המביא גט פרק ראשון גיטין
ד.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
וחתמו
ונתנו לה כשר. לכתחילה נמי כשר לחתום וליתן דבפרק
וכי תימא אנן מדאורייתא מתנינן לה. להא דרב נחמן: אי הכי
ט א מיי' פ"א מהל'
א) בכת"י איתא, חתימה
לשמה, ב) ב"ב קע. [לקמן
גירושין הלכה יז
אומר היה ר' מאיר דבר תורה מיבעי ליה. למימר. דהוה ליה לרב
כל הגט (לקמן דף כו:) ובהכותב (כתובות דף פה.) מוכיח
י: סנהדרין כח:], ג) לקמן
(ופ"ד הלכה י) [ופ"ג
נחמן דאמורא הוא לפרושא למילתא דלא תיפוק חורבא מיניה ולמיתני
מדרב נחמן דהכא דלמיחזי כשיקרא לא חיישינן א ועוד תנן בפרק כל
כא:, ד) [עירובין צו:
הל"ח ופי"ד מהל' עדות
הכי אומר היה ר' מאיר דבר תורה אפילו מצאו באשפה וכו': יש ח)
הגט (לקמן דף כו.) הכותב טופסי גיטין צריך שיניח מקום האיש והאשה
סנהדרין פו.], ה) [לקמן
הל"ו] סמג עשין נ טוש"ע
פו:], ו) בכת"י ליתא תיבת
אה"ע סימן קל סעיף ז [יז]
ה"ג וכי לא בעי רבי אלעזר חתימה
וקאמר בגמ' משום קטטה ור' מאיר
לא, ז) בכת"י ליתא תיבת
וטוש"ע ח"מ סי' נא סעיף
היכא דליכא עדים כלל. כלומר כי לא
לא, ח) בס"א ליתא,
היא או משום תקנת עגונות משמע
❖
וחתמו ונתנו לה כשר וכ"ת אנן מדאורייתא
ג וסעיף ז:
חתימי סהדי עליה כלל שפיר טפי
במצאו באשפה דלא שייכי הני טעמי
ט) [לקמן יא. ושם איתא
קא מתנינן לה אי הכי אומר היה ר"מ דבר
רבא], י) כדאיתא בקדושין
מהשתא דחתימי עליה ושלא לשמה
שרי אפילו לכתחילה ב ומאן דמפרש נמי
סה:, ר"ש מדעסוי, יא) גי'
תורה מיבעי ליה אלא לעולם רבי אלעזר
גליון הש"ס
דהוה ליה מזוייף מתוכו: במזוייף
התם משום תקנת סופר ורבי אלעזר
❖
מגדל דוד כדמשני,
היא וכי לא בעי רבי אלעזר חתימה א)היכא
תוס' ד"ה דקי"ל וכו'
מתוכו. שחתם עליו קרוב או פסול
היא משמע דלר"מ אין צריך להניח
דליכא עדים כלל היכא דאיכא עדים בעי
מיהו יש לחלק. עי' לקמן
או שלא לשמה: ומעיקרא אמאי לא
כלום ושרי לכתוב הכל והא דלא קאמר
דף י ע"ב תד"ה חספא
דאמר רבי אבא מודה רבי אלעזר במזוייף
מוסף רש"י
ב)
א
מוקמינן לה כרבי יהודה. דטרחינן
הכא חתמו ונתנו לה אומר ר"ת משום
ג
בעלמא. וע' בהרא"ש ב"ב
❖
מתוכו שהוא פסול רב אשי אמר הא מני ר'
במזויף מתוכו שהוא
פרק גט פשוט סימן ז:
ומהדרינן וכי תימא כמה לישני
דהוה משמע דלא סגי דלא עביד הכי
פסול. דאע"ג דאמר ר"א
יהודה היא דתנן ר' יהודה פוסל עד שתהא
לאוקמיה כר' מאיר או כר' אלעזר:
וא"ת ומאי שנא דבעי לר"מ לכתחילה
ג)
גט שאין עליו עדים כשר,
הילכתא כרבי אלעזר בגיטין. בהא
כתיבה בתלוש למאן דמוקי מתניתין
כתיבתו וחתימתו בתלוש ומעיקרא מאי
דוקא אין עליו עדים כלל,
פסקי רי"ד
אבל יש בו עדים פסולין
דמחובר כר' מאיר ושלא לשמה שרי
מילתא דבלא עדים חתומים כשר והכי
טעמא לא מוקמינן לה כר' יהודה מהדרינן
פסול מדרבנן, דילמא
ר"ג אומר אף המביא
אפילו לכתחילה ואומר ר"ת דלגבי
מוקמינן בפרק בתרא (לקמן דף פו:):
אר"מ ד)דסתם מתני' ר"מ מהדרינן אר' אלעזר
קאתי למימסריה באפייהו
מרקם ומן החגר רבי
ואמר אביי. עיירות הללו שהוסיפו
לשמה לא חיישינן אי מייתי גט לעדים
ומיסמך עלייהו (לקמן י:)
אליעזר אומר אפילו מכפר
דקי"ל הילכתא כוותיה בגיטין תנן רבן
ה)
דדוקא גט שאין בו עדים
לודים ללוד: אמר אביי
שאינו כתוב לשמה שיחתמו גם הם
סמוכות לארץ ישראל הנך רקם וחגר
כשר, דאעדי מסירה קפיד
גמליאל אומר אף המביא מן הרקם ומן החגר
בעיירות הסמוכות לא"י
שלא לשמה דכיון דידעי דצריך לשמה
דרבן גמליאל והנך דרבי אליעזר הוי
רחמנא, ומיהו אם חתמו
ומובלעין בתחום א"י
רבי אליעזר אומר אפילו מכפר לודים ללוד
לא אתו למיטעי אבל במחובר אי כתב
סמוכות טפי שאף מובלעות הן בתחומה
שקר או עדים פסולים
ד
עסקינן. פי' רקם וחגר הם
בתוך הגט הרי הוא
עיירות הסמוכות לא"י
ואמר אביי בעיירות הסמוכות לארץ ישראל
אלא שאינן מארץ ישראל דת"ק סבר
לה במחובר זימנין דמישתלי ואין
ה
פסול (רשב"ם ב"ב קע.).
נזכרין לתלוש וחתמי ו: מודה רבי
אלא שעומדים (תוך)
הני לא צריכי משום דסמוכות ואתא
ומובלעות בתחום א"י עסקינן ואמר רבה בר
דקי"ל הילכתא כוותיה
[חוץ] לגבול א"י וכפר
אלעזר במזוייף מתוכו. תימה לר"י מה
רבן גמליאל לאוסופי סמוכות ומודי
בגיטין. דעדי מסירה
לודים גם הוא מחוצה
בר חנה לדידי חזי לי ההוא אתרא והוי כמבי
כרתי ואפילו פסולא דרבנן
לארץ וסמוך לא"י אלא
במובלעות ורבי אליעזר הוסיף את
ענין שלא לשמה למזוייף מתוכו
כובי לפומבדיתא מכלל דת"ק סבר הני לא
ליכא, אבל לא בשטרות,
שהוא מובלע בתוך
המובלעות. והיכי דמי מובלעות כגון
שחתומים בו קרובין או פסולים דהתם
דכתיב בהן וכתוב בספר
התחום שהגבול מתעקם
צריך מאי לאו בהא קמיפלגי דמר סבר לפי
עיירות שמנה הכתוב במזרחה של ארץ
בדין מיפסיל משום דלמא אתי למיסמך
וחתום בירמיה (לב) בספר
ונכנס לתוך א"י ובאותה
❖
שאין בקיאין לשמה והני גמירי ומר סבר לפי
המקנה (לקמן פו:).
העקמומית יושב כפר
ישראל להיות לגבול כדכתיב (במדבר לד)
עילוייהו להשיאה או להוציא ממון על
לודים ולוד הוא יושב תוך
שאין עדים מצויין לקיימו והני נמי לא שכיחי
והתאויתם לכם לגבול קדמה מחצר
פיהם אע"פ שהדבר אמת אין לעשות
ז
הגבול בא"י ובהא פליגי
לא רבה מתרץ לטעמיה ורבא מתרץ לטעמיה
אלא בעדות כשר כדאמר בפ' ארבעה
עינן וגו' ומונה על הגבול עיירות רבות
דת"ק סבר דוקא ממדינת
מוסף תוספות
הים צריך שיאמר אבל הני
רבה מתרץ לטעמיה דכולי עלמא לפי שאין
ומהן ולהלן חוצה לארץ ישראל ויש
אחין (יבמות דף לא:) נינחיה גבי עדים
א. ומשמע
דאפי'
כיון דסמוכין ומובלעין
זימנין דחזו בכתבא ומסהדי ורחמנא
מהם שבולטות מחברותיהן לצד המזרח
בקיאין לשמה והכא בהא קמיפלגי ת"ק
לכתחילה שרי. תוס'
אינו צ"ל דשכיחי בהו
הרא"ש. ב. [ד]משמע
שיירתא ואתא ר"ג למימר
ארבע וחמש פרסאות ומסילה ההולכת
אמר מפיהם ולא מפי כתבם אבל הכא
סבר הני כיון דסמוכות מיגמר גמירי ואתא
דהוה שרי לכתוב הכל
סמוכין נמי כגון רקם וחגר
מזו לזו הוא הגבול ועיירות העומדות
שהעדים כשרים אלא שחתמו שלא
לכתחילה אי לאו משום
רבן גמליאל למימר מובלעות גמירי סמוכות
לא שכיחי בהו שיירתא
הני טעמי. תוס' הרא"ש.
חוץ למסילה לפנים מבליטת העיר
לשמה מה תקלה יש בכך אם נסמוך
אבל מובלעין כגון מכפר
לא גמירי ואתא רבי אליעזר למימר מובלעות
ג. גי' תוס' הרא"ש:
לודים ללוד שכיחי בהו
הבולטת קרי לה מובלעת בתוך התחום
עליהן וליכא למימר דאי שרינן בחתמו
ח
'חותמו ונותנו לה'.
שיירתא. ור"א אומר אע"ג
נמי לא שלא תחלוק במדינת הים רבא מתרץ
ו)
ד. ולא יטעו במה שכתב
ואפילו הכי אינה מארץ ישראל: ההוא
שלא לשמה יבא להכשיר זימנין דיחתמו
דשכיחי שיירתא צריך
הסופר שלא לשמה, דלא
לטעמיה דכולי עלמא לפי שאין עדים מצויין
אתרא. שבין כפר לודים ללוד: והוי.
תחלה ויכתבו גט על גבי חתימתן
שיאמר שלא תחלוק
ידעי היאך כתבו הסופר.
במדינת הים פי' אחרי
לקיימו ותנא קמא סבר הני כיון דסמוכות
רחוק כמבי כובי לפומבדיתא: מאי
והתם ליכא עדות כלל דאם כן מטעם
תוס' הרא"ש. ה. עדים.
שגזרו במדינת הים לא
תוס' הרא"ש. ו. ליה
לאו בהא קמיפלגי כו'. ודרבה ורבא
זה גם בשאר שטרות היה לנו להצריך
מישכח שכיחי ואתא רבן גמליאל למימר
נתנו חילוק בדבר: וחכ"א
במקום שמוצאין אותו
תנאי היא: לא שכיחי. דיש חירום
חתימה לשמה ויש לומר דמ"מ איכא
אינו צריך שיאמר וכו'. פי'
כתוב. תוס' הרא"ש.
ט
י
מובלעות שכיחי סמוכות לא שכיחי ואתא
ז. אחר שימותו עדי
אינו צריך לומר המביא מן
ביניהם: מתרץ לטעמיה. מתרץ
למיגזר חתימה אטו כתיבה דאם אין
רבי אליעזר למימר מובלעות נמי ז)לא שלא
מסירה או ילכו למדינת
הסמוכין ומן המובלעין
לכולהו תנאי כוותיה: ואתא רבי
עושין חתימה לשמה גזרינן פן לא
הים. תוס' הרא"ש.
דשכיחי שיירתא אלא
תחלוק במדינת הים תנן וחכמים אומרים אינו
הא
ח. כיון שיש כאן עידי
יכתבו גם הכתיבה לשמה: מני
אליעזר למימר דמובלעות נמי לא.
המביא גט ממדינת הים
מסירה. תוס' הרא"ש.
צריך שיאמר בפני נכתב ובפני נחתם אלא
לא"י והמוליך מא"י
ר' יהודה היא. אע"ג דבריש פ"ב (לקמן
כלומר אף על גב דגמירי לא
ט. לצאת ידי חששא זו.
למדינת הים. ואתא
המביא ממדינת הים והמוליך מכלל דתנא
שיטות קדמונים. י. דכי
נפקי מכלל מדינת הים: שלא
דף טו.) תנא קמא דר' יהודה מצריך
לפרושי טעמא דת"ק
היכי דפסיל ר' אלעזר
קמא סבר מוליך לא צריך מאי לאו בהא
תחלוק במדינת הים. מאחר שגזרו
(כגון) [דאמר] המביא גט
בפני נכתב ובפני נחתם בהא סבר
במזוייף מתוכו וחייש
לה כר"י: עד שתהא כתיבתו
ממדינת הים דה"ה המוליך
קמיפלגי דמר סבר לפי שאין בקיאין לשמה
במדינת הים לא נתנו חלוק בדבר:
דלמא אתי למסור בפני
מארץ ישראל למדינת הים
עדי חתימה הכי נמי. תוס'
וחתימתו בתלוש.
וא"ת ולמה ליה
והני
והני
דטעמא הוא מפני שאין
הרא"ש.
יא. בשאר
עדים מצויין לקיימו ולא
למינקט וחתימתו כיון שהיתה כתיבה
שטרות.
רשב"א.
בתלוש אי אפשר לחתימתו שתהא במחובר וי"ל דמשכחת לה שכתבו על אילן תלוש ואח"כ נטעו והשריש וחתמו: דקיימא לן הלכה כר"א
שנא מוליך ממביא
יב. ואפי' ממשעבדי נמי
והמביא ממדינה למדינה
הוה מגבי ביה אי לאו
בגיטין.
משום דמיירי הכא בגיטין נקט גיטין אבל הלכה כמותו אף בשאר שטרות אע"ג דכל אמוראי דלקמן (דף פו:) סברי כר' אלעזר דוקא
במדינת הים צריך שיאמר
משום דשטרא פרסאה לית
ליה קלא וכו' משמע
דלא שכיחי שיירתא:
בגיטין קיימא לן כשמואל בדיני דפליג לקמן (שם) אדרב וקאמר אף בשאר שטרות ועוד בפ' זה בורר (סנהדרין דף כח:) גבי מתנתא דהוו חתימי
דבשל ישראל כיוצא בו
עלה תרי גיסי קאמר רב יוסף זיל אקנייה בעדי מסירה כר' אלעזר ופריך ליה אביי והאמר ר' אבא מודה ר' אלעזר במזוייף מתוכו שהוא פסול
בעדי מסירה מגבינן אף
ממשעבדי,
אלמא
משמע דרב יוסף ואביי דהוו בתראי סברי כר' אלעזר ובפירקין נמי ט)אמר ר' אבא האי שטרא פרסאה דמסריה ניהליה באפי סהדי ישראל
יא
דהלכתא כוותיה אף
מגבינן ביה מבני חרי ולפיכך צריך ליזהר שיהו עדי מסירה בשעת נתינת הגט דאינהו כרתי דאי ליכא שם עדי מסירה אינה מגורשת אע"ג
יב
בשטרות. ריטב"א לקמן פו:
ד"ה אמר רב יהודה.
דאיכא עדי חתימה ולא מהני עדי חתימה אלא שאם ימותו עדי מסירה או ילכו להם למדינת הים שתינשא ע"י עדי חתימה דמסתמא בהכשר נעשה
יג
יג. [ו]כדינו הגיע לידה
כדאמרינן בהשולח (לקמן דף לו.) לא צריכא אלא לר' אלעזר דאמר עדי מסירה כרתי תקינו רבנן עדי חתימה דזימנין דמייתי סהדי אי נמי דאזלי
בעדי מסירה. רשב"א.
למדינת הים וכן משמע בפ' בתרא (לקמן דף פו:) גבי שנים ששלחו שני גיטין ושמותיהן שוין [ונתערבו] נותן שתיהן לזו ושתיהן לזו וקאמר בגמ' דלא
יד. ולא קאמר שלא יהא
יד
צריך לעדי מסירה בשעת
כר' אלעזר משום דלא ידעי עדי מסירה בהי מינייהו מיגרשא אבל לר"מ ניחא וצריך לומר טו דבמשולשין איירי טז דבעי לר"מ שיהא מוכח מתוכו כדאמרינן
נתינת הגט. תוס' הרא"ש.
בריש כל הגט (לקמן דף כד:) גבי כתב לגרש את הגדולה ואי לר' אלעזר סגי בעדי חתימה אמאי לא אתיא כר' אלעזר דל עדי מסירה מהכא
טו. בשאין שוין לגמרי
איירי, אלא. תוס' הרא"ש.
בעדי חתימה סגי אלא משמע דלעולם בעי ר' אלעזר עדי מסירה ועוד דרגיל ר"ת לומר דאפילו לר"מ בעי עדים בשעת נתינת הגט דאין דבר
טז. אלא שהשליח אינו
שבערוה פחות משנים וכן שטר מתנת קרקע או שטר מכר שהוא לקנין קרקע ואינו לראיה אין מועיל כלום לר' אלעזר אם ידוע שלא נתנו
מכיר בשמותם של אבות.
תוס' הרא"ש. יז. ולא בעי
בפני עדים $ מיהו יש לחלק דלענין ממון דמהניא הודאת בעל דין כמאה עדים סגי בעדי חתימה במקום הודאת בעל דין אבל בקידושין וגרושין
יז
לא מהניא הודאת בעל דין משום דמחייב לאחרים דבקידושין אסר לה אקרובים ובגרושין אסר לה אכהן : ומר סבר לפי שאין עדים מצויין
עדי מסירה. תוס' הרא"ש.
י)
יח
יח. בתוס' הרא"ש כתב:
לקיימו והני נמי לא שכיחי. וטעמא דרבי אליעזר לא משום דקסבר דמובלעות נמי לא שכיחי אלא שלא תחלוק במדינת הים יא)כדמשמע בסמוך:
דאסר לה אכולי עלמא.
תנן