כ:
המביא גט
פרק שני גיטין
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
התקבלי
גיטיך והתקבלי כתובתיך מהו. אע"ג דכתבו על
הא בעינא מכתב. פתוחי חותם: מגואי. מכה הרושם באותו צד
נה א מיי' פ"ט מהל' כלי
א) [תוספתא פ"ב] לקמן
עה., ב) [סוטה יח.],
המקדש הלכה ב סמג
שהצורה בולטת בו אבל ציץ דוחק מאבראי והיא בולטת מגואי: הא
איסורי הנאה כשר היינו משום דיהיב לה מיהא כל
הגט אבל הכא לא יהיב לה אלא בתורת פרעון: על מנת שתחזירי
ג) [לעיל ט: וש"נ], ד) ר"מ
עשין קעג:
ליכא שאר לא. דמקום גט בעי למיתב לה מתנה גמורה משום גירושין
נו ב מיי' פ"ח מהלכות
מ"ז, ה) כתובות פד: ב"ב
לי הנייר מגורשת. בפרק מי שאחזו (לקמן דף עה.) קבעי מ"ש רישא
ולא לשם פרעון דכתיב ונתןח): אי אמר לה. לכתובתיך: אוירא. גליון:
לו., ו) רש"ל מ"ז, ז) עדיות
גירושין הל' טו סמג
פ"ב מ"ג, ח) [דברים כד],
עשין נ טוש"ע אה"ע סי'
והנייר. כל הנייר אני מעכב לעצמי:
ומ"ש סיפא ומפרש לשון אחד משום
ט) [סוכה מא:], י) [לעיל
קכד סעיף ח:
אינה מגורשת. דכיון דהנייר שלו לא
דסיפא הוי תנאי ומעשה בדבר אחד
הא בעינא מכתב וליכא כדינרי זהב ולא
נז ג מיי' שם טוש"ע
יט.], יא) [דברים כד],
1
❖
והוי תנאי בטל ומעשה קיים דקסבר
נתן לה כלום דנמצאו אותיות פורחות יב) גי' מגדל דוד,
אה"ע שם סעיף ח
כדינרי זהב כדינרי זהב דבולט ולא כדינרי
בהג"ה:
באויר: הרי זו מגורשת. ותחזיר
ההוא לישנא דאומר ע"מ לאו כאומר
זהב דאילו התם מגואי והכא מאבראי בעא
נח ד מיי' שם הל' יד
א
דמתנה ע"מ להחזיר שמה מתנה ט):
מעכשיו דמי ואין גט יכול לחול עד
סמג שם טוש"ע
מיניה רבא מרב נחמן כתב לה גט על טס
תורה אור השלם
נייר שבין שיטה לשיטה. שלי מהו:
שתחזירהו ואז א"א להתגרש שאין הגט
אה"ע סי' קמג סעיף יא:
של זהב ואמר לה התקבלי גיטך והתקבלי
נט ה טואה"ע סי' קמג:
1. וַיַּעֲשׂוּ אֶת צִיץ נֵזֶר
דמעורה. מעורה במקצת שהיו בו
בידה הילכך אע"פ שלא החזירתו
ס ו ז ח מיי' פ"ד מהל'
הַקֹּדֶשׁ זָהָב טָהוֹר וַיִּכְתְּבוּ
כתובתך מהו אמר ליה ב נתקבלה גיטה
אותיות ארוכין המגיעין משיטה לשיטה
מגורשת ורבא דקאמר בפ"ק דקידושין
גירושין הל' ד סמג שם
עָלָיו מִכְתַּב פִּתּוּחֵי חוֹתָם
ונתקבלה כתובתה איתיביה התקבלי גיטך
בראשי כל תיבה ותיבה: והרי הוא.
טוש"ע אה"ע סי' קכד
(דף ו:) הילך אתרוג זה במתנה ע"מ
קֹדֶשׁ לַיְי שמות לט ל
2. כִּי יִקַּח אִישׁ אִשָּׁה
סעיף ו:
העבד: יוצא מתחת ידה. שהביאתו
והשאר לכתובתך נתקבלה גיטה והשאר
שתחזירו לי החזירו יצא כו' לא סבר
סא ט מיי' שם ופ"י
וּבְעָלָהּ וְהָיָה אִם לֹא
לפנינו ואמרה בעלי נתן לי העבד
כההוא לישנא אלא רבא לטעמיה
לכתובתה טעמא דאיכא שאר הא ליכא
מהל' טוען ונטען
תִמְצָא חֵן בְּעֵינָיו כִּי מָצָא
הזה וגירשני בו כדתנן במתני' ונותן
הל' א ה סמג עשין צה
י)
דמפרש בפ' מי שאחזו משום דהוי
בָהּ עֶרְוַת דָּבָר וְכָתַב לָהּ
שאר לא הוא הדין אע"ג דליכא שאר והא
טוש"ע שם וטוש"ע ח"מ
סֵפֶר כְּרִיתֻת וְנָתַן בְּיָדָהּ
לה העבד: מהו. מי מהימנה בלא
מעשה קודם לתנאי ואע"ג דבההיא
קמ"ל דאע"ג דאיכא שאר ג אי אמר לה אין
[סי' עב סעיף כא] סי'
וְשִׁלְּחָהּ מִבֵּיתוֹ:
❖
עדי מסירה הואיל ועכשיו הוא ברשותה
דאתרוג נמי מעשה קודם לתנאי לא
קלה סעיף א:
דברים כד א
אי לא לא מאי טעמא אוירא דמגילתא
3. וָאֶקַּח אֶת סֵפֶר
או דילמא הוא מנפשיה אזל: להזדייף
דק רבא במילתיה למינקט התנאי
הוא א) ת"ר ד הרי זה גיטך והנייר שלי אינה
הַמִּקְנָה אֶת הֶחָתוּם
הוא. דילמא תנאה הוה בגיטא
כמו שצריך להתנות ולההוא לישנא
הַמִּצְוָה וְהַחֻקִּים וְאֶת
גליון הש"ס
מגורשת על מנת שתחזירי לי את הנייר
❖
ומחקתיה והדר כתביה: בעדי מסירה.
דמפרש במי שאחזו
משום
הַגָּלוּי: ירמיהו לב יא
(לקמן עד.)
גמ' בין שיטה לשיטה. עי'
שקראוהו: ור' אלעזר היא. דאמר
הרי זו מגורשת ה בעי רב פפא $ בין שיטה
דכל האומר ע"מ כאומר מעכשיו דמי
לקמן דף כא ע"ב תוס'
אי אפשר לגט בלא עדי מסירה:
ד"ה יצא זה: לא הוי גט אלא אם כן החזירתו לבסוף
❖
לשיטה ובין תיבה לתיבה מאי תיקו ותיפוק
מוסף רש"י
אלא לרמי בר חמא קשיא. דבעיא
שנתקיים התנאי ואז הוי גט משעה
ליה ב) 2 דספר אחד אמר רחמנא ולא שנים
שבא לידה: ספר אחד אמר
והנייר שלי. לא יהיב לה
דידיה בדליכא עדי מסירה היא:
ושלשה ספרים לא צריכא דמעורה בעי רמי
ולא מידי, ורחמנא אמר
ו
פסקי רי"ד
כתובת קעקע. אינה נמחקת עולמית:
רחמנא ולא שנים ושלשה ספרים.
ונתן בידה (לקמן עה.).
בר חמא היו מוחזקים בעבד שהוא שלו וגט
הגודרות. בהמות על שם גדרות צאן
הגודרות. בהמה דקה, על
אע"ג דלקמן (דף כא:)
דרשי רבנן
ת"ר הרי זה גיטיך והנייר
כתוב על ידו והרי הוא יוצא מתחת ידה מהו
שם (במדבר לב) גדרות צאן
(במדבר לב): אין להן חזקה. אדם
שלי אינה מגורשת פי'
ספר לספירת דברים מכל מקום דרשי'
(כתובות פד:) גודרות צאן
דכיון שהנייר שלו לא יתן
מי אמרינן אקנויי אקני לה או דלמא הוא
שתפסן אינו יכול לטעון לבעליהם
נמי הך דרשה דהכא וא"ת היכי
וכל דבר המהלך בדרכים
לה כלום ונמצאו אותיות
מכרתם לי דאיכא למימר מעצמן
מנפשיה עייל אמר רבא ותיפוק ליה דכתב
ובשווקים (רשב"ם ב"ב
מכשירין בפ' בתרא (לקמן דף פז:) שייר
פורחות באויר ע"מ
לו.). אין להן חזקה. אין
שתחזירי לי את הכתב
הלכו אצלו: והרי היא יוצאה מתחת
שיכול להזדייף הוא ולרבא קשיא מתניתין
מקצת הגט וכתבו בדף השני הוה לן
המחזיק בהם יכול לומר
מגורשת פי' והיא תחזור
ידו. שהוא בא לגרשה: לא ידעה
למיפסל בשני דפין משום ספר אחד
על היד של עבד בשלמא מתני' לרבא לא
לקוחין הן בידי, שמא מצאן
לו את הנייר כדי לקיים
לאקנויי. לא גמרה ומקנייה דבר
והכניסן בביתו לפי שדרכן
תנאו ותקרא נתינה דמתנה
אמר רחמנא ולא שנים ושלשה ספרים
קשיא בעדי מסירה ורבי אלעזר היא אלא
ג)
להלך בשדות (כתובות פד:
ע"מ להחזיר שמה מתנה:
שאין בלבה לתת מתנה גמורה ולא
כדאמרי' בפ"ב דסוטה (דף יח.) כתבה
❖
וכעי"ז רשב"ם שם).
לרמי בר חמא קשיא לרמי בר חמא נמי
בעי רמי בר חמא היו
גירשה אלא בשלה ואנן בעינן ונתןיא):
בשני דפין פסולה ספר אחד אמר
מוחזקים בטבלה שהיא
לא קשיא בכתובת קעקע השתא דאתית
אף הוא העיד. רבי יהודה בן בבא
ז
שלה וגט כתוב עליה והרי
רחמנא כו' ואור"י דשני דפים דסוטה
היא יוצאה מתחת ידו מהו
להכי מתניתין (לרבא) נמי לא תיקשי
במס' עדיות: ה"ג והא בעינא ספר
מוסף תוספות
ד)
איירי בשתי חתיכות ולקמן איירי
א
פי' והוא רוצה ליתנה
מקנה וליכא. שהמקנה צריך לכתוב
ח בכתובת קעקע מאי הוי עלה תא שמע
לאשה ולגרשה בגט בקלף אחד בשני עמודים:
א. של קלף. תוס'
את השטר שדי מכורה לך דמההוא
לא
הרא"ש. ב. (ד)דלמא לאו
הכתוב עלי' והתורה אמרה
דאמר ריש לקיש הגודרות אין להן חזקה
צריכא דמעורה. מכאן מדקדק
ה)
ט
'מערי' שנוגעת זו לזו,
וכתב ונתן על הבעל מוטל
קרא נפקא לן בפ"ק דקידושין (דף כו.):
לכתוב וליתן ובעי' שיהא ר' יצחק בר מרדכי דאין צריך
בעי רמי בר חמא היו מוחזקין בטבלא
אלא. רשב"א. ג. אבל
אלא
לאו. ש"מ כי מקני ליה שפיר
אינה נוגעת בחברתה
בגט שתהא כל אות ואות מוקפת
הנייר או כל חפץ הכתוב
שהיא שלה וגט כתוב עליה והרי היא
כמלא נימא [וכו' אבל לפי
דמי ואף על גב
דאין בדעתו של
עליו הגט שלו מי אמרינן
גויל מארבע רוחותיה כדאמר הכא
פירש"י ז"ל כדברי ריב"ם
יוצאה מתחת ידו מהו מי אמרינן אקנויי
אקנויי אקניתיה ניהליה או
נותן שיעכבנו המקבל אצלו:
ז"ל מכרעא]. רשב"א.
דמעורה ור"י אומר דאין מכאן ראיה
דלמא אשה לא ידעה
אקניתא ליה או דלמא (אשה) לא ידעה
ד. ומתני' תנן כותבין על
ו)
זקן
דהא דקאמר דמעורה היינו רגל ך'
לאקנויי פי' לא ידעה
ב
כל דבר המתקיים אפי' על
לאקנויי אמר אביי ת"ש אף הוא העיד על כפר קטן שהיה בצד ירושלים
לאקנויי דבר שאין בלבה
ז)
עלה של זית. תוס' הרא"ש.
של שיטה עליונה בט' של שיטה
לתת מתנה גמורה כזה
ה. אם שם בה כוחל.
והיה בו זקן אחד והיה מלוה לכל בני הכפר וכותב בכתב ידו ואחרים חותמים
שתחתיה או ראש ל' בה' או בח'
שעתיד לחזור לה ולא
תוס' הרא"ש. ו. דאצטריך
ובא מעשה לפני חכמים והכשירוהו ואמאי הא בעינא ספר מקנה וליכא
גמרה ואקנויי' ליה אלא
שלמעלה הימנה ומ"מ נראה לר"י
לי' לר"ל לאשמעינן
ג
3
כעין שאלה נתנה לו והוא
גודרות. תוס' הרא"ש.
אלא לאו משום דאמרינן אקנויי מקנה להו אמר רבא ומאי קושיא דילמא
דאין צריך ראיה להכשיר דדוקא
ז. ושמא יקניטנו רבו.
פסול דבעי ליתן בידה
בס"ת תפילין ומזוזות בעינן שיהו
זקן
רמב"ן. ח. אצל חברו.
שיהא החפץ של בעל
ריטב"א. ויאמר של זה אני.
וליכא ת"ש אף הוא העיד
האותיות מוקפות גויל כדאמר בפרק
רמב"ן. ט. [ד]כגודרות
על כפר קטן שהיה
הקומץ (מנחות דף לד.) משום דכתיב בהו
וכתבתם כתיבה תמה אבל בגט ליכא קפידא דאפי' ספר ודיו לא בעינן בגט דספר דכתב בגט
ד
דמי. ר"ן. י. אבל ליכא
בירושלים והיה שם זקן
לספירת דברים הוא דאתא (לקמן כא:): בכתובת קעקע.
לפרושי דלא ידעה לאקנויי
מדאורייתא ליכא איסורא עד שיכתוב ויקעקע בדיו ובכחול כדתנן בפ"ג
אחד והיה מלוה לכל בני
כלל דמי איכא למימר
כפר וכותב בכתב ידו
דמכות (דף כא.) ולר' שמעון אינו חייב אפי' כתב וקעקע עד שיכתוב את השם פי' שם דע"ז כדמפרש התם בגמרא ומיהו איסורא דרבנן איכא
שלא יהא ממכרה ממכר.
ואחרים חותמים ובא
ר"ן. יא. ומשום הפקר
הכא דאפי' אפר מקלה אסור ליתן על גבי מכתו מפני שנראה ככתובת קעקע ואפי' הויא הכא איסורא דאורייתא מ"מ הוי גט כדאמרי'
ה
מעשה לפני חכמים
לעיל כתבו על איסורי הנאה כשר אע"ג דאסור לכתוב דהא מיתהני באיסורי הנאה: ת"ש דאמר ריש לקיש הגודרות אין להם חזקה.
ב"ד הפקר וא"כ כי לא
והכשירו ואמאי הא בעי'
ידעה לאקנויי מאי. ריטב"א.
ספר מקנה וליכא פי' בעי'
פי' לאלתר אלא עד ג' שנים יש להם חזקה כדאמרינן בחזקת הבתים (ב"ב דף לו.) וא"ת מתני' הוה ליה לאתויי דתנן התם (דף כח.) העבדים
יב. מדקתני סתמא. ר"ן
שהלוה יקנה לו קרקעותיו
לקמן כא. ד"ה אלא.
חזקתן ג' שנים מיום ליום אבל לאלתר לא ועוד מאי קמ"ל ריש לקיש מתני' היא ודוחק לומר כמו שפי' הרב ר' יהודה מקורבי"ל דריש לקיש
וישעבדם לו בספר וימסור
יג. ופשיטא לי' דעל
אתא לאשמועינן אפי' בכה"ג דאיירי הכא שהגט כתוב על ידו או על קרן של פרה דאיכא הוכחה קצת דיהביה לאשה אפ"ה אין לה חזקה
לו למלוה הספר כתוב
קלף שלו הי' כותב, דאל"כ
וליכא אלא לאו משום
מה אסהדותי' דר' יהודה
ולהכי מייתי מר"ל דא"כ הוה ליה לפרושי בהדיא כיון דלא איצטריך לאשמועינן אלא בכי האי גוונא אלא י"ל ו דממתני' לא שמעינן גודרות
בן בבא. תוס' הרא"ש.
דההוא זקן הוה מקנה
דה"א דוקא עבדים דבני דעת ועיילי מנפשייהו אבל גודרות אין דרכם לילך לבית איש נכרי ולהכי ה"א הכא שהגט כתוב על ידו ומוכח קצת
ז
ח
ט
יד. הא לאו הכי, גביא
להו א) ויהיב להו מקנה
שהוא שלה יש לה חזקה להכי מייתי מגודרות דאין להם חזקה אע"פ שיש הוכחה דלא עיילי מנפשייהו כמו עבדים: אשה לא ידעה
מן דינא. רשב"א. וכיון
והם הכי נמי האשה
דאיכא שטרא הא איכא
ודילמא זקן שאני דידע
לאקנויי. פירוש בדבר שהוא מחזיר לה ולא גמרה ומיקניא ליה אלא בתורת שאילה משאילתו לו אע"ג דאמרי' לעיל דדמי כתיבת סופר
י
קלא אע"ג דליתיה שטר
לאקנויי אבל אשה לא:
מקנה. ר"ן. טו. שדהו
אקנו ליה רבנן מדידה מ"מ טבלא דידה לא מקנו ליה וא"ת וכי לא ידע מתני' יב)[דכותבת] דפשיט מינה בסמוך דהאשה כותבת את
יא
בעדים. תוס' הרא"ש.
גיטה וי"ל דמצי לדחויי דכותבת על קלף דבעל אלא שנותנת שכר הכתיבה ורב אשי דפשיט מינה משמע ליה דאיירי בקלף שלה:
יב
טז. מפני דוחקן. תוס'
וכותב בכתב ידו ואחרים חותמים. ואם תאמר מה ענין שטרי הלואה לגט דאינם אלא לראיה ואפי' במלוה על פה היה גובה
א) אולי צ"ל ויהיב לו ושפיר
הרא"ש. יז. ואז בעינן
יג
הוי ספר מקנה וא"כ הכי
ספר מקנה כיון דליכא זוזי.
ממשעבדי אי לא משום דאין לה קול כדאמרינן בחזקת הבתים (ב"ב מב.) דמאן דיזיף בצנעה יזיף ומכר שיש לו קול אמרינן
יד
טו
נמי:
רשב"א.
(שם מא:) המוכר שדהו בעדים גובה מנכסים משועבדים ונראה לפרש דנראה לגמרא דמסתמא כיון שהיה מלוה לכל בני העיר גם
הם היו עושים לו
טובה ונותנים לו במתנה או מוכרים לו שדות טז דפעמים שלא היו קנויין לו אלא
בשטר
כגון
שדי נתונה לך או
מכורה לך יז וגם השטרות האלו
היה כותב אותם ואחרים חותמים:
אלא