המביא גט
פרק שני גיטין
טז.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
הנצוק
והקטפרס ומשקה טופח אינו חיבור לא לטומאה ולא
הנצוק. קילוח: והקטפרס. הר משופע שמדרונו מחודד הרבה:
י א מיי' פ"ז מהלכות
א) טהרות פ"ח מ"ט ע"ז
עב., ב) חגיגה יט. מקואות
טומאת אוכלין הלכה א
לטהרה. פי' בקונטרס אינו חיבור לטהרה לענין שתי
אינו חיבור. לטומאה. כגון המערה מכלי טהור לכלי טמא ונצוק
פ"ז מ"ו, ג) מ"ד מ"ז,
והלכה ה:
הקלוח מחבר משקה שני הכלים אינו חיבור לטמא משקין העליונים.
מקוואות שאין באחד מהן מ' סאה ונצוק וקטפרס ומשקה טופח
יא ב מיי' פי"א מהלכות
ד) שבת יג: יד. זבין פ"ה
וכן הקטפרס אם העבירו דרך דף הנתונים במדרון והתחתונים
מחברן אינו חיבור וקשה לר"ת דעד כאן לא נחלקו ר' מאיר ורבי
מי"ב, ה) ברכות כב: ע"ש
ו)
א
מקוואות הלכה ז סמג
[מקואות פ"ג מ"ד],
עשין עו טוש"ע א"ח סימן
מחוברים לטומאה אין העליונים
יהודה בפרק אין דורשין (חגיגה יט.)
ו) בס"א: הנתונה, ז) [צ"ל
קסב סעיף ג:
טמאים. וכן אם היתה עריבה ארוכה
גבי ג' גוממיות ב העליונה עשרים
הנצוק והקטפרס ומשקה טופח אינו חיבור
יב ג מיי' שם פ"ח הלכ'
כדתנן], ח) [דף יד.],
א)א
ובשני ראשיה משקין אחד טמא ואחד
והתחתונה עשרים ובאמצעית ארבעים
ט) [דף כב:], י) צ"ל ועוד
יב סמג שם טוש"ע
לא לטומאה ולא לטהרה לא צריכא בדאיכא
אי.מהר"ם, יא)[צ"ל נותנים
י"ד סימן רא סעיף סב:
וחרדלית של גשמים עוברת ביניהם
טהור ומשקה טופח מחברן אינן חיבור
❖
טופח להטפיח הא נמי תנינא טופח להטפיח
יג ד מיי' פ"ט מהלכות
עליהם],
אלא בטובל בעליונה אי אמרינן גוד
לטמא הטהורים. וכן לטהרה לענין
שאר אבות הטומאות
חיבור דלמא לענין מקואות ורבי יהודה
אסיק אבל בתחתונה כולהו מודו
מקוואות (א) שני מקוואות שאין באחד
הלכה א:
היא דתנן מקוה שיש בו ארבעים סאה
יד ה מיי' שם הלכה ג:
ב)
ג
דעלתה לו טבילה דאמרינן גוד אחית
מהן ארבעים סאה ונצוק וקטפרס
הגהות הב"ח
טו ו מיי' פ"ז מהלכות
מכוונות וירדו שנים וטבלו ג) (שניהם בבת
אלמא קטפרס חיבור והכא משמע
ומשקה טופח מחברן אינו חיבור:
(א) רש"י ד"ה אינו חיבור
גירושין הלכה יד טו
אחת טהורים) בזה אחר זה ראשון טהור
וכו' לענין מקוואות כגון
סמג עשין נ טוש"ע אה"ע
טופח להטפיח. שיש משקה הרבה
דאינו חיבור כלל ואומר ר"ת דהכא
ג
❖
❖
סימן קמב סעיף יח:
שני:
והשני טמא רבי יהודה אומר אם היו רגליו
שאם טפח בו יכול להטפיח במקום
מיירי דוקא בשתי גוממיות שבזו
אחר: חיבור. לטומאה ולטהרה
עשרים ובזו עשרים דליכא מקוה
של ראשון נוגעות במים אף השני טהור
שלם באחד בפני עצמה דלא הוו
וקס"ד דהוא הדין לנטילה דחשיב
מוסף רש"י
מוסף תוספות
אמר רבי ירמיה הרי אמרו הבא ראשו
ד)
ד
כמאן דעביד בהדי הדדי: דלמא.
חיבור ואין מטבילין אפילו בתחתונה
הנצוק. קלוח צינור הבא
ורובו במים שאובין וטהור שנפלו על ראשו
א. משמע שאין באחד
הא דקתני חיבור: לענין מקוואות.
אבל התם דאיכא באמצעית מקוה
מהם, אבל השני הוא מקוה
מלמעלה למטה בזקיפה
ועל רובו שלשה לוגין מים שאובין טמא
שלם, וכן פי' בפ' בתרא
כמרזב של גגין (ע"ז
שלם לכ"ע מטבילין בתחתונה
קאמר ור' יהודה היא משום גוד אחית
דע"ז כגון גוממיות שאין
. והקטפרס. מים
ה בעי ר' ירמיה חציו בביאה וחציו בנפילה
עב.)
ובעליונה פליגי ודוקא נקט אמצעית
ז) (כדתני') כו'. ומיהו לענין נטילה
בהם מ' סאה וניצוק
הבאין מלמעלה למטה
מאי תיקו אמר רב פפא הרי אמרו בעל
וקטפרס ומשקה טופח
אבל שתי גוממיות שאין בשום אחת
מבעיין אי הויא נטילה כתיקונה
ה)
דרך מדרון של תל
מחברם למקוה שלם אינו
גבוה זקוף (שם). ומשקה
קרי חולה שנתנו עליו תשעה קבין מים טהור
מקוה שלם לכ"ע אין מטבילין אף
לחצאין או לא ואין ראיית חיבור
חיבור והטובל בגוממיות
טופח. ואין בו טופח
לא עלתה לו טבילה. תוס'
מקוואות ראיה לכאן דאנן לאו משום
בתחתונה עוד הקשה דהכא קאמר
בעי רב פפא חציו בטבילה וחציו בנתינה מאי
ד
על מנת להטפיח, שאם
הרא"ש. (ובתוס' חגיגה יט:
חיבור מבעי לן: מכוונות. לא פחות
דקטפרס לא הוי חיבור ובסמוך קאמר
טפח בהן בידו ולא יעלה
תיקו: אחד אומר בפני נכתב ואחד אומר
ד"ה בתחתונה פי' דעת רש"י
בה משקה שיוכל להטפיח
ולא יותר: השני טמא. שחסר המקוה
רבי יהודה אם היו רגליו של ראשון
בע"ז כדעת ר"ת עי"ש,
כו': אמר רב שמואל בר יהודה אמר רבי
. אינו
דבר אחר (שם)
וברשב"א פי' דעת רש"י כאן
על ידי הראשון: נוגעות במים.
נוגעות במים אף השני טהור והך
ה
חיבור לא לטומאה.
כדעת ר"ת ורש"י בע"ז כפי'
יוחנן לא שנו אלא שאין הגט יוצא מתחת ידי
בשעת טבילת השני: אף השני טהור.
דנצוק ר' יהודה היא דהא מסקינן
אם משקין תלושין הן
התוס' הרא"ש). ב. בנחל.
שניהם אבל גט יוצא מתחת ידי שניהם
ונגע טמא בתחתון, העליון
תוס' הרא"ש. ג. דומיא
ו
דכמאן דמחברי מים שעל הראשון למי
לענין מקוואות ורבי יהודה היא ואומר
דנצוק ומשקה טופח. תוס'
טהור, וכן לענין משקה
כשר
המקוה דמו: הבא ראשו ורובו.
ר"ת דכיון שהמים שעל הראשון סופן
הרא"ש. ד. ברשב"א כתוב:
טופח, אפילו במקום חלק
ותדע דאלת"ה ל"ל דנקט
משקה מכאן ומכאן ומשקה
כשהוא טהור במים שאובים בתוך הכלי: טמא. לתרומה עד שיטבול
ליפול ולירד למקוה הוי קטפרס חבור ומיהו נצוק גרוע מקטפרס לפי
התם ובאמצעית מ' ליפלגו
טופח באמצע ונגע טמא
ומגזירת שמונה עשר דבר היא. ובפ"ק דמסכת שבת ח) מפרש מ"ט
שהקילוח של הנצוק עומד באויר ולא הוי חבור אפי' סופו ליפול
בשתי גוממיות לבד בזו כ'
במשקה, משקין שמכאן
ובזו כ' וזו למעלה מזו
גזור עליה לפי שהיה להם מערות סרוחים לטבילה ולאחר טבילה
כדמשמע בפרק בתרא דע"ז (דף עב:) והא דדייק התם
ומכאן טהורין ואע"פ
וטבל בעליונה אלא לכו"ע
שמחוברין לו (שם). ולא
היו רוחצין בשאובין והתחילו לומר לא אלו מטהרין אלא אלו מטהרין
גבי כותי דאנח ידיה אבת
גישתא ואסריה רבא לכולי חמרא
בשתי גוממיות אפי' טבל
לטהרה. גממית שאין
בתחתונה לא עלתה לו
וגזרו עליהן ושוב גזרו על טהור שנפלו עליו שלשה לוגין מים שאובין
שמע מינה נצוק חיבור אע"ג דהתם הוי קטפרס דייק שפיר דנצוק
בה ארבעים סאה ונצוק
טבילה.
ה. אלמא
דאי לא הא לא קיימא הא: חציו בביאה. בתוך הכלי וחציו בנפילה שנפלו
הוי חיבור דכיון דמה שנגע בו הכותי דהיינו בקצה העליון דאין
או קטפרס או משקה
קטפרס חיבור. תוס' חגיגה
טופח מחבר לגממית זו
על חצי גופו שלשה לוגין: בעל קרי חולה כו' טהור. לדברי תורה
סופו ליפול בתוך חבית כיון שראשו אחד מונח על גישתא ולהכי
יט: ד"ה בתחתונה.
מקוה שלם, אינה חיבור
ו. לענין מקוה. תוס'
לא עדיף מנצוק עוד הקשה דהכא משמע דטופח להטפיח הוי
דעזרא תיקן טבילה לבעלי קריין קודם שיעסקו בתורה והקלו על החולה
והטובל בגממית לא עלתה
הרא"ש. ז. פי' על גביו.
בנתינת תשע קבין אפי' שאובין במסכת ברכות אבל לטהרו ליכנס
חיבור ובפ"ו דמקוואות (משנה ז) תנן ומייתי לה בפ"ק דיבמות (טו.)
לו טבילה (שם). והשני
ט)
ו
תוס' הרא"ש. ח. בנקובות
טמא. שהרי חסר השיעור
זל"ז. תוס' הרא"ש.
במקדש בעינן ארבעים סאה: וחציו בטבילה. שנכנס חציו לתוך המקוה
ובפרק שלישי דחגיגה (דף כא:) עירוב מקוואות כשפופרת הנוד
ט. והלא אפי' בנפרץ
מים שעל הראשון (חגיגה
ועל חציו נתן ט' קבין שאובין: שאין הגט יוצא מתחת ידי שניהם.
בעוביה ובחללה כשתי אצבעות חוזרות למקומן ואור"ת דנקב בעינן
שאין דבר מפסיק למעלה
יט.). הבא ראשו ורובו.
בעינן רחב כשפופרת
שאין שניהם שלוחין בהבאתו דלא הוו שנים שהביאו גט אלא אחד הביאו
כשפופרת הנוד אבל מים סגי בטופח להטפיח ואין נראה לר"י דתנן
לאחר שטבל מטומאתו
הנוד, כ"ש כשאינו מעורב
במים שאובין. בו ביום,
צריך המביא לומר בפני נכתב ובפני נחתם וזה לא אמר: אבל הגט
במסכת מקוואות פ"ו (משנה ט) כותל שבין שתי מקוואות שנסדק לשתי
אלא דרך נקב. תוס' הרא"ש.
וטהור גמור שנפלו על
❖
ועי' מהרש"א שמפרש באופן
יוצא. בב"ד: מתחת ידי שניהם. ששניהם אדוקין בו ושניהם שלוחין:
מצטרף לערב אין מצטרף עד שיהא במקום אחד כשפופרת הנוד
ראשו כו' (שבת יג:).
אחר. י. כגון אם יש כאן
ר' יהודה אומר חילוף הדברים נפרצו מלמעלה זה לתוך זה ז על
כשר
מים טמאים ומשיקן
רום כקליפת השום על רוחב כשפופרת הנוד היינו שתי אצבעות אם כן הא דקאמר עירוב מקוואות כשפופרת הנוד מלא נקב מים
ומחברן לנהר ע"י נצוק
ח
וקטפרס ומשקה טופח
פסקי רי"ד
בעינן ובצפין מלמעלה אין צריך אלא כקליפת השום ברוחב כשפופרת י) ואי במים סגי בטופח להטפיח אלא דנקב הוא דבעי' כשפופרת
אינו חיבור אבל טופח
איכא משקה טופח מאי
כדפירש ר"ת א"כ אין רוחב המים כשפופרת שתי אצבעות שהנקב עגול והוא צר מלמטה כדאמר בשתי אצבעות חוזרות למקומן ונראה
ט
להטפיח הוי חיבור. תוס'
הוי והתנן הנצוק
הרא"ש.
יא. אלא
דדוקא לר"י סגי בטופח להטפיח אבל לרבנן צריך כקליפת השום ברוחב שתי אצבעות וכשכותל מפסיק צריך כשפופרת הנוד שיהא הנקב
והקטפרס ומשקה טופח
במילתא אחריתי. תוס'
מלא וההיא דנצוק לפי מאי דמסיק לענין מקוואות ור"י היא מצי אתיא כרבנן דדוקא ההיא דטופח להטפיח חיבור אתיא כר"י אבל ההיא
הרא"ש. יב. כדאיתא וכו'
אינו חיבור לא לטומאה
גבי ג' גממיות דטובלין
ולא לטהרה: לא צריכא
דנצוק וקטפרס דקתני בה דמשקה טופח אינו חיבור היינו אפי' טופח להטפיח ועוד אומר ר"י דאפילו ר' יהודה לית ליה טופח להטפיח
בתחתונה דהוי חיבור וכו'
דאיכא טופח ע"מ
חיבור ברגליו נוגעות במים אלא מכח גוד אחית אבל בקרקע שוה דלא שייך גוד אחית בעי קליפת השום ואתיא ההיא דנפרצו זה לתוך
ותירץ הר"י דטומאה
להטפיח ולא איפשיט: א'
וטהרה והשקה הלכתא
זה אפי' כר' יהודה דאיירי התם ברישא ור"י אומר דההיא דהנצוק וקטפרס לא לענין חיבור מקוואות איירי אלא לענין השקה והשתא הוי
י
אומר בפני נכתב וא' אומר
גמירי לה ולא בסברא
בפני נחתם פסול פי' שהרי
לטהרה דומיא דלטומאה וכן משמע מדקאמר דלמא לענין מקוואות ור' יהודה היא משמע דעד השתא לא הוה מוקי במקוואות ופשיט
יא
תליא מילתא. תוס' חגיגה
לא קיים כל החתימה: אמר
דמשקה טופח אינו חיבור לענין השקה ה"ה לענין נטילה וקאמר לא צריכא דאיכא טופח להטפיח ובעי הא דקתני דמשקה טופח אינו
כא: ד"ה כעוביה. יג. אחר
[רב] שמואל בר יהודה
שטבלו במים סרוחים.
חבור לענין השקה אי מיירי בטופח שלא להטפיח או אפי' בטופח להטפיח וקאמר הא נמי תנינא דהוי חיבור ודחי הא דתנינא דטופח
אמר רבי יוחנן ל"ש אלא
תוס' שבת יג: ד"ה וטהור.
שאין הגט יוצא מתחת ידי
להטפיח דלמא לענין מקוואות ור' יהודה היא מטעם גוד אחית אבל לענין השקה אימא דלא הוי חיבור אפי' לר' יהודה כמו במקוה
יד. דאמר אין בקיאין
שניהם אבל אם הגט יוצא
לשמה. תוס' הרא"ש.
בקרקע שוה דליכא גוד אחית והשתא ההיא דחגיגה לא קשה מידי ומצינו למימר לכ"ע מטבילין בתחתונה אפי' ליכא באמצעית מ' ונקיט
מתחת ידי שניהם
טו. דלא חיישינן בתרי
באמצעית מ' לאשמועינן דאפ"ה קתני בסיפא בתוספתא וחכמים אומרים אין מטבילין אלא באמצעית ואע"פ שיש מ' באמצעית אפ"ה אין
שמא יחזור הדבר
לקלקולו. תוס' הרא"ש.
מטבילין בתחתונה וכל שכן בעליונה אי נמי קא משמע לן דלא גזרינן אמצעית אטו אחריני אבל קשה למאי דס"ד דטופח להטפיח הוי
חבור לענין השקה אלמא בטופח להטפיח אנו מקילין יותר לענין השקה מלענין מקוואות דבמקוה לא הוי חיבור ונצוק וקטפרס הוי איפכא
דבהשקה לא הוי חבור ולענין מקוה הוי חיבור יב: הבא ראשו ורובו במים שאובין וטהור שנפלו כו'. הכי גרסינן בפרק קמא דשבת
(דף יג:) דעל טבול יום דוקא גזרו בביאה וכל שכן בנפילה אבל טהור דוקא בנפילה וטעמא אר"י דהחמירו בנפילה משום שמעשה
כך היה כדאמר התם והיו יא) (מעבירים על גביהן) שלשה לוגין מים שאובין יג: (ועי' תוס' שבת יג: ד"ה וטהור): אבל גט יוצא מתחת ידי
שניהם כשר. מה שפירש בקונטרס ששניהן אדוקין בו לאו דוקא שאין צריך שיהיו ממש שניהם אדוקים ואוחזים בגט אלא ששניהם
אומרים שהבעל עשה שניהן שלוחין על כך ואמר להם שניכם הוליכו גט לאשתי ונתנו האחד במעמד חבירו כדאמרינן בסוף התקבל
(לקמן דף סז:) כולכם הוליכו אחד מוליך במעמד כולם ואם האחד שליח והשני מעיד שבפניו נתן הבעל את הגט לחבירו להוליך
לאשתו לרבא כשר דמה אם יאמרו בפנינו גירשה אבל לרבה יד אפי' לאחר שלמדו אין להכשיר כיון
שאין שניהם שלוחים דדוקא בשניהן
שלוחים אמרינן בפרק קמא (לעיל דף
ה.) דכשר לרבה טו משום
דבי תרי דמייתי גיטא מילתא דלא שכיחא היא אבל כה"ג לא:
אלמא