המביא גט פרק ראשון גיטין
יב.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
לא תלקט לעני. סמכינהו רחמנא לא תלקט לעני ולגר ודרשינן סמוכין
דהתם לא הוי תן כזכי ועוד פי' ר"ת דשיחרור עבד הוי כעין מלוה
עא א מיי' פ"ט מהל'
א) [ברכות מז: וש"נ],
ב) חולין קלא:, ג) ב"ק פז:
עבדים הל' ז סמג
לא תלקט אתה לצורך העני: להזהיר עני על שלו. עני הראוי ליטול פאה
דאמרי' בה תן והולך כזכי אע"ג דבמתנה לא הוי כזכי דשחרור אי לאו
כתובות מג. נח:, ד) [ב"ק
עשין פב טוש"ע י"ד סימן
ויש לו שדה הזהירו הכתוב להניח בה פאה: לעבד. כנעני: עשה
דעבד ליה נייח נפשיה לא הוה משחרר ליה משום הכי חשיב כחוב
צז. ע"ש ב"מ סד: ע"ש],
רסז סעיף כ וסעיף כא:
עמי. מלאכה ואיני זנך אלא חזור על
הפתחים: בדלא ספקא. לזון
עב ב ג ד ה מיי' פ"ז
דאמרינן ביה תן כזכי ומדקדק ר"ת דיש חילוק בין מתנה למלוה
ה) בכת"י נוסף. אמר
א
רחמנא, ו) [כתובות נב:],
מהל' רוצח ושמירת
דתנינן לקמן (דף יד.) הולך מנה
במעשה ידיה וצריך להוסיף משלו:
ז) [שבת קכח.], ח) גי' מ"ד
נפש הל' ב סמג עשין פה:
ופרכינן עבד נמי לא ספק ומשני
לפלוני שאני חייב לו תן מנה לפלוני
❖
דלמא לא היא עד כאן לא קאמר ר' אליעזר
עג ו ז מיי' שם טוש"ע
היכא,
עבדא דנהום כרסיה לא שויא. עבד
שאני חייב לו וכן בפקדון חייב י"ד סימן רסז סעיף כ
התם אלא דמיגו א)דאי בעי מפקר להו לנכסיה
בהגה"ה:
שאינו שוה לחם אכלו: למריה למאי
באחריותו ואם בא לחזור אינו חוזר
והוי עני וחזי ליה ומיגו דזכי ליה לנפשיה זכי
עד ח מיי' פ"ו מהל'
תורה אור השלם
מתבעי. הלכך אינו מוסיף משלו אלא
אלמא בחוב הוי הולך כזכי וגבי
❖
ערכין הל' יט:
לחבריה אבל הכא לא ועד כאן לא קאמרי
מתנה פסקינן בהדיא בסוף פירקין
יחזור על הפתחים כי מי יכופנו לזונו
1. וּבְקֻצְרְכֶם אֶת קְצִיר
רבנן התם אלא דכתיב לא תלקט לעני לא
1
אַרְצְכֶם לֹא תְכַלֶּה פְּאַת
כר"ש הנשיא דהולך לאו כזכי וכן
ולהפסיד שלו. אבל אשה כך התנה
שָׂדְךָ בְּקֻצְרֶךָ וְלֶקֶט
תלקט לו לעני אבל הכא לא ור"א האי לא
גליון הש"ס
עמה בכתובתה ואת תהא יתבא
בריש השולח (לקמן לב:) אמר שליח
קְצִירְךָ לֹא תְלַקֵּט לֶעָנִי
תלקט מאי עביד ליה מיבעי ליה להזהיר
גמ' כי היכי דחזו לי
בביתי ומיתזנא מנכסי : שגלה לערי
מתנה כשליח הגט והולך לאו כזכי
ו)
(א)
ב)
וְלַגֵּר תַּעֲזֹב אֹתָם אֲנִי יְיָ
אינשי ומרחמין. ע' ב"ק
אֱלֹהֵיכֶם: ויקרא כג כב
מקלט. שהרג בשוגג וגלה: להעדפה.
לעני על שלו: שאם ירצה שלא לזון כו':
וכיון דהולך לאו כזכי תן נמי לאו
❖
2. לָנֻס שָׁמָּה רוֹצֵחַ אֲשֶׁר
ד' פח ע"א תד"ה דכתיב:
כזכי דאי הוי כזכי במתנה כמו גבי
שמעשה ידיו עודפים על מזונותיו:
שמעת מינה יכול הרב לומר לעבד עשה
יִרְצַח אֶת רֵעֵהוּ בִּבְלִי
ג)א
לא לישקל מיניה. ויהא ביד העבד
מלוה ופקדון אמאי תנן תן דכיון
דַעַת וְהוּא לֹא שֹׂנֵא לוֹ
עמי ואיני זנך הכא במאי עסקינן דא"ל צא
מִתְּמֹל שִׁלְשׁוֹם וְנָס אֶל
דכבר אשמועינן דאפילו הולך כזכי כ"ש מוסף רש"י
שמא יש יום שלא ימצא להשתכר:
מעשה ידיך למזונותיך דכוותה גבי אשה
אַחַת מִן הֶעָרִים הָאֵל
וחי. ונס אל אחת הערים האל וחי:
תן כזכי דאפי' במתנה הוי כזכי ור"י
שייך לעמוד קודם. אם
דברים ד מב
וָחָי:
דאמר לה צאי מעשה ידיך במזונותיך אשה
3. כָּל כְּבוּדָּה בַת מֶלֶךְ
רצה. הבעל, לחזור
כבודה בת מלך. כל ישראל בני
הביא ראיה מתוספתא [פ"א הי"א] דקתני
בשניהם. קודם שנתנו
אמאי לא אשה בדלא ספקה עבד נמי
פְּנִימָה מִמִּשְׁבְּצוֹת זָהָב
מלכים ז): פנימה. צנועה ואין דרכה
בהדיא תן מנה לפלוני שאני חייב לו
❖
השליח, יחזור. דקסבר ר'
תהלים מה יד
לְבוּשָׁהּ:
בדלא ספיק עבדא דנהום כרסיה לא שויא
לצאת ולסבב בעיר שאינה משם ואין
או פקדון שיש לו בידי וכן הולך כו'
ד)
מאיר הפסד וחוב הן לאותן
שנשלחו להן ואין חבין
למריה ולמרתיה למאי מיתבעי תא שמע
מכירין אותה להביא לה מלאכה
אינו חוזר וחייב באחריותן תן מנה
לאדם אלא בפניו, כלומר
הגהות הב"ח
בביתה אלא אם כן מסבבת בעיר
זה לפלוני תן שטר מתנה זו לפלוני
עבד שגלה לערי מקלט אין רבו חייב לזונו
ב
אין אדם נעשה שליח להיות
למצוא מלאכה להשתכר: ותסברא.
(א) תוס' ד"ה כל האומר
או הולך כו' רצה לחזור יחזור זכה
נפסד על ידו, אלא אם כן
ולא עוד אלא שמעשה ידיו לרבו ש"מ
עשאו הוא שליח דהיינו
(בעמוד הקודם). כשליח
דבדאמר ליה עשה עמי קא מיירי:
מנה זו לפלוני התקבל מנה זו לפלוני
יכול הרב לומר לעבד עשה עמי ואיני זנך
הגט נ"מ להולך לאו
כבפניו, ורבנן פליגי עליה
❖
ועוד מאי שנא שני בצורת. אפילו
רצה לחזור לא יחזור אלמא תניא
דר"מ במתני' ואמרי
כזכי:
הכא במאי עסקינן דאמר לו צא מעשה ידיך
בשני שובע כיון דא"ל עשה עמי הרי
בהדיא דבמתנה לא הוי תן כזכי:
שבשחרור אינו יכול לחזור
דלמא לא היא. דיחויא בעלמא
למזונותיך אי הכי מעשה ידיו אמאי לרבו
משנמסר ליד זה, ואע"פ
הן לו שני בצורת: לא ספק. אינו
שלא עשאו העבד שליח,
להעדפה העדפה פשיטא מהו דתימא כיון
מוסף תוספות
מספיק: מאן דמרחם אבני חרי אעבדא
היא דרב פפא אית ליה
משום דקסברי זכות הוא
דכי לית ליה לא יהיב ליה כי אית ליה נמי לא
לעבד שיוצא מתחת רבו
א. וא"ת גבי מתנה נמי
נמי מרחם. דשייך במצות כאשה:
בהדיא תופס לב"ח במקום שחב
אמרי' בפ' הניזקין אי לאו
לחירות וזכין לו לאדם שלא
לוה לישקול מיניה קמ"ל ומ"ש לערי מקלט סד"א
לאחרים לא קנה (כתובות דף פד:):
דעבד לי' נייח נפשיה לא
בפניו, דאנן סהדי דניחא
אלא דכתיב לא תלקט לעני. וא"ת
הוה יהיב ליה. י"ל דלא
2וחי ה)עביד ליה חיותא טפי קמ"ל והא מדקתני סיפא גאבל אשה שגלתה לערי
ליה דניהוי האי שלוחו להכי
דמי, דרגילות הוא כמה
(לעיל ט:). ואין חבין לו
למ"ד בפ"ק דתמורה (דף ד:)
מקלט בעלה חייב במזונותיה מכלל דלא אמר לה דאי אמר לה בעלה אמאי
פעמים שאדם נותן מתנה
אלא בפניו. אין אדם יכול
כל מילתא דאמר רחמנא לא תעביד
לחברו קרובו או אוהבו
ליעשות שלוחו שלא מדעתו
חייב ומדסיפא דלא אמר לה רישא נמי דלא אמר ליה לעולם דאמר ליה ואשה
ד
אע"ג דלא עבד לי' נייח
אי עביד מהני א"כ קנה העני וי"ל
ב
לדבר שהוא חובה או הפסד
נפשא מעולם, אבל אין
בדלא ספקה והא מדקתני סיפא ואם אמר לה צאי מעשה ידיך במזונותיך
(קדושין כג.) דאין אדם
דהכא בתר לא תלקט כתיב לעני
דרך אדם לשחרר עבדו אי
נעשה שליח לחבירו שלא
רשאי מכלל דרישא דלא אמר לה ה"ק ה ואם מספקת ואמר לה צאי מעשה
לאו דעבד לי' נייח נפשי'
ולגר תעזוב אותם משמע דלא קני ג
מדעתו להפסידו, אבל
טובא. תוס' הרא"ש לקמן יג.
ידיך במזונותיך רשאי מספקת מאי למימרא מהו דתימא כל כבודה בת מלך
וא"ת ונילף מהכא בעלמא דהמגביה
3
להרויחו אנן סהדי דניחא
ד"ה והוא שצבורין.
ליה לפיכך זכין ואין חבין
פנימה קמ"ל לימא כתנאי רבן שמעון בן גמליאל אומר יכול העבד לומר לרבו
ב. אע"ג דאמר רחמנא
מציאה לחבירו דלא קנה חבירו וי"ל
(חולין פג.) דבר שהוא
'לא תלקט'. תוס' הרא"ש.
דהכא סברא הוא שלא זכתה תורה
בשני בצורת או פרנסני או הוציאני לחירות וחכמים אומרים הרשות ביד רבו
לרעתו קרוי חובה (כתובות
ג. דמשמע אפי' לקנות
לעני אלא מה שכל אחד מלקט לצורך
לעני תעזוב אותם לשאר
י: וכעי"ז ב"מ י.) דבר
מאי לאו בהא קמיפלגי דמר סבר יכול ומר סבר אינו יכול ותיסברא האי
עניים. תוס' הרא"ש.
שהוא חוב לו, שאינו חפץ
עצמו ולרב חסדא דמפרש הכא
או פרנסני או הוציאני לחירות או פרנסני או תן לי מעשה ידי בפרנסתי
ד. גי' תוס' הרא"ש:
. התופס
בו
(סוטה כה.)
דטעמייהו דרבנן משום דתופס
למימר דאי לא. ה. או
לבעל חוב במקום
מיבעי ליה ועוד מאי שנא בשני בצורת אלא הכא במאי עסקינן דאמר
ו
תפשוט דיכול לומר לו
שחב לאחרים. אדם
לב"ח לא קני איכא למימר דמהכא
עשה עמי ואיני זנך. תוס'
יליף: עבד נמי בדלא ספיק.
לו צא מעשה ידיך למזונותיך ובשני בצורת לא ספק רשב"ג סבר
הבא מאליו ותופס ממון
הרא"ש. ו. כלומר, אין
חבירו בשביל חוב שיש
או פרנסני או הוציאני לחירות $ כי היכי דחזו לי אינשי ומרחמין עלי ורבנן
רצון האדון להשתעבד בו
ז
וא"ת אטו משום דלא ספיק יהא רבו
לאחר עליו ובא לקדם עד
כלל. תוס' הרא"ש.
סברי מאן דמרחם אבני חרי אעבד נמי רחומי מרחם ת"ש דאמר רב
שלא יתפסנו בעל חוב אחר
חייב לזונו ולא יוכל לומר לו צא מעשה
ז. ומשני, לדידי נמי
ונמצא תופס זה חב
משום דכתיב 'וחי' נקט
המקדיש ידי עבדו אותו העבד לוה ואוכל ועושה ופורע ש"מ יכול הרב לומר
ידיך במזונותיך ועוד קשה הלשון
ח
בתפיסתו זאת את הנושים
לי', סד"א ליעביד לי'
דקאמר עבדא דנהום כריסיה לא שוי
לעבד עשה עמי ואיני זנך הכא במאי עסקינן במעלה לו מזונות א"ה למאי
האחרים. חב לאחרים,
חיותא טפי, וכיון דאי לית
מפסיד את האחרים, כמו
לי' לא יהיב לי' כי אית לי'
הוה ליה למימר בהדיא דלא מחייב לזונו
לוה
אין חבין לאדם (ב"מ י.
לא לישקול מיניה, קמ"ל.
כיון דאמר ליה צא מעשה ידיך
וכעי"ז כתובות פד:). לא
רשב"א. ועי' מהר"ם שיף
במזונותיך ואור"י דס"ד דרגילות הוא שעבד עצמו הולך ועובד את רבו אפילו כשאמר ליה צא מעשה ידיך במזונותיך משום הכי בעי
בד"ה גמ' העדפה ומהרש"א
קנה. כדאמר בכתובות
על תוס'. ח. אע"פ שאין
(שם) דלאו כל כמיניה
למימר ח)(אע"ג) דלא ד ספיק שיתחייב במזונות כיון שמ"מ עובדו ה משום הכי מהדר ליה בלשון זה עבדא דנהום כריסיה לא שוי כו' ו ולהכי
בו שום חידוש. תוס'
להיות קופץ מאליו וחב
קאמר לעיל ש"מ יכול הרב לומר לעבד עשה עמי ואיני זנך דאפי' מיירי דא"ל צא מעשה ידיך במזונותיך מ"מ כיון שעובדו היה לו
הרא"ש. ט. ולדקדק מינה
לאלו, מאחר שלא עשאו
מאי
דעבד איירי בדלא אמר
להתחייב במזונותיו אי לאו משום דיכול ועוד דסלקא דעתיה דמיירי בלא אמר ליה דומיא דאשה דבדלא ספיק לא שכיח: שנא לערי
אותו הנושה שליח לתפוס
ליה, ניחא. תוס' הרא"ש.
מקלט.
(ב"מ י. וכעי"ז כתובות
פי' אי אמרת בשלמא יכול אשמועינן ערי מקלט דאע"ג דאמר רחמנא וחי עביד ליה חיותא טפי אפי' הכי יכול הרב לומר כו'
י. דבסברא פליגי. תוס'
שם). מי שליקט את
מספקת
הרא"ש לקמן לז: ד"ה כשם.
מאי למימרא כו'. אי אמרת בשלמא כולה בדספקא
אבל לענין העדפה לא משמע ליה דמשום וחי תיהוי העדפה דידיה :
ז
הפאה. אדם בעלמא
יא. אבל המקדיש ידי
שאינו בעל שדה, דאי בבעל
תנא סיפא דאמר לה לגלויי ארישא דאיירי בלא אמר לה אבל השתא דמוקמת רישא בדלא ספקא ולא תנא הך סיפא אלא לאשמועינן
ח
ט
עבדו ידיו קדושות
דבמספקת יכול לומר לה צאי מעשה ידיך במזונותיך מאי למימרא דזה אינו שום חידוש: ומר סבר אינו יכול. והא דקתני או הוציאני
שדה לא אמר ר"א זכה,
למלאכתן קאמר. תוס'
דליכא למימר מיגו דזכי
הרא"ש. יב. חד לישנא
כי
לחירות לאו דוקא אלא כלומר שיהיה מעשה ידי לעצמי כמו לבן חורין: היכי דחזו אינשי ומרחמי. הקשה ה"ר יצחק בן הר"מ דבפרק
❖
לנפשיה, דאפילו הוא עני
אכוליה עבד. תוס' הרא"ש.
מוזהר הוא שלא ללקט פאה
השולח (לקמן דף לז:) גבי עבד שנשבה ופדאו ישראל אחר שמעינן להו איפכא דקא אמרי רבנן לא ישתעבד לא לרבו ראשון ולא לרבו שני
משדה שלו, כדאמר
לרבו שני לא דהא לשם בן חורין פרקיה לרבו ראשון לא דלמא מימנעי ולא פרקי ורשב"ג סבר כשם שמצוה לפדות בני חורין כן מצוה לפדות
בשחיטת חולין (קלא:) לא
פסקי רי"ד
את העבדים ואומר ר"י דרבן שמעון ב"ג סבר דלענין פדיון פרקי ליה טפי שלא יטמע בין העובדי כוכבים ורבנן סברי דלענין מזונות
י
תלקט לעני, להזהיר עני על
מרחמי עליה טפי שלא ימות ברעב וגם כל א' יתן לו מעט לחם אבל בפדיון צריך הרבה ביחד: אמר רב המקדיש ידי עבדו. גרסינן
שלו (ב"מ ט:). ע"כ מעמוד
שאם ירצה שלא לזון וכו'
קודם להזהיר לעני על
ש"מ יכול הרב לומר לעבד
ולא גרסינן המקדיש עבדו דהתם יצא לחירות כדאמר רב בהשולח (לקמן דף לח:) דליהוי עם קדוש קאמר יא וא"ת וכי היכי דמקדיש ידי עבדו
שלו. לא תלקט לעני ולגר
עשה עמי ואיני זנך פי'
אמרינן דהן קדושים למלאכתן הכי נמי כשהקדיש כל עבדו הוה לן למימר שהקדישו למלאכתו פיו לדבורו ידיו למעשהו רגליו להילוכו
וגו', ומשמע לא תלקט אני
אלא חזור על הפתחים
מזהיר לעני (חולין קלא:).
ואסיקנא בההיא פלוגתא
דבענין זה חשיב הקדש כדאמרינן בסוף פ"ק דנדרים (דף יג:) ואומר רבי' יצחק דסברא הוא דלא נתכוין להקדישו למלאכתו לפי שיש
דרב ור' יוחנן דרב סבר
חילוק במלאכתו שאין פיו ידיו ורגליו שוין במלאכתן הלכך אית לן למימר דלשחררו נתכוין דהוי הכל בענין אחד יב אי נמי י"ל התם כשמקדיש
אינו יכול ור' יוחנן סבר
עבדו סתם משמע יותר למיהוי עם קדוש דהא למלאכתו לא קאמר אבל מקדיש ידי עבדו הקדיש מלאכת ידיו דלא שייך למימר בענין אחר:
יכול וקי"ל רב ור' יוחנן
הלכה כר' יוחנן:
ולימא