המביא גט פרק שני גיטין
יז.
עין
משפט
מסורת הש"ס
נר
מצוה
הא
מקמי דאתו חברי לבבל. פי' בקונט' חברי היינו פרסיים ומקמי
חברא. פרסאי: שקלה לשרגא. שיש לפרסיים יום איד שאין מדליקין
יז א מיי' פ"ז מהלכות
א) [פסחים פז.], ב) [לקמן
כו: יבמות לא:], ג) [ע"ב],
גירושין הלכה ט סמג
אור באותו יום אלא בבית ע"ז שלהן: אמר. רבה בר בר חנה:
דאתו חברי לבבל היינו בימי כשדים נבוכדנצר ואויל מרודך
ד) [לקמן יח.], ה) [שייך
עשין נ טוש"ע אה"ע סימן
רחמנא או בטולך. או החביאנו בצילך או הגלינו בצל בני עשו
ובלשצר ובתר דאתו היינו כשכבש כורש את המלכות ומלך בבבל
לעיל במשנה טו.], ו) רש"ל
קמב סעיף [יח] יט:
שהן מכבדין אותנו: הבין דרכה. של תורה ולומדיה היכן היא ראויה
יח ב טוש"ע ח"מ סימן
וקשה לר"ת דעל כרחך חברים לאו היינו פרסיים דאמר בפרק עשרה
מ"ז, ז) [כתובות צד.],
❖
ח) [דף קסד: ],
מג סעיף טז:
להתיישב: גזירות. שגוזרין שמד
יוחסין (קדושין דף עב.) הראני פרסיים
יט ג מיי' פ"א מהלכות
דומין לחיילות של בית דוד הראני
שלא יתעסקו בתורה ולא יקיימו מצות:
חברא שקלה לשרגא
מקמייהו אמר רחמנא
גירושין הלכה כה
והגלה אותן לבבל. בחורבן הבית:
חברים דומין למלאכי חבלה ועוד
סמג עשין נ טוש"ע אה"ע
או בטולך או בטולא דבר עשו למימרא
פסקי רי"ד
סימן קכז סעיף ב:
הא מקמי דניתו חברי לבבל. בימי
דבפרק הבא על יבמתו (יבמות דף
❖
דארומאי מעלו מפרסאי והתני רבי חייא
כ ד מיי' שם הלכה כד:
א)
א' אומר בפני נכתב ושנים
כשדים נבוכדנצר ואויל מרודך
סג:) משמע דבימי ר' יוחנן אתו
אומרים בפנינו נחתם
מאי דכתיב 1 אלהים הבין דרכה והוא ידע
ובלשצר: לבתר דאתו חברי. משכבש
חברי לבבל דאמרו ליה לר' יוחנן אתו
כשר: אמר ר' אמי אמר ר'
את מקומה יודע הקב"ה בישראל שאין
יוחנן אפילו גט יוצא
כורש את המלכות ומלך בבבל:
חברי לבבל שגא נפל ואומר ר"י
תורה אור השלם
מתחת ידי עדי חתימה ולא
יכולין לקבל גזירת ארומיים עמד והגלה
מתחת יד עד כתיבה. דהשליח נאמן
דחברים הם אומה אחת שבאה בימי
1. אֱלֹהִים הֵבִין דַּרְכָּהּ
מתחת ידי עדי כתיבה
אותם לבבל לא קשיא הא מקמי דניתו
כשנים: פסול. ואע"פ ששניהם
רבי יוחנן וכשבאה לבבל הרשיעה את
כשר: אלמא קסבר שנים
וְהוּא יָדַע אֶת מְקוֹמָהּ:
❖
שהביאו גט ממדינת הים
איוב כח כג
הביאוהו: זימנין. פעם אחרת:
חברי לבבל הא לבתר דאתו חברי לבבל:
הפרסיים שהיו בבבל ואתקלקלו
אין צריכין לומר בפנינו
אשכחיה. ר' אסי לר' אמי: יתד
טפי מארומאי וא"ת למאי דפי' בקונט'
אחד אומר בפני נכתב ושנים אומרים
נכתב ובפנינו נחתם. פי'
אע"פ שעד הכתיבה אינו
היא. לשון אחרון זה אמת:
דמימי כורש באו פרסיים לבבל
גליון הש"ס
בפנינו נחתם כשר: אמר רבי אמי אמר
שליח ולא מהימן כבי תרי
מתני' נכתב בלילה ונחתם ביום.
ובהגוזל בתרא (ב"ק קיז.) אמרינן
גמ' מפני מה תקנו זמן
רבי יוחנן לא שנו אלא שהגט יוצא מתחת
וכמאן דליתיה דמי ונמצא
היינו חד יומא ואין כאן גט מוקדם:
דאמר ליה רב לרב כהנא עד האידנא
בגיטין. עיין בב"ב קעב
שאין לנו עדים על
יד עד כתיבה דנעשו כשנים על זה וכשנים
ע"ב תוד"ה עדי: תוס'
הכתיבה כשר כיון
ביום ונחתם בלילה. מוקדם הוא
הוה מלכותא דיוונאי דלא קפדי
ד"ה ריש לקיש וכו' ובפ'
על זה אבל מתחת ידי עדי חתימה פסול
דמיקיים גיטא בחותמיו
דמשמע דמההוא יומא איגרשה ולא
אשפיכות דמים השתא פרסיים נינהו
גט פשוט. עיין לקמן דף פ
אין אנו צריכין לעדות
אלמא קסבר שנים שהביאו גט ממדינת
❖
איגרשה עד למחר ובגמרא ג) מפרש
וקפדי אשפיכות דמים משמע דבימי
ע"א תד"ה כי יתביתו:
הכתיבה דלשמה לא
חיישי' כרבא: מתני'
הים צריכין שיאמרו בפנינו נכתב ובפנינו
מאי פסוליה: כל הגיטין. של מכר
רב אתו פרסיים לבבל ואומר ר"י
נכתב ביום ונחתם ביום
ומתנה והלואה: פסולין. דאתי
דהתם הכי פירושא עד האידנא הוה
נחתם אמר ליה רבי אסי אלא מעתה רישא
נכתב בלילה ונחתם בלילה
מוסף רש"י
למטרף לקוחות מיומא דכתיבה ושלא
מלכותא דיוונאי שמושלים של בבל
בלילה ונחתם ביום כשר
א
דקתני שנים אומרים בפנינו נכתב ואחד
עמד והגלה אותם
ביום ונחתם בלילה פסול
כדין: חוץ מגיטי נשים. דלאו לגוביינא
היו מיוונים ועכשיו המושלים הם
אומר בפני נחתם פסול ור' יהודה מכשיר
לבבל. שאין כשדים
ור"ש מכשיר שר"ש אומר
עבידא ובגמרא ד) מפרש לה: גמ'
פרסיים אבל לעולם פרסיים היו שם
אכזרים כשאר אומות
כל הגיטין שנכתבו ביום
ואפילו גט יוצא מתחת ידי שניהם פסלי
אחד
מימות כורש: ה) אומר בפני
מפני מה תיקנו זמן בגיטין. כיון
(פסחים פז:). ביום ונחתם
ונחתמו בלילה פסולין חוץ
רבנן אמר ליה אין זימנין אשכחיה דיתיב
בלילה פסול. וכל שכן
מגיטי נשים. פי' היכא
דלאו שטרא דגוביינא הוא: משום
נכתב וב' אומרים בפנינו נחתם כשר.
למחר וליומא אוחרא (לקמן
דנכתב ביום ונחתם בלילה
וקאמר דאפילו גט יוצא מתחת ידי עדי
בת אחותו. והיא אשתו ושמא תזנה
לרבא אפי' ליכא מעיד על הכתיבה
פז.). משום בת אחותו.
קדם זמן הכתיבה לזמן
חתימה כשר אלמא
קסבר שנים שהביאו
שמא יהא נשוי בת אחותו
תחתיו וחס עליה שלא תחנק וכותב
כשר ולא נקט אחד אומר בפני
החתימה יום אחד וה"ל
ותזנה תחתיו ויראה עדים
שטר מוקדם וחכמים
גט ממ"ה אין צריכין שיאמרו בפנינו נכתב
לה גט בלא זמן ונותן לה וכשמעידין
נכתב אלא אגב רישא דתני אחד ב:
ממשמשין ובאין ויחוס
פוסלין במוקדם ור"ש
אמר
ליה ר' אסי אלא מעתה
עליה בבית דין מוציאה גיטה ואומרת
ובפנינו נחתם אמר ליה רבי אסי אלא
עליה ויגרשנה ויאמר קודם
מכשיר כדמפרש טעמייהו
זנות שאתם מעידים כבר
רישא דקתני. קושיא דרבי
לקמן שר"ש אומר כל
גרושה הייתי ופנויה באותה שעה:
מעתה רישא דקתני
שנים אומרים בפנינו
נתגרשה (יבמות לא:)
הגיטין כגון שטרי הלואות
אסי אינה אלא במאי פליגי כדפרישי'
משום פירות. שמזמן הגט ואילך אם ימכור
משום פירות. לידע
נכתב ואחד אומר בפני נחתם פסול ורבי
ושטרי מקח וממכר
הבעל בפירות נכסי מלוג שלה תגבם
לעיל אלא שלא חש להאריך:
מאימתי תגבה מבעלה
דלגוביינא עבידי אם
יהודה מכשיר טעמא דאין הגט יוצא מתחת
נכתב ביום ונחתם בלילה פסול.
פירות שאכל מנכסי מלוג
נכתבו ביום ונחתמו בלילה
ואם לא היה בו זמן יהיה מוכר והולך
שלה, דקסבר משעה שנתן
פסולים דאתי למיטרף
ידי שניהם הא גט יוצא מתחת ידי שניהם
וכשתתבע לדין הויא ידה על התחתונה
לרבי יוחנן משום שמא
ג
עיניו בה לגרשה שוב אין לו
לקוחות שלא כדין אבל גט
❖
מכשרי רבנן אמר ליה אין והא זמנין לא
שיאמר לה קודם גירושין מכרתי:
יחפה על בת אחותו ולריש לקיש
לבעל פירות (שם).
דלא עביד לגוביינא כשר:
גמ' איתמר מפני מה תקנו
אמרת לן הכי אמר ליה יתד היא שלא
משום פירי דסבורין הדיינים שביום
לא
א
זמן בגיטין פי' כיון דלאו
תמוט: מתני' נכתב ביום ונחתם ביום בלילה ונחתם בלילה בלילה ונחתם
הכתיבה נחתם ותטרוף האשה
ב
לגוביינא עביד לא אתי
מוסף תוספות
מלקוחות שלא כדין פירות שמשעת
למיטרף ביה לקוחות
ביום כשר ביום ונחתם בלילה פסול רבי שמעון מכשיר שהיה רבי שמעון
ג
א. [דהיינו] (ש)השרים
דאע"ג דתנן (כתובות
כתיבה עד שעת חתימה:
אומר כל הגיטין שנכתבו ביום ונחתמו בלילה פסולין חוץ מגיטי נשים:
והפקידים. תוס' ב"ק קיז.
פח:) הוציאה גט ואין עמו
ור"ש מכשיר.
דלית ליה שמא
גמ' איתמר $ מפני מה תיקנו זמן בגיטין רבי יוחנן אמר משום בת אחותו
ד"ה השתא. ב. אמר בפני
כתובה גובה כתובת' לאו
ב)ד
נכתם. ריטב"א. ג. דהו"ל
יחפה כדאמר בגמרא ומשום
מזמן הגט טרפא אלא
מוקדם, ובגמ' מפרש
ריש לקיש אמר משום פירות ריש לקיש מ"ט לא אמר כרבי יוחנן אמר לך
מזמן כתובה וגיטא הוי
פירי נמי ליכא דקסבר משנתן עיניו
טעמא. תוס' הרא"ש.
ראיה שגירשה ונתחייב
זנות
ד. לדידיה נמי יפסל,
לגרשה שוב אין לבעל פירות דהיינו
כתובתה ומה יעשה לו אם
דכי אתי בלילה קמי עדים
הוא מוקדם: ר' יוחנן אמר
משעת כתיבה וא"ת וניחוש שמא נכתב בלילה והקדימו הבעל והאשה וכתבו זמן של יום לעשות קנוניא על הלקוחות ואע"פ שבא לגרשה
ד
לחתום. תוס' הרא"ש.
משום בת אחותו פי' שמא
ה. מצא. תוס' הרא"ש.
כדחיישינן בסוף פ"ק דב"מ (דף יט:) גבי שובר וי"ל דלעולם אין חותמין העדים כשרואין הזמן מוקדם אא"כ יודעים שביום הזמן
ה
ו
ז
ישא בת אחותו ותזנה
נכתב: מפני מה תיקנו זמן בגיטין.
ו. דחיישינן שמא כתבה
לא מצי למימר דתקינו זמן כדי שתוכל להוציא האשה
מן הבעל מזונות שלוותה ואכלה
תחתיו וחס עליה שלא
האשה שובר ליתן בניסן
תחנק וכותב לה גט בלא
קודם זמן הכתוב בגט שלא יוכל לומר לה גירשתיך מקודם לכן דבלאו הכי נאמנת אשה על כך מיגו דאי בעי תטמין את גיטה
ולא נתנה עד תשרי. תוס'
זמן ונותנו לה וכשמעידין
הרא"ש. ז. דהכא ליכא
ולא ידעו שהיא גרושה ולא תראנו עד שתרצה להנשא ואם יביא הבעל עדי מסירה אז לא תפסיד האשה שידעו העדים מתי נמסר
עליה בב"ד שזינתה תוציא
למיחש. תוס' הרא"ש.
אע"ג דבעל שאומר גירשתי את אשתי נאמן היינו דווקא מכאן ולהבא כדאמרינן ביש נוחלין (ב"ב
דף קלד:) ואפילו מכאן ולהבא לא
ח. דפעמים שנכתב
הגט ואומרת גרושה הייתי
בניסן ואינו נותנו עד תשרי
באותה שעה משום האי
מצינו שיהא נאמן כשאשתו מכחישתו ועוד דמשום מזונות לא היו צריכין לתקן זמן כמו שאפרש על רבי יוחנן בסמוך דאפילו אין בו
והיא לא תדע מתי נכתב.
טעמא פסול המוקדם דאי
זמן יכולה האשה לבקש עדי מסירה שיעידו בפני ב"ד או עדים שהיום נתגרשה ויכתבו לה שטר אחר ו)(ומיהו שמא לא יתרצו עדי
תוס' הרא"ש. ט. דהא
אמרת המוקדם כשר
מפסדא פירות משעת
מסירה לבא עמה לב"ד או לומר לעדים ויכתבו לה שטר אחר שמאותו יום נתגרשה ואדרבה ע"י הזמן פעמים היא תפסיד מזונות שלא
פעמים שזינתה בניסן
כתיבתו עד שעת זמן
ומקדים וכתיב לה גיטא
כדין כשלא גרשה בשעת הכתיבה) וא"ת וגט שיחרור למה תיקנו בו זמן דאי משום מעשה ידיו בלא זמן נמי יוכל לבא לב"ד ויכתבו לו
הכתוב בתוכו. רשב"א. ועי'
מאדר ואומר עכשיו לעדים
מהרש"א. י. אלא ש"מ
שמאותו יום נשתחרר ואפי' למ"ד [ב"מ יג.] עדיו בחתומיו זכין לו אינו זוכה במעשה ידיו מיום הכתיבה כיון שאין בו זמן ואין מוכיח מתוכו מתי נכתב כמו
הגט הזה כבר כתבתיו
דמאוחר כשר. שיטות
בשני שטרות היוצאין ביום אחד דאפילו לאביי דאמר עדיו בחתומיו זכין לו זה שמסר לו תחילה קנה דבפרק זה בורר (סנהדרין דף כח:)
מאדר ולא היה בדעתי
ז)
קדמונים. יא. דהו"ל
ליתנו לה ועכשיו נמלכתי
משמע דאביי סבר כרבי אלעזר דאמר עדי מסירה כרתי ולרבי אלעזר על כרחך זה שמסר לו תחילה קנה כדמוכח בפרק מי שהיה נשוי
כאילו התנה עמה ואמר לא
ליתנו לה והם יחתמו בו
תתגרשי עד יום פלוני. ר"ן.
(כתובות צד:) והיינו משום דלא אמרינן עדיו בחתומיו זכין לו אלא היכא דמוכח מתוכו והוא הדין הכא באין בו זמן כלל ואומר ר"י דתקנו
עכשיו בניסן אע"פ שהוא
יב. בעידי מסירה. תוס'
זמן דאי לא הוי ביה זמן פעמים שהיה אדם מוכר עבדו ואח"כ כותב לו גט שיחרור בלא זמן והיה אומר העבד לרבו שני אייתי ראיה
מוקדם לפי' פסלוהו שלא
הרא"ש.
יג. דבעינן
יחתמוהו העדים ולא יוכל
תרתי. תוס' הרא"ש.
לחפות עליה: ור"ל אמר ששטר מכר שלך קדם לשחרור שהעבד הוא מוחזק בעצמו והלוקח בא להוציא ממנו השעבוד אבל הכא הבעל מוחזק ולא האשה:
יד. ומאוחר אע"פ שיש
משום בת אחותו.
שלא יחפה עליה כשאין בו זמן דלא אמרינן אוקמה אחזקת אשת איש והשתא הוא דאיגרשה כיון שהיא גרושה
לו קול אין ראוי לגרש בו,
משום פירות פי' שמזמן
לפנינו ועוד אדרבה אוקמה בחזקת כשרה שלא נבעלה כשהיא אשת איש: ריש לקיש אמר משום פירות. כדי שתדע האשה
והיכא דאין עסוקין באותו
הגט אם ימכור הבעל
ענין אע"ג דראוי לגרש בו
פירות נכסי מלוג שלה היא
מתי נכתב ונחתם ולא תפסיד פירות עד שעת נתינה וא"ת גט מאוחר יפסל מהאי טעמא $ ובפ' גט פשוט (ב"ב קס.) מוכח דכשר דאמר
ח
ט
אין לו קול. תוס' הרא"ש.
תגבם ואם לא היה בו זמן
טו. והו"ל
מוקדם.
גט מקושר שכתבו עדיו מתוכו כשר מפני שיכול לעשותו פשוט ואז יהיה מאוחר דמקושר אמרי' התם ח)מלך שנה מונין לו שתים ועכשיו
היה מוכר והולך
רשב"א. טז. בחתימת ב'
וכשתתבע לדין הויא ידה
ימנו מזמן הכתוב בו כדין פשוט שלא ידעו דתחילתו מקושר היה ואומר ר"י דבמאוחר אין הבעל מפסיד פירות משעת חתימה אלא משעת
י
החתומין בו. רשב"א.
על התחתונה שיאמר לה
הזמן דאין ראוי לגרש בו אפילו נתנו לה לאלתר ואין הגירושין חלים עד הזמן יא אבל נכתב ביום לרבי שמעון ראוי לגרש בו מיד אע"פ שלא
קודם גירושי' מכרתי
נחתם ע"י עדי מסירה דר"ש סבר כר' אלעזר דעדי מסירה כרתי כדאמרינן בפ"ק (לעיל ט:) ולרבנן אע"ג דראוי לגרש בו כיון דליכא נמי
יב
והמוקדם פסול שלא
הפסידה פירות אלא
קול אין הבעל מפסיד פירות יג אבל כשעסוקים באותו ענין דיש קול וראוי לגרש בו מפסיד הבעל פירות משעת כתיבה כדאמר לקמן יד וקשה
משעת חתימה ואתיא
לר"י דאמרי' לקמן (דף יח:) אמר לעשרה כתבו גט לאשתי וחתים בו בי תרי מינייהו ביומיה ואינך מכאן עד עשרה יומי דר"ל אמר כולם
למיטרף לקוחות שלא
משום עדים ופסול ואמאי והרי יש לו קול והרי ראוי לגרש בו דאם היה רוצה הבעל לא היה מקפיד על העשרה ויפסיד פירות
כדין משעת כתיבה ועד
טו
טז
שעת
משחתמו ב' הראשונים ויהא כשר לגרש
בו וי"ל כל זמן שהבעל מקפיד ולא חתמו כולם אין קול עד שיחתמו כולם או שיהו עסוקין לחתום:
זנות