יז:
המביא גט פרק שני גיטין
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
זנות לא שכיחא. פירוש זנות בעדים ובהתראה לא שכיח אבל
לא שכיח. ולא חשו בה רבנן:
עד שעת נתינה. הלכך זמן כתיבת
כא א מיי' פ"א מהלכות
א
א) לקמן פו. וש"נ, ב) [דף
יח.], ג) ס"א לילה, ד) ס"א
גירושין הלכה כו
לא בעי למימר דשום זנות לא שכיח דהא בריש כתובות
גט לא מהני מידי דכי אתיא למיטרף בעיא לאתויי סהדי אימת
סמג עשין נ טוש"ע אה"ע
קודם אותה לילה,
מטא גיטא לידה: משום הכי מכשר ר' שמעון. בגט מוקדם
(דף ב.) תקנו שתהא בתולה נישאת ביום הרביעי שאם היה לו טענת
ה) בדפו"ר דאי, ו) ז"א
סימו קכז סעיף א:
כב ב מיי' שם הלכה כו
בתולים ישכים לבית דין דחיישינן לאיקרורי דעתא ומסתברא
כדאמר לקמן קסבר ר' שמעון כיון שנתן עיניו לגרשה שוב אין לו
מלשון התוס', ז) במהרש"ל
ב ו)
ב)
סמג שם טוש"ע שם
יש כאן טעות שכתב דאית
דטפי איכא למיחש לשמא תזנה
פירות הלכך אם אתיא למיטרף
❖
סעיף ח:
במקום דלית,
מלשמא זנתה ועוד דהתם אע"ג דלא
לקוחות דפירות מיום כתיבה שפיר
זנות לא שכיחא א] ורבי יוחנן מאי טעמא לא
כג ג ד מיי' שם טוש"ע
❖
שכיח עשו תקנה וחשו שלא תאסר
עבדא. וטעמא דרבנן לקמיה מפרש:
אה"ע שם סעיף ז:
אמר כריש לקיש קסבר יש לבעל פירות עד
אלא לרבי יוחנן. דאמר זמן משום
עליו עולמית ויתפסנה באיסור אבל
גליון הש"ס
שעת נתינה $ בשלמא לריש לקיש משום הכי
בת אחותו איתקן: מאי טעמא דרבי
הכא לא חשו אי מחייבת מיתה ולא
גמ' בשלמא לר"ל.
קא מכשיר ר"ש אלא לרבי יוחנן מאי טעמא
מוסף רש"י
מיקטלה כיון דלא שכיח: עד שעת
שמעון דמכשיר. הא זמנין דזנאי באותו
כעין זה ב"מ ד' מז
דר"ש דמכשיר אמר לך רבי יוחנן אליבא דר"ש
ע"ב ובהיפוך: תוס'
ג' גיטין פסולין.
נתינה. פי' בקונט' הלכך זמן כתיבת
ג)יום ועודנה אשת איש דכל זמן שלא
❖
לכתחילה. (לעיל ג:).
ד"ה איפוך וכו' משעת
לא קאמינא כי קאמינא אליבא דרבנן בשלמא
נחתם לא ניתן לה וכשמעידין על
הגט לא מהני (א) דכי בעיא למיטרף
חתימה. עיין בב"ב דף קמו
לרבי יוחנן היינו דאיכא בין רבי שמעון
ע"ב ובתוס' שם ד"ה
זנותה מוציאה גיטה וכתוב בו מאותו
בעיא לאיתויי סהדי אימת מטא גיטא
ד)
❖
נכנס:
יום ואומרת גרושה הייתי: אליבא
פסקי רי"ד
לרבנן אלא לריש לקיש מאי איכא בין רבי
לידה אע"ג דבכל שטרות אין צריך
דר' שמעון לא קאמינא. דלר"ש ודאי
להביא עדים אימת מטא השטר לידיה
שמעון לרבנן פירי דמשעת כתיבה ועד שעת
חתימה: ר"ל מ"ט לא
אמר כר' יוחנן אמר
אפי' למאן דלית ליה עדיו בחתומיו
זמן לאו משום בת אחותו איתקן אלא
ז)
הגהות הב"ח
חתימה איכא בינייהו והא איפכא שמעינן
לך זנות לא שכיחא ור'
משום פירות: אליבא דרבנן. דמשום
זכין לו היינו משום דלדידיה אין כותבין
(א) תוס' ד"ה עד וכו' לא
להו דאתמר מאימתי מוציאין לפירות רבי
יוחנן מ"ט לא אמר כר"ל
❖
שטר ללוה אלא א"כ מלוה עמו בר
הכי פסלי רבנן דקא סברי זמן משום
מהני מידי דכי:
קסבר ר' יוחנן יש לבעל
יוחנן אמר משעת כתיבה וריש לקיש אמר
פירות עד שעת (כתיבה)
בת אחותו: בשלמא לר' יוחנן. דאמר
משטרי אקנייתא כדאמרי' בפ"ק דב"מ
משעת נתינה איפוך אמר ליה אביי לרב
[נתינה] פי' והלכך זמן
(דף יג.) הלכך כיון שהיה מלוה שם
לרבנן משום בת אחותו ולר' שמעון
הגהות מהר"ב
כתיבת הגט לא מהני דכי
יוסף ג' גיטין פסולים ואם ניסת הולד כשר
משום פירות: היינו דאיכא בין רבי
אמרי' שמיד מסר לו אבל גט אשה
א)
אתיא למיטרף לקוחות
רנשבורג
בעיא לאיתויי שהדי אימת
מה הועילו חכמים בתקנתן אהנו דלכתחילה
שמעון לרבנן. טעמא דפלוגתייהו
כותבין לאיש אע"פ שאין אשתו עמו
א
א] גמ' ור' יוחנן מ"ט
מטא גיטה לידה. ור"ל
משום עיגונא כמו כל גיטין הבאין
בהכי לרבנן פסול גט מוקדם משום
לא תינשא גזייה לזמן דידיה ויהביה ניהלה
ב
לא אמר כריש לקיש קסבר
סבר משעת חתימה אבדם
ממדינת הים אבל קשה לר"י מהא
בת אחותו ולר"ש כשר דקסבר זמן
יש לבעל פירות עד שעת
דקסבר אע"פ שאיחר
מאי אמר ליה לרמאי לא חיישינן כתוב בו
נתינה. עי' ב"ב דף קמו
לתתו לה עדיו בחותמיו
דאמר בסוף פ"ק דב"מ (דף יט.)
משום פירות איתקן והלכך גט מוקדם
שבוע שנה חדש שבת מאי אמר ליה
ע"ב תוד"ה נכנס אחריה
זכין לה בפירות כשנותן
❖
מצא גט אשה בשוק בזמן שהבעל
כשר דאי טרפא משעת כתיבה שפיר
וכו':
לה זכתה למפרע משעת
ג כשר ומה הועילו חכמים בתקנתן אהנו
טרפא דהא נתן עיניו לגרשה: מאי
מודה יחזיר לאשה ופריך ניחוש דלמא
חתימה כדאמרינן (ב"מ
לשבוע דקמיה ולשבוע דבתריה דאי לא
יג.) בשטרי הלואות ומקח
איכא. במאי פליגי ואמאי פסלי רבנן
כתב ליתן בניסן ולא נתן עד תשרי
וממכר שעדיו בחתומיו
תימא הכי יומא גופיה מי ידעי' אי מצפרא אי
מוסף תוספות
ואזל וזבן פירי מניסן עד תשרי
הא שפיר טרפא דהא להכי איתקן
זכין לו הכי נמי אמרינן
מפניא אלא ליומא דקמיה וליומא דבתריה
א. ותתיר עצמה למיתה.
זמן: עד שעת חתימה. דלרבנן לא
ומפקא ליה לגיטא דכתב בניסן ואתיא
גבי גט אשה לגבי פירות
ד
שיטות קדמונים. ב. אלמא
והלכך הזמן מודיע ואם
הכא נמי אהני לשבוע דקמיה ולשבוע
למטרף לקוחות שלא כדין ומשני כי
בעיא למיטרף אלא מחתימה ואילך
בכי הא עבדינן תקנתא,
קדמה כתיבה לחתימה
אתיא למטרף אמרי' לה אייתי ראייה
הלכך מוקדם פסול דכי מפקא ליה
אלא פירושא כדכתיבנא.
ה)
דבתריה אמר
ליה
רבינא לרבא כתביה
ה"ל מוקדם ופסול:
רשב"א. ג. דלא חיישינן
והא איפכא שמעינן להו
אימת מטא גיטא לידך ואמאי קשה
אתיא למיטרף מיום כתיבה דסברי
ואותביה
לא בגיטין ולא בשטרות
דאיתמר מאימתי מוציאין
בו ביום נחתם: שמעינן להו. לרבי
ליה טפי אההיא ברייתא מבכל גיטין
שמא לא נמסרו ביום
לפירות ר' יוחנן אמר
הכתיבה אלא אמרי'
פסולין. ואחד מהם יש עליו עדים ואין
יוחנן וריש לקיש: ג' גיטין
שבעולם אלא משמע דוקא בגט הנמצא
דאיתרע בנפילה הוא דאמר
משעת חתימה ור"ל אמר
מסתמא נמסר ביום שנכתב
משעת נתינה: איפוך.
בו זמן ותנן דאם ניסת הולד כשר כיון דאי עבד שפיר דמי: מה
אייתי ראיה אימת מטא גיטא לידך אבל בכל גיטין אמרינן מסתמא
ונחתם, [והכא]. תוס'
ואימא ר' יוחנן אמר
הרא"ש.
ד. למאי
הועילו חכמים בתקנתם. משום בת אחותו ומשום פירות: אהנו
ביום שנכתב ונחתם נמסר ואומר ר"י ג דהכי פירושו עד שעת נתינה
משעת נתינה וכו' וקי"ל
דפרישית דבסתם גיטין לא
דלכתחילה לא תינשא. וכיון דהכי הוא אי בעי לכתוב גט בלא זמן
דכיון דיש לבעל פירות עד שעת נתינה לא הוצרכו לתקן זמן בגט
ר"ל ור' יוחנן הלכה כר'
מצי למימר אייתי ראיה
יוחנן: א"ל אביי לרב
אימת מטא גיטא לידך.
משום פירות דבאין בו זמן נמי תביא גיטה לב"ד או לעדים ויכתבו
לחפות על בת אחותו או למכור בפירות לא כתבו ליה סופרי הדיינים
יוסף ג' גיטין פסולין ואם
תוס' הרא"ש. ה. ומוקמי'
ולא חתמי עליה סהדי: גזייה לזמן ויהביה ניהלה. לאחר שכתב בו
לה שמאותו יום נתגרשה וא"ת ולר' יוחנן היאך כותבין גט לאיש
ד
לה בשטרי אקנייתא
נשאת הולד כשר מה
אע"פ שאין אשתו עמו ניחוש שמא יכתוב בניסן ולא יתן עד תשרי
זמן חתכו כדי לחפות על בת אחותו או למכור בפירות ויהביה ניהלה
[דמשעת קנין שעבודי
הועילו חכמים בתקנתם:
משעבד נפשי'. רשב"א],
אהני דלכתחלה לא תנשא
כדפרי' בפ"ק דב"מ (דף יב:) גבי כותבין שטר ללוה אע"פ שאין מלוה
ואמרי' דגט שאין בו זמן אם ניסת הולד כשר וכשמוציאתו הרי היא
ואיכא דמשני עדיו
פי' אחד מהן יש עליו
בחזקת מגורשת ולא מיקטלה מה הועילו חכמים בתקנתן: לרמאי לא
עמו וי"ל דגבי כותבין שטר ללוה פריך משום דמאן דיזיף בצנעה
בחתומיו זכין לו, והא לא
ה
עדים ואין בו זמן וכיון
שייך בגט, דחוב הוא
חיישינן. לרמאות כזה שהוא ניכר ונגלה לא עבידי אינשי דעבדי ולא
יזיף ויש לחוש שאחר זמן ימסור לו בצנעה ויסברו לקוחות שנמסר
שאם נשאת הולד כשר
לאשה. תוס' הרא"ש.
מה הועילה תקון חכמים
חשו רבנן להכי: כתוב בו. זמנו בשבוע פלונית של יובל ולא כתב
לו משעת כתיבה אבל גט צריך עדי מסירה ואפי' לר' מאיר [דאמר
ו
ו. דלא מיבעיא לר"א
שהתקינו משום בת אחותו
דאמר עדי מסירה כרתי
עדי חתימה כרתי] אומר ר"ת דבעינן עדי מסירה דאין דבר
איזו שנה או כתב שנה ולא כתב חדש או כתב חדש ולא כתב שבת או
או משום פירות ומהדר
דאפי' חתימי סהדי בגט
כתב שבת ולא כתב יום מאי: א"ל כשר. לכתחילה: מה הועילו חכמים
ליה אהני דלכתחילה לא
שבערוה פחות משנים וגם מפרסמין להוציא קול שהיא פנויה וידעו
ז
אכתי בעי עדים בשעת
תנשא וכיון שלכתחילה
מסירה וכו' אלא. תוס'
בתקנתם. הא לא ממנעי מלמכתביה נהליה: לשבוע דקמיה. שאם
לקוחות שלא נתגרשה מיום הכתיבה ויאמרו לה אייתי ראיה אימת כו'
לא תנשא בו לא חתמי
הרא"ש. ז. וכיון שיש
זינתה תיהרג: ולשבוע דבתריה. לפירות שאם ימכור בהם תוציא
ומיהו במשליש גט לאשתו דשמעתין ליכא למיחש לרבי יוחנן למידי
ח
סהדי ואין לחוש שמא
עדים בשעת מסירה וחזו
יכתוב בכתב ידו בלא
דזמן הכתיבה קדם ליום
לא משום פירות ולא משום שמא יחפה דכיון שרואים זמן הכתיבה
גיטה ותגבם. ואי אפשר לפרש דלשבוע דקמיה אהני לפירות שלא
עדים ויקדים הזמן ויחפה
המסירה מפקי לקלא שלא
קודם המסירה קלא אית ליה כדאמר בסמוך אגיטין הבאין ממדינת
תטרפם מלקוחות דבלאו זמן נמי לא טרפה דידה על התחתונה עד
נמסר ביום הכתיבה. תוס'
עליה דהיכא דזינתה ובא
הים וא"ת נכתב ביום ונחתם בלילה אמאי פסול הא אית ליה קלא
דמייתה ראיה דבתר גירושין זבין ולשבוע דבתרא לא מהני לזנות
הרא"ש: א"נ שע"י הקול
להוציא גט זה בכתב ידו
הכל זוכרין יום מסירתו.
לא משגחי' ביה דאמרי'
וי"ל דלא שייך למימר קלא אית ליה אלא כשמגרש ע"י שליח אבל
דלא תיקטול דבלאו זמן נמי לא מיקטלה דספק נפשות להקל:
רשב"א. ח. ברשב"א כתוב:
לחפות עליה כתבו: גזייה
ואותביה שמשליש וכל גט שלא
נכתב ביום ונחתם בלילה יש לחוש שימסור לה בעצמו בצנעה לחפות
לזמן דידיה ויהביה ניהליה
נימסר ביום הכתיבה הם
עליה ולהכי לא מצי לשנויי גבי כתביה ואותביה בכיסתיה דקלא אית ליה כדמשני אגיטין הבאין ממדינת הים וא"ת ואמאי כותבין גט
מאי א"ל לרמאי לא
שוים. ועי' פנ"י שאומר אי
חיישינן פי' יכתוב בו
לאיש ליחוש שמא תזנה ויתן לה בצנעה כדי לחפות עליה וי"ל דמסתמא מיד אחר הכתיבה יתן לה דלא מקדים פורענותא לנפשיה כדמשני
לאו דמסתפינאהיה נראהלהגיה
זמן כדי שיחתמו בו
איפוך.
גזייה
ומש"ה במקום ומיהו, ועי'
ריש לקיש אמר משעת כתיבה פירוש $ משעת חתימה: לזמן ויהביה ניהלה מאי כו'.
בסמוך גבי כתביה ואותביה בכיסתיה :
ט
י
יא
עדים ואח"כ כדי לחפות
מהרש"א ומהר"ם שי"ף.
והא דאמר בפרק ד' אחין (יבמות לא:) גבי מפני מה לא תיקנו זמן בקידושין משום דהיכי נעביד נינחיה גבי דידה מחקה ליה ופריך אי הכי גירושין
עליה יחתכנו וכיון שאם
ט. ואינו רגיל להשהותו
נשאת הולד כשר א"כ גט
אחר כתיבתו עד שיתננו
נמי נימא הכי ומשני התם להצלה דידה קאתי לא כמו שפירש שם בקונט' דאי מחקה ליה קטלינן לה דמוקמינן לה בחזקת אשת איש אע"ג
כשר הוא ויחפה על בת
לה. רשב"א. י. ר' יוחנן
דאי לא תיקון זמן מצי לחפויי עלה דמספיקא לא קטלינן לה השתא דתיקון זמן אי מחקה ליה מוקמינן לה בחזקת אשת איש וקטלינן לה דהא
אחותו: ואהדר לרמאי לא
אמר משעת נתינה. ריטב"א.
הכא משמע דאי גזייה לזמן לא קטלינן לה דקאמר מה הועילו חכמים בתקנתם ודוחק לומר דלא פריך הכא אלא למאן דאמר משום פירי
חיישינן מפני שהוא כבר
יא. אליבא
דרבנן.
ריטב"א. יב. אלא שהזמן
ידוע וניכר כי נחתך הזמן
אלא אומר ר"י דהכי פירושו התם להצלה דידה קאתי הגט בא להצילה ולהעיד עליה שהיא מגורשת ולכך יראה למחוק הזמן כי סבורה שיפסול
מרווח ויכול לחפות בזמן
כדי לחפות עליה ויראה
בכך אבל האמת דאי מחקה ליה לא קטלינן לה הכא לחובה דידה קאתי כלומר הקידושין באין לחייבה ולהעיד שהיא מקודשת ומחקה ליה לזמן:
עצמו. תוס' הרא"ש.
לרבים דלכתחילה עשה
כתביה ואנחיה כו'. הכא לא בעי לשנויי דאהני לקמיה כדאמרינן לעיל דגבי כתב חדש שבת כיון דאהני לקמיה לא חיישי' לחפויי
יג. דלא ידעינן אי
כדי לחפות עליה ואין
מצפרא אי מפניא. תוס'
אדם עושה עצמו רשע
שהכתיבה והנתינה כי הדדי נינהו כמו ביומא גופא כדאמרינן לעיל אבל גבי כתב ואנחיה בכיסתיה וגיטין הבאין ממ"ה
יב
יג
יד
הרא"ש. יד. לא נתגרשה
ולא חיישינן להכי: כתיב
בזמן הכתוב בגט. תוס'
שהנתינה היא אחר הכתיבה חיישי' שמא יחפה ויאמר שקר שמקודם לכן נתגרשה וכן נכתב ביום ונחתם בלילה פסול אע"ג דאהני לקמיה:
בו שבוע שנה חדש שבת
הרא"ש.
מאי א"ל כשר פי' כתוב
ואנחיה
בו שבוע פלונית של יובל
ולא פירש באיזה שנה אי נמי בשנה פלונית של שבוע ולא פירש באיזה חדש אי נמי בחדש פלוני ולא פירש באיזה שבוע בחדש אי נמי בשבוע פלונית ולא פירש באיזה יום א"ל כשר דדוקא שאין
בו זמן כלל תנן דפסול אבל האי דאיכא זמן כל שהוא כשר ומה הועילו חכמים בתקנתם כיון שאינו מכוונים הימים ומהדר אהני לשבוע דלקמיה ולשבוע דבתריה דאי לא תימא הכי יומא גופיה מי
ידעי' אי מפניא אי מצפרא
אלא
אהני ליומא דקמיה וליומא דבתריה הכי
נמי אהני לשבוע דקמיה
ולשבוע דבתריה פי' לשבוע דקמיה שאם
זנתה תיהרג
ולשבוע דבתריה לפירות שאם ימכרם תוציא