יד:
המביא גט פרק ראשון גיטין
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
הא
בשכיב מרע. אור"י אע"ג דמת מקבל בחיי נותן ולא קני אלא
אמר להו אין. מהדרנא: אמר להו לא. כדאמרי' לעיל ז) אם בא לחזור
צ א מיי' פ"י מהל' זכייה
א) [ע' בערוך ערך דבר ב'],
ב) בכת"י נוסף ינתנו,
הל' יב סמג עשין פב
אינו חוזר: אמרו לו. לר' דוסתאי: חזי מר מאי קעביד. דלא קמהדר
אחר מיתת נותן אפ"ה קנו יורשין דדעת נותן הוא דכיון שישנו
ג) [עי' תוס' ב"ב טו: ד"ה
טוש"ע ח"מ סימן קכה
לן: טב רמו ליה. הרבה הכוהו לשון מורי. ל"א טב רמו ליה יפה
למקבל בשעת מתן מעות שיזכה המקבל אחר מיתתו או הוא או יורשיו
וי"א וכן צ"ל נמי הכא],
סעיף ט:
ראויות המכות הללו: אמאי
תעביד הכי. שנתרצית להחזיר מיד: הן
צא ב ג ד מיי' פ"ד
ואפי' לא נולדו יורשי מקבל עד אחר מיתת נותן קנו אפי' למ"דח) המזכה
ד) [לקמן טו. מ. כתובות
ע.], ה) כתובות צד:,
מהל' זכיה הל' ד ה
אמה. אנשי מדות גבוהים בקומה:
לעובר לא קנה דדברי שכיב מרע
ו) ב"ב קנו., ז) [ע"א],
סמג עשין פ"ב טוש"ע
וכובען אמה. אף מלבושיהן מאויימים
כשמת כמסורים למקבל משעת נתינת
אמר להו לר' דוסתאי
ב"ר ינאי ולר' יוסי בר
ח) ב"ב קמב., ט) [וע"ע
ח"מ סי' קכה סעיף ח:
שכיב מרע או אמירתו : ור' יהודה
❖
משאר בני אדם: ומדברין מחצייהן.
ה [מיי' פ"ג מהל' זכיה
תוס' ב"ב קנו. ד"ה ר"א],
א
כיפר בהדי דאתיתו אתיוה ניהלי אזול יהביה
ה"א טוש"ע חו"מ סי'
הנשיא בשם רבי יעקב אומר הולך
כלומר קולן עבה ונראה הדיבור יוצא
ניהליה אמרי להו נקני מינייכו אמרי להו לא
רמא סעי' א]:
לאו כזכי. ואע"ג דרבי אית ליה בפרק
מטיבורן: ארדא וארטא ופילי בריש:
צב ו מיי' פ"ח מהל' זכיה
אמרי להו אהדריה ניהלן ר' דוסתאי ברבי
גליון הש"ס
ולא מצאו. שמת: כזכי דמי. וכיון
התקבל (לקמן סג.) ב הולך ותן לה זכה לה
הל' יז סמג עשין פב
ינאי אמר להו אין ר' יוסי בר כיפר אמר להו
גמ' אי הכי. ע' בחדושי
טוש"ע ח"מ סימן רנ סעיף
שזכה בהן בחייו ינתנו ליורשיו: דכ"ע
התקבל לה רצה לחזור לא יחזור דהולך
❖
א:
בכור שור גיטין מז ע"ב:
לא הוו קא מצערו ליה א"ל חזי מר היכי קא
הולך לאו כזכי דמי גרסי': בשכיב מרע.
ותן כזכי התם משום שאמר השליח
רש"י ד"ה מספקא להו
עביד אמר להו טב רמו ליה כי אתו לגביה
אי כזכי. ע' מ"ל פ"ד
אשתך אמרה התקבל לי גטי דמסתמא
שכל זמן שלא חזר בו דבריו ככתובים
מהל' מלוה הל' ו ד"ה
מוסף תוספות
א"ל חזי מר לא מיסתייה דלא סייען אלא אמר
על דעת כן נותן לו כל זמן שאינו
וכמסורים והולך דידיה זכי הוא
❖
ולענין הלכה:
אומר בהדיא אי אפשי שתקבל לה:
ויתנם ליורשי מי שנשתלחו לו שהרי
להו נמי טב רמו ליה א"ל אמאי תיעבד הכי
א. הלכך כיון דאיתיה
וחכמים אומרים יחלוקו. כל
למקבל בשעת מתן מעות
זכה אביהן בחייו: בבריא. יחזרו
א"ל אותן בני אדם הן אמה וכובען אמה
א)
הוברר הדבר שזכה משעת
הגהות הב"ח
תיקו שבש"ס מפרש
למשלח דהולך לאו כזכי דמי וזה לא
ומדברין מחצייהן ושמותיהן מבוהלין ארדא
המתנה ומורישו ליורשיו.
שלחו אלא למקבל ולא ליורשיו: הא
בשערים דרבינו האי דחולקים ואין
(א) גמ' וכאן אמרו מה
תוס' הרא"ש. ב. גבי
וארטא ופילי בריש אומרין כפותו כופתין
שירצה כצ"ל ותיבת כל
התקבל לי גיטי, כשאומר.
והא בשכיב מרע. דהולך דידיה זכי
נראה לר"י אלא היכא דאשכחן
❖
נמחק:
אומרין הרוגו הורגין אילו הרגו את דוסתאי
תוס' הרא"ש. ג. (ד)שודא
הוא: הא דאיתיה למקבל. בעולם:
בהדיא יחלוקו דאדרבה אומרים אוקי
דדייני היינו בלא טעם אלא
מי נתן לינאי אבא בר כמותי א"ל בני אדם
בשעת מתן מעות. ושליח זכה בהן
ממונא בחזקת מריה:
ברצון הדיין הדבר תלוי.
וכאן אמרו שודא עדיף. מכאן
תוס' הרא"ש. ד. ולא רבי
הללו קרובים למלכות הן א"ל הן יש להן
מיד וכשמת זכו יורשיו מכחו: הא
מוסף רש"י
אליעזר, והוא ר' אלעזר בן
דליתיה למקבל. שכבר מת וזה לא
מדקדק ר"ת דאין לפרש
סוסים ופרדים שרצים אחריהן א"ל הן א"ל
ר' אלעזר אומר אחד
שמוע, דאי גריס רבי
שודא כמו שפי' בקונטרס בפ' הכותב
היה יודע נמצאת זכיה בטעות ולא
בריא ואחד מסוכן כו'.
אליעזר היה קשה. תוס' ב"ב
$ אי הכי שפיר עבדת: הולך מנה לפלוני
ר"א סבירא ליה דדברי
קנו. ד"ה רבי אלעזר. ה. גבי
קנו יורשין: הא והא בבריא. והולך
(כתובות פה:) גבי שניהם קרובים שניהם
והלך ובקשו ולא מצאו תני חדא יחזרו
שכיב מרע אינם ככתובין
קנין דשכיב מרע. שם.
דידיה לאו כזכי דמי: הא דמית
שכנים שניהם תלמידי חכמים שודא
וכמסורין כלל אלא כבריא
ו. ואי גרס ר' אליעזר
למשלח ותניא אידך ב)ליורשי מי שנשתלחו לו
מקבל בחיי נותן. יחזרו למשלח דלא
דדייני דהיינו שידקדק הדיין את מי
בעלמא וצריך קנין כשאר
בתרוייהו א"כ ליערבינהו
לימא בהא קמיפלגי דמר סבר הולך כזכי
מתנת בריא, ואע"ג דמית
וליתנינהו המחלק נכסיו
היה אוהב יותר ולמי היה בדעתו ליתן
זכה בהן מקבל ואפילו מת הנותן
לא קנה מקבל מתנה בלא
על פיו ר' אליעזר אומר
ומ"ס הולך לאו כזכי אמר ר' אבא בר ממל
וכאן נמי פירש בקונטרס כמו התם
בחזירת השליח אין כאן משום מצוה
קנין ואפילו מצוה מחמת
אחד בריא כו' בד"א בחול
דכ"ע הולך לאו כזכי ולא קשיא הא בבריא
מיתה נמי לר"א בעי קנין,
אלא יתן הדיין למי שירצה כי הכא
לקיים דברי המת שקודם מיתתו
אבל בשבת דבריו קיימין
ג
שהרי מעשה של אמן של
ר' יהושע אומר כו' אלא
הא בשכיב מרע רב זביד אמר הא והא
דקאמר מה שירצה שליח יעשה וקרי
בטלו דבריו משעת מיתת המקבל:
בני רוכל אוקמינן במצוה
מדפלגינהו לתרי בבי ש"מ
ר'
ליה שודא: אליעזר אומר אחד
והא. דקתני ליורשי מי שנשתלחו לו:
בשכיב מרע הא דאיתיה למקבל בשעת
מחמת מיתה ואפ"ה פליג
הראשון הוא ר"א בן שמוע
א
ר"א ואמר להו לחכמים בני
בריא ואחד כו'. אור"ת דר' אלעזר
וכו' ואית לי' בין בשבת
דמית נותן. לאחר שמסרן לשליח מת
מתן מעות הא דליתיה למקבל בשעת מתן
רוכל תקברם אמם ושלא
בין בחול צריך קנין ופליג
ועדיין מקבל חי הלכך משעת מיתת
גרס ד דבסיפא פליגי רבי אליעזר ורבי
כדין קיימו דבריה כי אם
מעות רב פפא אמר בהא והא בברי' הא דמית
אדר' אליעזר ור' יהושע.
הנותן זכה בהם המקבל משום דמצוה
יהושע רא"א בשבת דבריו קיימין אבל
ה
לקונסן (רשב"ם ב"ב קנו.).
שם. ז. בלא קנין וכו' אלא
מקבל בחיי נותן הא דמית נותן בחיי מקבל
ואחד מסוכן. ואף על גב
ש"מ דגרס ר' אלעזר וכו'
לא בחול ורבי יהושע כו' אבל ברישא
לקיים דברי המת ואפילו היה בריא:
דלא שייר מידי לא מיקנו
וגרסי' ולא לחוש לדברי ר'
לימא הולך כזכי תנאי היא דתניא הולך מנה
ר' יהודה הנשיא כו'. לקמן מפרש
פליגי בין בחול בין בשבת מדלא
❖
באמירה כלל, ונראה בעיני
אלעזר. שם.
לפלוני והלך ובקשו ולא מצאו יחזרו למשלח
מאי פליג איש אומרים: וכאן אמרו.
ערבינהו ועוד מדפרכי רבנן לרבי
דכיון דלא מפליג ר"א בין
ו
שכיב מרע לבריא לענין
מת משלח ר' נתן ור' יעקב אמרו יחזרו
בבבל: מה שירצה שליח יעשה. לפי
אלעזר מאימן של בני רוכל דלמא
היכא דמית, הוא הדין
פסקי רי"ד
בשבת היה דמודה בה ר"א ועוד
מה שראה בדעתו של משלח אם היתה
ליורשי משלח ויש אומרים ליורשי מי
היכא דעמד אינו חוזר אם
ג)
דקאמר התם קונים משכיב מרע
עינו יפה במתנה זו ואוהב את
קנו מידו לר"א (שם). בני
בפקדון זה דהשתא אנן
שנשתלחו לו ר' יהודה הנשיא אמר משום ר'
רוכל. שם אביהן (שם
שהדי דניחא ליה לבעליו
המקבל ואת בניו: ת"ק. דלא איירי
ואפי' בשבת ולא לחוש לדברי ר"א ואי
❖
יעקב שאמר משום ר"מ מצוה לקיים דברי
.
ד)ג
שיצא מידו: ר' אחא
קנו:)
במת משלח ואמר יחזרו למשלח: סבר
אדר"א קאי הא מודה הוא בשבת
בר יאשיה ה"ל איספקא
המת וחכ"א יחלוקו וכאן ה) אמרו (א) כל מה
הולך לאו כזכי דמי. אבל אם מת משלח
דדבריו קיימים ז ואע"ג דר"מ קאמר
דכספא בנהרדעא א"ל לר'
שירצה שליח יעשה א"ר שמעון הנשיא על
דוסתאי בר' ינאי ולר' יוסי
לא ידעינן מאי קאמר בה: ור' נתן
התם דלר"א בחול דבריו קיימים ולא
פסקי רי"ד (המשך)
בן כפר בהדי דקאתית
ידי היה מעשה ואמרו יחזרו ליורשי משלח מאי
ור' יעקב. הוסיפו על דבריו ואמרו
בשבת התם לא קאי אר"מ אלא
אתיוה ניהליה אזיל יהבוה
ומה שירצה ראובן יעשה:
לאו בהא קמיפלגי דת"ק סבר הולך לאו כזכי
רב פפא אמר הא והא
ניהליהו אמרי להו ניקני
אמתני' ועוד דאמר הכא דר"מ כר"א
דאפי' מת משלח לית לן בבריא דמצוה
ד
בבריא ולא ק' הא דמית
מינייכו א"ל לא אהדריה
לקיים דברי המת: וי"א הולך כזכי
ור' נתן ור' יעקב נמי הולך לאו כזכי ואע"ג
והולך מנה משמע דבחול מיירי ור"מ
ניהלן ר' יוסי בן כפר אמר
מקבל בחיי נותן הא דמית
דמי. ופליגי אפילו לא מת משלח
אית ליה התם דלר"א בחול דבריו
דמית לא אמרינן מצוה לקיים דברי המת ויש
נותן בחיי מקבל פי' הא
להו לא פירוש אע"ג דהאי
והא בבריא דהולך דידיה
איספקא שהוא כלי של
קיימים אלא ודאי ג' מחלוקת בדברט):
ואמילתיה דת"ק [קאי]. ותדע דמדקאמר
אומרים הולך כזכי ר' יהודה הנשיא אמר
כסף היה פקדון ואמרן
לאו כזכי דמי והילכך אם
רבי יהודה הנשיא מצוה לקיים דברי
ורבי
משום ר' יעקב שאמר משום ר' מאיר הולך
מת לוי בחיי ראובן יחזרו
שאין רצונו שיהא פקדון
המת ש"מ שמעינהו ליש אומרים
לראובן שלא זכה בהן לוי
ביד אחר ולאו כזכי דמי
לאו כזכי מיהו היכא דמית אמרינן מצוה לקיים דברי המת וחכמים אומרים
בקבלת שמעון אבל אם
אפ"ה לא היה רוצה
דתלו טעמייהו בהולך כזכי דמי
מת ראובן בחיי לוי אע"ג
להחזיר לו דהא ר' אחא
יחלוקו מספקא להו וכאן אמרו שודא עדיף ורבי שמעון הנשיא מעשה אתא
ואפי' לא מת משלח ואמר איהו דוקא
דהולך לאו כזכי דמי כיון
גלי דעתיה דניחא ליה
לאשמועי' לא בבריא דכולי עלמא לא פליגי והכא במאי עסקינן בשכיב מרע
מת דמצוה לקיים דבריו אבל לא מת
שמת ראובן הנותן ועדיין
שיתנוהו להם ויביאוהו
לוי בחיים אמרי' מצוה
לו ואונסא דאורחא א) לא
ובפלוגתא דר' אלעזר ורבנן קמיפלגי דתנן המחלק נכסיו על פיו ר' אלעזר
לא דהולך לאו כזכי דמי: מספקא
ו)
לקיים דברי המת ומצוה
קביל עליה משום הכי לא
להו. $ אי כזכי דמי אי לא ואי מצוה
אומר אחד בריא ואחד מסוכן נכסים שיש להן אחריות נקנין בכסף ובשטר
ה
על בני ראובן לקיים מתנת
היה רוצה ר' יוסי להחזיר
לקיים אי לא: שודא. ראות עיניו
אביהם ומפני זה הטעם
לו כי היה באחריות על
ובחזקה ושאין להן אחריות אין נקנין אלא במשיכה וחכמים אומרים אלו ואלו
ו
זכה בהן לוי ואעפ"י
המשלח שכבר זכה לר'
של שליח: עדיף. מחלוקה במילתא
נקנין באמירה אמרו לו מעשה באמן של בני רוכל שהיתה חולה ואמרה תינתן
שמת לאחר מכאן ינתנו
אחא בענין זה משעה
דמספקא: בבריא כולי עלמא לא
ליורשיו וסלקי שמעתתא
שמסרו לו: הולך מנה
כבינתי
פליגי. דלאו כזכי דמי: ובפלוגתא
בהכי דהולך במתנה לאו
לפלוני והלך ובקשו ולא
כזכי דמי וה"ה לתן (ס"א
מצאו פי' מדלא קאמר
דרבי אלעזר. דמשוי ליה לשכיב מרע כבריא: על פיו. על פי צואתו מחלק נכסיו לבניו ולא כשאר המורישים שחולקים היורשים
ויכול לחזור בו שלא ליתן)
הולך מנה לפלוני שאני
בשוה: בכסף בשטר ובחזקה. שבכך
הן נקנים מן הבריא
ושכ"מ נמי
לרבי אלעזר אי לאו אקנינהו בהכי לא מיקנו:
דדוקא לגבי מנה שאני
חייב לו או פקדון שיש לו
חייב לו או פקדון שיש
בידי ש"מ דהאי מנה לאו
כבינתי
לו בידי תניא לעיל דהולך
מנה של הלוואה או של
ותן כזכי דמי משום דהוה מחוייב לו אבל במנה מתנה דלא מיחייב ליה מידי אמרי' הולך ותן לאו כזכה דמו אבל
פקדון הוא אלא של מתנה הוא כלו' דהוה בעי למיתן מנה מתנה לחבירו ואמר ראובן לשמעון הולך מנה זה ללוי שאני נותן לו
ודאי אם אמר לו בפי' זכה בעבור פלוני קי"ל זכין לאדם שלא בפניו ואפילו מת לוי ינתנו ליורשיו והכי נמי תני
במתנה והלך שמעון ולא מצא ללוי שכבר מת תני חדא יחזרו למשלח ותניא אידך יחזרו ליורשי מי שנשתלחו לו לימא בהא
בסיפא דההיא מתני' דלעיל דתניא כותיה דרב בתוספתא (פ"א הי"א) תן מנה זה לפלוני הולך מנה זה לפלוני תן
קמיפלגי דמר סבר הולך כזכי דמי ומר סבר לאו כזכי דמי פי' יחזרו למשלח דהיינו ראובן קסבר הולך במתנה לאו כזכי דמי
וכיון דלא זכה לוי בחייו לא ינתנו ליורשיו אלא יחזרו לראובן המשלח ומאן דתני ליורשי מי שנשתלחו לו קסבר הולך כזכי
שטר מתנה זה לפלוני אם רצה להחזיר יחזיר והכי נמי אמרי' לקמן בפ' השולח (לב:) אמר אביי נקיטינן שליח
מתנה כשליח הגט למאי נפקא מינה להולך ותן דלאו כזכה דמי והלכתא כר' אבא דאמר שאם היה הנותן ש"מ
דמי ומשעה שמסר ראובן לשמעון קנאם לוי אותם המעות דזכין לאדם שלא בפניו והילכך יחזרו ליורשי לוי. א"ר אבא בר
אמרינן ביה הולך כזכי דמי דדברי ש"מ ככתובין וכמסורין דמי והלכתא נמי כרב זביד דאמר דלגבי ש"מ דאמרינן
ממל לא דכ"ע הולך לאו כזכי דמי ולא ק' האי בבריא האי בש"מ פי' דכ"ע במתנה (מתנה) הולך לא כזכי דמי דדוקא במנה של
הלוואה או במנה של פקדון תניא לעיל דהולך ותן כזכי דמי אבל במנה דקבעי למיתן ליה מתנה ולא מיחייב ליה מידי הולך
ביה הולך כזכי דמי דוקא אם היה המקבל חי בשעת מסירת המעות מיד ראובן ליד שמעון אבל אם לא היה חי
לא קנאם ויחזרו למשלח והלכתא נמי כרב פפא דאע"ג דבבריא לא אמרי' הולך כזכי דמי היכא דמית נותן בחיי
לאו כזכי דמי והאי דתני יחזרו למשלח מיירי בבריא דכיון דהולך לאו כזכי דמי ולא זכה בו לוי מיד בקבלת שמעון כיון שלא
מקבל מצוה על בני נותן לקיים דברי המת וזוכה בהן לוי וינתנו ליורשיו ואי ק' היכי אמרינן גבי מתנה דהולך
מצאו חי יחזיר המנה לראובן המשלח שהוא לא היה נותן מתנה אלא ללוי שהיה אוהבו ומכירו ולא ליורשיו הילכך מסתמא
יחזיר המנה לראובן ואח"כ יעשה ראובן מה שירצה ובשליחותו הראשונה אינו רשאי לתת ליורשי לוי שהוא לא מינהו שליח
ותן לאו כזכי דמי והא עד כאן לא פליגי ר"מ ורבנן בתן שטר שחרור זה לעבדי אלא דר"מ סבר חוב הוא לעבד
שיצא מיד רבו לחירות ורבנן סברי זכות הוא לו אבל בתן מנה זה לפלוני דהוא זכות אפי' ר"מ מודה שאם רצה
אלא ליתן ללוי ולא ליורשיו והאי דתני ליורשי מי שנשתלחו לו מיירי בשכ"מ דקי"ל דברי שכ"מ ככתובין וכמסורין דמי
להחזיר לא יחזיר ומ"ש מנה מתנה משטר שחרור עבד לרבנן דהוא זכות לעבד ואמרינן שאם בא לחזור אינו חוזר.
וכל זמן שלא חזר בו הולך דידיה כזכה דמי ומשעה שמסר ראובן דהוה שכ"מ ביד שמעון שלוחו זכה בהן לוי הילכך ינתנו
ליורשיו: רב זביד אמר הא והא בשכ"מ ולא ק' הא דאיתיה למקבל בשעת מתן מעות הא דליתיה למקבל בשעת מתן מעות פי'
תשובה העבד דומה למנה חוב ולמנה פקדון דשייכי בעלים בגויה משום הכי אמרינן הולך כזכי דמי אבל מנה מתנה
דלא שייך מקבל בגויה אמרינן הולך לאו כזכה דמי ועבד נמי הא שייך בגויה שהרי המפקיר נכסיו העבד קנה
הא והא בש"מ דהולך דידיה כזכה דמי אבל מיהו אם איתיה לוי בחיים בשעה שמסר ראובן הש"מ המנה לשמעון כבר זכה בו
עצמו ב"ח ואין אדם יכול להחזיקנו שהוא מחזיק בגופו אלא שמשועבד לרבו היכא דאמר רבו תן שטר שחרור זה
לוי ואם מצאו שמת יתן המנה ליורשיו ואם נמצא שמת לוי טרם שימסור המנה לשמעון לא קנה כלום שאילו (לא) היה יודע
ראובן שמת לוי לא היה מזכה לו זה המנה ומוסרו לשמעון ונמצאת זכייה זו בטעות ולא קנה לוי המנה הילכך יחזירנו לראובן
לעבדי או הולך זכה בו העבד כמנה של הלואה ובמנה של פקדון והלכך בין אמר תן
בין אמר הולך כזכי דמי:
א) נראה דר"ל דאפי' לשמואל לא היה צריך להחזיר דהא ליכא כאן מיגו.