כא:
המביא גט פרק שני גיטין
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
על
טז) עלה של זית. דוקא עלה של זית וכיוצא בו דמתקיים כדתניא
לא אפשר למקצייה. דשייך במצות ואינו רשאי לחבל בו ואם חבל בו
סז א מיי' פ"א מהל' גירושין
א) עירובין טו: סוכה כד:,
ב) קדושין ה., ג) [סוכה כד:
הל' ו סמג עשין נ טוש"ע
יוצא לחירות בראשי אברים אלמא אינו רשאי לחבל בו: ספר. משמע
בתוספתא [פ"ב ה"ה] על עלה של זית וחרוב ודלעת וכל דבר שהוא של
וש"נ], ד) יומא יג. קדושין ה.
אה"ע סי' קכד סעיף ב ג
קלף: וכתב לה מכל מקום. מדלא כתב ונתן ספר כריתות בידה:
קיימא כשר אבל עלה של כרישין ובצלים ועלה ורדים ועלה ירקות
וש"נ לקמן פג:, ה) לעיל ג:,
[יו"ד סי' רסז סעי' מט]:
יצא
אי כתב בספר. משמע יכתוב
וכל דבר שאינו של קיימא פסול: זה שמחוסר כתיבה קציצה כו'.
סח ב מיי' פ"א מהל'
בקלף ומצית למימר דכי רבי מוכתב
ו) לעיל דף ד, ז) [עי' לקמן
גירושין הל' א והל' ג
כב. תוס' ד"ה לא על],
לה דומיא דקלף הוא דרבי: השתא
פי' רבינו שמואל דוקא בבעלי חיים או
ח) [לקמן כג.], ט) [לעיל ט:
סמג שם:
דכתיב ספר. אין זו אלא וכתב ספירת
במחובר לקרקע שעוקר דבר מגידולו
לא אפשר למקצייה
אלא קרן של פרה
סט ג ד מיי' שם ופ"ח שם
וש"נ], י) [לקמן כג. כו. כו:
חשיב מחוסר קציצה ותדע דבסמוך
דברי כריתות ועל כל מה דבעי
הלכה י סמג שם טוש"ע
קדושין מח. כתובות צד. בבא
א
ליקצייה וליתביה לה אמר קרא וכתב
1
בתרא קע.], יא) דברים כד,
אה"ע סי' קמג סעיף כ:
לכתוב: וכתב לה מאי עבדי ליה.
איפליגו אביי ורבא כשכתבו על עלה
ונתן לה $ מי שאינו מחוסר אלא כתיבה
ע ה מיי' פ"א שם הלכה ו
יב) [דברים כד], יג) [לקמן
א
של עציץ נקוב דרבא גזר שמא יקטום
לדידהו לא איצטריך לרבות כל דבר
כב.], יד) [שם], טו) [דברים
סמג שם טוש"ע אה"ע
ונתינה יצא זה שמחוסר כתיבה קציצה
כד], טז) [שייך לעיל במשנה
אבל כשאינו נקוב משמע אפי' יקטום
שהרי לא קבע הכתוב דבר לכתיבתו
סימן קכד סעיף ד:
ונתינה: רבי יוסי הגלילי אומר וכו': מ"ט
עא ו מיי' שם פ"ד הל' ג
יט.], יז) [לקמן פז.],
ומונתן ספר כריתות שמעינן: ואינה
כשר וכן פירש הרב רבי שמעיה
יח) [קדושין ה.], יט) [קדושין
סמג שם טוש"ע שם
דרבי יוסי הגלילי א) דתניא ספר אין לי
מתגרשת בכסף. אם אמר לה הילך
בפירושו ואם כתב גט בקלף גדול
ג:], כ) [עי' תוס' עירובין טו:
סעיף ב:
עב ז מיי' שם פ"א הל' ז
אלא ספר מנין לרבות כל דבר ת"ל וכתב
ד"ה בכתיבה ותוס' מ"ק ח.
פרוטה והתגרשי לי בה: אקיש יציאה
ואח"כ חתכו לפי זה כשר ומעשה
סמג שם טוש"ע שם
ד"ה נפקא ותוס' מגילה כ.
להוייה. כדכתיב ויצאה והיתה לאיש
לה מכל מקום אם כן מה ת"ל ספר מה
היה בימי ה"ר יצחק ברבי מנחם
סעיף ה:
ותוס' סנהדרין לד: ד"ה
אחר יא): הוייה. קידושין שמהוה בהן
ופסלו ונחלקו עליו גדולי הדור ובה"ג
עג ח ט מיי' שם הל' ח
ספר דבר שאין בו רוח חיים ואינו אוכל
דכתיב ותוס' זבחים קיז. ד"ה
והתורה ותוס' כריתות טו.
טוש"ע אה"ע שם סעיף
עצמה לבעל: מספר כריתות. מדסמך
פוסל וכן ר"ת היה מחמיר מדקאמר
ב
אף כל דבר שאין בו רוח חיים ואינו אוכל
❖
ד"ה ערות], כא) [עי' תוס'
ד:
כריתות לספר: דבר הכורת. שלא
בסמוך כתבו על חרס של עציץ נקוב
$ ורבנן אי כתיב בספר כדקאמרת השתא
עירובין טו: ד"ה ע"מ ותוס'
❖
כשר דשקיל ליה ויהיב לה ניהליה והא
יהא בו תנאי המקשרן יחד אלא
ג
סוכה כד: ד"ה ע"מ],
דכתיב ספר לספירת דברים הוא דאתא
תנאי הכורת ומבדיל ביניהם: לעולם
דלא פליג עלה רבא משום דליכא
מוסף תוספות
ורבנן האי וכתב מאי עבדי ליה מיבעי
אין זה כריתות. שהרי כל ימיה קשורה
למיגזר שמא ישבר העציץ דאין דרך
א. אבל בתלוש לא דכיון
תורה אור השלם
להו ב בכתיבה מתגרשת ואינה מתגרשת
בו: מכרת כריתות. דמצי למיכתב
לשוברו כמו בקרן של פרה דלא גזרי'
דתלוש הוא לא הואי מחוסר
קציצה דיכול ליתנו לה כמות
1. כִּי יִקַּח אִישׁ אִשָּׁה
מתני'
בכסף ס"ד אמינא אקיש יציאה להוייה מה
אין כותבין
שמא יקצץ דאין דרך ליקצץ ודוקא
ספר כרת:
ב)
שהיא, וכיון שכן כי גאיז
וּבְעָלָהּ וְהָיָה אִם לֹא תִמְצָא
במחובר. דכתיב יב) וכתב ונתן שאינו
בעלה גזרי' שמא יקטום ולאו דוקא
הוייה בכסף אף יציאה נמי בכסף קמ"ל ואידך
מיניה מידי לא מיפסל אבל
חֵן בְּעֵינָיו כִּי מָצָא בָהּ עֶרְוַת
במחובר לקרקע מפני שאי
מחוסר קציצה: כתב על המחובר
נקט עלה של עציץ נקוב דהוא הדין
דָּבָר וְכָתַב לָהּ סֵפֶר כְּרִיתֻת
נפקא ליה מספר כריתות ספר כורתה ואין
ג)
1
אפשר ליתנה לה אלא
וְנָתַן בְּיָדָהּ וְשִׁלְּחָהּ מִבֵּיתוֹ:
כו'. בגמ' פריך הא אמרת אין כותבין:
כשאינו נקוב אלא משום רבותא דאביי
בקציצה מקרי מחוסר קציצה
דבר אחר כורתה ואידך מיבעי ליה דבר
ג
דברים כד א
ובעלי חיים נמי דדמו
❖
נייר המחוק. יכול לחזור ולמוחקו עד
נקטיה דאפילו בנקוב מכשיר ד ועוד
הכורת בינו לבינה כדתניא הרי זה גיטיך
למחוסר קציצה. ר"ן.
ד)
ד
אור"י דמסתבר דאין האשה קונה את
העדים ולכותבו ויעביר תנאי שהיה
ב. אותו אם נחתך ממנו
על מנת שלא תשתי יין על מנת שלא
כלום. תוס' הרא"ש.
הגט שכתוב על עלה של עציץ נקוב
בו ולא מוכחא מילתא דהא עדים
ג. משמע דאי תבר לי'
תלכי לבית אביך לעולם אין זה כריתות עד
גליון הש"ס
במשיכת העציץ או בהגבהתו כל זמן
נמי על המחק חתומים. וכן דיפתרא
ה
לעציץ ויהיב לה החרס
שלשים יום הרי זה כריתות ואידך מכרת
גמ' מי שאינו מחוסר. כעין
שלא פסקה יניקת העלה כדאמרינן
אין מחק שלו ניכר ובגמ' מפרש מאי
דפסול דחשבינן לי' מחוסר
יג)
זה חולין דף קלה ע"א: שם
מעשה אע"פ שאינו מחובר.
דיפתרא: וחכמים מכשירין. בגמ' יד)
כריתות ואידך כרת כריתות לא דרשי:
בסמוך מכר בעל זרעים לבעל עציץ
תוס' הרא"ש. ד. ואע"פ
ורבנן אי כתיב בספר. עי'
מפרש לה: גמ' והוא ששייר. סיפא
מתני'
לא קנה עד שיחזיק בזרעים אבל
סוטה דף טז ע"א: שם כתבו
שאין הלכה כאביי מ"מ
ה)האין כותבין במחובר לקרקע כתבו
רבותא דהתירא קמ"ל. תוס'
על חרס של עציץ נקוב. עי'
במשיכת העציץ לא קנה דאכתי חשיבי
דקתני כשר והוא ששייר מקום התורף
ו
במחובר תלשו וחתמו ונתנו לה כשר רבי
הרא"ש. ה. ואע"פ שהעציץ
ו)
לעיל דף ז ע"ב תוד"ה עציץ
וכתבו לאחר תלישה: תורף. גלויו
מחוברין בשעת משיכה והא דמכשיר
❖
בידה. תוס' הרא"ש. ו. או
נקוב:
יהודה פוסל עד שתהא כתיבתו וחתימתו
בהגבהתו. תוס' הרא"ש.
אביי משום דשקיל ליה ויהיב לה היינו
של שטר מקום האיש והאשה והזמן:
בתלוש ר' יהודה בן בתירא אומר אין כותבין
ז. כגון בעלייה או שיש
ור' אלעזר היא. מתני' דבעי כתיבה
דהניחתו במקום שפוסקת יניקת
דבר מפסיק בין העציץ
לא על הנייר המחוק ולא על הדיפתרא מפני
ז)
לקרקע. תוס' הרא"ש.
בתלוש דדריש וכתב דקרא טו) אכתב מוסף רש"י
העציץ דהשתא הוי רבותא טפי
ז
ח. כלל ופרט. תוס' הרא"ש.
שהוא יכול להזדייף וחכמים מכשירין:
דמכשיר אביי בעציץ נקוב דלא גזרי'
הגט ולא אחתימת עדים רבי אלעזר
ו
ספר. וכתב לה ספר כריתות,
ט. והו"ל למימר ספר
גמ' כתבו על המחובר והאמרת רישא אין
ספר משמע קלף כדכתיב
דיהיב לה בפסיקת היניקה אטו בלא
היא דאמר חתימת הגט אינה מן
דוקא. ריטב"א. י. והו"ל
(ירמיה לו) ואני כותב על
כלל ופרט וכלל ודרשינן כעין
פסיקת היניקה וקמ"ל נמי אע"פ
התורה אלא מפני תיקון העולם
כותבין אמר רב יהודה אמר שמואל והוא
הספר בדיו, והדר קרי ליה
הפרט, מה הפרט מפורש דבר
שצריך ליתן לה בפסיקת היניקה
הילכך וכתב דקרא אכתב הגט קאי:
מגילה, כדכתיב אחרי שרף
שאין בו רוח חיים ואינו אוכל
ששייר מקום התורף וכן אמר ר' אלעזר א"ר
המלך את המגילה (ערובין
אף כל דבר שאין בו רוח חיים
חתמו שנינו. בסיפא דמתני' תלשו
לא חשיב בהכי מחוסר קציצה ור"י
אושעיא והוא ששייר מקום התורף וכן ח)אמר
וכו'. ריטב"א. יא. דלא
. מנין לרבות כל דבר.
טו:)
מייתי ראיה לפי' ר"ת דחשיב בפ'
חתמו ונתנו לה כשר ואע"פ שנכתב
משמע מתוך הברייתא דדריש
לכותבו עליו כגון לוח עץ
רבה בר בר חנה א"ר יוחנן והוא ששייר
כלל ופרט וכלל. תוס' הרא"ש.
ועלה זית (סוכה כד:). וכתב
כסוי הדם (חולין דף פט.)
עפר עיר
כולו במחובר דכי כתיב וכתב דקרא
יב. לדון כעין הפרט. תוס'
מקום התורף ור' אלעזר היא דאמר עדי
לה מכל מקום. דמצי
ט)
הנדחת מחוסר תלישה קביצה ושריפה
אחתימת עדים שהיא עיקר ור' מאיר
הרא"ש.
יג. אע"ג
למיכתב ונתן בידה ספר
מסירה כרתי וה"ק אין כותבין טופס שמא
דאיצטריך לדרשה דלשמה.
היא: דשקיל ליה. לכוליה עציץ ואין
ויותר נחשב מחובר גט בקלף גדול
כריתות (שם). אי כתיב
תוס' הרא"ש. יד. דאין
יכתוב תורף כתבו לטופס ותלשו כתבו לתורף
בספר. אי הוה כתב וכתב
מחיבור עפר עיר הנדחת והא דלא
כאן מחוסר קציצה ואין לחוש שמא
סניגור נעשה קטיגור. תוס'
לה ספר כריתות בספר,
עירובין טו: ד"ה בכתיבה.
ונתנו לה כשר וריש לקיש אמר חתמו שנינו
חשיב לקורה הנעוצה בארץ מחוסר
ישבר החרס ויתן לה החתיכה והויא
כדקאמרת. דהאי ספר קלף
טו. שבכתיבה מתגרשת
תלישה בפ' נגמר הדין (סנהדרין דף מו:)
ליה קציצה דלא מפסיד ליה לעציץ:
הוא (שם). השתא דכתיב
ורבי מאיר היא דאמר עדי חתימה כרתי
י)
ולא בחליצה. תוס' סוכה כד:
ספר. אין זה קלף ואין
משום דלא חשיב חיבור לקרקע כולי
דשקיל
ד"ה בכתיבה. טז. וקצת
והכי
קאמר אין כותבין תורף גזירה
ז
הכתוב מדבר שיהא נכתב
תימה דלא נקט התם (קדושין
האי ולר"ת דוקא נחתך מקלף גדול
עליו, אלא דברי הגט קרוי
שמא
יחתום כתבו לתורף תלשו חתמו ונתנו לה כשר $ ח כתבו על
ג.) לענין חליצה הך דרשה
חשיב מחוסר קציצה אבל חותך מן הגט
ספר, ספירת דברים, כריתות
דוכתב דהויא כרבנן וי"ל
חרס
של עציץ נקוב כשר דשקיל ליה
ויהיב ליה ניהלה על עלה של
דנקט וכו'. תוס' סוכה שם.
דברים שיהו כורתין ומפרידין
דבר מועט כמו שעושין לייפותו לא
יז. [ראה שתי דוגמאות
ביניהם (שם) והכי משמע
עציץ
נקוב אביי אמר כשר ורבא אמר ט פסול אביי אמר כשר
חשיב בהכי מחוסר קציצה כדאמרי'
בתוס' עירובין שם.]
וכתב לה דברי כריתות, אבל
דשקיל
יח. שהיתה בתו של שם.
לעיל [יז:] גזייה לזמן ויהבי' ניהלה כו' בין
לא קבע לו מקום לכותבו,
תוס' סוכה כד: ד"ה ע"מ.
וממילא משמע בכל מקום
שיטה לשיטה בין תיבה לתיבה מהו [כ:]
יט. ש≈ ם. תוס' הרא"ש.
שירצה יכתבנו (ערובין טו:).
גבי והנייר שלי משמע דדבר מועט לא חשיב מחוסר קציצה: תלמוד לומר וכתב לה מ"מ. וא"ת ואימא וכתב כלל ספר פרט ואין בכלל
כ. [וקשה] מכרו לאחר
ח
ורבנן האי וכתב מאי
מאי איכא למימר וצ"ע.
עבדי ליה. כיון דספר לאו
אלא מה שבפרט וי"ל ונתן חזר וכלל אע"ג דלא מייתי אלא כללא קמא הכי נמי אשכחן בפ"ק דקידושין (דף כא:) מרצע אין לי אלא מרצע
ט
י
יא
רשב"א. ועי' מהרש"א בסוכה
קלף הוא, האי וכתב לה
מנין לרבות הסול וכו' ת"ל ולקחת כל דבר הניקח ביד ולא מייתי בברייתא כללא בתרא ובסוגיא דהתם מוכח דכלל ופרט וכלל קא דריש
כד: כא. דלא קאמר 'לא
❖
לא אצטריך לרבות כל דבר,
משמע להו'. תוס' הרא"ש.
ונתת באזנו חזר וכלל: ספר דבר שאין בו רוח חיים. לא בעי למימר מה ספר דבר הבא מב"ח כו' לאפוקי עלה וטבלא ופינקס אף
דמהיכא תיתי לך לייחד דבר
ע"ג דבפ"ק דקידושין מ(דףהיז.) גבי הענקה אמרי' דאי כתיב צאן ה"א דוקא ב"ח אין אבל גדולי קרקע לא שמא לא חשיב כל כך צד חשוב דבר
לכתיבתו דאצטריך לאשמעינן
שכל דבר כשר לך (סוכה כד:)
הבא מב"ח כמו צד של בעלי חיים עצמו ועוד דהכל כפי מה שדומה לחכמים יב נקיט בכל א' ענין הראוי לו דבפ' בכל מערבין (עירובין דף כז:)
פסקי רי"ד
ולמה ליה למכתב וכתב לרבות
בכתיבה
מתגרשת.
נקט פירי מפרי וגידולי קרקע ובסוכה (דף יא:) מה חגיגה דבר שאינו מקבל טומאה [וגידולו מן הארץ] (ואינו אוכל):
כל דבר, לכתוב ונתן לה ספר
ועל הקרן של פרה וכו'
תרי וכתב לה כתיב אחד דרשינן וכתב לה לשמה ומוכתב אחרינא בכתיבה מתגרשת ומלה לה ולא לה ולחברתה : ואינה מתגרשת בכסף.
כריתות (ערובין טו:). ואינה
יז)
יג
בשלמא יד עבד אי אפשר
מתגרשת בכסף. ליתן לה
למקצייה אלא קרן של פרה
הך דרשה לרבאיח) אבל לאביי נפקא ליה דאינה מתגרשת בכסף מסברא דיאמרו כסף מכניס כו' יד ומ"מ איצטריך לדידיה נמי וכתב למעוטי
כסף לשם גירושין ולומר
חליצה והתם ממעט חליצה מספר כורתה היינו דרשה דר' יוסי הגלילי ונקט לה לפי שהיא פשוטה וכן רגיל בכמה דוכתי : שלא תלכי
נקצייה וליתביה (וניכתביה
יט)
יזכ)
טו
טז
הרי את מגורשת בו כדרך
ניהלי') [לה] אמר קרא
שנתן בקדושין ואמר הרי את
לבית אביך לעולם אין זה כריתות. תימה הא אם מת אביה או אם מכר לא חשיב תו בית אביה כדתנן בהשותפין (בנדרים דף מו.)
וכתב ונתן מי שאינו מחוסר
מקודשת בו (סוכה כד: וכעי"ז
אלא כתיבה ונתינה יצא
קונם לביתך שאיני נכנס שדך שאיני לוקח מת או מכר לאחר מותר ויש לומר דכל יוצאי חלציו קרוים בית אביו ואפילו שמת כדכתיב
ערובין שם). אקיש יציאה
זה שמחוסר כתיבה קציצה
(בראשית לח) שבי אלמנה בית אביך גבי תמר וכבר מת אביה כדמוכחי קראי :
להוייה. ויצאה מביתו והלכה
כ כא)
יח
יט
ונתינה: ר' יוסי הגלילי אומר
ורבי יוסי הגלילי מכרת כריתות כו'. קשה לרבינו תם דבפ' המגרש (לקמן פג:) קאמר על רבנן דרבי אלעזר בן עזריה דכרת כריתות לא
והיתה לאיש אחר (שם) היינו
וכו' מ"ט דר' יוסי הגלילי
קדושין (ערובין טו:).
דתניא ספר אין לי אלא ספר
דרשי ור' יוסי הגלילי הוא בכלל רבנן דהתם ויש לומר דלא דרשי כרת כריתות לההיא דרשה דהתם ולא בעי למימר דלא דרשי כלל כא: המשך בעמוד הבא.
מניין לרבות כל דבר ת"ל
עציץ
וכתב מ"מ א"כ מה ת"ל ספר
מה ספר שאין בו רוח חיים ואינו אוכל אף כל שאין בו רוח חיים ואינו אוכל. פי' אונתן בידה קסמיך דה"ל כלל ופרט א) ורבנן אי כתב בספר כדקאמרת השתא דכתיב ספר לספירת דברים בעלמא הוא דאתא פי' אי כתב בספר הוה משמע יכתוב
בקלף ומצית למימר דכי נמי מרבית מוכתב לה דומיא דקלף הוא דרבי השתא דכתב ספר אין זה אלא וכתב ספר כריתות ספירת דברי כריתות על כל מה דבעי לכתוב וקי"ל יחיד ורבים הלכה כרבים: מתני' אין כותבין במחובר לקרקע כתבו על
המחובר תלשו וחתמו ונתנו לה כשר ור' יהודה פוסל עד שתהא כתיבתו וחתימתו בתלוש ר' יהודה בן בתירא אומר אין כותבין לא על הנייר המחוק ולא על הדפתרא מפני שהוא יכול להזדייף וחכמים מכשירין. פי' אין כותבין במחובר לקרקע
משום דבעי' וכתב ונתן מי שאינו מחוסר אלא כתיב' ונתינה יצא מחובר שמחוסר קציצה והילכך אי כתביה במחובר פסול הוא. כתבו על המחובר וכו' ופריך והאמרת אין כותבין וכו' פי' דמשמע שהמחובר פסול והדר מכשיר ליה אמר רב יהודה
אמר שמואל והוא ששייר מקום התורף וכן אמר רב הושעיא והוא ששייר מקום התורף וכן אמר רבה בר בר חנה והוא ששייר מקום התורף ור' אלעזר היא דאמר עדי מסירה כרתי וה"ק אין כותבין תופס גזירה שמא יכתוב תורף כתבו לתופס ותלשו
וכתבו לתורף ונתנו לה כשר פי' ר' אלעזר סבר עידי מסירה כרתי והם הם העיקר שמוסר בפניהם הגט ועידי חתימה בלא עידי מסירה לא יועילו כלום שיתן לה גט חתום בלא עידי מסירה והיכא דאיכא עידי מסירה אע"ג דליכא עידי חתימה כשר
שהעיקר עידי מסירה הן והכריתות נגמר עליהם וקרא דכתיב וכתב לה ספר כריתות לאו על חתימת העדים קאמר אלא על כתב הגט וגופו של גט הוא שמו ושמה שם עירו ושם עירה והזמן והרי את מותרת לכל אדם יקרא תורף והשאר תופס וה"ק
אין כותבין התופס במחובר גזירה שמא יכתוב גם התורף הילכך אסרו חכמים לכתוב התופס במחובר לכתחילה ואם כתבו לתופס על המחובר ותלשו ואח"כ סיימו וכתב התורף בתלוש כשר והאי דקתני חתמו לאו דוקא חתימת עדים אלא כמו סיימו
שסיים (חתמו שזייף) התורף בתלוש ור' יהודה פוסל עד שתהא כתיבתו של תופס וסיימו של תורף בתלוש דגזר תופס אטו תורף ופסל אפילו בדיעבד: ור"ל אמר חתמו שנינו ור"מ (אמר) היא דאמר עידי חתימה כרתי וה"ק אין כותבין תורף גזירה
א) אולי צ"ל דהו"ל כלל ופרט וכלל ורבנן וכו'. ועי' בתוס' ד"ה תלמוד לומר: