המביא גט פרק
שני גיטין
יח.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
ואנחיה
בכיסתיה מאי. פירש בקונטרס מה הועילו חכמים
ואותביה בכיסתיה. ימים רבים: דאי מפייסה. בהדיה בקטטות
כד א טור שו"ע אה"ע
א) [לקמן עה:], ב) יבמות
מב., ג) [לקמן עו:],
סי' קכז סעיף ד:
שביניהם: תיפייס. ולא יגרשנה. ולא איפייסה וגרשה ומכי מטא גיטה
בתקנתם בין לענין זנות בין לענין פירות דטרפה
כה ב מיי' פי"א מהל'
ד) [ב"מ יט.], ה) בדפו"ר
לידה הוא דאגרשה: לא מקדים כו'. לא רגילי למיעבד הכי לאנוחי
לקוחות מיום הכתיבה אע"ג דלעיל אמר ריש לקיש דיש לבעל פירות
דיבור מה הועילו הוא קודם
גירושין הלכה יח
בכיסתיה דכיון דלא ניחא ליה בגירושין פורענות הוא לגביה ולא מקדים
עד שעת חתימה הכא מודה דיש לבעל פירות עד שעת נתינה כיון
א
ב
ד"ה לא מקדים ועי' תוס'
סמג עשין ד טוש"ע אה"ע
ד"ה ואנחיה בכיסתה,
סימן יג סעיף א:
ליה: ה) מה הועילו חכמים בתקנתן.
דאי מפייסה תיפייס ומיהו ההוא
❖
כו ג מיי' פ"ט מהלכות
ו) [דברים טו],
בין לענין (א) פירות בין לענין זנות
דגיטין הבאין ממדינת הים דפירש
ואותביה בכיסתיה דאי מפייסה תיפייס מאי
שמטה הלכה יג סמג
דטרפה לקוחות מיום הכתיבה: קלא
בקונטרס דלתרווייהו פריך קצת
לאוין רעא טוש"ע ח"מ סי'
אמר ליה לא מקדים אינש פורענותא
א)
סז סעיף יז [אה"ע סי' קא
אית להו. ובין לענין זנות ובין לענין
קשה דלמה לא יפסיד משעת חתימה
הגהות הב"ח
לנפשיה אמר ליה רבינא לרב אשי גיטין
סעי' א]:
לריש לקיש כיון שאם היתה אצלו היה
פירות בעיא לאתויי ראיה אימת
כז ד מיי' שם הלכה יב
(א) רש"י ד"ה מה הועילו
הבאים ממדינת הים דמיכתבי בניסן ולא
מטא גיטה לידה: מאימתי מונין
מגרשה לאלתר ועוד קשה לר"י דמה
וכו' בין לענין זנות בין
טוש"ע שם סעיף טז:
מטו עד תשרי מה הועילו חכמים בתקנתם
כח ה מיי' פכ"ג מהל'
לענין פירות דטרפה:
לגט. ג' חדשים שהאשה צריכה
הועילו חכמים בתקנתם משמע
(ב) ד"ה גט ישן וכו' קודם
מלוה הלכה ג סמג
אמר ליה א הנהו קלא אית להו ב) איתמר
להמתין: ב' נשים בחצר אחת. של
דהשתא איכא למיחש כאילו לא היה
לבנה כלומר שמא:
עשין צד טוש"ע ח"מ סימן
❖
מאימתי מונין לגט רב אמר משעת נתינה
(ג) ד"ה מאימתי תהא
מג סעיף טז:
בו זמן וזה אינו דבאין בו זמן חוששים
אדם א' שפירש לים ומסר שני גיטין
❖
כתובה כשאר:
ושמואל אמר משעת כתיבה מתקיף לה רב
שלא תפסיד האשה וחששא דהכא לא
לשתי נשיו בו ביום אלא שזה קדם
משום אשה אלא משום לקוחות ג
לזה כתיבתו חדש ולשמואל זו תינשא
נתן בר הושעיא לשמואל יאמרו שתי נשים
פסקי רי"ד (המשך)
לסוף ב' חדשים וזו לסוף ג' יתמהו
ונראה לר"י דהנך תרי פירכי למאן
בחצר אחת זו אסורה וזו מותרת אמר ליה
מוסף תוספות
זקפה זקפה אע"פ שלא
בני אדם שראו שנתגרשו ביום א':
דאמר שמא יחפה אבל למאן דאמר
אביי זו זמן גיטה מוכיח עליה וזו זמן גיטה
פגמה ומאימתי נזקפי'
א. וכיון שכן לאו מוקדם
גט ישן. לקמן (דף עט:) תנינא
משום פירי ניחא דבדין מפסידין
במלוה משעת העמדה
הוא וכדין טרפא, הנ"מ
מוכיח עליה תניא כוותיה דרב תניא כוותיה
בדין א) על כתובה לא
היכא דיש בדעתו לגרשה
דאין אדם מגרש בגט ישן ואיזהו גט
הלקוחות משעת חתימה:
דשמואל תניא כוותיה דרב השולח גט
קיימא לגוביינא מיד אלא
מעתה, אבל. רשב"א.
הנהו
קלא אית להו. פירש
ישן כל שנתייחד עמה מאחר שכתבו
למזונות והלכך כל זמן
ב. שלא גמר בדעתו
לאשתו ונשתהה שליח בדרך ג' חדשים
לה וטעמא שמא יאמרו גיטה קודם
בקונטרס דבעיא לאיתויי
שניזונית ואינה תובעת
לגרשה. רשב"א. ג. שלא
כשהגיע גט לידה צריכה להמתין ג' חדשים
כתובה לא קרינא בה לא
תטרוף לקוחות שלא כדין.
לבנה (ב) שמא תתעבר ותלד בין
ראיה אימת מטא גיטה לידה תימה
יגוש ומ"ה אינה משמטת
רשב"א. ד. היכי קטלינן
ג) ולגט ישן אין חוששין שהרי לא נתייחד
כתיבתו לנתינתו ולאחר זמן יאמרו
דלענין זנות ד דנהי דידוע שלא בא
ורב סבר משתפגום תפרע
מספק. תוס' הרא"ש.
הגט קדם ובזנות נתעברה: המשליש.
עמה תניא כוותיה דשמואל המשליש גט
לידה ביום הכתוב בו מ"מ יכול
מקצתה והשאר תתבעם
ה. דליכא
למיחש
בדין אז קרינן בה לא יגוש
לחיפוי. תוס' הרא"ש לעיל יז.
מסר הגט לשליש כדי לגרשה בו לסוף
לחפות ולומר שנתן לה קודם שזינתה
לאשתו ואמר לו אל תתנהו לה אלא לאחר
ומשמטת אבל בפגימה
ד"ה משום. ו. אין חוששין
ג' חדשים והוא הלך לדרכו: מותרת
כמו קודם שתיקנו זמן ואור"י קלא
ג' חדשים משנתנו לה מותרת לינשא מיד
לחוד לא. שי"ל לא בעיא
שמא נתייחד עמה. רשב"א.
לינשא מיד. דמשעת כתיבה מנינן:
אית להו כשרואין בזמן שזמן הכתיבה
למיגבי שארא השתא אלא
ז. והדין נותן דמנה
ולגט ישן אין חוששין שהרי לא נתייחד עמה
מזונות היא רוצה כרבנן
מאתים כיון שהקול יוצא
מאימתי (ג) כתובה. כשאר שטר
היא קודם המסירה אית ליה קלא
רב כהנא ורב פפי ורב אשי עבדי משעת
דאמרי בפ' אלמנה ניזונית
שנכתבה כתובה הכל
חוב ומשמטתה שביעית: משתפגום.
למילתא ומסקי אדעתייהו לידע יום
(כתובות צז:) שאע"פ
יודעין אם בתולה היא
כתיבה רב פפא ורב הונא בריה דרב יהושע
שתפרע קצת דגלי דעתה דעומדת
המסירה וא"ת ובההוא למה תיקנו
שנפרעה קצת מכתובתה
שכתובתה מאתים ואם
עבדי משעת נתינה והלכתא משעת
עדיין יש לה מזונות
אלמנה היא שכתובתה
ב
ליגוש וליפרע: ותזקוף. עליו המותר
זמן וי"ל ע"י הזמן יש לו קול לפי
הלכך אם לא תתבעם
מנה, אבל תוספת, עדים
כתיבה איתמר מאימתי כתובה משמטת רב
שרואים ע"י הזמן שבו שהנתינה אינה
במלוה דנפקא לה משום כתובה ומעשה
בדין על השאר לא קרינא
הוא דמפקי קלא בסך
אמר משתפגום ותזקוף ושמואל אמר פגמה
ביה לא יגוש ואם לא
הכתובה, דיש כתובתה
ב"ד שאינו משמט וחל עלה שם
ביום הכתיבה וא"ת ומאן דאמר משום
ג
פגמה אע"פ שתבעתם
מרובה ויש כתובתה
שטר חוב: פגמה. כיון דגלי דעתיה
בת אחותו בזמן הזה ה למה כותבין
אע"פ שלא זקפה זקפה אע"פ שלא פגמה
בדין אינה משמטת עדיין
מועטת. רשב"א. ח. בשעת
בפרעון קרינא ביה לא יגושו): זקפה.
זמן בגיטין דאפי' בזמן הזה משמע
תניא כוותיה דרב תניא כוותיה דשמואל
דשמא נתפשרו ולא תגבה
כתיבה.
רשב"א.
עכשיו כתובתה ותהיה
ט. דמשעת קנין שיעבד
במלוה: אונס. את הבתולה חייב
דבעי זמן כדתנן (לקמן דף פו.) ג'
תניא כוותיה דרב מאימתי כתובה משמטת
ניזונית מהן מ"ה בעי
נפשיה. רשב"א. [ו]קנין
חמשים כסף: וקנס. דמוציא שם
גיטין פסולים וי"ל גזירה שמא יחפה
❖
תרוייהו פגימה וזקיפה
קלא אית לי'. פי' הר"ן.
משתפגום ותזקוף פגמה ולא זקפה זקפה
רע: מאימתי נזקפין. כלומר מאימתי
על בניה ממזרים אי נמי מהרה יבנה
ושמואל סבר בין פגימה
ולא פגמה אינה משמטת עד שתפגום ותזקוף
בלחוד בין בזקיפה בלחוד
הויא כזקיפה: העמדה. הרי היא
בית המקדש א"נ שלא יאמרו זינתה
גליא דעתה דבעיא לגבות
תניא כוותיה דשמואל ד אונס וקנס ופיתוי
פסקי רי"ד
כזקיפה: כמעשה ב"ד דמיא. דתנאי
אחר גירושין ויחזירנה דגרושה שזינתה
כתובתה וקרינא ביה לא
וכתובת אשה שזקפן במלוה משמטין ואם
ב"ד היא: מה מעשה ב"ד. חיוביה
מותרת לחזור כדאמרינן בפ"ב דסוטה
יגוש ומשמטת ותניא
גיטה ותגבם: א"ל רבינא
(דף יח:): השולח גט לאשתו
כותיה דרב ותניא כותיה
לרבא כתביה ואותביה
לאו אין משמטין מאימתי נזקפים במלוה
משום פסק דין הוא ואע"ג דלא
דשמואל וכיון דתניא
בכיסיה דאי מיפייסה
כו' ולגט ישן אין חוששין. פירוש
איחתים הלכך אין שם הקדמה
משעת העמדה בדין אמר שמואל כתובה
כתרוייהו הדרינן לכלל
ניפייס מאי. פי' כתבו
ונכתבים ביום ונחתמין בלילה: אף
אע"פ שצריכה להמתין שלשה חדשים
דרב ושמואל הלכה
וחתמו ליתנו לה ואחר
כמעשה ב"ד דמיא מה מעשה ב"ד נכתבין
כשמואל בדיני: אמר
לתתו לה שמא תתפייס
כתובה. משעת כתיבה דנכנסה לחופה
לאו משום דחיישינן שמא בתוך כך
ביום ונחתמין בלילה אף כתובה נכתבת
שמואל כתובה כמעשה
עמו מן הקטטות שביניהן
דקירוב חתנות הוא חייל שעבודה
יבא עליה דהא לגט ישן אין חוששין
ב"ד דמיא מה מעשה ב"ד
ולא נתפייסו ונתנו לה
ביום ונחתמת בלילה כתובתיה דרבי חייא
ואע"ג דלא אחתים: עסוקים באותו
נכתבים ביום ונחתמים
ואינה מגורשת אלא משעה
אלא כדאמרינן לעיל שמא יאמרו שתי
בר רב איכתוב ביום ואיחתום בלילה הוה
המשליש
בלילה אף כתובה נכתבת
שיתננו לה מה הועילו
גט
ענין הוו. מכתיבה עד חתימה ואפי'
נשים בחצר כו':
ביום ונחתמת בלילה. פי'
חכמים בתקנתם. פי' לר'
רב התם ולא אמר להו ולא מידי לימא
לאשתו. פירש בקונטרס והוא הלך
בשאר שטרות כשר: לא שנו. דשטרות
הכתובה תנאי ב"ד היא
יוחנן מקשה דאמר משום
כשמואל סבירא ליה עסוקין באותו ענין
ואע"ג דלא כתב לה כתובה
בת אחותו דאי לר"ל
ה
הנכתבים ביום ונחתמים בלילה
לדרכו ובחנם פירש כן אלא מיירי
(ככתובתה) [ככתב] דמיא
האמר דמשעת החתימה
הוו דתניא אמר רבי אלעזר בר רבי צדוק
פסולים: אבל עסוקים באותו ענין.
אפילו הוא בעיר ו ונקט הך ברייתא
דכל מעשה ב"ד אעפ"י
יש לה פירות ואע"פ
לא שנו אלא כשאין עסוקין באותו ענין
כיון שהעדים מזומנים לחתום אלא
המשליש לרבותא דאע"פ שהוא בעיר
שקדמה כתיבה לחתימה
שאיחר נתינת הגט דעדיו
אין בכך כלום דחיוביה
בחותמיו זכין לו: אמר
מותרת לינשא מיד ואין חוששים לגט
שבעל כרחם צריכים להמתין עד שיסיים
אבל עסוקין באותו ענין כשר: ר"ש
משעת פסק דין ב"ד
ליה לא מקדם [איניש]
הסופר את השטר אע"ג דאיתרמי
ישן ולעיל נקט השולח לרבותא דאע"פ
מכשיר: אמר רבא מאי טעמא דר"ש קסבר
הוא ואע"ג דלא איחתים
פורענותא לנפשיה. פי'
ליה חתימה לאורתא: כשר. שהרי
שאינו בעיר צריכה להמתין שלשה
הלכך אין שם הקדמה
אין לחוש לכך שאין
כיון שנתן עיניו לגרשה שוב אין לו פירות
ד)
חדשים: מאימתי כתובה
ונכתבים ביום ונחתמים
אדם מקדים לכתוב גט
משעת כתיבה נמי אית ליה
אמר ריש לקיש לא הכשיר ר"ש אלא
בלילה וכתובה נמי משעת
שפורענות הוא לו ואינו
משמטת.
קלא: אין לו פירות. וכי טרפה
הא דאמר בריש פ' אע"פ
כניסה לחופה ב) חייב זוז
כותבו אלא בשעה שרוצה
לאלתר אבל מכאן ועד עשרה ימים לא
מזמן כתיבה בדין טרפה:
(כתובות נה.) תנאי כתובה ככתובה
בו מאתים שעבודא עליה
ליתנו: א"ל רבינא לרב
חיישינן
ואע"ג דלא איחתם שטרא
אשי גיטין הבאים ממדינת
דמי לשביעית קשה לר"י מאי איריא
שמא
דהעיקר זמן [השעבוד]
הים דמיכתבי בניסן ולא
דאין תוספת כתובה משמטת משום דתנאי כתובה ככתובה דמי והוי כמעשה ב"ד תיפוק ליה דלא משמט כתובה ותוספת מידי דהוה אשכר
כניסתה לחופה הוא ואם
מטו עד תשרי מה הועילו
שכיר והקפת החנות דאיכא מ"ד במסכת שביעית (פ"י מ"א) דלא משמט אלא מלוה וכ"ש כתובה ותוספת ודוחק לומר דאתיא כרבי יוסי
תקדים כתיבה לחתימה
חכמים בתקנתם: א"ל
אין בכך כלום וה"ה נמי
הנהו קלא אית להו. פי'
דפליג התם ואמר דמשמט ונראה לר"י דהא דקאמר לשביעית היינו שפגמה וזקפה כתובה לרב או פגמה או זקפה לשמואל דמשמטת נמי תוספת:
לשטרי אקנייתא שנכתב
ובעיא לאתויי עדים אימתי
אונס קנס ופתוי. קנס הוא מוציא שם רע ומשום דלית ביה אלא קנס קרי ליה קנס אבל באונס יש בו בושת ופגם: מה מעשה
ביום ונחתמים בלילה
מטא גיטה לידה: איתמר
בית דין נכתב ביום כו'. דמשעת פסק דין איכא קלא כמו בשטר כדאמרינן בכל דוכתא כשעמד בדין דגבי ממשעבדי:
מפני שאין שעבודם תלוי
מאימתי מונין לגט. פי'
אף כתובה נכתבת ביום ונחתמת בלילה. יש מקומות שנוהגין לכתוב הכתובה בע"ש ולחותמה במוצאי שבת ואין נכון לעשות כן משום
בחתימת העדים אלא
ג' חדשים שהיא צריכה
משעת הקנין שאם הקנה
להמתין עד שלא תנשא רב
תוספת דדלמא לית ליה קלא ומיהו היכא דקנו מיניה ליכא למיחש מידי כדאמרינן בב"ב (דף קעב.) אי ידעיתו יומא דאקניתו ביה
ז
ח
ט
ראובן נכסיו לשמעון ע"י
אמר משעת נתינה ושמואל
כתובו יומא דאקניתו ביה: אבל עסוקין באותו ענין כשר. דאית ליה קלא כאילו חתמו כיון שהם מזומנים לחתום כדפרישית לעיל:
סודר בניסן ולא נכתב
אמר משעת כתיבה פי'
השטר עד אייר מניסן קנה
שמשעת כתיבתו אין לו
חיישינן שמעון הנכסים ואם מכרן
להתיחד עמה וזהו גט ישן
ראובן ללוי קודם שיגיע שטר ליד שמעון אין מכירתו מכירה שאין קנין הנכסים תלוי בהגעת השטר ליד שמעון אלא
כל שנתייחד עמה מאחר שכתבו לה ואמרו חכמים אין אדם פוטר את אשתו בגט ישן גזירה שמא יאמרו גיטה קודם לבנה
משעת קנין הסודר קנאם והשטר אינו אלא לראיה בעלמא וזמן השטר לאו מאייר כתבי' אלא מניסן הלכך אם קדמה
שמא תתעבר בין כתיבתו לנתינתו ולאחר זמן יאמרו הגט קודם ובזנות נתעברה וכיון שאין מתגרשת בגט ישן לא חיישינן
כתיבתו לחתימה אין בכך כלום שהרי מניסן צריך לכתוב. והאי דתנן כל השטרות שנכתבו ביום ונחתמו בלילה פסולין לא
שמא בא עליה והלכך מונין משעת כתיבה (וכ"כ חייש שמא בא עליה ואינו חושש לגרשה בו דהא אמרי' אם נתגרשה בו
מיירי אלא באותן השטרות שאין בהן קנין שעיקר קניינם תלוי בחתימתן כגון שטר מכר או שטר מתנה שרוצה להקנות
תנשא לכתחלה): תניא כותיה דרב השולח גט לאשתו ונשתהה שליח בדרך ג' חדשים משהגיע גט לידה צריכה להמתין ג'
לו שדהו ע"י הגעת השטר ליד המקבל כדקי"ל (קידושין כו.) דקרקע נקנית בשטר ואעפ"י שאיחרה מסירת השטר ליד
חדשים ולגט ישן אין חוששים שהרי לא נתייחד עמה. מיכן מוכיח שאם היו בעיר א' ורוצה לגרש את אשתו בגט שנכתב זה
המקבל לזמן חתימתו אמרי' עדים בחתומיו זכין לו וכן נמי בשטרי הודאות והלואות שאין בהן קנין שאע"פ שראו
כמה ימים אע"פ שהוא אומר לא נתיחדתי עמה אין מניחים אותו לגרש בו דחיישינן שמא נתייחד עמה: תניא כותיה דשמואל
העדים ההלואה שהיתה בניסן או הודה בפניהם בניסן ואמר להם אתם עדי הוה לה מלוה על פה ולא טרפא ממשעבדי
המשליש גט לאשתו ואמר לו אל תתנו לה אלא לאחר ג' חדשים פי' והוא הלך לדרכו משנתנו לה מותרת להנשא מיד ולגט ישן
ואם אמר לעדים תכתבו לי שטר למלוה וגם ראו ההלואה בעיניהם והם אחרו לכותבו עד אייר אין כותבים מניסן אלא
אין חוששים שהרי לא נתיחד עמה: רב כהנא ורב אשי עבדי משעת נתינה רב פפא ורב הונא בריה דרב יהושע עבדי משעת
מאייר שאין הנכסים משתעבדים לטרוף הלקוחות בדבור פיו או בנתינת המעות כ"א בחתימת העדים בשטר דמפקי ליה
כתיבה והלכתא משעת כתיבה. איתמר מאימתי כתובה משמטת רב אמר משתפגום ותזקוף ושמואל אמר פגמה אע"פ שלא
א) נראה דצ"ל פי' כתובה לא קיימא וכו'. ב) אולי צ"ל משעת כניסה לחופה נתחייב ליתן לה מאתים זוז וחייל שיעבודא עליה כו'.