טז:
המביא
גט פרק שני גיטין
עין משפט
מסורת
הש"ס
נר מצוה
אלמא
קסבר שנים שהביאו גט אין צריכין כו'. פי' בקונטרס
כשר. ואע"ג דלא כלום קאמרי דלחד אצרכוה למימר תרוייהו דלא
טז א מיי' פ"ז מהל'
א) [צ"ל רב אמי],
ב) [לעיל ג'], ג) [צ"ל רב
גירושין הלכה יד טו
דטעמא משום דאין עדים מצויין לקיימו ונראה דאפילו
ליחלפו בקיום שטרות דעלמא אפ"ה כשר דקסבר שנים שהביאו גט
אסי], ד) [לעיל ב:],
סמג עשין נ טוש"ע אה"ע
למ"ד לפי שאין בקיאין לשמה איירי הכא דלאחר שלמדו בבי תרי
אין צריכין לומר כו' דטעמא משום שאין עדים מצויין לקיימו והרי
❖
ה) [שם], ו) [שם ה.],
סימן קמב סעיף יח יט:
דלא שכיח לא גזרינן שמא יחזור לקלקולו אבל מאן דסבר שנים
עדים מצויין לקיימו. ואי קשיא כיון דסוף סוף שנים הן מה לי שניהם
ז) ס"א ורבנן וכ"ג הערוך,
ח) לעיל ה., ט) בדפו"ר
שהביאו גט צריכין ע"כ סבר לפי
שלוחים מה לי אחד מהם הרי עדים
דטעם, י) גירסת
הגהות הב"ח
המהרש"א ולרבה, יא) צ"ל
שאין בקיאין לשמה כרבה דלרבא
מצויין לקיימו לא פלוג רבנן בין בא
כשר אלמא קסבר שנים שהביאו גט ממדינת
אפילו לא אמר זה בפני נכתב וזה
עם חבורת אנשים לבא יחידי דאין
(א) תוס' ד"ה במאי וכו'
ואתי לאחלופי בקיום.
הים אין צריכין שיאמרו בפנינו נכתב
יעב"ץ, יב) תיבת משום
דכיון דאין גט וכו' מוכחא
בפני נחתם כשר כיון שאומרים שהבעל
מבחין ובודק באלה דלא מוכחא
,
❖
❖
ובפנינו נחתם אמר ליה אביי אלא מעתה
מילתא דהא דעד:
נמחק. רש"ש
א)
שלחם דמה אילו יאמרו בפנינו גירשה
מלתא ואם באת להכשיר את זה
סיפא דקתני שנים אומרים בפנינו נכתב
יכשירו את זה אבל כששנים הביאוהו
וא"ת י)ולרבא נמי א דלמא בעלמא צריכין
ואחד אומר בפני נחתם פסול ורבי יהודה
מלתא דמוכחא ולא שכיחא היא ולא מוסף רש"י
והכא דכשר משום דחד מינייהו מסהיד
פסקי רי"ד
מכשיר טעמא דאין הגט יוצא מתחת ידי
אחמור בה רבנן: סיפא דקתני.
אכתיבה וחד אחתימה ואין לומר
לפי שאין בקיאין
כשר אלמא קסבר שנים
שניהם הא גט יוצא מתחת ידי שניהם
לשמה. אין בני מדינת
דכיון דלא מסהיד אכוליה מילתא לא
פלוגתא דר' יהודה ורבנן על כרחיך
שהביאו גט ממדינת הים
הים בני תורה ואין
אין צריכין לומר בפני
מכשרי רבנן אמר ליה אין וכי אין גט
דייק דהא תנן אחד אומר בפני
בשאין הגט יוצא מתחת ידי שניהם
א
יודעין שצריך לכתוב הגט
נכתב ובפני נחתם פי'
נכתב ושנים אומרים בפנינו נחתם
הוא דאי שניהם שלוחין מכשרי רבנן
יוצא מתחת ידי שניהם במאי פליגי מר
לשם האשה, וקרא כתיב
דוקא אם לא היו שניהן
וכתב לה ספר כריתות,
שלוחים בהבאתו אלא א'
כשר אלמא מהימן חד אע"ג דלא
ואע"ג דאמירה דידהו לא כלום היא
סבר גזרינן דלמא אתיא לאיחלופי בקיום
ב)
לה דהיינו לשמה, הלכך
דאמר בפני נחתם אז הוא
מסהיד אלא אכתיבה לחודא ולא
דהא שנים שהביאו גט אין צריכין
אומר השליח בפני נכתב
שטרות דעלמא בעד אחד ומר סבר לא
פסול דאע"ג דהימנוה
לומר: במאי פליגי. הואיל ואחד
אמרינן דלא דייק וי"ל דאם איתא
ובפני נחתם וממילא שיילינן
רבנן כבי תרי כיון דלא
גזרינן לישנא אחרינא אמרי לה אמר רב
ליה אם נכתב לשמה
מסהיד נמי אכתיבה אתי
דצריכין בעלמא גם כאן לא היה
מביאו והוא לא אמר כתיקון חכמים
והוא אומר אין (לעיל
שמואל בר יהודה אמר רבי יוחנן אפי' גט
לאיחלופי בקיום שטרות
אמאי קמכשר ר' יהודה: ת"ק סבר.
מועיל דכיון שאין כאן אלא אחד
ב:). לפי שאין עדים
דעלמא ואף על גב דאחד
יוצא מתחת ידי שניהם פסול אלמא קסבר
אף על פי שהגט יוצא מתחת עד
שמעיד על החתימה לבד אתי לאיחלופי
מצויין לקיימו. אין
אומר בפני נכתב כיון דלא
שיירות מצויות משם לכאן
הוה איהו שליח בגט כמאן
שנים שהביאו גט ממדינת הים צריכין
בקיום שטרות דעלמא אע"ג דאידך
החתימה והשליח הימנוהו רבנן כתרי
שאם יבא הבעל ויערער
דליתיה דמי ואין כאן עדות
מעיד על הכתיבה מאחר דהאי
אפילו הכי כיון דלא אמר נמי בפני
שיאמרו בפנינו נכתב ובפנינו נחתם אמר
לומר לא כתבתי, שיהו
אלא אחתימה בלחוד ואתי
דמסהיד אחתימה לא מסהיד אכתיבה
נכתב פסול גזירה דלמא אתי לאיחלופי
עדים מצויין להכיר חתימת
לאכשורי נמי קיום שטרות
ליה אביי אלא מעתה סיפא דקתני שנים
ג)
העדים, והאמינוהו לשליח
בע"א ומש"ה פסול אבל
כו': ורבי יהודה סבר. כיון דאצרכיניה
דרבה נמי ב אית ליה טעמא דאיחלופי
אומרים בפנינו נכתב ואחד אומר בפני נחתם
(שם). לאחר שלמדו.
אם היו שניהם שלוחי'
❖
דכיון דכבר תקנו בפני נכתב משום
תרי אחריני במקומו לאסהודי אכתיבה
דבעי לשמה (לעיל ה.).
בהבאתו ששניהם אומרים
פסול ור' יהודה מכשיר אפילו גט יוצא
תו לא אתי לאיחלופי: צריכין. ואלו
לשמה תקנו נמי דצריך לומר משום
כי הבעל נתנו לנו כשר
מתחת ידי שניהם פסלי רבנן אמר ליה אין
שאע"פ שלא אמרו בפנינו
לא אמרו כתיקון חכמים דכיון דחד
איחלופי כדפרישי' לעיל בפ"ק (דף ה.)
ג
נכתב ובפנינו נחתם כשר
במאי קא מיפלגי מר סבר לפי שאין
מוסף תוספות
ד)
אע"פ שכיון שהם שנים אין צריכין
הוא דאסהיד אחתימה אתי לאיחלופי
[שכיון] שהם מעידים כי
בקיאין לשמה ומר סבר לפי שאין עדים
א. אמאי פשיטא לי'
הואיל ואיהו לא אמר אכתיבה: סיפא
להעיד משום קיום אלא משום לשמה
הבעל נתנו להם אין צריך
ה)
לתלמודא דשנים שהביאו
שום קיום שפי הבעל כק'
דקתני. פלוגתא נימא דומיא דרישא
מצויין לקיימו לימא דרבה ורבא תנאי היא
מ"מ כיון דצריך מיהא עדות משום
גט א"צ שיאמר. תוס'
עדים וכיון שהוא מסרו
לשמה יסברו העולם דעדות זה משום
דאפילו גט יוצא מתחת ידי שניהם
הרא"ש. ב. דאמר לפי
לא רבא מתרץ כלישנא קמא ורבה אמר
להם הרי הודה שהוא כשר
שאין בקיאין לשמה, נהי
ושוב אינו יכול לערער
פסלי דהא צריכין לומר והני לא כלום
קיום הוא ואתי יא)לאיחלופי משום קיום
לך דכולי עלמא בעינן לשמה והכא במאי
דקסבר דמעיקרא ודאי לא
שטרות דעלמא : הא גט יוצא
כדכתבי' לעיל בפ"ק (ה.)
קאמרי דאי גט יוצא מתחת ידי עדי
ד
היו מתקנים חכמים בפני
עסקינן לאחר שלמדו ובגזירה שמא יחזור
ולשמה לא חיישי' כדרבא
ו)
נכתב משום חשש
מתחת ידי שניהם מכשרי רבנן.
הכתיבה האי דחתימה לאו כלום הוא
א"ל אביי אלא מעתה
דאיחלופי אי לאו משום
הדבר לקלקולו קמיפלגי דמר סבר גזרינן
סיפא דקתני שנים אומרים
מדקדק כן לפי שרוצה לישאל וכי אין
שאינו שליח בדבר ואי מתחת יד אחד
לשמה וכו' מ"מ לאחר
בפנינו נכתב וא' אומר
ומר סבר לא גזרינן וליפלוג נמי רבי יהודה
שתקנו לאומרו משום
גט יוצא כו' במאי פליגי דבגט יוצא
מאלו ועד החתימה או שלשתן שלוחין
ה
בפני נחתם פסול ור'
לשמה, כי לא צריך נמי
ברישא הא אתמר עלה אמר עולא חלוק
מתחת ידי שניהם ניחא ליה דפליגי
בו כיון דאחתימה חד הוא דאסהיד
יהודה מכשיר טעמא דאין
משום לשמה, כגון לאחר
הגט יוצא מתחת ידי
היה רבי יהודה אף בראשונה מתיב רב
שלמדו. תוס' הרא"ש.
כמו שמפרש בלשון שני ובלשון שני
ואיהו לא אמר אכתיבה אתי לאיחלופי
שניהם [הא גט יוצא
ג. ד"ה אי הכי יכול
בעלמא: במאי פליגי. כלומר ר'
איפכא וניחא ליה טפי דפליגי באין
אושעיא לעולא רבי יהודה מכשיר בזו ולא
ד. אלא
ודאי
מתחת ידי שניהם] מכשרי
יהודה אמאי אכשר: תנא קמא סבר
גט יוצא כו' כמו שמפרש כאן בלשון
מדמכשרינן באחד אומר
רבנן א"ל אין וכי אין הגט
באחרת מאי לאו למעוטי אחד אומר בפני
בפ"נ ובאחד אומר בפני
יוצא מתחת ידי שניהם
לפי שאין בקיאין לשמה. הלכך שנים
ראשון וכעין סוגי' זו איכא באלו
נכתב ואחד אומר בפני נחתם לא למעוטי
נחתם שהגט יוצא מתחת
במאי פליגי מר סבר גזרינן
טרפות (חולין דף נח.) גבי ולד טרפה :
שהביאו גט צריכין לומר והני לא
ידי שניהן, ש"מ דקסבר
ו
דילמא אתי לאיחלופי
בפני נחתם אבל לא בפני נכתב סלקא
אלמא
שנים שהביאוהו אין
קסבר צריכין כו'. היינו
כלום אמרו כדאמרן: ורבי יהודה
בקיום שטרות דעלמא ומר
צריכין שיאמרו בפ"נ
כרבה כדפירשנו: במאי פליגי.
דעתך אמינא הואיל ולא גזר רבי יהודה
סבר לא גזרינן פי' רבנן
סבר לפי שאין מצויין לקיימו. הלכך
ז
ובפ"נ. רשב"א. ה. כלומר
סברי כיון דחד הוא
גזירה שמא יחזור דבר לקלקולו דלמא
מאי טעמא דר' יהודה
וא"ת ולימא דפליגי באיחלופי כמו
שנים שהביאו גט אין צריכין לומר ולא
דמסהיד אחתימה אע"פ
דמכשיר.
ריטב"א.
אתי לאחלופי בקיום שטרות דעלמא בעד
איכפת לן: רבא מתרץ כלישנא קמא.
שהוא שליח הגט דהימנוה
ללשון ראשון ואומר ר"י דבשלמא
ו. דללישנא קמא משמע
רבנן כבי תרי כיון דלא
דהוה ניחא לי' טפי אי הוה
אחד נמי לא גזר קא משמע לן אתמר נמי
ללישנא קמא איכא למימר דטעמא
דאין גט יוצא מתחת ידי שניהם. דאי
מסהיד נמי אכתיבה אתי
אמר כלישנא בתרא,
דרבי יהודה משום דלא חייש לאיחלופי
שנים הביאוהו דכולי עלמא כשר דאין
אמר רב יהודה שנים שהביאו גט ממדינת
לאיחלופי בקיום שטרות
וללישנא בתרא משמע
דעלמא ור' יהודה סבר
דהוה ניחא לי' טפי אי הוה
(א) כיון דאין גט יוצא אלא מתחת יד
צריכין ט)לטעם לפי שאין עדים מצויין
הים באנו למחלוקת רבי יהודה ורבנן רבה
כיון דאיכא שני עדים
אמר כלישנא קמא. תוס'
עד החתימה מוכחא מילתא יב)משום
והכא כשהביאו א' אותו שהעיד על
הרא"ש. ז. דאמר לפי
בר בר חנה חלש עול לגביה רב יהודה
דמסהדי נמי אכתיבה לא
דעד חתימה נאמן ביחידי לפי שהוא
החתימה וטעמא דר' יהודה כדאמרן
שאין בקיאין לשמה,
אתי לאחלופי בקיום
ורבה לשיולי ביה בעו מיניה שנים
ואע"פ שהאחד אומר בפני
ז)
ח)
שטרות דעלמא אבל
שליח הגט מדמצרכינן אכתיבה תרי
לעיל דכיון דאיכא תרי אחריני
נכתב והאחר אומר בפני
ברישא דליכא אלא חד
שהביאו גט ממדינת הים צריכין שיאמרו
אכתיבה לא אתי לאיחלופי: ורבה.
משום דלא הוו שלוחים אבל להאי
ח
נחתם חיישינן דלמא אתי
אכתיבה דחד כמאן
בפנינו נכתב ובפנינו נחתם או אין צריכין
לאחלופי בקיום שטרות
לישנא דמוקי לה בגט יוצא מתחת יד
מוקי לה כלישנא בתרא ואמר לך
דליתיה דמי אי מכשרת
דעלמא. תוס' הרא"ש.
להאי המעיד על החתימה
אמר להם אין צריכין מה אילו יאמרו בפנינו
שניהם איכא למיחש לאיחלופי דהשתא
הכא דמכשיר רבי יהודה לאו משום
ח. ובשטרות
ליכא
כבי תרי מפני ששליח הגט
טעמא דתהני שליחות
אין כאן הוכחה כיון דעד המעיד על
דשנים המביאין גט אין צריכין אלא
גירשה מי
לא
מהימני אדהכי אתא ההוא
הוא אתי לאיחלופי בקיום
להימוניה ביחידי כמו
הכתיבה ישנו נמי שליח הגט :
לאחר שלמדו עסקינן דלמאי ניחוש לה
שטרות דעלמא. רבה בר
ט
חברא
בגט. תוס' הרא"ש.
ומר סבר לפי שאין עדים מצויין
בר חנה חלש על גביה רב
ט. כמו עדי חתימה,
אי לשמה הא איכא אי לקיימו הא
יהודה ורבנן לשיולי ביה
וכיון דההוא דמעיד
לקיימו. השתא הוה מצי לאקשויי ולפלוג
רבי
יהודה
איכא דשנים הם ורבנן דפסלי גזרי שמא יחזור דבר לקלקולו ורבי
בעו מיניה שנים שהביאו
אחתימה לא מעיד אכתיבה
ברישא: ורבה אמר לך דכולי עלמא כו'. הוא הדין דמצי
יהודה סבר לא גזרינן דתרי דמייתי גיטא לא שכיחא ולא גזרו
גט ממדינת הים צריכין
הוה אתי לאחלופי בקיום
שטרות דעלמא. תוס'
לומר בפנינו נכתב ובפנינו
בה רבנן: ולפלוג נמי רבי יהודה ברישא. באחד אומר
לשנויי דרבה כלישנא קמא י דלדידיה נמי בי תרי דמייתי גיטא אין
הרא"ש.
י. ולאחר
נחתם או אין צריכין אמר
צריכין משום דלא שכיחא כדאמרן בפ"ק (לעיל ה.) :
בפני נכתב ואחד אומר בפני נחתם כיון דיוצא מתחת ידי שניהם
יא
יב
יג
יד
שלמדו.
רשב"א.
להן אין צריכין ומה אילו
ומר סבר לא גזרינן. פי' בקונטרס דלא גזר רבי יהודה שמא
יא. לומר בפ"נ ובפ"נ.
יאמרו בפנינו גירשה מי
דלקיימו ליכא למיחש ולשמה נמי הא למדו ולקלקול לא חייש:
רשב"א. דמשום לשמה
לא מהימני פי' גם (קים)
לא למעוטי בפני נחתם אבל לא בפני נכתב. דחד הוא ופסולין
יחזור דבר לקלקולו דבי תרי דמייתי גיטא מילתא דלא שכיחא
ליכא כיון דהוי אחר
כשאומרים שהבעל נתנו
שלמדו, ולא גזרי' נמי בהא
משום גזירה דלמא אתי לאיחלופי הוא: אתמר נמי. כלישנא
ולא גזרו ביה רבנן ובחנם פירש כן דאפי' בחד נמי לא גזור דהא מסיק
להן לתתו לאשתו יהיו
שמא יחזור דבר לקלקולו.
נאמנים וכיון שהבעל נתנו
למעוטי בפני נחתם אבל לא בפני נכתב ומפרש טעמא משום איחלופי
בתרא דרבי יוחנן דבגט
יוצא מתחת ידי שניהם מחלוקת:
שיטות קדמונים. יב. דתרי
להם להוליכו לאשתו פיו
דמייתו גיטא, מילתא.
ולא קאמר טעמא שמא יחזור דבר לקלקולו והיינו טעמא דנראה
חברא
כק' עדים שהוא כתבו
שיטות קדמונים. יג. ולא
לו
לגמרא כיון
דרבנן
לא מפלגי וגזרו
בין בחד בין
בתרי
לרבי
יהודה נמי לא מיסתבר לחלק כיון דלא גזר בתרי הוא הדין בחד:
והחתימו ואין לך קיום
גזרו בה רבנן. רשב"א.
גדול מזה ושוב אינו יכול
יד. אלא דלארווחא
הא
לבוא ולערער וכך הלכה:
למתני' לרבה קאמר. ועוד
נ"ל דכיון דרבה אוקי מתני' דפ"ק משום שאין בקיאין לשמה, כל היכא דמצי לאוקומי כולה מתני' בהכין, מחזר ומוקי. רשב"א.