המביא גט פרק
ראשון גיטין
טו.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
ורבי
יהודה הנשיא כו' כר"א והיכא דמת אמרינן מצוה לקיים
כבינתי. נושק"א בלע"ז: והיא בי"ב מנה. כך היתה שוה: תקברם
צג א מיי' פ"ד מהל'
א) בכת"י נוסף. שאמר
משום ר' יעקב שאמר וכו',
זכייה הל' ה טוש"ע
כו'. פירוש היכא דמת נותן קודם שמת המקבל אבל דברי
אמם. קללה היא כלומר לא יעלו על לב ולא יזכרו בבית המדרש
א
ב) ע"ל יג. [ב"ב קנא.
ח"מ סי' רנב סעיף ב:
לראיה לפי שרשעים היו שהיו מקיימין קוצים בכרם ט) ולר"א כלאים
שכיב מרע כמסורין דמו אפילו מת מקבל ברישא כדפירשנו לעיל:
א ב מיי' פ"ז מהלכות
קעה.], ג) [לעיל יד: וש"נ],
או
דקאמר משמיה דנשיא. לפי שלא מצינו שהיה נשיא קבעי
נינהו ולא נלמד מהן ראיה לפי שלא דקדקנו בהן איך היתה אותה
ד) [גירסת הרא"ש כמו
גירושין הל' יג סמג
שהיא בפיסקא עי' תוס'],
עשין נ טוש"ע אה"ע סי'
צואה שמתוך שהיו רשעים לא הוזכרו
שמא חיסר התנא מדבריו והיה לו
ה) [ע' תוס' לקמן יז. ד"ה
קמב סעי' טז:
בבהמ"ד: תנא קמא כר"א. דאמר
לשנות אמר ר"ש הנשיא אומר ופשיט
כבינתי לבתי והיא בשנים עשר מנה ומתה
ב ג מיי' שם הל' טו
אחד אומר וכו'], ו) לעיל
שכיב מרע ובריא שוים הלכך הולך
מרב יוסף ודחי עדיין תבעי הנשיא
ב., ז) [ברכות טו: וש"נ],
טוש"ע שם סעי' יט:
וקיימו חכמים את דבריה אמר להם בני רוכל
ג ד ה מיי' שם הל' יב
ח) לעיל ה:, ט) [ב"ב קנו:],
דידיה לאו כזכי דמי: ויש אומרים
אומר או דקאמר משמיה דנשיא
תקברם אמם ת"ק כר"א ור' נתן ור' יעקב נמי
י) [לקמן טז:], יא) [לקמן
טוש"ע שם סעי' טו:
כרבנן. דדברי שכיב מרע ככתובין
דשמא לישנא דברייתא נקט רב
ד ו מיי' שם הל' יג
טז:], יב) [לקמן יז.],
כר"א אע"ג דמית לא אמרינן מצוה לקיים דברי
❖
❖
יג) שייך לע"ב,
יוסף ומצינו שהתנא שונה כענין זה
וכמסורין דמי ואפי' לא מת משלח
טוש"ע שם סעיף טז:
המת ויש אומרים כרבנן ור' יהודה הנשיא
נמי יתנו ליורשי מקבל כל זמן שלא
בב"ק (דף לט:) ר' יעקב משלם חצי
א)שאמר משום ר"מ כר"א מיהו היכא דמית
חזר משלח מדבריו: כר"א. מדתלו
נזק ופריך ר' יעקב מאי עבידתיה:
מוסף רש"י
גליון הש"ס
אמרינן מצוה לקיים דברי המת וחכמים אומרי'
טעמא במיתה הא אם לא מת יחזרו
הדרן עלך המביא קמא
גמ' איבעיא להו ר"ש
כבינתי. נושק"א בלע"ז
לו: מספקא להו. אי כר"א אי
יחלוקו מספקא להו וכאן אמרו שודא עדיף
על שם שעושין כמין
הנשיא. ע' באר שבע פ"ג
המביא.
בפני נכתב כולו ובפני
כרבנן והיכא דמית נמי מספקא להו
ור"ש הנשיא מעשה אתא לאשמועינן $ אבעיא
קרסי מתכת לחבר הבגד
דהוריות דף יא ע"ב ד"ה
❖
(שבת נד.) פרמוי"ל והוא
כגון אני:
נחתם חציו. בגמ' משמע
אי מצוה לקיים דברי המת או לא:
להו ר"ש הנשיא נשיא הוא או משמיה
בית נפש שקורין נושק"א
תני. במילתיה דר"ש יחזרו למשלח
דגרסי' ברישא בפני נחתם כולו בפני
שמחברין בה פתיחות
דנשיא קאמר ת"ש דאמר רב יוסף הלכה כר"ש
ולא תתני ליורשי משלח דבלא
נכתב חציו ותימה למ"ד לפי שאין
פי החלוק (שבועות ו:).
לעזי רש"י
הנשיא ועדיין תיבעי לך נשיא הוא או דקאמר
וקיימו חכמים את
מת עסקינן:
עדים מצויין לקיימו כיון דתנא בפני
❖
דבריה. אם מתנת שכיב
משמיה דנשיא תיקו גופא אמר רב יוסף
נושק"א. סיכה, מכבנה.
נכתב חציו ונחתם כולו פסול כ"ש
הדרן עלך המביא קמא
מרע בלא שיור היתה,
הלכה כר"ש הנשיא והא קיי"ל דברי שכיב מרע
בפני נחתם חציו ואומר ר"י דאיצטריך
ב)
איכא למימר דמודה ר"א
המביא. בפני נחתם חציו. אחד
במצוה מחמת מיתה דלא
ככתובין וכמסורין דמו רב יוסף מוקי לה
דסד"א ליתכשר דחשיב טפי מכתב
מוסף תוספות
בעי קנין והוא דמית
מן העדים: א' אומר
סופר ועד דאיכא שני עדים חתומין
בבריא והא ליורשי משלח קאמר וקיי"ל
א
דהא לא מיבעי לאוקומי
א. וא"ת מאחר דקיי"ל
בפני נכתב ואחד אומר כו' פסול.
אלא דליכא קיום אלא אכתיבה
מצוה לקיים דברי המת
מעשה דבני רוכל במצוה
מצוה לקיים דברי המת תני יחזרו למשלח:
ג)
אמאי הוצרכו חכמים לומר
מחמת מיתה, ואם מתנת
אי כשהגט יוצא מתחת ידי האחד
וחתימת עד אחד ועדיף מבפני נחתם
דברי שכיב מרע ככתובין
שכיב מרע במקצת היתה
הדרן עלך המביא קמא
שהוא מביאו ואין חבירו שליח בהבאתו
כולו ונכתב חציו דבעינן שיעיד על
וכמסורין דמו, תיפוק ליה
ומיבעי לן לאוקומי במצוה
אפי' בבריא מצוה לקיים
משום הכי פסול דלשליח אצרכוה רבנן
עיקר כתיבה כדאמרי' בריש מכילתא
מחמת מיתה כדאוקמינן
המביא גט ממדינת הים ואמר בפני נכתב
דברי המת וי"ל. תוס'
ב
לעיל (ב"ב קנא:) דהא
למימרינהו לתרוייהו. ולמאן דמוקי לה
(דף ג.) דלמא אתי לאיחלופי בקיום
הרא"ש. ועי' מהרש"א
מתנת שכיב מרע במקצת
שטרות דעלמא: או כולו בקיום
אבל לא בפני נחתם בפני נחתם
ובמהר"ם שיף שפי' בע"א מאי
נמי בגמ' י) בששניהם שלוחים אפ"ה
כולי עלמא מודים דלא
קשיא להו לתוס'. ב. מכאן
אבל לא בפני נכתב בפני נכתב כולו ובפני
הגט כו'. לפי מה דבעי למימר בפ"ק
מיקניא באמירה וא"כ ע"כ
ד)
פסול כיון דחד הוא דאיכא אחתימה
ב
משמע דרב חסדא סבר
פליג ר"א אפילו במצוה
נחתם חציו בפני נכתב חציו ובפני נחתם כולו
לפי שאין עדים מצויין
ואיהו לא מסהיד אכתיבה אתי
(לעיל דף ו.) גבי רב חסדא מצריך
מחמת מיתה
לקיימו. תוס' הרא"ש.
(רשב"ם ב"ב
לאיחלופי בקיום שטרות דעלמא בעד
מאקטיספון לארדשיר דקסבר לפי
פסול אחד אומר בפני נכתב ואחד אומר בפני
קנו:). בני רוכל תקברם
ג
ג. וה"פ, מי איכא מידי
אמם. אין מביאין ראיה
אחד כדאמרי' בפ"ק (לעיל דף ג.): שנים
דאילו אמר חד כשר כלומר
שאין בקיאין לשמה איכא למימר
נחתם פסול שנים אומרים בפנינו נכתב ואחד
מבני רוכל דרשעים היו
אי אמר בפני נחתם על
אומרים בפנינו נכתב ואחד. שלישי
דהכא איירי בשנים מעידים על
אומר בפני נחתם פסול ור' יהודה מכשיר
שתי החתימות כשר,
והלואי שתקברם אמם
חתימת השני דנעשה לשמה: או כולו
אומר כו' נמי פסול משום האי טעמא:
השתא דאיכא על החתימה
כדמפרש טעמא בגמרא
אחד אומר בפני נכתב ושנים אומרים בפנינו
ה)
השניה שנים פסול, אלא
וקנסא הוא דקנסום רבנן
בתקנת חכמים. קסבר דלא דייק
ור' יהודה מכשיר. דכיון דמצרכינן
נחתם כשר: גמ' הא תו ל"ל הא תנא ליה
אמר רבא אפי' הוא ואחר
לקיים מתנת אמם לבתה
לאסהודי נמי אכתיבה או הוא או אחר
השליח כל כך כשאין כל העדות
מעידין על חתימת יד שני
בלא קנין (שם).
חדא זימנא המביא גט ממדינת הים צריך
פסול, ואיהו לחודיה אי
ו)
תו לא אתי לאיחלופי. ובגמ'יא) אמרינן
מתקיימת על ידו ורבא סבר דמ"מ
הדרן עלך המביא קמא
אמר ידעתי פשיטא דלא
מי
המביא גט ממדינת
שיאמר בפני נכתב ובפני נחתם אי מההיא
דייק שפיר: יג) איכא מידי דאילו
דחלוק היה ר' יהודה אף בראשונה
מהימן אלא אפי' הוא
הים. כל חו"ל קרי ליה
ואחר פסול. תוס' הרא"ש.
מסיק לכוליה דיבורא כשר. מה
הוה אמינא צריך ואי לא אמר כשר קמ"ל:
אאחד אומר בפני נכתב ואחד אומר
ז)
מדינת הים בר מבבל (לעיל
ד. והשתא ניחא דאתי
בפני נחתם: א' אומר בפני נכתב
שפי' בקונטרס דלרבא חד כי אמר
ב.). צריך. השליח המביאו
בפני נכתב חציו ובפני נחתם כולו פסול:
לאיחלופי משום דאיהו
לומר בפני נכתב ובפני
לחודי' לא מהימן לומר
ושנים אומרים בפנינו נחתם כשר.
ידעתי כשר תימה מה עלה על דעתו
הי חציו אלימא חציו ראשון והאמר ר"א
ח)
נחתם. ושליח זה הבעל
כמו בשאר קיום שטרות.
בגמ' יב) מפרש לה: גמ' שיטה אחת.
❖
של רבא לפסול כשמסייעו אחר כיון
עשאו שליח להולכה (שם).
שם. ה. כלומר באותו
אפילו לא כתב בו אלא שיטה אחת לשמה
שיטה ראשונה שבה שם האיש והאשה
דלא חייש לאיחלופי כי ליכא אחר
לשון עצמו שהעיד על
שוב אינו צריך אלא אמר רב אשי חציו
חציו אם היה גומר אותו
ד
ה
והזמן: אמר רב חסדא כו'. לאו
בהדיה כשר לפי שמעיד גם על
לשון. שם. ו. גם על העד
אחרון: בפני נכתב כולו ובפני נחתם חציו
פסקי רי"ד
לפרושי מתני' אתא ולאוקומי מתני'
הכתיבה וכ"ש כי איכא אחר בהדיה
השני, היה. שם. ז. [של]
❖
פסול: אמר רב חסדא ואפילו שנים מעידים
עד השני. שם.
המביא
גט ממדינת הים
בהכי אלא סברא דידיה מוסיף ואמר
לכך נראה כדפירשתי לעיל [ג.] דידעתי
ואמר בפני נכתב אבל לא
על חתימת יד שני פסול מאי טעמא או כולו
רבותא דאפי' שנים מן השוק מעידין
בחד לא מהני אע"ג דמעיד על
בפני נחתם בפני נחתם
שהן מכירין חתימת יד עד השני שלא
הכתיבה והשתא אתי שפיר דבעי
בקיום הגט או כולו בתקנת חכמים מתקיף לה
ג
אבל לא בפני נכתב בפני
פסקי רי"ד (המשך)
נכתב כולו ובפני נחתם
העיד השליח עליו פסול: קיום הגט.
רבא לפסול בהוא ואחר מעידין
רבא מי איכא מידי דאילו אמר חד כשר
ו
משגחינן ביה הא אמרן
חציו בפני נכתב חציו
היינו עדים המעידין על חותם
שמכירין חתימת השני משום איחלופי
לעיל (ג.) דצריך שיאמר
השתא דאיכא תרי פסול אלא אמר רבא אפי'
ובפני נחתם כולו פסול א'
גם בפני נכתב ומעיד על
העדים: תקנת חכמים. עדות השליח
כמו שפסול כי ליכא חד בהדיה ורב
ד
אומר בפני נכתב וא' אומר
הוא
כל הכתיבה שנכתב לשמה
בפני נחתם פסול שנים
שהאמינוהו חכמים כשנים: מי איכא
אשי פריך מי איכא מידי דאילו
גזירה דלמא אתי
אומרים בפנינו נכתב וא'
מידי דאילו אמר חד כשר. אם היה אומר השליח אני
מסיק איהו לכוליה דיבורא ואומר גם בפני נחתם כשר וכי
ה
ו
לאיחלופי בקיום שטרות
אומר בפני נחתם פסול ור'
בעלמא דכל קיום שטרות
מכירם כשר ואפילו לא אמר בפני נחתם דהכי אמרינן
איכא אחר בהדיה ומעידין שמכירין החתימה נמי אין לפוסלו
יהודה מכשיר א' אומר
ז
הוא בשני עדים והכא
בפני נכתב ושנים אומרים
בפ"ק (לעיל דף ג.) דכי אמר יודע אני נמי מהימן בשמעתא קמייתא:
דלא גרע אותו עדות משאם היה אומר בעצמו בפני נחתם:
משום עיגונא דאיתתא
בפנינו נחתם כשר (כו').
אני הימנוה רבנן לחד כבי תרי
הוא
א' מן העדים אומר בפני
ודוקא היכא דהעיד גם על
נכתב וא' אומר בפני נחתם
הכתיבה דלא אתי לאיחלופי בקיום שטרות בעלמא הימנוה רבנן כבי תרי אבל היכא דלא העיד גם על הכתיבה לא הימנוה
פסול או כשהגט יוצא מתחת ידי האחד שהוא מביאו ואין חבירו שליח בהבאתו מש"ה פסול דלשליח מצריכים רבנן למימר
רבנן כבי תרי ומ"ה פסול אם לא העיד בין על הכתיבה בין על החתימה: בפני נכתב כולו ובפני נחתם חציו בפני נכתב
לתרוייהו ולמאן דמוקי לה בגמ' כששניהם שלוחים אפ"ה פסול דכיון דחד הוא דאיכא אחתימ' ואיהו לא קמסהיד אכתיבה
חציו וכו' הי חציו אילימא חציו ראשון והא א"ר אלעזר אפילו לא כתב בו אלא שיטה א' לשמה שוב אינו צריך פי' שיטה
אתי לאיחלופי בקיום שטרות דעלמא בע"א כדאמרן בשמעתא קמא דפ"ק (ג.). שנים אומרי' בפנינו נכתב ושלישי אומר
ראשונה שיש שם האיש והאשה והזמן אלא אמר רב אסי חציו אחרון: בפני נכתב כולו ובפני נחתם חציו פסול פי' עד אחד
בפני נחתם נמי פסול משום האי טעמא גופיה ור' יהודה מכשיר דכיון דמצרכינהו נמי אכתיבה או הוא או אחר תו לא אתי
וכיון שלא קיים כל החתימה פסול דכיון דלא שכיחי שיירתא חיישינן דלמא אתי בעל ומערער ונמצא גט בטל ובניה ממזרים
לאיחלופי. ובגמ' אמרינן דחלוק היה ר' יהודה אף בראשונה פי' הא' אומר בפני נכתב וא' אומר בפני נחתם כשר ובגמ'
הלכך לא תינשא בו: אמר רב חסדא ואפי' שנים מעידים על חתימת יד שני פסול מ"ט או כולו בקיום הגט או כולו בתקנת
מפרש הא תו למה לי הא תנא ליה חדא זמנא המביא גט ממדינת הים צריך שיאמר בפני נכתב ובפני נחתם אי מההיא הוה
חכמים פי' הא' נתקיים בשני עדים כדרך קיום שטרות והעד האחד נתקיים בעדות השליח שהוא תקון חכמים דהימנוה כבי
אמינא צריך לכתחלה ואי לא אמר כשר קמ"ל דצריך ופסול: פי' אע"ג דקי"ל א) לפי שאין עדים מצויין לקיימו ולשמה לא
תרי ובעינן או כולו כתקון חכמים או כולו כקיום שטרות: מתקיף [לה] רבא ומי איכא מידי דאילו אמר חד כשר והשתא
חיישינן ולכך תקנו שיאמר בפני נחתם כדי לקיים החתימה דאי אתי בעל לבסוף ומערער שלא כתבתיו אני ומזוייף הוא לא
א) עי' רי"ד לעיל סוף דף ב: