יג:
המביא גט
פרק ראשון גיטין
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
קסבר
לא שנא במלוה. ואע"ג דלהוצאה ניתנה ואינה בעין הלכך לא בעינן
רב פפא כי אמר רב לא שנא מלוה לא שנא פקדון. וא"ת
פג א ב מיי' פ"ו מהל'
א) לקמן סה: ב"ב קמו:
מכירה הל' ח ופ"ג
חולין עה: מנחות ל. טבול
צבורין אי במעמד שלשתן קמיירי מתני': טעמא דמת. הוא דלא
ולרב פפא ורב גופיה אמאי לא אוקי מתני' במעמד
ו)
יום פ"ד מ"ה, ב) [כתובות
מהל' זכיה הל' ג סמג
יתנו דאין גט לאחר מיתהה): הא מחיים נותנין. ולא צריך תו לאימלוכי
שלשתן ואפי' אין צבורין וכי תימא משום דלא משמע ליה לישנא דמתני'
נה:], ג) קדושין מח. ב"ב
עשין פב טוש"ע ח"מ סימן
ביה: וטעמא דאמר תנו. כלומר והא דדייקינן הא מחיים נותנין
במעמד שלשתן אם כן מהאי טעמא הוה ליה למימר דרב פפא לא אמר
קמד. קמח. [לקמן יד.],
קכו סעי' א וסי' סו סעיף
❖
ד) יבמות צג. קדושין סג.
יט:
כרב זביד וי"ל אע"ג דמתני' לא משמע
טעמא דאמר מעיקרא תנו כדקתני
[לקמן מב: ב"מ לג: ב"ב
תנו גט לאשתי: הא לא אמר תנו.
ליה לרב במעמד ג' מ"מ מדאתא רב
קסבר רב פפא כי אמר רב לא שנא במלוה
עט: קכז: קלא. קמא:],
פפא לאיפלוגי ארב זביד משמע שיש
אלא כתבו לא הוי תלי תנא דמתני'
ה) [כתובות ב:], ו) [צ"ל
ולא שנא בפקדון רב זביד מ"ט לא אמר כרב
מוסף תוספות
רב], ז) פ"א ה"ה,
טעמא דלא יתנו משום מיתה דאפילו
לו כח וטעם א דבשום ענין לא מפרשא
פפא לא מיתוקמא מתני' בשכיב מרע ממאי
ח) יאמר זכי דאף כשאין,
א. דאפי' רב זביד דס"ל
מחיים נמי אין נותנין עד דלימא תנו
מילתא דרב משום מעמד שלשתן:
ב
ט) [וע' תוס' כתובות ז:
דלישנא דמתני' משמע
מדקתני האומר תנו גט זה לאשתי ושטר
ממאי מדקתני תנו ולא קתני
❖
שפיר במעמד שלשתן.
מדלא קתני האומר כתבו גט (זה)
ד"ה המזכה],
שחרור זה לעבדי ומת לא יתנו לאחר מיתה
תוס' הרא"ש. ב. דמוקי
כתבו. וא"ת הא דקתני
לאשתי ומת לא יתנו לאחר מיתה ש"מ
מתני' בצבורין. תוס'
טעמא דמת הא מחיים נותנין טעמא דאמר
דאי אמר הכי אפילו מחיים נמי לא
תנו אשמעי' דאפי' הכי אין כופין את
הרא"ש. ג. את היורשין
גליון הש"ס
לשחרר משום מצוה לקיים
תנו הא לא אמר תנו אין נותנין ושכיב מרע
יהבינן ואי בשכיב מרע אע"ג דלא
היורשים לשחרר כרבי דפליג בירושלמיז)
דברי המת. תוס' הרא"ש.
גמ' אמר רבא מסתברא.
אע"ג דלא אמר תנו נותנין דתנן בראשונה
אדרבנן ואמר דתנו לא הוי כשיחררו
אמר תנו אלא כתבו יהבינן כרבי שמעון
ד. מתני'. תוס' הרא"ש.
א)
כעין זה כתובות דף קב
ה. דירושלמי דאומר
שזורי: היוצא בקולר. ליהרג: ואמר
אלא ככתבו ואין כופין וי"ל דמתני'
ג
היו אומרים היוצא בקולר ואמר כתבו גט
ע"ב ב"ק דף קו ע"א ב"מ
תנו כאומר שחררו דמי.
דף טז ע"ב סנהדרין דף
כתבו גט לאשתי. כדי שלא תזקק
לא אתא לאשמועינן בדין מצוה לקיים
תוס' הרא"ש. ו. ואמרי'
לאשתי הרי אלו יכתבו ויתנו חזרו לומר אף
עב ע"א: תוס' ד"ה גופא
בפ' המוכר את הספינה
ליבם: הרי אלו יכתבו ויתנו. דמתוך
דברי המת אם כופין היורשים לקיים
המפרש והיוצא בשיירא רבי שמעון שזורי
וכו' אוריב"א וכו'. ע' ב"ב
ברשות הלה המופקדים
❖
אם לאו אלא לאשמועי' דאין גט לאחר
שהוא בהול על נפשו לא גמר למילתיה
ד' פה ע"א תד"ה ה"ג:
אצלו כיון שקבל עליו קנה
אומר אף המסוכן מתקיף לה רב אשי ומאן
ב)
לוקח. תוס' הרא"ש.
מיתה ועוד דמסתמא ד כרבנן ה אתיא:
ומיהו כתבו ותנו הוה דעתיה:
גופא אמר רב הונא אמר רב כו'
ז. [ד]משום מילתא דלא
נימא לן דמתני' רבי שמעון שזורי היא דלמא
המפרש. בים: והיוצא בשיירא.
שכיחא כזה לא היו מתקנין
מוסף רש"י
רבנן היא גופא אמר רב הונא אמר רב מנה
למדבר: אף המסוכן. שכיב מרע:
מעמד שלשתן דהוי
תנהו לפלוני במעמד שלשתן
ג)א
כהלכתא בלא טעמא. תוס'
היוצא בקולר. ליהרג
לי בידך תנהו לו לפלוני במעמד שלשתן קנה
קנה. $ אוריב"א וכן ר"ת דבמעמד
במילתיה דשמואל גרסי' מלוה לי בידך:
הרא"ש. ח. כדי שיוכל כל
למלכות (לקמן סה:)
מאי טעמא. במלוה קנה הא ליתא
ג' קנה בעל כרחו של לוה או של
אחד להסתפק בשלו
$ אמר רבא מסתברא מילתיה דרב בפקדון
שנתחייב מיתה למלכות
ולמכרו וליתנו כרצונו.
בעינא דלקנייה: נעשה כאומר לו.
נפקד דאי לא קני אלא מרצונו למאן
(חולין עה:). ואמר כתבו.
אבל במלוה לא והאלקים אמר רב אפילו
ב
רשב"א. ט. דהו"ל תריסר
אע"פ שלא אמר תנו
לוה למלוה: בשעת מתן מעות.
דאמר דוקא בפקדון קנה למה
אלפי זוזי בי רבא. תוס'
במלוה אתמר נמי אמר שמואל משמיה דלוי
(לקמן סה:). הרי אלו
הרא"ש. י. שהרי רבא לא
דהלואה: משעבדנא. מהשתא לכל
הוצרכו לתקן מעמד ג' יאמר לו זכי
ו
יכתבו ויתנו. דמחמת
מלוה לי בידך תנהו לו לפלוני במעמד
היה מתרצה שיקנם רב
ואין נראה לומר דהוצרכו לתקן למקום
מאן דאתי מחמתך הלכך כי א"ל
טרדתו שהוא בהול על
מארי. תוס' הרא"ש.
שלשתן קנה וטעמא מאי אמר אמימר נעשה
נפשו לא הספיק לגמור
יא. הא דקאמר רבא לא
שאין הפקדון ביד הנפקד אלא ביד
תנהו לפלוני איגלאי מילתא דמשעת
דבריו ומעיקרא לכתבו ותנו
אזילנא משום. תוס' הרא"ש.
כאומר לו בשעת מתן מעות שעבדנא לך
מתן מעות אשתעבד ליה: הקנה. מלוה
אחרים דלא יועיל אם יאמר זכי
ח)
ז
נתכוין (כתובות נה.) אף
יב. א"ו אם היה אומר
לדידך ולכל דאתו מחמתך א"ל רב אשי
על גב דלא אמר תנו,
לו זכה היה אומר לו איני
זו: לנולדים. שזה המקבל נולד לאחר
ועוד אף כשאין הפקדון ביד הנפקד
רוצה. תוס' הרא"ש.
דעתיה שיתנו לה ועשאן
אותה הלואה: הכי נמי דלא קנו. דכיון
לאמימר אלא מעתה הקנה לנולדים דלא
יקנה באודיתא כדאמר התם (ב"ב דף
יג. התקדשי לי. תוס'
שלוחים אף לגרש, אלא
קמט.) אדהכי נפקא אודיתא מבי
דטעמא משום שעבודא דקביל עליה
הרא"ש. יד. ר' מאיר
הוו בשעת מתן מעות הכי נמי דלא קנו
שהיה בהול על נפשו
אומר מקודשת וחכ"א
(חולין עה:) דמסתמא גלי
איסור גיורא אלא נראה להם דאפי'
לוה בשעת הלואה לאישתעבודי להאי
דאפילו לר"מ דאמר אדם מקנה דבר
אינה מקודשת, ומפרש
ד)
דעתיה מדאמר כתבו דלשם
בעל כרחו של נפקד קני וכן גבי
דאתי מחמתיה הוא ואיהו לא היה
התם. פלוגתייהו בתרתי,
ח
נתינה קאמר משום דיוצא
שלא בא לעולם ה"מ לדבר שישנו בעולם
במלוה ע"פ ובמלוה
בעולם בההיא שעתא לא קני: ואפי'
איסור גיורא דקאמר רבא היכי
ט
ליהרג, דלא ניחא ליה
בשטר, במלוה. שיטות
אבל לדבר שאינו בעולם לא אלא א"ר אשי
דתיפול קמי יבם (מנחות
לר' מאיר דאמר אדם מקנה דבר
ליקנינהו רב מרי להני זוזי אי במעמד
קדמונים.
טו. דאמר
ל:). אף המפרש. מן
בההיא
המוכר שט"ח לחברו וחזר
שלא בא לעולם. כגון מוכר
ג' לא אזלינא משמע דאם היה הולך
הישוב לים (חולין עה:).
ומחלו, מחול. תוס' הרא"ש.
היה קונה בע"כ ואין לומר אם היה הולך שם היה מתרצה לפי שהיה פירות דקל או מה שתעלה מצודתי: הני מילי. כי
אף המסוכן. חולה (לקמן
י
יא
טז. דכיון דהיו שלשתן
סה:) מתוך חליו (חולין
במעמד אחד נסתלק
מתבייש בפני איסור לומר אין רצוני דאם כן בלא מעמד שלשתן הוה לי'
מקנה לאדם שישנו בעולם אבל לדבר שאינו בעולם לא:
עה:) הגוסס, דאמרינן לא
שעבוד המלוה מעל הלוה,
למימר לא אזילנא שלא יאמר לו זכה כי מסתמא היה הפקדון ביד רבא
בההיא אמר כתבו אלא ליתנו,
יב
ואפי' שיעבוד הגוף שהיה
ומיהו לההוא טעמא דמפרש בסמוך בההיא הנאה דקא משתניא ליה ממלוה כו' משמע דלא קני אלא מדעתו אלא דבלאו הכי מפיק ליה מההוא
הלוה משתעבד למלוה
הואיל ומסוכן הוא לא
טעמא: תנהו לפלוני במעמד ג' קנה. אומר ר"ת דאע"ג דהמוכר שטר חוב לחבירו וחזר ומחלו מחול מכר או נתן במתנה במעמד שלשתן שדעתו שיכתבו ויתנו
פקע, ומשתעבד גופו
נתכוין לצחק בה (כתובות
לשני, ולא נשאר לראשון
נה.)
אינו יכול למחול וכן משמע בפ"ב דקדושין (דף מח.) דקאמר במלוה בשטר פליגי בדשמואל דמ"ד מקודשת לית ליה דשמואל ומר אית ליה דשמואל
שום זכות בו, הלכך אין
יג
יד
טו
דלפטור את אשתו מן
מכירתו כלום, אבל מוכר
הייבום נתכוין (רשב"ם ב"ב
ואיבעית אימא כולי עלמא אית להו דשמואל ובאשה סמכה דעתה קמיפלגי מ"ד מקודשת סבר דסמכה דעתה דלא שביק לדידה ומחיל לאחריני וכי
שט"ח שלא בפני הלוה,
קמו:). דאפילו לר"מ
קאמר במלוה על פה פליגי בדרב הונא אי קנה במעמד ג' במלוה משמע דאי אית להו דרב הונא אף במלוה לכולי עלמא מקודשת ואי יכול למחול
השיעבוד שיש למלוה על
דאמר אדם מקנה
גופו של לוה אין קנין
אמאי מקודשת למאן דאית ליה גבי מלוה בשטר דלא סמכה דעתה ואמאי לא מסיק ואיבעית אימא כולי עלמא קנה במלוה אפילו מלוה על
דבר שלא בעולם.
נתפס בו להקנות אותו
דתנן האומר לאשה הרי
פה ובאשה סמכה דעתה פליגי כדמסיק אדשמואל אמלוה בשטר אלא משמע דבמעמד שלשתן אינו יכול למחול וא"ת בפ' החובל (ב"ק דף פט.)
טז
שיעבוד ללוקח, הלכך
את מקודשת לי לאחר
נשאר זכות למלוה בו,
גבי יז היא שחבלה באחרים יח דפריך ותזבין כתובתה בטובת הנאה יט ומשני כל לגבי בעלה ודאי מחלה והשתא אכתי תמכור במעמד שלשתן
שאתגייר לאחר שתתגיירי
ומחילתו מחילה וכו'.
דאז לא תוכל למחול דאע"ג דהבעל ודאי לא יתרצה הא פרישית דאפי' בעל כרחו קני ועוד גבי שחבלה בבעלה תמכור במעמד ג'
כו' אינה מקודשת, ר"מ
רא"ש. יז. האשה והעבד
אומר מקודשת (רשב"ם
פגיעתן רעה. פי' הר"ן.
דשם יתרצה הבעל כדי לגבות חבלתו וכן בספ"ק דב"מ (דף יט:) גבי מצא שובר דפריך בזמן שהאשה מודה אמאי יחזיר לבעל ניחוש
ב"ב קמא: ועי' קדושין סג.).
יח. פטור[ה] וכו' משום
דלמא כתבה ליתן בניסן ולא נתנה עד תשרי כ כו' ומשני ש"מ איתא לדשמואל כא והשתא ניחוש דלמא מכרה במעמד ג' דאינה יכולה למחול
הני מילי לדבר שישנו
דלית לה לשלומי. פי' הר"ן.
וי"ל דלא תקינו מעמד ג' בכתובה דאפשר שלא תבא לידי גבייה לעולם ועי"ל דהתם גבי שובר אין לחוש כלל דשמא מכרה במעמד שלשתן
יט. ותתן לי' לההוא
בעולם. בשעת קנין, אלא
כב
דחבלה ליה. פי' הר"ן.
שעדיין לא הגיע זמנו
דאם אין עדים שמכרה א"כ הבעל והאשה יכפרו המכירה כג ואם יש עדים ואומרים שהבעל נתרצה או אפילו שתק כד ודאי השובר שקר כה ואם
כ. [ו]זבנה לכתובתה
לקנות, כדקתני הרי את
מיחה אז מוכח שהשובר אמת וליכא למיחש דלמא כתבה ליתן בניסן כו': במעמד שלשתן קנה. אומר ר"ת דלא תקינו מעמד שלשתן
כו
בטובת הנאה מניסן ועד
מקודשת לאחר שאתגייר
תשרי ואזיל הבעל ומפיק
בעובד כוכבים כז אם הנפקד או הלוה עובד כוכבים ואמר ליה ישראל תנהו לישראל אחר כח לא קנה כיון דאפילו אמר לו זכי לא קנה
לאחר שתתגיירי כו', האשה
תברא ואתי למטרף
הנקנית לו הרי הוא בעולם,
כיון דאין זכיה לעובד כוכבים ה"ה במעמד ג' לא קנה ואם המקבל עובד כוכבים ואמר ישראל לישראל תנהו לפלוני עובד כוכבים כל זמן
לקוחות שלא כדין. פי'
אלא שעדיין לא נתגיירה
הר"ן.
כא. ומתוך
שאינו חוזר בו יתן אפי' אמר ליה בלא מעמד ג' אבל אם חוזר בו לא יתן לעובד כוכבים אפי' אם אמר לו במעמד ג' אם לא שאינו יכול
כט
ולא הגיע זמנה לקנות, אבל
שיכולה למחול מהמנינן
עובר אינו בעולם ולא קני
להשמט מן העובד כוכבים ואם הנותן עובד כוכבים נראה דקנה דאם ממונו של ישראל הפקיעו על ידי מעמד ג' דהוי הלכתא בלא טעמא
ל
לא
לב
לה דשובר זה מיד הבעל
מידי (ב"ב שם).
נפל, ולאו משום מגו אלא
כל שכן ממון העובד כוכבים ועוד דבדיניהם דיינינן ליה שאמרינן לו לעובד כוכבים כך דינכם כדאמרי' בהגוזל בתרא (ב"ק קיג.):
כלומר בכלל דבריה שהיא
הקנה
לנולדים הכי נמי לג דלא קנו. פי' הקנה לנולדים במעמד שלשה שלא נולדו עדיין בשעת מתן מעות הכי נמי דלא קנו לד ולספרים
אומרת החזירו לו השובר
דגרסי הכי נמי דקנו הכי פי' הקנה לנולדים בקנין בעלמא בלא מעמד שלשה דלא הוו בשעת קנין שלא נולדו עדיין ה"נ דקנו דהא
וכו' יש מחילה. ריטב"א.
במעמד שלשתן קנו אפי' נולדו אחרי כן: לדבר שאינו בעולם מי אמר. הך סוגיא אליבא דרב הונא קיימא דאית ליה אדם מקנה דשלב"ל ולא
כב. דמנה לי בידך
קאמרי', אבל היכא דלית
לדבר שלא בא לעולם דבהאשה רבה (יבמות צג.) אית ליה גבי פירות דקל משבאו לעולם אינו יכול לחזור בו ובפרק מי שמת (ב"ב דף קמב.)
לי' גביה כלום, לא, וגבי
כתובה כמאן דלית לי'
קאמר רב הונא דהמזכה לעובר אף לכשתלד לא קנה ורב נחמן הוי איפכא מדרב הונא דאית ליה התם לה לכשתלד קנה לו ובהאשה רבה (יבמות צג.)
גביה כלום דמי דדלמא לא
קאמר רב נחמן אף משבאו לעולם יכול לחזור בו וא"ת מהיכא שמעינן ליה לר' מאיר דאדם מקנה דבר שלא בא לעולם היינו מההיא
לח ט)
לז
מגרש לה ותמות בחייו.
רמב"ן ב"ב קמד. ד"ה מנה.
דקתני (שם צג:) לאחר שתתגיירי ושתשתחררי מקודשת לט מההיא גופא שמעינן נמי דאדם מקנה לדבר שלא בא לעולם דהא קתני לאחר שאתגייר
כג. ושובר לא מעלה
לאחר שאשתחרר דמקודשת ויש לומר דעובד כוכבים ועבד איתנהו בעולם אלא שמחוסרים גירות ושחרור ולא דמו לנולדים דליתנהו בעולם כלל
ולא מוריד. שיטות קדמונים.
כד. שתיקה
בהא
ואע"ג דילפינן מינה דאדם מקנה לר"מ פירות דקל ולא מפלגינן היינו משום דאית לן למימר דקאי בשיטתיה דרבי אלעזר בן יעקב
מ
מא
כהודאה דמיא. רשב"א.
דאמר (קידושין סב:) האומר פירות ערוגה זו מחוברין יהיו תרומה על פירות ערוגה זו התלושין לכשיביאו שליש ויתלשו דבריו קיימין:
שלא פרע הכתובה. שיטות
קדמונים. כה. שאם היה
אם
אמת שיהא שובר בידו לא
היה מחייב את עצמו ליתן הכתובה ללוקח. שיטות קדמונים. כו. בידה מחמת טענת שובר. רשב"א. כז. דכיון דהלכתא בלא טעמא היא הבו דלא לוסיף עלה. תוס' הרא"ש. והוסיף ר"י לבאר דג' חלוקים יש בדבר. רא"ש.
כח. במעמד שלשתן. רא"ש. כט. וחייב הנפקד להחזיר למפקיד. תוס' הרא"ש. ל. שלא יפרע לו, לפי שבדיניהם הוא חייב ליתן לו מכיון שאמר לו ליתן, אז ודאי יתן לגוי ופטור מן המפקיד. תוס' הרא"ש. דאיהו הוא דאפסיד
אנפשיה כי ידע שיצטרך הנפקד לתתן לעובד כוכבים. רא"ש. ועי' עוד טעם במרדכי. לא. והנפקד והמקבל מתנה ישראל. תוס' הרא"ש. לב. ישראל, ויכול להוציאו מן הנפקד בב"ד. תוס' הרא"ש. ואפי' אם זכיה מטעם שליחות
אתרבאי ואין שליחות לעובד כוכבים, מ"מ נימא ק"ו. מרדכי. לג. לדבריך. תוס' הרא"ש. לד. ובמעמד שלשתן משמע כל מי שישנו עתה בעולם, אע"פ שלא היה בעולם בשעת מתן מעות. תוס' הרא"ש. לה. המזכה לעובר
לא קנה, דלא חשיב עובר כבא לעולם, אפ"ה אמר. תוס' הרא"ש. לו. דאדם מקנה לדבר שלא בא לעולם. תוס' הרא"ש. לז. גבי פירות דקל. תוס' הרא"ש. לח. דאין אדם מקנה וכו'. תוס' הרא"ש. לט. שהאשה מקנה עצמה
לבעל קודם שתתגייר ושתשתחרר דהיינו דבר שלא בא לעולם קודם שנעשית ישראלית ועדיין לא שייכי בה קידושין. תוס' הרא"ש. מ. אע"פ שלא באו לעולם כלל. תוס' הרא"ש. מא. (ד)לענין דבר שלא בא לעולם. תוס' הרא"ש.