע שטבעו
שייך למפרך. לא זכיתי
אמר בפני ג' מעיקרא מידק דייק ולא אתי
של שומן דלא איתחזק
חומרא הוא. בריש האשה רבה (יבמות
להבין דבריהם הקדושים
חכמים בגיטין הולד ממזר: חדא
איסורא. פי' איסורא דחלב
לאורועי נפשיה ולרבא דאמר לפי שאין עדים
כיון דסמכינן על סברא
בתוך חתיכה גופה הכא
מתלת. תיבות כגון בפני נכתב לשמה:
דף פח.) גבי מתוך חומרא שהחמרת
דדייקא דבעלה מת ממילא
איתחזק איסורא פי'
מצויין לקיימו ליבעי תרי מידי דהוה אקיום
גייז. דזימנין דלא אמר אלא בפני
עליה בסופה דפריך לא לחמיר ולא
לא שייך שיבוא ולא אתי
איסורא דא"א והוי דבר
שטרות דעלמא עד א' נאמן באיסורין אימר
לידי חומרא ושאני הכא
ג)
שבערוה ואין דבר
נכתב: חדא מתרתי. כגון בפני
ליקל ומשני משום עיגונא אקילו בה
דאף דסמכינן דהשליח
שבערוה פחות משנים. פי'
דאמרינן עד אחד נאמן באיסורין כגון חתיכה
נכתב: לא גייז. וממילא שיילינן ליה
רבנן $ לא שייך למיפרך האי קולא הוא
אומר אמת מ"מ שמא יבוא
דיליף דבר דבר מממון
ספק של חלב ספק של שומן דלא איתחזק
חומרא הוא דאי מצרכת לה תרי ובא
אי נכתב לשמה ואמר אין אי נמי סתמא
בעל ויערער בשקר. וה'
הכא כתיב כי מצא בה
❖
יאיר עיני:
ערות דבר וכתיב התם על
ח)(לשמה) קא מסהיד. ומיהו בפ"נ
בעלה מותרת לחזור כדאמרינן התם
איסורא אבל הכא איתחזק איסורא דאשת
פי שנים עדים יקום דבר
ובפני נחתם אצרכוה דכתיבה וחתימה
והשתא בחד תצא מזה ומזה דהתם
איש הוי דבר שבערוה ואין דבר שבערוה
ומטבל ושחיטה לא גמרינן
ד)
בעינן לשמה וכיון דכל חדא מילתא
זימנין דלא אפשר לתקן כשלא ראה
לה דהתם בידו לתקנם
פחות מב' בדין הוא דבקיום שטרות נמי לא
מוסף תוספות
לפיכך נאמן עליהן ע"א:
באפי נפשה היא לא גייז: א"כ. דטעמא
אלא אחד שהיה מכיר שהוא בעלה
ליבעי כדר"ל דאמר ר"ל עדים החתומים על
א. היו לו שתי נשים
ומהדר בדין הוא דקיום
ה)א
משום קיום הוא בפני נכתב למה
ואפילו היו שם הרבה מי יביאם בכאן
ושמותיהן שוין. רשב"א.
שטרות נמי לא ליבעי תרי
השטר נעשו כמי שנחקרה עדותן בב"ד
ו)
ב. בעדי מסירה. רשב"א.
לי: ורבא בדין הוא. דלא בעי למימר
להעיד אבל כאן יכול לשלחו בשנים:
כר"ל דאר"ל עדים
חד אתי בעל מערער ופסיל ליה.
ג. דאמר עדי חתימה
ורבנן הוא דאצרוך והכא משום עיגונא אקילו
החתומים על השטר נעשה
נכתב: אלא. משום הכי אצרכוה:
כרתי אפי' גדולה לא מצי
כמי שנחקרה עדותן בב"ד
בה רבנן האי קולא הוא חומרא הוא דאי
דא"כ. דלא אמר נכתב: אתי לאיחלופי
יש לפרש דפסיל ליה ממש אע"ג
לגרש. תוס' הרא"ש.
פי' ולזיופא לא חיישינן
ד. ולר' אלעזר בעינן
כו'. דמוכחא מילתא דלקיומי אתי
דלא מהימן וליכא אלא לעז בעלמא
מצרכת ליה תרי לא אתי בעל מערער ופסיל
דלא חציף איניש לזייפו
שיהא מוכיח לעדי מסירה
ורבנן הוא דאצרכוה פי'
ומאן דחזי סבר כל שטרות נמי בחד
מיפסל וא"ת א"כ מאי ס"ד דמהני
הי מיניהו מגרש כמו לר"מ
ליה חד אתי בעל ומערער ופסיל ליה כיון
למיחש למילתא משום א)
בעדי חתימה. דלקמן בפ'
מיקיימי אי אתי חד סהדא ואמר מכיר
בפני נכתב כיון דאכתי איכא לעז וי"ל
דאיכא דמשכח לזה כתוב
דאמר מר בפני כמה נותנו לה רבי יוחנן ורבי
בתרא אהך מתני' דב'
אני כתב ידי העדים: התם. גבי
דס"ד דמהני דרוב פעמים לא יוציא
כגון שנכתב לשם בני עירו
ששלחו ב' גיטין נותן
חנינא חד אמר בפני שנים וחד אמר בפני ג'
כו' כדאמרן לעיל: ומשום
שתיהן לזו ושתיהן לזו
קיום שטרות יודעים אנו שזה כתב
שיסבור שלא יאמינוהו ומיהו אי מפיק
עיגונא אקילו בה רבנן.
מוקי לה בגמ' דלא כר'
מעיקרא מידק דייק ולא אתי לאורועי נפשיה
העדים הוא דקאמרי: הכא בפני
ליה מיפסל ולמאי דס"ד הא דקתני
הקילו להאמין ע"א לבדו:
אלעזר דהא לא ידעי עדי
ורבא מאי טעמא לא אמר כרבה אמר לך מי
מסירה בהי מינייהו
האי קולא הוא האי חומרא
קאמר. ט)ולא קא מוכחא מילתא: הכא
אם יש עליו עוררין יתקיים בחותמיו
מגרשא ואע"פ שהשליח
הוא. פי' דאי מצרכת לה
קתני בפני נכתב לשמה בפני נחתם לשמה
אשה מהימנא. אם הביאה גט
קאי נמי אהמביא גט ממדה"י ומשני
אומר בעלה של זו עשני
תרי למימר בפני נכתב לא
ורבה בדין הוא דליתני הכי אלא דאי מפשת
מידק דייק ולא אתי בעל לערער ואפי'
לחבירתה ואמרה בפ"נ מהימנא כדתנן
שליח כיון דאין כאן
אתי בעל ומערער חד אתי
הוכחה לעידי מסירה. תוס'
בעל ומערער ופסול ליה
בפ"ב (לקמן דף כג:) אף הנשים שאינן
אם יערער לא יאמינוהו וליכא לעז
ליה דיבורא אתי למגזייה השתא נמי אתי
הרא"ש ועע"ש וברשב"א
ואוקי חד להדי חד ואוקי
נאמנות לומר מת בעליהן כו': בעל
כלל ומיהו אין נראה לר"י לפרש כן
שכתבו ליישב דעת רש"י
למגזייה חדא מתלת גאיז חדא מתרתי לא
איתתא אחזקתה: כיון
באופנים שונים. ה. ושמא
דבר. אותו שמוציא השטר והשטר
שיהא פסול משום לעז בעלמא כיון
דאמר מר לקמן בשמעתין
גאיז ורבה מ"ט לא אמר כרבא אמר לך א"כ
מתוך כך לבן של בנ"א
בפני כמה ינתנו לה ר'
שלו: הכא בעל דבר מהימן. האשה
דקים לן שהוא כשר ועוד מדלא תנן
נוקף ותמנע מלינשא.
ניתני בפני נחתם ותו לא בפני נכתב ל"ל
יוחנן ור' חנינא חד אמר
ריטב"א. ו. בחתימה,
ברישא המביא גט ממדה"י אם יש עליו
עצמה מביאה את גיטה ממדה"י בתורת
בפני ב' וחד אמר בפני ג'
אפי' בשנים, אלמא בעינן
ש"מ בעינן לשמה ורבא בדין הוא דליתני
שליחות כגון דאמר לה בעלה אל
עוררין וכו' כדקתני בסיפא ונראה
מעיקרא מדקדק ולא אתי
נמי חתימה לשמה ולהכי
הכי אלא דא"כ אתי לאיחלופי בקיום שטרות
לאורועי אנפשיה. פי'
לא מהני ידענו. תוס'
ז)
תתגרשי בו אלא בב"ד ובלבד שתהא
לפרש ופסיל ליה היינו שיאמינוהו
מתחלה הוא מדקדק
הרא"ש. ז. ולא חייש רבא
דעלמא בעד אחד ורבה מי דמי התם
צריכה לומר בפ"נ ובפני נחתם וכו'
ללעז אבל מ"מ הגט כשר:
ה
לקבלו מיד הבעל ונודע
לטעמא דדייק טפי
אתי לאיחלופי בקיום שטרות
בפ"ב (שם): אטו הכא כי אמר יודע
כשאומר שראה. תוס'
שברצונו
מגרשה
ידעינן הכא בפני התם אשה לא מהימנא
הרא"ש. ח. אבל בלשון
ובכשרות נכתב ונחתם
דעלמא. וא"ת כיון דאין צריך
אני מי לא מהימן. הואיל ולדידיה
הכא אשה מהימנא התם בעל דבר לא
שמועיל למר, ולמר אינו
הילכך הימנוה רבנן כבי
טעמא משום קיומא הוא אי אמר יודע
לומר בפני נכתב אלא משום איחלופי
מועיל, בהא לא איירי. תוס'
תרי וכיון דאמר בפני נכתב
מהימן הכא בעל דבר מהימן ורבא אמר
הרא"ש. ט. [אהא ד]תנן
איקיים גיטא ואי אתי בעל
אני בחתימת ידי העדים מי לא
אמאי פסיל בריש פ"ב (לקמן דף טו.)
לך אטו הכא כי אמרי ידעינן מי לא
לקמן 'בפני נכתב כלו
ומערער לא משגחינן ביה:
מהימן דמה לי בפני מה לי יודע אני
בפני נכתב חציו אחרון טפי מחציו
ובפני נחתם חציו, פסול',
ולרבא דלא חייש לאין
מהימני וכיון דכי אמרי ידעינן מהימני אתי
ואמר רבא עלה. רשב"א.
וכיון דהכי הוא אי לאו דמצרכינן
ראשון וי"ל דבחציו ראשון יש בו שם
בקיאים לשמה וטעמא
י. מ"ט, אתי לאחלופי
לאיחלופי בקיום שטרות דעלמא בעד אחד
הוא לפי שאין עדים
נמי אכתיבה דתיהוי היכר בין
האיש והאשה והזמן שהוא עיקר הגט
בקיום שטרות דעלמא,
מצויין לקיימו לימא בפני
ולרבה דאמר
לפי שאין בקיאין לשמה
וקא נפיק נכי ריבעא
גיטין לשטרות אתי לאיחלופי בקיום
מינכר מילתא ולא אתי לאיחלופי:
נחתם ותו לא בפני נכתב
הכא בפני.
דממונא אפומא דחד
מאן האי תנא דבעי
כתיבה לשמה ובעי
שטרות דעלמא לקיימינהו בעד
אבל י)ידעתי אין מועיל
למה לי. פירוש שמאחר
סהדא.
רשב"א.
שהצריכוהו לומר בפני
יא. והשתא איכא חד
אחד: מאן האי תנא. דמתניתין:
וטעמא דכשאמר בפ"נ
חתימה
נכתב ש"מ דטעמא הוא
בהדיה, פסול. רשב"א.
ונחתם דייק טפי דמרע אנפשיה טובא
אי
יב. כי אמר נמי עד אחד
לפי שאין בקיאים לשמה
כשאמר בפני נעשה הכל והוא לא ראה מכשיאמר ידעתי וא"ת ואמאי לא מהני ידעתי לרבה כמו לרבא על כרחך משום דלרבה הוי טעמא
בפני נחתם. תוס' הרא"ש.
כרבה: ומהדר דלמא אתי
יג. בשאר שטרות. תוס'
לאיחלופי בקיום שטרות
משום לשמה ואכתי תיקשי רבה מ"ט לא אמר כרבא דמפ' טעמא משום קיום ויועיל ידעתי וצריך בפני נכתב דלא אתי לאיחלופי ואור"י דמכח
הרא"ש. יד. דאין עדים
מתני' דבריש פ"ב (לקמן דף טו.) דקתני אחד אומר בפני נכתב ושנים אומרים בפנינו נחתם כשר משמע ליה לרבה דידענו לא מהני : אטו כי
בעלמא בע"א. פי' אי הוה
ו
מצויין לקיימו. תוס'
אמר בפני נחתם ותו לא
הרא"ש. טו. דבתרא הוא
אמרי ידענו מי לא מהימני. פי' בקונטרס הואיל ולדידיה טעמא משום קיומא מה לי בפני ומה לי יודע אני משמע שרוצה לומר דשליח
הוה מוכחא מילתא
ז
ודאי שפיר הוה ידע
דלקיומי שטרות קאתי
מהימן כי אמר יודע אני והא דנקט כי אמרי ידענו לשון רבים ולא אמר כי אמר ידעתי משום דאשלוחין דעלמא קאי ולעיל לא בעי למימר
מסקנא דשמעתא דרבה
ומאן דחזי סבר כל שטרות
אית ליה דרבא ואמאי
ידעתי איכא בינייהו דלא בעי למינקט אלא הנהו דלמר צריך ולמר לא צריך אבל תימה הוא דבכל דוכתי נקט לרבא בפני נחתם לאו דוקא
ח
נמי מיקיימו בחד דאמר
דחיק.
רשב"א.
ועוד אי בחד נמי מהני ידעתי היכי קאמר רבא ברפ"ב (לקמן דף טו.) אפילו הוא ואחר מעידין על חתימת עד שני פסול דאי לא הוה אלא
אני מכיר חתימתו מש"ה
ט
י
טז. והשתא ניחא דכולה
אטרחוה דלימא נמי בפני
הך סוגיא שייכא למימר
האי שליח דמכיר שתי חתימות הוה כשר והשתא משום דבא אחד מהשוק לסייעו בחתימת שני יפסל אע"ג דבקונטרס פי' התם דהיינו הא דפריך
נכתב דלא ליתי לאיחלופי
אפי' לפי מסקנא
❖
ליה רב אשי מי איכא מידי דאילו מסיק איהו לכולי דיבורא כשר וכו' מ"מ אין סברא כלל שהיה רבא טועה בכך ונראה דידעתי לא מהני
יא
בקיום שטרות דעלמא
דשמעתין. תוס' הרא"ש.
דהתם לא מסהדי אכתיבה
אפילו לרבא עד שיאמר בפ"נ ונחתם משום דדייק טפי כדפירשנו והכי מפרש ר' משולם אטו כי אמרי ידענו שנים מעלמא שיקיימו גט זה מי
לא מהימני והואיל ומהני בזה קיום דמהני בשאר שטרות יב אתי לאיחלופי יג: כיון דאילו אמרי ידענו כו'. וקושיא דאשה ובעל דבר לא חש
דשטרא כ"א על החתימה:
פסקי רי"ד
לתרץ דלא שכיח דמייתי גיטא וכי מייתי עד כשר אתי לאיחלופי:
א) לכאורה זה יתכן לעיל
מאן האי תנא דבעי כתיבה לשמה ובעי חתימה לשמה. וא"ת למאי דמסקינן דרבה אית ליה דרבא נוקי מתני' כרבי אלעזר והוי בפני
גבי מימרא דרבה אבל הכא
אזלא כותיה: ולרבא דאמר
יד
הכוונה דרבנן מ"מ חששו
לפי שאין עדים מצויין
נכתב משום לשמה ובפני נחתם משום שאין עדים מצויין לקיימו ודוחק לומר דכולה הך סוגיא וגם רב אשי טו דאמר לקמן ר' יהודה היא
לזיופא וצ"ע.
לקיימו ליבעי תרי מידי
איירי למאי דס"ד מעיקרא וי"ל דרבה אף לפי המסקנא בעי חתימה לשמה כיון דידענו לא מהני דאי מהני לפי המסקנא תיקשי רבה מ"ט
דהוה אקיום שטרות
דעלמא:
ע"א נאמן
לא אמר כרבא וליכא
למימר הא דלא מהני ידענו היינו משום איחלופי
דהא כיון דצריך לומר בפני נכתב משום לשמה לא אתי לאיחלופי :
טז
דתנן