המביא
גט פרק
שני גיטין
יט.
עין
משפט
מסורת הש"ס
נר
מצוה
דיו דיותא. אומר ר"ת דדיו שלנו הוא קרוי דיו ולא אותו שעושין
כדאי הוא רבי שמעון. דמתניתין דאמר נכתב ביום ונחתם בלילה
ל
א
א) ברכות ט. שבת מה. נדה
א מיי' פ"ד מהל'
ו. ט:, ב) ס"א רושם,
גירושין הלכה א סמג
כשר: לסמוך עליו בשעת הדחק. שהלך זה לדרכו או ניסת כבר
מעפצים דההוא לא מיקרי דיו מדתני רבי חנינא כתבו במי
ג) [עי' תוס' לקמן כא:
עשין נ טוש"ע אה"ע סימן
בגט זה: סבירא ליה. לרבי יהושע בן לוי: וכולן משום תנאי. ואין
טריא ואפצא כשר משמע דלאו היינו דיו דלא תני אלא הנך דלא
ד"ה על עלה], ד) שבת קד:
קכה סעיף א:
מתני'
על העלה
לא ב מיי' שם הלכה ג
תני במתני' ובסמוך דפריך
ארבי אבהו דאמר במי מילין מרבי
כאן הקדמה דתנאי נינהו ואפילו לרבנן כשר:
מגילה יח:, ה) שבת קד:,
ו) [עי' תוספות חולין קכב:
סמג שם טוש"ע
של זית. תלושה: ונותן לה את הפרה.
חנינא אמאי לא פריך מדיו דמתניתין
ד"ה עור הראש וכו' ותבין
אה"ע סימן קכד סעיף ב
בגמרא ט) מפרש טעמא: גמ' סמא.
ועוד דספר תורה בעי דיו כדאמרינן
כדאי הוא ר"ש לסמוך עליו בשעת הדחק
הכא], ז) [לקמן לז.],
א)
ג [מיי' פ"א מהל' גירושין
אורפימנ"ט: סקרתא. צבע אדום
בהבונה (שבת דף קג:) כתבה שלא
ח) עי' לעיל דף ט: תד"ה
הלכה ו]:
והאמר ריש לקיש לא הכשיר ר"ש אלא
מקרעין, ט) [לקמן כא:],
לב ד מיי' וסמג שם
שקורין מיניא"ו: קומא. שרף האילן:
בדיו יגנז ואספר תורה קאי כדמשמע
לאלתר אבל מכאן ועד עשרה ימים לא
י) [ומשחיר ואינו. רש"ל],
טוש"ע אה"ע סימן
חרתא דאושכפי. אדרמינ"ט: במי
בהקומץ רבה (מנחות דף לא:) והיכי
יא) [צ"ל מי מילין], יב) פי'
קכה סעיף ג:
בההיא כרבי יוחנן סבירא ליה והאמר ר'
לג ה מיי' שם הלכה א
סרסר, יג) [ד"ה מגילה],
טריא. מי גשמים לשון מורי. מי טריא
כתבינן בדיו של עפצים על קלף של
יוחנן שנים משום עדים וכולן משום תנאי
יד) [וכ"כ תוספות בעירובין
טוש"ע שם סעיף ב:
מים ששורים בו פרי שהוא כעין
ספר תורה שהוא מעופץ והא אין
לד ו ז ח מיי' פי"א
בההיא כריש לקיש סבירא ליה: מתני' אבכל
יג. ואולי דבגרס' בנדה היה
עפצים גל"ש בלע"ז: באבר. ששף
מי מילין על גבי מי מילין ועוד
מהלכות שבת הלכ'
כתוב כך אבל לפנינו לא
❖
כותבים בדיו $ בסם בסיקרא ובקומוס
טז סמג לאוין סה:
נמצא],
העופרת במים ומשחירים: בשחור.
מדקדק ר"ת מהא דאמרי' בפ"ב
ב
לה ט מיי' פ"ד מהל'
פחמין: ובשיחור. חרתא דאושכפי:
ובקנקנתום ובכל דבר שהוא של קיימא אין
דנדה (דף כ.) רבי אמי פלי קורטא
ב)
גירושין הלכה א סמג
על גבי סיקרא. שתי אותיות של
דדיותא ובדיק והיינו דיו שלנו שהוא
כותבין לא במשקין ולא במי פירות ולא
עשין נ טוש"ע אה"ע סימן
גליון הש"ס
קכה סעיף ב בהגה"ה:
סיקרא והעביר עליהם דיו בשבת:
יבש ושייך לומר בו פלי קורטא והא
בכל דבר שאינו מתקיים על הכל כותבין
ב
לו י מיי' שם הלכה ב
מתני' בסם כו'. עי'
מוחק. ע"מ לכתוב שתי אותיות
דאמר בפרק במה מדליקין (שבת דף
ג) על העלה של זית ועל הקרן ג של פרה
מנחות דף לד ע"א תד"ה
טוש"ע שם סעיף ג:
לז כ מיי' פ"א מהל'
בשבת חייב וזה מוחק התחתונות
כג.) כל השרפים יפים לדיו ושרף
כמו שנאמר: גמ' הא דלא
ונותן לה את הפרה על יד של עבד ונותן
אפיץ. ע' מנחות דף לא
גירושין הלכה כג
סיקרא וכתב העליונות דיו: פטור.
קטף יפה מכולן ההוא שרף לאו היינו
❖
ע"ב תוד"ה הא דאפיצן:
סמג שם טוש"ע אה"ע
לה את העבד רבי יוסי הגלילי אומר אין
שהרי הוא (א) בתחילה לא כתב
גומי דאין דרך לתת גומי אלא בדיו
סימן קל סעיף טז:
כותבין לא על דבר שיש בו רוח חיים
לח ל מ מיי' שם ופכ"ד
ולא מחק: מוחק הוא. ולא כותב
של עפצים אלא אומר ר"ת דשרף הוא
ולא על האוכלים: גמ' דיו דיותא סם
מהל' מלוה ולוה
שמתחילה היה כתוב הגון מעתה:
לחלוחית קליפת העץ שעושין ממנו
הגהות הב"ח
ד)
הלכה ו סמג שם וסי' צד
מקלקל הוא. והוה ליה כמוחק ע"מ
דיו שלנו כמו ג זו שירפה מצוי דפ"ק
סמא סיקרא אמר רבה בר בר חנה סקרתא
(א) רש"י ד"ה פטור שהרי
טוש"ע ח"מ סי' מה סעיף
❖
הוא כבתחילה: (ב) ד"ה
שלא לכתוב. ולמאן דמיחייב לא הוה
דנדה (דף י:) דהיינו לחלוחית דמים
ד:
שמה קומוס קומא קנקנתום אמר רבה בר
תוראה ספסר נ"ב עיין
מקלקל כל כך שהרי כתבו ניכר:
שבאשה ובפ' כל שעה (פסחים דף לט.)
❖
[בר חנה אמר] שמואל חרתא דאושכפי:
בב"מ ד' נא ע"א:
כתב עליון כתב לענין שבת. דהא
ירק מר יש לו שרף וירק אין לו גומי
ובכל דבר שהוא מתקיים וכו': לאתויי מאי
לעזי רש"י
אמרת לעיל חייב שתים: וכי מפני
אלא לחלוחית ומתוך כך אוסר ר"ת
לאתויי הא דתני ר' חנינא כתבו במי טריא
אורפימינ"ט. צבע צהוב.
ד
שאנו מדמין. שאנו אומדים וסבורים
לכתוב ספר תורה בדיו של עפצים
מוסף תוספות
ד
מיניא"ו [מיני"א]. צבע
ואפצא כשר ה) תני ר' חייא ה כתבו באבר
ואומדין מאומד לבנו להחמיר:
ומה שמשמע בפרק כל כתבי (שבת
א. שעושין מקליפת
אדום (עשוי מתחמוצת
בשחור ובשיחור כשר איתמר המעביר דיו
נעשה מעשה. להקל אפי' לענין
דף קטו:) דכל ספרים לא בעו דיו חוץ
עצים ומבשלים אותו כדי
העופרת).
שיהיה עב. תוס' הרא"ש.
אדרימינ"ט. צבע שחור.
על גבי סיקרא בשבת רבי יוחנן וריש
שבת אם בא מעשה לידינו בזמן בית
ממגילה פירשתי בפ' כל כתבי יג):
ב. דהא דיו וכו' שנותנים
גלי"ש. עפצים בלוטים.
קנקנתום
חרתא דאושכפי.
המקדש לא הייתי סומך על דברי
לקיש דאמרי תרוייהו חייב שתים אחת
בו עפצים וקומוס לח הוא,
שושפצי"ר [שושפיצייר].
ו
❖
ובגמ' משמע דדיו וכו'
להביא חולין לעזרה: מדמין. שושפצי"ר
פי' בקונט' אדרמנ"ט
לחשוד.
משום כותב ואחת משום מוחק דיו ע"ג דיו
יבש הי'. חי' הר"ן שבת כג.
כמו כמדומים: מקרעין. מסרטין:
ובשיחור דקתני בברייתא פירש נמי
סיקרא על גבי סיקרא ז פטור סיקרא ע"ג
ד"ה כל. ג. גבי בתולה.
והתני רבי חייא כתבו באבר כשר.
בקונט' דהוא אדרמנ"ט ואין נראה
תוס' שבת כג. ד"ה כל.
מוסף רש"י
דיו אמרי לה חייב ואמרי לה חפטור אמרי לה
ד. [ד]לא מקרי דיו. תוס'
וכיון דכתב גמור הוא הוה ליה כדיו
דלא תני בברייתא אלא הנך דלא
כדאי הוא ר"ש לסמוך
שבת כג. ד"ה כל. ה. א"כ
חייב מוחק הוא אמרי לה פטור מקלקל
על גבי סיקרא דקאסרינן לעיל:
תני במתניתין ואומר ר"י דשיחור
עליו בשעת הדחק. אבל
משמע שהוא שחור. תוס'
הוא בעא מיניה ריש לקיש מר' יוחנן עדים
באבר. לשפשף בחתיכה של אבר על
הוא אדרמנ"ט וקנקנתום הוא כמו
ו)
שלא בשעת הדחק לא
עירובין יג. ד"ה קנקנתום.
(ברכות ט.). סקרתא. צבע
ו. שטוחנים אותה יפה.
שאין יודעים לחתום מהו שיכתבו להם
הקלף ומשחירו אינו י) כתב: במיא
שפירש רבינו שמואל בעירובין (דף
אדום שצובעין בו תריסין
תוס' עירובין יג. ד"ה
דאברא. מים ששרה בהן שחיקת
יג.) דהיא קרקע ירוקה שקורין
בסיקרא ויחתמו כתב עליון כתב או אינו כתב
(שבת קד: מגילה יח:).
קנקנתום. ז. מדלא אמרי'
אבר: במי מילין. מים ששרה בהן
וידרוי"ל בלע"ז ובערוך לועזו
קומא. גומא, שרף אילן
בה באנו למחלוקת ר"י
א"ל אינו כתב א"ל והלא לימדתנו רבינו
(שבת קד:). חרתא
ורבנן [כדאמרי' לקמן].
עפצים שחוקים: הא דאפיצא. הקלפים
ויטריאול"ו ור"ת נמי פירש בתיקון
כתב עליון כתב לענין שבת א"ל ז) וכי
דאושכפי. סם שצובעין
רשב"א לקמן כ. ד"ה הא
מעובדים בעפצים רושמין עליהן
ספר תורה שעשה אדרמנ"ט מותר
בו מנעלים שחורין (מגילה
דאמר. ח. (ו)אפי' תמצי
מפני שאנו מדמין נעשה מעשה איתמר
יט.). במי טריא. יש
את העדים במי מילין דלא הוי
לתת לתוך הדיו לכולי עלמא דלאו
לומר דלרבנן קאמרי',
עדים שאין יודעים לחתום רב אמר מקרעין
אומרים מין פרי ויש אומרים
מ"מ תקשי לן. רשב"א לקמן
כתב שהרי מראה הקלפים כמראה
היינו קנקנתום דאיכא למאן דאסר
מי גשמים. (שבת קד:).
כ. ד"ה הא דאמר. ט. וגבי
להם נייר חלק וממלאים את הקרעים דיו
ח)
הכתב ואינו ניכר הלכך אין מי מילין
בפ"ק דעירובין (דף יג.) ואם תאמר
אפצה. מי אפצים גל"ש.
עדים שאין יודעים לחתום
ושמואל אמר באבר באבר סלקא דעתך
(שם). באבר. בעופרת,
מאחר שאין כותבין
על גבי מילין ומתנית' בדלא אפיצן:
דבמסכת נדה (דף כ.) תנן שחור
יא)
ומשחיר כשהוא משפשף
בסיקרא אלא כשיחתמו
ברוק. רושמין להם ברוק: תוראה.
והתני רבי חייא כתבו באבר בשחור
כחרת' ומפרש דהיינו חרת' דאושכפי
(ב)
יד)
ה
עופרת על הקלף (שבת
העדים עליו לא חשיב כתב
שוורים: בגיטין.
יב) ספסר של
ואילו וידריאול"ו ירוקה היא כזכוכית
קד:). בשחור. פיחם
ובשיחור כשר לא קשיא הא באברא הא
העדים תקון לראשון כיון
ט
ובשיחור.
(שם).
שלא נכתב אלא בשבילם.
משום עיגונא
כדלקמן דלא
ועל שם כך נקרא וידריאול"ו וי"ל
במיא דאברא רבי אבהו אמר במי מילין
אדרמינ"ט (שם). וכי
תוס' הרא"ש. י. סתמא
משכחינ' סהדי בקיאי ובתוך כך
כשמתקנין אותה ו לתת לתוך הדיו
מפני שאנו מדמין.
והתני רבי חנינא כתבו במי טריא ואפצא
קתני כתב ע"ג כתב פטור.
אז היא משחרת: דיו על גבי דיו
יפרש זה לים
או ימות ותיזקק
נראה בעינינו וכמדומין אנו
רשב"א לקמן כ. ד"ה הא
כשר ל"ק הא דאפיץ הא $ דלא אפיץ שאין
❖
י
כן ולא שמענו מרבותינו
דאמר.
פטור. תימה דהכא משמע דדיו על
ליבם: אבל
בשאר שטרות.
(לקמן לז.). מקרעין להם
מי מילין ע"ג מי מילין רב פפא אמר כברוק וכן
יחזר אחר העדים בקיאים לחתום:
גבי דיו לא כלום הוא לענין שבת
נייר חלק. מסרטין
אורי ליה רב פפא לפפא תוראה ברוק וה"מ
וה"ה לענין גט דמדמי בסמוך לשבת
כוותיה
ורושמין בסכין על הנייר את
פסקי רי"ד
שמות העדים ובאין העדים
בגיטין לאבל בשטרות לא דההוא דעבד עובדא בשאר שטרות מונגדיה רב כהנא
ומשמע דליכא מאן דפליג ז ולקמן
וממלאין את הקרעים דיו.
לעשרה כולכם כתבו גט
(דף כ.) אמרינן כתבו שלא לשמה
תניא
(לעיל ט:). דרב מנגיד.
לאשתי חתום בי תרי
❖
מכת מרדות. (יבמות נב.).
והעביר עליו קולמוס לשמה באנו
מינייהו ביומיה ואינך
מכאן ועד י' ימים
למחלוקת רבי יהודה ורבנן דלר' יהודה הוי כתב ועוד ח דרב אחא מסיק לקמן דאפילו רבנן מודו גבי גט דהוי כשר ואומר רבינו יצחק דלקמן ודאי
אתא לקמיה דריב"ל אמר
שכתב הראשון היה שלא לשמה וכתב השני עושהו לשמה חשיב כתב לרבי יהודה ולרב אחא אפילו לרבנן חשיב כתב גבי גט אבל הכא שכתב
כדאי הוא ר"ש לסמוך
פסקי רי"ד (המשך)
שני אינו מתקן כלום אפילו רבי יהודה מודה דלא חשיב כתב ט ובפרק הבונה (שבת דף קד:) דתנן כתב על גבי כתב פטור ואמר
עליו בשעת הדחק פי'
באבר באבר ס"ד והתני ר'
לאחר שנשאת והאר"ל לא
רב חסדא מתניתין דלא כר' יהודה לא בעי לאוקמי כשאין כתב השני מתקן כלום דאפילו רבי יהודה מודה דאינו כתב משום
הכשיר ר"ש אלא לאלתר
חייא כתבו באבר בשחור
דמתניתין משמע ליה דבכל ענין פטור אפי' כתב גט או ספר תורה שלא לשמה והעביר עליו בשבת קולמוס לשמה להכי מוקי
י
ובשיחור כשר לא ק' הא
אבל מיכן ועד עשרה ימים
באברא הא במיא דאברא.
לא בההוא כר' יוחנן ס"ל
כרבנן אבל לרב אחא בר יעקב ע"כ לא מיתוקמא מתני' בכל ענין דהא בגט אפילו רבנן מודו דהוי כתב ולדידיה אתיא מתניתין
נמי כר' יהודה וכגון שאינו מתקן בכתב השני כלום: מוחק הוא. וחשיב ליה מוחק על מנת לכתוב דמסתמא עומד לחזור
פי' המורה מקרעין להן
דאמר אפילו מכאן ועד
נייר חלק ומשרטי' ואינו
עשרה ימים והא"ר יוחנן
ולכתוב עליו בדיו ומקלקל לא הוי דעל הכתיבה זאת תהא כתיבה העליונה רישומה ניכר טפי משאם היתה תחתונה לבדה:
נ"ל שהרי שריטת הסכין
שנים משום עדים וכולן
דבר המתקיים הוא ולקמן
משום תנאי בההוא כר"ל
טעמא
בעי' למימר שאם חקק על
ס"ל ואפ"ה הלכה כר'
יוחנן כדקי"ל בכל דוכתא ותו דבעיא לעיל אתיא כר' יוחנן: מתני' בכל כותבים בדיו בסם בסיקרא בקומוס בקנקנתום
גבי טבלא (סקרא) כתב הוא ומה לי חקיקה מה לי שריטה גם לשרט ולחרוק מלמטה שיראה בולט מלמעלה אמרינן לקמן
דהיא כתיבה והיכי מכשרינן בגט בענין זה ודברי שמואל שאמר באבר פי' לשפשף בחתיכה של אבר על הקלף ומשחיר
ובכל דבר שהוא רושם ומתקיים אין כותבים לא במשקים ולא במי פירות ולא בכל דבר שאינו של קיימא. פי' המורה
ואינו כתב ואינו נ"ל דכיון דהוא דבר המתקיים למה אינו כתב וכל סברת המורה (הלכך) [בכאן משמע] שלא יקרא כתב
ואפילו על איסורי הנאה ועל הכל כותבין על העלה של זית ועל הקרן של פרה ונותן לה את הפרה על יד של
כ"א הוא כענין דיו שמסדר האותיות על הקלף אבל שריטת הסכין ורושם האבר לא יקרא כתב ולא הוא משום דק' חקיקת
עבד ונותן לה את העבד ר' יוסי הגלילי אומר אין כותבים לא על דבר שיש בו רוח חיים ואף לא על האוכלין:
הטבלא ורושם הציץ דבעי לקמן למימר דהוי כתב וי"ל לפרש מקרעין להן נייר חלק לא שיהו נוגעים בנייר שהגט כתוב
ובכל דבר שהוא מתקיים לאתויי מאי לאתויי הא דא"ר חנינא כתבו במי טרייא ואפצא כשר. פי' מין פרי הוא ששמו
בו אלא נייר אחד חלק שאין בו כלום מקרעים שם בסכין שמות העדים שנמצא הנייר שלם ושמות העדים הוא החלל
טריא ממיני העפצים: תני ר' חייא כתבו באבר בשחור ובשיחור כשר. פי' שפשף האבר על הנייר א) והשחירו והשחור
ואח"כ משכיבים אותו הנייר על הנייר שהגט כתוב בו ואומרים להדיוטות מלאו אלה הקרעים דיו וישארו האותיות של
הוא הפחם כדתנן בפ' ג' דפרה (משנה יא) שחור שיש בו אפר כותשים אותו ושיחור הוא מין צבע שחור: איתמר
דיו על נייר הגט ובכי האי גוונא כשר שלא נגעו אנחנו במקום החתימת העדים כלל והכי נמי מסתברא מדקאמר נייר
המעביר דיו על גבי סיקרא בשבת ר' יוחנן ור"ל דאמרי תרוייהו חייב שתים א' משום כותב וא' משום מוחק. דיו
חלק ושמואל נמי לא הכשיר אלא במיא דאברא מפני שאינו דבר המתקיים והרי הוא כדיו בעלמא אבל באבר עצמו
על גבי דיו וסקרא על גבי סקרא פטור בעא מיניה ר"ל מר' יוחנן עדים שאין יודעין לחתום מהו שיכתבו להם
לא שדבר המתקיים הוא וכדברי מצאתי שפי' בשניהם גם ר"ח ז"ל: ר' אבהו אומר במי מילין. פי' ממים ששרה בהן
בסקרא ויחתמו כתב עליון כתב או אינו כתב א"ל אינו כתב והלא למדתנו רבינו כתב עליון כתב הוא לענין שבת
עפצים כתושים והתני ר' חייא כתבו במי טרייא ועפצא כשר לא ק' הא דעפיצן הא דלא עפיצן שאין מי מילין על גבי
א"ל וכי מפני שאנו מדמין נעשה מעשה פי' אם אנו מדמין סברא להחמיר לענין שבת נסמוך עליה להקל ולהכשיר
מילין רב פפא אמר ברוק. והני מילי בגיטין אבל בשאר שטרות לא ההוא דעביד עובדא בשאר שטרות נגדיה רב פפא
החתימה: איתמר עדים שאין יודעין לחתום רב אמר מקרעין להן נייר חלק וממלאין את הקרעים דיו ושמואל אמר
א) עי' ב"י אה"ע ריש סימן קכה ובשו"ע סעי' ב.