טו:
המביא גט פרק שני גיטין
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
אני הוא עד שני פסול. וא"ת ומי איכא מידי דאילו אמר בפני
הוא ואחר. השליח ואחד מן השוק עמו ואם לא היה מעיד עליה
ה א ב מיי' פ"ז מהל'
א
א) [הוריות ב. וש"נ],
ב) [עירובין צג:], ג) שם,
גירושין הל' יג סמג
נחתם כשר ומשום דאמר אני הוא עד שני פסול ונראה לר"י
אלא השליח לבדו ואפי' אמר יודע אני היה כשר אבל עכשיו שהיה
ב
ד) נזיר לח. ידים פ"א מ"א
עשין נ טוש"ע אה"ע סי'
אחר עמו פסול: אתי לאיחלופי בקיום שטרות דעלמא. כגון שנים
כמו שאומר בירושלמי [פ"ב ה"א] דכי אמר אני הוא עד שני נעשה כנוגע
חולין קז. ע"ש, ה) [לגי'
קמב סעיף טז:
ו ג מיי' פט"ז מהל' שבת
בעדותו דנראה דלכך בא להעיד על
חתימת השני כדי שתתקיים
החתומים על השטר ומת
אחד מהם ובא זה ואמר זה כתב ידי
רש"י צ"ל והתניא אבל לגי'
הל' טו טוש"ע א"ח סי'
ר"ת שפיר גרסינן והתנן
עדות חתימתו וא"ת וכיון דטעמא
וזה כתב ידו של חברי ונצטרף אחד
שסב סעי' ב וסי' שעב
דהך דנטל ידו אחת
מש"ה הוא למה ליה למימר משום
מן השוק עמו להעיד על כתב יד
הוא ואחר מעידין על
חתימת יד שני פסול
סעי' ו:
משטיפה אחת כו' היא
ז ד מיי' [פ"ו מהל' ברכות
או כולו בקיום הגט כו' וי"ל משום
המת אמרינן בפרק ב' דכתובות (דף
משנה א פ"ב דידים],
מאי טעמא אתו לאיחלופי בקיום שטרות
ו) ידים פ"ב מ"א, ז) תיבת
ה"י] פי"א מהלכות
דלאו טעמא גמור הוא זה אי לאו
כא.) דאינו קיום עד שיהו ב' מן
,
דעלמא וקא נפיק נכי ריבעא דממונא אפומא
נמי נמחק. רש"ש
מקואות הלכה ח סמג עשין
ח) בדפו"ר דידי, ט) [ידו
טעמא דאו כולו בקיום הגט דאין זה
השוק מעידין על חותם המת דא"כ
כז טוש"ע א"ח סי' קס
דחד סהדא מתקיף לה רב אשי א מי איכא
❖
נוגע בעדות ממש:
נפיק תלתא ריבעי דממונא אפומא
רש"ש],
סעיף יג:
מידי דאילו מסיק ליה איהו לכוליה דיבורא
גידוד חמשה ומחיצה חמשה כו'.
ח ה (מיי' שם סמג שם)
דחד דקי"ל (שם) נאמן אדם לומר
טוש"ע א"ח סי' קנט
כשר השתא דאיכא חד בהדיה פסול אלא
זה כתב ידי הרי חצי עדות ואם בא
פי' בקונטרס (א) אם היה חריץ
סעיף יח:
הגהות הב"ח
ט ו מיי' שם הלכה ז סמג
אמר רב אשי אפילו אומר אני הוא עד שני
להצטרף להעיד על חותם חבירו עם
עמוק חמשה והקיפוהו מחיצה חמשה
ב
(א) תד"ה גידוד כו' אם
שם טוש"ע א"ח סימן
פסול מאי טעמא או כולו בקיום הגט או
אחר הרי ג' רביעית העדות על פיו
אין מצטרפין להיות תוכו רשות היחיד
❖
קסב סעיף ג:
היה חריץ. נ"ב עי' סוכה ד
וקשה לר"ת דאמר בשבת בפרק
ורחמנא אמר (דברים יז) על פי שנים
כולו בתקנת חכמים תנן בפני נכתב כולו
ע"ב תד"ה פחות שהאריכו
❖
בזה:
הזורק (דף צט.) ובפ' בתרא דעירובין
דמשמע פלגא אפומא דהאי ופלגא
בפני נחתם חציו פסול אידך חציו היכי דמי
פסקי רי"ד
(דף צט:) דבור וחולייתו מצטרפין
אפומא דהאי. וגבי גט נמי אי אמר
אילימא דליכא דקא מסהיד עליה כלל
לעשרה ואע"פ שזה בגובה וזה
בפ"נ חציו מהימן כתרי דשליח הוא
דאיכא תרי פסול ונדחו
מוסף רש"י
השתא אחד אומר בפני נכתב ואחד אומר
דברי רב חסדא דאע"ג
בעומק ועוד דאמר פרק כל גגות
ובחציו השני הוא מצטרף עם אחר
גידוד חמשה ומחיצה
בפני נחתם דהאי קמסהיד אכולה כתיבה
דהוה חציו בתקון חכמים
(שם דף צג:) בהדיא גבי שתי חצרות
לקיימו בתורת שאר קיומי שטרות
חמשה. חצר שקרקעיתה
וחציו בקיום שטרות כשר
והאי קמסהיד אכולה חתימה פסול חציו
זו למעלה מזו ויש גידוד חמשה
והכא גבי גט לא חיישינן לה דהא
גבוה חמשה טפחים
ג
הוא אלא אמר רבא אפי'
והוסיפו על אותו גובה
הוא ואחר מעידים על
מיבעיא אלא או כדרבא או כדרב אשי
ומחיצה חמשה דמודה רב חסדא
בלאו אחר הוי מתכשר אפומיה
מחיצה חמשה (ערובין צג:).
חתימת ידי שני פסול
בתחתונה הואיל ורואה פני עשרה
דהימנוה רבנן כתרי אלא משום
ולאפוקי מדרב חסדא אמר לך רב חסדא
מרביעית נוטלין לידים
מ"ט דילמא אתי לאיחלופי
גזירת שאר שטרות הוא: נכי ריבעא
דמערבת שנים ולא אחד וי"ל דלענין
לאחד ואפילו לשנים.
בקיום שטרות בעלמא
ולטעמיך בפני נכתב אבל לא בפני נחתם ל"ל
ואע"ג דלית בהו כדי
וקנפיק נכי רבעא דממונא
דממונא. כל הממון יוצא על פיו חסר
ב' חצרות זו למעלה מזו איירי הכא
אלא לא זו אף זו קתני הכא נמי לא זו אף
רביעית לשני הואיל
א)
אפומא דחד שהדא פי'
רביע: אני הוא עד שני. היינו קיום
ולגבי עליונה לענין עירוב כדמוכח פ'
ולראשון הוה ביה כדי
שנים חתומים על השטר
זו קתני אמר רב חסדא ב)גידוד חמשה ומחיצה
❖
כל גגות (שם צג:)
א"נ לענין תל ברה"ר
הגט כשאר שטרות דאדם מעיד זה
שיעור נטילה (נזיר לח.).
ומת א' מהן ובא זה ואמר
חמשה אין מצטרפין עד שיהא או כולו במחיצ'
זה כתב ידי וזה כתב ידו
כתב ידי: אלא. לאו על כרחיך משנה
גבוה חמשה והקיף על גביו מחיצה
של חבירי ואמרינן התם
או כולו בגידוד דרש מרימר ג) גידוד חמשה
חמשה דלא חשיב רה"י לענין שבת
יתירה דנקט רבותא אתא לאשמעינן
בפ"ב דכתובות דנאמן
מוסף תוספות
ומחיצה ה' מצטרפין והלכתא מצטרפין בעי
וא"ת ויחשב רה"י מטעם דאי בעי
מאי דלא אשמעינן באחד אומר בפני
אדם לומר זה כתב ידי
ג
אבל אינו נאמן לומר זה
א. לרב אשי גופיה איכא
אילפא ידים טהורות לחצאין או אין טהורות
מנח עליה ומשתמש כדאמר בפרק
נכתב ואחד אומר בפני נחתם והיכי
כתב ידו של חבירי אלא
למפרך כפירכיה. רשב"א.
דמי כגון דבחציו השני יש עדות
חלון (שם עח.) גבי מילאו כולו ביתדות
ד
ה
לחצאין היכי דמי אילימא דקא משו בי תרי
צריכים שנים להעיד על
ב. דהאי לישנא עדיף
כתב ידו של חבירו ועכשיו
מבפני נחתם שהרי מועיל
וי"ל דמיירי ברחב הרבה דלא שייך
כדרבא או כדרב אשי ולאפוקי מדרב
ו
ז
ח
מרביעית והא תנן מרביעית נוטלין לידים
ד)
ד
אם נצטרף א' מן השוק
אף בשאר שטרות, ועוד
מנח עליה מידי אלא בדבר צר ט:
חסדא דכיון דמתני' משום רבותא
לאחד ואפי' לשנים ואלא דקא משי חדא חדא
עמו להעיד על כתב ידו
אין לך בפני נחתם גדול
הנוטל ידו אחת בנטילה ואחת
אתא ולא פירש מאי רבותא אתא
של חבירו אע"פ שיש
מזה שהרי הוא בעצמו
ידיה והתנן הנוטל ידו אחת בנטילה ואחת
ה)
ו)ה
עליה שני עדים פסול
חתם. תוס' הרא"ש. ג. ה'
בשטיפה כו'. פי' בקונט'
לאשמעינן על כרחיך אי אתה רשאי
משום דנפיק כולה ממונא
טפחים. תוס' הרא"ש.
בשטיפה ידיו טהורות ואלא דקא משי פלגא
נטל ידו אחת מן הכלי כתיקון חכמים
לתפוס המרובה כגון דרב חסדא אלא
נכי ריבעא אפומא דחד
ד. עמוד ברה"ר גבוה י'
פלגא דידיה והאמרי דבי ר' ינאי ידים אין
ואחת בשטיפה בנהר במ' סאה וא"ת
רבותא זוטרתי כגון דרבא ורב אשי
ו
סהדא שכשאומר זה כתב
ורחב ד' ונעץ בו יתד כל
ידי נאמן וקיים חצי המנה
שהוא, מיעטו, ואם. תוס'
טהורות לחצאין לא צריכא דאיכא משקה
והיכי פשיט מהכא כי משי חדא ידא
דהא לא שמעת מינה רבותא אלא
שבשטר וכשמצטרף עם
סוכה ד: ד"ה פחות.
והדר משי לאידך דלמא הכא מיירי
משום דמשנה יתירה היא וכי משמע
טופח וכי איכא משקה טופח מאי הוי והתנן
א' מן השוק להעיד על
ה. חשיב כולו רה"י
שעשה בבת אחת שטיפה לזו ונטילה
לן אפי' רבותא זוטרתי תו לאו משנה
כתב ידו של עד שני נמצא
הואיל ואי בעי מנח לי'
הנצוק
שאותו חצי המנה התלוי
מידי ומשתמש. שם.
לזו י וי"ל דקסבר הש"ס דאין חילוק
יתירה היא ואי הא דרב חסדא הוה
על עד שני של שטר יוצא
ו. בתל שהוא. שם. ז. בי'
דמסתברא דאי בזו אחר זו לא מהני ה"ה דבבת אחת נמי לא
משמע לן פרושי קמפרש לה. וא"ת לאפוקי נמי מדרבא ולא אשמעינן
חציו על פיו וחציו על
אמות או בכ' כעין חצר.
מהני אפילו שתיהן בנטילה יד זו מכלי זה ויד זו מכלי אחר ורבינו תם
אלא הא דרב אשי דהיא זוטרא דרבא נמי לא עדיפא מינה דהא
פי עד של שוק ורחמנא
שם. ח. להחשיבו רשות
אמרה ע"פ שנים עדים
היחיד מטעם דאי. שם.
גרס על פי המשניות נטל ידו אחת משטיפה אחת ידו טהורה
בשאר שטרות ז)נמי פסול כי נפיק נכי ריבעא דממונא אפומא דחד
יקום דבר דמשמע חצי
ט. כעין עמוד רוחב ד'.
וקפשיט מדקתני ידו טהורה ש"מ דחדא חדא מהניא וה"פ משטיפה
הילכך בגט נמי שייך למפסל משום שאר שטרות דלא ליחליף. והא
דבר על פי זה וחצי דבר
שם. י. אבל בזו אחר זו
על פי זה הלכך פסול
לא. ריטב"א. יא. אע"פ
אחת שצריך לשפוך מן הכלי על ידיו ב' פעמים כדמוכח בכמה
דלא גזרי' בשליח לחודיה כי אמר בפני נכתב ונחתם אהא עביד רבנן
ואין לו תקנה עד שיעידו
שאין בהם רביעית כיון
דוכתי במסכת ידים דצריך מים ראשונים ושניים ועל זה קאמר
היכירא דאצרכוה לאסהודי אכתיבה משום דלא ליתי לאיחלופי
שנים מן השוק על כתב
דאתו משיירי טהרה. תוס'
וכדאמרינן בפירקא קמא (לעיל דף ג.): אמר לך רב חסדא ולטעמיך.
ואם נטל ידו אחת משטיפה אחת גדולה שהיא כשתים ידו טהורה
ידי שני ולא יצטרף הוא
הרא"ש ותוס' חולין קז. ד"ה
❖
עם אחר והכא נמי גבי גט
דלא.
כיון שיש בשטיפה זו כשיעור מים ראשונים ושניים וקא מסיים בסיפא
דבעית למימר דמתני' לאשמעינן רבותא אתא ומדלא פריש ח) דידיה ש"מ
יא
כשאומר בפני נחתם חציו
לא סבר לה: בפני נכתב אבל לא בפני נחתם. מאי אשמעינן השתא
שתי ידיו בשטיפה אחת ר"מ מטמא עד שיטול מרביעית אע"ג
קיים העד א' שבגט ונכשר
דכשנוטל בשתי שטיפות לא בעי רביעית השתא דליכא אלא שטיפה
בפני נכתב כולו בפני נחתם חציו פסול הכא דלא מסהיד כלל מיבעיא
הגט על פיו דהימנוה רבנן
פסקי רי"ד (המשך)
כבי תרי וכשמצטרף עם
אחת צריך רביעית בשטיפה זו אבל ידו אחת אין צריך רביעית כי
אלא על כרחיך תשני דמתני' כל חדא לא אשמעינן אלא היא גופה
עד שיהו או כולו בגירוד
אחר להעיד על חתימת
אתו משירי טהרה אלא שתהא אותה שטיפה מרובה כשתים:
מאי דתני בה. ודקשיא לך ליתני בתרייתא וכ"ש קמייתא לא זו אף זו
או כולו במחיצה פי'
השני אע"פ שאותו העד
קתני ואורחא דתנא דנקיט ברישא מילתא דפשיטא והדר מוסיף עלה
הנצוק
לעניין שבת בעי' מחיצה
אינו צריך לו דהשליח
גבוהה עשרה או עמוקה
נאמן אלא כיון שמצטרף
מילתא דרבותא וקאמר הכי לא זו בלבד דלא אסהיד כלל אלא אף זו בפני נחתם חציו פסול: ה"נ. לדידי לעולם בפני נחתם חציו
עשרה לרה"י ואם היה
עמו אי מכשירי' ליה אתי
דמתני' לא איירי לאשמעינן שום רבותא ואי הוה נחית לרבותא הוי תני לה לדידי אלא היא גופה הוא דאשמעינן כדקתני דלא קמסהיד איניש
חריץ עמוק חמשה והיקפו
לאיחלופי בקיום שטרות
באידך חציו מידי ודקשיא לך אחד אומר בפני נכתב ואחד אומר בפני נחתם מינה שמעינן דכ"ש הא ודאי אי תנייה ברישא תו לא איצטריך
מחיצה גבוהה חמשה אין
דעלמא דלאו מהימן איהו
מצטרפת להיות בתוכו
(שליחות) בלחודיה עד
למיתני הא אבל השתא דתנא הא ברישא מוסיף ואומר ולא זו בלבד דליכא סהדותא דאידך חציו אלא אף זו דהאי קא מסהיד אכולה כתיבה
רה"י אלא כרמלית הוה
שיצטרף אחר עמו כדאמר'
והאי קמסהיד אכולה חתימה פסול: גידוד חמשה. לענין שבת דבעינן מחיצה גבוהה עשרה או עמוק עשרה לרה"י ואם היה חריץ
ואין מטלטלין בו אלא
מתקיף לה רב אשי ומי
עמוק חמשה והיקיפו מחיצה חמשה: אין מצטרפין. להיות בתוכו רה"י. ואיידי דאיירי לעיל באו כולו בקיום הגט כו' נקט נמי הא: דקא
בארבע: דרש מרימר גירוד
איכא מידי דאילו מסיק
חמשה ומחיצה חמשה
איהו בכוליה דבוריה כשר
משו בי תרי מרביעית. והיינו לחצאין דלכל חד פלגא שיעורא: מרביעית. כלי מחזיק רביעית מלא מים: ואפי' לשנים. כיון דמעיקרא
מצטרפת ופסק תלמודא
והשתא דאיכא א' בהדיה
הוה שיעורא וקאתו משירי טהרה הכי מפרש בכל הבשר (חולין קז.): דמשי חדא ידיה. והדר משי לאידך: הנוטל ידו אחת. מן הכלי
והלכתא מצטרפת והכי
פסול פי' התם בקיום
נמי אמר בפרק הזורק אמר
שטרות לא היה כשר הוא
בזריקה על ידיו ט) כתיקון חכמים: ואחת בשטיפה. בנהר במ' סאה: פלגא פלגא דידיה. עד הפרק הוי מצות נטילה ונטל חצי השיעור
ר' יוחנן בור וחולייתו
לבדו והוה צריך להצטרף
תחילה ונגבה וחזר ונטל חצי האחר: דאיכא משקה טופח. כשחזר
ונטל חציו השני לא ניגב הראשון לגמרי דעדיין משקה טופח:
מצטרפת: בעי אילפא ידים
אותו של שוק מ"ה פסול
הנצוק טהורות לחצאין או אין
אבל הכא דהוא השליח
טהורות לחצאין ה"ד אילימא דקמשו בי תרי מרביעית (נפקית) [והא תנן] מי רביעית נוטלין מהן לידים לאחד ואפי'
נאמן על שני העדים מה יעשה לו אם ניצטרף עם אחד מן השוק עמו להעיד על א' מן העדים לא מעלה ולא
מוריד ולא גזרו האי אטו שטרות דעלמא דלא מהימן בלחודיה ונדחו גם דברי רבא אלא אמר רב אשי אפי' אמר
לשנים פי' פחות מרביעית הלוג אין נוטלין מהן לידים שאין בהן שיעור אבל אם היו רביעית ונטל מהן א' ונשתיירו
מהן נוטל מהן גם השני כדמפרש טעמא בפ' כל הבשר דמשירי טהרה קאתו אלא דקמשי חדא [חדא] ידיה והתנן
אני עד שני פסול מ"ט אי כולו כקיום שטרות או כולו כתקון חכמים פי' כיון שאין כאן ע"א אלא השליח לבדו
הנוטל ידו א' וא' בשטיפה ידיו טהורות פי' אחד נוטל בזריקת כולו כתיקון חכמים וא' בשטיפה במ' סאה ידיו
אימתי הימנוה רבנן כבי תרי בשמעיד על כל החתימה אבל השתא דאמר אני הוא עד שני נתקיימה חתימתו על פיו
מידי דהוה אקיום שטרות דעלמא וכיון דחתימתו נתקיימה בקיום שטרות דעלמא צריך שתתקיים גם חתימת השני
טהורות דכל חדא וחדא חשיבא באנפי נפשיה וה"ה נטל ידו אחד ונגבה וחזר ונטל ידו אחרת טהורות אלא דקמשי
פלגא פלגא ידיה (על) מצות נטילה עד הפרק א) ונטל חצי הפרק (ס"א איננו) ונטל חצי הפרק תחילה וניגב (ס"א
בקיום שטרות דעלמא בשני עדים ולא על פיו כתקון חכמים דאו כולו בקיום שטרות או כולו בתקון חכמים שלא
איננו) וחזר ונטל חצי האחר הא
אמרי דבי ר' ינאי אין ידים טהורות לחצאין. לא צריכא דאיכא משקה טופח וכי
תקנו חכמים לחצאין וקי"ל
כרב אשי שלא נדחו דבריו: אמר רב חסדא גירוד חמשה ומחיצה חמשה אין מצטרפת
א) נראה דצ"ל ונטל חצי הפרק וניגב וחזר ונטל חצי האחר וכו'.