המביא גט פרק
ראשון
גיטין
יד.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
אם
כן נתת דבריך לשיעורין. מה שקשה ע"פ הקונטרס בפ"ק
בההיא הנאה דקא משתניא. האי מלוה לגבי האי ממלוה ישנה
פד א מיי' פ"ו מהל' זכייה
א) [ב"ב כט.], ב) [שם ושבת
לה: מגילה יח: חולין ט. לב.],
הל' ד סמג עשין פב
למלוה חדשה ונוח לו לדחות הפרעון זמן ארוך: גמר. השתא
דקידושין (דף יא.) גבי בנתיה דר' ינאי דקפדן אתרקבא
כהלכתא בלא טעם. פי' מה
ג) ב"ב קמד., ד) שם קלא:,
טוש"ע ח"מ סימן רמו סעיף
בשעת אמירה: ומשעביד נפשיה. בלב שלם להאי ומינתיק מקמא:
דדינרי מפורש בקידושין:
ה) [שם קמד.], ו) במס' ב"ב
יב וטוש"ע אה"ע סימן קז
הגירסא. חנינא, ז) [לעיל יג.
כגון הני דבי בר אלישיב. אם היה מקבל זה אדם חזק שאינו ממתין
שמועיל לקנות אבל טעם
יש למה תקנו חכמים מעמד שלשתן
סעיף א:
פה ב מיי' שם הל' טו סמג
וש"נ], ח) לקמן סג:,
תקנו שלא יצטרך לטרוח ולעשות
כגון הני דבי בר אלישיב כו':
ט) [לקמן סב: סג:], י) [שם
שם טוש"ע אה"ע סי'
כהלכתא בלא טעמא. כאילו קבלה
קניינים ובהכותב נכסיו לאשתו משום
בההיא הנאה דקא משתניא ליה בין מלוה
לב: וסב:], יא) [תוספתא פ"א
נט סעיף א:
דלא שביק לבריה ויהיב לאחריני ואין
משה הלכה מסיני שאין צריך לתת
הי"א], יב) [לקמן כט. ב"מ
ג [טוש"ע חו"מ סי' קכו
ישנה למלוה חדשה גמר ומשעביד נפשיה א"ל
לו.], יג) צ"ל זכות. מראה כהן,
סעיף ח]:
בה טעם: אפיטרופיא. להכניס
דרך לעשות כן אלא לחלק לה כבוד
הונא מר בריה דרב נחמיה לרב אשי אלא
פו ד מיי' פט"ו מהל'
יד) [וע' תוס' יומא נו: ד"ה ר'
ולמנותה אפיטרופיא ומשיא אשה
ולהוציא. ואע"פ שכתבו לה בלשון
יהודה וע' היטב תוס' יומא מ:
מכירה הל' ב סמג
מעתה א)כגון הני דבי בר אלישיב דכפתי ושקלי
לבנו כשהאב מסיר כל מה שיש לו
מתנה לא קנאתן ואין טעם בדבר
סוף ד"ה ועשהו ותוס'
לאוין קע טוש"ע ח"מ סימן
לאלתר ה"נ דלא קנו וכי תימא ה"נ א"כ נתת
שבועות כה. ד"ה ושמואל],
רלב סעיף א:
ב)
מן הבית סמכא עליה דעתא דבן
אלא כך תקנו והפקר ב"ד הפקר:
פז ה ו מיי' פט"ז מהל'
טו) [בד"ה בדף יא: כל
דבריך לשיעורין אלא אמר מר זוטרא ג) הני
❖
בבית. בית מיוחד שאינו דר בה
כדמפרש בפ' מי שמת (ב"ב ד' קמד.):
האומר],
מלוה הל' ב [פ"ד מהל'
אבל מתנה מועטת כו'. וא"ת
תלת מילי שוינהו רבנן כהלכתא בלא טעמא
זכיה הל"ד] סמג עשין צד
אלא עשאו לו לבית חתנות: באפיה
טוש"ע ח"מ סימן קכה סעיף
קאמינא לך דלא הדרנא בי.
הא נמי שמעי' לה דאמר
חדא הא ואידך דאמר רב יהודה אמר שמואל
ד)
א:
תורה אור השלם
השתא ס"ד דהכי אמר ליה בפניו
רב בפרק הזהב (ב"מ מט.) דברים
פח ז מיי' פ"א מהל'
א הכותב כל נכסיו לאשתו לא עשאה אלא
1. עָשִׁיר בְּרָשִׁים יִמְשׁוֹל
שכירות הל' ו סמג
אני מבטיחך שלא אחזור בי: ופרכינן
אין בהן משום חיסור אמנה ומדמי
אפיטרופיא ואידך דאמר רב חנניא המשיא
ה)
ו)
ב
עשין פט טוש"ע שם:
וְעֶבֶד לֹוֶה לְאִישׁ מַלְוֶה:
מכלל דאי בעי למיהדר מצי מיהדר.
התם מתנה מועטת למכר דליכא
❖
פט ח מיי' שם טוש"ע שם
אשה לבנו גדול בבית קנאו א"ל רב לרב
משלי כב ז
בתמיה: ה"ק דברים הללו כו'.
מעות בהדי דברים וי"ל דהכא שאומר
סעיף ב [סע' רצג סעי'
אחא ברדלא קבא דמוריקא אית לי גבך יהביה
❖
ד]:
כיון דבאפיה קאמינא לך דתיתביה
לנפקד או לבעל חוב שיתן לו סלקא
לפלוני באפיה קאמינא לך דלא הדרנא בי
גליון הש"ס
ניהליה תו לא מצי הדרנא בי:
דעתין דקני טפי מכשאמר מתנה אני
ולא
מכלל דאי בעי הדר ביה מצי הדר ביה ה"ק
נותן לך: פש גביה ולא מידי.
הא אמרה רב חדא זימנא. ולמה
גמ' א"ר חייב באחריותו. ע'
מוסף רש"י
בריטב"א קידושין דף מג ע"ב
דברים הללו לא ניתנו לחזרה הא אמר רב
ליה למימר דלא מצינא הדרנא:
פר"ח וכן ר"ת שהיו בעלי דינין
ד"ה מאי קסבר: תוס' ד"ה
כהלכתא בלא טעמא. הם
הני מילי. דבעינן בפניו: מתנה
מודים לו א או היה הדבר ידוע בעדות
חדא זימנא דאמר רב הונא אמר רב מנה לי
ז)
תקנו את הדברים אף על פי
ולא פש גביה כו' דמנפשיה
מרובה. כגון מנה: קמ"ל. להכי
ברורה דלא פש גביה מידי ומשמע
אין נאמן. ע' ב"ב דף קעה
שאינו דין תורה כי מדה ומדה
בידך תנהו לו לפלוני במעמד שלשתן קנה
❖
הם (ב"ב קמד.). לא עשאה
ע"א תד"ה חזר ואמר:
איצטריך למימר באפיה קאמינא לך
מדבריהם $ דמנפשיה אין נאמן לומר
אי מההיא הוה אמינא הני מילי מתנה מרובה
אלא אפיטרופיא. דאנן
לאשמועינן דקבא דמוריקא דמתנה
טעיתי במה שהודיתי אע"ג דאית ליה
סהדי דלא עקר נחלת הבנים
אבל מתנה מועטת לא ליבעי בפניו ג קמ"ל:
מועטת היא בעיא נמי באפיה:
מיגו דאי בעי אמר חזרתי ופרעתי ב וכן
ולא נתכוין אלא שיכבדוה
הגהות הב"ח
הנהו גינאי דעביד חושבנא בהדי הדדי פש
הבנים מתוך שאוכלין על ידה
גינאי. בעלי גינה מוכרי ירק:
משמע מהא דתנן בשבועות (דף לח:)
(א) גמ' למרי ארעא בטסקא
(שם) דאומד הדעת הוא דאין
חמש איסתרי זוזי גבי חד מנייהו אמרי ליה
❖
איסתירי זוזי. סילעי מדינה. סתם
מנה לי בידך אמר ליה הן למחר אמר
באפי מרי ארעא:
אדם מניח את בניו ונותן את
יהבינהו ניהליה למרי ארעא באפי מרי
הכל לאשתו, ולא נתכוין אלא
איסתירי סלע צורי. איסתרי זוזי סלע
ליה תנהו לי אם אמר נתתיו לך פטור
(א)
לעשותה אפוטרופא כדי
ארעא וקנה מיניה לסוף אזל עבד חושבנא בין
מדינה שמינית שבסלע צורי דהיינו חצי
אין לך בידי חייב ומפרש טעמא בפ"ק
שיחלקו לה בניו כבוד משום
לעזי רש"י
דינר: באפי מרי. אאמרו ליה קאי כלומר
דבבא בתרא (דף ו.) משום דכל
דיליה לנפשיה לא פש גביה ולא מידי אתא
דאוקי אבוהון נכסי ברשותה
❖
לפרנסם מהם כפי אומד
קו"ט. מעיל.
אמרו ליה באפי מרי ארעא יהבינהו
האומר לא לויתי כאומר לא פרעתי
לקמיה דרב נחמן א"ל מאי איעביד לך חדא
דעתה ויהיו כפופים לה, ומני
ניהליה למרי ארעא: חייב. המשלח
דמי ואמאי לא מהימן לומר לו אין
לה מהני תלת מילי דשוינהו
דאמר רב הונא אמר רב ועוד הא קנו מינך
הזה: באחריותו. אם יאנסו מיד שליח
לך בידי שטעיתי שהייתי סבור
רבנן כהלכתא בלא טעמא,
מוסף תוספות
א"ל רבא אטו האי מי קאמר לא יהבינא דליכא
דדברי נבואה הם, לפי שאנו
זה: ואם בא לחזור. ולומר החזירם
להיות חייב ואיני חייב כלום מיגו
מניחין מה שכתוב בשטר
א. שטעו תחלה בחשבון.
גבאי קאמר א"ל א"כ קנין בטעות הוא דוכל
לי שמא יאנסו ממך בדרך אינו
דאי בעי אמר פרעתי אח"כ אלא
תוס' ב"ב קעה. ד"ה חזר.
בהדיא דנתן לה הכל, לילך
קנין בטעות חוזר איתמר הולך מנה לפלוני
חוזר: רב סבר הולך כזכי דמי.
ב. משום דאין דרך אדם
משמע דבמגו לא מהימן לומר שטעה:
ח)
ה
אחר אומד דעתנו (שם קלא:).
חדא דאמר רב הונא כו'. ר"נ
להודות עד שיכוין חשבונו
המשיא אשה לבנו גדול
שאני חייב לו $ אמר רב חייב באחריותו ואם
הלכך אינו חוזר ומיהו חייב
יפה. תוס' הרא"ש. [ומיהו
בבית קנאו. הבן לאותו
באחריותו שהמלוה לא צווהו למוסרם
סלקא דעתיה שהיה חוזר בו
דוקא דשעבד נפשיה במעמד
בא לחזור אינו חוזר ושמואל אמר מתוך
ג
ד
הבית, ותקנת חכמים היא
שלשתן בפני עדים אבל בינו
לזה: ה"ג דכ"ע הולך כזכי
ולא משום דלא פש גביה מידי:
לכבוד החתן, שגנאי הדבר
שחייב באחריותו אם בא לחזור חוזר לימא
לבינם נאמן כיון דאיכא מיגו,
ומר סבר הולך לאו כזכי דמי.
לשאת אשה ואין מקום לדור
דמי. כלומר בעלמא הולך כזכי
דכל שלא בפני עדים לא דייק
בהא קמיפלגי דמר סבר ט)הולך כזכי דמי ומר
בו . במעמד שלשתן
(שם)
שפיר. שיטות קדמונים.] ועי'
דמי ואם היו במתנה דליכא אחריות
והשתא סבור שאותו טעם
קנה. ראה לעיל יג א. אמר
סבר י) הולך לאו כזכי דמי לא דכ"ע ו הולך
תוס' ב"ב קעה. ד"ה חזר.
רב חייב באחריותו. שהרי
מודה שמואל דאינו חוזר: שמואל
שאומר שמואל מתוך שחייב באחריותו
ג. דמה שהיה אומר שלא
כזכי דמי והכא בהא קמיפלגי מ"ס לא
לא צוהו המלוה לשולחו (לקמן
ליתן, משום. תוס' הרא"ש.
סבר אמרינן מגו מתוך שחייב
חוזר לא עיקר טעם הוא וכה"ג
❖
סג:).
ד. [ו]אומר לא נתחייבתי
אמרינן מיגו ומ"ס אמרינן מיגו תניא כוותיה
באחריות אם בא לחזור חוזר: הולך
אשכחן (לקמן דף כה.) בההיא דהלוקח
לך כלום. תוס' הרא"ש.
דרב הולך מנה לפלוני שאני חייב לו תן מנה
ה. וטעמא דבקיעת הנוד
תן. כלומר אחד מכל לשונות הללו:
יין מבין הכותים דמעיקרא בעי
יא)
לדבריהם קא"ל. תוס' הרא"ש.
לימא ליה. האי משלח: אין רצונו.
לפלוני שאני חייב לו הולך מנה לפלוני
למימר דטעמא דרבי יהודה משום
פסקי רי"ד (המשך)
ז
ו. [ד]ה"פ, דכו"ע הולך
של מפקיד: שיהא פקדונו ביד אחר.
דלית ליה ברירה אע"ג דקתני (שם כו.)
כזכי היכא. תוס' הרא"ש.
פקדון שיש לו בידי תן מנה לפלוני פקדון
הולך גט שחרור זה לעבדי
ז. דליכא למימר מיגו. תוס'
כיון דליכא מיגו אינו יכול
דהכי קי"ל לקמן בפרק שלישי (דף
אמרו לו לר' מאיר אי אתה מודה שמא
שיש לו בידי חייב באחריותו ואם בא לחזור
הרא"ש. ח. [של] המפקיד
לחזור בו והכא משום מגו
❖
כט.) וכיון דאין רצונו אשתכח דחוב
יבקע הנוד כו' וכהנה רבות :
יד)
ה
להביאו. תוס' הרא"ש (בע"ב).
אינו חוזר פקדון לימא ליה יב)אין רצונו שיהא
אמר שמואל דיכול לחזור
לא דכ"ע הולך כזכי.
הוא לו ואין חבין לו לאדם אלא
פי' בקונטרס
ופי' המורה דכ"ע הולך כזכי
פקדונו ביד אחר א"ר זירא כשהוחזק כפרן ואם היו במתנה דליכא אחריות
ח
דמי ואם היה במתנה דליכא
בפניו ואמאי אינו חוזר האי לאו
פסקי רי"ד
אחריות מודה שמואל דאינו
רב ששת הוה ליה אשרתא דסרבלי במחוזא
יג) זכי הוא: כשהוחזק. משלח זה:
מודה שמואל דאינו חוזר ואין נראה
חוזר ואינו נ"ל דהא לקמן
א"ל לרב יוסף בר חמא בהדי דאתית
אמר ליה רב לרב אחא ברדלא
כפרן. בפקדון דאנן סהדי דניחא
דבמתנה אין הולך כזכי כדפרישית
אמרינן דלגבי מתנה לא
קבא דמוריקא אית לי גבך
אמרינן הולך כזכי דמי ואע"ג
אייתינהו ניהלי אזל יהבינהו ליה
אמרי
ליה לבעליו שיצא מתחת ידו:
לעיל (דף יב. ) אלא י"ל דכשפטרו
טו)
ו
יהביה לפלוני באפיה קאמינא
דקי"ל הלכה כשמואל בדיני
סרבלי. קו"ט בלע"ז: אשרתא.
מלוה מן האחריות או בגט שחרור
לך דלא הדרנא בי מכלל
ליה ניקני מינך אמר להו אין
לסוף
ז
הכא הלכה כרב דאמרינן
דאי בעי מצי הדר ביה פי'
הקפה שנתן סרבלים באשראי לתת
מודה שמואל דאינו חוזר:
תניא כותיה דרב הולך מנה
אישתמיט להו כי אתא לגביה
אמר
דקס"ד שהיה מבטיחו שלא
לסוף
לפלוני שאני חייב לו תן
אישתמיט להו. משמע דבדין
לו המעות לזמן קבוע: נקני מינך.
יחזור בו להכי מתמה מכלל
ליה שפיר עבדת דלא שוית נפשך
עבד
מנה לפלוני שאני חייב לו
1
דאי בעי מצי הדר ביה ה"ק
אונסא דאורחא דאי מיתנסי מינך
לא היו יכולין לכופו להחזיר
והולך מנה לפלוני פקדון
לוה לאיש
מלוה לישנא אחרינא שפיר
ליה דברים הללו לא נתנו
לא ליהדר לתובען: אמר להו אין.
אע"ג דלא הוחזקו כפרנים היינו משום
שיש לו בידי חייב באחריותו
לחזרה פי' שאינו יכול לחזור
עבדת עבד
לוה לאיש מלוה ר' אחי בר'
ואם בא לחזור אינו חוזר.
כן אעשה: שפיר עבדת. שלא
דאמת היה שהוא שלוחו ולא מצי אמר
ח
בו כיון שאמר לו במעמד
פי' לא דמי חייב באחריותו
יאשיה הוה
ליה איספקא דכספא בנהרדעא
שלשתן ואתא לאשמועי'
אין רצונו שיהא פקדונו ביד אחר:
שיעבדת עצמך על חנם ותהיה עבד.
דפקדון לחייב באחריותו
דאפי' במתנה מועטת אי אמר
אמר
דמלוה דאילו גבי מלוה אי
ולהך לישנא גריס שפיר עבדת דלא
הא
במעמד שלשתן קנה ואי לא
מתניס ההיא מנה באורחא
שוית נפשך עבד לוה לאיש מלוה:
לא קנה: הנהו גינאי דעבדי
חייב הלוה באחריותו עד
חושבנא בהדי הדדי פש חמש
ל"א גריס שפיר עבדת עבד לוה לאיש מלוה. כלומר שפיר עבדת דאשתמטת לפי שהן לווים ועבדים לי להביאו לי באחריותן: איספקא. כלי:
דמטי ליד המלוה וכ"ש אי
איסתרי גבי חד מינייהו אמרי
כפר ביה שליח ואילו פקדון
אמר
ליה יהבינהו למריה דארעא
דוקא אי כפר ביה שליח אי
בטסקא באפיה מריה ארעא
נמי שמטיה ואכליה חייב (השליח) [המשלח] באחריותו אבל (פקדון) אילו איתניס באורחא פטור אם יש עדים בדבר כדקיימא לן
וקנו מיניה לסוף אזל ועבד חושבנא בין דידיה לנפשיה לא פש גבייהו ולא מידי פי' ונודע הדבר שטעו בחשבונם שהם
בפ' המפקיד (לו:) דאע"ג דק"ל שומר שמסר לשומר חייב משום דא"ל אנת מהימנת לי בשבועה האיך לא מהימן לי בשבועה.
היו מודים לו אתא וקא הדר ביה אתי לקמיה דרב נחמן וא"ל מאי אעביד לך חדא דאמר רב הונא אמר רב ועוד הא קנו
ה"מ היכא דליכא עדים שנאנס וצריך שבועתו של זה אבל היכא דאיכא עדים שנאנס מיד שומר שני פטור שומר ראשון כדתנן
מינך א"ל רבא אטו האי מי קאמר לא יהיבנא דליכא גבאי קאמר א"ל א"כ קנין בטעות הוא וכל קנין בטעות חוזר: איתמר
בפ' המפקיד (לה:) השוכר פרה מחבירו והשאילה לאחר ומתה כדרכה ישבע השוכר שמתה כדרכה והשואל משלם לשוכר מה
הולך מנה לפלוני שאני חייב לו רב אמר חייב באחריותו פי' חייב המשלח הזה באחריות אם יאנסו מיד שליח זה שהרי לא
שישבע השוכר כגון שראה בעיניו שמתה כדרכה וה"ה אם יש עדים בדבר אבל ודאי אם אין עדים בדבר חייב השולח ואינו נפטר
צוהו המלוה שישלחנו לו ע"י זה ואם בא לחזור ולומר החזירם לי שלא יאנסו ממך בדרך אינו חוזר ואע"ג דאמר מסתפינא
בשבועה של שליח משום דא"ל בעל הפקדון את מהימנת לי בשבועה היאך לא מהימן לי בשבועה אי נמי י"ל גם במנה של
דלמא מיתנס באורחא אי נמי לא מהמנינא לך ומסתפינא לך דלמא שמטת ואכלת להו אפ"ה אינו יכול לחזור בו דכיון דיהיב
פקדון חייב באחריותן ואעפ"י שיש עדים שנאנס בדרך משום דא"ל בעל הפקדון מי הרשך לשלחו לי בדרך הלכך פשיעה היא
ליה אדעתא לאמטוייה ניהליה והימניה תו לא מצי למיהדר ביה ושמואל אמר מתוך שחייב באחריותו אם בא לחזור חוזר
אצלו שבודאי אילו נאנס בעיר ביד שומר שני פטור אבל בדרך חייב מפני שלא היה לו לשלחו אלא לעכבו בידו עד שיבא הל(ו)ה
לימא בהא קמיפלגי דמר סבר הולך כזכי דמי ומר סבר לא כזכי דמי פי' לימא בהולך פליגי אי דמי כזכי אי לא כי בתן
ויטלנו או שישלח שליח שישלחנו לו ויקבל עליו אחריות הדרך ואפ"ה אם בא לחזור אינו חוזר שכבר זכה השליח בעבור בעל
אשכחן במתני' (לעיל יא:) דכזכי דמי לימא בהולך פליגי אי דמי כזכי כי היכי דאמרי' בתן או לא. ואי ק' ואפי' אי סבר
הפקדון בענין זה שיהיה אחריותו עליו וזה פשע לעצמו שמסרו לו ושוב אינו יכול לחזור בו. ומקשה פקדון לימא ליה אין רצוני
שמואל דהולך לאו כזכי דמי אמאי יכול לחזור בו לא יהא אלא הוא בעצמו תופש בשביל המלוה הא קי"ל התופש לב"ח
שיהא פקדוני ביד אחר פי' כדקי"ל לקמן בפ' ג' (כט.) ואע"ג דקי"ל (ב"מ לו:) שומר שמסר לשומר חייב ולא מפסיד בעל הפקדון
קנה. תשובה הא אמרן לעיל גבי תופש לבעל חוב דאי אמר מסתפינא דילמא מתנסי באורחא אי נמי דלמא שמטת ואכלת
בידיה אפ"ה כיון דהוא נאמן אצלו ופקדון כל היכא דקאי ברשותיה דמריה קאי קפיד הוא אם ישלחנו לו ביד אחר ולא דמי
להו טענתיה טענה והכא אי אמרי' כזכי דמי אין טענתו טענה. לא דכ"ע הולך כזכי דמי והכא בהא קמיפלגי דמר סבר
למלוה דלהוצאה נתנה שהוא שמח אם ישלחנה לו ובהא דאחריות על המשלח אבל בפקדון קפיד וכיון דקפיד נמצא שחוב הוא
אמרינן מגו ומר סבר לא אמרינן מגו פי' בלישנא דהולך כ"ע לא פליגי דהכי משמע הולך כמו תן ואילו אמר גבי עבד נמי
לו ואין חבין לאדם אלא בפניו ואמאי אינו חוזר הא לאו זכות הוא אמר ר' זירא כשהוחזק כפרן פי' שהוחזק המשלח זה כפרן