יט:
המביא גט פרק
שני
גיטין
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
טעמא
דאיכא כתב הא ליכא כתב לא. וא"ת הא דבעי' דאיכא
כוותיה דרב. דאמר מקרעין להן נייר: כרבנן. דמכשירי לכולהו:
לט א מיי' פכ"ד מהל'
א) לעיל ט:, ב) [יומא ט:
נדה כ:], ג) [לקמן כח:
מלוה הלכה ז סמג
תרגמא. להא דרב גמדא: אקריאה. שאם יודעין לחתום אע"פ
כתב משום דחזר ואמר שטר פסים הוא וכי האי גוונא
וש"נ], ד) [לעיל יא.],
עשין צד טוש"ע חו"מ
הכא גבי נייר חלק אם חזר ואמר נייר חלק הוא היה נאמן אבל לעולם
שאין יודעין לקרות שפיר דמי וקרו קמייהו אחריני כרבנן ודרב
ה) לקמן פז:, ו) [עי'
סימן מה סעי' ב [אה"ע
כהנא בשאין יודעין לחתום וגבי חתימה אמרן לדרב כהנא לעיל: רב
כ"ז שאמר גט הוא מגורשת ולא קשה מידי לשמואל וי"ל [דכיון] דס"ד
תוספות קדושין נ: ד"ה
סי' סו סעי' יג]:
מ ב מיי' שם טוש"ע
ה"ג מקדשי וכו' ותוס'
יהודה. זקן היה ועיניו כהות
השתא דמגורשת ודאי קאמר שמואל
חו"מ שם:
לקמן מ: ד"ה חיישינן],
א"כ לא חשיב ריעותא במאי שהוא
וכשהיה צריך לחתום בעד או בדיין
תניא כוותיה דרב עדים שאין יודעין
מא ג מיי' פכ"ז מהל'
ז) [תוס' פ"ו ע"ש],
א)
נייר חלק וא"כ כשחזר ואמר נמי
מצטער בקריאת שטר וקורהו וחותם:
ח) [דף יא.], ט) [ע"א],
מלוה הלכה א סמג
לחתום מקרעין להן נייר חלק וממלאים את
י) [לעיל ע"א], יא) [ב"ב
עשין כד טוש"ע ח"מ סי'
מרא דארעא דישראל. בקי מכל
נייר חלק הוא אית לן למימר דלאו
הקרעים דיו אמר רבן שמעון בן גמליאל
קלד:], יב) [ערך נרא א'
סח סעיף ב:
כל הימנו לאוסרה כמו היכא דאיכא
חביריו. ובמס' נדה מפרש אמאי קרי
❖
מב ד מיי' שם טוש"ע
ע"ש],
בד"א בגיטי נשים אבל בשחרורי עבדים
כתב וא"ת והיכי ס"ד דמגורשת ודאי
ליה מרא דארעא דישראל בפרק שני
שם סעיף א:
ושאר כל השטרות אם יודעין לקרות
ה [מיי' פ"ד מהל' גירושין
(דף כ:): רב נחמן. דיין היה ממונה
קאמר כיון דנראה שהוא נייר חלק
ה"ז טוש"ע אה"ע סי'
ולחתום חותמין ואם לאו אין חותמין קרייה
גליון הש"ס
וי"ל כיון דאמר ה"ז גיטך בדבר
מפי ריש גלותא וחתנא דבי נשיאה
קל סעי' יד]:
מאן דכר שמה חסורי מיחסרא והכי קתני
גמ' שמואל נמי חיישינן
ו [טוש"ע שם סי' קכו
מועט מהימנינן לבעל כי היכי
כדאמרינן בהעור והרוטב (חולין קכד:)
סעיף א]:
קאמר. ע' לקמן דף מ'
עדים שאין יודעין לקרות קורין לפניהם
דאמרינן יא)בעל שאמר גירשתי אשתי
וסופרי הדיינים יראים ממנו ולא
❖
מג ז ח טוש"ע אה"ע
ע"ב תד"ה חיישינן:
משקרי: דעביד בערכאות. וחותמיהם
נאמן הואיל ובידו לגרשה א"נ דאיירי
וחותמים ושאין יודעין לחתום כו' אמר ר"ש
סימן קלה סעיף ד:
מד ט מיי' פ"א מהל'
דקריוה בי תרי מעיקרא ועיילי' לבי
עובדי כוכבים דאכשרנא להו לעיל (י:):
בן גמליאל במה דברים אמורים בגיטי נשים
גירושין הלכה יט
הגהות הב"ח
ממשעבדי. והא דאמרינן בפ' קמא ח)
ידיה ואפקיה דלא חיישינן דלמא
אבל שחרורי עבדים ושאר כל השטרות אם
סמג עשין נ טור ש"ע שם
חלפיה ונייר חלק דקאמר שמואל
מבני חורי ולא ממשעבדי בנעשה
(א) תוס' ד"ה צריכי וכו'
סעיף א:
יודעין לקרות ולחתום חותמין ואם לאו אין
❖
מה י מיי' שם הלכה כ
דאיבעי לה למיהדר:
בהדיוט דלית ליה קלא: דחתימו עליה
לא בשעת
נתינה ראו שהוא נייר
טוש"ע שם סעיף ב:
חותמין א"ר אלעזר מ"ט דרבן שמעון בן
סהדי ישראל. וישראל עשאוהו אלא
חלק דא"כ אפילו היה ודאי כתוב
מו כ מיי' שם טוש"ע
גמליאל שלא יהו בנות ישראל עגונות אמר
שכתבוהו לשון פרסי: שכתבו. כתב
במי מילין אינו גט כיון דבשעת
שם:
לעזי רש"י
מז ל מיי' שם הלכה כב
רבא הלכה כרשב"ג ורב גמדא משמיה
שלו: בגיטין. משום תקנת עגונות:
נתינה כבר
נבלעו האותיות כדאמר
א
❖
טוש"ע שם סעי' ה:
פוייל"י [פויי"ל]. צבע
שמא במי מילין כתבוהו. ונבלעו
בסמוך כי פליט מאי הוי השתא הוא
❖
דרבא אמר אין הלכה ואלא כמאן כרבנן
(ארגמן).
דפליט אלא שעה אחת אחר נתינה
ואמרן לעיל כתבו במי טריא ואפצא
ט)
והא ההוא דעבד עובדא בשאר שטרות
כשר: נייר. סתם נייר של עשבים
כשיעור שהאותיות יכולות להבלע
פסקי רי"ד
ונגדיה רב כהנא תרגמא אקריאה רב יהודה
מוסף רש"י
ראו שהיה נייר חלק ועוד י"ל דבשעת
הוא ולא קלף מעובד עפצים דאי
תניא כותיה דרב עדים
מיצטער קרי וחתים א"ל עולא לא צריכת
מקרעין להן נייר חלק.
נתינה ראו מרחוק ודומה להם נייר
עפיץ הא אמרן י) אין מי מילין על
שאין יודעים לחתום
דהא ר' אלעזר מרא דארץ ישראל קרו
מסרטין ורושמין בסכין על
מקרעין להם נייר חלק
ב)
גבי מי מילין: שטר פסים. שטר
חלק ושמא אם היו מעיינין היו
הנייר את שמות העדים
וממלאים הקרעים דיו אמר
מיא
קמיה וחתים ורב נחמן קרו קמיה ספרי
דנרא.
האותיות ניכרים:
פיוסים שאומר לחבירו אוהבו ומאמינו
ובאין העדים וממלאין
רשב"ג בד"א בגיטי נשים
דייני וחתים ודווקא רב נחמן וספרי דייני
את הקרעים דיו (לעיל
שיכתוב לו על עצמו שטר חוב כדי
אבל בשחרורי עבדים
פי' ר"ח מי קליפת רימון וכן בערוךיב):
ב
ושמואל נמי חיישינן קאמר.
ט:). בגיטי נשים. משום
ושאר שטרות אם יודעים
שיראה עשיר: שטר אמנה. שכתב
דאית להו אימתא אבל רב נחמן וספרי
תקנת עגונות, שמא ירצה
לקרות ולחתום חותמין
השתא לא צריכי
ללות ולא לוה והאמינו לוה למלוה שלא
אחריני ספרי דייני ואיניש אחרינא לא רב
זה המגרש לפרש בים
ואם לאו אין חותמין
או מסוכן שרוצה שלא
קרייה מאן דכר שמיה
לאוקמי דבדקיניה דכי לא בדקיניה
יתבענו אלא אם כן ילונו ומסר לו
פפא כי הוה אתי לקמיה שטרא פרסאה
תזקק ליבום (שם). והא
חסורי מחסרא והכי קתני
את השטר: לאוסרה. משום אשתו:
נמי איכא למיחש ומיהו ודאי אי
בעינן כתב שאינו יכול
דעביד בערכאות של כותים ג מקרי להו
ושאין יודעין לקרות
הא ליכא כתב לא. דאי בנייר חלק
בדקיניה ולא פליט לאו כלום הוא:
להזדייף. שיהא הקלף
קורין לפניהם והן חותמין
לשני כותים זה שלא בפני זה במסיח לפי
צריכי למיקרייה. קודם נתינה
ג)
מתוקן בעפצים בשעת
אמר רשב"ג בד"א בגיטי
נמי אמרינן מגורשת מכדי תנא אתא
עיבודו שעושים אותו
נשים וכו' כדלעיל. א"ר
תומו ומגבי ביה ממשעבדי אמר רב אשי
איירי מדמשני בסמוך לא
לאשמועינן דאע"ג דלא אקרינא אי
שחור ושוב אין אדם
אלעזר מ"ט דרשב"ג שלא
אמר לי רב הונא בר נתן הכי אמר אמימר
צריכא דלבתר דקריוה עייליה כו'
גיטא הוי אי לא כיון דאמר לה גיטא
עושה בה מחק וחוזר
יהו בנות ישראל עגונות
וכותב עליו, מפני שהוא
אמר רבא הלכה כרשב"ג
ד האי שטרא פרסאה דחתימי עליה סהדי
ואי לא קרייה נראה דלא הוי גט א
הוא לא הדר ביה תו ומחזקינן דגיטא
ניכר, וקלפי פרסיים אינם
ורב גמדא משמיה דרבא
מדלא משני הב"ע דלא קרייה משמע
הוא ואי בנייר חלק נמי סבירא ליה
ישראל מגבינן ביה ממשעבדי והא לא
מעובדים בעפצין שקורין
ד)
אמר אין הלכה כרשב"ג
דאי לא קרייה אינה מגורשת וא"ת
הכי לאשמועינן רבותא יתירתא דנייר
גל"ש ואדם יכול למחוק
ואלא כמאן כרבנן והא
ידעי למיקרי בדידעי והא בעינן כתב שאינו
ה
כתבו ומניח חתימת העדים
ההוא דעבד עובדא בשא'
חלק: כי אמר שמואל. נמי שמגורשת
דתנן לקמן בהזורק (דף פ.) כתב
יכול להזדייף וליכא בדאפיצן והא בעינן
וכותב למעלה ממון הרבה
שטרות ונגדיה רב פפא
גט לאיש ושובר לאשה וטעה ונתן כו'
לא בסתמא אלא בדקינא ליה לנייר:
(לעיל יא.). מענינו של
תרגימו אקריאה. פי' רב
צריך לחזור מענינו של שטר בשיטה אחרונה
שטר בשיטה אחרונה.
במיא דנרא. צבע שקורין פוייל"י
ולאחר זמן גט יוצא מתחת ידי האיש
גמדא דאמר הלכה כרבנן
וליכא בדמהדר ואלא מאי קמ"ל דכל לשון
כדאמרינן בגט פשוט
אקריאה שאם יודעים
ו
ושובר מיד האשה תצא מזה ומזה
ומעבירים מי הצבע עליו ופולט
(ב"ב קסא:) וקנינא מן
לחתום ואף ע"פ שאינן
כשר ה) תנינא גט שכתבו עברית ועדיו יונית
אותיות שבלע ונראות: השתא הוא
ודייק עלה בהאשה רבה (יבמות דף
פלוני אכל מה דכתוב
יודעים לקרוא שפיר
יונית ועדיו עברית כשר אי מההיא הוה
ומפורש לעיל (לעיל יא.).
דפלט. וכשהיו בלועות לא היה כתב:
דמי וקרו קמייהו אחריני
צא:) מאי הוה לה למעבד ומשני
בדמהדר. שמוחזר בשיטה
וחתמי כרבנן ורב פפא
חיישינן. שמא לא נבלעו יפה
אמינא הני מילי בגיטין אבל בשאר שטרות
איבעי לה לאקרויי גיטא והשתא אי לא
❖
אחרונה (שם)
.
בשאין יודעין לחתום.
קרייה אפי' לא הוחלפה להם אינה
ואם מת אסורה לכהן וחולצת ולא
ב
לא קמ"ל אמר שמואל נתן לה נייר חלק
רב יהודה קרי וחתים.
פי' זקן היה וקמו עיניו
מתייבמת דספק גרושה היא: הני בי
מגורשת וי"ל דנהי דאסורה לינשא
ואמר לה ה"ז גיטיך מגורשת חיישינן שמא
ו)
וכשהיה צריך לחתום עד
מוסף תוספות
תרי. עדי מסירה: לבי ידיה. תחת
בדלא קרייה מ"מ אם נשאת לא
במי מילין כתבו מיתיבי ז) הרי זה גיטך
או דיין היה מצער בקריאת
כנפיו: לא שכיח. וזו היא שזרק זה
תצא אי נמי התם בעייליה לבי
ג
השטר וקוראהו וחותם
א. ואסורה להנשא. תוס'
ונטלתו וזרקתו לים או לאור או לכל דבר
א"ל עולא לא צריכת דהא
הרא"ש. ב. ברא"ש כתוב:
ידיה ד וקנסינן לה דאיבעי (א) למיהדר
ואין לחוש שמא גט זרק לה ואבד:
ר' אלעזר מרה דארעא
נתן הבעל הגט לאשה.
האבד וחזר ואמר שטר פסים הוא שטר
אבל תרתי תלת. ואנו ראינו שזה לא
מיד לאקרויי או לאחר נתינה מאחר
דישראל הוא מקרי קמיה
ג. בדקריוה ובתר הכי.
אמנה הוא מגורשת ולא כל הימנו לאוסרה
זרק אלא כתב אחד: מדהא הואי.
שבאה לידי קלקול ומיהו אינה אסורה
וחתים. פי' בשלהי פ'
תוס' הרא"ש. ד. ואפקיה.
ה
כל היד מפרש למה
תוס' הרא"ש. ה. והיא
טעמא דאיכא כתב הא ליכא כתב לא כי
לינשא אי לא קראה ו שנית כדאמר
על כרחך חדא הויא התם מעיקרא
יקרא מרה דארעא דישראל
היתה יכולה לתקן בקריאה
ומדהא הואי חברתה נמי אמרינן
הכא לאו כל הימנו לאוסרה אע"ג דעל
קאמר שמואל דבדקינן ליה במיא דנרא
ז
ז
שהיה בקי להכיר דם
זו בדבר מועט, קנסינן לה
כרחיך לא קראה בתר הכי והיה
הואי התם וזה גט זרק ואימא
הנדה רב נחמן קרו קמיה
כדאשכחן התם גבי וכו'.
ח
אי פליט פליט ואי לא פליט לאו כלום הוא
סופרי דייני וחתים ודוקא
תוס' הרא"ש. ו. דלא
עכברים שקלוה: משום מי מילין.
רגיל ר"י לקרות קודם הנתינה ולאחר
וכי פליט מאי הוי השתא הוא דפליט
רב נחמן וסופרי דייני
חיישינן לאיחלופי עד
הנתינה ומיהו פשיטא דאי לא קראה
שמא כתב לה גט מבחוץ ואינו
ט
דאית להו אימתא אבל
דידעינן דאחליף. שם.
$ שמואל נמי ח חיישינן קאמר אמר רבינא
ניכר: אין מי מילין כו'. וכל גוילים
קודם הנתינה וקראה לאחר הנתינה
רב נחמן וסופרי אחריני
ז. ולומר שטר אמנה הוא.
אמר לי אמימר הכי אמר מרימר משמיה
לא אי נמי סופרי דייני
תוס' הרא"ש. ח. דאי
דבר פשוט הוא דמגורשת:
של ס"ת שלהם עבודים בעפצים:
ואיניש אחרינא לא. פי'
קריוה לא מצי אמר הכי.
אי דרב דימי הני בי תרי דיהיב גיטא קמייהו
ט
כריתות
רב נחמן הוה חתנא דבי
תוס' הרא"ש. ט. קודם
צריכי למיקרייה מיתיבי ה"ז גיטך ונטלתו וזרקתו לים או לאור או לכל
דבר האבד וחזר ואמר שטר
נשיאה והיה ממונה דיין
נתינה מהא דהכא, ואחר
י
מפי ראש הגלות וסופרי
נתינה מההיא דהאשה
פסים הוא שטר אמנה הוא מגורשת ולא כל הימנו לאוסרה ואי אמרת צריכי
למיקרייה בתר דקריוה מי מצי
❖
הדיינים יראים ממנו ולא
רבה. רשב"א.
אמר לה הכי לא צריכא דבתר דקריוה עייליה לבי ידיה ואפקיה מהו
דתימא חלופי חלפיה קמ"ל
משקרי: רב כהנא כי הוה
כ
אתי לקמיה שטרא פרסאה
ההוא גברא דזרק לה גיטא
לדביתהו לביני דני אשתכח מזוזתא אמר
רב נחמן מזוזתא ביני דני
ל
דעביד בערכאות של גוים
פסקי רי"ד (המשך)
קרי ליה לשני גוים זה
לא שכיחא וה"מ דאשתכח
חדא אבל ב' ג' מדהא הואי הא נמי הואי וגיטא אימור עכברים
אמר אמימר משמיה דרב
שלא בפני זה במסיח לפי
שקלוה ההוא גברא דעל
לבי כנישתא שקל ספר תורה יהיב לה לדביתהו ואמר לה הא
תומו ומגביה ביה מבני
דימי מנהרדעא הני בי תרי
דיהבי גיטא קמייהו צריכי
חרי על [ידי] חותמיו שהיו
גיטך אמר רב יוסף למאי
ליחוש לה אי משום מי מילין אין מי מילין על
גבי מי מילין
למיקרייה מיתיבי הרי זה
גוים דלא מפקי ליה לקלא
אי
ומ"ה לא גבי ביה אלא
גיטיך נטלתו וזרקתו לים
או לאור או לכל דבר
מבני חרי: אמר רב אמי
אמר לי הונא בר נתן הכי אמר אמימר האי שטרא פרסאה דחתימי עליה סהדי ישראל מגבינא ביה ממשעבדי. פי'
האבד וחזר ואמר שטר פסים הוא שטר אמנה הוא מגורשת לא כל הימנו לאוסרה ואי אמרת צריכי למיקרייה
דכיון דישראל חתימי ביה מפיק ליה לקלא והא לא ידעי למקרי בדידעי והא בעינא כתב שאינו יכול להזדייף וליכא
לבתר
דקרייה מי
מצי א"ל הכי לא
צריכא דבתר דקריוה עייליה לבי ידיה ואפקיה מהו
דתימא ליחוש דילמא
בדעפיצן והא בעינן שיחזור מעניינו של
שטר בשיטה אחרונה וליכא בדמהדר ואלא מאי קמ"ל דבכל לשון כשר
חלופי' חלפיה קמ"ל: