יח:
המביא גט פרק שני גיטין
עין משפט
מסורת
הש"ס
נר מצוה
חיישינן
שמא פייס. ואין להקשות בגיטין הבאים ממדינת הים
שמא פייס. את אשתו בתוך כך ובא עליה והוי גט ישן: קלא אית
כט א ב ג ד מיי' פ"ט
א) [לקמן סו:], ב) צ"ל
דהכא ודפרק. רש"ש,
מהל' גירושין הלכה
ליה למילתא. שהשכנים והשכנות שומעין תגר וקטטה שבין איש לאשתו
ובמשליש גט לאשתו אמאי לא חיישינן שמא פייס דהכא
,
ג) גירסת המהרש"א, לה
כז סמג עשין נ טוש"ע
וכאשר ישקוט את ריבם הכל מרגישים: אמר ר' יוחנן שנים. נתכוין ד) [ב"ב קסג.],
הוא דחיישינן טפי לפי שעדיין לא נחתם וכי מתפייס נמי ליכא קלא
❖
❖
אה"ע סי' קכ סעיף ח:
לחתום בו לשם עדים: וכולם. לא החתים בו אלא לביישה ברבים
וכן כי אמר לעשרה חתומו וחתום בי
תרי ביומיה דבסמוך רגיל
להתפייס כיון דלא חתמו כל הצריכים
ותנאי גמור הטיל בגט זה דלא ליהוי
פסקי רי"ד
הגהות הב"ח
לחתום וכי מפייס נמי ליכא קלא אבל
גיטא אלא א"כ חותמין בו כולן:
חיישינן שמא פייס ורבי יוחנן אמר אפי' מכאן
כולם משום עדים. נתכוון להחתימם:
כשכבר חתמו כל העדים בגט ומזומן
(א) תוס' ד"ה שמא וכו'
לקלא והלכך אין כותבין
ועד עשרה ימים אם איתא דפייס קלא אית
שאעבור מנגד פניך:
לו אלא מאייר בשעה
ושנים חותמין. וקשיא לתרוייהו דאמרי
לינתן אין רגיל להתפייס וכשחוזר
ליה למילתא איתמר אמר לעשרה כתבו גט
(ב) ד"ה אמרי לה פסול
שחותמין ואם קדמה
כולם צריכים לחתום: אלא דאמר
ומתפייס הכל מרגישין אבל קשה דבפ'
דאתי לאיחלופי בשטרות
כתיבתו לחתימתו פסול
לאשתי אמר ר' יוחנן א שנים משום עדים
❖
כולכם. דלא שוויא גיטא עד דחתימי
כל הגט
גבי ההוא דשדר
כצ"ל ותיבת בקיום נמחק:
מפני שהוא מוקדם וטורף
(לקמן דף כט:)
וכולם משום תנאי וריש לקיש אמר כולם
שלא כדין. כתובתיה דרבי
כולהו: מאי בינייהו. בין משום תנאי
גיטא לדביתהו ואמר ליה לשליח לא
חייא בר רב איכתיבא
משום עדים היכי דמי אילימא דלא אמר
תיתביה ניהלה עד תלתין יומין פריך
בין משום עדים כולם צריכים לחתום
ביממא ואיחתמא בליליא
מוסף תוספות
להו כולכם א) והא תנן אמר לעשרה כתבו
דה"נ תנן בסיפא דההיא כולכם כתבו
עלה וניחוש שמא פייס א וכן אההיא אם
הוה רב התם ולא אמר להו
א. והתם, הא החתימו
ולא מידי לימא כשמואל
גט לאשתי אחד כותב ושנים חותמין אלא
גט לאשתי אחד כותב וכולם חותמין:
לא באתי מכאן עד י"ב חדש ובקונט'
ומסרו לשליח. רשב"א.
סבירא ליה לא עסוקין
ועד עשרה ימים. וקודם שנתנו לה
פי' שם דבשולח גט ממדינת הים ליכא
ב. ואינו קובע זמן
ב
דאמר להו כולכם מאי בינייהו איכא בינייהו
באותו ענין היו דתניא
לשהותו בידו. רשב"א.
א"ר אלעזר בר צדוק
חתמו כולן: ומ"ד משום עדים פסול.
למיחש שמא פייס דמימר אמר הבעל
דחתום בי תרי מינייהו ביומיה ואינך
ג. דלעיל דאמר לו אל
ב
ל"ש אלא שאין עסוקים
השליח קדמני וכבר הגיע גט לידה
דלא הוי עדות שלימה עד שיחתמו
תיתנהו לה אלא לאחר ג'
מכאן ועד עשרה ימים מאן דאמר משום
באותו ענין אבל עסוקים
חדשים ולא פריך עלה
ולא עקר נפשיה מספיקא אבל
כולם וכיון דכולם לא חתמו ביום
באותו ענין אפילו בשאר
תנאי כשר ומאן דאמר משום עדים פסול
וליחוש שמא פייס. רשב"א.
שטרות נמי כשר והלכתא
כתיבתו הוי ליה מוקדם: נמצא א'
מהמשליש גט לאשתו קשה וגם לר'
ג
ד. דלא שכיח דמפייס
אי נמי כגון שנמצא אחד מהם קרוב או
כשמואל דכתובה כמעשה
ג
אחר שנכתב הגט ונחתם
מהן קרוב או פסול. וקי"ל בסנהדרין
יוחנן דהכא ונראה לר"ת דבהמשליש
ב"ד דמיא ואע"ג שקדמה
מתוך איבה. רשב"א.
פסול למאן דאמר משום תנאי כשר למאן
שהוא עמה בעיר ואינו הולך משם
(דף ט.) אפילו מאה עדים ונמצא
כתיבתה לחתימת' כשרה:
ה. דפייס לא משמע
ור"ש מכשיר מ"ט דר"ש
דאמר משום עדים פסול אי חתום בתחילה
מסתמא מחמת קטטה מגרש ומה
אחד קרוב או פסול עדותן בטלה:
פייס ובא עליה מדאמרינן
קסבר כיון דנתן עיניו
וכו'. רשב"א. ו. ב(קיום)
אי חתים בתחילה קרוב או פסול.
שקובע זמן בנתינת הגט לצעורה
קרוב או פסול אמרי לה כשר ואמרי לה פסול
ד
לגרשה שוב אין לו פירות.
שטרות דעלמא, שהכל
קא מכוין ולא להתפייס אבל בהנך
בשנים הראשונים חתום הקרוב וכולן
יודעים שגט מקושר צריך
פי' והלכך המוקדם כשר
ד
אמרי לה כשר תנאי הוא אמרי לה פסול אתי
ג' ודי בב' כשרים והג'
דמשעת כתיבת הגט אע"פ
חתמו בו ביום: אמרי לה כשר. למאן
דלקמן שהולך משם ואינו אצלה בעיר
לאיחלופי בשטרות דעלמא ההוא דאמר להו
לחובת גט מקושר ואפי'
שלא חתמו הפסיד הפירות
מסתמא לטובתה נתכוין שלא תתעגן
דאמר משום תנאי דאע"ג דאיחתים
קרוב. תוס' הרא"ש.
ואי טרפא משעת כתיבה
לעשרה כתבו גט לאשתי חתום בי תרי
ז. כלומר שהרחיקו
וקובע זמן חיישינן שמא יבא בתוך
ברישא קרוב או פסול העדות תתקיים
בדין טרפא: אר"ל לא
העדים חתימתן מן השטר
מינייהו ביומיה ואינך מכאן ועד עשרה ימים
הכשיר ר"ש אלא לאלתר
כך ויתפייס וכי יתפייס נמי ליכא
בראויים לעדות והוא יחשב לתנאי
יותר מדאי ובא בעל השטר
אבל מיכן ועד י' ימים לא
אתא לקמיה דרבי יהושע בן לוי אמר ליה
ומלא הריוח בקרובים,
קלא כיון שאינו מגרשה בשביל
דמסתמא את הכשרים מינה לשם
חיישינן שמא פייס. פי'
ואמרי' דכשר. ר"ן.
כדאי
עדות והקרוב לתנאי: אתי לאיחלופי
קטטה אפי' רבי יוחנן מודה התם:
שמא יתפייס עמה ואינו
ח. ואתו
לאכשורי
שמא פייס. פירש בקונטרס שמא
רוצה לגרשה ולא הפסיד
בשטרות דעלמא. דכיון דחתם ברישא
קרובי' או פסולין לעדות
הפירות דאימתי אמרינן
דעלמא. שיטות קדמונים.
נתייחד עמה והוי גט ישן ואין נראה לר"ת דהא בסוף אתי למימר זה ודאי לשם עדות חתם ויכשירו קרוב בכל
ה
משעה שנתן עיניו לגרשה
ט. הכשרים
חתמו
אין לו פירות בשאינו
השטרות: ההוא דאמר לעשרה. כולכם כתבו גט לאשתי:
פרק מי שאחזו (לקמן דף עו:) קאמר ולגט ישן אין חוששין שהרי לא
לכתחילה ואח"כ. תוס'
מתחרט וגמר ומגרש אבל
הרא"ש. י. הקרובים. תוס'
נתייחד עמה ופריך עלה וליחוש שמא פייס משמע דתרי מילי נינהו
כדאי הרא"ש. למעלה מהם.
אם מתחרט ואינו רוצה
ועוד דלמה ליה למיפרך שמא פייס ומשום גט ישן התם דקאי אההיא דהרי זה גיטך כל זמן שאעבור מנגד פניך שלשים יום ואם לא באתי
שיטות
קדמונים.
לגרש לא הפסיד הפירות
יא. הלכך לא יאמרו
ואם נמלך עוד וגירשה
מכאן עד י"ב חדש כיון דאם בא בלא שום ייחוד בטל הגט ואומר ר"ת דשמא פייס דהכא ב)וריש פרק כל הגט (לקמן דף כט:) רוצה לומר שמא
שיהיו הקרובים עיקר
בגט זה לא הפסיד הפירות
פייס וביטל ואמר גט שנתתי בטל הוא ומיירי הכא כשאמר להם לחתום מכאן עד עשרה ימים או לאלתר והם לא חתמו עד עשרה ימים ובשעת
העדות. תוס' הרא"ש.
אלא משעת נתינה והלכך
יב. אפ"ה
תתקיים
החתימה לא היה הבעל שם ולהכי חיישינן שמא פייס וביטל שליחותם ושלא מדעתו חתמו אבל אם אחר עשרה ימים צוה להם לחתום כשר
זה הגט פסול דאתיא
העדות בשאר. רשב"א.
למיטרף ביה לקוחות
דאפילו בטל הגט קודם הא קיימא לן כרב נחמן דאמר בריש השולח (לקמן דף לב:) דחוזר ומגרש בו ומיהו אההיא דאם לא באתי אינו רוצה
יג. דמשום האי חששא
שלא כדין ולקוחות לא
אמרי' בפ' הזורק (פא:)
לומר שמא פייס ובטל את הגט בדיבור דכיון דאמר מעכשיו אם לא באתי ולא בא הוי גט מעכשיו אע"ג דבטלו אח"כ אלא נתפייס ובא קאמר
ידעו שנתפייס עמה וחזרו
דבגט מקושר לא הכשירו
ומתוך כך בטל הגט ואין מזכיר הפיוס אלא משום שע"י שנתפייס חוזר לו ובא ומשני באומר נאמנת עלי לומר שלא באתי שאפילו באתי אם
הפירות לבעל ור' יוחנן
בו אלא עד אחד פסול
אמר אפילו מיכן ועד
היא תאמר שלא באתי יהא גט ועל פי' הקונטרס קשה דמאי משני דאע"ג דאמר נאמנת עלי לומר שלא באתי אצלה אנן חיישינן ולא
בלבד. פי' הר"ן.
י' ימים [אם] איתא
יד. דליתא. פי' הר"ן.
מהימנינן ג) ליה ומיהו גם על פי' ר"ת קשה אההיא דכל זמן שאעבור (א) נגד פניך ל' יום דמשני באומר נאמנת עלי לומר שלא באתי
דפייס קלא אית לה
טו. גבי הרחיק העדים
מ"מ ניחוש שמא בטל את הגט דכיון דלא אמר מעכשיו ואין הגט חל עד שיעבור מנגד פניה ל' יום ואם בתוך כך בטלו לא הוי גט ונראה
למילתא. פי' שהשכנים
מן השטר שטה אחת כשר.
יודעים התגר והקטטה
רשב"א. טז. בפי' הר"ן
לר"י דלא חיישינן לשמא פייס אלא חיישינן משום לעז בעלמא שיוציא הבעל לעז שבטל את הגט והשתא משני שפיר באומר נאמנת כו'
כתוב: שאילו היה צריך וכו'
שבין איש לאשתו
דכיון שהאמינה עליו שוב לא יוציא לעז דכסיפא ליה מלתא והשתא משני שפיר גם לפי' הקונטרס וכן משמע התם מתוך פירושו [לקמן עו:] דלא הוי אלא
במקום ואי הוה וכו'.
וכשמתפייסים הכל יודעים
לעז שהזכיר בדברי המקשה ערעורו של בעל: ואינך מכאן עד עשרה ימים. ובמעמד כולן כדאמרינן בפ' קמא (לעיל י:) דעדי הגט אין
יז. דמשמע
דוקא
והלכך ליכא למיחש דאי
בראש.
רשב"א.
אי
ידעי שנתפייסו ואח"כ
חותמין זה בלא זה: נמי כגון שנמצא אחד מהן קרוב או פסול. דאע"ג דאמרי' (מכות דף ו.) דשיילינן להו למיחזי אתיתו או לאסהודי
יח. [ש]דרך העולם
גירשה בגט זה ואתיא
אתיתו הכא לא שייל דפשיטא דחתמו לדעת הבעלים: אמרי לה פסול דאתי לאיחלופי בקיום שטרות דעלמא.
להחתימם שם. רשב"א.
וא"ת מאי שנא
(ב)
למיטרף לקוחות מזמן
משום דאיכא למימר
כתיבת הגט אמרי' לה הבא
מגט מקושר דאמר לקמן בסוף הזורק (דף פב.) אי בעי חתים קרוב בין בתחילה בין באמצע בין בסוף וי"ל דשאני גט מקושר דעדיו
רווחא שבק למאן דקשיש
ראיה אימת מטא גיטה
שלשה ושנים מהן הכשרין חתומין עליו לשם עדות הלכך לא אתי לאיחלופי אבל הכא שאין צריך כי אם שנים משום עדות יאמרו דשנים
מיניה [ומלאהו] בקרובים.
ו
לידך ואע"פ שר' יוחנן
ריטב"א. יט. דמאי טעמא
הראשונים ודאי הם לשם עדות ואתי לאיחלופי אבל קשה דאמר חזקיה מלאוהו בקרובים כשר ומשמע בהדיא בפ' המגרש (לקמן
ור"ל פרשו דברי ר"ש
מחתים פסולים אי לא
אין הלכה כמותו דיחיד
פז:) דמילתיה דחזקיה גבי מילוי שני שיטין שהרחיק מן הכתב איתמר ואומר ר"ת כיון דעדי הגט אין חותמין זה בלא זה סברי
משום דכולהו היו עדים.
ז
ורבים הלכה כרבים ולא
ריטב"א. כ. כאילו נחקר
שהראשונים הם עיקר עדות לפי שחתמו הראשונים לפני כל העדים ח אבל התם בשאר שטרות כשרואים שקרובים חתומין תחילה יאמרו
הפסיד בעל הפירות עד
שלמילוי או לתנאי חתמו.
❖
אותם שמצאו תחילה החתימו תחילה או אחרי כן חתמו למילוי ואור"ת דאפילו מאן דפסיל הכא לא פסיל אלא בתחילה אבל באמצע
שעת נתינה דהא אינהו
ט
י
יא
תוס' ב"ב קסב: ד"ה נמצא.
דפרשי מילתיה דר"ש לא
וסוף כשר דכיון דלא הוי בתחילה לא אתי לאיחלופי והא דתניא בתוספתא ומייתי לה בריש גט פשוט (ב"ב דף קסב:) היו לו ארבעה
סברי כותיה דר"ל אמר
וחמשה עדים חתומים על השטר ונמצאו שנים הראשונים קרובים או פסולים תתקיים העדות בשאר כך היא הגירסא בתוספתא אומר
משעת חתימה ולא משעת
פסקי רי"ד (המשך)
ר"ת דנקט שנים הראשונים לרבותא דאע"פ שנראה יותר שהם עיקר העדות וכ"ש אם נמצאו אמצעיים או אחרונים קרובים או פסולים
כתיבה ור' יוחנן אמר
יב
משעת נתינה: איתמר אמר
שטרות ואי ק' והא אפילו
תתקיים העדות בשאר ואין נראה לר"י דאי כשר בשטרות שנים קרובים בין בתחלה בין באמצע בין בסוף ניחוש דלמא אתי לקיומיה
לעשרה כתבו גט לאשתי
בשאר שטרות נמי אמרינן
בשנים קרובים או בחד קרוב וחד כשר וליכא למימר דלעולם לא מקיים עד שיכירו כל החתימות שבשטר ואע"ג דבגט מקושר
יג
ר' יוחנן אמר שנים משום
בגט פשוט אמר חזקיה
מקיימינן מכל תלתא דאית ביה התם משום דאטרחוה רבנן להחתים על כל קשר לא אטרחוה לקיים כולם אבל הכא דכמה דבעי מחתים בעי
עדים וכולן משום תנאי
מלאהו בקרובים כשר
ור"ל אמר כולן משום
ומסייעים ליה ממתניתא
קיום בכולהו יד דהא אמרינן בגט פשוט טו ד) לא שנו אלא בין העדים לכתב אבל בין העדים לאשרתא אפי' הרחיק שיטה אחת פסול ופריך
עדים ה"ד אילימא דלא
דתניא היו חתומים
בין העדים לכתב נמי ליחוש דלמא כתב הוא ועדיו בשיטה אחת ואמר לרבות בעדים הוא דעבדי ומשני כל כי ה"ג אין מקיימין אותו
אמר להו כולכם והתנן
עליו ארבעה וחמשה
אמר לעשרה כתבו גט
מעדים של מטה אלא מעדים של מעלה משמע דבעלמא מכל תרי דאית ביה מקיימין ואי הוה צריך לקיים כל החתימות לא הוה פריך
עדים ונמצא א' מהן
טז
לאשתי אחד כותבו ושנים
קרוב או פסול תתקיים
מידי וחזר בו ר"ת ומפרש כמו שמפרש בהלכות גדולות דדוקא נקט בברייתא שנים הראשונים קרובים כו' יז דתלינן דחתמו לכבוד או למילוי יח
חותמין אלא דאמר להו
העדות בשאר ואמאי לא
לכך תתקיים העדות בשאר אבל נמצא מן האמצעיים או מן האחרונים קרוב או פסול עדותו בטלה דודאי לשם עדות חתמו והכי קאמר
יט
כולכם ותנן לקמן בפ'
גזרינן התם דילמא אתו
התקבל אמר לעשרה כתבו
למיחתם קרובים בלחוד
בגט פשוט (ב"ב דף קסג:) כל כי האי גוונא אין מקיימים מעדים של מטה אלא מעדים של מעלה אבל בעלמא אדרבה הוי איפכא דאין
גט לאשתי א' כותב ושנים
כדגזרינן הכא תשובה
מקיימין מעדים שלמעלה אלא מעדים של מטה ומאן דמכשיר הכא לא מכשיר אלא בתחילה אבל בסוף פסול לכולי עלמא וא"ת למאן
חותמין. כולכם כתובו
התם כשמלאוהו בקרובים
דאמר משום עדים דדעת בעל השטר להחתים משום עדים והם חותמים לפי דעתו אמאי תלינן בשאר שטרות שחתמו למילוי
אחד כותב וכולן חותמין.
הכשרים חתומים תחילה
לפיכך אם מת א' מהן
והרואה עכשיו שחותמים
לישיילינהו כי היכי דשיילינן התם למיחזי אתיתו כו' ואמר רבינו תם
דשאני שטר דעדים החתומים נעשה כמו שנחקרה עדותם בב"ד כ:
הרי הגט בטל מאי בינייהו
הקרובים אחריהם לא
דיו יכשירם לעלמא שאומר
א"ב דחתים תרי מינייהו
ביומיה ואידך מכאן ועד י' ימים מאן דאמר משום תנאי כשר ומ"ד משום עדים פסול אי נמי כגון שנמצא א' מהן קרוב או
בלבו על הכשרים הן סומכים אבל כשחתם תחילה קרוב או פסול דילמא מאן דחזי ליה לא ממתין עד דליחזי דחתמי
פסול מ"ד משום תנאי כשר ומ"ד משום עדים פסול וקי"ל ר"ל ור' יוחנן הלכה כר' יוחנן ומשום דקי"ל כר' יוחנן שמכשיר
נמי בו כשרים דמיקיים על פומייהו אלא סבור שעל יד זה מתקיים הגט ויבא להכשיר קרוב או פסול לכל עדות
קרוב או פסול בעי מחתם בתחלה קרוב או פסול מאי. אמרי לה כשר ואמרי לה פסול אמרי לה כשר דמשום תנאי הוא ואמרי
דעלמא. אי נמי התם דיעבד דהא מילאהו קאמר דמשמע דיעבד והכא לכתחלה דמיחתם לכתחלה משמע אבל לעולם
לה פסול דלמא אתי לאיחלופי בקיום שטרא דעלמא פי' כשיראו שהקרוב [או] הפסול חותם תחלה יבואו להכשירו בשאר
אי מיקרי וחתם לכתחלה קרוב או
פסול כשר ותתקיים העדות בשאר כדכתיב התם בגט פשוט. ההוא
דאמר להו