ג:
המביא גט פרק ראשון גיטין
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
דתנן
אין כותבין במחובר וכו'. הך סוגיא ובסמוך נמי דמוקי רב
אי רבי מאיר. דאמר עיקר השטר זו היא חתימתו: חתימה. לשמה
א) לקמן כא:, ב) ב"ב קעו.
א [מיי' פ"א מהל' גירושין
לקמן יז: פו., ג) לקמן כג.
הל"ו טוש"ע אה"ע סי'
אשי מתניתין כר' יהודה אתיא כריש לקיש דפ"ב (לקמן דף כא:)
בעי דכי כתיב וכתב לה אחתימה כתיב כדקתני לקמן (דף כא:) כתב
❖
קכד סעי' ד]:
כו: כתובות פה.,
דמוקי מתניתין כר"מ דחתמו שנינו דמשמע חתימה ממש אבל רבי
גט על המחובר כשר ואע"ג דכתיב וכתב ונתןד) מי שאינו מחוסר אלא ד) [דברים כד],
❖
יוחנן ושמואל מוקי התם מתניתין כרבי
אלעזר וחתמו אתורף קאי
כתיבה ונתינה יצא זה שהוא מחוסר כתיבה קציצה ונתינה אפ"ה כיון
כלומר סיימו כמו תורה חתומה ניתנה
דחתמו בתלוש מכשר ליה ר"מ אלמא
מוסף רש"י
גליון הש"ס
וכתב דקרא אחתימה הוא: אין
דס"פ הניזקין (לקמן דף ס.) ולשמואל
חתימה לשמה אי רבי מאיר חתימה בעי
א
אין כותבין במחובר
כותבין. לכתחילה על המחובר שמא
ורבי יוחנן נמי יש להוכיח דר"מ
ברש"י ד"ה ולא בעי ר"א
לקרקע. דכתיב וכתב
כתיבה לא בעי דתנן א) אין כותבין במחובר
ונתן, שאינו מחוסר קציצה
חתימה ופליג עלה ר"א
לא בעי כתיבה לשמה כדמסיק בסמוך
יחתום במחובר ומפסיל כדפרישית והכי
לקרקע כתבו על המחובר לקרקע תלשו
(לקמן כא:). ג' גיטין
וכו'. ק"ל הא י"ל כפשוטו
א
מדרב נחמן דאמר אומר היה ר"מ
מפ' בפ"ב (דף כא:): ואי ר' אלעזר. דאמר
פסולין. לינשא בו (רשב"ם
על הת"ק במה דתולה
חתמו ונתנו לה כשר אי רבי אלעזר כתיבה
אפילו מצאו באשפה כו' וא"ת והיכי
מדאורייתא גט שאין עדיו חתומין
ב"ב קעו.). ואם ניסת
דווקא שהוא כתב ידו אבל
בעי חתימה לא בעי וכי תימא לעולם רבי
הולד כשר. האי תנא
דכתב סופר ואין עליו
מוכח מהכא דלא בעי כתיבה לשמה
עליו כשר אלמא וכתב כתיבה היא
לאו כר"מ סבירא ליה
עדים אפילו בדיעבד פסול
אלעזר היא וכי לא בעי רבי אלעזר חתימה
דמשמע: כתיבה בעי. לשמה ולא
דילמא לכתחילה בעי כתיבה לשמה
דאמר עדי חתימה כרתי,
בזה הוסיף ר"א דאע"פ
לשמה מדאורייתא מדרבנן בעי והא שלשה
דלר"מ הולד ממזר, ולמאן
שאינו כתב ידו ואין עליו
חתימה: והא שלשה גיטין פסולין. דקא
כדבעי לכתחלה בתלוש וי"ל דאפילו
דמוקי לה בגמ' כר"מ
עדים כשר בנתן לה בפני
גיטין פסולין דרבנן ולא בעי רבי אלעזר
אי לכתחילה בעי כתיבה לשמה לא
חשיב בפ' בתרא (לקמן פו.) וחד מינייהו
איכא למימר דכתב ידו
עדים. ואילולי דברי רש"י
אין עליו עדים: דרבנן. כלומר פסולייהו
מיתוקמא מתני' כוותיה כיון דדיעבד
חתימה לשמה דתנן ג' גיטין פסולין ואם
כמאה עדים דמי, ולאו
היה אפשר לפרש דכיון
ב)
כר' אלעזר סבירא ליה
דת"ק קורא שם פסול במה
כשר לא היו מתקנין לומר בפ"נ ועוד
אפי' לת"ק לא הוי אלא מדרבנן מדקתני
ניסת הולד כשר כתב בכתב ידו ואין עליו
דאמר עדי מסירה כרתי,
דפסיל לכתחילה לא הוי ליה
אם ניסת הולד כשר: ולא בעי רבי
דתנן בריש פ"ב (לקמן דף טו.) דאי
דהא פליג ר"א בסיפא,
לר"א למינקט כשר במה
עדים יש עליו עדים ואין בו זמן יש בו זמן
אלעזר חתימה. $ ופליג עלה ר"א
לא אמר בפני נכתב פסול ותימה לר"י
אלא כיון דכתב ידו הוא
דפסול לכתחילה והול"ל
ואין בו אלא עד אחד הרי אלו שלשה
וכתב ונתן קרינא ביה,
דהולד כשר. אח"כ כתב
דהכא משמע דלא מיתוקמא מתני'
דאפילו לכתחילה תנשא אלמא פסולא
ואע"ג דליכא עדי מסירה
לי נכדי הרב מהו' שמואל
גיטין פסולין ואם ניסת הולד כשר רבי
דרבנן נמי לית ליה: שלשה גיטין
כר"מ משום דר"מ לא בעי כתיבה
כשר מדאורייתא ומיהו
בנימין ני' שכבר עמד
אלעזר אומר אף על פי שאין עליו עדים אלא
פסולין. לכתחילה: כתב בכתב ידו.
לשמה ולקמן (דף ה:) תניא בהדיא
רבנן פסלינהו דלמא אתי
בזה הגאון בה"ז בספרו
❖
לאכשורי בכתב סופר הלכך
תפארת שמואל למהרש"ק:
שנתנו לה בפני עדים כשר וגובה מנכסים
ידי הבעל: ואין בו זמן. באי זה זמן
המביא גט ממדינת הים נתנו לה ולא
לא תינשא ואם ניסת הוולד
נכתב: ואין בו אלא עד אחד. וכתב
אמר בפ"נ ובפני נחתם יוציא והולד
משועבדים שאין העדים חותמים על הגט
כשר, ודוקא כתב ידו, אבל
ידי סופר: ואם נישאת הולד כשר.
ממזר דברי ר"מ ולרבא ניחא דבעי
כתב סופר ואין שם עד
אלא מפני תיקון העולם ואלא רבי מאיר
מוסף תוספות
הולד ממזר
.
(לקמן פו.)
בפני נכתב דלא ליתי לאיחלופי והא
אלמא ת"ק גופיה לא פסיל אלא
היא וכי לא בעי רבי מאיר כתיבה לשמה
ואין עליו עדים. אלא
א. והאי דנקט תלמודא
דאמר רב נחמן בסמוך דלר"מ מצאו
מדרבנן ומדפליג ר"א עליה שמע מינה
שיטתיה אליבא דר"ל
שנמסר לה בפני עדים,
מדאורייתא מדרבנן בעי והא אמר רב נחמן
ג)
משום דפשטיה דמתני'
אפילו לכתחילה מכשיר: וגובה
באשפה כשר היינו כשהבעל עצמו
דעדי מסירה כרתי לה
אומר היה רבי מאיר
אפילו מצאו באשפה
דחתמו כר"ל משמע. תוס'
. ואין
בדיעבד
(ב"ב שם)
מנכסים משועבדים. גובה כתובתה
נותנו לה או בא"י אבל שולח גט
הרא"ש. ב. עי' רמב"ן
בו זמן. זמן תקנתא
וחתמו
ותוס' הרא"ש. שמתרצים.
ממדינת הים צריך שיראה השליח
בגט זה מנכסים משועבדים דתנן
דרבנן משום בת אחותו
ג. דלא אמרו 'כל
כדאמרינן (יז:) הלכך הולד
כתיבת הגט שיוכל לומר בפני נכתב דלא ליתי לאיחלופי אבל לרבה
בכתובות (דף פט.) הוציאה גט ואין עמו כתובה גובה כתובתה. לישנא
המשנה ממטבע שטבעו
כשר (לקמן פו.). אלא
קשה דלית ליה טעמא דאיחלופי אף לפי המסקנא דרבה אית ליה דרבא
אחרינא גובה מנכסים משועבדים אם שטר מלוה הוא גובה מנכסים
חכמים בגיטין' אלא במה
עד אחד. פליגי בה
כדפירשנו : שלשה גיטין פסולים. איכא דמוקי בפ' בתרא (לקמן
שתקנו בגיטין בלחוד
משועבדים. שט"ח נמי קרי גט כדאמר בעלמא (ב"ק דף צה.) וגט חוב שאין
ב
בגמרא איכא למ"ד אכתב
ואינו נוהג בשאר שטרות
ידו קאי, אפילו הכי
בו אחריות: אלא מפני תיקון העולם. שמא ימותו עדים ושוב אין לו עדות
דף פו.) הך מתני' כר"מ אע"ג דאית ליה לר"מ כל המשנה ממטבע
וכו'. ריטב"א לקמן פו.
אשמעינן דלכתחילה לא,
ד. של נכסי מלוג. תוס'
שטבעו חכמים בגיטין הולד ממזר אור"ת דהכא היינו טעמא דהולד
לפיכך נהגו לחתום דאם ימותו תראה חתימתם לעדים אחרים ויכירוהו:
ורישא אשמעינן דאפילו אין
הרא"ש. ה. שמא נכתב
כשר דכך היה המטבע שלא יפסל הולד בהנך שלשה ואע"ג דר"מ סבר
וכי
ג
בו עד אם ניסת הולד כשר,
בניסן ולא בא לידי הבעל
ואיכא למ"ד אכתב סופר
עד תשרי. תוס' הרא"ש.
וכתב היינו וחתם מ"מ כשר הולד בכתב ידו ואין עליו עדים דכיון שהבעל עצמו כתב אין לך חתימה גדולה מזו ואין בו אלא עד אחד למ"ד
ו. בגט זה. תוס' הרא"ש.
קאי ואפילו הכי הולד כשר,
בפ' בתרא (לקמן פו:) כתב ידו ועד שנינו שפיר אלא למ"ד כתב סופר ועד קשה ניחוש דשמא סופר כתבו להתלמד וזרקו לאשפה ובאתה האשה
ז. עד שתביא ראיה מתי
דסופר הוה ליה במקום
נכתב, ולמה פסלו אותו.
והחתימה עליו עד אחד ואין כאן שנים וי"ל שהסופרים חוששים למכשול ונזהרין בכך ומיהו אין רגילות להזהר לגמרי שתחשב כתיבת סופר
עד שני (שם). אף על
כעד אחד: כתב בכתב ידו ואין עליו עדים. טעמא דפסול משום שיוכל לכתוב הזמן כמו שירצה והוי כאין בו זמן וא"ת בשלמא למ"ד
תוס' הרא"ש. ח. פירות.
פי שאין עליו עדים.
תוס' הרא"ש. ט. בלבד
אלא
ואינו כתב ידו,
בפ"ב (לקמן דף יז.) דתקנו זמן בגיטין שלא יחפה על בת אחותו הכא בכתב ידו נמי איכא למיחש שמא יחפה אבל למאן דמפרש התם דתקינו
בלא עדי חתימה. רשב"א.
שנתנו לה בפני עדים
י. מפני שיכול להזדייף.
זמן משום פירי קשה לר"י מה חשש יש בכתב ידו ואם יש לחוש שיקדים זמן לטובת האשה אע"פ שבא לגרשה ולעשות עמה קנוניא שתגבה
כשר. לינשא לכתחילה
רשב"א. יא. דמכשיר
(שם). וגובה מנכסים
מלקוחות שמכר להם פירות בינתים מאותו הזמן הכתוב בגט עד עכשיו כמו שאנו חושדין את האשה גבי שובר כתובה בסוף שנים אוחזין (ב"מ
ד
ה
בדבר שיכול להזדייף. תוס'
משועבדים. כלומר ואם
הרא"ש. יב. מדקאמר
דף יט.) א"כ לא נסמוך עליו לטרוף לקוחות מזמן הכתוב בו וי"ל דודאי אינו נאמן ולכך פסלוהו דלפעמים תפסיד האשה שלא כדין כשיכתוב
ו
ז
ח
שטר מלוה הוא אותו
ת"ק אין כותבים ואיהו קא
השטר הכתוב בכתב ידו
הבעל יום שעומד בו ולא יקדים הזמן ואז היה לה לטרוף לקוחות מזמן הכתוב והיא לא תוכל לטרוף לפי שאנו חושדין אותו שהקדים הזמן
מכשיר משמע דמכשירין
ואין בו עדים אלא שמסרו
לכתוב וליתן קאמר. רשב"א
ולכך פסלוהו דהשתא בדין לא תטרוף האשה מזמן הכתוב כיון שהגט פסול דדוקא בגט כשר גובה מיום הכתיבה ועי"ל דחיישינן דאחר הכתיבה
בפני עדים, גובה מנכסים
ועי' מהרש"א. יג. דכיון
יש
מיד תתפוס הפירות ותאמר שכבר נתגרשה מזמן הכתוב בו: בו זמן ואין בו אלא עד אחד. למ"ד כתב ידו ועד שנינו (לקמן פו:) תנא כתב בכתב
משועבדים (ב"ב שם).
שהגט בידה ועדים
ידו ואין עליו עדים לאשמועינן דאפ"ה הולד כשר וסיפא דאין בו אלא עד אחד איצטריך דאפ"ה לא תנשא לכתחילה: יש בו זמן. נראה
מפני תיקון העולם.
חתומים בו תלינן
דמסתמא נעשה גם בעדי
שמא ימותו עדי מסירה
רבי
ה"ה דאין בו זמן אלא לאשמועינן אע"ג דיש בו זמן לא תינשא לכתחילה: אלעזר אומר אפילו אין עליו עדים כו'. וא"ת דילמא דוקא
מסירה. תוס' הרא"ש לקמן ד.
ויבא הבעל ויערער לומר
כתב בכתב ידו או בעד אחד דאיירי ת"ק מכשיר ר"א וי"ל דהלשון אפילו אין עליו עדים משמע דאין עליו עדים כלל ועוד דקתני דאין העדים
ד"ה דקיימא. יד. ופרכינן
לא גרשתיה (לקמן פו.)
.
וסבר רב. רשב"א.
אפילו מצאו באשפה.
חותמין על הגט אלא מפני תיקון העולם משמע דבעדי מסירה לחוד סגי ונראה לר"י דאף לכתחילה מכשיר ר' אלעזר בעדי מסירה כדפירש
ט
טו. א"ל אע"פ שהוחזק
ולא נכתב לשם אשה כלל
בקונטרס מדקתני לקמן בפ"ב (דף כא:) אין כותבין על הנייר מחוק וחכמים מכשירין ואמר מאן חכמים ר"א דאמר עדי מסירה כרתי ומשמע
כת"י בב"ד אינו גובה אלא
י
יא
(לקמן כו:).
מנכסים בני חורין. רשב"א.
מכשירין וכותבין יב והדתנן בהשולח (לקמן דף לד:) התקין ר"ג שיהו העדים חותמין על הגט לא שצריך לעשות כן אלא תיקן שילמד להם לעשות כן
טז. בכתב ידו. תוס'
שלא יצטרכו לעדי מסירה כשירצו להראות לראיה השטר והגט אבל אם באים לסמוך לכתחילה אעדי מסירה סומכין: וגובה מנכסים
יג
הרא"ש. יז. פי', ע"י שטר
כתובה גובה ולא ע"י הגט.
משועבדים. לשון שני פי' בקונטרס אם שטר מלוה הוא גובה מנכסים משועבדים וכן נראה לר"ת עיקר דאפילו בשאר שטרות גובה בעדי
תוס' הרא"ש. דמשעת
מסירה מנכסים משועבדים כדמשמע בפ' בתרא (לקמן דף פו:) דאמר רב הלכה כר"א בגיטין ובשאר שטרות לא והא קתני וגובה מנכסים
יד
כתיבה שעביד נפשיה.
רשב"א. יח. לו בכתב ידו
משועבדים אלמא דר"א איירי נמי בשאר שטרות וקשה דאמר בגט פשוט (ב"ב דף קעו.) הוחזק כתב ידו בב"ד מהו פי' מהו שיגבה ממשעבדי
טו
שלוה ממנו מנה. שיטות
ומייתי מהך דגיטין דקתני וגובה מנכסים משועבדים ומשני שאני התם דאיכא כתובה משמע דדוקא בגט איירי ולא בשאר שטרות ורשב"ם
טז
יז
קדמונים.
גרס התם שאני התם דמשעת כתיבה שיעבד נפשיה פירוש כשנכתב השטר נכתב כדי למוסרו בפני עדים שיהו עדי מסירה במקום עדי חתימה
והוי קול כאילו עדים חתומים אבל לעיל איבעיא לן הוחזק כתב ידו בב"ד ומסר בינו לבין עצמו ולא נתכוין אלא להודאה יח ולא לעשות שטר
שיהיה לו קול והתם לא יועיל אפילו איתחזק בב"ד ורבינו חננאל פי' דההיא דגט פשוט (שם דף קעו.) פליגא אההיא דהמגרש (לקמן דף פו:)
ופסק רבינו חננאל שיש לסמוך אההיא דגט פשוט ולא מגבינן בעדי מסירה אלא מבני חרי והא דפריך סתמא דהש"ס בפירקין (דף יא.) גבי שטר
פרסאה דמסרי באפי סהדי ישראל אי הכי ממשעבדי נמי ליגבי לא קשה לפסק רבינו חננאל דמיירי בחתימי עליה סהדי עובדי כוכבים הדיוטות
כדפי' בקונטרס ומשום הכי ס"ד דגבי ממשעבדי כיון דמסרי באפי סהדי ישראל חשיבי הנך הדיוטות כערכאות וגם מלשון הקונטרס מוכיח
לקמן (יא.) דלא גבי ממשעבדי אלא בעדי חתימה: וכי לא בעי רבי מאיר כתיבה לשמה מדאורייתא אבל מדרבנן בעי. ופסול בדיעבד דבענין
אחר לא מתוקמא מתניתין כוותיה כדפיר' לעיל ואם תאמר ומאי שנא ממחובר דאמר לעיל אין כותבין לכתחילה אבל בדיעבד כשר אפילו
מדרבנן דמדאורייתא אין חילוק בין לכתחילה לדיעבד ויש לומר דהשתא מוקי ההיא מתניתין דמחובר כרבי אלעזר
וחתמו אתורף קאי:
וחתמו